פסקי דין על אלי ישראל לזמי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

48914-04/14 בל     19/07/2014




בל 48914-04/14 אלי ישראל לזמי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 48914-04-14



לפני:

כב' הנשיאה ורד שפר




המערער
אלי ישראל לזמי
, ת.ז. 036608776
באמצעות ב"כ עו"ד יוסי ניזרי
-

המשיב
המוסד לביטוח לאומי

באמצעות ב"כ עו"ד שרה מינטוס






פסק דין



1.

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי
(להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למערער ביום 3.4.14 0% נכות.

2.

המערער נפגע ביום 13.8.12 במהלך עבודתו כאשר משטח פח ברזל נפל על ידו הימנית (להלן: "התאונה"). בחדר המיון אבחן הצוות הרפואי את המערער כסובל מנפיחות באמה דיסטלית של יד ימין, רגישות למישוש וטווח תנועות מוגבל. כמו כן עלה חשד לשבר ברדיוס דיסטלי, והותקן לו סד גבס. בעקבות התאונה האמורה, אישר המשיב למערער דמי פגיעה של 90 ימים.

3.

ביום 30.4.13 בוצעה במערער בדיקת
mri
בשורש כף היד, אשר הצביעה, בין היתר, על קרע עם היצרות של ה-

tfcc
בחלק הרדיאלי. בשלב הבא, פנה המערער לד"ר יוסף עאוני, שהינו מומחה באורתופדיה, אשר חיווה דעתו כי למערער הייתה נכות זמנית מיום 13.8.12 ועד ליום 19.5.13 בשיעורים של 20%-100%, ומיום 20.5.13 נכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לתקנה 35(1)(ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי
(להלן: "חוו"ד ד"ר עאוני").

4.

לאחר מכן, פנה המערער לד"ר מיכה רינות, מומחה לכף היד, אשר המליץ ביום 2.6.13 על ניתוח בשורש כף היד (להלן: "חוו"ד ד"ר רינות").
ביום 15.9.13 עבר המערער את הניתוח האמור.

5.

לאחר הניתוח הגיש המערער תביעה לנכות. ועדה בדרג ראשון קבעה כי למערער נותרה נכות צמיתה בשיעור 0%. על החלטה זו הגיש המערער ערר, וביום 15.8.13 דחה ועדה רפואית לעררים את הערר.

6.

על החלטת הוועדה הרפואית לעררים הוגש ערעור לבית הדין לעבודה, אשר נדון ביום 6.3.14 בפני
כב' השופט מירון שורץ, ובמסגרתו הסכימו הצדדים:

"
להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתעיין במכתבו של ד"ר רינות מיום 2.6.13 וכן בחוות הדעת של ד"ר עאוני מיום 20.5.13 ותתייחס במנומק לאמור בהן בפרט לעניין הצורך בניתוח ובהקשר לכך לשאלת הנכויות הזמניות אצל המערער, עובר לניתוח, במהלכו ולאחריו
". כמו כן הסכימו הצדדים כי "
הוועדה תפרט ותנמק את קביעתה בסוף סעיף 23 לפרוטוקול "לא קשורה לתאונה הנדונה", כך שמי שאינו רופא יוכל להבין למה כוונת הוועדה באמירה זו
" (להלן: "פסק הדין").

7.

ביום 3.4.14 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים לדון בשנית בעניינו של המערער, ולאחר עיון במסמכים ודיון, החליטה לשוב ולדחות את הערר. כנגד החלטה זו הוגש הערעור שבפני
י.

8.

המערער טוען כי הוועדה הרפואית לעררים לא קיימה את הוראות פסק הדין מיום 6.3.14 וכי נפלו בה פגמים משפטיים, ובין היתר:

א.

הוועדה לא התייחסה למלוא הממצאים שהתגלו בבדיקת ה-
mri
ובין היתר לא התייחסה לקרע של ה-
tfcc
אשר אובחן בשורש כף היד, ואשר אוזכר גם בחוו"ד ד"ר עאוני, ולא הסבירה מדוע הקרע אינו קשור לתאונת העבודה. הוועדה גם לא התייחסה למלוא הממצאים בהתאם לרישום במהלך הניתוח ולמסמכים הרפואיים המתייחסים לתקופה שלאחר הניתוח הקובעים בין היתר כי קיים קרע ברצועה וכי המערער סובל מנימול באצבעות.

