פסקי דין על עו"ד גלית ביטון לנקרי | פסקי דין על יואב מזרחי

48791-09/12 תאמ     24/07/2014




תאמ 48791-09/12 עו"ד גלית ביטון לנקרי נ' יואב מזרחי








בית משפט השלום בנצרת



תא"מ 48791-09-12 ביטון חובש נ' מזרחי




בפני
כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי



התובעת:
עו"ד גלית ביטון לנקרי
ת.ז. 034154112

נגד

הנתבע:
יואב מזרחי
ת.ז. 050297480




פסק דין


רקע עובדתי וטענות הצדדים:
1.
לפניי תביעה כספית בסכום של 30,000 ש"ח שעניינה בתשלום שכר טרחת עו"ד.

2.
ביום 16.2.12 נחתם בין התובעת, עורכת דין במקצועה, לבין הנתבע הסכם שכר טרחה עבור ייצוג הנתבע בענייני המעמד האישי, במסגרתו התחייב הנתבע לשלם לתובעת סך של 16,000 ש"ח כמקדמה וסכום נוסף של 30,000 ש"ח אשר ישולם במועד מכירת הדירה נשוא תיק הגירושין (להלן: "הסכם שכר הטרחה" ו/או "ההסכם" ).

3.
התובעת טוענת בכתב התביעה, כי הנתבע מסרב לשלם לה את יתרת שכר הטרחה (30,000 ש"ח) על אף שפעלה רבות בתיק הגירושין, כך ערכה עבורו כתבי הגנה ביחס למספר תביעות שהוגשו נגדו, ניהלה משא ומתן עם ב"כ שכנגד במקביל להליך הדיוני, קיימה מספר לא מבוטל של פגישות עם הנתבע, והכל במטרה להגיע להסכמות כלשהן ככל שנדרש. לדבריה, גם בהליך גישור אליו הופנו בני הזוג, הייתה מעורבת, תוך שהיא משוחחת עם המגשרת בניסיון לקדם את ההליך. לאחר שהושגו הסכמות בין בני הזוג, התובעת אף נדרשה לערוך עבורם את הסכם הגירושין, זאת לאחר שהוחלפו מספר טיוטות שהביאו בסופו של יום לידי טיוטה סופית של הסכם הגירושין.

4.
על פי גרסת התובעת, בסמוך לאחר שהגיעו הצדדים להסכמות כאמור, פנה אליה הנתבע וביקש להפחית משכר טרחתה. לדברי התובעת, אף על פי שהנתבע הסכים לגובה שכר הטרחה ותנאי התשלום מלכתחילה, הסכימה, לפנים משורת הדין, לבקשתו והפחיתה מהיתרה לתשלום כך שיהא על הנתבע לשלם 20,000 ש"ח ובלבד שהתשלום יבוצע לאלתר ולא במועד מכירת הדירה. חרף זאת, טוענת התובעת, כי כעבור מספר ימים הודיע לה הנתבע, במכתבו מיום 21.6.12, שהוא מעוניין בהפסקת הייצוג על ידה תוך שהוא מציע לה להסתפק בסכום של 8000 ש"ח (סכום ששולם לה עד לאותו המועד מתוך סך המקדמה שנפרסה לארבעה תשלומים).




5.
ביום 1.7.12 השיבה התובעת למכתבו של הנתבע וטענה, כי גם במקרה של הפסקת הייצוג עליו לשלם את מלוא יתרת שכר הטרחה, על כן, היות והיתרה אמורה להיות משולמת במועד מכירת הדירה, דרשה התובעת מהנתבע ליידעה כיצד בכוונתו לעשות כן.

6.
ביום 10.7.12 הגיש הנתבע כנגד התובעת תלונה ללשכת עורכי הדין לעניין גובה שכר הטרחה. ביום 18.7.12 הגישה התובעת תגובתה.


7.
ביום 24.9.12 הוגשה התביעה שלפניי, זאת לאחר שהתברר לתובעת כי אין בכוונת הנתבע לשלם לה את יתרת שכר הטרחה. על פי גרסתה, במכתב התשובה של הנתבע מיום 13.7.12, הודיע הנתבע כי אין בכוונתו לשלם יתרת שכר הטרחה ולכן היא איננה מוכנה להמתין להחלטת לשכת עורכי הדין, אלא לפעול לגביית שכר הטרחה המגיע לה.

