פסקי דין על שרון שוקר | פסקי דין על אורן עוזר

2404/02 עב     15/04/2004




עב 2404/02 שרון שוקר נ' אורן עוזר




4
בתי הדין לעבודה

עב 002404/02
בבית הדין האזורי לעבודה
ב ב א ר - ש ב ע
15/4/2004

כבוד השופט יוסף יוספי

בפני
:

שרון שוקר
(ת.ז. 032362766)
בעניין:
התובע
ציון שלו

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
אורן עוזר
(ת.ס. 027778604)

הנתבע
משה קלדרון

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין

רקע

1. בפני
נו תביעה אותה הגיש התובע , אשר עבד כעובד בבית עסק של הנתבע . התביעה הינה לפיצויי פיטורים , לדמי הודעה מוקדמת , לגמול שעות נוספות ולפדיון חופשה שנתית .

טענות התובע

2. התובע טוען כי הינו זכאי לפיצויי פיטורים , באשר יש לראותו כמי שפוטר , ולחילופין כמי שהתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו .

כמו כן, תובע התובע דמי הודעה מוקדמת עקב פיטוריו , ובנוסף לכך פדיון ימי חופשה וגמול שעות נוספות .

טענות הנתבע

3. הנתבע טוען כי התובע נטש את מקום עבודתו ולמעשה התפטר מרצונו , ואין לראותו כמי שהתפטר עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו . כפועל יוצא אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת .

באשר לחופשה שנתית , הרי שהתובע שילם לנתבע דמי חופשה שנתית .

באשר לגמול שעות נוספות , הנתבע שילם לתובע את כל המגיע לו בעבור השעות הנוספות שעבד .

קביעת העובדות

4. הצדדים הגישו תצהירי עדות בכתב , והעדים העידו בפני
ביה"ד. מצד התובע העיד רק הוא עצמו , ומצד הנתבע העידו הנתבע ושני עדים נוספים.

5. באי כח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב , ערוכים כדין ועתירי טענות משפטיות שובות לב, והכל מצוות פרקליטים מלומדה , וברי כי שניהם אמונים היטב על מלאכה זו .

לאור זאת, צורמת העובדה כי ב"כ התובע חרג ממכסת העמודים אשר נקבעה לסיכומים, 8 עמודים לכל היותר , והגיש סיכומים המשתרעים על פני 12 עמודים, אולם בנסיבות העניין מסתפק ביה"ד בהערה זו .

6. הנני קובע כי עדותו של הנתבע הינה מהימנה, ואני מקבל את עדותו. באשר לעדות התובע, הרי שאין באפשרותי לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך עליה. כמו כן, מהימנות עלי עדותו של מר עוזר אברהם, אביו של הנתבע, ועדותו של מר איוון סוקולוב.

להלן נפרט את העובדות הרלוונטיות , אותן הנני קובע בהסתמך על העדויות שנשמעו מאת התובע, מר אברהם עוזר ומר איוון סוקולוב, ולאחריהן נביא את המסקנות המשפטיות הנובעות מהן .
7. מהראיות ומהעדויות אשר הובאו הנני קובע כי ההשתלשלות העובדתית של המאורעות היתה כמפורט להלן :

א. התובע עבד אצל הנתבע החל מיוני 2000 ועד למרץ 2002 , בתחילה כחשמלאי ואח"כ בתפקיד מנהל עבודה . במסגרת תפקידו היה התובע אוסף את העובדים בבוקר , מפקח עליהם במשך יום העבודה תוך מתן הוראות מתאימות , אוסף אותם ואת הכלים בתום היום ומחזיר אותם .

ב. בין הצדדים הוסכם עוד בתחילת ההתקשרות כי יום העבודה יארך לפחות 10 שעות, מאחר והעבודה בוצעה מחוץ לאשקלון , והנסיעות גזלו בין שעתיים לשלש שעות. לנתבע היה מאוד חשוב משך זמן העבודה , והוא לא היה מוכן ליום עבודה קצר יותר , מאחר ואז העבודה לא תוכל להתבצע . מקום העסק היה באשקלון, והעבודה בוצעה אף באילת ובצפון .

ג. במהלך תקופת העבודה לא התלונן התובע על גובה שכרו , והשכר שקיבל היה בהתאם למוסכם .

ד. בשלב מסויים דרש התובע מן הנתבע לעבוד מספר שעות מצומצם יותר, 8 שעות, והנתבע סירב בתוקף , תוך שהוא מזכיר את ההסכמה שבין הצדדים , ותוך שהוא מסביר מדוע אינו יכול להסכים לכך .

