פסקי דין על ר. ח. | פסקי דין על אברהם ערק | פסקי דין על ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית | פסקי דין על עלה עזר לילד הנכה ע"ר ואח' |

142-09/10 א     20/07/2014




א 142-09/10 ר. ח. נ' אברהם ערק, ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ, עלה עזר לילד הנכה ע"ר ואח'




בפני

כב' השופט רמי חיימוביץ
תובע
ר. ח.
(חסוי)
באמצעות עו"ד כצנלסון
נגד

נתבעים
1.אברהם ערק

2.ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

באמצעות עו"ד רנרט

3.עלה עזר לילד הנכה ע"ר
4.הראל חברה לביטוח בע"מ
באמצעות עו"ד לוי
5.עיריית פתח תקווה
באמצעות עו"ד פישמן
6. רון גל הסעות בע"מ
פסק דין

בעניין סיווג התאונה

התובע, יליד 1991, נכה בשיעור 100%, מרותק לכיסא גלגלים וזקוק להשגחה קבועה.ב-16/11/04, בזמן שהמתין להכנסתו לרכב הסעות, נפל עם כיסא הגלגלים מהמדרכה לכביש ונחבל בפני
ו. תביעתו הוגשה בעילות חלופיות –לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (חוק הפלת"ד) ולפי פקודת הנזיקין. שאלת סיווג התאונה והדין החל הופרדה מיתר השאלות בתיק, ובה נדון כעת.
וזו המחלוקת: תהליך הכנסת התובע לרכב מחייב מספר שלבים ובהם פתיחת דלתות כדי להוציא מעלית מיוחדת לכיסא הגלגלים. התובע נפגע לאחר שהנהג קירבו לרכב והחל בפתיחת הדלתות. התובע והנתבעים לפי פקודת הנזיקין (נתבעים 6-3) טוענים כי הואיל והנהג החל בביצוע הפעולות הנדרשות לכניסה יש לראות בתובע "משתמש" ברכב וכמי שהחל בכניסתו אליו, ועל כן מדובר ב"תאונת דרכים"; ואילו מבטחת הרכב בביטוח חובה (נתבעת 2) טוענת כי התובע טרם החל בכניסתו לרכב משום שעדיין לא יצר עימו מגע פיסי אלא המתין על המדרכה לצידו ועל כן אין מדובר בתאונה דרכים.
לאחר בחינת הדברים מצאתי לקבוע כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק. התובע הוא חסר ישע שאינו יכול ליצור מגע פיסי עם הרכב בכוחות עצמו וכניסתו לרכב מחייבת פעולות שאינן נדרשות לאדם רגיל. התובע לא נפגע בדרכו לרכב – שאז זו לא היתה תאונת דרכים –אלא לאחר שכבר הגיע אליו. אדם בריא היה נכנס בנקודת זמן זו לרכב בכוחות עצמו, אולם התובע תלוי באחרים ועלייתו לרכב היא תהליך רב-שלבי הכולל שרשרת פעולות שכל אחת מהן היא חלק הכרחי מהכניסה. פעולות אלו אינן הכנות לכניסה אלא הכניסה עצמה. לפיכך די בכך שהנהג קרבו לרכב לצורך הכנסתו והחל בביצוע הפעולות המקדימות לכניסה כדי לקבוע כי השימוש ברכב החל.
הצדדים
1. התובע חסוי, נכה בשיעור 100%, ומרותק לכיסא גלגלים.
2. התובע לומד במעון וזכאי להסעה לביתו בסוף יום הלימודים. נתבע 1 הוא נהג הסעות שביקש להעלות את התובע לרכב, נתבע 3 הינו המעון בו לומד התובע, נתבעת 5 היא הרשות המקומית האחראית על המעון ועל ההסעות ונתבעת 6 היא חברת ההסעות שהעסיקה את נתבע 1.
נסיבות התאונה
