פסקי דין על עו"ד אמיר סטמרי | פסקי דין על דוד דבורה | פסקי דין על סועד שרה דבורה | פסקי דין על אילן יוסף ואח' |

9856-12/12 הפ     07/07/2014




הפ 9856-12/12 עו"ד אמיר סטמרי נ' דוד דבורה, סועד שרה דבורה, אילן יוסף ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ה"פ 9856-12-12 סטמרי נ' דבורה ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
אילה גזית


המבקש

עו"ד אמיר סטמרי


נגד


הטוענים

1.דוד דבורה
2.סועד שרה דבורה
3.אילן יוסף
4.משכן בנק הפועלים למשכנתאות
5.עיריית ראשון לציון מח' ארנונה
6.ח.ל מימון ושרות בע"מ
7.פקיד שומה רחובות
8.מיסוי מקרקעין רחובות
9.מע"מ רחובות
10.המוסד לביטוח לאומי - תל אביב
11.המוסד לביטוח לאומי - ראשון לציון
12.כרמל אגוד למשכנתאות
13.מ.צ.ב מרכז ציוד לבניה בע"מ
14.עיריית ראשון לציון מח' רווחה
15.רשות השידור/המשרד הראשי
16.סלקום ישראל בע"מ
17.פלאפון תקשורת בע"מ
18.יחזקאל שהרבני




פסק דין


מבוא

1. המבקש, עו"ד אמיר סטמרי
בתפקידו ככונס נכסים (להלן: "המבקש"), הגיש בקשה בדרך של טען ביניים, להורות לו, אופן חלוקת הכספים המוחזקים בידיו בין הטוענים השונים.

המבקש מונה לשמש כונס נכסים לנכסיהם של הזוג דוד ושרה סועד דבורה - הטוענים 1-2 (להלן: "החייבים"), ובידיו נותרה יתרה מתמורת מכירת דירת מגוריהם בסך של 303,495.53 ₪, המיועדים לתשלום לנושי החייבים.

המבקש פנה לראש ההוצאה לפועל בבקשה להורות לו כיצד יש לחלק את יתרת הכספים שנותרו לו, שכן הטוען 3 טען לזכות קדימה, מאחר שעל דירת המגורים של החייבים, נרשם משכון ונרשמה הערת אזהרה לטובתו, מכוח הסכם ההלוואה שנחתם בינו לבין החייבים.

לאור החלטת ראש ההוצאה לפועל, כי הוא אינו מוסמך להכריע בהיקף זכותו של הטוען 3, המבקש פנה לבית-המשפט דנן, באמצעות בקשה זו, על-מנת שיבחן מהו היקף זכותו של הטוען 3, ולהורות לו כיצד יש לחלק בין הטוענים את יתרת הסכום שנותר מתמורת מכר דירת מגוריהם של החייבים.

טענות הצדדים

2. החייבים לא הגישו הודעת פרטים מטעמם.

3. מר אילן יוסף (להלן: "הטוען 3") הגיש הודעת פרטים מטעמו, וטען כי יש להעביר לידיו את מלוא סכום תמורת מכר דירת מגוריהם של החייבים, בסך של 303,493 ₪.

הטוען 3 טוען, כי ביום 21.9.06, נחתם הסכם הלוואה בין החייבים לטוען 3 על סך של 400,000 ₪, על-פיו התחייבו הם להחזיר לטוען 3 את קרן ההלוואה והריבית, לא יאוחר מיום 21.9.07. הטוען 3 טוען, כי לצורך הבטחת החזר ההלוואה, נרשמה לטובתו ביום 18.10.06 הערת אזהרה, וביום 05.10.06 נרשם לטובתו משכון על זכויות החייבים בדירתם.

כמו-כן, טוען הטוען 3, כי החייבים הפקידו בידיו ייפוי כוח בלתי חוזר לצורך העברת זכויותיהם בדירה על שמו, ככל שלא יעלה בידיהם לעמוד במועד פירעון ההלוואה שנקבע, וחתמו לו על שטרי משכנתא על סך של 528,000 ₪. לטענתו, החייבים לא עמדו בהתחייבותם לפירעון ההלוואה, ונכון ליום 29.7.12, חובם של החייבים עומד על סך של 592,045 ₪.

