פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על אלי ויצמן | פסקי דין על ישיר איי.די.איי חברה לביטוח | פסקי דין על אלכסנדר קורש ואח' |

172791/09 א     06/07/2014




א 172791/09 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אלי ויצמן, ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, אלכסנדר קורש ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 172791-09 כלל חברה לביטוח בע"מ
-ת"א ואח'
נ' ויצמן ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
גלית אוסי שרעבי


תובעת

כלל חברה לביטוח בע"מ



נגד


נתבעים

1.אלי ויצמן
2.ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ

נגד

צדדי ג'





1. אלכסנדר קורש





2. דגנים הובלות בע"מ





3. אלון זוהיר





4. יעלים הובלות בע"מ



פסק דין


לפני תביעת שיבוב על סך

89,203 ₪ בגין נזקי רכב מבוטח התובעת עקב תאונה מיום 3.8.04.

אין חולק כי רכב התובעת חצה צומת בנסיעה רציפה, כשזכות הקדימה נתונה לו, ואילו בכיוון נסיעת רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") קיים תמרור עצור.
כן אין חולק, כי התאונה ארעה בחצות הלילה, כאשר משני צידי נתיב נסיעת רכב הנתבע חנו משאיות. בצידו הימני חנו שתי משאיות, האחת משאית צדדי ג' 3 ו- 4 , והאחרת, משאית צדדי ג' 1 ו- 2.
עוד אין חולק, כי תמרור "עצור" בכיוון נסיעת הנתבע הוסתר ע"י המשאיות האמורות.

צדדי ג' 1 ו- 2 לא הגישו כתב הגנה מטעמם וממילא לא התייצבו לדיון שנערך במעמד הצדדים.
יצוין כי ב"כ התובעת מייצג אף את צדדי ג' 3 ו- 4 , שכן משאיתם מבוטחת ע"י התובעת. נהג צדדי ג' 3 ו – 4 לא התייצב לדיון.

1.
בדיון שנערך לפני נשמעה עדות נהג התובעת ועדות הנתבע. כן הוגשו בהסכמה מסמכי תיק המשטרה שנפתח עקב התאונה.

2.
ב"כ התובעת טענה בסיכומיה, כי הנתבע למעשה ידע עובר לתאונה כי הגיע לצומת, כפי שאף כינה את המקום בעדותו במשטרה, ולפיכך אין מקום לקבל את עדותו כיום כי סבור היה שהינו נוסע בכביש ישר ולא בצומת.
הנתבע אישר כי איננו מכיר את המקום, התבלבל בדרכו, המקום היה חשוך, ובהעדר שימת לב לתנאי הדרך המשיך בנסיעתו ישר, ומכאן אחריותו להתרחשות התאונה. הוא אף לא יכול היה לשלול את דבר קיומם של קו עצירה ומעבר חציה בנתיב נסיעתו קודם לצומת ובייחוד אם, כהצהרתו, הוא נסע כשפנסי הרכב עם "אורות גבוהים".
המשאיות שחנו משני צידי נתיב נסיעת הנתבע חנו בהטיה אל תוך הצומת, כאשר משאית צד ג' 3 ו- 4 חנתה במקביל למדרכה, ולפיכך היה על הנתבע לנקוט בחובת זהירות מינימאלית גם בנסיבות אלה.