8.
יצוין, כי יחד עם הגשת כתב התביעה, הגישה התובעת בקשה למתן צו עיקול זמני על מחצית הזכויות של הנתבע בדירה, וביום 27.9.12 לאחר ששוכנעתי כי התקיימו היסודות למתן צו כאמור, נעתרתי לבקשה והוריתי על עיקול זכויות הנתבע בדירה עד לסכום של 30,000 ש"ח.

9.
ביום 20.12.12 הגיש הנתבע כתב הגנה מטעמו, ולטענתו, הואיל והסכם שכר הטרחה קובע מפורשות כי היתרה תשולם במועד מכירת הדירה, הרי שטרם קמה לתובעת הזכות לדרוש את התשלום שעה שהדירה טרם נמכרה.

10.
על פי גרסת הנתבע, לאור חוסר האמון שגילה כלפי התובעת במהלך ייצוגו, עת ניסתה, בניגוד לרצונו, למנות עצמה ככונסת נכסים לצורך מכירת הדירה, ביקש ביום 21.6.12 להודיע
לה על הפסקת הייצוג תוך שקיווה כי היא תסתפק בסך של 8000 ש"ח עבור שכר טרחה. לדבריו, למרות שבחר להגיש תלונה אל לשכת עורכי הדין, הבהיר לתובעת כי יעמוד בהתחייבותו ויישלם לה את המגיע לה, אלא אם כן יוחלט אחרת על ידי לשכת עורכי הדין, ולראיה מפנה הנתבע לפנייתו אל התובעת מיום 13.7.12.

11.
עוד מוסיף הנתבע וטוען, כי בניגוד לגרסת התובעת, פועלה בתיק הגירושין הסתכם אך בעריכת כתבי הגנה בתביעות השונות שהוגשו נגדו

.
התובעת לא נדרשה להתייצב בדיון כלשהו בבית המשפט ולא נדרש ממנה לנהל מו"מ ו/או כל הליך מעבר לכך. לדבריו, עריכת טיוטת הסכם הגירושין נערך על יסוד הסכמות הדדיות אליהן הגיע עם בת זוגו במסגרת פגישות שהתקיימו ביחידת הסיוע, כך שהתובעת נדרשה אך לנסח הסכם התואם את העקרונות המוסכמים, ותו לא.

12.
ביום 16.6.13 התקיים לפניי דיון. הצדדים העידו בעצמם ונחקרו בחקירה נגדית. כן העידה, מטעם הנתבע, הגב' מרים מזרחי, אשתו לשעבר של הנתבע.
הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה:
13.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על כלל נספחיהם וכן לאחר ששמעתי את עדויותיהם והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל, זאת כפי שיפורט להלן.

14.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי סכום המקדמה שולם על ידי הנתבע במלואו והמחלוקת היא אך באשר לשאלת תשלום היתרה בסך 30,000 ש"ח. משמיעת עדויות הצדדים עולה, כי המחלוקת ביניהם נעוצה אך ביחס לשאלת מועד תשלום שכר הטרחה. מצאתי כי, אן מחלוקת על כך שהתובעת זכאית לתשלום יתרת שכר הטרחה. מתצהיר העדות הראשית של הנתבע וכן מעדותו לפניי עולה, כי הוא אינו מתכחש להסכם שכר הטרחה שבינו לבין התובעת וכי יש בכוונתו לעמוד מאחוריו ולשלם לתובעת.

15.
אם כן, הטענה היחידה של הנתבע ואשר היא עומדת במחלוקת תיק זה, הינה ביחס לשאלת מועד התשלום, כאשר הנתבע טוען, כי לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים אשר באה לידי ביטוי בכתב במסגרת הסכם שכר הטרחה מיום 16.2.12, הרי שמועד תשלום היתרה יהא במועד מכירת הדירה, כך שכל עוד לא נמכרה הדירה הרי שהתובעת אינה זכאית לתשלום שכר טרחתה.