הטוען 3 טוען, כי לאור האמור לעיל, קמה לו מעין זכות קניינית לכל דבר ועניין, ולכן נשייתו קודמת לנשייתם של כלל הנושים האחרים על-פי כל דין.

4. משכן בנק הפועלים למשכנתאות (להלן: "הטוען 4") הגיש הודעת פרטים מטעמו, וטען כי הוא הזוכה בתיק הוצאה לפועל שנפתח ביום 1.7.10 כנגד החייבת 2. לטענתו, יתרת חובה של החייבת 2 עומד על סך של 243,028 ₪.

טוען 4 טוען, כי ההלוואה שנתן הטוען 3 לחייבים, הינה הלוואה חוץ-בנקאית הכפופה להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג- 1993.

עוד טוען הטוען 4, כי מעיון בהסכם ההלוואה עולה, כי תנאי ההסכם אינם עולים בקנה אחד עם הוראות החוק, ועם דרכי החזר ההלוואות הנהוגות במשק, ולפיכך מתבקש בית-המשפט להורות על בטלות הסכם ההלוואה, ובטלות הערת האזהרה שנרשמה לטובת הטוען 3.

5. מחלקות ארנונה ורווחה בעיריית ראשון לציון (להלן: "הטוענות 5-6") הגישו הודעת פרטים מטעמן, וטענו כי ביום 18.4.10, נפתח נגד החייבים תיק הוצאה לפועל, ויתרת חובם של החייבים נכון ליום 25.12.12, הינה בסך של 15,893 ₪. בנוסף, הטוענות 5-6 טוענות, כי בספריהן מופיע חוב ארנונה של החייבים בסך של 7,487.60 ₪.

הטוענות 5-6 טוענות, כי מכוח חוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט- 1969, חוב החייבים כלפיהן הוא בדין קדימה, ולכן הן מבקשות להורות על קדימות בחלוקת יתרת כספי מכר דירת מגוריהם של החייבים לטובתן.

6. ח.ל.מימון ושרות בע"מ (להלן: "הטוענת 7"), לא הגישה הודעת פרטים מטעמה, ובדיון שנערך ביום 5.2.13, ניתנה החלטה למחוק אותה מהבקשה.

7. פקיד שומה רחובות, מיסוי מקרקעין רחובות, ומע"מ רחובות (להלן: "הטוענים 8-10") הגישו הודעת פרטים מטעמם. טוען 8 טען לחוב של 52,165 ₪, טוענת 9 טענה לחוב של 34,437 ₪, וטוען 10, טען לחוב של 204,597 ₪.

טוענת 9 טוענת, כי את חוב מס הרכישה יש לשלם במלואו בצרוף ריבית, הצמדה וקנסות, שכן גם הפרשים אלו מהווים שעבוד ראשון. כמו כן, טוענת הטוענת 9, כי כספי חוב מס הרכישה דינם כשיעבוד ראשון מן הדין על המקרקעין, בהתאם לסעיף 11א(1) לפקודת המיסים גבייה.

טוען 10 טוען, כי בגין חובות עבר הנכללים בחובות אלו, הוציא מנהל המע"מ שעבוד זכויות במקרקעין על הנכס בגוש 5037, וכבעל שעבוד יש להביא את הטוען 10 בחשבון הנשייה כקודם בזמן.
לאור האמור לעיל, הטוענת 9 מבקשת להיפרע לפני הנושים האחרים, והטוען 10 מבקש לקבוע, כי הינו בעל שעבוד הקודם בזמן.

8. סניף ראשון לציון וסניף תל-אביב של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הטוענים 11-12") הגישו הודעת פרטים מטעמם, וטענו כי לאחר שהחייב 1 לא שילם את דמי הביטוח עבור השנים 2009-2011, ולאחר חיובו בקנסות והצמדה, עמד חובו נכון ליום 6.1.13 על סך של 51,186 ₪.

הטוען 11 טוען, כי ביום 01.02.12, הוטלו על החייב 1 עיקולים באמצעות רישום הערות אזהרה על נכסי מקרקעין של החייב 1. לטענתו, הרישומים נעשו במשרד המשפטים ובמנהל מקרקעי ישראל.
הטוענים 11-12 טוענים, כי לטוען 3 אין זכות קדימה, וכי קיים דין קדימה לטוענים 11-12, וזאת כי חובו של החייב 1 הינו חוב ביטוח בהתאם להוראות פקודת המיסים, ובנוסף מבקשים הם לבטל את הערת האזהרה הרשומה לטובת הטוען 3.

