פסקי דין על ד"ר אוטו פרנקל | פסקי דין על ד"ר ברנרד כהן | פסקי דין על בית הדין הארצי לעבודה | פסקי דין על הממונה על תשלום הגימלאות במשרד האוצר |

752/89 בג"צ     30/10/1989




בג"צ 752/89 ד"ר אוטו פרנקל, ד"ר ברנרד כהן נ' בית הדין הארצי לעבודה, הממונה על תשלום הגימלאות במשרד האוצר




(פד"י מג (4) 485)

(פד"י מג (4) 485)


בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 752/89


השופטים:
כבוד הנשיא מ' שמגר
כבוד השופט ג' בך
כבוד השופט י' קדמי

העותרים:
1. ד"ר אוטו פרנקל

2. ד"ר ברנרד כהן
ע"י ב"כ עו"ד מ' שקד

נ ג ד

המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה
2. הממונה על תשלום הגימלאות במשרד האוצר


ע"י ב"כ עו"ד מ' רובינשטיין
, מנהל המחלקה לסכסוכי עבודה
(בפועל) בפרקליטות המדינה



עתירה למתן צו-על-תנאי.


פסק - דין

הנשיא מ' שמגר
:

1. עניינה של עתירה זו הוא הכללתו בקיצבה של התשלום עבור כוננות העל, ששולם לעותרים עת כיהנו כמנהלי מחלקות בבית-חולים עובר לפרישתם לגימלאות.

2. טענת העותרים היא, כי התשלומים עבור כוננות העל הם חלק מן המשכורת הקובעת, כמשמעותה לפי סעיף 8 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970. מטעם זה היה על המדינה לשלם להם קיצבה המחושבת על יסוד הכללתה של תוספת כוננות העל במשכורת הקובעת. המשיב השני סבר, כי התשלום עבור כוננות-העל איננו חלק מן המשכורת, וסירב, על-כן, לחשב את הקיצבה בדרך המבוקשת.

העותרים פנו לבית הדין האזורי לעבודה, וזה דחה את תביעתם. הם ערערו לבית הדין הארצי לעבודה
, אולם גם ערכאה שיפוטית זו לא ראתה לקבל עמדתם של העותרים. מכאן העתירה שלפנינו.

3. טענת העותרים היא כפולה: ראשית, לדעתם, נפלה טעות משפטית מהותית בפסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה
כאשר דחה את עמדתם. שנית, הנושא שלפנינו הוא בעל אותן התכונות המצדיקות התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה
(בג"צ 525/84 חטים ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה
ואח', פ"ד מ (1) 673, בעמ' 693).

4. לא ראינו מקום לקבלת עמדתם של העותרים באף אחת משתי הנקודות הנ"ל.

סעיף 8 הנ"ל מגדיר את המונח משכורת קובעת, ומבהיר, בין היתר, כי מונח זה מתייחס למשכורת על תוספותיה הקבועות. המונח תוספת קבועה מוגדר אף הוא בסעיף 8 הנ"ל, וזה נוסחה של ההגדרה:

"'תוספת קבועה' – תוספת המשתלמת על משכורתו היסודית של עובד ושהוכרה על ידי הממשלה כתוספת קבועה לענין חוק זה"
(ההדגשה שלי – מ' ש').



אין חולק, כי תוספת כוננות-על איננה בגדר התוספות שהוכרו על-ידי הממשלה כאמור בסעיף 8. טענת העותרים היא, כי יש לראות את התוספת כחלק אינטגרלי של המשכורת, היינו כתשלום שלא נועד להיות בגדר תוספת עבור עבודה מיוחדת או מילוי תפקיד במועד מסוים, אלא הגדלה סמויה של המשכורת. לשון אחר, אי-הכללתה של התוספת בתוך המשכורת, ואיזכורה כיחידה נפרדת, אינה מבטאת, לפי הטענה, את הכוונה הבסיסית, שהייתה מונחת ביסוד יצירתה של התוספת. לפי הטענה, נוצרה התוספת כדי לעקוף הסדרים משקיים, שמנעו הגדלת המשכורת כפשוטה.


איננו רואים מקום להביע דעתנו בקשר לטענה, לפיה ניתן לעקוף באופן המתואר לעיל את דרך קביעת התוספות הקבועות, כפי שהותוותה על-ידי המחוקק.


המחוקק נתכוון לחלוקה ברורה וגלויה בין משכורת לבין תוספת המיתוספת לקיצבה רק אם הוכרה לכך על-ידי הממשלה. אין ספק, שהמחוקק לא נתן דעתו לפיקציות לסוגיהן. לא ראינו מקום להביא את שאלת התוספות בכללותה לדיון לפני בית-משפט זה, ונשאיר עניין זה לדיון בעת מצוא.


די לצורך העתירה שלפנינו שלא שוכנענו, כי התוספת היא בגדר תשלום שאיננו קשור לביצוע עבודה מוגדרת, בצורה ובאופן מוסדרים ומותחמים מראש. הסתבר לנו, כי בהתאם להסדרים, שחלו בתקופת העסקתם של העותרים, היה שיעורו של התשלום עבור כוננות העל מושפע, במידה מסוימת, מן התשלומים עבור כוננויות אחרות.


כן עולה מן החומר שלפנינו, כי בהסכם הקיבוצי נקבע מפורשות, שכוננות העל לא תהיה חלק מן המשכורת. זה גם נובע מן הנתונים שנפרשו לפנינו, שלגבי תוספות דומות לא הייתה הכרה כמבוקש כאן.


מיתוספת לכך גם עובדת השיהוי מאז מתן פסק-דינו של בית הדין הארצי, אשר בעטיו הייתה הסתמכות על פסק הדין נושא עתירה זו בהליכים מאוחרים יותר, אם כי אינני רואה צורך לקבוע כאן אם היינו מחליטים לדחות במקרה דנן את העתירה על יסוד השיהוי בלבד.


לאור מכלול המסקנות, שהובאו לעיל, לא ראינו מקום להתערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק, והוחלט לדחות את העתירה.


ניתן היום, א' בחשוון תש"ן (30.10.89), בפני
עו"ד שקד ועו"ד רובינשטיין.








בג"צ בית המשפט העליון 752/89 ד"ר אוטו פרנקל, ד"ר ברנרד כהן נ' בית הדין הארצי לעבודה, הממונה על תשלום הגימלאות במשרד האוצר, [ פ"ד: מג 4 485 ] (פורסם ב-ֽ 30/10/1989)