3. הואיל והתובע מרותק לכיסא גלגלים יש להסיעו ברכב הסעות גדול (טרנזיט) אליו הוא נכנס בעזרת מעלית מיוחדת הנמצאת בחלקו האחורי של הרכב. כדי להכניסו לרכב יש להביאו לקרבת הרכב, לפתוח את הדלתות האחוריות, להוריד את המעלית, להעלות עליה את כיסא הגלגלים, להרים את המעלית ואז להכניס את התובע לרכב [עמ' 14, 17].
4. ביום התאונה הגיע נתבע 1 יחד עם שני נהגים נוספים על מנת לאסוף ולהסיע את התובע וחסויים אחרים לביתם. התובע היה אמור לנסוע ברכב של נהגאחר שזהותו לא התבררה.
5. הנהג האחר הביא את התובע מהמעון למדרכה הסמוכה לרכבים וחזר למעון כדי להביא חסוי נוסף. נתבע 1 נותר עם התובע וביקש להעלותו לרכב.
6. אין חולק כי נתבע 1 קרב את התובע לרכב והעמידו על שפת המדרכה כדי להתחיל בתהליך העלייה, אולם מכאן קיימות שתי גרסאות בנוגע לנסיבות התאונה המדויקות – זו של נתבע 1 וזו של עדת ראיה, גב' רחל רובין. מבין שתי הגרסאות אני מעדיף את גרסתה של גב' רובין.
7. גרסת נתבע 1: גרסתו של נתבע 1 נמסרה בשלושה מועדים –לחוקר, בקדם המשפט ובהוכחות. לטענתו ביקש להעלות את התובע לרכב ולשם כך קירב את כיסא הגלגלים לרכב והעמיד אותו סמוך לסף המדרכה. הוא החזיק את הכסא ביד אחת והושיט את ידו השניה כדי לפתוח את הדלת האחורית של הרכב אך בטרם פתח אותה החל התובע משתולל בכסאו וכתוצאה מכך נפל הכיסא מהמדרכה לכביש. ובלשונו: "הושטתי את היד כדי לפתוח את הדלת האחורית ואז [התובע] השתולל עם העגלה ... צריך לפתוח את הדלת האחורית ולהוריד את המעלית ... אני תפסתי את העגלה כל הזמן. עם היד השנייה ניסיתי לפתוח את הדלת. [התובע] החל להשתולל בעגלה ואז הגלגל הקדמי של העגלה זז הצידה והעגלה ירדה למדרכה ואז הוא נפל עם העגלה... אני ניסיתי להרימו לתוך הרכב. עדין לא פתחתי את הרכב ... ניסיתי לגרום לכך ש[התובע] יכנס לרכב. המנוע לא פעל באותו זמן. ניסיתי להושיט את היד כדי לפתוח את הדלת ואז קרה האירוע. הרכב היה סגור וגם המעלית ..."[עמ' 4]. ובמועד אחר: "אתה לא יכול להוריד את הילד בלי לפתוח את הדלתות, צריך לעזוב אותו. ניסיתי להחזיק אותו ביד אחת ולפתוח את הדלת ביד שניה כדי להוריד אותו אח"כ למדרכה אבל עוד לא פתחתי את הדלת"[עמ' 15, 1] ובהמשך אמר כי הושיט את היד כדי "לפתוח את הדלתות" במטרה "להכניס את הילד לרכב"[עמ' 16, משורה 5].
8. גרסתה של גב' רחל רובין: גב' רובין עבדה במועד התאונה בנתבעת 3 והכירה את התובע ואת הנהג. היא מסרה גרסה מפורטת סמוך לתאונה, ובעדותה בבית-המשפט נסמכה על גרסה זו, כאשר חלק ניכר מהפרטים נשכחו ממנה נוכח חלוף הזמן (כעשר שנים מאז התאונה). עם זאת פרטים מהותיים אחדים עדיין זכרה. על-פי גרסתה, שניתנה ב-3/4/05,עברה במקום באקראי והבחינה בתובע יושב בכסא גלגלים סמוך לשפת המדרכה. הדלתות האחריות של הרכב היו פתוחות ונתבע 1לא עמד סמוך לכסא הגלגלים ולא אחז בו, אלא היה מאחורי הרכב הפתוח וטיפל במעלית. וכאמור בתרשומת שערכה: "הילד ישב בעגלת כיסא גלגלים אותה ראיתי ניצבת