פסקי דין על אלון קמינקר | פסקי דין על יניב עבאדי | פסקי דין על יניב שמאים ע. |

25610-04/13 תאמ     10/07/2014




תאמ 25610-04/13 אלון קמינקר נ' יניב עבאדי, יניב שמאים ע.








בית משפט השלום בחיפה



תא"מ 25610-04-13 קמינקר נ' עבאדי ואח'




תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
שולמית ברסלב


תובע

אלון קמינקר
ת.ז. 22822118

ע"י ב"כ עוה"ד גבי ביטון ואח'


נגד


נתבעים

1. יניב עבאדי
ת.ז. 024341109
2. יניב שמאים ע.
מ.024341109

ע"י ב"כ עוה"ד הישאם נעאמנה ואח'



החלטה


1.
עסקינן בתביעה לתשלום יתרת חוב נטענת מכח הסכם המכותר בשם "הסכם שירותי עבודה וקבלן" מיום 5/8/12 (יוער כי לכתב התביעה צורף הסכם לא חתום - נספח "ג" לכתב התביעה - בעוד לשיטת הנתבע המדובר בטיוטא שנערכה על ידי התובע תוך השמטת חלקים אך קיים הסכם מקורי חתום על ידי שני הצדדים - ראה: סעיף 9 לתצהירו ונספחים "א" ו-"ב" – להלן "הסכם העסקה").

2.
לשיטת התובע, בתמצית, הוא ביקש להתמחות כשמאי רכב ולאחר חיפושים רבים הגיע למשרד הנתבע ובלית ברירה הסכים לעבוד כמתמחה עבודה תמורת החזר הוצאות. בסמוך לאחר תחילת העבודה (6/4/11) הבין התובע כי הסכם העבודה לא חוקי מאחר ועל הנתבעת לשלם לו לכל הפחות משכורת מינימום ועל כן, שונו תנאי העסקתו (30 שעות שבועיות והחזר 80% מכרטיס חופשי חודשי), למרות שבפועל עבד יותר שעות ואף נדרש להוצאות נוספות.

לטענתו, בחודש יולי 2012 נקרא לשיחה והנתבע הודיע לו כי מעתה יתחיל לעבוד כ"פרי לנסר" במשרד ויפסיק להיות שכיר. בעקבות כך, נכתב על ידי הנתבע, הסכם ההעסקה, בגינו, לשיטת התובע, נותר החוב נשוא התביעה.

ביום 31/8/12 עבר התובע את המבחן האחרון והוסמך כשמאי רכב. לטענתו, ביום 6/11/12 נפצע הנתבע בתאונה ומששב הלה למשרד - הפך את התובע "לשק החבטות שלו" תוך שהוא מלין על עבודת התובע, מעלה דרישות שונות ולא משלם את שכרו.

עוד מוסיף התובע וטוען, כי בחודש דצמבר 2012 הודיע לי הנתבע כי יש לשנות את תנאי הסכם ההעסקה, התנהל משא ומתן, ומשהתובע לא הסכים להצעת הנתבע לחלוקה של 35%-65% ומו"מ לא צלח - הודיע לו הנתבע "תעזוב הכול, אני אטפל בתיקים שלך, תארוז את הדברים שלך, תן לי את המפתחות של המשרד ולהתראות במוסכים" ועוד באותו יום (25/12/12) קיבל התובע במייל הודעה על סיום העסקתו (נספח ה' לכתב התביעה). התובע הוסיף להגיע למשרד עד ליום 21/12/13 לשם טיפול בתיקים והשלמת כתיבת דו"חות, אך לא קיבל תשלום.

בגין טענות התובע כנגד הנתבע ננקטו על ידו שני הליכים:
האחד, תביעה על סך של 194,864 ₪ בגין תקופת ההעסקה עד 7/12 אשר הוגשה לבית הדין לעבודה (סע"ש 25715-04-13); והשני, תביעה על סך של 48,188 ₪ בגין הסכם ההעסקה אשר לפניי.

3.
הנתבע מצידו מכחיש מכל וכל את מכלול טענות התובע. לשיטתו, הוא שילם לתובע את מלוא שכרו הן בתקופת ההתמחות והן לאחר מכן במסגרת הסכם העסקה ואף ביתר.

לגרסת הנתבע, הוא עשה חסד עם התובע והלה גומל לו בסדרת תביעות, בניסיון להתעשר שלא כדין. מה עוד שלשיטתו, טענתו התובע בהליך זה סותרות את טענותיו בהליך בביה"ד לעבודה.

4.
לאחר עיון בכתבי בי הדין ושמיעת טענות הצדדים בדיון האחרון - מצאתי כי הסמכות העניינית לדון בתביעה זו נתונה לבית הדין האזורי לעבודה.

5.
סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969
(להלן: "חוק בית הדין לעבודה")
מקנה לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענות בין עובד לבין מעבידו שעילתן ביחסי עובד-מעביד (למעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]), לרבות בשאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד-מעביד.

