פסקי דין על במרום הפקות 2004 | פסקי דין על או אם סי ניהול ואחזקות | פסקי דין על בן אופק | פסקי דין על יום טוב בן שושן

50005-11/12 ברע     10/07/2014




ברע 50005-11/12 במרום הפקות 2004 בע"מ, או אם סי ניהול ואחזקות בע"מ, בן אופק נ' יום טוב בן שושן








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 50005-11-12



ניתנה ביום

10 יולי 2014

1
.
במרום הפקות 2004 בע"מ
2
.
או אם סי ניהול ואחזקות בע"מ
3
.
בן אופק

המבקשים

-

יום טוב בן שושן
המשיב

בשם המבקשים – עו"ד רינה יצחקוב

בשם המשיב –
עו"ד שמעון ביטון




השופטת אביטל
רימון-קפלן

החלטה
זוהי בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (סגן הנשיאה השופט שמואל טננבוים בתיק ס"ע 39641-1-11) מיום 21.10.12 במעמד הצדדים, עד למועד הגשתה בפועל ביום 26.11.12.

רקע כללי וטענות הצדדים
1.
המשיב הגיש תובענה כנגד המבקשים לבית הדין האזורי לחיובם בתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו הנטענת וסיומה.

משלא הוגש כתב הגנה על ידי המשיבים, ניתן ביום 6.6.12

פסק דין
בתובענה על יסוד כתב התביעה.
2.
ביום
21.1.0.12 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין שהגישו המבקשים בהחלטתו במעמד הדיון, לאחר שמיעת הצדדים, קבע בית הדין כי מדיניותו של בית הדין היא לאפשר את יומו של צד בבית הדין, ועל כן הנטיה היא לבטל פסקי דין שניתנו במעמד צד אחד גם אם מדובר ברשלנות של הצד המבקש את הביטול. אי לכך, הורה בית הדין כי הוא מבטל את פסק הדין שניתן ביום 6.6.12 במעמד צד אחד. עם זאת, בנסיבות הענין קבע כי מן הראוי להטיל הוצאות על המבקשים בגין האמור וחייבם בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בגין הבקשה האמורה בסך כולל של 3,000 ₪.
3.
ביום 21.11.12 הגישו המבקשים בקשה לבית הדין האזורי לעיון חוזר בהחלטה ולביטול ההוצאות. בהחלטת בית הדין מאותו יום נדחתה הבקשה מן הטעם שאין בה עילה לשינוי ההחלטה.
4.
ביום 26.11.12 הוגשה לבית דין זה בקשת המבקשים להאריך להם את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין מיום 21.10.12, אליה צורפה טיוטת בקשת רשות הערעור שנתמכה בתצהיר המבקש 3, בעלי המבקשות 1 ו-2.
5.
לציין, כי במסגרת בקשתם להארכת מועד לא נקבו המבקשים בנימוקים להארכת המועד.
6.
המשיב התנגד למבוקש. לטענתו, המבקשים לא פרטו כל טעם שבדין המצדיק מתן ארכה, וממילא אין כזה. לדבריו, היה על המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום, אך רק בחלוף 35 יום נזכרו לבקש ארכה. לגופם של דברים נטען כי ממילא אין סיכוי לבקשה לרשות ערעור שכן מדובר בהחלטת ביניים, שעניינה הטלת הוצאות בשיעור נמוך, וככזו ספק אם בכלל רשאים המשיבים להגיש בשלב זה בקשת רשות ערעור ומכל מקום, סיכויי המבקשים להפוך את החלטת בית הדין האזורי אפסיים ממש.
7.
בתשובת המבקשים לתגובת המשיב נטען לראשונה כי בשל עומס רב מהרגיל במחלקה המשפטית של המבקשות נשמט עניין הזמנים להגשת בקשת רשות הערעור על ההוצאות; כי טענת המשיב לפיה מדובר בהוצאות בשיעור נמוך הינה מקוממת שכן מדובר בשיעור גבוה מאוד לטעם המבקשים ודין פרוטה כדין מאה; אין לשעות לטענת המשיב כי סיכויי הערעור נמוכים; על מנת שיתקיים משפט צדק יש מקום להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור וליתן למבקשים את יומם בפני
בית הדין, שכן בקשת רשות הערעור לא הוגשה במועד בשל טעות אנוש ובתום לב, בשל עומס רב במחלקה המשפטית. לתשובה צורף תצהירו של המבקש 3 שבה חזר על הטענה כי בקשת רשות הערעור לא הוגשה במועד בשל עומס במחלקה המשפטית ובתום לב.

