פסקי דין על הראל מלמד | פסקי דין על לבנת מלמד | פסקי דין על סידהארתא אוהלים | פסקי דין על עידו דרור | פסקי דין על אחיה עפגין |

12824-03/11 א     20/07/2014




א 12824-03/11 הראל מלמד, לבנת מלמד נ' סידהארתא אוהלים, עידו דרור, אחיה עפגין








בית משפט השלום ברחובות



ת"א 12824-03-11 מלמד ואח' נ' סידהארתא אוהלים
ואח'


תיק חיצוני: תיק עזרוני


בפני

כב' השופטת
יעל
טויסטר ישראלי


ה
תובעים

1
.
הראל מלמד

2
.
לבנת מלמד


נגד


הנתבעים

1.סידהארתא אוהלים
2.עידו דרור
3.אחיה עפגין




פסק דין


מבוא

1.
בפני
תביעה ע"ס 100,000 ₪, במסגרתה עותרים התובעים להשבה ופיצוי (עוגמת נפש) בגין אוהל מונגולי, אשר סופק והותקן על ידי הנתבעים באופן פגום ולא תקין. לטענת התובעים, חדרו לאוהל גשם ורוחות, האוהל לא מילא את ייעודו ונגרמו להם נזקים כמפורט בכתב התביעה.

העובדות הרלבנטיות

2.
התובעים פתחו מסעדה בראשית מאי 2007. במהלך חודש יולי 2007 החלו מחפשים פתרון לסגירת מתחם המסעדה בעונת הסתיו והחורף, באופן שיצור מסתור מרוחות ומגשמים וניתן יהיה לחמם אותו.

3.
התובעים פנו לנתבע 2 ולאחר דין ודברים סוכם בין הצדדים כי הנתבעים יקימו עבור התובעים אוהל בסגנון מונגולי (להלן: "האוהל").
הצעת המחיר שהעבירו הנתבעים לתובעים אשר בה מפורט מפרט האוהל, זמן אספקה, מחיר האוהל ופריסת התשלומים, נחתמה ע"י הצדדים ביום 29/7/07, (נספח ג' לכתב התביעה) ובאותו יום אף שילמו התובעים תשלום ראשון ע"ס 20,000 ₪.

4.
בין הצדדים סוכם כי מחיר האוהל והקמתו יעמוד על סך 66,500 ₪ אשר ישולמו בתשלומים כדלקמן:


א.
תשלום ראשון במזומן ע"ס 20,000 ₪.

ב.
תשלום שני ביום העמדת השלד ע"ס 20,000 ₪.

ג.
תשלום שלישי חודש לאחר התשלום השני ע"ס 10,000 ₪.

ד.
תשלום רביעי חודש לאחר התשלום השלישי ע"ס 5,500 ₪.

ה.
תשלום חמישי חודש לאחר התשלום הרביעי ע"ס 5,500 ₪.

ו.
תשלום שישי חודש לאחר התשלום החמישי ע"ס 5,500 ₪.

5.
מכאן ואילך חלוקים הצדדים באשר לעובדות והשתלשלות העניינים בדבר הקמת האוהל.

עיקר טענות התובעים

6.
לטענת התובעים, בניית האוהל החלה באיחור, האוהל נבנה לכתחילה על שטח גדול משתוכנן, על ערימת קרשים ולבנים בצד המבנה, והאוהל הוצב באופן עקום. מספר הפתחים ופרטיהם לא היה כמוסכם וכך גם מספר נקודות החשמל.

7.
בשל האמור לעיל, טוענים התובעים, כי נאלצו לרצף שטחים לצורך יצירת הגבהה, דבר אשר גרם לעיכוב בבניית האוהל והשלמת הקמתו ולהוצאות נוספות.

8.
עוד טוענים התובעים, כי גג האוהל הוצב באיחור (רק בתחילת חודש אוקטובר) וכי רק לאחר מכן הותקן באיחור חלון הויטראז'. עוד טוענים התובעים, כי התקנת קירות האוהל בוצעה בשלבים, רק לקראת סוף חודש אוקטובר והתברר כי חלקם של הקירות קצרים מדי והאוהל אינו אטום לחדירת מי גשמים ורוחות.

9.
התובעים טוענים, כי האוהל לא מילא את ייעודו, גשמים ורוחות חדרו לאוהל ולקוחות המסעדה התלוננו בפני
הם בנוגע לפגיעה בהנאתם. בנסיבות אלה לא ניתן היה לארח סועדים והתובעים נאלצו לבטל הזמנות קיימות ואף לסרב להזמנות חדשות.

10.
חרף פניות התובעים לנתבעים, התמהמהו הנתבעים, לא סיפקו פתרון הולם לבעיית אטום האוהל ולבסוף נאלצו התובעים לסגור המסעדה.

עיקר טענות הנתבעים

11.
לטענת הנתבעים, פנו אליהם התובעים בעניין הקמת אוהל מונגולי כאמור. ביום 17.7.07 התקיימה פגישה בבית התובעים ולתובעים הוסבר מלכתחילה, כי ניתן להקים האוהל רק על משטח מפולס.