6.
מכאן, המחוקק קבע מפורשות כי בכל הקשור לבירור שאלה עובדתית זו באשר לקיומם או העדרם של יחסי עובד-מעביד הסמכות הייחודית להכריע בסוגיה, לאחר בירור הממצאים העובדתיים נתונה לבית הדין לעבודה, כאמור עוד ב-רע"א 321/75, שירות ארצי להדברה בע"מ נ' בוחבוט, פד"י ל(1) 381; וכפי שחזר על כך אך לאחרונה כבוד השופט י. עמית ב-רע"א 3930/14, ורסנו נ' ניניו (2014) על האסמכתאות המצוינות בה.

לפיכך, אני קובעת כי הסמכות העניינית לדון בתובענה זו נתנוה לבית הדין לעבודה.

7.
אמנם, הנתבע לא כפר בסמכותו העניינית של בית משפט זה, אך על בית המשפט מוטלת החובה לבדוק את סמכותו העניינית לדון בתובענה שלפניו ולא להמתין ליוזמת בעלי הדין, באשר על כל ערכאה שיפוטית להקפיד הקפדה יתירה שלא לחרוג מגדר סמכויותיה (ראה למשל: א. גורן, "סוגיות בסדר הדין האזרחי", מהדורה 11, שנת 2013, עמוד 30 ואילך).

זאת ועוד. אין בהסכמת הצדדים להתדיין בפני
ערכאה שיפוטית אחת כדי להקנות לה סמכות עניינית, מקום בו מסר המחוקק את הסמכות לערכאה שיפוטית אחרת.

8.
כך גם אין בעצם העובדה שהצדדים הכתירו את הסכם בשם "הסכם: שרותי עבודה וקבלן", כדי לשלול את המסקנה המשפטית לפיה אין המדובר בעובד (ראה למשל: סע"ש 54740-06-12, טל נסטר נ' אפריקה ישראל תיירות ונופש בע"מ (2014); ע"ע (ארצי) 646-09, טוויזר נ' מאפייה מרחבית קרית שמונה (1986) בע"מ (2012);
ע"ב (י-ם) 1876/07, גלית נ' ע. מור הסעות בע"מ - עובד מור (2009);
ע"ע (ארצי) 182/99, בן-יעקב נ' קיוליק אנד סופה (ישראל) בע"מ והמוסד לביטוח לאומי (2004)).

שומה לברר האם על פי המבחנים הנהוגים המדובר בעובד או שמא בקבלן עצמאי.

המבחן לקביעת היות אדם בגדר 'עובד' הינו מבחן מורכב, המבוצע על פי מכלול הסממנים והעובדות הנותנים במצטבר תמונה כוללת ושלימה, כאשר לצד המבחן המעורב לבחינת מעמדו של אדם, אשר במרכזו מבחן ההשתלבות, על הפן החיובי והשלילי בו, משמשים מבחני משנה נוספים (ראה למשל: ע"ב (ת"א) 2882/03, גלזל נ' לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ (2006); בג"ץ 5160/03, מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628; ע"ב (ת"א) 8646/07, טויטו
נ' טויטו (2010), על האסמכתאות המצוינות בו).

כך או כך, בהתאם ללשונו המפורשת של סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, הסמכות הייחודית, כאמור, לברר שאלה זו ולהכריע האם המדובר במקרה דא ביחסי עובד-מעביד נתונה לבית הדין לעבודה.

9.
בתי המשפט שבו וקבעו כי יחסי עובד-מעביד מהווים משום דין מיוחד (
lex specialis
) אשר בגדרי סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. לבית הדין לעבודה יש את הידע, הכלים והמומחיות לבחון סוגיה מורכבת זו ולקבוע האם בין הצדדים שוררים יחסי עובד ומעביד, כאמור למשל ב-עת"מ (מרכז) 43504-06-13, אלגרבאוי נ' רשות שדות התעופה (2013):
"משניתנה לבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון בסוגיה זו, הרי שאין מקום ואין זה ראוי גם מבחינת מדיניות משפטית להתיר הגשת עתירות לבית המשפט לעניינים מנהליים ...
לבית הדין לעבודה יש את הידע והמומחיות, מעבר לסמכות שניתנה לו על פי הדין, לדון בקשר לכל הטענות הקשורות בענייני עבודה ובכלל זה בקבלה לעבודה. מטעם זה נדחו גם לא אחת עתירות שהוגשו לבג"צ בקשר לענייני עבודה ובכלל זה קבלה לעבודה. ...".

(והשווה: גם עת"מ (נצרת) 31087-10-13, זועבי נ' מ"א גלבוע (2013); בג"צ 5393/12, ביטון נ' ביה"ד האזורי לעבודה בחיפה (2013); ע"ב (חיפה) 3137/00, פרל נ' שפי 1972 בע"מ (2006).

