פסקי דין על מיכאל כהן | פסקי דין על סטפן קבלסון | פסקי דין על קיי. גי. אס. אינווסטמנטס | פסקי דין על דוד אלמוג

20373-07/12 א     30/06/2014




א 20373-07/12 מיכאל כהן, סטפן קבלסון, קיי. גי. אס. אינווסטמנטס בע"מ נ' דוד אלמוג








1
בתי המשפט
בבית משפט השלום
בירושלים

ת"א 20373-07-12



בפני
: כב' השופט אלכסנדר רון


תאריך: ב' תמוז תשע"ד, 30 יוני 2014




בעניין:

1
.
מיכאל כהן

2
.
סטפן קבלסון

3
.
קיי. גי. אס. אינווסטמנטס בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד ראובן יהושע

התובעים





נ ג ד

דוד אלמוג
ע"י ב"כ עו"ד חן גור



הנתבע


פסק דין


1.
כללי


פסק דין
הניתן במקביל להחלטתי להורות על מחיקת כתב ההגנה, וזאת בנסיבות שיפורטו בהרחבה כדלהלן.


ברקע ל

פסק דין
זה, כתב תביעה שהוגש בסדר דין מקוצר, שעיקרו בטענת התובעים לסכום ששווה היה במועד חתימתה של ההתחייבות הרלוונטית לכ – 50,000 דולר. סכום זה, על פי הנטען, הועמד כבטוחה לטובת הבנק שהעמיד הלוואה לנתבע; מאחר ולא נפרעה אותה הלוואה מימש הבנק את הסכום שהעמידו התובעים כביטחון לבנק בהקשר הנדון, ועתה דורשים התובעים סכום זה מהנתבע. בהקשר זה אף חתם הנתבע על הסכם מיום 11.6.2003 לפיו ישלם לתובעים במקרה זה את הסך של
220,000 ₪. מעל הצורך אציין שעצם החתימה על ההסכם איננה במחלוקת, העובדה שהסכום קצוב, ברורה על פניה, ומכאן, שאם וככל שיסבור בית המשפט שאין בפי הנתבע טענת הגנה לכאורה, דין התביעה להתקבל.


2.
התביעה הנוכחית - חלק ממערכת יחסים מורכבת וסבוכה

א.
אין חולקין, ולכך ביטוי בטענות ובקשות הצדדים, לארכן ולרוחבן, שבין הצדדים התנהלה מערכת יחסים עסקית סבוכה וממושכת. בין היתר, היו הם שותפים להשקעות משותפות, כאלה ואחרות, ועוד.

ב.
על רקע זה, קדמה להליכים אלה בוררות שנמשכה זמן רב, ואולם, זו בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 7.12.2011 (הפ"ב 52405-01-11), ומכאן, שאין במסקנותיה כדי לבסס דבר.

ג.
כהערה שיש בה כדי להקדים את המשך הדברים יצוין, שלאחר זאת, לא נקט מי מבין הצדדים בהליך כולל כנגד חברו, ומלבד ההליך דנן, שללא ספק הוא נקודתי באופיו, אין בין הצדדים עוד הליכים.

3.
הגנת הנתבע – טענת קיזוז כללית

לא כלאחר יד נמצא להורות על מחיקת כתב ההגנה. קדמה לכך השתלשלות אירועים ארוכה שנבחנה בקפידה, ושבמסגרתה נתאפשר לנתבע, פעם אחר פעם, לפרט כדבעי את טענת הקיזוז שבפיו. זאת, עד שקצה נפשו של בית המשפט. מפאת החשיבות שרואה אני בהקפדה על הממד הדיוני, אף אפרט את הדברים.

א.
אבן הפינה של קו ההגנה הינו שבין הצדדים נעשו עסקאות רבות ובהקשרים שונים, עובדה שכשלעצמה, אינה במחלוקת, ונוכח זאת, נכתב בסעיף 18 לתצהיר שהוגש במסגרת בקשה לביטול

פסק דין
שניתן בתחילה בהעדר הגנה, ושבו ראתה כבוד הרשמת הבכירה גם כתצהיר שנועד לבקשת רשות להגן, כדלקמן: "יודגש בזאת, כי במסגרת ההתחשבנות הכוללת בין הצדדים מגיעים לי ממיכאל מיליוני שקלים (די אם אציין כי לגבי עסקה בנס ציונה על מיכאל להשיב לי 4 מליון שקלים!)".