12.
לאחר הפגישה נשלחה לתובעים הצעת מחיר, אשר לא כללה הקמת משטח עץ ביצוע פילוס וריצוף, זאת מכיוון שהתובעים ביקשו לחסוך בעלויות והודיעו, כי בכוונתם להשלים את הריצוף בחצר באופן שהאוהל כולו יעמוד על משטח מרוצף.

13.
הנתבעים טוענים, כי התובעים שינו פעם אחר פעם את תנאי ההתקשרות ודרישותיהם. כך לגבי ביצוע המשטח עליו הוצב האוהל, גודלו של האוהל ופריסת התשלומים. כל אלו עיכבו את הקמת האוהל. עוד טוענים הנתבעים, כי התובעים לא אפשרו להם לבצע את תעלת ניקוז המים, כפי שנרשם בהסכם ואף לא אפשרו להם לבצע כל פתרון אחר
לצורך ניקוז המים.

14.
ביום 12/11/07, הושלמו עבודות הקמת האוהל למעט הפתרון בנושא הניקוז.

15.
הנתבעים טוענים, כי הלכה למעשה לא היו בפי התובעים כל טענות בדבר האוהל והתקנתו והם היו שבעי רצון, זאת, עד ליום
21.11.07 בו התקשרה אל הנתבע 2 התובעת, והתלוננה כי בעקבות גשמים, מים חדרו לתוך האוהל.

16.
לטענת הנתבע 2, הוא הגיע למקום יום למחרת ולא ראה חדירה של מים לאוהל, אולם הציע לתובעים שוב, להתקין רצועת בטון שתמנע חדירת מי גשם
אולם התובעים סירבו. כמו כן הואיל והבחין שבאזור החיבור בין כיסוי הגג ליריעת הקיר, במקרה של גשם ורוח חזקה עלולה להיווצר רטיבות, פרס יריעת בד רחבה מיוזמתו בחפיפה בין הקיר
לגג המבנה. הנתבעים טוענים כי עוד באותו היום (22/11/07) התקשר התובע לנתבע 2 שיבוא לפרק את האוהל וישיב לו את כספו. פגישה שהתקיימה למחרת (23/11/07) בין הצדדים לא הניבה הבנות.

17.
ביום 27.11.07 קיבל הנתבע 2 הודעת מייל אשר עיקר תוכנה הוא הודעה בדבר ביטול העסקה ודרישה לפירוק האוהל והשבת הכספים ששולמו ע"י התובעים. כל זאת מבלי שניתנה לנתבעים כל התראה או אפשרות לבצע תיקונים בהתאם לתלונות התובעים. לטענת הנתבעים, הם ביקשו הזדמנות לתקן את הדרוש תיקון, אך נתקלו בסירוב מטעם התובעים. לטענת הנתבעים, ככל שהיו תקלות ו/או טענות באשר לטיב העבודה שנעשתה, הדברים היו ניתנים לתיקון. לטענת הנתבעים, התובעים בחרו לסיים ההתקשרות בצורה חד צדדית מבלי שניתנה להם הזדמנות הולמת לתקן את הדרוש תיקון לשביעות רצונם של התובעים.



דיון והכרעה

18.
לאחר שעיינתי בכתב הטענות, בתצהירים ובנספחים אשר צורפו אליהם, שמעתי עדויות הצדדים וקראתי סיכומי הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.

19.
ביום 29.7.07 נחתמה ע"י הצדדים הצעת מחיר לאספקה והתקנה של האוהל, נספח ג' לכתב התביעה (להלן: "ההסכם"). ההסכם כלל את המפרט הטכני הבא:


א.
קוטר האוהל 10 מ'.

ב.
שלושה משקופים/פתחים מעץ מלא.

ג.
שני משקופי חלון.

ד.
חלון ויטראז'.

ה.
טבעת לחץ מברזל מגולוון + טבעות לתלייה.
ו.
הצבת אח עצים בתוך האוהל, התקנת פתח יציאה לארובה, מיצוב הארובה בחוץ + שרוול טרמי, חציבת תעלה לניקוז מים במרפסת, 3 שכבות ציפוי, בד כותנה מטופל נגד גשם, מעכב בעירה ומונע ריקבון, שכבת בידוד אלומיניום עם פצפץ, בד כותנה פנימי כתום.
ז.
חיווט חשמל.

עוד מצוין בהסכם, כי זמן האספקה יהיה 8 שבועות. מחיר האוהל והתקנתו וכן פריסת
התשלומים מפורטת אף היא בהסכם, כמפורט לעיל.

20.
עיון בהסכם מלמד, כי מלבד המפרט הטכני, מחיר האוהל ,פריסת התשלומים, לא צוינו פרטים נוספים בו
וניכר בהתאם לעדויות הצדדים, כי חלק ניכר מההתנהלות בין הצדדים, נעשתה בע"פ כאשר רק בשלב סיום ההתקשרות הוחלפו בין הצדדים מסמכים בכתב.

