פסקי דין על הלביץ ברוך בע"מ | פסקי דין על א.ב אגמים בנייה ופיתוח | פסקי דין על שגיא בר זוהר | פסקי דין על לימור בר זוהר |

12030-06/14 תט     10/07/2014




תט 12030-06/14 הלביץ ברוך בע"מ נ' א.ב אגמים בנייה ופיתוח בע"מ, שגיא בר זוהר, לימור בר זוהר








בית משפט השלום בנתניה


10 יולי 2014
ת"ט 12030-06-14 הלביץ ברוך בע"מ
נ' א.ב אגמים בנייה ופיתוח בע"מ
ואח'




בפני

כב' הרשמת הבכירה - יפעת אונגר ביטון


הת
ובעת

הלביץ ברוך בע"מ


נגד


הנתבעים

1. א.ב אגמים בנייה ופיתוח בע"מ
2. שגיא בר זוהר
3. לימור בר זוהר



החלטה

בפני
בקשה לביטול עיקולים זמניים שהוטלו על פי החלטת רשם ההוצאה לפועל, בתיק שנפתח לביצוע שיק על סך 1,200,000 ₪. העיקולים הוטלו טרם אזהרה לפי בקשת התובעת (להלן: "המבקשת") ולאחר שהאחרונה הפקידה על פי ההחלטה סך של 20,000 ₪ כערבות להבטחת נזקי הנתבעים אם יתברר שלא היתה הצדקה להטלת העיקולים.

אין חולק כי בבקשה זו יש לדון בהתאם להוראות בפרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 ובפרט על פי תק' 367 לתקנות הנ"ל.

בהתאם לפסיקה, משהוגשה בקשה לביטול עיקולים זמניים, יש לדון בבקשה להטלתם מלכתחילה ולפיכך הפותח בהבאת הראיות ועליו נטל השכנוע הינו מבקש העיקול. כמו כן, בהתאם להלכות הפסוקות ולהוראות תקנה 363 ו-374 לתקנות הנ"ל, על בית המשפט לבחון אם הוצגו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, אם התקיים חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין וכן עליו לשקול את הנזק שיגרם למבקש במידה ולא ינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעתיד להיגרם למשיב אם ינתן הצו.

ומן הכלל אל הפרט:
אין מחלוקת כי הנתבעת 1 והתובעת היו בקשרים עיסקיים וכי התובעת סיפקה לנתבעת 1 מוצרים שונים.

במסגרת זו נמסר השיק נשוא התביעה כשיק לביטחון. הצדדים אינם חלוקים על כך שלתובעת היתה זכות להשתמש בשיק על מנת לגבות חוב ובהתאם לחוב הנתבעת 1 כלפיה.

הנתבע 2 פעל בנתבעת 1 כמנהל בפועל ואילו הנתבעת 3 (להלן: "המשיבה") שהיא רעייתו, רשומה כבעלת המניות של הנתבעת 1 ואף מורשית חתימה של הנתבעת 1.

גדר המחלוקת בין הצדדים ביחס לביצוע השיק בשניים: האחד – האם המשיבה חתמה בגב השיק כערבה לפרעונו; השני – האם המבקשת מילאה את השיק על פי ההרשאה ועל פי יתרת החוב הנכונה של הנתבעת 1 כלפיה.

בסופו של דיון ולאחר שמיעת העדים, וככל שהיתה, כבר לא נותרה מחלוקת בשאלת ההכבדה לנוכח הודאתה של המשיבה כי מצבה הכלכלי קשה (וראו עמוד 13 שורות 9-24 לפרוטוקול מהיום).

נותר, אם כך, לבחון אם הבקשה הוגשה על יסוד ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה; אם הוגשה בידיים נקיות ואם מאזן הנזקים תומך במסקנה כי מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין.

אקדים ואומר שלאחר ששקלתי את טענות הצדדים היטב, שבתי ועיינתי בבקשה ובתגובה וכן בבקשה להטלת העיקולים, לרבות תצהירו של מנהל המבקשת ואף בשנית בפרוטוקול הדיון מהיום, ולאחר ששמתי לנגד עיני הן את טענות באי כוח הצדדים בסיכומיהם והן את זכויותיהם בהתאם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, באתי למסקנה כי דין הבקשה להטלת העיקולים להתקבל במלואה.