ב.
ביום 12.5.2013 חתמה כבוד הרשמת את החלטתה, שעיקרה נסב על בקשתו של הנתבע דנן לבטל

פסק דין
שניתן כנגדו בהעדר ביום 17.10.2012 (לא רלוונטי לענייננו). בסעיפים 16 ו- 17 להחלטתה אישרה כבוד הרשמת מתן רשות להתגונן, תוך שקבעה, שהתצהיר התומך בבקשה (הנ"ל) ישמש כתב הגנה.

ג.
כבר בשלב זה של הדיון נמצא לאפיין כראוי את הגנת הנתבע: אין הוא טוען דבר וחצי דבר כנגד ליבת עילת התביעה. הפרשה שבמרכזה אותה הלוואה, ההסכם עליו חתם, והעובדה שנאלצו התובעים לשלם לבנק את הסכום שהעמידו כביטחון לאותה הלוואה שלקח הנתבע לא הוכחשה, אף לא במקצת, והטענה שבבסיס תצהיר ההגנה הינה טענת קיזוז כוללנית, וכאמור, כלשון הנתבע: "מגיעים לי ממיכאל מיליוני שקלים...".

ד.
אבן הפינה להמשך הדיון, ולבסוף, גם לפסיקה זו, כאמור, בתצהיר ההגנה, בו, על פניו, פורטה טענת הקיזוז בכלליות יתרה.

ה.
בשלב הראשון, לא הייתה תמונת המצב ברורה לבית המשפט כל צרכה. ואולם, בעקבות מחלוקת במישור ההליכים המקדמיים, ובין היתר, בשים לב, לשאלון ולשיג ושיח בין הצדדים במישור גילוי המסמכים, נתברר לבית המשפט, שעל הפרק הליך שברקע לו, מחלוקות נרחבות בהקשרים שונים. ביום 26.11.2013 ניתנה על ידי בית משפט זה החלטה ארוכה ומפורטת שנתנה ביטוי לבעייתיות שצפה והתגלתה, כשברקע, מן הצד האחד, הליך אופייני לתביעה בסדר דין מקוצר, אך, מן הצד האחר, מחלוקות מורכבות וגדולות שבעתיים, ונקבע נושא זה להמשך בירור בדיון שנקבע למועד סמוך.

ו.
לאחר דיון במעמד הצדדים, ניתנה ביום 31.12.2013 ההחלטה הראשונה שנותנת ביטוי לבעייתיות הגלומה בטענת קיזוז כללית כנגד תביעה בסדר דין מקוצר. לא אביא את כל האמור בהחלטה אך אציין שמסעיף 2 ואילך ניתן ביטוי מפורט וקונקרטי לתמונת המצב, ובסעיף 6 לאותה החלטה נכתב כדלקמן: "בתצהירו המשלים, יפרט נא הנתבע בתוך 30 יום ביחס לכל טענת קיזוז שבפיו את כל פרטיה. בכלל זה יציין מה סכום הקיזוז הנטען, מתי נוצר, באיזה הקשר, ובמסגרת איזו עסקה...". ולמען הסר ספק, עוד הובהר לנתבע, כי: "כל טענת קיזוז שלא תפורט כדבעי, או שלא תתיישב עם תנאי סעיף 53 לחוק, לא תישמע בהמשך ההליך" [סעיף 7 להחלטה הנ"ל; החלטתי לדרוש את הפירוט בתצהיר נשאה אופי טכני, והתבססה על טעם כפול: כי המדובר, למעשה, בהשלמה לתצהיר שהיווה את כתב ההגנה, וכי, מכל מקום, נושא זה היה במרכז דרישת התובעים למתן תשובות לשאלון, ותשובות לשאלון ניתנות בתצהיר. מעבר לכך, היבט טכני זה אינו רלוונטי לעניינו של

פסק דין
זה].

ז.
חלפו 30 יום, ותצהיר משלים לא התקבל. תחת זאת, הגיש הנתבע ביום 2.2.2014 בקשה להורות לתובעים לגלות מסמכים, ובסעיף 3 כתב כדלקמן: ".... על מנת ליתן תצהיר גילוי מסמכים אשר מפרט את טענות הקיזוז של המבקש, זקוק המבקש למסמכים אשר מצויים בחזקת המשיבים, וכן בבעלותו של בנו של המבקש...". בסעיף 6 לאותו מסמך אף מציין הנתבע, כי, לדעתו, יש במסמכים אלה להוכיח את טענות הקיזוז אשר בפיו, כלשונו.