9. כרמל איגוד למשכנתאות (להלן: "הטוען 13"), הגיש הודעת פרטים מטעמו, וטען כי הוא משאיר את ההכרעה לשיקול דעתו של בית-המשפט, אולם ביום 9.1.13 הגיש הטוען 13 הודעת פרטים נוספת, בה הוא טען, כי הוא הזוכה בתיק הוצאה לפועל אשר נפתח למימוש שעבוד הקיים על נכס מקרקעין, ואשר שועבד להבטחת חוב החייבים לטוען 13. לטענתו, נכון ליום 30.12.12 יתרת חוב החייבים 1-2 עמד על סך 804,762.50 ₪.

10. הטוענים 14,15,17 ו-18 לא הגישו הודעת פרטים מטעמם.

11. סלקום ישראל בע"מ (להלן: "הטוענת 16") הגישה הודעת פרטים מטעמה, וטענה כי היא הזוכה בתיק ההוצאה אשר נפתח ביום 04.6.08. לטענתה, נכון ליום 10.01.13 יתרת חובם של החייבים 1-2 עומדת על סך 29,637 ₪.

12. הטוענים 3, 4, 8-10 ו- 11-12 הגישו את סיכומיהם בכתב לתיק בית-המשפט.

הטוען 3 הגיש סיכומיו וחזר על הודעת הפרטים מטעמו, וטען כי השילוב שבין רישום הערת האזהרה בלשכת רישום המקרקעין, רישום המשכון ברשם המשכנות, ייפויי הכוח ושטר המשכנתא, מקים לו מעין זכות קניינית לכל דבר ועניין בדירת מגוריהם של החייבים.

הטוען 4 הגיש סיכומיו, וטען כי הטוען 3 אינו נושה בדין קדימה, ואין לו מעמד מיוחד, שכן הסכם ההלוואה ויתר המסמכים שנחתמו בטלים, מכוח חוק החוזים ומכוח חוק הסדרת ההלוואות החוץ-בנקאיות.

הטוען 4 מוסיף וטוען, כי לא ניתן להוכיח את קיומה של הלוואה כלשהי, ולבטח שלא בסכומים אותם נוקב הטוען 3.

הטוען 4 טוען, כי לא נרשמה משכנתא בלשכת רישום המקרקעין לטובת הטוען 3, ונרשמה הערת אזהרה בלבד, מכאן שלכל היותר עומדת לטוען 3 התחייבות חוזית ולא קניינית, ולכן די בכך בכדי לקבוע, כי לטוען 3 אין כל זכות קדימה, ואין לו עדיפות כלפי הטוענים האחרים.

כמו כן, טוען הטוען 4, כי עדותו של הטוען 3 אינה אמינה, ולעובדה זו מצטרפת העובדה, כי לא טרח לידע את בית-המשפט כי הוא מצוי בהליכי פשט"ר, וניתן נגדו צו כינוס.
הטוענים 8-10 הגישו סיכומיהם וטענו, כי לפני בית-המשפט לא הוצג ולו בדל של ראיה, ובוודאי לא הוצגה התמונה המלאה, בכל הנוגע למועד בו ניתנה ההלוואה לכאורה לה טוען הטוען 3, סכום ההלוואה, אופן חישוב יתרת ההלוואה, והאם שולמו כספים כלשהם על חשבון ההלוואה.

משכך טוענים הטוענים 8-10, כי הטוען 3 לא הרים את הנטל המוטל עליו בדבר הלוואה הלכאורית ועמידתה בתנאי חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, ועל כן יש לראות בו כמי שלא הראה עילת תביעה ודין טענותיו להידחות. כמו כן, טוענים הטוענים 8-10, כי לאור האמור לעיל, אין להקנות להערת האזהרה אשר נרשמה לטובתו, עדיפות כלשהי כלפי הטוענים בתיק דנן.

