פסקי דין על אורי אליהו | פסקי דין על פריניר (הדר 1987) בע"מ

3012/00 א     28/12/2004




א 3012/00 אורי אליהו נ' פריניר (הדר 1987) בע"מ




1

בתי המשפט
א 003012/00
בית משפט השלום פתח-תקוה
28/12/2004
תאריך:
כבוד השופטת נירה דסקין

בפני

אורי אליהו

בעניין:
התובע
מירית ספירשטיין

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
פריניר (הדר 1987) בע"מ


הנתבעת
עמירם אלון

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין
בפני
י תביעה לתשלום סך של 185,000 ₪, בהתאם להצעת מחיר אשר נשלחה מטעם התובע לנתבעת, בעניין העברת דוד קיטור מרחובות, למפעל הנתבעת בגליל.

על פי המפורט בכתב התביעה, התובע, שהינו הבעלים של חברת "שילוב", אשר עיסוקה בתחום דודי קיטור ומבערים, העביר לנתבעת ביום 21.5.95, חברת פריניר הדס 1987 בע"מ (להלן: "פריניר"), הצעת מחיר, בגין העברתו של דוד קיטור, ממפעל תנובה ברחובות, למפעלה של הנתבעת, באזור הגליל והתקנתו והפעלתו שם.

הצעת המחיר עמדה על סך של 200,000 ₪ + מע"מ, וכללה, בין היתר, כמפורט בכתב התביעה, את מחיר העברת הדוד, התקנתו, מחיר החלקים הדרושים לביצוע ההתקנה, וכן פורטו תנאי התשלום ואופן התשלום.

על פי כתב התביעה, קיבלה הנתבעת את הצעת המחיר יום למחרת, בתאריך 22.5.95.

הצעת המחיר מיום 21.5.95, והזמנה חתומה על ידי פריניר מיום 22.5.95 צורפו לכתב התביעה, וסומנו א1, א2, בהתאמה.
בהתאם לאמור בכתב התביעה, ביום 5.6.95 שילמה פריניר לתובע סך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, וזאת בהתאם לתנאי ההזמנה מיום 22.5.95, החתומה ע"י פריניר, תחת הכותרת "תנאי תשלום". בהתאמה, צורף נספח ב לכתב התביעה, חשבונית מס, בגין התשלום הנ"ל.

ביום 25.6.96, כך בכתב התביעה, הסתיימה מלאכת התקנת הדוד והפעלתו במפעל הנתבעת, וביום 2.7.95 נשלחה על כך הודעה בכתב מאת שילוב לפריניר. ההודעה צורפה לכתב התביעה, וסומנה כנספח ג. צורפה גם חשבונית מס מספר 711, אשר סומנה כנספח ד, בגין תשלום של 92,500 ₪ בצירוף מע"מ, אשר אמור היה להשתלם, בהתאם להזמנה, לאחר סיום התקנת הדוד. החשבונית נשלחה לנתבעת, כדרישה לתשלום הסך האמור, בהתאם למוסכם.

ביום 19.7.95 שלחה הנתבעת לתובע תגובה, נושאת הכותרת "דרישת תשלום", אשר סומנה כנספח ה, ובה הודיעה פריניר, כי אינה מתכוונת לשלם את הסך האמור לעיל, מאחר והסתבר לה, כי התובע גנב - לטענתה - מדוד הקיטור של פריניר את חלקי הדוד, שעה שאוחסן במפעל תנובה ברחובות, וברוב חוצפתו - כך הנתבעת במכתבה - התקין את החלקים הגנובים בדוד שהעביר למפעל הנתבעת בגליל.

ביום 6.8.95 הגישה הנתבעת תלונה כנגד התובע במשטרת רחובות, בגין מעשה הגניבה, לטענתה.

ביום 28.8.95 שלח התובע דרישת תשלום נוספת לנתבעת, אשר צורפה לכתב התביעה, וסומנה כנספח ו, בה דחה התובע את האשמות הנתבעת, ודרש את יתרת התשלום. על כך השיבה הנתבעת במכתב מיום 3.9.95, נספח ז.