ח.
נוכח זאת, נזקק בית המשפט ביום 16.2.2014 להחלטה נוספת, שדומני, יש לראותה כנכללת מהותית גם ב

פסק דין
זה, ומכל מקום, היא מהווה כאמור רקע להחלטה למחיקת כתב ההגנה. החשוב שבסעיפיה של החלטה זו – סעיף 3 בו נכתב כדלקמן:

"... כלל ועיקר: בהליך האזרחי יש מספר שלבים, ואין לערב כלאחר יד ביניהם: יש סדר ויש מקום לכל שלב, ושלב כתבי הטענות קודם לשלב ההליכים המקדמיים. הוראתו המפורשת של בית המשפט לנתבע לפרט את טענות הקיזוז שבפיו, מקומה בשלב כתבי הטענות וניתנה ההחלטה האמורה בשל כך שתצהיר בקשת הרשות להתגונן, במישור זה, ואגב כמו גם בכל היבט אחר, כוללני ביותר. ואך מן הטעם שכבר נקבע שתצהיר בקשת הרשות יהווה כתב הגנה ובשל כך
שממילא נתבקש הנתבע להשיב על שאלון במישור זה, נקבע כאמור שאת פירוט טענת הקיזוז שבפיו יעלה בתצהיר משלים. ואולם מהותית, ברור שפירוטה של טענה מהותית שבפיו של בעל דין, מקומה הבסיסי בכתב טענותיו, ועל הפרק אפוא, נושא שמקומו בשלב כתבי הטענות"
.

ט.
גם עתה הוסיף בית המשפט להקפיד על זכויות הנתבע, ובגבול שורת הדין ואף בלא שהתבקש לכך, אישר בית המשפט לנתבע ארכה של 14 ימים נוספים לפרט, פרט היטב, את טענות הקיזוז שבפיו -
ראה סעיף 6 להחלטה הנ"ל.

י.
בלוח הזמנים, גם עתה לא סבר הנתבע לעמוד, ותצהירו המשלים הוגש ביום 5.3.2014. ביום 25.3.2014 ביקשו התובעים את מחיקת התצהיר המשלים, גם בקשה זו הועברה לתגובה מוסדרת של הנתבע (החלטה מיום 27.3.2014), ובין לבין ניטשה בין הצדדים מחלוקת שלא מצאתי בה טעם רב, ושנסבה על האפשרות להשלמת טיעון. בד בבד, גם הוגשה תגובת התובעים.

י"א.
מן המקובץ נמצאנו למדים, שלמרות תצהיר ההגנה הלאקוני שאושר לשמש כתב הגנה, התנהל דיון רב שלבי בו התאפשר לנתבע לפרט, פרט היטב, את טענת הקיזוז שבפיו. באשר, לטעמי, חמק מכך הנתבע, ובדרכים שונות אף לימד על כך שאין הדבר ביכולתו, נדרש בית המשפט להחלטה זאת. ומן הכלל אל הפרט.

4.
טענת קיזוז שנועדה לשמש הגנה על פי סעיף 53 לחוק החוזים -
טעונה פירוט

א.
כפתיח להמשך נמצא להביא את סעיף 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 כרוחו וכלשונו:

"חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים".

על הנתבע, אפוא, ביחס לכל טענת קיזוז שסבור הוא לטעון, להצביע על אחת מן השתיים, או שמקורה באותה עסקה, או, לפחות, שנוקבת היא בסכום קצוב. מעבר לכך נמצא לתת ביטוי לפסיקה עקבית שנועדה למנוע מצב בו מנסה נתבע לשתק הליך המתנהל כלפיו בטענת קיזוז כללית, כזו שאינה מתיישבת עם לשון החוק ורוחו:

"מול תביעה בסדר דין מקוצר ניתן להעלות טענת קיזוז, אולם במה דברים אמורים: טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן" - ע"א 579/85 משה אריאן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765, 768-767.

ב.
קודם שאגש לתצהיר המשלים, שלטעמי, אינו עונה על הנדרש, אפתח בשתי מסקנות העולות ממסמכים שהגיש הנתבע עצמו.