הטוענים 11-12 הגישו סיכומיהם, וחזרו על טענותיהם בהודעת הפרטים מטעמם, וטענו כי הסכם ההלוואה הינו הסכם פיקטיבי אשר נחתם למראית עין בלבד כחלק מניסיון להברחת נכסים, והחייבים לא לוו מהטוען ולו אגורה אחת. לטענתם, לא הוכח על-ידי הטוען 3 והחייבים כל מתן הלוואה, בשלב כלשהו, ובסכום כלשהו, וזאת אף שעמד זמן רב לרשותם להוכיח טענותיהם, בחרו שלא לעשות כן, ובמקום זאת, העלו טענות מעורפלות, מפוקפקות, סותרות זו את זו שאינן נתמכות בכל ראיה.

מכאן, טוענים הטוענים 11-12, כי הסכם ההלוואה מבוטל, ואינו מעניק כל דין קדימה לטוען 3 בתיק זה.

דיון והכרעה

13. הטוענים 13,14,15,17, ו- 18 לא הגישו הודעות פרטים מטעמם, ולא הופיעו לדיון שנערך ביום 5.2.13, וכן לא הופיעו לדיון הנוסף שנערך ביום 9.12.13, לפיכך ביום 9.12.13 נקבע, כי בהעדר התייצבותם של טוענים אלו, יש לראותם כמי שהסתלקו מהבקשה בתיק דנן.

14. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בהודעות הפרטים על נספחיהם, ובסיכומי הצדדים, אני קובעת, כי הטוען 3 אינו בעל דין קדימה, מאחר שהסכם ההלוואה שנחתם בינו לבין החייבים הינו הסכם למראית עין ובטל, על-כן הטוען 3 אינו נושה מובטח.

במקרה דנן, הטוען 3 טוען, כי הוא חתם עם החייבים, על הסכם הלוואה, אשר באמצעותו נרשמה הערת אזהרה ומשכון לטובתו, וניתן לו ייפוי כוח להעברת זכויות, ונחתם שטר משכנתא לטובתו על דירת המגורים של החייבים, ומכאן נשייתו קודמת לנשייתם של כלל הנושים האחרים, שכן קמה לו מעין זכות קניינית, והינו נושה מובטח.

לעומת זאת, הטוענים 4, 8-10, 11-12 טוענים, כי הסכם ההלוואה אשר נחתם בין הטוען 3 לחייבים, הינו הסכם פיקטיבי ולמראית עין, ולכן דינו של הסכם זה הוא בטלות, והערת האזהרה והמשכון אשר נרשמו לטובת הטוען 3, בטלים אף הם, שכן נרשמו מכוחו של הסכם למראית עין.

במצב דברים זה, יש מקום לבחון את היקף החוב המובטח שטוען לו הטוען 3, ועל-מנת להכריע בסוגיה זו, ראשית יש לבחון מהו תוקפו של הסכם ההלוואה אשר נחתם ביום 21.9.06 בין הטוען 3 לחייבים, מאחר שרישום הערת האזהרה ורישום המשכון שנרשמו לטובת הטוען 3 נרשמו מכוח הסכם ההלוואה, דהיינו, השאלה המרכזית שדרושה בה הכרעה היא השאלה האם הסכם ההלוואה הוא הסכם תקף או שמא הינו הסכם למראית עין בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים.

לאחר בחינת הראיות בתיק, הכולל את המסמכים שצורפו לכתבי הטענות, ולאחר שמיעת העדויות והתרשמות בית-המשפט מהן, הנני קובעת, כי הסכם ההלוואה שנחתם ביום 21.9.06 בין הטוען 3 לחייבים הינו הסכם למראית עין, בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים, ועל-כן הוא בטל וכל רישום שנעשה מכוחו בטל אף הוא, קרי, רישומה של הערת האזהרה והמשכון.

סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, קובע, כי:




"חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל; אין בהוראה זו



כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על



קיום החוזה
".

הפסיקה הגדירה מהו חוזה למראית עין:




"בחוזה למראית עין מסכימים ביניהם הצדדים כלפי חוץ,



על הסדר משפטי מסויים, בעוד כוונתם האמיתית שונה. נמצא,



כי מתקיימות בעניין זה שתי מערכות משפטיות. המערכת האחת,
החיצונית והגלויה, הקובעת הסדר מסוים על הצדדים, והמערכת השנייה,



הפנימית והנסתרת המבטלת בהסכמה הסדר זה או משנה אותו
".



