פסקי דין על דרור גלמן | פסקי דין על עו"ד מרדכי רונן | פסקי דין על סילביה רונן שושנה | פסקי דין על עו"ד דורון גיל רונן |

24506-01/11 א     04/07/2014




א 24506-01/11 דרור גלמן נ' עו"ד מרדכי רונן, סילביה רונן שושנה, עו"ד דורון גיל רונן








בית משפט השלום בחיפה


04 יולי 2014
ת"א 24506-01-11 גלמן נ' רונן ואח'




כב' השופט שלמה לבנוני
, סגן נשיא



התובע
דרור גלמן
ע"י ב"כ עוה"ד
בנימין פילובסקי


נגד

הנתבעים
1.
מרדכי רונן

, עו"ד
2.
סילביה רונן שושנה
3.
דורון גיל רונן
, עו"ד
ע"י ב"כ עוה"ד
טלי רונן



פסק דין



1.
התובע הגיש תביעת נזיקין בגין נזקי גוף שארעו לו כאשר, כנטען בכתב התביעה, ביום 7.6.07 כאשר יצא לטייל עם כלבו, ניסה כלבו של הנתבע 1 (להלן – "הנתבע") לתקוף את כלבו של התובע. התובע הרים את כלבו על ידיו וכנטען, אז נשך אותו כלבו של הנתבע ברגל ימין. כלבו של הנתבע, כנטען, היה חופשי ומשוחרר אותה עת. לנוכח נזקי הגוף הנטענים הוגשה תביעת הנזיקין שבפני
י. התביעה הוגשה כנגד הנתבע וכנגד הנתבעת 2 (להלן – "הנתבעת"), היא אשתו, וכן כנגד הנתבע 3 (להלן, גם "דורון"), בנם של הנתבע והנתבעת. כל הנתבעים מיוצגים על ידי עו"ד טלי רונן
, אף היא בתם של הנתבע והנתבעת ואחותו של דורון.

2.
הנתבעים התגוננו בפני
התביעה. הוכחש האירוע מכל וכל ולחילופין נטען כי הוא אירע בתאריך 6.6.07. עוד נטען כי ככל שהאירוע התרחש הרי הדבר נעשה כאשר התובע מסיג את גבולם של הנתבעים וחודר לחצרם, כפי שעשה לא אחת.

3.
התובע סמך תביעתו על חוות דעתו הפסיכיאטרית של ד"ר קירש. הוא פסק לו בעקבות האירוע האמור נכות צמיתה בשיעור של 10%. הנתבעים סמכו הגנתם על חוות דעתו הנוגדת של ד"ר שולקין. הוא פסק כי בעקבות האירוע לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה. משכך, מיניתי את ד"ר עדינה נעון כמומחית פסיכיאטרית מטעם בית המשפט. היא פסקה כי בעקבות התאונה לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה הגם שנותרה לו נכות זמנית בשיעור של 5% מאז התאונה ועד יולי 2013, משמע לתקופה של 6 שנים.

4.
הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגש תצהירו-שלו. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם-שלהם. התיק נקבע לישיבת הוכחות. בפתח הישיבה הסתבר לי כי עו"ד טלי רונן
נטלה חירות לעצמה לא להתייצב לישיבת הוכחות זו. נטען כי היא עשתה כן עקב דיון שהיה לה בבית המשפט העליון. מסרתי כי התנהלות זו היא למורת רוחי. משום כך, כך תועד בסעיף 1 להחלטתי המקדימה בפתח הישיבה, "מושך הנתבע 3 את תצהירו באופן שהוא ייצג את הנתבעים, לרבות את עצמו" (עמ' 2 לפרוטוקול).


נשמעו, איפוא, עדויותיהם של התובע ושל הנתבע. תוך שמירת זכויות וטענות ויתר ב"כ התובע על חקירתה של הנתבעת. ברי, לנוכח האמור מעלה, כי אין בדעתי להידרש לתצהירו של דורון.