עוד צירף התובע לתביעתו את נספח ח, נושא תאריך 16.2.00, לפיו הסתיימה החקירה בעניינו, ולא נמצאו ראיות מספיקות לצורך העמדתו לדין.
לאחר כל זאת, נשלחה לנתבעת ביום 07.03.00 דרישת תשלום נוספת מטעם התובע, שעניינה התראה אחרונה טרם נקיטת הליכים משפטיים, חתומה בידי עו"ד סלטון, צורפה לכתב התביעה, כנספח ט.

ביום 12.4.00 הגיש התובע כנגד הנתבעת תביעה בסדר דין מקוצר, בגין יתרת התשלום, בסך 185,000 ₪.

טענות פריניר:

ביום 21.5.00 הגישה פריניר בקשת רשות להגן, לה צורף תצהיר מטעם מר יעקב צסקלה (להלן: "צסקלה"), שהינו מנהל פריניר. בבקשתה, מפרטת הנתבעת את העובדות כראות עיניה, תוך פירוט הגנתה, הנסמכת כאמור, על הטענה בדבר גניבת חלקי הדוד.

לטענת פריניר, נרכש הדוד מתנובה בחודש יולי 1993, כשהוא במצב עבודה. הדוד הושאר במפעל תנובה, כאשר בסמוך לדוד של פריניר, שכן דוד אחר, של חברת שילוב, בבעלות התובע.

בחלוף שנתיים, משביקשה הנתבעת להעביר הדוד למפעלה, הזמינה, טרם ההעברה, את המהנדס דני מילר, לבדוק את הדוד שרכשה. מבדיקת המהנדס הסתבר, כי כל האביזרים והחלקים שהיו מחוברים לדוד, הוסרו ממנו.

בתצהירו, בסעיף 4.6, מציין צסקלה כי לדברי השומר במפעל תנובה, מי שפירקו את החלפים מן הדוד היו אנשי חברת שילוב.

צסקלה מאשר בתצהירו, כי פריניר פנתה לתובע לקבלת הצעת מחיר בגין העברת הדוד, התקנתו והפעלתו, ואכן הצעת מחיר שכזו התקבלה במשרדי פריניר ביום 21.5.99.

ועוד מציין צסקלה בתצהירו, בהדגשה, כי בהצעת המחיר פורטו על ידי התובע כל האביזרים והחלקים שנגנבו מדוד הקיטור (סעיף 4.8 לתצהיר).

בסופו של דבר, הובא הדוד לפריניר ע"י התובע, הותקן על ידו, ולאחר מעשה הובהר, לטענת צסקלה, כי כל החלקים שהותקנו על הדוד על ידי התובע, ובפרט אמורים הדברים לגבי לוח החשמל של הדוד, הם הם החלקים המקוריים שהוסרו מן הדוד, בתקופה שעמד בתנובה. לדברי צסקלה, הדברים עולים

"...הן מתוך צבעם של החלקים שהותקנו ע"י המשיב בדוד הקיטור אשר היו זהים
לחלוטין לצבעו של דוד הקיטור שנרכש ע"י פריניר, הן מהאופן בו נחתכו צינורות דוד הקיטור שתאמו במדוייק לחיתוכים שהיו על גבי הדוד, והן מתוית הזיהוי מפח - בה נרשם שם היצרן המקורי של דוד הקיטור (חב' ה"מיכל") אשר הוסרה ע"י המשיב מלוח החשמל של הדוד - ותחתה הודבקה על לוח החשמל - תווית פלסטיק חדשה תחת השם: "שילוב דודי קיטור". (סעיף 4.9 לתצהיר צסקלה)

לאחר התקנת הדוד, ולאור הדברים הנ"ל, הוזמן למפעל פריניר מר שמעוני מרדכי (להלן: "שמעוני"), אשר עבד כטכנאי בחברת ה"מיכל", שייצרה את דוד הקיטור הנדון. על פי תצהירו של צסקלה, גילה שמעוני עד מהרה, כי לוח החשמל שהותקן בדוד עם הגיעו למפעל פריניר הוא לוח החשמל המקורי שנבנה לאותו דוד, והותקן בו. יתרה מכך, שמעוני זיהה את כתב ידו על גבי חלקים בלוח החשמל שהותקן בדוד ע"י התובע.