(ראו: ע"א 630/78 ביטון נ' דוד, פ"ד ל"ג(2), 576, עמוד 581).

אין חולק, כי הטוען 3 והחייבים, חתמו על הסכם ההלוואה אשר נקבע בו, כי סכום ההלוואה עומד על 400,000 ש"ח, אולם, כפי שיובא בפירוט להלן, מלבד עובדה זו, לא עלה בידי הטוען 3 להוכיח, האם אכן הועבר הכסף לחייבים, מהו המועד בו ניתנה הלוואה לחייבים, מהו סכום ההלוואה שניתן לחייבים, מהו אופן חישוב יתרת ההלוואה והריביות בגינה, והאם שולמו כספים כלשהם על חשבון ההלוואה.

כפי שיפורט להלן, שאלות עיקריות אלו, נותרו ללא מענה.

מעיון בסעיף 1 להסכם ההלוואה עולה, כי סכום ההלוואה הועבר לידי החייבים, ואכן בתחילה העיד הטוען 3, כי העביר את כל הסכום שנקבע בהסכם ההלוואה במזומן, במועד חתימת ההסכם:




"ת. ...אחרי שנה, הגענו לעו"ד ביהוד, נתתי 400 אלף ₪ במזומן".



(ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 12 שורה 18).

אולם, לעומת זאת, בהמשך עדותו, העיד הטוען 3, את ההיפך הגמור:




"ש. לא נתת לו 400 אלף ₪ במכה אחת?



ת. אחרי שהסכמנו על ההסכם והוא חתם עליו במעמד עוה"ד,



הוא ביקש את הכסף בטיפין טיפין. לא יכולתי להביא לו את הכסף במכה,



אז כל פעם העברתי לו את הכסף בסכומים שנמשכו מהחשבון ויש לי



על זה הוכחות".



(ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 12 שורות 22-25).
וכן:



"ש. את הכסף שקשור להלוואה הזאת, נתת אחרי חתימת ההסכם?



ת. כן.



ש. שבוע אחרי, חודש אחרי, חודשיים אחרי?



ת. באותו יום הבאתי לו חלק, וכל פעם טפטפתי לו, כל שבוע, כל חודש".



(ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 13 שורות 15-18).

מעיון בעדותו של הטוען 3 עולה, כי הטוען 3 מסר מספר גרסאות בנוגע למועד העברת סכום הלוואה לידי החייבים. יובהר בעניין זה, כי בהודעת הפרטים מטעם הטוען 3 ואף בסיכומיו הוא כלל לא מציין, כי העביר את סכום ההלוואה לחייבים, אלא כי חתם עימם על הסכם הלוואה, ואף כשנשאל בחקירתו הנגדית מדוע בתצהירו הוא לא ציין זאת, ענה לפני בית המשפט, כי: "עשיתי הסכם הלוואה" (ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 14 שורות 17-18).

לפיכך, עולה מן האמור, כי התנהלות הטוען 3, ותשובתו המתחמקת לפני בית המשפט מעידה, כי לא הוכח על-ידו, כי אכן העביר כספים לחייבים, מה שמלמד, כי לא הוכח קיומה של הלוואה אמיתית.

יתרה מכך, הטוען 3 מודה בעצמו, כי אין לו כל ראיה, אשר יכולה להעיד, כי החייבים קיבלו ממנו את סכום ההלוואה בפועל לידיהם:




"ש. מה שאתה אומר, כמו שלהם אין ראיות שהם החזירו לך כסף,



אין לך ראייה שנתת להם כסף?



ת. לא.



ש. שהבאת את הכסף, אין לה אסמכתא שהם חתמו?



ת. לא. זה היה מצב של חברות
".



(ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 13 שורות 9-12).

מכאן עולה שלטוען 3 אין בדל אסמכתא להציג העברות כספים, או קבלה של הכספים, והדבר פוגע באמינות גרסתו, מה גם שמדובר לטענתו בסכומים גבוהים של מאות אלפי שקלים.

סתירה נוספת, העולה מעדותו של הטוען 3 היא, כי בתחילה טען, כי עורך-דינו שערך את הסכם ההלוואה נכח בעת העברת הכסף, אולם בהמשך טען, כי עורך הדין לא נכח:




"ש. אצל עו"ד עשיתם את הפרוצדורה של ההסכם.