10.
הדברים אמורים במיוחד משלשיטת התובע (ובשלב זה הבחינה היא אך ורק על פי האמור בכתב התביעה - ראה למשל: רע"א 3068/12,
ש.א.מ מרכז הגז בע"מ נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ
(2012)
; ע"א 5634/05, צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (2007); ע"א 10783/08, ב.ר.ב. תעשיות (אשפה וייצור) בע"מ נ' סלימאן (2010); ע"א 796/89, עזבון המנוח חסיד נ' עזבון המנוח ורש, פ"ד מה(5) 558; ע"א 3755/03, בן חמו נ' טנא נגה (שיווק) 1981 בע"מ (2004); בר"ע (חיפה) 738/06, מנטפילד (1983) בע"מ נ' מפל הנדסה מערכות בע"מ (2006); ע"א 2582/09, גנאים נ' בית החולים רמב"ם (2010);

ד"ר י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית-1995 בעמוד 392)
)
- הסכם העסקה הוא פרי מהלך חד-צדדי של הנתבע אשר בחודש יולי 2012 הודיע לו על פיטוריו שלא כדין וללא שימוע "והפיכתו לעובד "פרי לנסר", עד לסיום החוזה בתאריך 20/12/12" (ראה: סעיפים 3 ו-12 לכתב התביעה).

מכאן, מן הראוי לבחון, ובמשנה זהירות, את מעמדו של התובע, תוך הסתכלות כוללת על מערך היחסים שבין השניים.

11.

לעניין דא יש לזכור כי סמכותו הייחודית של ביה"ד לעבודה הורחבה בסעיף 24(א)(1א) לחוק ביה"ד לעבודה גם לתובענות שעילתן "בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור"; קרי: ניתן להשקיף על הסכסוך גם כסכסוך בגין אי המשך העסקתו של התובע באותם תנאים בהם הועסק עד אותו מועד (והשווה: בג"צ 1319/13, עבידאת נ' מ"י (2013)).

יוער כי סעיף זה הוסף בתיקון מס' 18 (ס"ח 1319, התש"ן (14/6/90) עמוד 150, לשם הרחבת תחולת סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, מתוך מטרה לרכז בידי בית הדין לעבודה את השיפוט בכל העניינים הקשורים ביחסי העבודה, נוכח בקיאותו והתמחותו (ראה: דברי ההסבר להצע"ח 1902 מיום י"א באב התשמ"ח (25/7/88) עמוד 284; וראה גם: דברי ההסבר לתיקון לחוק ביה"ד לעבודה - הצעת החוק מס' 920 עמוד 86 מיום י"ד טבת התשל"א (11/1/1971); רע"א 3930/14, ניסים ורסנו נ' משה ניניו (2014); רע"א 3323/12, שרעבי נ' רמפל סלולר סטוק מרקט בע"מ (2012); ע"א 4272/91, ברבי נ' ברבי, פ"ד מח(4) 689;
ת.א. (מרכז) 2751-09-08, אייג'ל ישראל בע"מ נ' מיכאל סנדלר (2010); ע"א 2618/03, פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי (2004)).

12.
כך או כך, שתי תקופות ההעסקה שלובות זו בזו עד כדי כך ששני הצדדים מצאו לפרט את כל מערך היחסים ביניהם במסגרת שתי התביעות ומכלול תאור המקרה ואף הסכום הנתבע בתיק זה כלול גם בכתב התביעה שהוגש לבית הדין לעבודה (סע"ש 25715-04-13).

צא ולמד: המסקנה אליה הגעתי - והמחוייבת על פי דין - עולה במקרה דא גם עם יעילות מערכתית.

הותרת הדיון בתביעה זו לפניי, משמעו כי שתי ערכאות תדונה באותה הפרשה, תשמענה את אותם עדים, תוך השחתת זמן שיפוטי לריק ופגיעה בכלל ציבור המתדיינים הממתין ליומו והעמסה שלא לצורך על המערכת השיפוטית, העמוסה ממילא. זאת מעבר לחשש לתוצאות סותרות (והשווה: ת.א. (מחוזי ת"א) 56338-09-11, שטייניץ הנדסת תאורה (1996) בע"מ נ'
trilux gmbh & co.kg
(2012)).
ודוק: לשיטת הנתבע, התובע טוען טענות סותרות בשני ההליכים.

מנגד, העברת התביעה שלפניי לבית הדין לעבודה, אשר לו מסורה הסמכות הייחודית לקבוע האם גם בתקופה שמחודש יולי או אוגוסט 2012 שררו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד, תאפשר הכרעה במכלול הסוגיות, על ידי בית הדין לעבודה, אשר לו הניסיון והמומחיות בכל הנוגע ליחסי עובד ומעביד.

13.
לפיכך, אני מורה על העברת התיק לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, מכח סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, אשר ידון בו.


בנסיבות, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא עותק לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.


ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ד, 10 יולי 2014, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 25610-04/13 אלון קמינקר נ' יניב עבאדי, יניב שמאים ע. (פורסם ב-ֽ 10/07/2014)