פסקי דין על בנק ערבי ישראלי בע"מ | פסקי דין על נגרית עלי וסלמאן | פסקי דין על סלמאן ח'יר | פסקי דין על עלי ח'יר |

16183-02/10 תאק     13/07/2014




תאק 16183-02/10 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' נגרית עלי וסלמאן בע"מ, סלמאן ח'יר, עלי ח'יר








בית משפט השלום בחיפה



תא"ק 16183-02-10 בנק ערבי ישראלי בעמ נ' נגרית עלי וסלמאן בע"מ
ואח'

תיק חיצוני
:


בפני

כב' הרשם הבכיר אפרים צ'יזיק


תובע

בנק ערבי ישראלי בע"מ


נגד


נתבעים

1. נגרית עלי וסלמאן בע"מ
2. סלמאן ח'יר
3. עלי ח'יר



החלטה

1.
העניין שבפני
, בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בפני
תובענה אשר הוגשה כנגדם בסדר דין מקוצר. התובענה הינה ע"ס 345,807 ₪.

2.
על פי המתואר בכתב התביעה, בשנת 1996 נפתח לנתבעת מס' 1 חשבון בנק, אשר נכון למועד הגשת התובענה נותרה בו יתרה בלתי מסולקת, המגעת כדי יתרת חובה בעו"ש בסך 14,403 ₪, אשראי וניכיון בסך 16,000 ₪, ויתרת חוב בהלוואה ע"ס 306,831 ₪. עוד נטען כי הנתבעים 2-3 שהינם בעלי עניין אצל הנתבעת 1, העמידו ערבותם המתמדת לחיובי הנתבעת 1, ללא הגבלה בסכום, על פי כתב ערבות אשר נחתם על ידם בחודש מרץ 1997.

3.
לאחר שהתנהל הליך ממושך בהקשר של קבלת מסמכי הבנק, הגישו הנתבעים בחודש דצמבר 2010, בקשה למתן רשות להתגונן. הנתבעים העלו שלל טענות, תוך חזרה ניכרת על טענותיהם פעם, פעמיים, שלוש ואף יותר, ואנסה להעלות עיקרי טענותיהם של הנתבעים (אציין כי הבקשה מפרטת בנוסף לטענות המהותיות טענות כלליות נוספות, אשר לאור כלליותן לא מצאתי לנכון להתמקד בהן):

א.
התובע עיכב בידיו המחאות אשר הופקדו בחשבון ולא כובדו, בחוסר תום לב, ותוך מניעת האפשרות כי יוכלו לגבות את אותם כספים ממושכי ההמחאות, ובכך הסב לנתבעת 1 נזקים. במסגרת זאת אף גבה התובע כספים מבלי לדווח לנתבעים.

ב.
חשבון הבנק של הנתבעת 1 חויב בריביות בניגוד למוסכם ובניגוד לחוק.

ג.
התובע הפר החובות המוטלות עליו, ובעיקר חובת האמון והאיסור להתנות שירות בשירות, והסב לנתבעים נזקים. בין היתר נטען כי התובע חייב את הנתבעת 1 להפקיד פקדונות מסוג פק"מ בעוד מועמדות הלוואות הנושאות ריבית גבוהה יותר. הנתבעים סמכו טענתם זאת גם על חוות דעת מר סלמאן סלימאן מיום 10.12.2012.

ד.
הנתבעים 2-3 אינם חבים בחבות הנתבעת 1, שכן אין זה מוצדק לממש ערבותם על פי כתב הערבות, וכן טענו להיעדר יריבות מאחר ולא חתמו על הוראות התנאים הכלליים לניהול החשבון.

ה.
הנתבעים טענו כי החתימות ע"ג מסמך הענקת ההלוואה מיום 5.4.2009 אינן חתימותיהם, ולכן התביעה אינה יכולה לעמוד על כנה. הנתבעים תמכו טענותיהם בחוות דעת הגב' אורה כבירי, אשר חיוותה דעתה כי החתימות שבכתב הערבות, ההודעות לערב, ומסמכי הסדר החוב מיום 5.4.2009, שונות מהחתימות שבמסמך תנאי ניהול החשבון.

4.
לאחר בחינת טענות הצדדים, לרבות פרוטוקול הדיון וסיכומי טענות הצדדים, מצאתי לנכון להתנות את קבלת הבקשה למתן רשות להתגונן, בהפקדת ערובה כספית משמעותית.

5.
בכל הנוגע לסעיפים א' עד ג' דלעיל, טענות אלה נבנו משני רכיבים: האחד, הטענה כי התובע מעכב בידו המחאות השייכות לתובע, גובה תמורתן ומנע מידע בהקשר זה, והאחר, חוות הדעת של המומחה, סלימאן סלמן.