עוה"ד ראה שנתת לו את הכסף?



ת. כן. הוא נכח בהסכם ויודע שאחרי שסיכמנו על ההסכם



והם חתמו ואני חתמתי, שאני צריך להעביר לו את הכסף במזומן.



הוא לא היה נוכח בהעברת הכסף".



(ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 12 שורה 32, ועמוד 13 שורות).

לא למותר לציין, כי הטוען 3 בחר מסיבותיו הוא, שלא לזמן למתן עדות את עורך-הדין אשר לטענת הטוען 3, ערך ונכח במעמד חתימת הסכם ההלוואה, ויכול שעדות זו הייתה יכולה לשפוך אור בכל הנוגע להסכם ההלוואה ולנסיבות שהביאו אותו לערוך הסכם זה. הלכה פסוקה היא, כי הימנעות בעל דין מלזמן לעדות עד מרכזי מטעמו, לעדות בית-המשפט משמשת לחובתו (י' קדמי על הראיות (חלק ד, 2009) עמ' 1889).

תמיהה נוספת העולה מעדותו של הטוען 3 היא, כי לכאורה הטוען 3 מחזיק בראיות אשר תומכות בגרסתו, אולם הטוען 3 בחר שלא להמציא ראיות אלו לידי בית-המשפט:






"ש. מאיפה משכנת את ה-400 אלף ₪ שלך?



ת. מהחשבון שלי. אני יכול להמציא בשניות".




(ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 12 שורות 20-21).
וכן:



"אז כל פעם העברתי לו את הכסף בסכומים שנמשכו מהחשבון



ויש לי על זה הוכחות".




(ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 12 שורה 24).

מעיון בעדותו של הטוען 3, וכפי שכבר הובהר לעיל, עולה, כי הטוען 3 לא המציא את המסמכים המאשרים, כי העביר לחייבים את סכום ההלוואה – ראיות שהיו בנמצא ויכול היה להשיגן בנקל, לפי טענתו,
ולהגישן לתיק בית-המשפט. אולם, הטוען 3 לא צירף המסמכים ונמנע מהבאת ראיות בסיסיות וחשובות אלו, וכידוע מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק או שאיננה קיימת או שאילו הובאה היא הייתה פועלת נגדו (י' קדמי על הראיות (חלק ד, 2009) עמ' 1893-1910).

יתרה מזו, הטוען 3 הודה בחקירתו הנגדית, כי לא פתח נגד החייבים תיק הוצאה לפועל
(ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 13 שורות 26-28). אם אכן החייבים לא עמדו בהסכם ההלוואה, ניתן היה לצפות, כי הטוען 3 יפתח תיק בלשכת ההוצאה לפועל כנגד החייבים. התנהלות זו של הטוען 3 אינה מסייעת לו, ואינה מוסיפה לאמינות גרסתו, ומחזקת את הטענה, כי אכן מדובר בהסכם למראית עין.

לא זו אף זו, מעיון בעדות החייבים 1-2 עולה גרסה עובדתית שונה לחלוטין, אשר לא רק שאינה תומכת בגרסת הטוען 3, אלא מלמדת ומוכיחה כפי שיפורט להלן, כי הסכם ההלוואה הינו הסכם למראית עין.

ראשית, החייבים העידו בחקירתם, כי הסכם ההלוואה נערך בשל חוב עבר שהצטבר, טרם עריכת הסכם ההלוואה (ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 8 שורות 1-2, ועמוד 9 שורות 19-23), טענה אשר מתיישבת עם סעיף 1 להסכם הלוואה הקובע בלשון עבר כי: "המלווה הלווה ללווה סך של 400,000 ₪". מכאן שמדובר לגרסתם בהסדר חוב, ולא בקבלת הלוואה (ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 9 שורה 25). עוד העיד החייב 1, כי בפועל החייב 1 ורעייתו, לא קיבלו את סכום ההלוואה מהטוען 3 (ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 8 שורות 5-6).