1.
תצהיר ההגנה המקורי אשר, כאמור לעיל, הינו כללי שבכלליים, ועל פני פניו
אינו מתיישב עם החוק והפסיקה כדלעיל:

"בתצהיר התומך בבקשה לרשות להתגונן... תצהיר, שאינו מבוססס על ידיעתו האישית של המצהיר ושאינו מגלה את המקור לאמונתו הוא חסר ערך... הוא הדין בטענת קיזוז המועלית בדרך של אזכור הליכים משפטיים אחרים, ללא אימות המסמכים בהליך האחר בתצהיר המוגש בהליך הנוכחי" [א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), 408-407; (להלן: "גורן")].

2.
עוד נמצא להזכיר כאמור בסעיף 3(ז) דלעיל, את תפיסת הנתבע עצמו, שכדי להניח בסיס לטענות הקיזוז שבפיו, זקוק הוא למסמכים שביקש. לשון אחר: קודם שראה הנתבע מסמכים, לשיטתו הוא, אין בידו לפרט את טענות הקיזוז שבפיו.

ג.
ומכאן לתצהיר המשלים שנועד לפרט אותן טענות קיזוז.

1.
עסקת טלביה

תחילה מציין הנתבע את "עסקת טלביה", שאגב, אין
לה כל זכר בתצהיר ההגנה המקורי (בניגוד לעסקת נס ציונה, שלפחות נזכרת שם). ראשית, ספק רב אם על הפרק עילה שהיא בכלל בסמכותו של בית משפט זה ודי אם אציין, שככל הנראה, על הפרק מחלוקת בין בעלי מניות, בין היתר בחברת "ברייטלינג" (סעיף 4 לתצהיר). מעבר לכך, נמצא לקבוע, שלא נוקב הנתבע בסכום קצוב קונקרטי המגיע לו, והאמור בתצהירו משקף את השקעותיו, לדעתו, והסכומים בהם היה, זוכה, אולי, אילו התנהלה העסקה על פי תקוותיו. ומעל הצורך: סעיף 4 הנ"ל מתאר את ההחזקות במניות ברייטלינג, סעיף 5 מספר על הלוואה שלא ברור האם, ואם כן, איזה סכום קונקרטי קצוב חייבים התובעים לנתבע בקשר לאותה הלוואה, ולמה. סעיף 6 בתצהיר חוזר לשאלת ההשקעה בחברה, חלוקת האחוזים בין המשקיעים ותקוות הנתבע לקבל תמורה בעד השקעתו. בסעיפים 7 – 15 מפורט סיפור ההשקעה, כמובן לשיטת הנתבע, סכום קצוב קונקרטי בהקשר כלשהו לא נזכר, ולכל היותר יצוין במאמרות מוסגרים סעיף 11, הסעיף היחיד בו נזכר סכום כלשהו, כי ערך הנדל"ן בעסקת טלביה, להערכת הנתבע, עמד על 6 מיליון דולר. פשיטא, שהערכה זו אינה בבחינת סכום קצוב לצורך סעיף 53 (א) לחוק החוזים. הסעיף היחיד בו נזכר בכלל סכום כלשהו בשלהי פירוט פרשת טלביה לשיטת הנתבע הינו סעיף 16, שעל פניו לא רלוונטי לכלום: "אציין כי בשנה שעברה הייתה הצעה ע"י
רוכש, שלא יצאה לפועל, לרכישת 100% מניות ברייטלינג, בסך של 28,000 מיליון ₪". פשיטא ופשיטא שהצעה כללית לרכישת מניותיה של החברה הנדונה לפני כשנה, אינה מבססת כל טענת קיזוז ועל פני הדברים המדובר בסעיף תלוש. אפילו בסעיף 10 לתצהיר הנתבע בו נזכר הסכם הלוואה כלשהו, לא מצוין שהמדובר בהסכם ההלוואה שבמוקד תביעה זו, ומעל הצורך אציין, שבין בתצהיר זה, ובין בכתב התביעה, אין ראשית טענה לזיקה בין ההלוואה נשוא כתב התביעה לעסקת טלביה, ומכל מקום, עסקת טלביה, לפי תצהיר הנתבע עצמו, התפתחה סביב 1996 [סעיף 2 לתצהיר המשלים], בעוד ההסכם שברקע לעילת התביעה הקונקרטית מקורו בשלהיי 2003 – סעיף 1 לכתב התביעה.