5.
הונחו בפני
י סיכומי טענות. בעקבות העיון בהם אין לי אלא לחזור ולהביע את מורת רוחי מהתנהלותם הרשלנית, אף הנפסדת, של ב"כ הצדדים, אכן בעיקר זו של ב"כ הנתבעים. על כך עוד להלן. ואולם לנוכח העובדה שב"כ הנתבעים ראתה להרחיב בפתח סיכומיה לעניין נסיבות ייצוגם של הנתבעים בישיבת ההוכחות, אדרש לכך עתה.

6.
ב"כ הנתבעים טוענת כי ביום ההוכחות היא זומנה לדיון בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, וכמסתבר לא בבית המשפט העליון כפי שנטען בפני
י. היא הגישה בקשת דחייה ואולם בקשתה לא נענתה. לפיכך, ובלית ברירה, אף לנוכח העובדה שאביה-הנתבע ואחיה, דורון, הם עורכי דין היא סברה שהם "ישכילו לייצג את עצמם באופן חד-פעמי בישיבה זו שבחיפה" (סעיף 1). מקוממת מידת הקלילות בה מתייחסת ב"כ הנתבעים, איפוא, אל לקוחותיה, הגם שהם קרובי משפחתה.


בפני
י לא השכילה ב"כ הנתבעים למסור כל פרטים מאימתי נודע לה על הדיון בבית הדין הרבני הגדול ואימתי הוגשה שם בקשת הדחייה. אין צריך לומר כי ב"כ הנתבעים לא הגישה בקשת דחייה בדיון שבפני
י. שמא ב"כ התובע היה מסכים לבקשה; שמא הייתי נענה לה, ללא קשר להסכמת ב"כ התובע, שמא לא. מכל מקום לא מדובר בישיבה "חד-פעמית", משל מדובר בישיבה טכנית או אפילו קדם משפט, אלא בישיבת הוכחות אחת ויחידה, העומדת בלב הייצוג מפאת חשיבותה. לטעמי, ככל שב"כ הנתבעים, חרף כל אלו, לא הייתה זוכה לדחיית הדיון בפני
י התנהלות מקצועית נאותה הייתה מחייבת העברת הייצוג לעו"ד אחר.


כך, משום שלא יעלה על הדעת, למשל, שדורון ינוע משולחן הפרקליטים, בכובעו כב"כ הנתבעים, בו הוא רשאי בין השאר להתנגד לשאלות, אל דוכן העדים, בכובעו כעד, בו הוא אינו רשאי לעשות כן, לכאורה בפועלו זה. עובדה ניצחת היא שדורון קיבל את עמדתי. הוחלט שהוא ייצג את הנתבעים וממילא נמשך תצהירו. ככל שאני שוגה בכך אמורים היו הנתבעים, זה מכבר, להגיש בר"ע על החלטתי זו. ומשעה שתצהירו של דורון אינו מהווה חומר ראיה בפני
י, יכול שנפגמה הגנתם של הנתבעים. ברי שהדבר לא היה קורה אילו הם היו מיוצגים כהלכה, אם על ידי עו"ד טלי רונן
, אם על ידי עו"ד חליף.

7.
אדרש תחילה לשאלת החבות. התשתית הנורמטיבית תימצא לנו בסעיף 41א. לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] המורה אותנו כי "בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן – הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם הייתה או לא הייתה רשלנות מצדו של הבעלים". משמע, ככל שאקבע כי אכן האירוע הנטען התרחש-גם-התרחש, אף לנוכח העובדה שאין עוררין שהנתבע הוא לכל הדעות הבעלים של כלבו, הוא יישא באחריות מוחלטת, ללא כל צורך להידרש לשאלה האם דבקה בפועלו רשלנות, אם לאו.


ואולם סעיף 41ב. לפקודה הנ"ל קובע כי הגם שלפי סימן ד1. לפקודה "לא תהא הגנה לבעלים", תהא הגנה בשלוש נסיבות שהאחת מהן היא "הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים" (ס"ק 3). למקרא כתב הגנתם של הנתבעים רק הגנה זו צריכה לפנים.