הנתבעת טענה בבקשתה למתן רשות להגן, כי לאור פירוט הדברים הנ"ל, כל חלקי הדוד שהותקנו בו ע"י התובע הינם חלקי הדוד המקוריים, וכי תמורתם שולמה כבר בעבר ע"י פריניר, עת רכשה את הדוד כשעמד בתנובה. חלקים אלו נגנבו, לטענת הנתבעת, ע"י התובע, אשר שב והתקינם בדוד הקיטור, כשהגיע למפעל פריניר.
צסקלה טוען בתצהירו כי התשלום היחידי לו זכאי התובע הינו תשלום עבור הובלת הדוד מרחובות למפעל פריניר, אשר על פי הצעת המחיר עומד על סך של 15,000 ₪. תשלום זה, בצירוף מע"מ, שולם ע"י פריניר עוד ביום 5.6.95.

הנתבעת טוענת, כי לאור מעשה הגניבה לא זכאי התובע ליתרת התשלום, שכן, יתרה זו אמורה היתה להשתלם בגין החלקים השונים שהתקין התובע בדוד, אלא שהחלקים החסרים נגנבו, לטענת הנתבעת, על ידי התובע, והתובע התקינם על גבי הדוד, כשנקרא להפעילו על ידי הנתבעת.

ביום 05.09.00 נתנה לנתבעת, בהסכמת ב"כ התובע - המשיב, רשות להגן.

התיק נקבע לדיון בפני
כב' השופטת נד"ב, התקיים קד"מ, במהלכו הועלתה הצעה לקיים בדיקת פוליגרף.

הנתבעת כאמור, הגישה כנגד התובע תלונה במשטרת רחובות.

ביום 16.2.00 הודיעה המשטרה לתובע על סיום החקירה בעניינו, כאשר התיק נסגר מאחר ולא נמצאו ראיות מספיקות להעמדת התובע לדין.

הנתבעת הגישה ליועמ"ש ערר על ההחלטה לסגור התיק, והיועמ"ש החליט על העמדת התובע לדין בגין מושא התלונה.

בקד"מ נוסף שהתקיים בפני
השופטת נד"ב הודיע ב"כ התובע, כי מלכתחילה התכוון להודיע על נכונות מרשו לביצוע בדיקת פוליגרף, אולם בעקבות הודעת הנתבעת על החלטת היועמ"ש להעמיד את התובע לדין, אין מקום לביצוע בדיקת הפוליגרף מאחר ויכולה להיות לכך השפעה על ההליך הפלילי. לאור כך, הסכימו הצדדים על הפסקת התובענה, במטרה להמתין לתוצאות ההליך הפלילי.
ביום 21.7.02 עתר ב"כ המבקש לחידוש ההליך, לאחר שלטענתו, קיבל הודעה על סיום החקירה וסגירת התיק, מאחר ולא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתו לדין. התובע צירף לבקשתו הודעה על סיום חקירה בעניינו, חתומה בידי רמ"ח תחנת רחובות, נושאת תאריך 19.6.02.

ב"כ הנתבעת, בתגובתו לבקשה, טען כי אכן התיק כנגד התובע נסגר, אך כהודעת פרקליטות המדינה מיום 10.6.01, שצורפה לתגובה, עולה כי לא הוגש כתב אישום כנגד התובע מאחר וחלפה תקופת ההתיישנות בגין העבירות הנדונות.

כך או כך, ההליך חודש ביום 5.9.02. לאחר מספר דיונים אליהם לא הופיע התובע, ולאחר קד"מ, הועבר התיק להוכחות, בפני
.

מטעם התובע, העיד התובע עצמו בלבד.

מטעם הנתבעת העידו מר צסקלה, מר אמציה אשכנזי - מנהל האחזקה במפעל פריניר, מר דני מילר - מהנדס המכונות שבחן את הדוד ערב העברתו למפעל פריניר ומר מרדכי שמעוני - עובד בחב' ה"מיכל", אשר לדבריו בנה את לוח החשמל נשוא התיק.

דיון:

תוך כדי הבאת הראיות הובהר, כי בבסיס ההכרעה בתיק עומדת שאלה עובדתית - האם החלקים שהותקנו בדוד, ע"י התובע, לאחר שהועבר למפעל פריניר הם חלקי הדוד המקורי, והאם חלקים אלו נגנבו, כטענת הנתבעת, ע"י התובע?