ב.

הוועדה לא נימקה מדוע הפגיעה בעצם האולנר אינה קשורה לתאונת העבודה, ומדוע הצורך בניתוח אינו נובע מן התאונה כאשר לא קיים רישום רפואי בעברו של המערער ביחד לשורש כף היד.

ג.

הוועדה לא התייחסה למלוא חוו"ד ד"ר עאוני שכן לא נימקה מדוע אינה מקבלת את עמדתו לעניין הקשר הסיבתי אלא התייחסה רק לעניין אחוזי הנכות שקבע ד"ר עאוני, וכן לא התייחסה כלל לנכויות הזמניות בתקופות אותן הזכיר ד"ר עאוני אלא רק התייחסה לעניין הנכות הצמיתה במועד הבדיקה. בהקשר זה טען המערער גם כי היה על הוועדה לנמק מדוע אינה קובעת אחוזי נכות צמיתים גם כאשר לגישתה לא נותרה למערער הגבלה בתנועות וזאת בהתאם לסעיף 35(1)(ב).

ד.

הוועדה לא התייחסה למלוא הממצאים של ד"ר רינות ובעיקר לא התייחסה לעניין קרע
tfcc
אשר אוזכר על ידי ד"ר רינות, וכן שגתה בפענוח הרישום של ד"ר רינות.

ה.

הוועדה טעתה בכך שלא נענתה לבקשת המערער לבצע בדיקה קלינית של שורש כף היד ובכך שסירבה לעיין בדיסקים של הצילומים שבוצעו למערער מאז הפגיעה.

9.

לגישת המשיב יש לדחות את הערעור הואיל והוועדה קיימה אחר הוראות בית הדין מיום 6.3.14, התייחסה לנושא הקשר הסיבתי במפורט וכן התייחסה למסמכים של ד"ר רינות וד"ר עאוני במלואם.
דיון והכרעה

10.

בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.
לא אחת נפסק כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר
עב"ל 10014/98
הוד - המוסד לבטוח לאומי
, פד"ע לד 213 - 1999). עוד נפסק בהקשר זה כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב

בהן (עב"ל (ארצי) 217/06
בן צבי - המוסד לביטוח לאומי

, מיום 22.6.2006).

11.

אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ראו
דב"ע שם/01-1318
עטיה - המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע טו(1) 60). בית הדין הארצי פסק כי

"ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק"
(דב"ע מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יז 130).

12.

מעבר לכך, יש לזכור כי
כאשר עניינו של מבוטח חוזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחודש בעקבות

פסק דין
אשר קבע הוראות לוועדה, הרי שעל הוועדה להתייחס להוראות אלו ולא לנושאים שלא פורטו בהחלטה של בית הדין האזורי. לכן, ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת הוועדה, במקרה כזה, מוגבלת לבחינת השאלה - האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין [
דב"ע נא/29-01
מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע כד 160;

עב"ל 114/07
אבנר עורקבי - המוסד לביטוח לאומי

, 8.1.2008].

13.

בענייננו של המערער, עמדה כאמור בפני
הוועדה חוו"ד ד"ר עאוני אשר קבעה בין היתר כי לפי בדיקתו ובדיקת ה-
mri
, קיים "
קרע עם הצרות של
tfcc
בחלק הרדיאלי. מעט נוזל יתר ב-
druj
. סימנים
של התנגשות בין הלונט לאולנר עם קרע חלקי עם הצרות
tfcc
בחלק הרדיאלי...
הממצאים הקליניים, והרנטגניים דהיום מצביעים על פגימה בכף יד ימין שביטויה כאבים, והגבלה בתנועות עם הגבלה תיפקודית על רקע פגיעה ברצועות שורש היד. בספרות הרפואית האורתופדית מתוארת חשיבות
tfcc

ושאר הרצועות בשורש כף היד ותפקידן בביומיכניקה. פגיעה במערכת הזאת משפיע על תיפקוד היד באופן דרמטי ופוגע ביציבות של שורש כף היד
..".

14.

