פסקי דין על עו"ד תמיר כהן | פסקי דין על גלית כהן | פסקי דין על רס.אא יזמות והשקעות | פסקי דין על רוני סיני | פסקי דין על דוד סנהי |

4375/14 רעא     30/07/2014




רעא 4375/14 עו"ד תמיר כהן, גלית כהן נ' רס.אא יזמות והשקעות בע"מ, רוני סיני, דוד סנהי




החלטה בתיק רע"א 4375/14



בבית המשפט העליון


רע"א 4375/14



לפני:

כבוד השופט י' דנציגר


המבקשים:

1. תמיר כהן ,עו"ד


2. גלית כהן



נ


ג


ד



המשיבים:

1. רס.אא יזמות והשקעות בע"מ



2. רוני סיני



3. דוד סנהי


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.5.2014
בת"א 25634-09-12, ת"א 43360-07-13 ו-ת"א 7600-09-12
, שניתנה על ידי השופט כ' מוסק

בשם המבקשים:
עו"ד תמיר כהן

החלטה



לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט
כ' מוסק
) בת"א 25634-09-12, ת"א 43360-07-13 ו-ת"א 7600-09-12, שהדיון בהם אוחד. ההחלטה שניתנה ביום 22.5.2014, עניינה - הוראות בדבר אופן המשך הדיון בתביעות המאוחדות, בין היתר, נוכח קיומו של ערעור תלוי ועומד בבית משפט זה על

פסק דין
שניתן בעניינם של בעלי הדין בעבר.

הרקע לבקשה

1.
בין בעלי הדין נחתם הסכם נאמנות הנוגע לבניית בניין דירות בשכונת רמת בית הכרם בירושלים. בהסכם נקבע כי המבקשים יהיו זכאים לקבל בבניין שייבנה 3.75% מכלל הבנייה בתמורה לסכום שנקבע בהסכם. בעקבות סכסוך שנתגלע בעניין מימוש הסכם הנאמנות הגישו המשיבים תביעה נגד המבקשים בבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 8.5.2012 ניתן

פסק דין
בתביעה (השופט
י' שפירא
, ת"א 7015/05), שלפיו הסכם הנאמנות תקף והמבקשים שילמו סך של 327,669 ש"ח, המהווה את התמורה עבור רכישת חלקם היחסי במקרקעין. כמו כן, נקבע כי המבקשים טרם שילמו
עבור ייחוד חלקם בדירה בפרויקט ועבור זכות המימוש לדירה, אך יוכלו לממש זכות זו תוך 120 ימים מיום מתן פסק הדין. אין מחלוקת כי סכום זה לא שולם בפועל (להלן:

פסק הדין
).

2.
המבקשים הגישו תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת.א. 25634-09-12), במסגרתה דרשו לאכוף את הסכם הנאמנות, לרבות האמור בפסק הדין, וכן סעדים כספיים שונים. המבקשים טענו כי על המשיבים למסור להם את דירה מספר 3 בבניין (להלן:
הדירה
) בתמורה לתשלום שעליהם לשלם, כאמור בפסק הדין. מנגד, טענו המשיבים כי יש מחלוקת בנוגע לדירה שיש לייחד למבקשים, שכן הדירה שלגביה נרשמה בזמנו הערת אזהרה לטובת המבקשים, עולה בשטחה היחסי על 3.75% מכלל השטח הבנוי. המשיבים טענו גם שהמבקשים לא שילמו עד היום סכום כלשהו עבור עלות בניית הדירה ולכן הפרו את פסק הדין. משכך, ביקשו המשיבים להורות על ביטול הסכם הנאמנות ועל השבה. המשיבים הגישו תביעה נגד המבקשים (ת.א. 43360-07-13), במסגרתה טענו כי המבקשים הפרו את הסכם הנאמנות הפרה יסודית וביקשו להכריז על ביטולו. המשיבים חזרו על טענתם לפיה המבקשים אינם זכאים לקבל את הדירה שכן היא אינה תואמת מבחינת גודלה לאמור בהסכם שנחתם בין בעלי הדין. המבקשים טענו מצידם כי מדובר בטענה שהוכרעה בפסק הדין ולכן קיים השתק לגביה. בתביעה נוספת (ת.א. 7600-09-12) תבעו המבקשים למנות כונס נכסים כדי שיממש את פסק הדין וימסור את הדירה לידיהם. המשיבים התנגדו לכך.