הנתבעת, בבקשת הרשות להתגונן שהגישה, ובמהלך הבאת הראיות מטעמה, טענה, כי מלכתחילה פנתה לתובע על מנת להתקשר עימו בחוזה להתקנת החלקים, מאחר וידעה כי החלקים המקוריים בידו.
על כך ראה בסעיף 7 לתצהיר צסקלה, התומך בבקשת הרשות להתגונן:

"אני מאמין כי פריניר איננה חייבת כל תשלום שהוא למשיב - ואלמלא פירק וגנב המשיב את החלקים שהיו מותקנים בדוד הקיטור, לא היה על פריניר לרכשם מחדש, ואף לא היה עליה לשלם כל תמורה שהיא עבור עבודת התקנתם, וממילא לא היה מוזמן המשיב ע"י פריניר לבצע עבודה כלשהי בדוד הקיטור".

וכן, בקד"מ שהתקיים בפני
כב' השופטת נד"ב ביום 28.12.00, מפי ב"כ הנתבעת:

"טענתינו היא כי ההתקשרות שלנו עם התובע מלכתחילה היתה עקב ידיעתנו שהוא גנב את החלקים של הדוד שהיו דרושים לנו"

עדות אמציה אשכנזי:

לצורך הוכחת שייכותם של החלקים לדוד המקורי הוגש מטעם הנתבעת תצהיר של מר אמציה אשכנזי (להלן: "אמציה"), אשר הוגש וסומן נ/4. אמציה זה משמש כמנהל אחזקה במפעל פריניר, ואף שימש בתפקידו זה בתקופה הרלבנטית. מתצהירו עולה כי הוא ליווה את התובע שעה שהאחרון בא להתקין את הדוד המדובר. אמציה הצהיר כי שאל את התובע אם הוא זה שייצר את לוח החשמל, והתובע, לדבריו ענה לו בחיוב (ראה סעיף 4 לתצהיר).

כמו כן הצהיר, כי היפנה את תשומת לב התובע כי קיימת לוחית זיהוי מפח על לוח החשמל, הנושאת את שמה של חברת ה"מיכל", ולדבריו, השיב לו התובע, בסעיף 5 לתצהיר, כי

"זה לא יכול להיות, וכי התווית של חב' המיכל מודבקת על לוח החשמל באקראי".
ובסעיף 6 לתצהיר:

"לאחר מספר שעות... בדקתי בעצמי שוב את לוח החשמל והסתבר לי כי אורי אליהו
תלש את התוית של חב' ה"מיכל" שהיתה עליו - והדביק תחתיה מדבקה של חב' שילוב
(החברה שלו)".

בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 14.7.04 הודיע ב"כ הנתבעת כי ב"כ התובע ויתרה על חקירת אמציה. ב"כ התובע אישרה הדבר.

עדות דני מילר:

עוד הובאה לעניין זה עדותו של מר דני מילר (להלן: "מילר"), מהנדס מכונות, המתמחה ומתמצא בדודי קיטור. על פי עדותו, נשלח בשנת 95' ע"י פריניר, לראות את הדוד שיועד להעברה. מילר העיד כי במהלך הבדיקה והמדידות שערך, הבחין שחסרים אביזרים, משאבות, לוח חשמל ומחממי דלק. מילר דיווח על כך לצסקלה.

עוד העיד מילר שלדברי שומר המפעל, איתו שוחח, לאחר שצסקלה ביקש ממנו לברר בשטח אודות חלקי הדוד שנעלמו, עבדו אנשים נוספים בחדר הדודים, ולדעת השומר, האנשים שפרקו את הציוד מהדוד של צסקלה הם האנשים עבדו על שני הדודים האחרים שעמדו בחדר. מילר העיד על כך גם במשטרה, ועדותו הוגשה וסומנה נ/5.

בחקירתו הנגדית העיד, כי קיימים יחסים עסקיים בינו לבין צסקלה.

מילר נשאל על אפשרויות החלפת לוחות חשמל בין דודים, וענה כי בדר"כ לכל דוד יש את לוח החשמל שלו, שהוא ממוספר, ובנוי לפי מידות הלוח, דרישות הלקוח והמפרט הטכני.