ואלה נימוקיי:

1.
אני סבורה שהמבקשת הביאה ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.
המבקשת מחזיקה בשיק שנמשך על ידי הנתבעת 1 וחתום על ידי הנתבעת 1.
כל העדים אישרו כי הנתבעת 1 נותרה חייבת כספים למבקשת. המשיבה אף נשאלה מה להערכתה גובה החוב של הנתבעת 1 למבקשת, והשיבה: "בסביבות 800,000 ₪" (עמ' 12 שורות 5-6 לפרוטוקול).

נוסף על האמור, המציאה המבקשת בתגובתה לבקשה (תגובה שהיא זכאית להגיש בהתאם לתקנה 367(ד) לתקנות הנ"ל), כנספח ב' העתקים של כרטסות הנהלת חשבונות וכן כנספח ד' העתקים של שיקים והודעות חילול, לפיהם לכאורה חובה של הנתבעת 1 למבקשת עולה כדי למעלה מ-1,000,000 ₪.

אם לא די בכך, ניתן במסגרת הבקשה להטלת העיקולים בפני
רשם ההוצל"פ, תצהירו של מנהל המבקשת בו הוא מעיד, בסע' 10 לתצהיר, כי חוב הנתבעת 1 כלפי המבקשת הינו "בסך של 1.2 מיליון ₪ (קרן חוב בלבד)".

2.
בחנתי היטב את טענת ב"כ המשיבים כי המבקשת מילאה לכאורה את השטר בניגוד להרשאה כיוון שסכום החוב הנובע מהכרטסות איננו סכום החוב שנרשם בשטר.

לא ברור לי על סמך אילו כרטסות טען ב"כ המשיבים טענתו זו משום שלא צורפו לבקשה לביטול העיקולים, או לכתב ההתנגדות של המשיבה העתקים של כרטסות. ככל והוא מבקש להסתמך על הכרטסות שצירפה המבקשת, הרי כפי שציינתי לעיל הכרטסות מעלות יתרת חובה גבוהה ביותר, שהינה נמוכה מהסכום שנקוב בשטר בהפרש של כ-2,000 ₪ בלבד. מאחר ויתרה זו היא על פי ערכי קרן בלבד, כאמור בתצהירו של מנהל המבקשת וכעובדה שלא הופרכה בחקירתו הנגדית של מנהל המבקשת, הרי שעל פניו לא נפלה כל הטעייה ו/או חריגה מהרשאה במילוי השיק.


יתרה מזו, מצאתי לקבל את טענת ב"כ המבקשת בסיכומי תשובתו שאין להתעלם מהעובדה כי הכרטסות כוללות שיקים שנמסרו לפרעון ואשר חוללו.
כידוע, תשלום על פי שיק מעותד ייחשב כתשלום, רק לאחר שנפרע השיק.
על כן, רשאית היתה המבקשת במועד מילוי השיק והגשתו לביצוע להסתמך על החוב כפי שהופיע בכרטסות של הנהלת החשבונות משום שהשיקים שנמסרו עדיין לא נפרעו.

המבקשת לא הסתירה מרשם ההוצל"פ בבקשה שהגישה את העובדה שהנתבעת 1 מסרה לה שיקים בתמורה לאספקת הסחורה, אולם הראתה כי אחד השיקים חולל על ידי הבנק, מחמת הגבלת החשבון. כמו כן, מסרה לר' ההוצל"פ כי פנתה אל הנתבעים כדי לברר את פשר חילול השיק ולא נענתה. נספחים 1 ו-3 לתצהיר מנהל המבקשת, אשר צורף לבקשה להטלת העיקולים, מלמדים כי אמנם חשבונה של הנתבעת 1 הוגבל על ידי בנק ישראל והוא מוגבל עד שנת 2016. מכאן, שהמבקשת היתה רשאית להניח כי השיקים הנוספים שמסרה הנתבעת 1 בתמורה לטובין שקיבלה, יחוללו והיתה רשאית לכלול בשיק הביטחון את מלוא החוב בהתעלם ממסירת השיקים.