הוועדה קבעה בסעיף 23 להחלטתה כדלקמן:

"
לפי פס"ד הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר מיכה רינות, תאריך 2.6.13 ובבדיקתו "כמעט ללא הגבלה בתנועות" ("טווחים כמעט מלאים אך עם רגישות ניכרת בסוף הטווחים...
לפי מנגנון החבלה – לאחר נפילת פלטה על שורש כף יד, לפי רישום בגליון רפואי מיום קבלתו במיון והמשך – אין עדות לשינויים חבלתיים בצד האולנרי. מדובר על מבנה אנטומי של עצם האולנה כמו שצוין בהמשך, ולא חבלתי – סוג הניתוח שנעשה (קיצור עצם האולנה לצורך תיקון וריאנט + כגורם של קרע בסחוס המשולש שהתגלה בבדיקת
mri
– לא עדות לשינויים חבלתיים נוספים בצד האולנרי. – תומך במסקנות של הוועדה שאין קשר בין המשך טיפול ניתוחי [ו]מנגנון החבלה. מדובר על וריאנט אנטומי, לא חבלתי.
הוועדה לא מצאה קשר סיבתי בין המשך טיפול ניתוחי – קיצור עצם האולנה, מנגנון החבלה.
הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר עאוני מיום 20.5.13 ולא מקבלת את מסקנותיו לגבי אחוזי נכות. – אין בבדיקת הוועדה הגבלה בתנועות – כפי שתועד בחוות דעתו. בהפעלה של שורש כף יד ימין בכל טווחי התנועות. אין גם בבדיקה של ד"ר מיכה רינות הגבלה בתנועות – כפי שתועד בחוות דעתו ("טווחי תנועה כמעט מלאים"). אין קשר סיבתי בין מנגנון החבלה, ממצאי דימות, המשך טיפול ניתוחי והתאונה הנדונה. ולכן אין לקבוע אחוזי נכות זמניים בגין הטיפול הניתוחי. הוועדה סבורה שאין מקום לתת נכות זמנית גם בתום 91 ימי דמי פגיעה ... אי לכך הוועדה שבה ודוחה את הערר וקובעת 0% מ 2.11.12 הואיל והוועדה לא מצאה קשר סיבתי בין הניתוח לבין התאונה, לא היה מקום לבצע בדיקה נוספת בהקשר לנכות זמנית לאחר הניתוח
".


15.


לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה מצאתי כי דין הערעור להתקבל, ולהלן נימוקיי:

א.


מהחלטתה של הועדה עולה כי היא סברה שלא קיים קשר סיבתי בין הצורך בניתוח לבין הפגיעה בעבודה. עמדה זו של הועדה משקפת, כפי הנראה, את עמדתם הרפואית של חברי הועדה, אלא שעל הועדה היתה מוטלת חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יוכל להבין כיצד הגיעה הועדה למסקנה שאליה הגיעה.
כאשר מסבירה הועדה כי
"מדובר על מבנה אנטומי של עצם האולנה"
, וכי אין קשר סיבתי בין הניתוח לבין הפגיעה בעבודה שכן
"מדובר על וריאנט אנטומי, לא חבלתי"
, היה עליה להסביר מונחים אלו כך שיהיה ברור ונהיר מהו אותו
"מבנה אנטומי"
, ובמיוחד האם מדובר במצב טבעי של כף היד, במום או ליקוי מלידה, או שמא מדובר בגורם סיכון כלשהו. יודגש, כי במסגרת הנחיות פסק הדין מיום 6.3.14 נקבע מפורשות כי את הנמקתה לעניין הקשר הסיבתי תציג הוועדה בצורה שגם שמי שאינו רופא יוכל להבין את מסקנותיה. כאמור, הוועדה לא עמדה בהנחיה זו.

ב.

את טענתו של המערער כי היה על הוועדה לערוך חשבון עובר ושב – יש לדחות. ועדה רפואית רשאית לערוך חשבון עובר ושב רק אם עמדו לפניה נתונים מוכחים לפגיעה קודמת באותו איבר בו היא דנה.
הכלל שנקבע בפסיקה לעניין "ניכוי מצב קודם", וכפי שנוסח בהלכת מרגוליס, הינו כדלקמן:
"...אם הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף.
לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל..."
(דיון נג/46-01 מרגוליס יצחק

- המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע כו, 364).


במקרה דנן, לא עמדו בפני
הוועדה נתונים כלשהם המצביעים על פגיעה קודמת בכף ידו של המערער, ולכן לא היה עליה לערוך חשבון עובר ושב.

