פסקי דין על שאול חביב | פסקי דין על נתי קטיפה | פסקי דין על חברת אל על בע"מ
6298-09/13 תק 17/07/2014
תק 6298-09/13 שאול חביב, נתי קטיפה נ' חברת אל על בע"מ
בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה
ת"ק 6298-09-13 חביב ואח' נ' חברת אל על בעמ
תיק חיצוני:
בפני
כב' הרשמת בכירה
אושרית הובר היימן
תובעים
1
.
שאול חביב
2
.
נתי קטיפה
נגד
נתבעת
חברת אל על בע"מ
פסק דין
התובעים רכשו כרטיסי טיסה מן הנתבעת, לטיסות - מישראל לבנקוק וחזרה.
לטענת התובעים, ביום 30.01.13, בטיסתם חזרה מבנקוק לישראל, הוקצו עבורם מושבים אשר היו
תקולים, מה שהסב להם אי נוחות ועוגמת נפש רבה, ומכאן תביעתם.
לטענת התובעים, במושבי המטוס שבהם הושבו, לא ניתן היה להטות באופן מלא את גב המושב ומערכת המולטימדיה לא הייתה תקינה. כתוצאה מן האמור, סבלו התובעים לטענתם, מצפיפות וחוסר מעש, משך 11 שעות הטיסה. לטענת התובעים פנו אל צוות השירות בטיסה, אולם אלו לא הציעו כל פתרון, הואיל והטיסה מלאה. בדיעבד, הציעה הנתבעת לפצותם בפיצוי בסך 100$ לאדם, פיצוי אשר לטענת התובעים הינו מעליב ואינו משקף את עוצמת הפגיעה בהם.
התובעים עתרו, כי אחייב את הנתבעת לשלם פיצוי בסך 15,555 ₪.
מנגד, טענה הנתבעת בכתב הגנתה, כי התביעה הינה מוגזמת. לטענת הנתבעת, ההבדל בין זווית הטיית גב המושב במושב התובעים לבין זווית הטייתו במושב אחר, היה זניח ביותר. עוד נטען, כי מערכת האודיו לא עבדה רק באחד מבין שני המושבים. כן, טענה הנתבעת, כי המדובר היה במושבים סטנדרטיים, וכי תחושת הצפיפות נבעה מהיותו של התובע 2 גבוה במיוחד. הנתבעת טענה, כי צוות השירות בטיסה, הציע לתובעים לעבור למושבים אחרים, אולם אלו סירבו להצעה. עוד נטען, כי התובעים התנהגו כלפי צוות הטיסה בבריונות ובאלימות, וכי הדבר הובא לידי ביטוי בדו"ח מנהל השירות בטיסה. כמו כן, נטען כי הנתבעת מחויבת, בחוזה ההתקשרות עם נוסעיה לספק להם שירותי תעופה, אולם אין לה כל התחייבות לעניין סוג המושבים ואספקת בידור בטיסה.
בדיון שהתקיים בפני
העידו התובעים, ומטעם הנתבעת - מר מיכאל סקלר – מנהל שירות הטיסה, וכן מר יוסי קורסיה העובד במחלקת קשרי לקוחות של הנתבעת.
התובע 1 חזר בעדותו על האמור בכתב התביעה. כן טען בפני
, כי הינו סובל מבעיות נכות בברכיים, אולם לעניין זה לא הציג אסמכתא רפואית כלשהי. לשאלות ביהמ"ש ציין, כי התקלה במושבים הייתה אך בטיסה חזרה ארצה, וכי התביעה הינה בגין עלות כל החבילה, הואיל וחווייתם של התובעים נפגעה והם מעוניינים בחוויה מתקנת.
לטענת התובע 1, לא הוצע לתובעים "פתרון אמיתי" ע"י צוות השירות בטיסה, וכי הצוות הציע לו שיעמוד חלק מן הטיסה ולתובע 2 שיפרוס רגליו במעבר. עוד טען התובע 1 בעדותו, כי הצוות פירק את המושבים במהלך הטיסה וניסה לתקנם ללא הצלחה. התובע 1 טען, כי התנהגותו והתנהגות התובע 2 הייתה הולמת את הנסיבות, וכן ציין כי עלות כרטיסי הטיסה במלואה, עבורו ועבור התובע 2, עמדה ע"ס 11,000 ₪, וכי התובעים עומדים על פיצוי בגין הסבל והכאבים שחוו.
התובע 2 חזר גם כן על גרסת התובעים. גם הלה טען לבעיות רפואיות בברכיו, אך לא הציג אסמכתאות לענין זה. התובע 2 טען, כי צוות השירות הפגין חוסר איכפתיות למצוקת התובעים, ולא הציע פתרונות כלשהם. לטענת התובע 2, עמד משך למעלה מ – 10 שעות במהלך הטיסה.