8.
שמעתי את עדותם של התובע והנתבע ואין לי ספק בהתרחשות עצם האירוע. התובע העיד כי הוא גר בקרבת ביתם של הנתבעים והוא מכיר מזה שנים את כלבם. הוא זיהה את הכלב שנשך אותו כאמור. משהדבר קרה הוא התקשר להוריו כשהוא מבוהל ונסער. ואכן אין עוררין, הן למקרא תצהירו של הנתבע והן למקרא תצהירה של הנתבעת, כי בו ביום הגיעו התובע ואביו לבית הנתבעים. תחילה הם פגשו את הנתבעת. היא אישרה את דבר המפגש ואת רצונו של התובע לשוחח עם בעלה, הוא הנתבע. ואכן מתצהירו של הנתבע אני למד כי אותה עת הוא חזר ממשרדו. נטען בפני
ו על ידי התובע ואביו כי כלבו של הנתבע נשך אותו. אכן הנתבע הכחיש את עצם הנשיכה ואמר שהוא אינו רואה דבר זולת שריטה, וכי הכלב דרך קבע קשור בשרשרת. הוא נשאל האם הוא עשה ביטוח לכלב ועל כך הוא שאל את התובע לשם מה הוא מתעניין בכך. בתגובה לכך התובע חבט באגרופו על השמשה הקדמית של מכוניתו.

9.
המסמכים הרפואיים שהוצגו בפני
י חוזרים ומאמתים את האירוע הנטען. בתעודת בית החולים נקבע כי סיבת הפנייה היא "נשיכה מכלב בשוק רגל ימין". בתעודת חדר המיון נמצאו "סימני נשיכה בשוק רגל ימין, שריטות בשוק". עוד הוברר לי כי בעקבות האירוע האמור הוגשה תלונה למשטרה ונפתח תיק משטרה בגין הנשיכה הנטענת. ועוד הוברר לי כי בעקבות תלונה שהגיש התובע למשרד הבריאות הרי נדרש הנתבע להסגיר את כלבו לתחנת הסגר לבעלי חיים.

10.
הנתבעים טוענים כי ככל שהתרחש האירוע הוא קרה ב- 6.6.07. הם נסמכים על האישור המשטרתי המציין שזה מועד האירוע. אכן הם עושים כן על מנת להצביע על כך שהאירוע לא היה חמור דיו, שהרי עולה הימנו שפנייתו של התובע לבית החולים הייתה למחרת היום. מקובלת עליי גרסת התובע שרישום התאריך יסודו בטעות. מעבר לכך, ויהא הדבר אשר יהא, אין הדבר מכרסם כהוא-זה בקביעתי אודות עצם התרחשותו של האירוע הנטען בו היה מעורב כלבו של הנתבע.

11.
משכך, אין לי צורך להידרש לרשלנות האפשרית של הנתבע. ואולם משעה שלדרישת הנתבעים נשמעו ראיות אקבע שעדותו של הנתבע לא זוכה לאמוני והוא הותיר עליי רושם עגום.


נטען כי הנתבע נדרש להציג את פנקס החיסונים של הכלב. הנתבע, כך נטען, התנגד לכך. רק כתוצאה מכך נאלץ התובע להזמין את המשטרה ולדרוש את התערבותה ובהמשך לפנות ללשכת הבריאות אשר דרשה את הסגרתו של הכלב.


בשאלה משמעותית זו הסתבך הנתבע בסתירה מהותית. מחד גיסא, בגדר תצהירו, הוא כלל לא הגיב לעצם הטענה באשר לדרישה להציג פנקס חיסונים, משמע לא אישר אותה, אף לא הכחיש אותה. מאידך גיסא, בעדותו מסר שתי גרסאות סותרות, זו אחר זו. תחילה טען ש"כרטיס החיסונים היה לי בבית, שבוע לפני כן היה פריצה בבית, כל הבית היה הפוך לגמרי" (עמ' 8 לפרוטוקול). משמע, היה אישור לעצם הדרישה ו"צידוק" לאי ההיענות לה לנוכח העובדה "שהבית היה הפוך". ואין צריך לומר שצידוק זה, לאו צידוק הוא. מנגד, בהמשך, העיד הנתבע כי "הוא לא ביקש מעולם את פנקס החיסונים". ומשעה ששאלתי את הנתבע, שלוש פעמים, "אם הוא לא ביקש כרטיס חיסונים, למה היית צריך לדבר על פריצה ובלגן" (שם), לא זכיתי לקבל כל תשובה מן הנתבע. פירושים והסברים מיותרים.