6.
בכל הנוגע לרכיב הראשון, מדובר בטענה כללית וסתמית. מהן ההמחאות? כמה המחאות נמסרו? מה ערכן? בגין אילו התקשרויות? הבקשה אינה מפרטת ואינה יורדת לעומקם של הדברים, והיא נותרת טענה כללית וסתמית, שאין מאחוריה דבר.

7.
כבר נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).

8.
על המבקש רשות להתגונן להראות בתצהירו תשתית עובדתית מלאה לכל אחת מטענותיו, שהרי לימים ישמש הוא, ורק הוא, כתב הגנה בתיק (ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ מב(1) 721). בע"א 2242/10 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 21/12/2011 [פורסם במאגר "נבו"] חזר לאחרונה בית המשפט העליון ואישר את ההלכה בעניין זה, וקבע כי: "...המבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו. זאת בהתאם לכלל שעל המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט את מהות הגנתו"

9.
והטענות בהקשר זה, אינן מכומתות. הנתבע 2 נשאל בחקירתו האם לנתבעת 1 הייתה מערכת הנהלת חשבונות מסודרת, והשיב (עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 31 ואילך):

"
ש.
בתור חברה בע"מ גם הגשת דוחות שנתיים והיה לך רואה חשבון. מי היה רואה חשבון.
ת.

ח'יר ג'מאל.
ש.

ולצורך הדוחות השנתיים היית צריך להעביר גם דפי חשבון בנק.
ת.

כן.
ש.

והבאת להם.
ת.

אתה מדבר לפני 5-6 שנים.
ש.
הרי לא היית מגיש את הדו"ח, אי אפשר להגיש דו"ח בלי תנועות של הבנק ואם הגשת אז כנראה שיש.
ת.

כן.
ש.

מתי הדו"ח האחרון שהגשת לחברה.
ת.

משנת 2008 או 2007 לא זוכר בדיוק.
ש.

למה הפסקת להגיש דוחות, החברה עדיין קיימת.
ת.

בגלל הבנקים.
ש.

כרטסת הנהלת החשבונות של החברה היא מסודרת.
ת.

מסודרת.
ש.

יש לך גם תעודות משלוח מסודרות מי קיבל סחורה ומי לא שילם עליה.
ת.

כן.
ש.

ומי שנתן לך שיק ולא קיבל עליו סחורה גם אמור להיות מופיע אצלך.
ת.

כן.
ש.

היו מקרים שאנשים נתנו שיקים ולא קיבלו סחורה.
ת.
יש, בזמן האחרון הבנק הפסיק אותי, הגביל אותי בבנק ולא היתה לי אפשרות להמשיך וקיבלתי בום ולא ידעתי איפה אני נמצא.
ש.

היו כאלה שנתנו שיקים ולא קיבלו סחורה.
ת.

אני צריך לבדוק את זה. "

10.
ואם חברה מסודרת, שטוענת טענת הגנה לגבי שטרות המעוכבים בידי התובע, לכאורה, אינה יודעת לספר כמותם, ערכם או מהותם, אין מדובר בטענת הגנה שיש בה ממש, אלא מדובר בטענה שאינה מצדיקה מתן רשות להתגונן. איני נדרש בשלב זה לשאלת זכות העכבון מכח חוק המיטלטלין (לכאורה – ככל שנותרה יתרת חובה בבנק, הרי זכאי התובע לעכב שטרות בידיו, ולא רק מכח זכות העכבון אלא גם מכח תנאי ניהול החשבון הכלליים אצל התובע).

11.
העובדה כי לאותם שטרות אין תיעוד בספרי הנתבעת 1 (והדברים מעמידים את הטענה באור של הגנת בדים), מתחזקת מעדותו של המומחה מטעם הנתבעת 1, מר סלמן סלימאן, אשר קיבל את ספרי הנה"ח וכל מסמכי הבנק (מהם ניתן היה בנקל ללמוד אודות השטרות המעוכבים לכאורה בידי התובע), והעיד "השיקים קיימים. אני לא יודע כמה" (עמ' 23 לפרוטוקול שורה 32).

12.
יתר על כן, לגבי חלק מהשטרות אליהם הפנה הנתבע 2, התברר כי נערך מסמך בכתב בו הוא מודה כי אותם שטרות עליהם הוא מלין כי אי גבייתם פגעה בו, כלל לא הייתה לנתבעת 1 זכות בהם, והיה עליה להשיבם (מוצג מש/1, עמ' 14 לפרוטוקול שורה 24 ואילך).