מילר הודה, כי באופן עקרוני ניתן להחליף כל דבר, אולם לוח חשמל הינו רכיב קל לזיהוי, מאחר ויש לו תכנית ממוספרת. עוד ציין, כי אם זוהה לוח חשמל כמתאים לדוד מסוים, על פי המידות והמפרט, לא ניתן לטעון כי אינו שייך לדוד זה. לדבריו, המדובר בייצור יחידני, על פי דרישות ומפרט טכני מסוים, להבדיל מאביזרים אחרים בדוד, כגון ברז צול ופורקי לחץ קיטור, אותם אין בעיה להחליף.

לשאלת ב"כ התובע, בע"מ 48 שורה 10, האם ניתן להשוות לוח חשמל של דוד למנוע רכב, אשר גם הוא ממוספר השיב מילר:

"ממש לא. הדוגמה של עולם המכוניות לא מתאימה, אנו לא מדברים על ייצור סדרתי, אלא כמו שאמרתי על ייצור יחידני על פי מפרט טכני מסוים ועל פי דרישות טכניות מסוימות וקל מאוד לזהות לוח חשמל של דוד קיטור שהיה שייך אליו במקור כי יש לו מספר ויש לו תכנית ויש לו שם".

עדות מרדכי שמעוני:

בנוסף לאמציה ומילר, הובא לעדות מר מרדכי שמעוני (להלן: "שמעוני"), עובד כטכנאי חשמלאי חברת ה"מיכל", אשר עבד בחברת ה"מיכל" גם בתקופה הרלבנטית, ולמעשה, החל משנת 71'.

שמעוני העיד כי במסגרת תפקידו ב"מיכל" הוא מטפל בחלק של לוח החשמל. לדבריו, לאחר שנרכש הדוד לפריניר מתנובה, הציג בפני
ו צסקלה את הדוד, שמעוני זיהה את הדוד, ואמר לצסקלה שהוא זה שייצר את הלוח בעצמו, בעזרת חשמלאים בחברת ה"מיכל". לדבריו, כתב ידו הופיע על הלוח. במסגרת עדותו, הציג שמעוני את תכנית הלוח, אשר נשמרת בחברה. התכנית המקורית הוצגה בפני
ביהמ"ש ביום 14.7.04, ולתיק המוצגים הוגש צילום, וסומן נ/6. בתכנית, אף בא לידי ביטוי שינוי שנעשה בלוח, מאחר והתגלה איזשהו ליקוי בטיחותי.
בחקירתו הנגדית, נשאל שמעוני בעיקר על אופן זיהוי הלוח, ועל האפשרות להעבירו מדוד לדוד. לדבריו, ניתן להרכיב לוח חשמל שיוצר עבור דוד מסוים על גבי דוד אחר, וזאת רק לאחר ביצוע התאמות, על ידי איש מקצוע. זיהוי הלוח נעשה ע"י כל מיני פרטים בלוח, כולל כתב ידו של שמעוני, שמופיע על הלוח. אין טוב מלהביא את דברי שמעוני כפי שנאמרו מפיו שלו, באשר לזיהוי הלוח, בעמ' 57 החל משורה 6:

"אני זיהיתי כי ראיתי את כתב ידי, וכן זיהיתי ויזואלית - זה דבר שאני ייצרתי זה כמו בית או משהו כזה שמשהו מיצר אז הוא מזהה אותו. אין שום ספק. זה היה זיהוי ודאי."

עדות התובע:

התובע, בעדותו, העיד בכלליות, כי פעמים רבות רכש לוחות חשמל עליהם הופיע כתב ידו של שמעוני (סעיף 17 לתצהיר). כמו כן ציין, כי בכל משך שנות עבודתו בתחום, מעולם לא הועלתה כל טענה ביחס לאמינותו.

התובע ציין כי מאז שרכשה הנתבעת את הדוד, ועד שרכש הוא את הדוד האחר באותו החדר חלפה תקופה ממושכת, וסביר להניח שאם פורקו חלקים מהדוד של פריניר, הם פורקו בטרם רכש הוא את הדוד שלו.

בחקירתו הנגדית טען התובע, כי הוא זה שפנה לפריניר, והביא לידיעתה כי חסרים חלקים בדוד שלה (עמ' 16 לפרוטוקול).