בסמוך לשפת המדרכה יתכן שממש בקצה. הנהג ראיתי שניצב ליד פתחו האחורי של הרכב, טיפל כפי הנראה במעלון. הילד שישב על העגלה היה לבדו ללא שהעגלה נאחזה על ידי אדם אחר. לפתע ראיתי שהעגלה מתהפכת לכיוון הכביש והילד נפל אל הכביש. הנהג מיד ניגש והרים את הילד, הגיעה עזרה...". גב' רובין העידה כי נוכח חלוף הזמן אינה זוכרת את פרטי המקרה המדויקים (כך, למשל, לא זכרה האם המעלית היתה מורמת או מורדת או אם ראתה את הנהג עוזב את העגלה) אך היא הדגישה כי היא זוכרת בוודאות את הנסיבות וכי זכור לה שהנהג לא עמד ליד העגלה אלא מאחורי הרכב וכי דלתות הרכב היו פתוחות [עמ' 17, 26-28; עמ' 18, 23-30; עמ' 19, 17]. כמו כן זכרה כי התובע נפל כשפניו קדימה [עמ 18, 13], דבר המתיישב עם הפגיעה בפני
ם, וכן זכרה כי התובע היה מרבה להתנועע בכיסא [עמ' 18, 4] דבר שתואם את עדות הנתבע 1.
9. ספק אם לצורך סיווג התאונה יש הבדל בין שתי הגרסאות (בשתיהן נפגע התובע מחוץ לרכב כשתהליך העלאתו לרכב כבר החל), ברם פטור בלא כלום אין, ועל כן נאמר כי מבין שתי הגרסאות עדיפה גרסתה של גב' רובין, שהיא עדה אובייקטיבית ואין לה אינטרס בתיאור האירוע, זאת לעומת נתבע 1 שהיה אמור להשגיח על התובע ויש לו מניע חזק לטעון כי לא עזב את כסא הגלגלים ולא הותיר את התובע לבדו סמוך לסף המדרכה.גרסתה של גב' רובין גם סבירה הרבה יותר מגרסת הנתבע 1. רכב ההסעות הוא רכב גדול ולא סביר כי נתבע 1 ניסה לפתוח את הדלתות האחוריות,שהן דלתות כנפיים הנפתחות לצדדים,תוך שהוא מחזיק כסא גלגלים שעל המדרכה. הגיוני הרבה יותר כי השאיר את כסא הגלגלים על המדרכה וירד לכביש כדי לפתוח את הדלתות האחריות של הרכב (בדיוק כמו שתארה גב' רובין)ואכן, בהיסח הדעת הודה נתבע 1 כי זוהי דרך פעולתו השגרתית –"צריך להוריד את הילד למדרכה, לפתוח את הדלתות, להוריד את המעלית, להעלות אותו על המעלית, ולהכניס אותו לאוטו" [עמ' 14, 17]) "צריך לעזוב אותו" [עמ' 15, 1].זאת ועוד, ידיות האחיזה בכסא גלגלים הן בחלקו האחורי. מכאן שאם נתבע 1 היה מחזיק בכסא תוך שהוא מנסה להגיע לרכב שעל הכביש היה התובע אמור ליפול לצד או לכיוון המדרכה, ולא עם הפנים לכביש. כל אלו מובילים למסקנה כי גרסת נתבע 1 אינה סבירה. אכן, גם בגרסת של גב' רובין היו פערים מסוימים (למשל במיקום הרכב ביחס למדרכה), אולם ניתן להסביר פערים אלו בחלוף הזמן ובכך שאדם סביר אינו מתמקד בפרטים שוליים אלא בנפילה,ואכן היא זכרה במדויק את הפרטים המשמעותיים. אוסיף כי ככלל הייתה גרסתה קוהרנטית ואמינה ולא מצאתי כל סיבה שלא לקבלה במלואה. נוכח כל אלו יש להעדיף את גרסתה של גב' רובין.
סיווג התאונה – האם מדובר בתאונת דרכים?