3.
ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי לא הוכח קיומו של קו עצירה או מעבר חציה בעדויות שהובאו לפני בית המשפט, ואף בתיק המשטרה אין ראיה מטעם השוטרים שנכחו במקום, כי אכן היה במקום קו עצירה.
אי התייצבות נהג משאית צד ג' 3 מדברת בעד עצמה. נהגי המשאיות הפרו איסור על חניית כלי רכב לפחות 12 מטרים מקו צומת, שמטרתו לא להסתיר תמרורים, את קיומו של הצומת או את שדה הראיה. צד ג' 3 אף החנה את המשאית בניגוד לתנועה.
לאור רוחב שתי המשאיות שהחנו משני צידי נתיב נסיעת הנתבע, הרי נוצר נתיב נסיעה צר בו נהג הנתבע בכביש חשוך, כאשר התמרור המוצב בנתיב נסיעתו מוסתר על ידי המשאיות. לפיכך, מירב האחריות מוטלת על נהגי המשאיות, ומרבית האחריות בחלוקה בין נהגי המשאיות מוטלת על צד ג' 3, אשר החנה ראשון והסתיר את התמרור.
יש אף לייחס רשלנות תורמת לנהג התובעת, אשר נסע בשעת לילה מאוחרת במהירות של 50 קמ"ש בירידה באזור תעשיה חשוך, כאשר גם מימינו משאית חונה, אשר הסתירה את רכב הנתבע. התאונה והיקף נזקיה התרחשו בשל מהירות נסיעת רכב התובעת אשר לא תאמה לתנאי הדרך. נהג התובעת אף לא האט או בלם לפני כניסתו לצומת, ומכאן יש לייחס לו רשלנות תורמת העולה על 20%.
באשר לנתבע, העובדה כי נקט בעדותו במשטרה במונח "צומת" הינה בגין הבנתו בדיעבד ולאחר התאונה, כי אכן חצה צומת, אך "בזמן אמת" סבור היה כי נסע בכביש ישר ויכול היה אך להבחין בכביש מולו, ומכאן שלא היה עליו לעצור את רכבו. הוא אף הצהיר כי נסע במהירות 20 קמ"ש.

4.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני
, במוצגים שהוגשו ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי:

אחריות נהגי המשאיות

א.
כאמור, אין חולק כי שתי משאיות של צדדי ג' חנו מימין לנתיב נסיעת הנתבע.
ב.
צד ג' 3 לא התייצב לדיון שנערך לפני, על אף שהוזמן למתן עדות. בעדותו במשטרה הצהיר בתחילה כי יתכן שהחנה את המשאית בצומת בו התרחשה התאונה דנן, ולאחר מכן אישר כי יש איסור להחנות בצומת וכי עקב חניית המשאית במקום, הוסתר תמרור המורה "עצור".
ג.
נהג משאית צד ג' 1, אשר לא הגיש כתב הגנה מטעמו, הצהיר בהודעתו במשטרה כי יכול שהחנה במועד התאונה את משאיתו עם הנגרר בצומת הרחובות בו ארעה התאונה, כי ידוע לו כי חל איסור להחנות בצומת וכי "הוא מקבל" את שנאמר לו כי המשאית והנגרר הסתירו את התמרור המצוי בצומת והיוו הפרעה לשדה הראיה.
ד.
במזכר השוטרת, רס"ל אפנסביץ, שנערך בסמוך לאחר התרחשות התאונה, צוין מפורשות כי המשאיות הסתירו את התמרור המורה "עצור" וכי "לא היה ניתן לראות אותו כלל".
ה.
לפי שרטוט שנערך בתיק המשטרה, משאית צד ג' 3 החנתה מימין לנתיב נסיעת הנתבע במקביל למדרכה, כשלאחריה משאית צד ג'1 בעיקול ימינה. כמו כן, משמאל לנתיב נסיעת הנתבע החנתה משאית נוספת בעיקול שמאלה מימין למדרכה.
משאית זו למעשה מצויה היתה מימין לנתיב נסיעת רכב התובעת.
ו.
גם הנתבע הצהיר בהודעתו במשטרה כי משני צידי נתיב נסיעתו חנו משאיות "לאורך כל הרחוב" וכי לא ראה כל תמרור בצומת אלא משאיות חוסמות. כן הצהיר, כי איננו מכיר את המקום
ולא ידע שמוצב בו תמרור.
ז.
אף נהג התובעת הצהיר בעדותו במשטרה כי במקום היו משאיות שהסתירו את התמרור בנתיב נסיעת הנתבע.
ח.
הנה כי כן, מכלל העדויות עולה, כי בנתיב נסיעת הנתבע בצידו הימני
עמדו משאית צד ג' 1 ו- 2 ומשאית צד ג' 3 ו- 4 במקביל למדרכה ובאופן שהוסתר תמרור המורה "עצור" בכיוון נסיעתו.
אין חולק, כי לא היה באפשרות הנתבע או כל אדם סביר להבחין בתמרור האמור וזאת מחמת מקום ואופן חניית המשאיות במקום.
ט.
אכן לפי תקנה 72(א)(3) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961, אין להחנות רכב בתוך צומת או בתחום 12 מטרים ממנו. כל אחד מנהגי המשאיות הפר חובה זו, שנועדה, בין היתר, לוודא קיומו של שדה ראיה פתוח לנוסעים בצומת ולאפשר צפיה מבעוד מועד של התימרור המוצב במקום, קודם הכניסה לצומת.
אלמלא עמדו המשאיות במקום, סביר כי היה באפשרות הנתבע להבחין בתמרור "עצור" בכיוון נסיעתו ויכול שהתאונה היתה נמנעת.
י.
מכאן אחריות צדדי ג' 1 ו- 2 ,כמו גם אחריות צדדי ג' 3 ו- 4, להתרחשות התאונה.