כמו כן, החייבים העידו בחקירתם, כי הם לוו מהטוען 3 סך כולל של 300,000 ₪, אולם לטענת החייב 1 משום מה, הטוען 3 הוסיף לו עוד 100,000 ₪ (ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 7 שורה 1), והחייבת 2 העידה, כי הטוען לקח אותם לעורך-דינו, ואמר לו שהחוב עומד על 300,000 ₪, ושהוא מחתים אותם ולוקח עוד 100,000 ₪ אם לא ישלמו (ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 9 שורות 21-23).
זאת ועוד, במכתבו של בא-כוחו של הטוען 3 נטען, כי גובה החוב עומד על 592,045 ₪ ביום 29.7.12, אולם סכום זה עומד בסתירה להסכם ההלוואה בו נקבע, כי סכום ההלוואה הוא 400,000 ₪, והריבית עומדת על 4 אחוזים. בנוסף, הסכום שנקבע למשכנתא אשר נחתמה 4 ימים בלבד לאחר חתימת ההסכם הלוואה קובע, כי לכאורה ניתן לחייבים סך של 528,000 ₪. מן האמור לעיל, עולה כי לא ברור מהו סכום הלוואה שניתן לכאורה לחייבים על-ידי הטוען 3, והטוען 3 לא נתן הסבר המניח את הדעת לבעייתיות זו.

עוד עולה מעדותם של החייבים, כי רוב החוב שולם לטוען 3 דרך קבלנים (ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 7 שורות 1-3), במזומנים (ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 7 שורה 7), ובשיקים (ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 9 שורה 25). כמו כן, החייבים טוענים, כי רוב החוב שולם לטוען 3 (ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 8 שורה 25, ועמוד 9 שורה 14).

אולם, מעיון בעדותו של החייב 1 עולה, כי אין בידו כל ראייה היכולה לתמוך בגרסתו, כי אכן שילם לטוען 3 את חוב העבר שהצטבר לטענתו:




"ש. את ההלוואה לקחת ממנו בשנת 2006?



ת. אני מניח שכן. שילמתי את רוב הכסף. אין לי אישורים".




(ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 7 שורות 5-6).
וכן:




"ש. מתוך השיקים שנתת לו, באיזה סכום מדובר שהוא יכול
לפרוע את החלק מהחוב שלך?



ת. לא ניהלתי על זה מעקב או רישום".



(ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 9 שורות 5-7).
ובהמשך:



"ש. הדיון הזה מתקיים כבר שנה, עד עכשיו לא הצלחתם



למצוא תיעוד לגבי אותם חשבוניות, תיעוד?



ת. חלק מהקבלנים פשטו רגל. לא היו לי מסמכים. אין חשבוניות.



החשבונות אצלו לא אצלי".



(ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 9 שורות 5-7).

אמנם, החייבת 1 העידה לפני בית-המשפט, כי יש בידיה רשימת שיקים, וביום 23.1.14 הגישה רשימה וכרטסת הנהלת חשבונות של חברת י.ה.ב.א. הנדסה ויזמות בע"מ 2009, אולם מסמך זה הוגש ללא כל הסבר כיצד הוא רלוונטי לתיק דנן, ולא ניתן ללמוד ממנו, כי החייבים העבירו כספים לטוען 3. ראוי להבהיר, כי לא מדובר במסמך מטעם הבנק של החייבים, אלא רשימה שנעשתה ככל הנראה על-ידי החייבת 1, ועל-כן המסמך אינו מהווה אישור על הפקדת השיקים או משיכתם.
לאור כל האמור לעיל, עולה כי גם לטוען 3 וגם לחייבים אין כל ראיה היכולה לבסס את טענותיהם העובדתיות, כי הטוען 3 אכן מסר בפועל את סכום ההלוואה במזומן לחייבים, וכי החייבים אכן פרעו את רוב חוב העבר שהצטבר.

לפיכך, הטוען 3 לא עמד בנטל המוטל עליו בנוגע למתן ההלוואה לחייבים, הטוען 3 לא הביא תשתית ראייתית בהתאם לטענותיו בהודעת הפרטים מטעמו, וטענותיו לא הוכחו כנדרש. כעולה מעדותו של הטוען 3, ניתן להיווכח, כי לטוען 3 לא היה כל הסבר המניח את הדעת לשאלות העובדתיות עליהן נשאל, תשובותיו היו מלאות סתירות מהותיות ותמיהות המכרסמות ומערערות את גרסתו, בכל הנוגע להסכם ההלוואה.