21.
אין מחלוקת, כי האוהל סופק לתובעים, אולם לטענת התובעים, התקנתו של האוהל ארכה תקופה ממושכת ובניגוד ללוח הזמנים שסוכם בין הצדדים, האוהל לא הותקן כראוי, לא היה אטום, חדרו מבעדו גשם ורוחות אשר מנעו את פעילותה התקינה של המסעדה ולפיכך הם זכאים לבטל ההסכם, להחזיר האוהל לנתבעים וכן זכאים
להשבת הסכומים אשר שולמו לנתבעים בגין האוהל ולפיצוי בגין עוגמת הנפש הרבה אשר נגרמה להם.

22.
הנתבעים טענו כאמור, כי התובעים היו מרוצים מהתקנת האוהל ושבעי רצון ולא העלו כל טענה כלפי הנתבעים בכתב בקשר להקמת האוהל, וכי לראשונה קיבלו פניה טלפונית של הנתבעת בעניין חדירת גשם לאוהל ביום 21.11.07. חיזוק לטענת הנתבעים מוצאת אני בכך שלא קיים כל תיעוד או ראיה כלשהי מטעם התובעים בנוגע לליקוי או פגם או תקלה כלשהי באוהל עד למועד משלוח פנייתם הראשונה של התובעים לנתבעים בכתב ביום 27.11.07 .

יתרה מכך, עוד ביום 9/10/07 שילם התובע לנתבעים את התשלום השלישי על פי ההסכם, בגין האוהל. לו הייתה בפי התובעים טענה כלשהי במועד זה, בוודאי היו נמנעים מביצוע אותו תשלום ו/או פונים לנתבעים בכתב בעניין זה. ניתן בעניין זה אף להפנות לעדותה של הגב' כרמלי מטעם התובעים (אשר לעדותה התייחסתי בהמשך), שהעידה: "...האוהל היה מאוד יפה" (פרוטוקול עמ' 11 ש' 16).
לא התעלמתי מכך, כי בהתאם לעדויות הצדדים עולה כי במהלך הקמת האוהל נוצרו בעיות שונות, אולם ניכר כי בעיות אלו נפתרו (למעט איטום האוהל).

לאור האמור, ניכר כי טענתם העיקרית של התובעים כלפי הנתבעים הינה בעניין איטום האוהל, קרי, חדירת גשם ורוחות.

23.
יחד עם זאת, מצאתי לנכון להתייחס בקצרה לטענת התובעים, בדבר האיחור בהשלמת עבודת התקנת האוהל, שכן לנושא זה חשיבות לעניין התנהלות הנתבעים בביצוע אספקת האוהל ועבודת הקמתו.
הקמת האוהל בהתאם להסכם, לוח הזמנים לאספקת האוהל והתקנתו נקבע לשמונה שבועות. עוד נרשם בהסכם "אנסה לקצר את הזמן ככל יכולתי". ההסכם נחתם ביום 29/7/07 ואף לגרסת הנתבעים הושלמה התקנתו (ללא הניקוז), רק ביום 12/11/07, קרי לאחר כ- שלושה וחצי חודשים.

24.
הנתבעים טענו, כי עבודת ההתקנה התעכבה בשל שינוים שביצעו התובעים ושינוים שהנתבעים נדרשו לבצע ע"י התובעים במהלך התקנתו של האוהל. כמו כן, טענו הנתבעים, כי התובעים ביקשו לפרוס את התשלומים בגין הקמת האוהל, מה שגרם לעיכוב בהזמנת בד האוהל וכי ממילא הובהר לתובעים, שעיכוב בתשלומים יגרום לעיכוב בהתקנת האוהל. כך גם לטענת הנתבעים, חל עיכוב בהקמת האוהל נוכח העיכוב בהשלמת הריצוף ע"י התובעים.

25.
אינני מקבלת את טענת הנתבעים, זאת לפחות לגבי חלק מהעיכוב והאיחור בהקמת האוהל. מעדות הנתבע 2, ניתן ללמוד, כי לפחות חלק מהעיכוב בהקמת האוהל היה בעטיים של הנתבעים.
הנתבע מאשר בעדותו, כי בשל טעות אנוש בינו לבין התופר, אחת היריעות שהוזמנה בין חלון לחלון הייתה קצרה מדי (פרוטוקול עמ' 28 ש' 6-7) וכי הצבת קירות האוהל לא הושלמה, הואיל והיה צורך לשלוח יריעה אחת לתפירה (פרוטוקול מיום 26/6/13 עמ' 28 ש' 2-31).
בעניין זה ראוי לציין ולהדגיש כי הנתבע 2 חזר בו מטענתו כי כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 25 לתצהירו, כי היריעה הקצרה, היתה בשל שינויים בגודל האוהל שערכו התובעים שכן התברר במהלך עדותו, כי ההזמנה בוצעה
על פי מידותיו המקוריות של האוהל שהיו אף מידותיו הסופיות. עוד אישר הנתבע 2, כי בעקבות צום הרמדאן, תפירת האוהל התעכבה, שכן עבודת התפירה נעשתה ברהט. הנתבע אף מאשר, כי מעבר לפריסת התשלומים היו עוד תקלות שלא אפשרו לו לעמוד בלוח הזמנים (פרוטוקול עמ' 22 ש' 23).