12.
ועוד לא יכול היה להיות הסבר של הנתבע לכך שמן התמונה נ/2 שהוצגה בחקירתו הנגדית של ב"כ התובע, רואים בעליל, בעקבות האירוע האמור, את כלבו של הנתבע כשהוא קשור לרצועה משוחררת, ושמא קרועה.

13.
ומשהוכח האירוע האמור נפתח פתח לנתבעים להתגדר בהגנה אודות הסגת גבולו הנטענת של התובע.
עניין זה, לכאורה, ניסה לבסס דורון בתצהירו. ואולם, כמבואר, תצהירו של דורון אינו משמש כל חומר ראיה. אך על מנת להפיס את הדעת, אף עיון בתצהירו של דורון אינו מבסס את ההגנה האמורה. שהרי דורון מציין שבתאריך האירוע הנטען "הייתי בחברון בשירות צבאי כלוחם" (סעיף 3), באופן שהוא לא יכול היה להעיד דבר אודות האירוע והסגת הגבול הנטענת. אכן בתצהירו של דורון נטען כי לא אחת הוא ראה את התובע מסתובב בחצר ביתם של הנתבעים, ובקרבת המלונה של הכלב, וכל אימת שהוא העיר לו על כך התובע הסתובב והסתלק מן המקום. אין צריך לומר כי בגדר חקירתו הנגדית של התובע לא הוטחה בפני
ו, ולו שמץ טענה בעניין זה. ואף אין צריך לומר כי ככל שתצהירו של דורון היה משמש חומר ראיה ודורון היה נחקר עליו ועדותו הייתה זוכה לאמוני, היה בכך כדי להצביע, אולי, על חשד שמא אף בפרשה שבפני
י הסיג התובע את גבולם של הנתבעים. משעה, כאמור, שתצהירו של דורון אינו משמש חומר ראיה, אין בדעתי להעמיק חקר בעניין זה.

14.
ועוד: כאמור בעקבות האירוע הוגשה תלונה למשטרה ואף הוגשה תלונה למשרד הבריאות. ב"כ הצדדים לא טרחו להציג בפני
י את חומר הראיות האפשרי בתיקים אלו. מחדל זה רובץ בעיקר לחובתם של הנתבעים שעליהם הנטל לבסס את ההגנה האפשרית מכוח סעיף 41ב.(3) לפקודה. שמא חומר ראיות זה היה זורה אור, אם לשם אם לכאן.


לנוכח זאת נהיר לי שהתובע השכיל להוכיח את שאלת החבות להנחת דעתי.

15.
התובע, כאמור, ראה להגיש התביעה לא רק כנגד הנתבע אלא כנגד הנתבעת ודורון. בסעיף 7 לכתב התביעה, המכוון מן הסתם לנתבע, נטען כי בכל הזמנים הרלוונטיים הוא היה הבעלים ו/או המחזיק של הכלב. טרחתי ולא מצאתי בכתב התביעה, ולו שמץ טענה, אודות הסיבה להגשת התביעה כנגד הנתבעת ודורון.


הנתבעים, בכתב הגנתם, אינם טוענים דבר בכיוון זה ואינם מעלים כל טענה קונקרטית לעניין העדר חבותם האפשרית, מכל מקום, של הנתבעת ודורון.


רק בסיכום טענותיה, וממילא תוך הרחבת חזית לנוכח נסיבות אלו, טוענת ב"כ הנתבעים להעדר חבותם של הנתבעת ושל דורון. ממילא, ולנוכח זאת, אין בדעתי להידרש לטענה זו שבוודאי הייתי נדרש לה, ומן הסתם נענה לה, אילו הייתה נטענת כהלכה בכתב ההגנה ולמצער הייתה מוגשת בקשה בכתב למחיקתם של הנתבעת ודורון על הסף.

16.
אדרש, איפוא, לבחינת גובה הנזק.

