פסקי דין על אושרת בוזגלו | פסקי דין על שהר אריאן

23771-04/14 תק     09/07/2014




תק 23771-04/14 אושרת בוזגלו נ' שהר אריאן








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 23771-04-14 בוזגלו נ' אריאן


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
מירב כפיר


תובעים

אושרת בוזגלו


נגד


נתבעים

שהר אריאן




פסק דין


המקרה הנדון וטענות הצדדים
1.
לפניי תביעה להשבת שכר טרחה ששולם ע"י התובעת לנתבעת, שהינה עו"ד וזאת לאחר שהתובעת ביקשה להפסיק את הייצוג בעניינה. לטענתה, טרם נעשו פעולות משפטיות המצדיקות תשלום, מלבד כתיבת שני מכתבים למעסיק התובעת ולחברת הביטוח.
2.
אין מחלוקת כי שכר הטרחה סוכם בין הצדדים ועמד על סך של 10,000 ₪ וכי בפועל שולם סכום של 7,000 ₪ על ידי התובעת.
3.
בין הצדדים ישנה מחלוקת באשר להיקף העבודה עליה סוכם מראש. בעוד התובעת טוענת כי סוכם על ייעוץ משפטי נרחב, הכולל הגשת תביעה לביטוח המעסיק בגין מחלת מקצוע של התובעת ושירותים נוספים, טוענת הנתבעת כי סוכם על ייצוג בתביעה מול הביטוח וייעוץ בעניין זה בלבד.
4.
התובעת טוענת כי לא זו בלבד שהנתבעת לא הכינה ולא הגישה את התביעה בגין מחלת המקצוע נשוא הסכם שכר הטרחה, וזאת על אף שגם לשיטת הנתבעת הגשת התביעה דנן היא מוקד ההתחייבות בין הצדדים, הנתבעת אף לא סייעה לה, בניגוד להבטחותיה, במילוי והגשת הטפסים לביטוח לאומי, לא ליוותה אותה לשימוע, וכל עבודתה של הנתבעת הסתכמה בכתיבת שני מכתבים- למעסיקה ולחברת הביטוח מנורה מבטחים.
5.
מנגד, טוענת הנתבעת כי במהלך עבודתה על התיק של התובעת ובנוסף לכתיבת שני המכתבים דלעיל, ליוותה את התובעת ליווי צמוד, הכינה עבורה
תביעת פיצויי פיטורין לצורך הגשתה בבית הדין לעבודה, נתנה לה ייעוץ משפטי בכל הקשור לתביעתה מול המעסיק השקיעה בה שיחות טלפוניות רבות וכל זאת בפרק זמן של חודשיים וחצי, עד להפסקת הטיפול.
6.
בין הצדדים לא נכרת הסכם שכר טרחה כתוב ולא גובשו
הסכמות באשר למצב בו הייצוג ייפסק.
דיון
7.
לגרסתה של הנתבעת עצמה, תשלום שכר הטרחה הינו בגין "ייעוץ וטיפול מול ביטוח. הייתי צריכה להגיש תביעה נגד הביטוח בין היתר, כל מה שכרוך בהגשת תביעה לבית משפט" (עמ'
1 לפרוטוקול שורות 14-15). בפועל אין מחלוקת כי לא הוגשה כלל התביעה נשוא ההסכם והיא תביעה בגין מחלת המקצוע של התובעת.
8.
אלא שהנתבעת טוענת כי למרות שלא הגישה את התביעה, כאמור, הרי שהיא טיפלה בעניינים משפטיים נוספים של התובעת במשך פרק זמן של חודשיים וחצי ועל כך מגיע לה השכר שנגבה.
התובעת מאידך טוענת כי הטיפול הלאקוני שבוצע הינו חלק מהסכם שכר הטרחה.
כך או כך, יש לבחון מהו הטיפול שבוצע ומהו השכר המגיע בגינו?
9.