26.
אשר לפריסת התשלומים, טען הנתבע 2, כי הדחייה בביצוע התשלומים ובעיקר חלוקת התשלום השני ע"ס 20,000 ₪ לשני תשלומים היא שגרמה בין היתר לעיכוב בבניית האוהל. לדברי הנתבע 2, הזמנת חומרי הגולם בוצעה מכספי התמורה ולא ממלאי קיים כאשר העיכוב בתשלומים גרם לאיחור בהזמנת יריעת הבד המיוחדת מסקוטלנד.

27.
אינני מקבלת טענה זו של הנתבעים. תנאי התשלום פורטו בהסכם וכך גם פורט מועד אספקה והתקנה של 8 שבועות. הנתבעים קיבלו מהתובעים תשלום ראשון בסך 20,000 ₪ במועד החתימה של ההסכם התשלום השני ע"ס 20,000 ₪ פוצל לשני תשלומים בהסכמת הנתבע 2, כאשר מחציתו שולמה ביום 2.9.07 והיתרה בסך 10,000 ₪ שולמה ביום
17.9.07 דהיינו 15 ימים לאחר תשלום מחציתו הראשונה של התשלום.

ביום 9.10.07 שולם לנתבעים התשלום השלישי עפ"י ההסכם בסך 10,000 ₪ בשיק דחוי ליום 16.10.07. מן האמור עולה כי אמנם חל עיכוב
קל בביצוע חציו של התשלום השני, אך ניכר כי העיכוב בביצוע התשלומים
לא רק שהיה עיכוב קל, אלא שהיה בהסכמה ותאם את קצב הבנייה בפועל, שכן בהתאם לתנאי ההסכם המועד שנקבע לתשלום השני היה אמור להיות ביום העמדת השלד. הואיל ובניית השלד הסתיימה רק ביום 8.10.07 (בהתאם לגרסת הנתבעים עצמם- סעיף 23 לתצהיר נתבע 2 ), הרי שהנתבעים קיבלו לידיהם סך של 40,000 ₪ עובר להשלמת בניית שלד האוהל. אשר לשאר תנאי התשלום ופריסת התשלומים, הרי שאלה ממילא נקבעו בהסכם מלכתחילה.

28.
מעבר לכך, הנתבע 2 העיד בחקירתו, כי כאשר קיבל את החלק הראשון של התשלום השני בסך 10,000 ₪, הוא הזמין את יריעת הבד מסקוטלנד, ומכאן שטענתו כי העיכוב בתשלום הוא שגרם לעיכוב בהזמנת הבד, עומדת בסתירה לעדותו
(פרוטוקול עמ' 24 ש' 28-29).

29.
אשר לריצוף המשטח עליו הוקם האוהל, נושא זה לא בא זיכרו בהסכם. הנתבע 2 עומד על כך, כי הדבר סוכם עובר לתחילת העבודה (פרוטוקול עמ' 19 שורות 1-2 ). התובעים טוענים כי נאלצו לרצף את כל המשטח כאשר הבינו כי הנתבעים אינם מצליחים למצוא פתרון לעניין איטום האוהל שאינו כרוך בתוספת תשלום למחיר שסוכם.

ברצוני לציין בעניין זה כי היה על הנתבעים כבעלי מקצוע, להציג את סוגיית ההגבהה ו/או פילוס /ריצוף השטח כתנאי בסיסי מקדים לתחילת העבודה ולמצוא פתרון שיהיה מקובל על הצדדים עובר לתחילת העבודה ולא בדיעבד, כך אף היה עליהם לציין הדבר בהסכם.
הנתבע 2 עצמו העיד בדבר חשיבות הדבר:


" ש.התובעים אומרים לך שאין ריצוף.זה אומר שהמבנה לא יעמוד טוב.

ת. לא אמרתי את זה. המבנ ה יכול לעמוד גם באמצע אדמה משופעת אבל לא יהיה אטום
למים...



ת.... לא יהיה אפשר לאטום את המבנה אם לא יסיימו את הרצפה.


ש. זה חשוב ומהותי?


ת. כן.


ש. אם זה כל כך חשוב למה לא ציינתם בהסכם שהדברים הללו ידרשו?


ת. טעות קריטית שלי..."
(פרוטוקול עמ' 20 שורות 28-29, עמ' 21 ש' 25-26, 19-20 ).

30.
לאור האמור, אני קובעת כי לפחות חלק מהאיחור באספקת האוהל ואי עמידתם של הנתבעים בלוח הזמנים אשר נקבע בהסכם רובצת לפתחם של הנתבעים.