3.
במסגרת ההליכים בתביעה למינוי כונס נכסים, מינה בית המשפט המחוזי שמאי מומחה מטעמו כדי לבדוק את עלויות הבנייה הנטענות. ביום 2.12.2013 הוגשה חוות דעת השמאי המומחה שלפיה אומדן עלויות הבנייה לנכס נכון ליום 13.5.2007, הכוללות הפרשי הצמדה וריבית, הוא בגבולות של 1,110,000 ש"ח. ביום 8.5.2014 הוחלט שהדיון בשלוש התביעות יאוחד. ביום 22.5.2014 התקיים קדם משפט בפני
השופט כ' מוסק. בתום הדיון נתן בית המשפט את החלטה נושא בקשת רשות ערעור זו.

החלטת בית המשפט המחוזי

4.
בית המשפט דחה את טענת המבקשים שלפיה יש לדון תחילה בתביעתם למנות כונס נכסים. בית המשפט נימק קביעתו בכך שערעור שהגישו המשיבים על פסק הדין תלוי ועומד בבית המשפט העליון (ע"א 5092/12, קבוע לדיון ליום 17.11.2014). בית המשפט קבע כי במצב דברים זה לא יהיה זה ראוי לשנות את המצב באופן בלתי הפיך, כך שהדירה תימסר למבקשים עוד בטרם הוכרע הערעור. בית המשפט הוסיף כי טרם הוכרעו המחלוקות שבין בעלי הדין, ובהן: ייחוד הדירה, הפרת הסכם הנאמנות והפרת פסק הדין. בנוסף, המבקשים לא הפקידו עד היום סכום כלשהו בחשבון נאמנות או בקופת בית המשפט עבור עלויות הבנייה שאינן במחלוקת. בית המשפט ציין כי בקדם המשפט עלה שבפועל אין בידי המבקשים הסכום שנקבע על ידי השמאי, וכי בא-כוחם ביקש ליתן צו שלפיו יהיו המשיבים חייבים לרשום משכנתא על הדירה לטובת בנק שייתן הלוואה בסכום זה למבקשים. בית המשפט קבע כי מתן צו כאמור יביא למצב בלתי הפיך במידה שבית המשפט העליון ימצא לנכון להתערב בפסק הדין.

5.
זאת ועוד, במסגרת ההחלטה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים ודחה את התביעה נגד המשיבים 2 ו-3 (תחת מחיקתה - לבקשת המבקשים), בקובעו כי מטענות המבקשים עצמם ומהמסמכים שהוגשו על ידם עלה כי אין יריבות כלשהי בין המשיבים 2 ו-3 לבין המבקשים. בית המשפט נתן הוראות נוספות בנוגע לאופן המשך ההליך, לרבות באשר להשלמת תצהירי עדות ראשית. שמיעת הראיות בתביעות נקבעה ליום 20.11.2014.


מכאן בקשת רשות הערעור.

תמצית נימוקי הבקשה

6.
המבקשים טוענים כי עניינה של הבקשה ייחודי. לטענתם, בית המשפט קמא קבע קביעות אשר יש בהן כדי לעכב את ביצועו של פסק הדין שניתן לפני כשנתיים. לדברי המבקשים, בהחלטת בית המשפט יש קביעות "מרחיקות לכת" הנוגעות לסמכותו של בית המשפט לפרש ולבטל

פסק דין
או לעכב את ביצועו של

פסק דין
, וזאת בניגוד להלכה הפסוקה או לתקנות. המבקשים מתארים את השתלשלות העניין מאז מתן פסק הדין וטוענים שהודיעו כי הם מסכימים לקביעת השמאי ומוכנים לבצע את התשלום, אך המשיבים סירבו לאמור. המבקשים מזכירים כי לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וכי המועד להגיש בקשה מעין זו חלף. לפיכך, לטענתם, טעה בית המשפט בקביעותיו שמשמעותן היא למעשה עיכוב ביצוע פסק הדין בלא שהתבקש לעשות זאת וללא כל סמכות.