וקודם שאחתום את הדיון בעסקת טלביה אך אשוב ואציין, שעל פני הדברים, לטענת הנתבע עצמו, על הפרק סכסוך בין בעלי מניות, כשברור שבעקבותיו לא נקט הנתבע בהליך כלשהו, בוודאי לאחר קריסת הליך הבוררות.

2.
עסקת "נס ציונה"

הגם שהמדובר בעסקה אחרת, תקף רוב האמור גם ביחס אליה. טול את תצהיר הנתבע, הפוך בו והפוך בו, וטענת קיזוז קונקרטית – לא תמצא. אף אין להתפלא על כך: מצהיר הנתבע עצמו, שהנושא שפורט הינו "למיטב זכרוני" [סעיף 18 לתצהירו]. הסעיף היחיד בו בכלל נזכר סכום קונקרטי כלשהו הינו סעיף 21, ולפיו התחייב התובע 1 לשלם לנתבע סך של 130,000 דולר. לכאורה, בפני
נו, לראשונה, טענת קיזוז הנוקבת בסכום קונקרטי. אלא, שכבר בסעיף 22 לתצהירו, מצהיר הנתבע בהגינותו, שעיסקה זו לא יצאה אל הפועל. ומעבר לכך, מצביע כל האמור בתצהיר בהקשר לעסקת נס ציונה, מסעיף 17 ועד לסעיף 29 החותם את הנושא, על תולדותיה של השקעה משותפת, שלא הביאה למימוש ציפיות הצדדים. לשיטת הנתבע עצמו, אין בכוחו לנקוב בסכום קונקרטי המגיע לו על רקע זה – עיין בהרחבה בתצהירו.


הטענה היחידה הטעונה התייחסות נוספת, מפורטת מסעיף 24 לתצהיר הנתבע, לפיה בעקבות אותה בוררות שלבסוף בוטלה, הועבר סך של 4 מיליון ₪ לבורר, עורך דין מאמו. על פי סעיף 26, חלק מהסכום, ויודגש, אף לא ברור כמה, הועבר לתובע 1. הגם שלא נעלמה טענה זו מעיני, אין בה, לטעמי, כדי לגלם טענת קיזוז רלוונטית. ראשית, כאמור, לא נוקב הנתבע בסכום כלשהו; ושנית, אם וככל שהועברו כספים בעקבות בוררות שבוטלה, פשיטא לי, שלכך ניתן כבר ביטוי בפסק הדין שהורה על ביטול הבוררות. תביעה להשבת כספים בעקבות בורררות שבוטלה, מעולם גם לא הוגשה. מכל מקום, על הפרק כספים שהועברו מהנתבע, אם בכלל, על ידי אותו בורר. מעבר לכך אין על הפרק טענה
לגופן של מחלוקות, אלא טענה הנוגעת להתנהלות בין הצדדים לאחר ביטול פסק הבוררות.

3.
תביעת צד ג'

ולבסוף, נזכרת בתצהיר הנתבע, מסעיף 30 ואילך, 'תביעה משפטית שהגיש ישעיהו נגדי ונגד כהן'. ראשית, אין בסעיפים אלה, ולו גם במשתמע, ביטוי לסכום קצוב כלשהו. שנית, ככל הנראה, אין המדובר אלא בנגזרת של עסקת טלביה, ולא בכדי הוגשה התביעה לבית המשפט המחוזי בשל כך שגם היא נוגעת למניות החברה שעסקה בהשקעה ולשיעבודן. ויתר על כן: בתביעה זו אין כלל חזית בין הצדדים דנן, ושניהם נתבעים על ידי צד אחר. תביעה זו, ככל הנראה, עדיין לא הבשילה כלל ל

פסק דין
כלשהו, ואין איש היודע, בין, האם יפסיד הנתבע או יפסידו התובעים, והאם, בכלל, קמה לנתבע, בעקבות אותו

פסק דין
,
שכאמור טרם ניתן, עילה כלפי התובעים, ועל איזה סכום.