13.
הרכיב הנוסף עליו מושתתות טענות ההגנה, היה חוות דעתו של המומחה מר סלמן סלימאן. לאחר עיון בחוות הדעת, סבורני כי אין חוות הדעת מגלה כל הגנה בפני
התביעה.

14.
חוות הדעת הינה ארוכה ומפורטת, ואולם אינה נוגעת כלל למערכת היחסים שבין התובע לנתבעת 1, אלא מדובר במלל ארוך ומפורט, כללי וסתמי, שאין מאחוריו דבר. בכל העדינות המתבקשת, קשה מאוד לקבל חוות דעת שאורכה 7 עמודים, המכילים הרצאה כללית וסתמית, טענות משפטיות ולא עובדות, שאין להן קשר לנשוא הבדיקה, כאשר בכל הנוגע לנשוא הבדיקה מוצגת טבלה לא מבוארת אשר מכוחה מבוקש שתינתן רשות להתגונן.

15.
בכל הנוגע לרלוונטיות של הנטען בחוות הדעת (מדובר יותר בכתב טענות מאשר בחוות דעת), אין טוב מאשר המומחה כאשר הוא מפרט את הבסיס לחוות דעתו (עמ' 22 לפרוטוקול, שורה 25 ואילך):

"ש.

איך אתה מיישם את זה על העניין שלנו, זה נראה לי כללי מאוד.
ת.
אני מתייחס לכלל הלקוחות וכלל החשבונות ולא מתייחס באופן ספציפי לחשבון הזה, ככל שהעניין מתייחס לכל הדברים שאינם מבחינה עובדתית. אני התייחסתי בעניין הזה לשני מקרים, לתוכניות החיסכון הפיקדונות ולעמלות ולשיקים שהבנק מחזיק אותם ולא החזיר אותם ללקוח.
ש.

אתה יודע כמה שיקים הבנק מחזיק.
ת.
לא. אחרי התכתבויות, הבנק הזה מחזיק את המידע קרוב לחזהו ולא ידעתי.
ש.

איזה התכתבויות.
ת.
מפנה לחוות הדעת. המסמך הזה שצורף לתצהיר כנספח ד' לתצהיר. הוא מופנה אליך.
ש.

אתה יודע אם קיבלתי או לא.
ת.

לא יכול להיות שתהיה מילה סרק.
ש.

אתה אומר שלא היה לך מידע על השיקים שהבנק מחזיק.
ת.

מידע על השיקים שהיו בבנק ידעתי רק מעורך הדין והלקוח.
ש.
אתה מדבר על הטעיה, תן לי דוגמא של הטעיה שאתה יודע עליו. מפנה לפרק 3 עמ' 3.
ת.
מדובר באופן כללי ולא באופן ספציפי. ככה מתנהגים הבנקים. בתיק הזה בדקתי את טעונת הלקוח. לקחתי מה שכתוב בסע' ה' אלה הבסיס של חוות הדעת שלי ולאלה התייחסתי. "

16.
ואצטט מדברי המומחה דלעיל: "

אני מתייחס לכלל הלקוחות וכלל החשבונות ולא מתייחס באופן ספציפי לחשבון הזה, ככל שהעניין מתייחס לכל הדברים שאינם מבחינה עובדתית.... מדובר באופן כללי ולא באופן ספציפי. ככה מתנהגים הבנקים. " דומה כי אין להכביר במילים על עדות מומחה שכולה תיאורטית, רובה ככולה טענות ולא עובדות; לאור זאת, מתוך רצון לבדוק את דברי המומחה ולראות האם חוות דעתו מבססת הגנה או שמא מהווה היא הגנת בדים, לא היה מנוס מלצלול לחלק המעין חישובי של חוות הדעת.

17.
המומחה אינו מפרט בחוות דעתו, הבסיס לתחשיב, אלא ביטל חיובי החשבון ב"עמלות שהגדרתן תואמת את המונח ריבית". משמע, לגישת המומחה, על מוסד בנקאי לא לגבות עמלות כלל, שכן אותן עמלות הינן במעמד של ריבית; מדובר בטענת סרק, תחשיב שאין בינו ובין חוק הריבית דבר וחצי דבר.

18.
המומחה נחקר גם בנושא זה, והשיב (עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 4 ואילך):

"ש.