ה. התובע עזב את מקום העבודה ביום 11.3.02 עובר לשעה הרגילה , והותיר באתר העבודה את העובדים והכלים בלא פיקוח ובלא ניהול. התובע לא שב יותר לעבודה לאחר מכן.

פיצויי פיטורים

8. לאור הקביעות דלעיל ברי כי אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים , באשר הוא לא פוטר, וכן לא היתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו .

התובע עבד כמעט שנתיים באותם תנאים , ואני קובע כי אלה התנאים שסוכמו . ואז , דרש התובע להפחית את מספר שעות העבודה , והנתבע סירב . מכאן , כי לא היתה כל הרעה כלל בתנאי העבודה .

בנושא זה ההלכה היא כי עובד המגיש תביעה אולטימטיבית למעבידו , לפיה תנאי להמשך עבודתו אצל המעביד הינו מילוי דרישות העובד , והמעביד דוחה דרישות אלה , יכול העובד לוותר על דרישותיו אלה ולהמשיך לעבוד באותם תנאים שעבד , ויכול הוא להמשיך לדבוק באותו אולטימטום , תוך לקיחת הסיכון שהמעביד יסכים שהעובד יממש את אותו אולטימטום .

ראה :
תב"ע מא/1874-3 נעמי גליק נ. דוד מרגלית , פד"ע יד (3) קכ"ז .

כמו כן , עובד המבקש לצמצם את שעות עבודתו , ונתקל בסירוב ועקב כך מתפטר , אינו זכאי לפיצויי פיטורים . הטעם לכך הוא שכאשר המעביד קיבל את העובד לעבודה , הוא שקל את היקף שעות העבודה אשר ידרשו מהעובד , וזכותו לסרב להצעה מצד העובד לשנות את שהוסכם; וסירוב זה של המעביד אינו מהווה הרעה בתנאי העבודה של העובד.

ראה :
מ. וייסמן , דיני הפיטורין בישראל , הוצאת שנהב , עמ' 305 .
9. מהאמור לעיל עולה כי הצדדים הסכימו אודות שעות העבודה אותן עבד התובע במהלך תקופת עבודתו , והתובע דרש לצמצם שעות אלה . משסירב לכך הנתבע , והתובע עזב את מקום העבודה עקב כך , יש לראות זאת כהתפטרות .

אעיר כי אומנם קבעתי כי התובע עזב את מקום עבודתו , אולם גם לו הייתי קובע כי התובע פשוט עבר למתכונת מצומצמת של שעות עבודה על דעת עצמו , והנתבע הורה לא לאסוף אותו לעבודה , כפי שעולה מעדות התובע - גם אז לא היה זכאי התובע לפיצויי פיטורים .

10. מכל האמור לעיל נגזרת התוצאה כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים .

הודעה מוקדמת

11. לאחר שקבעתי את שפורט לעיל, נגזרת המסקנה כי התובע לא היה זכאי להודעה מוקדמת , וממילא לא לדמי הודעה מוקדמת , באשר הוא זה שעזב את מקום עבודתו, ואין לראותו כמי שפוטר.

חופשה שנתית

12. התובע טען כי מגיעים לו 26 ימי חופשה בגין תקופת עבודתו , הוא קיבל 21.5 ימי חופשה , ולפיכך זכאי הוא לפדיון 4.5 ימי חופשה הנותרים , בסכום של 1,215 ₪ .

13. הנתבע טען כי לתובע היתה יתרה של 14 ימי חופשה , והסכום המתאים שולם לו במלואו בשיק שנשלח אליו (פרוטוקול עמ' 15 שורות 22 - 23 ) .

עדותו זו של הנתבע לא נסתרה , ודי בכך כדי לדחות את תביעת התובע בנושא זה .

התובע בסיכומיו מפנה דווקא לעדותו של הנתבע לפיה הוא לא מבין בנושא , ולא יודע לעשות את החישוב , ולגירסתו של התובע הנתבע למעשה מודה כי הוא חייב לתובע . דא עקא שלא התרשמתי כי הנתבע מודה כך , ובפרט לאור דבריו לפיהם שלח שיק לתובע . כל שרצה הנתבע לומר הינו כי הוא אינו מתמצא בחישובים בנושא ימי חופשה , ולא שהוא חייב לתובע דבר בתחום זה .

שעות נוספות

14. לאחר שקבעתי כי בין הצדדים הוסכם אודות יום עבודה בן 10 שעות , ואודות שכר גלובלי עבור כך , הרי שאין לתובע זכות לקבל גמול שעות נוספות עבור השעות שעבד שהן מעבר
ל- 8 שעות ביום ועד 10 שעות ביום . ובאשר לשעות מעבר ל - 10 שעות ביום , העיד הנתבע, ועדותו מהימנה עלי, כי שילם את הסכומים הנדרשים בהתאם .

