פסקי דין על סיגלית עין קדם | פסקי דין על מאור אברגל | פסקי דין על דקלה לוי |

23397-06/14 רתק     27/07/2014




רתק 23397-06/14 סיגלית עין קדם נ' מאור אברגל, דקלה לוי








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רת"ק 23397-06-14 עין קדם נ' אברגל ואח'




תיק חיצוני:




בפני

כב' השופט
דר' מנחם רניאל


מבקשים

סיגלית עין קדם


נגד


משיבים

1. מאור אברגל
2. דקלה לוי



החלטה

זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (הרשם הבכיר ניר זיתוני) מיום 24.5.14. המשיבים מתנגדים לבקשה.

בית המשפט לתביעות קטנות הינה ערכאה מיוחדת אשר מטרתה לסיים סכסוכים בדרך מהירה ויעילה. לפיכך, אין ערעור בזכות על פסק הדין אלא יש צורך בקבלת רשות. משום כך, על בית המשפט לערעורים לשקול את מידת התערבותו, ולהתערב רק כאשר קיימת טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה התערבות, או כאשר השאלה המתעוררת חוזרת באופן קבוע בבית המשפט לתביעות קטנות וקיים צורך להכריע בה, כדי לא להנציח טעות
– בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 פנחס יאיר נ' שחר פרנקל פ"מ תשנ"א(3) 309 (1990), בר"ע (מחוזי י-ם) 567/03 טננהאוז נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ אירופה קאר (ניתן ביום 9.12.2003), רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (ניתן ביום 12.7.2005); בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (ניתן ביום 3.4.2008); רע"א 9615/05
שמש נ' פוקצ'טה
.

לאחר עיון בטענות המבקשת והמשיבים, הגעתי למסקנה שאין בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה התערבות בית המשפט לערעורים, ודין הבקשה להידחות.

אני דוחה את טענת המבקשת כנגד אי איחוד הדיון עם תביעה שהגישה לבית משפט השלום, באמצעות באת כוחה,
6 ימים לפני הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות. לא אסתפק בכך שלא הוגש כלל ערעור על החלטות הרשמת הבכירה גילה ספרא ברנע שלא לאחד את הדיון, ואומר שהחלטת הרשם הבכיר שלא לאחד את הדיון היתה מוצדקת לגופה. אציין עוד, שכל עוד לא קבע בית המשפט לתביעות קטנות שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים לתביעה, והעביר את התביעה לבית משפט השלום, לפי סעיף 60 לחוק בתי המשפט, מדובר בשני תיקים בשני בתי משפט שונים, ולכן תקנה 520 העוסקת באיחוד ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד לא חלה, ואין לשופט סמכות לאחד תיקים אלה. הרשם הבכיר לא הגיע למסקנה שהתיק בפני
ו אינו מתאים לדיון בבית משפט לתביעות קטנות, ובדין. על כן, כלל לא היתה לו סמכות לאחד דיונים עם בית משפט השלום.

אני דוחה גם את טענת המבקשת נגד הפסקת הדיון. הפסקת הדיון נעשתה אחרי יותר משעה של דיון, משעה 14.24 עד 15.29, ואחרי שנרשמו 6 עמודי פרוטוקול ובהם טיעונים בהרחבה. כאמור בסעיף 62 (ב) לחוק בתי המשפט, בית המשפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנהוגים בבית משפט אחר, ועליו לפעול בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה. כך אכן נהג בית המשפט לתביעות קטנות.

עיון בכתב התביעה ובכתב ההגנה של הצדדים בבית המשפט לתביעות קטנות מעלה שעיקר טענות המשיבים נדחה ועיקר טענות המבקשת התקבל, מלבד ענין האיחור בפינוי. אין מחלוקת שעל המשיבים לשלם חוב חשמל בסך 3,876 ₪. המבקשת הסכימה לשלם עבור תיקון המקרר, והוכח תשלום 500 ₪ עבור תיקונו. הערכת בית המשפט שהיה במקרר שהתקלקל מזון בשווי 500 ₪ היא סבירה. נדחתה טענת התובעים לנזק למצלמות האבטחה, לסרטים ולעוגמת נפש. מנגד, התקבלה טענת מבקשת בדבר קיזוז עלות סיוד בסך 2,596 ₪, ו- 401 ₪ בגין החלפת מנעול. בדין לא התקבלה טענת המבקשת שעל המשיבים לממן הפרדת ארונות חשמל בסך 1,000 ₪, לפי הנחיית בית המשפט בתביעה בין המשיבים לשכנם, לאחר שהמבקשת לא התקינה ארון חשמל נפרד לכל דירה. אשר להוצאות הכספיות בתביעה, בדין קבע בית המשפט לתביעות קטנות שכל צד ישא בהוצאותיו, ודחה את תביעת המשיבים.

המחלוקת העיקרית היא איפוא בשאלה אם המשיבים איחרו 11 יום בפינוי המושכר. עיקר המחלוקת נוגע לשאלה אם אכן ביום 31.10.13 בבוקר היתה הדירה מפונה באופן חלקי, והפינוי הסתיים ביום 31.10.13 שעה 19.29 כגירסת המשיבים, או כלל לא, כגירסת המבקשת בבקשה לפני. אציין, שבניגוד לגירסה המפורטת כאילו החפצים לא היו ארוזים, המופיעה בבקשה שבפני
, המבקשת לא טענה כך בכתב הגנתה וגם לא העידה כך, אלא "ראינו שלא היה פנוי. כביסה בחבלים. היה דין ודברים מאוד לא נעים. הבנתי שהוא לא מתכוון לפנות את הדירה". אין ספק שבאותו ערב הודיע המשיב שהדירה פנויה, וכי לאחר כמה ימים הגיעה המבקשת וראתה שהדירה לא פנויה במובן זה שהושארה בה מצלמה. אין ספק גם שלמרות התיאום על פינוי ביום 31.10.13 בבוקר, אם נמסרה הדירה ביום 31.10.13 בערב, אין המבקשת זכאית לאף יום של פיצוי על איחור בפינוי. בנסיבות אלה, אין מקום להתערב בקביעתו המנומקת של בית המשפט לתביעות קטנות שהיה פינוי חלקי ביום 31.10.13, וכי שני הצדדים נושאים באחריות לכך שבסופו של דבר הדירה פונתה סופית ביום 10.11.13. על כן, מוצדקת המסקנה, שאין לחייב את המשיבים בפיצוי על איחור בפינוי, ואין לקזז מהפיקדון סכום של 5,500 ₪, כדרישת המבקשת.



אשר על כן, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות, ואני דוחה אותה.

אשר להוצאות משפט, על פי תקנה 512, סכום ההוצאות לא יפחת מהסכום בתעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין, הקובע סכום מינימום של 5,050 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים הנתונים במחלוקת בין הצדדים נמוכים, וכנראה הוגשה בקשה בעיקר מתוך כוונה להשליך על בירור התביעה הנוספת שהגישה המבקשת נגד המשיבים. בנסיבות הענין, אני מעמיד את הוצאות המשפט שעל המבקשת לשלם למשיבים על סכום מופחת של 2,360 ₪. המזכירות תעביר למשיבים סכום זה מתוך העירבון שהופקד, ותחזיר את היתרה למבקשת.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ד, 27 יולי 2014, בהעדר הצדדים.














רתק בית משפט מחוזי 23397-06/14 סיגלית עין קדם נ' מאור אברגל, דקלה לוי (פורסם ב-ֽ 27/07/2014)