17.
כאמור בעקבות הגשת חוות הדעת הנוגדות של ד"ר קירש וד"ר שולקין מונתה ד"ר נעון כמומחית מטעם בית המשפט. ב"כ הצדדים לא דרשו את חקירתה. רק ב"כ התובע ראה לשגר לה שאלת הבהרה ממנה התעצמה מסקנתה של המומחית על פיה התובע "מתפקד בכל שטחי החיים". לשאלה מפורשת האם חזרת התובע לטיפול תרופתי תשנה את מסקנתה היא הבהירה כי "גם אם אדם נוטל טיפול תרופתי אך תפקודו מלא בכל שטחי החיים הוא אינו נכה (אחרת רוב העולם נכה)".


ככל שעסקינן בעיקר המחלוקת הרפואית ידו של התובע על התחתונה, שהרי ד"ר נעון ראתה לקבוע שלא נותרה לו כל נכות צמיתה. חרף כל אלו עותר ב"כ התובע לקבוע שמסקנתה של המומחית היא שגויה. ועוד, על דרך הרחבת חזית נפסדת, הוא מציין כי "הטיפול לא הופסק אלא הושהה כדי לבחון את מצבו הרפואי של התובע והאם יש צורך בהמשכו". אין צריך לומר כי הדברים אינם מעוגנים בכל תשתית עובדתית שבפני
י. השגותיו של ב"כ התובע על ממצאי מומחית מטעם בית המשפט, ללא חקירתה כל עיקר, הם חסרות שחר ובבחינת בזבוז זמן שיפוטי בצורך לעסוק בכך.


כך, אף ככל שעסקינן בהתנהלותה של ב"כ הנתבעים. בגדר סיכום טענותיה היא טורחת לנתח את חוות דעתו של ד"ר קירש, מטעם התובע, ואת חוות דעתו של ד"ר שולקין, מטעם הנתבעים. והרי לא היה בכך כל צורך, משעה שב"כ התובע עצמו לא נדרש לחוות דעתו של ד"ר קירש, ולנוכח חוות דעתה של ד"ר נעון, שבעיקר המחלוקת פסקה כשיטת הנתבעים. ב"כ הנתבעים באה חשבון עם ד"ר נעון שלא צפתה בתמונות של התובע מהפייסבוק המצביעים, לכאורה, על תפקודו התקין. אין צריך לומר שב"כ הנתבעים לא עתרה בשום הזדמנות שאצווה על המומחית לעשות כן, שאז הייתי מכריע כאשר הייתי מכריע. מנגד, יומרתה של ב"כ הנתבעים להצביע על חוסר הממש בתלונות התובע על סמך תמונות הפייסבוק, אף היא נפסדת. תמונות הפייסבוק צולמו וצורפו לתצהירו של דורון. והרי קבעתי שתצהירו של דורון, לרבות נספחיו, אינו מהווה חומר ראיה בפני
י.

18.
נשוב, איפוא, לחוות דעתה של ד"ר נעון. עיון בחוות דעתה מעלה כי לתובע קיים רקע של אבחנת ליקוי למידה ותסמונת
addh
. היא מציינת ש"אינני רואה קשר בין האירוע הנדון להחלטתו להפסיק את לימודיו באורט בראודה". ועוד היא מציינת כי הגם תלונותיו של התובע שכל אימת שהוא נתקל בכלב הדומה לזה שנשך אותו הוא נתקף בחרדה ומחפש מחסה, וכן הפסיד את ההנאה לשחק עם כלבים, הרי "תלונות אלו לא פגעו בכושר העבודה או בקשריו הבין אישיים. קשיי למידה ותופעות חרדה היו לו עוד טרם האירוע הנדון. אינני רואה קשר בין האירוע להפסקת לימודיו".


ד"ר נעון סיכמה מסקנותיה ש"לא מצאתי בבדיקתי כל עדות לסימפטומים הממלאים את הקריטריונים למתן אבחנה של הפרעה פוסט-טראומטית. מדובר בתגובה נפשית לאירוע הנידון מלווה בהחמרה של תופעת חרדה שסבל ממנה עוד טרם האירוע, ואשר חלפה לפני כחודשיים (על פי דיווחו) שלא פגעה בכושר העבודה ובקשרים הבין אישיים". ככל שעסקינן בטיפול שקיבל התובע על ידי הפסיכותרפיסט ציון אבוקרט רשמה המומחית ש"מכתבו... מבייש את כותבו ואת המקצוע". לנוכח ממצאיה, כאמור, פסקה ד"ר נעון נכות זמנית של 5% לתקופה של כשש שנים.