איטום האוהל

31.
כאמור, עיקר טענתם של התובעים היא כי האוהל שהוקם ע"י הנתבעים לא היה אטום. לטענת התובעים, בין גג האוהל ליריעות הצד לא הייתה אטימה מספקת, דבר שגרם לנזילות מים על הרצפה וחדירת רוחות. התובעים טענו, כי הנתבעים אשר מלכתחילה התחייבו כחלק מהצבת האוהל, לבנות תעלת ניקוז ולהכניס אליה את יריעות הקירות, לא עשו כן הואיל ויריעות קירות האוהל היו קצרות מדי בחלק מהמקומות.
בעניין זה ראה עדות התובעת:
"ש... מאיפה את יודעת שהיו אמורים לעשות תעלה ולהכניס פנימה יריעות.
ת: זה מה שעידו סיכם איתנו מלכתחילה ...אי אפשר לתקן כיוון שהקירות היו קצרים...
ש: זה שאת אומרת שהיה צריך לחצוב, מראה לך את נ/9 תמונה למעלה מצד שמאל. היה צריך לחצוב באזור שאני מראה לך ולהכניס פנימה את היריעה.
ת: זה מה שהוא הציע זו ההצעה שלהם... שהוא הציע לי אחר כך כל מיני פתרונות של גל אבנים או רצועת בטון זה לא נתן לי תשובה מספקת למה לא יכול לעשות תעלת ניקוז כמו שסיכמנו מלכתחילה. זו הפרה של ההסכם..."

וכן עדות התובע:
"ש: אתה חושב שאי אפשר היה למצוא פתרון כדי למנוע חדירת המים.
ת: אם היו מבצעים מה שהם חתומים כלומר תעלה סביב האוהל והחדרת הקירות אם היו מספיק ארוכים להחדיר אותם לתעלה ואז לא היו חודרים מים אבל הם תפרו קצר ולא עשו תעלה.
ש: זה היה דבר בר תיקון.
ת: כן ואני אמרתי לעידו נתתי צ'אנס לתקן אך הוא לא רצה.
(פרוטוקול מיום 12/6/13 עדות התובע - עמ' 15 ש' 32 ועמ' 16 שורות 1-4 ועדות התובעת- עמ' 17 ש' 12-23 ועמ' 18 ש' 25-26).

32.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי האוהל צריך היה להיות אטום, שכן אחרת לא יעמוד בייעודו (עדות הנתבע 2, פרוטוקול עמ' 20 ש' 30-32 ועמ' 21 ש' 1).

33.
מטעם התובעים העידה הגב' כרמלי, אשר עבדה במסעדה מראשית דרכה ובמועדים הרלוונטיים. אציין כבר עתה, כי עדותה של הגב' כרמלי הייתה אמינה ומהימנה, ניכר כי לקחה חלק פעיל בהפעלת המסעדה ועדותה הייתה סדורה ומאוזנת.
הגב' כרמלי העידה, כי לאוהל חדרו מים וכי הבעיה באוהל הייתה נזילת מים מצדדי האוהל, אשר אילצה לקרב בין השולחנות.
"ש. הגיעה עונת החורף, האם את יכולה לתאר את מצב הדברים בתקופת החורף?
ת. היו נזילות מהחלקים הצדדיים של האוהל... הנזילות היו בעיקר מצדדי האוהל ונאלצנו לקרב את השולחנות לאמצעץץץהיו ימים שלא ציפינו לגשמים וכאשר היו גשמים נאלצנו להזיז אנשים באמצע הארוחה, מה שיצר אי נעימות
" (פרוטוקול עמ' 9 שורות 22-26).

עוד העידה הגב' כרמלי:
"אם אני זוכרת נכון, במרכז היה ממש בסדר, אלא אם כן הייתה ממש סערה. הנזילה הייתה מהחיבור ולא מהחלק התחתון של האוהל".

הגב' כרמלי העידה, כי אינה זוכרת שרוחות היוו בעיה וכי מלבד נזילות, האוהל היה אטום. העדה נשאלה מספר פעמים על נושא איטום האוהל והרוחות והשיבה כי הבעיה הייתה בנזילה.

34.

מעדויות הנתבע 2 עולה, כי הלכה למעשה, גם הנתבעים מסכימים עם טענת התובעים, כי האוהל לא היה אטום, אולם לטענתם, לא אפשרו להם התובעים לבצע את תעלת הניקוז או לבצע פתרון אחר לצורך ניקוז המים ומניעת חדירתם לאוהל ולא אפשרו להם להשלים את ההתקנה כראוי ולתקן את הליקויים.

"התובעים אשמים בדחייה חוזרת ונשנית של מועד הסיום של הקמת המבנה וכניסה עם מבנה לא גמור. הם אשמים שהם לא אפשרו לי לסיים הקמת המבנה ולבצע פתרון אטימת המבנה, חציבת תעלה או פתרון אחר" (פרוטוקול עמ' 31 ש' 13-15).

"העבודה לא
נגמרה. הם עצרו את העבודה לפני שהיא נגמרה...
(פרוטוקול עמ' 20 ש' 10-11) "... הם לא אפשרו לסיים את התהליך" (פרוטוקול עמ' 20 ש' 12 וכן פרוטוקול עמ' 20 שורה 16; עמ' 29 ש' 6-16).