3.
טענה נוספת היתה בפי המשיבה והיא, שהכרטסות (מלבד אחת), אינן מתייחסות אליה כי אם לישות משפטית אחרת. ודוק, המשיבה איננה טוענת שלא קיבלה את הטובין המפורטים באותן כרטסות. התברר, במהלך שמיעת העדים היום, כי הנתבעת 1 ביצעה מספר פרוייקטים, בין היתר עבור חברת אורקל, וכי המבקשת ניהלה כרטסות הנהלת חשבונות עבור הנתבעת 1 בגין כל פרוייקט בנפרד. אכן, חברת אורקל פרעה חלק מחובה של הנתבעת 1. המבקשת אישרה כי אורקל שילמה חוב של הנתבעת 1, אולם טענתה כי תשלום זה אינו מאיין את חובת הנתבעת 1 לפרוע לידי המבקשת את יתרת חובותיה, לא נסתרה כלל ועיקר.

למעשה, המשיבה לא הביאה כל בדל ראייה על מנת להוכיח את טענתה כי הכרטסת שבה נרשם הפרעון שפרעה חברת אורקל, מתייחסת לחובותיה של חברת אורקל ולא לחובותיה שלה.


משכך, אינני מוצאת לקבל את טענתה של המשיבה (ולמען הדיוק של בא כוחה) כי חלק מהכרטסות אינן בגין חובותיה כי אם בגין חובות של אחרים (וראה עמ' 3 שורות 7-18 לפרוטקול, חקירתו של מנהל המבקשת בעניין זה).


אני סבורה שדברי המבקשת לעניין התשלום שביצעה אורקל, מצביע ומלמד על תום ליבה.

המבקשת היתה יכולה להציג את מלוא הכרטסת של הנתבעת 1 בהתעלם מתשלום שביצעה צד ג' עבורה, אולם המבקשת טרחה לציין כי מדובר בתשלום ששולם עבור הנתבעת 1 והוא קוזז ולא נכלל בסכום התביעה.

כאמור, לא מצאתי כל יסוד אחר לביסוס הטענה שאותה כרטסת היא כרטסת בגין טובין שקיבלה אורקל.

4.
אינני מתעלמת מן העובדה שהנתבע 2, בעלה של המשיבה, חתום על גב השיק נשוא המחלוקת כערב באופן אישי לפרעונו וחתימתו אינה מוכחשת.

אני סבורה שיש בכך משום נסיבה המחזקת את ראיותיה של המבקשת לעניין אמיתותו של השיק.

5.
המשיבה טענה, ואף טרחה לחזור ולהדגיש לביהמ"ש כי החתימה המיוחסת לה בגב השיק איננה חתימתה כלל ועיקר (ראה עדותה בעמ' 11 שורות 26-27; עמ' 12 שורות 8-9; עמ' 14 שורה 24 ושורה 26).

מנגד, העיד אורי עידה כי התבקש על ידי הנתבע 2 לתאם עם המשיבה מועד לחתימתה על השיק ולפי תיאום עם המשיבה, התייצב בביתה והיא חתמה לפניו על גב השיק. העד חזר על גירסתו זו בעדותו היום: "ולימור חתמה בפני
במשבצת שמתייחסת אליה ... לימור בעצמה. אני ראיתי אותה כותבת את זה" (עמ' 9 שורות 13-26).

6.
שקלתי את מהימנותם הלכאורית של שני העדים המוסרים גירסאות הסותרות חזיתית זו את זו בשאלת החתימה שבמחלוקת.

לא התרשמתי מעיון ב-מש/1 כי העד עידה מסר גירסה שונה ביחס לחתימתה של המשיבה על השיק בעת שנחקר תחת אזהרה במשטרה. כך למשל השיב לשאלה מי חתום על השיקים: "הוא שגיא בר זוהר
בפנקס ממלא את הסכומים ונותן ואין לו חתימה על השיק והוא שולח אותי לאישתו שתחתום על השיק" (עמ'2 שורות 37-38 ל-מש/1).

כשהחוקר מקשה ושואל למה שגיא חותם במקום שהעד טוען שהוא חותם על השיקים, משיב לו העד: "לא הוא לא חותם הוא לא מורשה חתימה היא מורשה חתימה הוא בא עם פנקס שיקים שיש שם חתימה של אישתו" ובהמשך, בנוגע לשיק הביטחון ענה: "כן, זה שיק ביטחון פתוח חתום מאחורה על ידו ועל ידי אישתו, יש חותמת מרובעת שהוא חתום שם והיא אחריו".