ג.

יחד עם זאת, גם אם המבנה האנטומי של כף יד המערער אינו בבחינת "מצב קודם" המצדיק עריכת חשבון עובר ושב, היה על הוועדה להסביר כאמור מהו אותו מבנה אנטומי והאם הוא מהווה גורם סיכון כלשהו, כך שניתן יהיה להבין האם מצב זה מנתק את הקשר הסיבתי לחלוטין בין התאונה לבין הפגיעה אשר דרשה טיפול ניתוחי, או שמע השפעת המבנה האנטומי הינה חלקית בלבד. כפי שנקבע בעב"ל 19817-08-11 יונס סואעד נ' המוסד לביטוח לאומי
, מיום 27.3.12, גם אם אין ראיות ל"מצב קודם", עדיין היה על הוועדה לדון בפירוט ובאופן ברור בשיעור השפעת המבנה האנטומי על הפגיעה מן העבודה כך שיהיה ברור עד כמה גורם זה משפיע גם הוא על הנכות, והאם ניתן לייחס את הנכות לעבודה באופן חלקי.

ד.

זאת ועוד, פסק הדין קבע כי הוועדה תתייחס במנומק לאמור בחוו"ד של ד"ר עאוני, בפרט לעניין הצורך בניתוח. אכן, הוועדה דנה בנושא הניתוח אך לא התייחסה במפורט למלוא ממצאיו של ד"ר עאוני, ובמיוחד לא דנה בקרע
tfcc
, אשר אוזכר בהרחבה על ידי ד"ר עאוני וכן על ידי ד"ר רינות. הוועדה אינה מסבירה מה היחס בין הקרע לבין המבנה האנטומי המוזכר על ידה, כך שלא ניתן להבין מה משקל קיומו של הקרע במכלול שיקוליה.

ה.

יצוין, כי בעוד שהמסמכים הרפואיים מתייחסים בבירור לקיומו של קרע
tfcc
, הוועדה לא עשתה שימוש במונח זה לאורך כל הפרוטוקול ואף לא הסבירה אותו, כך שלא ניתן היה בטרם הדיון בערעור להבחין בדיון כלשהו בקרע האמור, ורק כאשר סיכמה ב"כ המשיב את טיעוניה והפנתה למקום בפרוטוקול שם מוזכר 'הסחוס המשולש', הסתבר לבית הדין כי אכן קיימת התייחסות בפרוטוקול לקרע זה, שכן ב"כ המשיב הסבירה כי קרע
tfcc


הינו הסחוס המשולש. משמע, מי שאינו רופא מקצועי, אינו יכול להבין את פרוטוקול הוועדה באופן שיאפשר להשוות בינו לבין החומר הרפואי שהובא בפני
ה. זאת ועוד, האזכור של הסחוס המשולש נעשה בפרוטוקול באופן אגבי ללא דיון ממצה.

ו.

מעבר לכך, בהתאם לפסק דינו של בית הדין מיום 6.3.14, היה על הוועדה להתייחס לשאלת הנכויות הזמניות אצל המערער "
עובר לניתוח, במהלכו ולאחריו
". הוועדה, כפי שעולה מן הפרוטוקול, הקדישה את הדיון לשאלת הקשר הסיבתי בין עצם הניתוח לבין התאונה, איך אין הסבר ממצה בפרוטוקול מדוע אין לקבוע נכות זמנית בתקופה שקדמה לניתוח, מלבד אמירה כללית כי הוועדה אינה סבורה כי היה מקום לקבוע נכות זמנית בתום התקופה שבגינה שולמו דמי הפגיעה.

לסיכום
–

16.

הוועדה חוזרת על קביעתה הקודמת, שהיא סבורה שהיא הנכונה - ועל כן, נראה לי שהוועדה "נעולה בדעתה" ולא תוכל לשנותה. בשל כך, קיימת הצדקה להעביר את העניין לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר.

17.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור ומורה להעביר את עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, אשר תדון בערר.

פרוטוקולים של ועדות עררים קודמות, פסק הדין הקודם ו

פסק דין
זה (למעט הסעיף הנוכחי) לא יעמדו בפני
הוועדה החדשה.

המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪.

18.


על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ד, (19 יולי 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.









בל בית דין אזורי לעבודה 48914-04/14 אלי ישראל לזמי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 19/07/2014)