אתה מציג דו"ח ריבית, מה שיעור הריבית שערכת את החשבון.
ת.
אני לקחתי שיעור ריבית שהבנק לקח אותו בחשבון. לקחתי בנספח א' את כל מספרי הריבית שהבנק חייב בהם או שהחשבון עמד בהם בחובה. לקחתי את
הריבית הרבעונית שחויב בו החשבון בפועל בעמ' 13 עד סוף נספח ב' וקבעתי את סכום הריבית והוא כתוב מול המונח משוקלל בנספח א'. אם נסתכל בסוף העמודה איפה שכתוב מרץ שנת 94 יש לנו 21.012 זו הריבית שחויב החשבון. לקחתי את שיעורי הריבית ובניתי את נספחי החישוב.
ש.

שאלתי על הנספח האחרון. לקחת את שיעורי הריבית של הבנק.
ת.

כן. כל רבעון יש ריבית אחרת.
ש.

והשוות את זה לריבית המירבית לפי חוק הריבית.
ת.
אין מה להשוות. לקחתי את הריבית שחויב בה החשבון בפועל על ידי כימות מספרי הריבית שהלקוח הצטרך אותם באותו רבעון לעומת מה ששילם ריבית בפועל. אז קבעתי את שיעור הריבית בפועל שחויב החשבון.
ש.

מפנה לסע' ז-2. יש דוגמא שאתה יכול לתת של התנגשות שהיתה בחשבון.
ת.
מאחר והבנק לא מקזז את העמלות שהגדרתן כריבית לפי חוק הריבית, זו התנגשות בחוק. "

19.
חוק הריבית תשי"ז 1957 מגדיר בסעיף 6 אודות גביית ריבית מופרזת: "מצא בית משפט, כי ריבית שאדם פלוני שילם או התחייב לשלם, היא ריבית מופרזת יפחית הוא את הריבית לשיעור המכסימלי שנקבע לגבי אותו סוג מילוות וישחרר את הלווה מחובתו לתשלום הריבית העודפת או יחייב את המלווה בהחזרתה, הכל לפי הענין, ורשאי בית המשפט לפתוח למטרה זו כל חשבון שנסגר, על אף כל הסכם שבין בעלי הדין."

20.
נתון זה, אינו מדאיג את המומחה. מבחינת המומחה, ומבחינת חוות הדעת, כל עמלה שנגבתה בחשבון שדינה כריבית, דינה להתבטל, בהיותה ריבית מופרזת; אולם המומחה העיד, כי לא ביצע כלל בדיקה זאת, והסתפק בפסילת חיובי העמלות, תוך שחוות הדעת אינה עונה על התנאי הבסיסי של תחשיב העומד למול סעיף 6 לחוק הריבית.

21.
העיד המומחה (עמ' 23 שורה 21):

"ש.
לבית המשפט: אתה אומר שהעמלות האלה בצירוף הריביות עולה על התקרה שבחוק הריבית.
ת.
אין תקרה פה. הרחבתי את הדיון בעניין הריבית בסע' ו' לחוות דעתי וכתבתי מדוע סכום עמלת האשראי חייב להיות חלק מהריבית"

22.
בכך, יצא העוקץ מחוות הדעת. הנתבעת 1 צרכה אשראי בנקאי, אבל המומחה מבטל באחת את עמלות הקצאות האשראי, ועמלות בגין פעולות בנקאיות, מבלי לבדוק כלל האם אותם חיובים חורגים מהשיעור המירבי לפי חוק הריבית. בכל הנוגע לרכיבים אלה, מדובר בהגנת בדים כהגדרתה בפסיקת בתי המשפט.

23.
חלק אחד נוסף לחוות הדעת, נוגע לשאלת קיומם של פקדונות בחשבון, ואולם חוות הדעת אינה מציגה ואינה מפרטת את הטענה, אלא מסתפקת בהצגת הטענה, לפיה חויבה בהפקדה לפק"מ מקום שחשבון הבנק היה ביתרת חובה. טענות אלה מאפשרות קבלת הבקשה למתן רשות להתגונן, אולם היקפה הכספי של הטענה אינו מביא לאיון החוב, אלא לכל היותר להעמדת ספק קל שבקלים, לגבי מיעוט התובענה בלבד (הפער שבין הריבית בה חויב החשבון לריבית שהניבה ההפקדה – המתבטא באלפי ₪ בודדים). אכן, כאשר מבוצעת פעולה שאין מאחוריה הגיון כלכלי (צריכת אשראי תוך הפקדת כספים לפקדון המניב פחות מעלות האשראי), מדובר בטענה המצדיקה ומאפשרת מתן רשות להתגונן, אם כי בהיקף מזערי ביחס לסכום הנתבע.

24.
לכל אלו יש לצרף, את הטענות הנוגעות להלוואת ההסדר מיום 5.4.2009. הנתבעים 2-3 טענו כי החתימות על הלוואת ההסדר או על המסמכים הנוספים שיש להם רלוונטיות לחבותם כערבים, אינם חתימותיהם, ותמכו טענותיהם בחוות דעתה של המומחית, הגב' אורה כבירי.