אחריות הנתבע

יא.
הגם שלא היה באפשרות הנתבע, כאמור, להבחין בתמרור "עצור", עדיין יש לבחון את סבירות
התנהגותו בכביש בנסיבות תנאי הדרך כפי שהיו אותה
עת, אף בהתעלם מתמרור "עצור" בכיוון נסיעתו.
יב.
אין מחלוקת כי מדובר היה בשעת חצות, באזור תעשיה חשוך יחסית, כאשר משני צידי נתיב נסיעת הנתבע משאיות חונות. הנתבע הצהיר כי סבור היה כי מדובר ב"כביש ישר".
יג.
יחד עם זאת, הנתבע הצהיר כבר בעדותו במשטרה, כמו גם בעדותו לפני, כי למעשה לא הכיר את המקום ועוד קודם שהגיע לצומת התבלבל בכיוון נסיעתו וביקש לאתר למעשה את דרך המוצא ליעדו. בנסיבות אלה ובהינתן שעת התאונה, האזור החשוך והיצרות שדה הראיה בכיוון נסיעת הנתבע, אך ברי כי על נהג סביר לנהוג בתנאי דרך אלה במהירות נמוכה מאוד תוך שימת לב
יתירה לתנאי הדרך.
יצוין כי הנתבע הצהיר לפני כי הסתכל כל הזמן ימין ושמאל. הצהרה זו לא עלתה בעדותו במשטרה.
יד.
הגם שהנתבע לא יכול היה להבחין בקיומו של תמרור "עצור" מבעוד מועד, עדיין
סביר בעיני כי היה עליו להבחין בצומת, שכן לפניו שני נתיבי נסיעה חוצים בניצב את נתיב נסיעתו, ואף לשיטתו מדובר בנתיב ברוחב כ - 10 מטרים.
יש עוד לציין כי
מנח המשאית שחנתה משמאל לנתיב נסיעת הנתבע היה בהטיה -
בעיקול שמאלה. סביר בעיני כי היה באפשרות הנתבע, לו שם ליבו לכך, להסיק כי
קיים משמאלו נתיב נסיעה חוצה. הנתבע אומנם הצהיר כי לאור אורכה של המשאית לא יכול היה להבחין בהטייתה, אך מתקשה אני לקבל הסברו זה לאור מיקום
חניית המשאית.

לאור כל האמור, יש לייחס לנתבע
אחריות להתרחשות התאונה.

(יובהר כי אין בפי הנתבע טענה כי סבור היה שמדובר בצומת בו זכות הקדימה נתונה היתה לו, בהעדר אפשרות להבחין בתמרור "עצור". טענת הנתבע הינה כי כלל לא הבחין בקיומו של צומת, טענה אשר אין באפשרותי לקבלה, כאמור, והמעידה על דרך התנהגותו של הנתבע קודם לתאונה באופן שמטיל עליו אחריות מירבית להתרחשותה, כפי שיפורט להלן).