15. בהקשר זה , ההסכם אשר הושג בין הצדדים אינו בלתי חוקי , לאור מספר השעות הנוספות אותן עבד התובע . מהנתונים שהובאו עולה, וכך אני קובע , כי גם לו היה מבוצע רישום מדוייק של שעות העבודה , ותשלום שעות נוספות בגין כל שעה מעבר ל - 8 שעות ביום , אזי השכר שהיה מקבל התובע לא היה גבוה מזה שקיבל בפועל .

לתובע היה ברור כי מכסת 10 שעות ביום הינה חיונית , לאור שעות הנסיעה הרבות, ולכן ברור גם מדוע הוסכם בין הצדדים אודות שכר גלובלי, אשר ישולם עבור יום עבודה בן 10 שעות .

ראה :

י. לובוצקי , חוזה עבודה וזכויות העובד , הוצאת ניצן , מהדורת 8/01, פרק 13 עמ' 21 - 23, והאסמכתאות המובאות שם .
מ. גולדברג, דיני עבודה , שער שישי , פרק 15 עמ' 28 , והאסמכתאות המובאות שם .

16. גם אלמלא הייתי קובע כי הנתבע שילם לתובע עבור השעות הנוספות אותן עבד מעבר ל - 10 שעות ביום , גם אז היתה נדחית התביעה לגמול שעות נוספות מן הטעם שהתובע לא עמד בנטל להוכיח תביעתו זו .

בהקשר זה ההלכה הינה כי על התובע שעות נוספות להוכיח את מספר השעות שעבד , על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב . עסקינן בתביעה מתביעות הממון המוגדרות , ואין לפסוק לפי אומדן או שכר ראוי . התביעה צריכה להיות מדוייקת , ולא על דרך של ממוצע או הערכה . כאשר עילת התביעה מבוססת על מספר שעות אשר חושב על דרך של הערכה או ממוצע - יש בכך משום ליקוי היורד לשורשה של העילה .

ראה :

י. לובוצקי, שם , פרק 13 עמ' 18 ;
דב"ע לב/32-3 מרלן פרוימוביץ נ. ישראל בר אדון, פד"ע ד 39 ;
ע"ע 300001/98 בוריס שוסטר נ. רמי חרושת מרצפות בע"מ (לא פורסם) ;
ע"ע 1038/00 שלמה מנחם ואח' נ. שאול יוסף (לא פורסם) .

במקרה שלפנינו , התובע לא הוכיח את תביעתו לגמול שעות נוספות , לא הוכיח את מספר השעות שעבד במדוייק , ובכך לא עמד בנטל המוטל עליו כפי שפורט לעיל , ובכך יש ליקוי שורשי בתביעתו.

התובע אומנם פירט בסיכומיו את השעות הנוספות אשר לטענתו עבד , בטבלה , והפנה אל יומני העבודה נ/4 א' - נ/4 ח'; דא עקא שמיומנים אלה לא ניתן ללמוד את אשר טוען התובע . עיינתי ביומנים שוב ושוב , ולא הצלחתי להסיק מהם מסקנות כל שהן בדבר שעות העבודה של התובע , וממילא לא בדבר שעות נוספות . ונזכיר כי אין זו מלאכתו של בית הדין לנסות לחשב את מספר השעות , והדברים צריכים לעלות בבירור מן הראיות.

17. מעבר לכך כי אני מקבל את עדותו של הנתבע בנושא זה , ומעבר לכך כי התובע לא עמד בנטל הנדרש הימנו , הרי שהעובדה כי הגמול בגין השעות הנוספות לא נדרש בתקופת העבודה מחלישה עוד יותר את עמדת התובע .

ראה :

י. לובוצקי , שם , פרק 13 עמ' 16 - 18 .

ואכן , העובדה שהתובע עבד כמעט שנתיים אצל הנתבע , ולא בא בטענות כלפיו באשר לאי תשלום גמול שעות נוספות , מחזקת את גירסת הנתבע ומחלישה את גירסת התובע אשר ממילא לא עמד בנטל המוטל עליו .

אחרית דבר

18. מכל האמור לעיל עולה כי דין התביעה להדחות .

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין .
19. זכות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין .

פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום .
ניתן היום כ"ד בניסן, תשס"ד (15 באפריל 2004) בהעדר הצדדים.
__________________
יוסף יוספי
- שופט

002404/02עב 734 שוש משיח








עב בית דין אזורי לעבודה 2404/02 שרון שוקר נ' אורן עוזר (פורסם ב-ֽ 15/04/2004)