16.
מנגד, סבורה התובעת, כי הנתבע אינו מעוניין בתשלום יתרת שכר הטרחה, ומעבר לכך, הרי שככל שהופסק ייצוגה ואינה מעורבת בהליכים שבין הנתבע לבת זוגו (לשעבר), אין לה למעשה כל יכולת לפקח על הליך מכירת הדירה כך שאין באפשרותה לדעת מתי תימכר הדירה, אם בכלל. מן הטעם הזה, עותרת התובעת לקבלת יתרת שכר הטרחה כבר עתה, במנותק ממועד מכירת הדירה.

17.
נקודת המוצא לבחינת טענות הצדדים היא ההסכמות אליהן הגיעו כפי שאלה באים לידי ביטוי בהסכם שכר הטרחה שנחתם ביניהם ביום 16.2.12.



בהתאם להסכם זה, בכל הנוגע לתשלום יתרת שכר הטרחה נקבע כי "...סך נוסף של 30,000 ש"ח ישולם במועד מכירת הבית".

הלכה היא כי, החוזה הכתוב בין הצדדים ממצה את כל התחייבויותיהם, הצהרותיהם ורצונותיהם

(ראה והשווה- ת"ק (ראשל"צ) 23958-04-13 שי חיים שחר נ' יניב בן חמו (פורסם בנבו) ניתן ביום 10.9.13).

מניסוח ההסכם עולה כי, לכאורה, ככל שהדירה לא נמכרה, הרי שאין הפרה של ההסכם. נראה על פניו, כי הסכמת הצדדים ברורה דיו משכך, זכות התובעת לקבלת יתרת שכר הטרחה טרם התגבשה.

18.
עם זאת, לאחר שבחנתי את כלל הנסיבות, מצאתי כי חרף הניסוח הבהיר של ההסכם אשר על פניו אינו מותיר מקום לספקות, הרי שיש לבחון את כוונת הצדדים ואומד דעתם, זאת כפי שמשתקף מניסוחו של סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הקובע בזו הלשון:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

שוכנעתי מעדות הנתבע, כי הלה אכן מעוניין לקיים את התחייבותו על פי הסכם שכר הטרחה ולשלם לתובעת את המגיע לה מתוך כספי מכירת הדירה. תמיכה לגרסה זו מצאתי אף בעדות הגב' מרים מזרחי, בת זוגו לשעבר של הנתבע, אשר גרסתה תומכת בגרסת הנתבע אף היא מביעה נכונות למכור את הדירה בהקדם.

19.
מנגד, התובעת העידה לפניי כי נכונותה לקבלת שכ"ט במועד המכירה נבעה מתוך הנחה שהיא תשמש ככונסת הנכסים בהליך המכר וכך תוכל לפקח על הנעשה, אולם מרגע שדרש הנתבע הפסקת ייצוגה הרי שאין כוונה זו נותרה בעינה ולכן היא עותרת לתשלום הסכום באופן מידי.

20.
לאחר ששקלתי טיעוני שני הצדדים מצאתי כי הדין עם התובעת.

אין ספק, כי הותרת תשלום שכר הטרחה עד למועד מכירת הדירה הינה בלתי סבירה שהרי מועד המכירה אינו ידוע. שוכנעתי, כי התובעת עת ניסחה את ההסכם באופן זה, אכן סברה כי היא תפקח על מכירת הדירה ולכן ניאותה לקבלת שכר הטרחה במועד מכירת הדירה, אולם, בנסיבות הקיימות, וככל שחלפו מספר שנים וטרם נמכרה הדירה, על אף ניסיונותיו הכנים של הנתבע לעשות כן, הרי שאין עוד כל הגיון בדחיית מועד התשלום למועד המכירה.

21.
לאור האמור לעיל, לאחר ששוכנעתי כי אין הצדק סביר להחיל על הצדדים את קיום הסכם שכר הטרחה ככתבו וכלשונו, הרי שהנני סבור כי התובעת זכאית כעת לתשלום שכר טרחתה.

22.
אשר על כן, התביעה מתקבלת.

אני מורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 30,000 ש"ח אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת העתק פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.


כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסכום כולל של 3,000 ש"ח (סכום זה כולל בחובו את ההוצאות שנפסקו בהתאם להחלטתי מיום 10.10.13 במסגרת הבקשה לסילוק על הסף).




המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום,
כ"ו תמוז תשע"ד, 24 יולי 2014, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 48791-09/12 עו"ד גלית ביטון לנקרי נ' יואב מזרחי (פורסם ב-ֽ 24/07/2014)