שיעור האחריות וחלוקתה

טו.
בנסיבות המפורטות לעיל, עיקר האחריות להתרחשות התאונה מוטל על כתפי הנתבע, אשר ברשלנותו לא הבחין במהלך נסיעתו כי הינו מתקרב לצומת והחל לחצותו מבלי לנקוט באמצעי הזהירות המתחייבים מכך. יחד עם זאת, אין להתעלם מתרומת צדדי ג' להתרחשות התאונה, כך שבאופן העמדת המשאיות במקום היה כדי להסתיר את תמרור ה"עצור" בכיוון נסיעת הנתבע.
טז.
בשים לב לאמור אני קובעת כי שיעור אחריות הנתבע להתרחשות התאונה עומד על 60% ואילו שיעור האחריות של צדדי ג' 1-4 עומד על 40%.
יז.
באשר לאופן חלוקת האחריות בין צדדי ג' בינם לבין עצמם, לעניין זה לא הובאו לפני די ראיות על מנת לבחון, האם אכן יש לייחס אחריות גבוהה יותר לצדדי ג' 3 ו- 4 נוכח חנייתם ראשונים במקום ולא הובהר האם היה די בחניה זו בלבד כדי להסתיר את התמרור.
לפיכך, אני מחלקת את האחריות בין צדדי ג' 1 ו- 2 לצדדי ג' 3 ו- 4 באופן שווה, כך שעל צדדי ג' 1 ו – 2 מוטלת אחריות בשיעור 20% ועל צדדי ג' 3 ו – 4 אחריות בשיעור 20%.

רשלנות תורמת

יח.
באשר לשאלת קיומה של רשלנות תורמת לנהג התובעת - נהג התובעת הצהיר על היכרותו את המקום ועל כך שהיה ידוע לו שזכות הקדימה נתונה לו. יחד עם זאת, גם זכות הקדימה הינה יחסית ועל נהג הנוסע על פי זכות הקדימה הנתונה לו להיות עירני לנעשה בדרך לפניו ולהשתמש בה כשברור כי ביכולתו לנסוע ללא הפרעה או סיכון בדרך.
יט.
במקרה דנן, מדובר בנסיעה בשעת חצות באזור תעשיה חשוך בירידה, כשלטענת נהג התובעת, הוא נסע במהירות 50 קמ"ש לערך. גם נהג התובעת אישר כי משאית עמדה מימינו בעיקול הצומת ומכאן צומצם שדה הראיה מכיוון נסיעתו. לפיכך סבורני כי, בנסיבות האמורות, היה עליו להאט את מהירות נסיעתו בטרם כניסתו לצומת ובכך
יכול שניתן היה למזער את תוצאות התאונה. יצוין עוד כי מוקדי הנזק ברכבים המעורבים הינם בחזית רכב התובעת ובדלת האחורית שמאלית של רכב
הנתבע (כאשר לא נעלם מעיני כי הנתבע הצהיר כי האיץ את מהירות נסיעתו משהבחין ברכב התובעת משמאל).
כ.
לפיכך, בנסיבות המקרה דנן, יש לייחס רשלנות תורמת לנהג התובעת בשיעור 15%.

5.
הצדדים הגיעו להסכמה לעניין גובה הנזק והעמידו אותו על סך 68,610 ₪ נכון ליום 20/04/05.

6.
לאור האמור, על הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום המהווה 85% מסכום הנזק (וככל שאיננו כולל שכ"ט שמאי, יתווסף אף הוא לחיוב בשיעור האמור), בתוספת אגרת המשפט כפי ששולמה, שכר עדי התובעת כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.8% כמקובל.

במסגרת ההודעה לצדדי ג', אני מחייבת את צדדי ג' 1 ו – 2 ואת צדדי ג' 3 ו – 4, ביחד ולחוד, לשפות את הנתבעת 2 בסכום המהווה 40% מהסכום האמור לעיל, בתוספת האגרה בגין משלוח ההודעה לצד ג' ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.8% מהסכום בו חוייבו.
ביחסים שבין צדדי ג' לבין עצמם, כמפורט לעיל, החלוקה הינה שווה.

ב"כ הצדדים יגישו פסיקתא לחתימה עד ליום 14/07/14
.


המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.




ניתן היום,
ח' תמוז תשע"ד, 06 יולי 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 172791/09 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אלי ויצמן, ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, אלכסנדר קורש ואח' (פורסם ב-ֽ 06/07/2014)