10. העובדות הונחו וכעת עלינו לפנות אל הדין וליישמן. נקודת המוצא למסענו תהא הוראת סעיף 1 לחוק הפלת"ד הקובעת כי שימוש ברכב מנועי כולל גם "כניסה לתוכו או ירידה ממנו". המחוקק הרחיב את השימוש ברכב גם לשלב הכניסה והיציאה במודע, תוך סטיה מהצעת החוק שקדמה לתיקון מס' 8 לחוק הפלת"ד, ובכך אימץ את הגישה לפיה השימוש ברכב משתרע גם על פעולות מקדימות לנסיעה עצמה, ובלבד שהן חלק מליבת הנסיעה ומהשימוש התחבורתי ברכב. לענייננו נאמר כי אין ספק כי הכוונה היתה שהתובע יכנס לרכב לצורך נסיעתו הביתה, היינו – לצורך תחבורתי, ובמובן זה מתקיימת הגדרתו הבסיסית של החוק.
11. כניסה לרכב לצורך נסיעה מהווה חלק מהשימוש התחבורתי ברכב, אולם שאלה לעצמה היא מתי מתחיל שלב הכניסה? בהקשר זה נכתב כי"ראוי לקבוע כי כניסה לרכב תחל רק משנוצר מגע פיסי בין הנפגע לבין הרכב. אין להכיר גם ב'הכנות' לעלייה כחלק מן הכניסה או העלייה לרכב" (אליעזר ריבלין, תאונות הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים [מהדורה רביעית, תשע"ב-2012], 180; 181). ואכן, על-פי רוב יתחיל שלב הכניסה לרכב רק עם יצירת מגע פיסי בין הנכנס לבין הרכב, ופעולות שקדמו לעלייה, כמו, למשל, נפילה בדרך לרכב לא יחשבו חלק מהשימוש בו (ת.א. 727/81 עזבון המנוח איתן נ' קיבוץ גניגר, פ"מ תשמ"ג(2) 206 [1983]; ת.א. 3623/06מזרחי נ' אגד [2007]; ולאחרונה רע"א 6904/11 שרביט נ' מטרודן[2012], ופסקי הדין בערכאות שקדמו לו). עם זאת, דרישת המגע הפיסי אינה תנאי הכרחי או בלעדי לקיומו של שימוש ברכב, ופעולות שהן חלק מיידי וחיוני מהעליה לרכב עשויות להיכלל בשלב הכניסה אף אם טרם נוצר מגע פיסי. "המבחן הוא אם אותה פעולה היא חלק אינטגרלי וישיר מהשימוש או שמא מדובר רק בפעולת הכנה טרם השימוש עצמו. כל פעולה כרוכה בשלבים מספר שכולם עשויים לבוא בגדר רכיב השימוש הנבחן ... אכן, אחד המדדים לגיבושו של הגבול הוא מגע פיזי עם הרכב ונכון הוא, כי בהיעדרו, שאלת התיחום, לכאורה, קשה יותר. אולם, זה אינו קנה-המידה היחיד ... כל עוד השימוש באותו רכב ... נמצא בתחום הסיכון המכוסה בחוק, על-פי תכליתו, הוא הסיכון התחבורתי, והימצאות האדם מחוץ לרכב "קשורה בטבורה" לשימוש בו, דינו שיוכר כ'שימוש ברכב מנועי'" (רע"א 5738/97 מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה, פ"ד נג(4) 145 [1999]). בהקשר זה נוכל להיעזר גם במבחני המשנה שנקבעו בפסיקה ובהם הקרבה בזמן ובמקום, תכלית הפעולה, האפשרות שתבוצע גם ללא קשר לנסיעה והתפיסה הכוללת של מתחם הסיכון התעבורתי (רע"א 9084/05 אגד נ' ינטל [2007]).
12. יישום מבחנים אלה יובילנו למסקנה כי לא ניתן לגזור גזירה שווה מעניינם של אנשים בריאים לעניינו של חסר ישע שאינו יכול להיכנס לרכב בעצמו ונזקק לעזרת אחרים. מאפייני כניסתו לרכב הם ייחודיים משום שהכניסה מחייבת שרשרת פעולות שכל אחת מהן חיונית לעלייתו לרכב. פעולות אלו – שאינן נדרשות לאנשים בריאים – אינן "הכנות" לכניסה אלא חלק מהכניסה עצמה. לכן הן נופלות לגדר הגדרת השימוש ברכב. "סיוע לקטין, לקשיש או לכל אדם אחר בשעה שהוא יורד או עולה לרכב ... נופל בגדר הגדרת ה'שימוש' ואינו בבחינת פעולת לוואי" (ת.