35.
הנתבע 2 מאשר בעדותו את גרסת התובעים, כי ביצוע תעלת הניקוז מסביב לאוהל הייתה הכרחית מה עוד שנושא זה אף מופיע בהסכם.
"חציבת התעלה הייתה צריכה להיות בחוץ מסביב לאוהל ואז היריעה הייתה צריכה להיכנס
מלמעלה לתוך תעלת הניקוז ואז המים היו גולשים לתוך תעלת הניקוז.
ש: זה שלב קריטי.
ת: כן, כי אם לא תהיה תעלה יכנסו מים לאוהל.
ש: העברת לו תכתובת שאתה מזהיר אותו על זה.
ת: לא אבל הזהרתי אותו בעל פה".
(פרוטוקול עמ' 29 ש' 24-29).

36.
הנתבעים טוענים כאמור, כי התובעים לא אפשרו להם לבצע את תעלת הניקוז או פתרון אחר בתואנה כי הדבר אינו אסטתי, ראה גם עדות הנתבע 2 (פרוטוקול עמ' 20 ש' 14-16; עמ' 29 ש' 6-16).
זאת ועוד הנתבע 2 מאשר בתצהירו, כי ביום 22/11/07 הבחין כי באזור החיבור בין כיסוי הגג ליריעת הקיר, עלולה להיווצר רטיבות במקרה של גשם ורוח חזקה וכי בנסיבות אלה הניח יריעת בד רחבה בחפיפה בין הקיר לגג האוהל כדי למנוע חדירת מים ו/או רוח דרך היריעות( סעיף 33 לתצהיר הנתבע 2).

37.
גם ממכתביהם

של הנתבעים
אשר נשלחו לתובעים לאחר ביטול העסקה ע"י התובעים, ניתן ללמוד, כי הנתבעים ידעו שמלאכת האיטום לא הושלמה, אולם ביקשו לאפשר להם לסיים את ההתקנה ולתקן את הטעון תיקון. יחד עם זאת, עיון בכל מכתביהם של הנתבעים לתובעים או לב"כ התובעים מלמד, כי הנתבעים, משום מה אינם מציינים במפורש את טענתם כי התובעים לא אפשרו לנתבעים לבצע את תעלת הניקוז ובמכתבים נרשם רק באופן כללי כי לא ניתנה להם האפשרות לסיים את הבנייה ולתקן את הליקויים הקיימים לטענת התובעים.

38.
גם אם נכונה טענת הנתבעים, כי התובעים לא אפשרו להם לבנות את תעלת הניקוז ולסיים את מלאכת הקמת האוהל ואיטומו, הרי שעד להודעת ביטול ההסכם והעסקה ע"י התובעים, לא פנו הנתבעים לתובעים בכתב בעניין זה (פרוטוקול עמ' 27 ש' 27-28). יתרה מכן, ביצוע התעלה מופיע בהסכם כחלק מעבודות הקמת האוהל. לא ניתן ע"י הנתבעים הסבר מניח את הדעת מדוע לא נחצבה התעלה כחלק מתהליך הקמת האוהל.

39.
זאת ועוד, התנהלותם של הנתבעים תמוהה בלשון המעטה.
הנתבע 2 העיד כי בניית רצפה לאוהל (לצורך הקמתו על משטח מפולס), הינה תנאי הכרחי להקמת האוהל אולם התובעים, לא השלימו בניית הרצפה (פרוטוקול עמ' 25 ש' 1-7). הנתבע 2 העיד, כי העדר ריצוף בחלק מריצפת האוהל עשויה להוות בעיה בעתיד, וכי כדי להבטיח אטימת האוהל יהיה צורך בביצוע פעולות נוספות "כמו חציבת תעלה, הוספת החלק החסר בקיר כדי להכניסו לתעלה, טיפול פרטני סביב האוהל כדי למנוע חדירת מים" (פרוטוקול עמ' 26 ש' 9-10). לטענת הנתבעים, התובעים אינם מבצעים הריצוף כמוסכם ומונעים מהם לבצע את תעלת הניקוז אך למרות כל האמור, ממשיכים הנתבעים במלאכת הקמת האוהל ולא מתריעים בפני
התובעים דבר בכתב.

40.
לאור כל האמור, אני קובעת כי הוכח על ידי התובעים, כי האוהל לא היה אטום וכי מים חדרו אל האוהל.
כפי שפורט לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעים היו אמורים לבצע, לצורך מניעת חדירת מים לאוהל, תעלת ניקוז אולם זו לא בוצעה. הנתבעים טענו בעניין זה,
כי התובעים היו אלה אשר מנעו מהם לבצע את תעלת הניקוז. טענה זו לא הוכחה ע"י הנתבעים, כפי שפורט לעיל. טענה זו לא בא זכרה אלא לראשונה בכתבי הטענות ואין לה זכר בתכתובת ענפה שהתנהלה בין הצדדים מיד לאחר הודעת ביטול ההסכם ע"י התובעים.
בעניין זה מצאתי את עדות התובעים אמינה ומקבלת אני גרסת התובעים כי הנתבעים ביקשו לבצע פתרונות אחרים לניקוז המים נוכח היותן של חלק מיריעות קירות האוהל קצרות מדי .