5.
תמונת המצב עובר לפסיקת בית המשפט

א.
כִּדְבַר עיקרון – ללא ספק, נכון היה, אילו רק ניתן, לברר את מכלול המחלוקות בין הצדדים כמיקשה אחת. במגמה זו התנהלה בין הצדדים בוררות ממושכת. ואולם, זו בוטלה, וככל הנראה, בחלוף הזמן, לא סבר מי מבין הצדדים לנקוט מיוזמתו הליך כולל אחר. יוטעם, שגם הנתבע, שעיקר טענותיו, המנוסחות כטענות קיזוז, והמתבססות על אותו סכסוך ממושך ורב אנפין, לא עשה דבר במגמה להביא למיצוי בירור טענותיו, לאחר ביטול פסק הבורר.

ב.
על הפרק עילה המהווה אמנם, חלק מפרשה כוללת, אך ניתן להגדירה כנקודתית: עילה לסכום קצוב, על פי הסכם בכתב שהחתימה עליו אינה במחלוקת, יש בסיס לתביעה זו. והטענות שכנגדה – טענות קיזוז כלליות, שמקורן בהסתעפויותיו של הסכסוך הכולל.

ג.
בפני
בית המשפט עתה שאלה שניתן להגדירה גם כשאלה של מדיניות דיונית: האם, ובאיזה תנאים, ניתן וראוי לפסוק במחלוקת הנקודתית, בהינתן שידוע שברקע טענות הדדיות רבות נוספות, אך אין הן מעוגנות, למשל, כטענות קיזוז קונקרטיות העונות על תנאי סעיף 53 (א) לחוק החוזים:

"נתבע המבקש רשות להתגונן, חייב להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו. אין די להעלות טענת קיזוז באופן סתמי ולטעון באופן מעורפל על אודות חובות התובע או נזקים שגרם אלא יש לפרט את טענת הקיזוז כדרך שמפרטים חוב או נזק בעת ניסוח כתב תביעה.. טענת קיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים שעליהם היא מבוססת.. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן" [גורן, עמודים 418-417 והאסמכתאות שם].

ד.
בנקודה זו נמצא לקבוע, שבעל דין שבפיו טענות רבות ומורכבות, אך לא סבר לנקוט בהליך מוסדר לבירורן, אין בידו לשתק הליך נגדי בו נקט הצד שמנגד בטענות קיזוז כלליות שאינן עומדות בתנאי סעיף 53 לחוק. נכון הדבר כלפי תביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, ואף כלפי כל תביעה אחרת, ושווה בנפשך, שיאפשר בית המשפט לכל נתבע בכל הליך לטעון טענת קיזוז כללית, ונמצאנו משתקים בדרך זאת, אלפי תובענות. כמפורט בהרחבה להלן, עד עתה, מעדיף הנתבע לנקוט בטענות קיזוז כלליות, ולנסות לשתק בדרך זאת תביעה לסכום קונקרטי המתבססת על מסמך בכתב, שכשלעצמו, לא הוכחש כלל על ידו. נוכח האמור, ראוי בשלב זה להורות על מחיקת כתב הגנה שבמרכזו טענת קיזוז כללית ובלתי מפורטת.


ומעל הצורך: טענה בדבר הליך אחר התלוי ועומד – אינה נטענת כלל.

ה.
מן המקובץ נגזר, שאם נמנע מהנתבע להגדיר טענות הגנה קונקרטיות שמקורן בהסתעפויותיו של הסכסוך המורכב, ואף לא סבר הוא לנקוט בכל הליך מיוזמתו לבירורן – אין לו להלין, אלא על עצמו.


וכך תמונת המצב בפרשה זו.

6.
סוף דבר

ישלם הנתבע לתובעים את הסך של 336,262₪, כשסכום זה נושא הפרשי רבית והצמדה מיום הגשת התביעה ( 17.7.12), ועד לתשלום בפועל. עוד יצרף הנתבע לסכום זה החזר אגרת בית המשפט בסך של 4,203 ₪, ואת הוצאות התובעים בהליך זה בסך של 15,000₪. סכומים אלה, גם הם ישאו הפרשי רבית והצמדה, כנ"ל.

הוצאות שנפסקו על ידי מותב קודם בעקבות בקשת הנתבע לביטול

פסק דין
והמופקדות – 2,500 ₪, יועברו לתובעים.


ניתן היום, ב' תמוז תשע"ד, 30 יוני 2014, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 20373-07/12 מיכאל כהן, סטפן קבלסון, קיי. גי. אס. אינווסטמנטס בע"מ נ' דוד אלמוג (פורסם ב-ֽ 30/06/2014)