א. 171366/09 מימון נ' הפניקס [2011]; ראו גם ת.א 22220-05-10 מ.שנ' ציון[2011] ות.א. 11258/06 סיאם נ' aig [2010]). מקום בו מטרת הרכב היא הסעת נכים בכיסאות גלגלים אשר תלויים לחלוטין בנהג,כולל תהליך הכניסה והיציאה מספר שלבים שכולם מהווים חלק מהשימוש ברכב (ת.א 2366/09 אלקובי נ' הראל[2010]). לכן, סיוע לנכה בכניסה לרכב, לרבות שלב ההכנה לכניסה, נופל בגדר הגדרת השימוש ואינו בבחינת פעולת לוואי (ת.א 41081-04-12 לוגסי נ' שירביט[2014]). למען הסר ספק נעיר כי האירוע המזיק יחשב תאונת דרכים רק אם הנפגע אכן התכוון לעשות שימוש תחבורתי ברכב, היינו – נכנס לרכב כדי לנסוע בו (רע"א 66/10 לוי נ' מ"י [2010]).
13. הלכות אלו, אף שחלקן עוסק במסייע ולאו דווקא בנכה, יפות אף לענייננו. כפי שהוסבר, כניסתו של התובע לרכב מחייבת שרשרת פעולות ייחודיות שכל אחת מהן חיונית לעלייה וכולן נועדו לקיים את ה"מטרה התחבורתית" של הרכב. לוּ היה התובע נפגע בעת שהובא בכיסא הגלגלים לכיוון הרכב היה מצבו זהה לכל אדם אחר שנפל בדרך והיינו מיישמים את מבחן המגע הפיסי וקובעים שאין מדובר בתאונת דרכים. אלא שעם ההגעה לקרבת הרכב נפסק הדמיון בין התובע לבין אנשים בריאים הנכנסים לרכב בכוחות עצמם. כניסתו של התובע מחייבת שורת פעולות חיוניות לכניסה שאינה נדרשת לאנשים בריאים, ובהן השארתו בכיסא הגלגלים סמוך לרכב, פתיחת הדלתות, הורדת המעלית, הבאת כיסא הגלגלים למעלית והעלאתו לרכב. פעולות אלו מהוות רצף בלתי ניתן לניתוק של הכניסה לרכב. הן אינן פעולות לוואי או פעולות הכנה אלא חלק מהכניסה עצמה, וככאלו נופלות בגדר הגדרת השימוש. מתקיימים בהם גם מבחני המשנה של קרבה בזמן ובמקום, ובשונה מפעולת הסריקה הביטחונית שנדונה בפרשת ינטל לא ניתן לבצען במנותק מהנסיעה ולא ניתן לבצע את הנסיעה בלעדיהן. התובע אינו יכול לעשות שימוש תחבורתי ברכב אלמלא יבוצעו פעולות אלו. מכאן שכניסתו של התובע לרכב אינה מתחילה עם עלייתו הפיסית לרכב – כאדם בריא –אלא ברגע שהתחילו הפעולות הייחודיות הנדרשות להעלאתו.פעולות אלו הן חלק משלב הכניסה ומהוות "שימוש" ברכב לצורך מטרתו התחבורתית. לפיכך, די שהנתבע 1 החל בפעולות הייחודיות הנדרשות להעלאת התובע לרכב כדי לקבוע שהתחיל שלב הכניסה לרכב ושהתובע הפך משתמש ברכב. למיצער נאמר כי הואיל והתובע אינו יכול ליצור מגע פיסי עם הרכב בעצמו די בכך שהנהג יצר מגע פיסי עם הרכב כדי לקיים את דרישת המגע שבפסיקה.
14. בענייננו התקבלה הגרסה לפיה הנהג השאיר את התובע על שפת המדרכה וכבר פתח את דלתות הרכב לצורך הורדת המעלית, אולם גם לפי גרסת נתבע 1 שבה החזיק את הכיסא בידו האחת והושיט את ידו האחרת כדי לפתוח את דלתות הרכב החל שלב הכניסה. זאת ועוד, קיים קשר סיבתי בין השימוש התחבורתי ברכב לבין הנפילה. הבאת התובע סמוך לרכב והשארתו על סף המדרכה בוצעו לצורך הכנסתו לרכב. אלמלא עמד כיסא הגלגלים במקום זה הוא לא היה נופל, גם אם התובע היה משתולל בכסאו, שכן על פי שתי הגרסאות הנפילה נבעה מכך שהכיסא עמד סמוך לשפת המדרכה ותזוזה קלה גרמה לנפילתו לכביש. אם היתה העגלה מונחת במרכז המדרכה והתובע היה משתולל בה סביר להניח שהעגלה לא היתה נופלת כפי שנפלה.