סיום ההתקשרות בין הצדדים

41.
ביום 27.11.07 פנו לראשונה התובעים לנתבעים בכתב (נספח 4 לתצהירי הנתבעים) ודרשו מהנתבעים לפרק את האוהל ולהחזיר להם את כספם. ביום 29.11.07 השיבו הנתבעים לתובעים בכתב, כי אין בכוונתם לפרק את האוהל ולהשיב לנתבעים את הסכום ששולם וכי ראוי שהנתבעים יאפשרו להם "לסיים את הבניה ולתקן את הליקויים" ככל שקיימים
(נספח 5 לתצהיר הנתבעים).
לאחר מכן התקיימה בין הצדדים תכתובת נוספת (נספחים 6-12 לתצהיר הנתבעים), כאשר התובעים עומדים על השבת כספם פירוק האוהל ופינויו מחצר ביתם, ואילו מנגד הנתבעים דורשים לקבל יתרת הסכום שנקבע כמחיר האוהל והתקנתו על פי ההסכם
שטרם שולם להם, לצד דרישתם לקבל הזדמנות לתקן הליקויים הנטענים.

42.
לאחר שעיינתי בתכתובת אשר הוחלפה בין הצדדים, שוכנעתי כי הנתבעים הביעו רצון כן ואמיתי לתקן את הדרוש תיקון לשביעות רצונם של התובעים. ברצוני לציין בנקודה זו, כי תמוה בעיני, כי התובעים אשר הציגו את המסעדה כ"חלומם מימים ימימה", לא מצאו לנכון להיעתר לבקשת הנתבעים בעניין זה. בקשתם של הנתבעים, הועברה לתובעים בכתב שבוע לאחר פנייתה הטלפונית של התובעת, יומיים לאחר פנייתם של התובעים אליהם בכתב בדבר ביטול ההסכם.
התובעים אומנם טענו, כי במהלך שבוע זה ניהלו דין ודברים על הנתבעים לצורך תיקון האוהל אולם מצאו וגילו כי הנתבעים אינם מנוסים בהקמת אוהל על ריצפה, וכי אין בפיהם פתרונות אמיתיים לבד מאילתורים דחוקים ובלתי מספקים.
יחד עם זאת, איני מוצאת כי התובעים מיצו את הניסיון למציאת פתרון הולם לבעיית איטום האוהל ואני קובעת כי התובעים, לא אפשרו לנתבעים למצוא פתרון חלופי לתעלה לצורך ניקוז מי הגשמים וכן מציאת פתרון לאיטום האוהל.
בקביעתי זו לא התעלמתי מכך כי התרשמתי שבשלב זה נוצר משבר אמון בין הצדדים
(בין היתר על רקע התמשכות תהליך הקמת האוהל והבעיות אשר נוצרו במהלך הקמתו), אולם כאמור, פרק זמן של פחות משבוע מעת חדירת המים לאוהל ועד לביטול העסקה,אינו פרק זמן סביר, אשר יש בו כדי מתן הזדמנות אמיתית לנתבעים לתקן את הטעון תיקון, מה עוד שהובהר ע"י התובעים כי הם סרבו לפתרונות אשר הוצאו ע"י הנתבעים. מכל האמור לעיל, עלה כי למעשה לא ניתנה לנתבעים האפשרות לתקן האוהל למרות שהנתבעים פנו לתובעים שוב ושוב בעניין זה.
זאת ועוד, לא שוכנעתי כי הליקויים הנטענים באשר לאיטום האוהל לא היו ברי תיקון ומן הראוי היה לאפשר לנתבעים ליישם את הפתרונות אשר הוצעו על ידם, בעיקר נוכח השלב המתקדם בהקמת האוהל והסכום שממילא כבר שולם להם בגין האוהל.

43.
מעבר לכך, התובעים נשאלו בחקירתם, מדוע לא ניצלו את יתרת מחירו של האוהל אשר טרם שולמה לנתבעים בסך 16,500 ₪ לצורך תיקון האוהל ואיטומו, לשם הצלת המסעדה.
התובע השיב בעניין זה " כי לא יכולתי להתעסק גם עם האוהל גם איתו, גם להביא מישהו. אני שף ואני צריך לדאוג למטבח ולאנשים" (פרוטוקול מיום 12/6/13 עמ' 16 6ש' 15-16).
התובעת העידה בעניין זה כי אף לא העלתה בדעתה ליצור קשר עם איש מקצוע אחר כדי לתקן הדרוש תיקון (פרוטוקול
מיום 12/6/13 עמ' 17 ש' 19-20).
הסבריהם של התובעים אינם מניחים את הדעת. מעבר לכך, לא שוכנעתי כי לא היה ניתן לעשות שימוש ביתרת הסכום אשר טרם שולמה לנתבעים כדי לתקן הליקויים לצורך המשך הפעלת המסעדה, ולהקטנת נזקי התובעים.