דיון והכרעה
8.
למען הסדר הטוב, והגם שהדבר לא נטען על ידי המבקשים, יובהר כי מנין הימים להגשת הליך ערעורי חל מיום מתן ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, ולא מיום מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה לעיון חוזר באותה החלטה.
9.
החלטת בית הדין האזורי מושא הבקשה לרשות ערעור ניתנה במעמד הצדדים ביום 21.10.12. המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה של בית דין אזורי נקבע בתקנה 74 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות) אשר קובעת: "בקשת רשות לערער על החלטה של בית דין אזורי תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום שניתנה ההחלטה, אם ניתנה בפני
המבקש, או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפני
ו", ומכאן שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור היה ביום 25.10.12, כך שהמבקשים איחרו את המועד להגשתה, ועל כך אין חולק.
10.
תקנה 125 לתקנות, קובעת כי לבית הדין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק בהתקיים "טעם מיוחד", כדלקמן: "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם, מטעמים מיוחדים שיירשמו".
הנה כי כן, על המבקש הארכת מועד להגשת ערעור/בקשת רשות ערעור
להצביע על "טעם מיוחד" אשר יצדיק היענות לבקשתו.
הצורך להצביע על "טעם מיוחד" נובע מכלל סופיות הדיון, לגביו נפסק:

"סופיות הדיון מחייבת תחימת מועדים להתמשכותם של הליכים, כאשר בחלוף זמן סביר מסיומם, מתגבשת צפייתו של הצד שכנגד כי מסכת ההתדיינות בה נטל חלק תהפוך לנחלת העבר... לאור עקרון "סופיות הדיון" עומדת לצד שכנגד הזכות לכלכל ענייניו מבלי שחרב הערעור תהא תלויה על צווארו זמן ממושך"
[ראו: עא"ח 49/06 איגור סומרוקוב - מדינת ישראל, (מיום 21.12.2006)]. לאור זאת נקבע בפסיקת בית דין זה ובפסיקת בית המשפט העליון כי "כנגד האינטרס של סופיות הדיון חל על המערער נטל ההוכחה לכך שהתקיים "טעם מיוחד" שלא היה בשליטתו ושבגינו נבצר ממנו להגיש את הערעור או לבקש הארכת מועד להגשת ערעור" [ראו: עא"ח 49/06 איגור סומרוקוב
לעיל; ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה - קסט, פ"ד נה(2) 904, 908 (2001)].
באשר לשאלה מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות, נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים", כדלקמן: "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה" [ראו: ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה - קסט לעיל].
על פי הפסיקה, איחור של ימים בודדים או אף יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון אף הוא תרוץ והצדקה [ראו: ע"א 769/79 מועלם נ' מטא, פ"ד לה(1) 375; המ' 513/77 בוסקילה נ' משרד החינוך, פ"ד לא(3) 447; בש"א 3086/95 אנגל חברה לקבלנות בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ, פ"ד מט(5) 89, 93
;
ע"א 694/01 מדינת ישראל
נ' לאה ויסמן, (פסה"ד מיום 30.7.01
)].
הלכה היא כי נוכח גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" [ראו: דב"ע נג/59 - 9 אליעזר גת נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552], וכן נקבע כי: "אכן, יש ולעתים אף איחור של יום אחד לא יהווה 'טעם מיוחד'. כזאת היא עת אין בידי בעל-הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצדו התרשלות חסרת הסבר" [ראו: עאח 30/06 רוני שמעון בע"מ – חארבי עליאן, (פסה"ד מיום 20.12.06); עאח 1008/01 אלברט רחימי - מרגוט מלכה, פד"ע לז 385].
11.
זאת ועוד, בהתאם לפסיקה, שיקול מרכזי נוסף בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור, הוא סיכויי
הליך הערעור [ראו: בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (החלטה מיום 21.8.2005].
לעניין זה נקבע כי סיכויי הערעור הם שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור כאשר סיכויי הערעור, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד [ראו:
עאח 14/07
בריסק לירן - המוסד לביטוח לאומי
; עאח 44/06
משה קרסנטי - תדיראן קבוצת הקשר בע"מ, (מיום 30.10.06)

].

