פסקי דין על אלינור גבריאלי | פסקי דין על עליזה גבריאלי-ליטיוין | פסקי דין על ג'סיקה גבריאלי-לוריה ואח' | פסקי דין על לי-אל - חברה לבנין ולנכסים | פסקי דין על רונן בלס | פסקי דין על האפוטרופוס הכללי ואח' |

4688/14 רעא     14/07/2014




רעא 4688/14 אלינור גבריאלי, עליזה גבריאלי-ליטיוין, ג'סיקה גבריאלי-לוריה ואח' נ' לי-אל - חברה לבנין ולנכסים בע"מ, רונן בלס, האפוטרופוס הכללי ואח'




החלטה בתיק רע"א 4688/14
st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בבית המשפט העליון


רע"א 4688/14



לפני:

כבוד השופט י' עמית


המבקשים:

1. אלינור גבריאלי



2. עליזה גבריאלי-ליטיוין



3. ג'סיקה גבריאלי-לוריה


4. נילי וינברג


נ


ג


ד

המשיבים:

1. לי-אל, חברה לבנין ולנכסים בע"מ



2. רונן בלס



3. האפוטרופוס
הכללי


4. הכונס הרשמי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק פשר -006134/09 שניתנה ביום 9.6.2014 על ידי כבוד השופט דוד מינץ

בשם המבקשים:
עו"ד מיכאל שירן


החלטה


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט
דוד מינץ
) מיום 9.6.14 בתיק פש"ר 6134/09, בגדרה נדחתה בקשת המבקשות לצירוף בעל דין נוסף להליך של מתן הוראות.

1.
ביום 16.5.1996 נחתם הסכם קומבינציה (להלן:
הסכם הקומבינציה
) בין המבקשות 1-3 ואח'

(להלן:
המבקשות או קבוצת הבעלים
) לבין החברה ושניים ממנהליה (להלן ביחד:
הקבלן
), ביחס של 45% מהדירות בפרוייקט לבעלים ו-55% מהדירות לקבלן.


ביום 30.11.2000 חתמו הצדדים על נספח להסכם הקומבינציה בו הוחלט, בין היתר, לחלק את הבעלות ביחידת דיור 10 שבבניין
d
שבפרוייקט (להלן:
הדירה
) כך שקבוצת הבעלים תהא זכאית ל- 0.4125 חלקים מהדירה והחברה ומנהליה במשותף יהיו זכאים ל- 0.5875 החלקים הנותרים. עוד הוסכם, כי החברה והמנהלים יהיו רשאים לרכוש את חלקם של קבוצת הבעלים בדירה בהתאם לקבוע בסעיף 4.4 להסכם (להלן:
אופציית רכישת הזכויות
).



ביום 21.4.2000 חתמו המנהלים והחברה הסכם פנימי ביניהם, אשר העביר את חלקם המשותף של המנהלים והחברה בדירה אל החברה, באופן שבו היא תחזיק לבדה ב-0.5875 מהזכויות בדירה. קבוצת הבעלים חתמה אף היא על הסכם מכר "פנימי" אשר העביר למבקשת מס' 4 0.149 חלקים מחלקם בדירה, כך שקבוצת הבעלים נשארה בעלת הזכויות ב-0.275 חלקים בדירה בלבד (= 0.4125-0.149).

2.
על מנת שהקבלן יוכל לממש את אופציית רכישת הזכויות של המבקשות בדירה, מינה כל צד שמאי מטעמו להערכת שווי הדירה. משלא הגיעו הצדדים להסכמה, מונה שמאי מכריע וביום 15.7.2007 נתן האחרון את הכרעתו. דא עקא, הכרעת השמאי לא הייתה מקובלת על המבקשות. ביני לביני מכרה החברה את הדירה בשלמותה למשיב מס' 2, שהוא בנו של אחד ממנהלי החברה שחתם בשעתו על הסכם הקומבינציה עם קבוצת הבעלים, והפקידה את התמורה המגיעה למבקשות בנאמנות, בהתאם למחיר הדירה שקבע השמאי המכריע. המבקשות סירבו לקבל את התמורה בעד מכירת הדירה בטענה כי זו אינה משקפת את המחיר הריאלי של הדירה. מכל מקום, לאור המחלוקת לעניין התמורה לא הועברו הזכויות בדירה על שם החברה או על שם המשיב 2 עד עצם היום הזה. כשנה וחצי לאחר שנמכרה הדירה למשיב 2, נכנסה החברה להליכי פירוק.

3.
ביום 20.5.2012, כמעט שלוש שנים לאחר שניתן צו פירוק לחברה, ולאחר תכתובות בין המבקשות לקבלן אשר לא הביאו לסיום המחלוקת, הגישו המבקשות תביעה לבית משפט השלום נגד המשיב 2 לסילוק ידו מהדירה ולתשלום דמי שימוש. המשיב 2 הגיש הודעת צד שלישי לצירוף החברה שבפירוק לתביעה. המפרק הגיש כתב הגנה בשם החברה וטען כי מדובר במחלוקת שבין המבקשות לחברה, שראוי כי תתברר בבית משפט של פירוק. בית משפט השלום קיבל את בקשת המפרק והורה על עיכוב ההליכים לצורך הגשת בקשה למתן הוראות לבית משפט של פירוק. בר"ע שהוגשה על ידי המבקשות לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום נדחתה (רע"א (מחוזי י-ם) 52049-11-13
גבריאלי ואח'

נ' בלס ואח'
(25.12.2013)).