העד הוסיף במשטרה שהוצג לו השיק אם הוא מזהה את השיק וענה "כן את החותמות מאחור של אישתו ושל הוא" (עמ' 3 שורות 44-45, 74-75).


ב"כ המשיבים ביקש לטעון כי העד מסר במשטרה גירסה סותרת לגירסתו בביהמ"ש ואני לא התרשמתי כך ובפרט לאור המצוטט לעיל. כמו כן, ביקש ב"כ המשיבים לטעון כי העד לא ידע פרטים משמעותיים בעת שנחקר במשטרה, ואילו לפתע ידע אותם היטב בעת שנדרש למסור תצהיר וגם לכך לא מצאתי כל בסיס בראיות.

7.
עדותה של המשיבה היתה הפכפכה. העדה טענה כי מעולם לא חתמה על גב שיקים. אחר כך אישרה כי נתנה ערבות אישית לחברת אלבז אשר סיפקה חומרי בניין לנתבעת 1.

את הערבות האישית נתנה בדרך של חתימתה על גב השיק (עמ' 11 שורות 21-24 לפרוטוקול).

בנוסף לכך, המשיבה ביקשה להתחמק ממענה על שאלות.

כשנשאלה היכן מצויה חברת אלבז, לא ענתה לשאלה, הטיחה בפני
ב"כ המבקשת כי אינה חייבת לתת לו תשובה וכי זה לא משנה לו (עמ' 11 שורות 25-29 לפרוטוקול).


הייתי מתעלמת מתשובותיה הנ"ל של המשיבה אלמלא אישרה את דבריו של העד עידה כי אמנם פגש בה בביתה בעניינים הקשורים בשיקים. לטעמי, יש בכך משום ראשית הודאה בטענתו של עידה כי הגיע לביתה על מנת להחתים אותה כערבה לשיק.

8.
ב"כ הצדדים ביקשו מהעדים לחתום את חתימותיהם על דפים חלקים (מב/1 ו-מש/2).

ב"כ המשיבים ביקש שביהמ"ש יעיין בחתימות אלה ויווכח במו עיניו כי חתימת המשיבה איננה דומה ואף לא קרובה לחתימה על גב השיק נשוא המחלוקת.

ובכן, בימ"ש זה אינו גרפולוג ולא מתיימר להיות גרפולוג. אין בדעתי לערוך השוואות של אותיות כתב היד של השם או של ספרות מספר הזהות וכן לא של השוואת החתימות.

לא היתה כל מניעה כי המשיבה תמציא לתיק ביהמ"ש חוות דעת גרפולוגית לאישוש טענתה כי אין מדובר בחתימתה, חרף דברי העד עידה. יש להניח כי חוות דעת כזו תוגש בעתיד לביהמ"ש, אולם בשלב זה לאור האמור ובהסתמך על עדותו של העד עידה אשר מצאתי אותה מהימנה יותר מעדותה של המשיבה, לפחות לכאורה היום, אני סבורה שיש בידי המבקשת ראיות מהימנות לכאורה לכך שהמשיבה היא זו אשר חתמה כערבה בגב השיק.

9.
לא התעלמתי מכך שנטען כלפי המבקשת בבוטות, כי הגישה בקשתה בחוסר תום לב וכאשר כפיה אינן נקיות. לאחר שבחנתי את העובדות המבססות לכאורה טענה זו, מצאתי שאין להן בסיס.

אמנם, הוגשה תלונה במשטרה בגין זיוף ביום 02.04.2014 והשיק הוגש לביצוע רק ביום 29.04.2014. מכך ביקשו להסיק שהגשת השטר לביצוע היתה תולדה של הגשת התלונה בבחינת הקדמת תרופה למכה. כמו כן, ביקשו להסיק כי בחוסר תום לב לא נמסר לרשם ההוצאה לפועל על כך שקיימת תלונה בדבר זיוף השיק.