12.
עד כאן הכלל, ומן הכלל לענייננו.
הטעם היחיד שנתנו המבקשים לעצם האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור, היה כי בשל עומס רב מהרגיל במחלקה המשפטית של המבקשות נשמט עניין הזמנים להגשת בקשת רשות הערעור, וזאת בשל טעות אנוש ובתום לב.
בכך לא סגי כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד שנקבע בחיקוק. כאמור "טעמים מיוחדים", עניינם באירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין או מקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. טעות של בעל הדין הנובעת מחוסר תשומת לב, כפי שמקרה בענייננו, אינה עולה כדי "טעם מיוחד" להצדקת האיחור, וזאת גם שעה שמדובר באיחור של יום אחד.


אלא שבכך לא סגי, שכן כמבואר לעיל, בנסיבות מסוימות סיכויי הערעור כשלעצמם, יכולים להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד, ועל כן אפנה להלן לבחון האם סיכויי הערעור במקרה זה, יכולים להתגבש בפני
עצמם לכדי טעם מיוחד להארכת המועד כמבוקש.
13.
כעולה מנימוקי הבקשה לרשות ערעור, הרי שלשיטת המבקשים עצמם אי הגשת כתב הגנה על ידם נבעה מצירוף מקרים של מחדלי היועצת המשפטית שלהם דאז ושל מזכירות בית הדין שלשיטתם העבירה את ההתראות ומסמכי בי דין לכתובת הדוא"ל, אצלו הועסקה בעבר היועצת המשפטית שלהם. מכל מקום, אף לשיטת המבקשים, כתב התביעה והדרישה להגשת כתב הגנה הומצאו למבקשים, ולא זו אך זו אלא שהיועצת המשפטית של המבקשים דאז הגישה ביום 21.2.12 בקשה לבית הדין להעברת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה, זאת מבלי שביקשה להאריך את המועד להגשת כתב הגנה ולא כל שכן מבלי שקיבלה ארכה להגשתו, ומכאן שהמחדל באי הגשת כתב ההגנה רובץ למצער, גם לפתחם של המבקשים.
יתרה מכך, סעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
קובע כי בית הדין הארצי ייתן רשות ערעור על החלטה אחרת
"אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". בענייננו, אין בהחלטת הביניים בעניין ההוצאות כדי להשפיע על המשך התנהלות ההליך בבית הדין האזורי או לגרום למבקשים נזק של ממש, כך שממילא הסיכוי למתן רשות ערעור הוא קלוש.
14.
הנה כי כן, אף סיכויי הערעור כשלעצמם, אינם מתגבשים במקרה זה לכדי טעם מיוחד.
15.
משכך הם פני הדברים, אין זאת אלא שלא עלה בידי המבקשים להצביע במקרה זה על "טעם מיוחד" שיהא בו כדי להצדיק את הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באיחור.
16.
סוף דבר-
אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, בהעדר "טעם מיוחד" המצדיק
הארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור - בקשת המבקשים להארכת המועד להגשתה – נדחית.
הואיל וטרם הסתיים ההליך בבית הדין האזורי – הוצאות בקשה זו יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין בתיק האזורי.

ניתנה היום,
י"ב תמוז תשע"ד (10 יולי 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.














ברע בית הדין הארצי לעבודה 50005-11/12 במרום הפקות 2004 בע"מ, או אם סי ניהול ואחזקות בע"מ, בן אופק נ' יום טוב בן שושן (פורסם ב-ֽ 10/07/2014)