מר מיכאל סקלר, מנהל השירות בטיסה, העיד בפני
ומסר כי נקרא לטפל בעניינם של התובעים, לאחר שנמסר לו שנוצרה מהומה בחלק המטוס בו הושבו. כאשר הגיע, התחוור לו כי התובע 2 מסרב לשבת עד אשר ימצא לו פתרון. מר סקלר טען, כי אף שסבר שהליקוי במושב הינו מינורי, הוצע לתובעים לשבת במושבים אחרים שהיו פנויים, אך הללו סירבו, היות והיו אלו מושבים בודדים, והדבר לא איפשר להם לשבת יחד במהלך הטיסה. העד הכחיש כי נאמר לתובע לשבת כשרגליו במעבר, שכן הדבר אסור מבחינה בטיחותית, וכן שהתובע עמד במהלך הטיסה. לטענת העד, התובע 2 אף ישן חלק ניכר מהטיסה. מר סקלר הוסיף, כי התנהגותו של התובע 2 נחשבת בהתאם לתקנות התעופה הישראליות, לאלימה.
מר קורסיה, נציג הנתבעת, מסר בעדותו כי בטיסה היו 49 מושבים פנויים, ולעניין זה הציג את דו"ח הטיסה, אולם התובעים סירבו להחליף מושב וביקשו לעבור למחלקת משודרגת. כן ציין, כי ככל שהתובעים אכן סובלים מבעיות רפואיות, טענה שעלתה לראשונה בדיון, יכולים היו להזמין, מבעוד מועד מושב בקדמת המטוס, אך נמנעו מלעשות כן. עוד מסר, כי נוכח התנהגותם האלימה של התובעים, הצוות חש אוים, והדבר הובא לידי ביטוי בדו"ח הטיסה שנרשם בזמן ההתרחשות. חרף האמור, ולפנים משורת הדין, הוצע לתובעים פיצוי, וגם אותו סירבו לקבל.
על כן, עתר נציג הנתבעת כי התביעה תידחה תוך פסיקת הוצאות לטובת הנתבעת.
דיון והכרעה:
לאחר שקראתי טיעוני הצדדים בכתב, התרשמתי מעדויותיהם בפני
ועיינתי בראיותיהם, נחה דעתי כי דינה של התביעה להידחות.
ראש וראשון, העדפתי מונים רבים את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובעים, ועל כן אני מאמצת אותה במלואה.
מקובלת עלי עמדת הנתבעת, כי הליקוי במושבים היה מזערי, וזאת עולה גם מן התמונות שצורפו לכתב התביעה עצמו.
עוד אני מאמצת את טענת עדי הנתבעת, כי צוות הטיסה עשה ככל יכולתו על מנת לסייע לתובעים, לרבות להציע להם לעבור למושבים פנויים. אני דוחה טענת התובעים, כי הטיסה הייתה מלאה – טענה אשר נטענת בעלמא וללא כל ראיה (והרי, כפי שצולמו מושבי התובעים ניתן היה אף לצלם את פנים המטוס בתפוסתו המלאה). מנגד, נתמכת טענת הנתבעת, כי במטוס היו עשרות מושבים פנויים, בדו"ח הטיסה.
אני דוחה טענת התובעים, כי הפתרונות שהוצעו ע"י צוות המטוס, כללו עמידה במהלך רוב שעות הטיסה והטיית הרגליים לעבר המעבר וכן כי צוות השירות פירק את המושבים בזמן הטיסה, שכן טענות אלו
הינן כה אבסורדיות עד שהן בלתי מהימנות עלי בעליל.
עוד אני מאמצת טענת הנתבעת, כי התנהלות התובעים הייתה כוחנית, נוכח לשונו של דו"ח מנהל השירות בטיסה, אשר נכתב מיד לאחר ההתרחשות, וממנו עולה כי התובע 2 נהג בגסות ובאלימות כלפי הצוות.
אני דוחה טענות התובעים, כי מצוקתם נבעה מבעיות בריאותיות בברכיים, שכן טענה זו עלתה לראשונה במסגרת הדיון ועל כן היא בבחינת "גרסה כבושה", וזו אף נטענה בעלמא ובהעדר כל אסמכתא רפואית.
יתרה מכך, ככל שאכן קיימת בעיה מן הסוג הנטען, מצופה היה מן התובעים כי ידאגו – מבעוד מועד – לעדכן את חברת התעופה ולשריין עבורם מקומות שלהם מרווח גדול יחסית לרגליים. משלא עשו כן, אין להם, אלא להלין על עצמם.
עוד אני מוצאת בדרישתם של התובעים לפצותם בעלות הכוללת של חבילת הטיסות – הלוך ושוב עבור שניהם בתוספת פיצוי בשיעור אלפי ₪ בגין "עוגמת נפש", בעוד שהתקלה במושב הייתה באחד מן המושבים בטיסה חזרה בלבד, כחסרת תם לב וכניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונה של הנתבעת.