יתרה מכך, בהתאם לעדותו של הטוען 3, שטר המשכנתא שהוא מחזיק, לא נרשם בלשכת מרשם המקרקעין לטובתו (ראו: פרוטוקול מיום 9.12.13 עמוד 13 שורות 29-31), ועל-כן אף אם הערת האזהרה הייתה בת תוקף משפטי, הרי כל מה שהיה בידי הטוען 3 היא התחייבות חוזית לעשות עסקה, ולא קניינית, וזאת בהתאם לסעיף 7(ב) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, שכן עסקה שלא נגמרה ברישום,
רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה.

כמו כן, משנקבע, כי הסכם ההלוואה הינו למראית עין, הרי שאין להידרש ולבחון את תחולת הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות תשנ"ג-1993, שהעלו הטוענים בסיכומיהם.

אשר על כן ולאור האמור לעיל, הנני קובעת, כי הסכם ההלוואה הינו הסכם למראית עין, ועל כן הוא בטל, ומכאן שהערת האזהרה והמשכון שנרשמו לטובת הטוען 3 חסרי כל תוקף משפטי. לפיכך, לטוען 3 אין זכות קדימה, וגם לא הוכחה זכותו כנושה רגיל.

לא זו אף זו, ביום 5.2.14 הגיש הטוען 4 הודעה לבית-המשפט, כי התגלה לו, כי הטוען 3 מצוי בהליכי פשט"ר, וניתן צו כינוס נגדו עוד ביום 22.7.13 במסגרת תיק פש"ר 25437-06-13. לפיכך, אין הטוען 3 רשאי לטעון בעצמו, אלא עליו להביא את ההליך לידיעת ולתגובת הכונס הנכסים הרשמי או המנהל המיוחד, אם נתמנה, והם שיעתרו לבית-המשפט של פירוק בבקשה למתן הוראות לנהל הליך זה, אם היו מוצאים לנכון לעשות כן.

אולם, הטוען 3 הגיש הודעת פרטים והתייצב לדיונים שהתקיימו, ואף הגיש סיכומים מבלי ליידע את הכנ"ר, ומבלי ליידע את בית-המשפט בדבר קיומו של צו כינוס.
הסתרת דבר צו הכינוס בדיונים בבית המשפט, עולה כדי העדר ניקיון כפיים מצד הטוען 3.

סיכום

15. מעיון בהודעות הפרטים ובסיכומי הצדדים עולה, כי הטוענים 8,9,10,11,12
הינם נושים בדין קדימה, מכוח הוראות פקודת המיסים (גבייה) , ועל-כן הינם זכאים לקבל את הכספים בדין קדימה.

הטוענות 5-6 טענו בהודעת הפרטים מטעמן לדין קדימה, אולם טענה זו הועלתה כטענה כללית, ללא כל אסמכתא שניתן להתייחס אליה, ומבלי שהגישו סיכומים בעניין, ועל-כן יש לראותן כנושות רגילות.

הטוען 13, הטיל שעבוד על נכס מקרקעין אחר של החייבים, ועל-כן אין לראות בו כנושה בדין קדימה בתיק זה, ומעמדו בתיק זה כנושה רגיל.

אשר על כן, ולאור כל הנימוקים לעיל, המבקש יעביר את הכספים נשוא הבקשה לנושים בדין קדימה, קרי, הטוענים 8,9,10,11,12
באמצעות באי-כוחם, באופן יחסי בהתאם לגובה החוב הפסוק לכל אחד מהם.

אם תיוותר יתרה בידי המבקש לאחר חלוקה לנושים בדין קדימה, היא תחולק לכל הנושים הרגילים, קרי טוענים 4,5,6,13,14,15,16,17,18 , באמצעות באי-כוחם, באופן יחסי לגובה חוב הפסוק לכל אחד מהם.

המבקש יעביר את הכספים נשוא הבקשה בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן בזה צו גודר כלפי כל הטוענים לגבי הכספים נשוא הבקשה.

כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.



ניתן היום,
ט' תמוז תשע"ד, 07 יולי 2014, בהעדר הצדדים.










הפ בית משפט שלום 9856-12/12 עו"ד אמיר סטמרי נ' דוד דבורה, סועד שרה דבורה, אילן יוסף ואח' (פורסם ב-ֽ 07/07/2014)