פסקי דין על שרון בראוור | פסקי דין על יוסי נויבירט (ועד הבניין של הבנין בחובבי ציון 41)

37110-11/13 תק     24/06/2014




תק 37110-11/13 שרון בראוור נ' יוסי נויבירט (ועד הבניין של הבנין בחובבי ציון 41)








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 37110-11-13 בראוור נ' נויבירט (ועד הבניין של הב


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
דנה אמיר


תובע

שרון בראוור


נגד


נתבע

יוסי נויבירט (ועד הבניין של הבנין בחובבי ציון 41)




פסק דין


בפני
י תביעת התובע על סך 18,500 ₪ בגין נזקים אשר נגרמו לו לטענתו עת עבד כמנקה חדר מדרגות אצל הנתבע בתאריך 23.7.10.
לטענת התובע בכתב תביעתו, במועד הנקוב, בשעה נדרש ע"י מר יוסי נויבריט, אשר ייצג את הנתבע (ועד הבית) בהתקשרות מולו ואף נהג לשלם את שכרו, ביקש ממנו לשטוף את הרצפה שוב עם יותר מים וסבון, ובעקבות כך החליק ונפל מגובה על הצד השמאלי של גופו. לטענת התובע בעקבות הנפילה נשברו ארבע מצלעותיו, ואף חש קשיי נשימה עקב בועת אויר בריאה השמאלית. התובע, לא הצליח לזוז ושני אמבולנסים אשר הגיעו למקום פינו אותו לבית החולים.
לגרסתו אושפז בבית החולים, עבר טיפול פיזיותרפי , סבל תקופה ארוכה מכאבים עזים ולא יכול היה לקום לבדו ממיטתו. התובע טוען כי לא עבד במשך 3 חודשים ועד למועד התביעה סובל מכאבים במפרקים ובכתף בזמן חילופי העונות.
לכתב תביעתו צרף התובע אישורים רפואיים וכן מסמכים מהמוסד לביטוח לאומי.
בעת הדיון בבית המשפט חזר התובע וסיפר את פרטי האירוע , והבהיר כי תביעתו הינה בגין שלושה חודשים בהם לא עבד לאור פציעתו וכן בגין כאב וסבל.
התובע הבהיר כי אין בידיו אישורים או ראיות בדבר השכר שנהג לקבל מידי חודש שכן רוב בעלי הדירות עבורם ביצע עבודות ניקיון לא רצו לשלם ביטוח לאומי בגין עבודתו, אך ציין כי יש בידיו אישורים רפואיים לכך שלא עבד משך שלושה חודשים. כן ביקש התובע לקיים הדיון בעניין נזקיו על אף שלא הגיש חוות דעת רפואית לגביי מצבו הרפואי.
התובע אף ציין כי הנתבעת דיווחה ושילמה למוסד לביטוח לאומי (לטענתו הדיווח והתשלום ע"י הנתבעת התבצע רק לאחר התאונה) וכי קיבל מהמוסד לביטוח לאומי סך של 1,000 ₪ בגין כל התקופה.

עפ"י כתב ההגנה אשר הוגש ע"י מר נויבירט, התובע ניקה את חדר המדרגות בבניין הנדון ארבע פעמים, כאשר היה במועד בו נפגע היה זה התובע אשר שפך את המים מהם לטענתו החליק. לגרסת מר נויבירט אף אחד מדיירי הבניין לא היה ליד התובע כשמעד ונפל, אך מיד עם נפילתו הגיעו והזמינו עבורו אמבולנס.
לטענת מר נויבריט צר לו ולדיירים האחרים בבניין על נפילתו של התובע אך לא חלה על הנתבע כל אחריות לנפילתו.
בעת עדותו בבית המשפט, חזר מר נויבירט על הטענה לפיה שולמו דמי ביטוח
לאומי עבור התובע, וטען כי אין להחיל כל תשלום נוסף על הנתבע בגין נפילת התובע.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא).

הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"
[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]
בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:
"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"
התרשמתי מן העדויות, וכתבי הטענות אשר הוגשו, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , מצאתי כי התובע לא הוכיח את אחריות הנתבע (ועד הבית) או נציגה מר נויבירט לתאונה ועל כן דין התביעה להידחות.