לטענת הנתבעת כאמור, ליוותה את התובעת ליווי משפטי צמוד. להוכחת טענתה
הציגה לבית המשפט תמלילי הודעות טקסט בינה לבין התובעת (נ/1).
אולם מעיון בתמלילים עולה כי מדובר בקשר לצורך תיאום פגישות או מתן עדכונים שונים וכן ניסיונותיה של התובעת להאיץ ולקדם את הטיפול בעניינה. אין בכך כדי להעיד על מתן
ליווי משפטי עליו מגיעה תמורה כספית.
במאמר מוסגר יוער כי מתוך התמלול עולה גם כי הנתבעת מבקשת מהתובעת
לשכנע את לילך, חברתה (אשר העידה לפני בדיון) לשכור את שירותיה המשפטיים. התנהלות זו אשר אינה הולמת כלל את מעמד עורכת הדין ואף מנוגדת לסע' 56 לחוק לשכת עוה"ד, התשכ"א-1961, ביחס לאיסור שידול אחר לצורך השגת עבודה, יש בה כדי לשפוך אור על ניסיונה של הנתבעת לגבות שכר טרחה בכל דרך אפשרית, גם תוך הפרת החוק או בעניינינו, ללא הצדקה משפטית.
לא רק זו, אלא שעצם הכללתה של שיחה זו בשיחות שהוגשו לביהמ"ש מלמדת על אופיין של השיחות ולא ברור כיצד מהינה הנתבעת לדרוש שכר בגין כך.
10.
עוד טוענת הנתבעת כי הכינה עבור התובעת תביעת פיצויי פיטורין לצורך הגשתה לבית הדין לעבודה, אולם טענה זו לא די שנטענה בעלמא ולא הוכחה שכן מה היה יותר פשוט מלהגיש עותק של התביעה שהוכנה, לכאורה, אלא שגם לא נתתי אמון בטענתה זו של הנתבעת, אשר נראה היה כי מטרתה בעדות לפני להעצים את עבודתה על מנת להוכיח כי מגיע לה שכר.
מה גם שהנתבעת לא מסרה גרסה מדויקת, בלשון המעטה, כאשר העידה לפני כי לא דיברה כלל עם התובעת על ענייניה של חברתה (עמ' 4 שורה 17), בעוד מהתמלול עולה לפחות פעם אחת באופן מתועד כן הייתה שיחה בנושא זה. עדות זו חיזקה את העדר האמון בגרסת הנתבעת.
11.
בפועל העבודה המשפטית שנעשתה על ידי הנתבעת, מסתכמת בכתיבת שני מכתבים- למעסיק התובעת ולחברת הביטוח. ודוק הנתבעת אף לא הציגה את המכתב שנכתב, לכאורה לחברת הביטוח וכל שצורף הינו מכתב שנכתב למעסיק, שתוכנו מעיד על בוסריות הטיפול בתביעה המתוכננת בגין מחלת המקצוע, אלא שהתובעת הודתה בהגינותה בעובדה שנכתב מכתב גם למנורה מבטחים
(עמ' 3 שורה 9) . מעבר למכתבים אלה, לא הוכיחה הנתבעת כי עשתה פעולות נוספות שבגינן זכאית לשכר טרחה.
12.
בע"א 136/92 נפסק כי "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו" (ע"א 136-92 ביניש-עדיאל - עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ 05-10-1993).
13.
הנה כי כן התובעת הייתה זכאית להפסיק את הקשר המשפטי בין הצדדים ובלבד שתשלם עבור הטיפול שניתן. אין מחלוקת בהקשר זה כי התובעת הסכימה כי הנתבעת תקזז מהשכר ששולם לה מה שמגיע לה אולם הנתבעת סבורה כי מגיע לה כל התשלום ואף יותר מכך.
14.
אשר לאופן פסיקת שכר הטרחה הראוי נקבע
כי "שכר טרחת עורך-דין יכול שייקבע על-פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסוים משווי העסקה נושא הטרחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית משפט או בבוררות; שכר על בסיס חודשי או שנתי ועוד. שיעור שכר הטרחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול גורמים שיש לשקללם, כגון: היקף העסקה, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושיגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא. בתחום האזרחי יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהושגו" .
15.
הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי אכן מגיע לה שכר טרחה לפי אחת משיטות החישוב דלעיל. היא לא הוכיחה את שעות עבודתה, מעבר לטענה כללית של ליווי צמוד, לא הוכיחה כלל מהו השירות המשפטי שנתנה, מעבר לכתיבת שני מכתבים כאשר רק אחד מהם הוצג על ידה (המכתב למעסיק) והאמור בו הינו דרישות לאקוניות לחלוטין, שוודאי לא קידמו תוצאה כלשהי.
16.
ודאי שהשכר
בגין כתיבת שני מכתבים, אינו יכול לעמוד על סך של 7000 ₪!
17.
עוד ניתן לקבוע כי כאשר נקבע תשלום של 10,000 ₪ בגין תביעה שלא הוגשה, לא ניתן לגבות סך של 7000 ₪ בגין שני מכתבים ואפילו אם הייתי מקבלת את גרסת הנתבעת בדבר מתן ייעוץ משפטי, הרי שוודאי שזה אינו משתווה להיקף הייצוג בתביעה משפטית על כל הכרוך בכך. ולא ייתכן לגבות את החלק הארי של שכה"ט שסוכם רק בגין ייעוץ שלא הוביל לתוצאה כלשהי.
18.
למרות שהנתבעת לא הוכיחה מהו גובה השכר הראוי המגיע לה, הרי שהתובעת ברוב הגינותה הסכימה מלכתחילה לשלם לנתבעת סך של 907 ₪ בגין התייעצות הכוללת בדיקת מסמכים וכן סך של 235 ₪ עבור כל מכתב התראה. סכומים אלה אושרו ע"י התובעת בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000. ואזי לשיטת התובעת היא מסכימה לשלם 1337 ₪.
19.
הנה כי כן
על הנתבעת להשיב לתובעת הסכום ששולם לה בהפחתת סך של 1337 ₪.
20.
לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5663 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
21.
כמו כן תשלם הנתבעת הוצאות התובעת בסך של 1000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.








ניתן היום,
י"א תמוז תשע"ד, 09 יולי 2014, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 23771-04/14 אושרת בוזגלו נ' שהר אריאן (פורסם ב-ֽ 09/07/2014)