7.
המבקשים טוענים עוד כי אין בסמכותו של בית המשפט לפרש או לבטל

פסק דין
של ערכאה מקבילה בהליך שהחל כשנתיים לאחר מתן פסק הדין, ולאחר שקיימת חוות דעת לגבי מימושו. לטענת המבקשים, משנקבע בפסק הדין שהחלק הראשון של הסכם הנאמנות בוצע וכי ההסכם שריר וקיים, לא יכול מותב אחר לבטל קביעה זו.

8.
המבקשים משיגים גם על התייחסות בית המשפט לכך שאין בידיהם את הסכום שנקבע על ידי השמאי המוסכם ולבקשה לרישום משכנתא שהועלתה על ידי בא-כוחם. לטענת המבקשים, התנאי לרישום משכנתא הוא חלק מתנאי ההסכם, ולדבריהם, ניתן יהיה לפצות את המשיבים בגין נזק שיגרם להם, אם יגרם, במקום לרמוס את זכות הקניין שלהם אשר הוכרה בפסק הדין.

9.
המבקשים מעלים טענות גם בנוגע לדחיית התביעה נגד המשיבים 2 ו-3 תחת מחיקתה, כפי שביקשו. לטענת המבקשים, בקשתם למינוי כונס נכסים לצורך מימוש פסק הדין היא הליך פשוט - בירור סכום עלויות הבניה של הדירה כשהשמאי כבר חיווה את דעתו בעניין. המבקשים טוענים כי משהסכימו לשלם את האמור בחוות הדעת של השמאי, כל שנותר הוא לאשר את הבקשה; סדר הדברים הנכון הוא, לדבריהם, להכריע בבקשה למינוי כונס נכסים, לממש את פסק הדין ובמידה שהערעור בבית משפט זה יתקבל, לדון בתביעת הפיצוי שיגישו, ככל הנראה, המשיבים.

דיון והכרעה

10.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים.

11.
הלכה פסוקה היא, שכאשר מדובר בהחלטה בסוגיות דיוניות מובהקות אשר לגביהם מסור לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב, אין בית משפט שלערעור מתערב, אלא אם כן ההחלטה הנדונה נוגדת את הדין או גורמת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 2292/11
זקס נ' בנק מזרחי
טפחות בע"מ

(25.7.2011)]. יתרה מכך, החלטת בית המשפט קמא מיום 22.5.2014 היא "החלטה בענין שלבי הדיון בהליך", שלגביה אין כלל מקום לעתור למתן רשות ערעור [ראו: סעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009]. אזכיר כי צו בתי המשפט נועד לייעל את ההליך המתברר לפני הערכאה הדיונית, לאפשר את רצף הדיון ולמנוע עיכובים מיותרים בבירורו. כמו כן, נועד הצו למנוע בזבוז זמן שיפוטי יקר של ערכאת הערעור וליצור הרמוניה בפרשנות הדין [ראו דיון בעניין ברע"א 3783/13

אי די בי חברה לפתוח בע"מ נ' שמיע

(5.6.2013)]. נמצא אפוא כי לא רק שלגופו של עניין אין כל מקום שערכאת הערעור תתערב בהחלטות מהסוג האמור, אלא שמחוקק המשנה הורנו שלא ליתן רשות ערעור על החלטות אלה. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

12.
בבחינת למעלה מן הצורך אבהיר כי איני סבור שהמקרה דנא נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור, שכן איני סבור כי החלטת בית המשפט המחוזי עלולה לפגוע בהליך באופן המצדיק את קבלת בקשת רשות הערעור. כאמור, ערעור על פסק הדין תלוי ועומד בבית משפט זה, ובנסיבות אלה החליט בית המשפט קמא על אופן המשך הדיון כך שמצד אחד, הדיון בתביעות שאוחדו לא יעוכב ויתנהל ביעילות. מצד שני, המשך הדיון לא יגרום לתוצאה בלתי הפיכה אשר תאיין את הדיון בערעור על פסק הדין. נדמה שההחלטה שניתנה שקולה, סבירה ויעילה ולכן גם לגוף העניין, אין מקום להתערב בה.

13.
לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אינני עושה צו להוצאות.



ניתנה היום, ג' באב התשע"ד (30.7.2014).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14043750_w01.doc

אא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







רעא בית המשפט העליון 4375/14 עו"ד תמיר כהן, גלית כהן נ' רס.אא יזמות והשקעות בע"מ, רוני סיני, דוד סנהי (פורסם ב-ֽ 30/07/2014)