כאמור נטל השכנוע רובץ לפתחו של התובע להוכיח תביעתו.
על מנת להוכיח תביעתו היה על התובע להוכיח כי הנתבע (ועד הבית) ו/או נציגה חבו חובת זהירות לתובע (חובת זהירות מושגית),
כי הנתבע ו/או נציגה הפרו חובה זו (חובת זהירות קונקרטית) וכי הפרת החובה היא שגרמה לנזק.

בע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 122. (להלן: "פסק הדין בעניין ועקנין") קבע והבהיר בית המשפט העליון:

"בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות שבנזיקין מתעוררות שלוש שאלות האחת, האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? תשובה לשאלה זו מצויה במבחן הצפיות (סעיף 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש
] מבחן זה כולל בחובו שני היבטים. "ההיבט הראשון, הוא ההיבט העקרוני, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות. ההיבט השני, הוא ההיבט הספציפי, ובו ניתנת תשובה לשאלה, אם ביחס לניזוק פלוני, בנסיבותיו של אירוע אלמוני, קיימת חובת זהירות" (ע"פ 186/80

[1], בעמ'
775
). ההיבט הראשון, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת זהירות מושגית" (
notional duty
), ואילו ההיבט השני, עניינו בקיומה או בהעדרה של "חובת הזהירות הקונקרטית" (
duty in fact
). השאלה השנייה, המתעוררת בכל תביעת נזיקין, היא, אם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, דהיינו: האם הוא סטה מסטאנדארט הזהירות המוטל עליו? השאלה השלישית היא, האם הפרת החובה היא שגרמה נזק?"

באשר לחובת הזהירות המושגית, זו אכן חלה בנסיבות התיק הנידון לאור כך שאין מחלוקת שהתובע נחבל בעת עבד אצל הנתבע (ועד הבית).
בנסיבות אלה יש לעבור לשאלה השנייה ולבדוק האם הופרה חובת הזהירות הקונקרטית בתיק הנדון.

חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת אף היא על פי מבחן הצפיות. קרי, האם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבות המקרה את התרחשות הנזק. היה והתשובה לשאלה זו חיובית, על בית המשפט לבדוק האם היה צריך האדם הסביר, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשות הנזק. המדובר בשאלה נורמאטיבית באופייה, ונבחנת על פי נסיבותיו הספציפיות של המקרה.

כפי שנקבע בפסק הדין עניין ועקנין:
"בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמאטיבי). "אין דין שכל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתיגרם בעקבותיה, אפילו אפשר לחזות תוצאה כזאת מראש" (השופט ויתקון בע"א 333/56 [2], בעמ'
622
)..".
"...רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. זהו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו
.
חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת בחללו של עולם, אלא מיוחדת היא למזיק ספציפי, לניזוק ספציפי, לנזק ספציפי ולהתנהגות ספציפית...".
וכן:
"חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת."

בנסיבות התיק הנדון וכאשר מהות עבודתו של התובע הייתה שטיפת חדר המדרגות והוא נחבל כאמור לכשהחליק על מים וסבון ששפך, גם אם לבקשת נציג הנתבע, לשטיפה נוספת של חדר המדרגות, אני קובעת כי לא הופרה חובת הזהירות הקונקרטית על פי המבחנים הנהוגים בדין, המפורטים לעיל.

לאור האמור לעיל, אינני נדרשת לשאלה השלישית. קרי, האם הפרת החובה היא שגרמה נזק, וכן
לשאלת הוכחת הנזק הנטען ע"י התובע.
במאמר מוסגר יצוין כי נראה שהתובע לא הציג ראיות מספיקות על מנת להוכיח את קיומם של הנזקים להם הוא טוען בתביעתו.

אשר על כן, התביעה נידחת.

אני קובעת כי התובע ישלם לנציג הנתבע (ועד הבית) הוצאות משפט בסך 500 ₪, וזאת תוך 30 יום שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.
רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.


ניתן היום,
כ"ו סיוון תשע"ד, 24 יוני 2014, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 37110-11/13 שרון בראוור נ' יוסי נויבירט (ועד הבניין של הבנין בחובבי ציון 41) (פורסם ב-ֽ 24/06/2014)