נראה, כי לענייננו ניתן לשוב ולהפנות לפסיקתו של כב' השופט מנחם קליין ב –
ת"ק (תל אביב), 4308/04 ליבמן נ' מנו ספנות, כהאי לישנא:
"לאחרונה
הולכת
ומתפתחת
תופעה
מוזרה
ומשונה
של
הצפת
בתי
המשפט, ובמיוחד
בתי
המשפט
של
תביעות
קטנות, בתביעות
קנטרניות
וטורדניות
של
נופשים
אשר
מחפשים
בכל
מאודם
כל
תקלה
או
סיבה, אף
מתחת
לאדמה, בכדי
בחזרתם
לארץ
לתבוע
את
חברת
התיירות, סוכן
הנסיעות, חברת
הספנות, חברת
התעופה, מי
לא, בגין
אי
נוחות
אמיתית
או
מדומה, קשה
או
קלת
ערך
בעת
חופשתם. במקום
לשתף
פעולה
עם
גורמי
התיירות
ולהודות
על
הניסיונות
של
גורמים
אלו
להתגבר
על
התקלות
הנ"ל
ולהמשיך
ליהנות
מהחופשה
ולשים
התקלות
בצד
ולהדחיקם
מהזיכרון, בוחר
הנופש
להתרגז
ולרטון
ובכך
להגדיל
את
רכיב "עוגמת
הנפש" בתביעתם
ולתכנן
את
הרגע
בו
כף
רגלם
תדרוך
על
מפתן
בית
המשפט
בכדי "הצדק
ייצא
לאור" ויוכלו
גם
הם
לגרום "לעוגמת
נפש" לגורמי
התיירות
המסורים".
בענייננו, התובעים טסו בחברה הנתבעת, לבנקוק – בטיסה ממנה נהנו ואין להם כל טרוניה לגביה. בטיסתם חזרה, נתקלו בתקלה מינורית באחד מן המושבים שהוקצו עבורם במטוס – לא ניתן היה להשעין את גב המושב עד לזווית הטיה מלאה ומערכת האודיו במושב לא פעלה. הנתבעת מצידה, עשתה כל שיכלה על מנת למצוא עבורם מושב חלופי, אולם אלו בחרו להישאר במושבם, לרטון, לצעוק ולנהוג בגסות כלפי צוות הטיסה, והכל כדי להישאר ישובים יחד ומתוך מטרה לתבוע על כך פיצוי שבינו לבין אי הנוחות שנגרמה להם אין כל פרופורציה.
יתרה מכך, גם את הצעתה של הנתבעת לפצותם, דחו התובעים בזלזול, וחלף זאת פנו לניהול הליך זה כנגד הנתבעת ולא ידעו די.
עוד אני סבורה, כי הליקוי אשר ארע באחד מן המושבים, מהווה "זוטי דברים", ולא
היה
ראוי
כי
זמנו
של
בית
המשפט
יוקדש
להתדיינות
על
דברים
של
מה
בכך, על
חשבון
התדיינות
בדברים
של
ממש
בעניינם
של
מתדיינים
אחרים.
ראוי להפנות ל - ת"א מחוזי מרכז 5731-08-07 קיכל נ' בזק [פורסם בנבו], שם קבע כב' השופט גרוסקופף, כדלקמן:
"כידוע
החוק
אינו
עוסק
בזוטות, לכלל
זה
יש
אומנם
ביטוי
מפורש
רק
בפקודת הנזיקין (נוסח חדש
)
סעיף 4 שכותרתו "מעשה
של
מה
בכך", אולם
אני
סבור
כי
הוא
מהווה
עיקרון
כללי
במשפט
הישראלי
ולו
מכח
החובה
להשתמש
בזכויות
משפטיות
בתום
לב (סעיף 39ל
חוק
החוזים
(חלק
כללי)) החל
על
כל
חיוב
וכל
פעולה
משפטית. השוו
גם
סעיף 4 לתזכיר
חוק
דיני
ממונות
הקובע
עיקרון
יסוד
לפיו "לא
תוגש
תובענה
בשל
מעשה
קל
ערך
שאדם
סביר
לא
היה
מלין
עליו"."
דברים
אלו
יפים
לענייננו.
סוף דבר –
התביעה נדחית.
התובעים יישאו, יחד ולחוד, בהוצאות הנתבעת, בסך 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים
ניתן היום,
י"ט תמוז תשע"ד, 17 יולי 2014, בהעדר הצדדים.
תק בית משפט לתביעות קטנות 6298-09/13 שאול חביב, נתי קטיפה נ' חברת אל על בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/07/2014)