ביחס לתווית שהודבקה על לוח החשמל העיד, כי אכן הסיר אותה, ולדבריו, בעמ' 16 החל משורה 18 ואילך:

"ת: הורדתי אותה. זו לוחית קטנה. זו פרסומת.
ש: יש תוית של חב' המיכל...
ת: הורדתי אותה. נקודה.
ש: למה?
ת: למה? אני לך למה! לוח החשמל שהרכבתי הוא שלי, שלי, הלוח חשמל הוא שלי, אני מדגיש. מאחר ואני מרכיב אז אני רוצה לשים את הלוגו שלי ולא לוגו של חברה אחרת, אני רוצה פרסומת שלי. שאם יש צורך בתיקון יש את התוית שלי ומצלצלים אלי ולא לחברה מתחרה שלי, לכן הורדתי אותה.
ש: שאל אותך אמציה לפני שהורדת את התוית - האם יצרת את לוח החשמל ואמרת לו שכן.
ת: אם אני ייצרתי? לייצר! כלומר משהו חדש, כך אני מבין!?
ש: בנית את לוח החשמל הזה שהיה שם.
ת: זה שבניתי היה צורך לעשות שינויים ועשיתי בלוח הזה שינויים...
ת: אני עשיתי שינויים וזה מה שאמרתי לאמציה, עשיתי שינויים לפי הצורך."

בפני
אמציה, טען התובע כי הוא זה שייצר את לוח החשמל, ואמציה לא נחקר בחקירה נגדית על עדותו זו. דבריו כאן סותרים את דבריו בפני
אמציה.

באופן כללי, ניתן להיווכח כי גרסתו של התובע כללית, ואינה נותנת מענה מפורט לעולה מעדויות הנתבעת. הוא מעיד בכלליות על רכישת חלקים מן ה"מיכל" ,ואינו מתייחס ספציפית לחלקי הדוד המדובר, מעיד בכלליות על אמינותו, ואינו נותן מענה לסתירות בין דבריו השונים בפני
אנשי פריניר, ובעדותו בביהמ"ש.

יתרה מכך, מעדות התובע עצמו באשר להסרת התוית אני מסיקה כי הוא עצמו אינו מכחיש שהסיר את תוית חב' ה"מיכל". לטענתו, עשה זאת לצורך פרסום. מכאן, שאין חולק כי לוח החשמל, במקורו יוצר על ידי חברת ה"מיכל". מסקנה זו מעלה, כי אין לאמץ את תשובת התובע לשאלת אמציה אם הוא זה שייצר את לוח החשמל.

באשר לעדותו של שמעוני, הרי ששמעוני זיהה את לוח החשמל "זיהוי ודאי", כלשונו. התרשמתי מאופן עדותו של שמעוני, מן הדרך המוחלטת בה העיד לגבי הזיהוי, במיוחד כפי שהציג את הדברים באשר למוצר שיצא תחת ידו, ואני מקבלת את עדותו.

עוד עולה מן העדויות, כי לוח חשמל הינו רכיב ספציפי לדוד, אשר נבנה לפי דרישות מיוחדות ומפרט טכני מיוחד, בהתאם לכל דוד ודוד. אין המדובר ביצור המוני או ב"פס ייצור", כי אם בייצור יחידני, מותאם אישית לכל דוד. המהנדס מילר העיד כי קל מאוד לזהות לוח חשמל של דוד קיטור כשייך לדוד מסוים. ולדבריו, בעמ' 48, שורה 4 ואילך:

" ...בדר"כ לוח חשמל קל לזהות אותו כי יש לו תכנית זו לא משאבה, ועל התכנית יש מספר, והיצרן יודע שהמספר הזה הלך לדוד מסוים. אז אם מישהו זיהה את התכנית שזה לדוד קיטור מסוים, אז אי אפשר יותר לספר שהלוח הזה לא שייך לדוד הזה..."

שמעוני העיד כי ניתן להרכיב לוח חשמל על דוד אחר רק לאחר ביצוע התאמות, ע"י איש מקצוע. גם הוא העיד כי אין המדובר בייצור המוני, וכדבריו בעמ' 58, שורה 19 ואילך:

" גם כל אחד בנוי באופן ספציפי במידות ספציפיות ובהתאם למקום ובהתאם לדרישות הלקוח. זה לא ייצור המוני אלא ייצור כמו חליפה שתפורה לפי מידות של אדם".