ברם, מ-מש/1 עולה כי החוקר גבה את עדותו תחת אזהרה של עידה ביום 19.05.2014 (למעלה מ-20 יום אחרי פתיחת תיק ההוצל"פ) וכי באותה חקירה ביקש מהנחקר את שמו ומספר הטלפון של בעל החברה.

ב"כ המשיבים פתח את חקירת מנהל המבקשת בשאלות על החקירה במשטרה. המנהל אישר שידע על הגשת התלונה אך לא פנו אליו אלא לעד עידה: "ישר פנו אליו". בחקירתו החוזרת סיפר שידע על התלונה ביום שעידה נקרא לחקירה, אז התקשר החוקר מתוך החקירה וביקש אותו להגיע גם כן למשטרה.

גירסאות עדי המבקשת ביחס למועד שבו ידעו על טענת הזיוף, חוזקו בעדותה של המשיבה שציינה כי את התלונה הגישה כנגד אורי עידה עצמו ואף הסבירה שלא הכירה אצל המבקשת אף אחד אחר פרט לאורי עידה.

בנתונים אלה אני מסיקה שיש לסמוך על גירסת מנהל המבקשת כי ידע שבפי המשיבה טענת זיוף חתימה רק לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ והוטלו העיקולים.
בנוסף, אינני מקבלת את הגירסה כאילו אורי עידה אולץ או הוכרח למסור תצהיר מתוך כוונה "לשפר" את מה שלא אמר מנהל המבקשת בתצהיר התומך בבקשה להטלת העיקולים.

10.
אין ספק שהזכות לקניין היא זכות יסוד, אך אין מחלוקת כי זכות זו נתונה לשני הצדדים. גם מי שחייבים לו, זכותו לקניינו יסודית היא.

התקנות דורשות רמת הוכחה לכאורה לקיומה של עילת תביעה על מנת להתיר את הפגיעה המידתית בזכות הקניינית של האחר.

אני סבורה לנוכח כל המפורט לעיל כי המבקשת עמדה בנטל לכאורי זה.

אני בדעה שהמבקשת הוכיחה למעלה מרמת ההוכחה הדרושה בשלב זה כי קיימות ראיות המצביעות על חשש ממשי הכבדה על ביצוע פסק הדין (ב"כ המשיבים אישר כי הנתבעת 1 אינה פעילה והנתבע 2 פושט רגל).


שקלתי את מאזן הנזקים ודומני כי מאזן זה מחייב להגן על האינטרס של המבקשת כי השיק שנמסר לה לצורך הבטחת התשלומים בגין הטובים שסיפקה, אמנם יפרע.

המבקשת כבר נוכחה ששיקים שמסרה הנתבעת עבור הסחורה לא כובדו ולא יכובדו.

המבקשת כבר נוכחה כי הערב הנוסף לפרעון השיק הוא חדל פרעון ולמעשה לולא ערבותה של המשיבה סיכוייה לביצוע פסק הדין, ככל וינתן לזכותה, אינם גבוהים בלשון המעטה.

למדנו בדיון היום כי מצבה הכלכלי של הערבה האחרונה, קרי המשיבה, קשה ביותר.

על כן, יש להבטיח את ביצוע פסק הדין ולמנוע הכבדה על ביצועו בדרך של עיקול זכויות המשיבה, ולו על מנת לשמר את המצב הקיים מבחינת הנכסים העומדים לצורך הפרעון.


לא שוכנעתי שיש להעדיף, על פי רמת ההוכחה לכאורה שהציגו הצדדים, את גירסתה של המשיבה על פני גירסתו של אורי עידה ולכן לטעמי לא זו בלבד שהונח בסיס לכאורי לקיומה של עילת תביעה על יסוד השיק, אלא גם על יסוד חתימת המשיבה עליו.

11.
הבקשה לביטול העיקולים נדחית.

המשיבה תשא בהוצאות בסך 6,000 ₪.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים בפקסימיליה.

ניתנה היום,
י"ב תמוז תשע"ד, 10 יולי 2014, בהעדר הצדדים.









תט בית משפט שלום 12030-06/14 הלביץ ברוך בע"מ נ' א.ב אגמים בנייה ופיתוח בע"מ, שגיא בר זוהר, לימור בר זוהר (פורסם ב-ֽ 10/07/2014)