15. נוכח כל אלה הגעתי למסקנה כי נפילתו של התובע היתה חלק משלב הכניסה לרכב לצורך נסיעתו, היינו – חלק מן השימוש ברכב למטרה תחבורתית, ולפיכך פגיעתו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד. נזכיר שוב את העובדות: התובע הובא לרכב על ידי נהג אחר. הוא לא נפגע בדרך לרכב. שלב ההגעה הסתיים והוא הועבר לטיפולו של נתבע 1 שביקש להכניסו לרכב. נתבע 1 החל בפעולות הנדרשות להכנסת התובע לרכב, פעולות שהתובע לא יכול לבצע בעצמו. הוא קרבו לשפת המדרכה ופתח את דלתות הרכב כדי להוריד את המעלית. בכך לא רק שהחלה פעולת הכניסה אלא גם התקיים מבחן המגע הפיסי עם הרכב. יתרה מכך, הרי אם התובע היה פותח את דלתות הרכב בעצמו לא היה חולק כי שלב הכניסה התחיל וכי התאונה היא תאונת דרכים. התובע אינו יכול לפתוח את הדלתות בעצמו ועליו לפתוח אותן באמצעות אחר, אך אין כל הגיון להחמיר עימו בשל מצבו ולקבוע כי במקום שבו אדם בריא נפגע מתאונת דרכים התובע לא נפגע ממנה. נוכח כל אלו מצאתי, כאמור, לקבוע כי התאונה היא תאונת דרכים.
סוף דבר
16. במקום בו פעולת התובע מקבילות לפעולותיו של כל אדם אחר יש להחיל עליו את הכללים הרגילים לתיחום שלב הכניסה. לפיכך, אם היה נפגע בדרך אל הרכב לא היתה פגיעתו מהווה תאונת דרכים. אולם התובע אינו ככל אדם אחר, ונוכח מצבו הפיסי מחייבת כניסתו לרכב לצורך נסיעה פעולות שאדם אחר אינו נדרש להן. פעולות אלו אינן "הכנות" לכניסה אלא חלק מהכניסה עצמה וכל אחת מהן מהווה חלק מהשימוש ברכב. בענייננו נמצא כי שלב ההגעה לרכב כבר הסתיים והחלו הפעולות הייחודיות לצורך כניסתו לרכב. לפיכך, ומשנמצא כי הפגיעה עצמה קשורה לעלייה לרכב ואינה מנותקת ממנה, מתחייבת המסקנה כי התובע נפגע תוך שימוש ברכב למטרה תחבורתית וכי פגיעתו היא תאונת דרכים כהגדרתה בחוק.
17. נוכח כל אלו מתקבלת התביעה כנגד נתבעת 2, ואילו התביעה כנגד יתר הנתבעים נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
18. נקבע לקדם משפט ליום 23/9/14, 9:00. תחשיב נזק מטעם התובע יוגש 30 ימים לפני הדיון ותחשיב נזק מטעם הנתבעת יוגש 10 ימים לפני הדיון.
ניתן לפרסם

פסק דין
זה ללא פרסום שם הקטין (שהוחלף לראשי תיבות).

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"ד, 20 יולי 2014, בהעדר הצדדים.
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"א 142-09-10 פלוני (קטין) נ' ערק ואח'
1 מתוך 7









א בית משפט שלום 142-09/10 ר. ח. נ' אברהם ערק, ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ, עלה עזר לילד הנכה ע"ר ואח' (פורסם ב-ֽ 20/07/2014)