25.
הטענות מעלות הגנה אפשרית בפני
התובענה, אם כי דחוקה עד מאוד: ראשית יצוין, כי לגישתי אין מסמכי ההלוואה מעלים או מורידים לגבי חבותם של הנתבעים 2 ו- 3, שכן ערבו למלוא חובותיה של הנתבעת 1, ואם לא הייתה מוענקת הלוואת ההסדר באפריל 2009, הרי ממילא הייתה מועמדת אותה יתרה (המהווה את מרביתו הכמעט מוחלטת של החוב הנתבע כעת) לפירעון כבר אז.

26.
טענת הנתבעים בבקשה למתן רשות להתגונן, מלמדת על קלישות הטענה (מתוך ס' 17 לבקשה למתן רשות להתגונן): "מוכחש האמור והנטען בסעיף 8 לכ"ת, ולרבות חתימות המבקשים על מסמכי הער4בות המתמדת. הנתבעים אינם חתומים אישית על המסמכים הנטענים, ואין בחתימות אלו בכדי לחייבם כלל בכל חיוב שהוא. אף אם יוכח כי הם הוחתמו על הטפסים האמורים, הרי שלא הוסבר להם כמתחייב מהות והשלכות וסיכוני החתימה ומהותה..." (הטענה מועלית פעם נוספת בס' 16 לתצהירו של הנתבע 2).

27.
אמנם בשלב זה, לא יורד בית המשפט לעומקם של דברים ולשאלות של אמינות ומהימנות, אולם לא יכול להיות שבעל דין יטען טענות חלופיות לטענות עובדתיות מהותיות כגון זיוף. נחרצות הדברים רלוונטית, שכן לא ניתן לטעון לזיוף, ולחלופין כי אם החתימה אינה מזויפת, אז מועלות טענות נוספות. פעם נוספת, הח"מ נמנע מלחלק ציונים ולקבוע ממצאים בשאלות של אמינות ומהימנות, אולם יש לזכור, כי כאשר הוצג התצהיר אשר נחתם בפני
בא כוחו, הכחיש אפילו את חתימתו על אותו מסמך (הפרשנות לאמירות אלה, ככל הנראה שייכת לשלב מתקדם יותר בהליך).

28.
לאור כל האמור, טענות ההגנה מתבררות כקלושות (לגבי טענות הנתבע 3, איני סבור כי מוצדק לדחות את הבקשה הגם שלא התייצב לדיון, אולם הדברים משליכים על קלישות ההגנה), ודחוקות עד כדי כך (כאשר מרבית ההגנה נשענת על חוות דעת שאין בה כמעט דבר) – ובהתאם מן הראוי להתנות מתן הרשות להתגונן בתנאים.

29.
תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, מסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים. יחד עם זאת, פסיקת בתי המשפט סייגה סמכות זאת, ונקבע כי יש להשתמש בסמכות זאת בשיקול דעת, כאשר סיכויי ההגנה הינם דחוקים עד מאוד, ותצהיר ההגנה "כמעט" שאינו מגלה הגנה (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 413, ע"א 219/65 דגני וקורנפלד נ' דגני, פ"ד יט (4) 149 וכן ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 757).

30.
ייאמר כי ניתן להגמיש את התנאים ולגוונם בצורות השונות של ערובות וערבויות, ההולמות את נסיבות הענין (ע"א (ת"א) 458/80 מיטווך ובניו נ' בראל, פ"מ תשמ"א (1) 476).

31.
לאחר בחינת מכלול הנתונים דלעיל, טענות הזיוף אשר על פניו מאפשרות הגנה לנתבעים 2 ו- 3 (ולכל הפחות, טעונים הדברים בירור עובדתי לשם קביעת ממצאים), ומאידך חוות דעת חשבונאית שהינה כמעט ריקה מתוכן, מצאתי לנכון להתנות מתן הרשות להתגונן בהפקדה משמעותית.

32.
לנתבעים תינתן רשות להתגונן בפני
התובענה כפוף להפקדת סך 120,000 ₪ בקופת בית המשפט, זאת עד ליום 30.9.2014. בהיעדר הפקדה – יינתן

פסק דין
על מלוא סכום התובענה.

33.
ת.פ. למעקב 2.10.2014.



ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ד, 13 יולי 2014, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 16183-02/10 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' נגרית עלי וסלמאן בע"מ, סלמאן ח'יר, עלי ח'יר (פורסם ב-ֽ 13/07/2014)