19.
לנוכח ממצאים קלושים אלו ברי שנזקיו של התובע הם צנועים ביותר. התובע, כאמור, סבל באופן זמני, ומנכות זמנית זניחה, רק כל אימת שהוא נתקל בכלב. ולנוכח העובדה שהתובע איננו, למשל, כלבן ברי לחלוטין שמדובר בנזקים צנועים עד מאוד. חרף כל אלו מפליג ב"כ התובע לתיאורים מוגזמים ומופלגים באשר לתיאור סבלו הרב של התובע. ואולם, ראה זה פלא: טרחתי ולא מצאתי בסיכום טענותיו, ולו כזרת, בדל-מספר ממנו יכול הייתי להבין מה הסכום אותו מזמין ב"כ התובע את בית המשפט לפסוק, מן הסתם על יסוד פסיקה שתובא. ואולם, באותה מידה, לא מצאתי בטיעוניה של ב"כ הנתבעים, ולו בדל-טענה בכיוון זה. ועוד: לנוכח העובדה שבמחלוקת הרפואית ידם של הנתבעים, בעיקר המחלוקת, היא על העליונה ניתן היה לשקול בחיוב עתירה להשיב להם את מירב השכר ששילמו למומחה אותו נאלצו לשכור ומירב מחצית השכר ששילמו למומחית בית המשפט. ואולם בעניין זה ממלאת ב"כ הנתבעים פיה מים, ולא טוענת את שהתבקש לטעון בכיוון זה. אין צריך לומר שסיכום טענותיה אינו כולל כל טענה, ולו חילופית, מה לשיטתה הסכום הנאות לפסוק לתובע, ככל שידו תהא על העליונה בשאלת החבות, כמסתבר לנוכח הכרעתי.

20.
וחרף כל אלו חסד אעשה עם ב"כ הצדדים ואעשה המלאכה במקומם. הנני אומד את הנזק הלא ממוני שנגרם לתובע, ורק אותו בדעתי לפסוק, בסכום של 7,000 ₪. לנוכח אמירתה של המומחית אודות הטיפול של הפסיכותרפיסט, אין בדעתי לפסוק דבר באשר לעלויות ששולמו לו. על דרך האומדן אקזז מן הסכום האמור סך של 4,000 ₪ בגין השבת עלויות חלקית של הנתבעים למומחים האמורים. התובע זכאי, איפוא, להפרש בסך של 3,000 ₪.

21.
הצבעתי עד הנה על התנהלותם הרשלנית של ב"כ הצדדים. כך, בהליך שלנוכח תוצאותיו
ברי שההר הוליד עכבר. ואולם, אגב כך, נאלצתי לקבוע קביעות לא מחמיאות על אודות אמינותו של הנתבע. אוסיף ואציין, ככל שעסקינן בב"כ הנתבעים, כי בסיכום טענותיה היא אף התיימרה להסתמך על תצהיר תשובות לשאלון, הגם שהוא לא הוגש כראיה. בשולי סיכומיה היא הסתמכה על פסק דינו של כב' השופט ארניה ב-ת.א. (ראשל"צ) 979/08 אילנה ליבוביץ נ' יוסף רונן (במאגרי "נבו"), שאף אזכורו נעשה בצורה מרושלת, תוך שהיא מתיימרת לצטט מפסק הדין הנ"ל ציטוט נרחב, שטרחתי ולא מצאתי אותו בפסק הדין.


לנוכח כל אלו לא יינתן צו להוצאות, מעבר לפסיקה האמורה.

22.
לפיכך הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכום האמור ישולם לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה כאשר פגרת בית המשפט לא תקטע את מירוץ המועדים האמור.


אין צו להוצאות.

23.
המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.


ניתן היום,
ו' תמוז תשע"ד, 04 יולי 2014, בהעדר הצדדים.



_________________________
שלמה לבנוני
, שופט
סגן נשיא










א בית משפט שלום 24506-01/11 דרור גלמן נ' עו"ד מרדכי רונן, סילביה רונן שושנה, עו"ד דורון גיל רונן (פורסם ב-ֽ 04/07/2014)