4.
ביום 11.12.2013 הגיש המפרק בקשה למתן הוראות לבית משפט של פירוק במסגרתה ביקש כי בית המשפט יכריע בשאלה האם הועברו זכויות המבקשות בדירה אל החברה, ואם כן, מה המחיר שעל החברה לשלם למבקשות בגין העברה כאמור. בית המשפט של פירוק קיים דיון בבקשה במעמד הצדדים והציע לקבוצת הבעלים 27.5% (בהתאם לחלקם היחסי בדירה) מתוך הכספים שהופקדו בקופת הנאמנות, או לחילופין, שהנכס ימומש על ידי המפרק במחירו דהיום, יהיה המחיר אשר יהיה.

5.
המבקשות סירבו להצעת בית המשפט. המבקשות טענו כי אין זה צודק להגביל אותן אך לכספים המצויים בקופת הנאמנות; כי המנהלים חבים אף הם באחריות אישית כלפיהן מתוקף היותם צד להסכם הקומבינציה ולכן רשאיות המבקשת להיפרע גם מהם ולא רק מהחברה; וכן נטען כי ההליך אינו מתאים להתברר במסגרת בקשה למתן הוראות.


בית המשפט דחה את טענתן של המבקשות לגבי המסגרת הראויה לבירור ההליך, וקבע מועד להגשת תצהירים וראיות מטעם הצדדים לבירור הסוגיה שבמחלוקת.

6.
ביום 21.5.2014 הגישו המבקשות בקשה לצרף להליך את אחד ממנהלי החברה, שהוא אביו של המשיב 2, בשל היותו צד להסכם הקומבינציה שנחתם עם המבקשות (להלן:
יחזקאל בלס
). ביום 9.6.14 דחה בית המשפט את הבקשה ומכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

7.
בבקשה חוזרות המבקשות על הטיעונים שהעלו במסגרת סירובן להצעת בית המשפט. עוד נטען כי אי צירוף יחזקאל בלס להליך, פוגע בזכויותיהן, ועל כן אין להמשיך ולברר את המחלוקת במסגרת הליך למתן הוראות.


בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגישו המבקשות גם בקשה לעכב את הגשת התצהירים והראיות מטעמן עד להחלטה בבקשת רשות הערעור.

8.
לאחר שקראתי את בקשת המבקשות והנספחים המצורפים לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה.


בענייננו, לא טענו המבקשות כנגד
עצם
ההחלטה לברר את המחלוקת במסגרת הליך למתן הוראות, אלא כנגד החלטת בית המשפט הדוחה את הבקשה לצרף את יחזקאל בלס כצד להליך. אולם אין בדחיית הבקשה להקים עילה להעדפת בירור המחלוקת בפסים של תביעה רגילה. העובדה שלא ניתן להגיש הודעת צד ג' במסגרת בקשה למתן הוראות אין בה משום פגיעה מהותית בזכויות המבקש,
משום שהיא אינה חוסמת את האפשרות להגיש הליך נפרד (ראו, לדוגמה, רע"א 1781/09
בנק לאומי
למשכנתאות בע"מ נ' עו"ד צבי רוזנברג כונס נכסים מטעם בנק אדנים
(16.4.2009)). קל וחומר בנסיבות בענייננו, שהמבקשות לא תבעו מלכתחילה את יחזקאל בלס או את החברה בתובענה שהגישו לבית משפט השלום, אלא אך את משיב 2. בכך יש כדי להחליש באופן משמעותי את טענת המבקשות בנחיצות צירופו של יחזקאל בלס להליך של מתן הוראות.


כפי שציין המפרק בתגובתו, הסעד שנתבקש בבקשתו למתן הוראות הוא לקבוע אם נותרו למבקשות זכויות כלשהן בדירה, או שזו נמכרה לחברה בפירוק – לאחר שמנהלי החברה החליטו כי זכויותיהם יועברו לחברה - ומה התמורה המגיעה למבקשות בגין העברת זכויותיהן בדירה. הכרעה בשאלה זו אינה מצדיקה כלל את צירופו של בלס להליך.


למעלה מן הצורך, מאחר שהמבקשות ניסו לטעון כי סירובו של בית המשפט לצירוף צד להליך שולל את ההצדקה להמשיך ולברר את המחלוקת במסגרת הליך של מתן הוראות ולא כתובענה נפרדת, אציין את ההלכה הנוהגת במקומותינו לפיה לבית משפט של פירוק מוקנה שיקול דעת רחב בשאלה האם יש לברר את המחלוקת שלפניו במסגרת הליך למתן הוראות, או כתובענה נפרדת, וככלל, ערכאת הערעור לא תיטה להתערב אלא במקרים חריגים (ראו, לדוגמה, רע"א 797/14
אשבד נכסים בע"מ נ' ל.נ.א נכסים והשקעות בע"מ
(3.4.2014) (להלן:
עניין אשבד
)).

12.
על יסוד האמור, הבקשה נדחית. בהתאם לכך, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. מאחר שלא ביקשתי את תגובת המשיבים לבקשה, איני עושה צו להוצאות.



ניתנה היום, ט"ז בתמוז התשע"ד (14.7.2014).
ש ו פ ט



_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14046880_e01.doc

עכ

ב
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







רעא בית המשפט העליון 4688/14 אלינור גבריאלי, עליזה גבריאלי-ליטיוין, ג'סיקה גבריאלי-לוריה ואח' נ' לי-אל - חברה לבנין ולנכסים בע"מ, רונן בלס, האפוטרופוס הכללי ואח' (פורסם ב-ֽ 14/07/2014)