44.
התנהלותם של התובעים בעניין זה תמוהה בלשון המעטה. התובעים הודיעו לנתבעים על ביטול ההסכם שבוע בלבד לאחר מקרה חדירת המים לאוהל (27.11.07), למרות זאת התובעים אינם מאפשרים לנתבעים לאחר מועד זה לתקן את האוהל והאיטום. כך גם לא מוצאים לנכון התובעים לחילופין, לעשות שימוש ביתרת חובם לנתבעים ולהזמין באופן מיידי לצורך תיקון האוהל והקטנת נזקיהם, בעל מקצוע לתיקון האוהל והצלת המסעדה.

מנגד, מוצאים לנכון התובעים להמשיך ולהפעיל המסעדה בתוך אוהל בלתי אטום אליו חודרים מים ורוחות, לספוג, כך לטענתם,
ביקורת מהסועדים, ביטולי הזמנות חוזרים ולהיאלץ לדחות הזמנות.


סגירת המסעדה

45.
התובעים טוענים, כי מצבו של האוהל לא אפשר אירוח סועדים כאשר בעקבות חדירת הגשמים והרוחות הם נמנעו מלקבל הזמנות חדשות ואף דחו וביטלו הזמנות קיימות. בנסיבות אלו, נגרמו להם הפסדים ניכרים, המסעדה איבדה את שמה ואת יכולתה להוות מקור פרנסה והתובעים נאלצו לסגור את המסעדה.

46.
התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה בעניין היקף הנזק הנטען כתוצאה מכך שהאוהל לא היה אטום. בחקירתו העיד התובע, כי לא ניהל פנקס הזמנות מסודרות ולא תמיד נהג לרשום ביטולים של הזמנות בפנקס (פרוטוקול מיום 12/6/13
עמ' 11 ש' 6-7 ; בעניין זה ראה גם עדותה של התובעת בעמ' 18 ש' 4-6).

47.
אשר לביטול ההזמנות בעקבות הגשמים, העידה הגב' כרמלי כי הדבר התרחש מספר פעמים בודדות בלבד.
"ש. האם המסעדה ביטלה אירועים בגלל שחששה שירד גשם?

ת. היו מקרים שהתובע החליט לא לקבל אנשים בגלל שחשש מעניין הגשם.

ש. כמה פעמים זה קרה?

ת. ... זה קרה בערך 3 פעמים."

(פרוטוקול עמ' 13 ש' 4-6; 8-9). כאמור לעיל את עדותה של הגב' כרמלי מצאתי אמינה ומהימנה.

48.
בהעדר רישום מדויק של ביטול ההזמנות הרי שהתובעים לא הצליחו להוכיח טענותיהם בעניין היקף ביטול ההזמנות. מעבר לכך, עדותה של הגב' כרמלי, סתרה את טענת התובעים בדבר ביטולים בהיקף נרחב בעקבות חדירת הגשם.





סוף דבר

49.
כפי שנקבע לעיל, לנתבעים אחריות לפחות לחלק מהאיחור באספקת האוהל והתקנתו ולהגשת הצעת מחיר שאינה מפרטת תנאים מקדימים קריטיים להקמתו.
מעבר לכך, לנתבעים אחריות לליקויים באוהל בכלל ולנושא האיטום בפרט ואי הקמת תעלת הניקוז בהתאם למצויין בהסכם; מנגד בשים לב, לקביעות בעניין התנהלות התובעים, מעת שנודע להם על כך שהאוהל אינו אטום: אי מתן הזדמנות סבירה לנתבעים לתקן הליקויים והעדר כל נסיון לבצע תיקון של האוהל בעצמם או ע"י אחרים למרות שהיתה בידיהם יתרה של כסף ממחיר האוהל שטרם שולמה לנתבעים.
לפיכך ולאור כל האמור, קובעת אני על דרך הערכה בהתאם לנתונים שהובאו בפני
, כי
הנתבעים ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד הסכומים כדלקמן:
א.
סך של 23,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום
בפועל.
בפסיקת סכום זה לקחתי בחשבון מחד, כי הסכומים שאת השבתם תבעו התובעים,שולמו לנתבעים בשנת
2007 . מאידך, לקחתי בחשבון ,כי לא שולמה לנתבעים יתרת מחיר האוהל
עפ"י ההסכם בסך של 16,500 ₪.
ב.
הנתבעים ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, בגין נזק לא ממוני סך נוסף
של 7,000 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל .
ג.
הנתבעים
ישלמו לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.


נוכח השיהוי בהגשת התביעה איני עושה צו לפינוי האוהל או מה שנותר ממנו.


פסק הדין ישלח לצדדים ע"י המזכירות.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום,
כ"ב תמוז תשע"ד, 20 יולי 2014, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 12824-03/11 הראל מלמד, לבנת מלמד נ' סידהארתא אוהלים, עידו דרור, אחיה עפגין (פורסם ב-ֽ 20/07/2014)