מכאן עולה, כי לאחר שזוהה הלוח על ידי שמעוני כלוח ששייך היה לדוד של ה"מיכל" שאותו רכשה פריניר, ולאחר שהעיד אמציה כי התובע התקין לוח זה על הדוד שהובא למפעל בגליל, הרי שיש להסיק כי המדובר בלוח החשמל המקורי של הדוד, אשר הוסר ממנו, והותקן על גבו שנית על ידי התובע, כשבא האחרון להשמיש את הדוד, ולהביאו למצב פעיל, לאחר העברתו מרחובות.

התובע לא הציג בפני
קבלות רלבנטיות לעניין רכישת לוח החשמל הספציפי הזה, כחלק מרכישת חלפים לדוד. על שתי הקבלות שצירף לתצהירו נכתב "איתור תקלות מבער בדוד קיטור", ו - "משאבה". הקבלות אשר צורפו על ידו, צורפו כדוגמה לכך שהתובע נהג לרכוש חלפים. הן אינן נותנות מענה לסוגית רכישת לוח החשמל במקרה שלפני.

מעבר לכך, התובע העיד כי חלפה תקופה ממושכת מאז שרכשה הנתבעת את הדוד שלה, ועד שרכש הוא את הדוד שלו. לטענתו, סביר להניח, כי אם פורקו חלקים מהדוד של פריניר, הם פורקו בתקופה שלפני שנרכש הדוד הסמוך ע"י התובע. אולם, בפועל, מועד רכישת הדוד על ידי פריניר ומועד רכישת הדוד ע"י התובע היו סמוכים, שניהם במהלך שנת 93'.

אסכם ואומר, כי כאמור לעיל, גרסת התובע כללית, אינה מפורטת, ואינה נותנת מענה ספציפי לטענות שהועלו כנגדו מצד הנתבעת, בעיקר באשר לזהות הלוח, האופן בו הגיע לידי התובע, והותקן על ידו אצל הנתבעת. התובע בחר שלא להתייחס מפורשות לנקודות שונות שעלו מעדי הנתבעת, בעיקר באשר לזהות הלוח, בהיותו לוח יחיד, שנבנה בהתאמה לדוד ספציפי. התעלמותו זו זורעת ספק באשר לאמינות גרסתו כולה.

התובע בחר שלא לחקור את אמציה בחקירה נגדית, והוא שהעיד על כך כי התובע טען בפני
ו, בפה מלא, כי לוח החשמל שהותקן הוא שלו. לאור עדותו של אמציה, עולה הסתירה בין טענתו של התובע בפני
אמציה, כי לוח החשמל שיך לו, לבין עדותו בפני
ביהמ"ש, לפיה רכש את הלוח מה"מיכל", והסיר את התווית לצורכי פרסומת. אציין, כי כלל ידוע הוא, כי כאשר מוותר בעל דין מרצונו על חקירה נגדית, רואים אותו כמי שאינו חולק על גרסת העד, ועל כך ראה: י' קדמי, על הראיות, מהדורת 2003, חלק שלישי בעמ' 1703.

הספק העולה מעדות הכללית של התובע, הן באשר ליצור הלוח על ידו והן באשר לאופן שבו הגיעו לידיו החלקים (על כך לא הובאה כל ראיה להפריך טענת הנתבעת), כאשר לכך מצטרפות עדויות אנשי הנתבעת בדבר התאמת החלקים בצבעם ובאופן חיבורם והעדויות השוטפות והאמינות מטעם עדי הנתבעת הביאוני לקבל את טענות הנתבעת.

השתכנעתי כי לוח החשמל שהותקן על ידי התובע בדוד של פריניר הינו לוח החשמל המקורי של הדוד שנרכש על ידי פריניר מתנובה. יתרה מכך, בהעדר הוכחה ראויה אודות רכישת הלוח על ידי התובע, ולאור הסתירות בגרסת התובע, עדותו הכללית, והימנעותו מלחקור את אמציה, מקום שהיה צורך לעשות כן, על מנת לאשש את טענותיו, אני מקבלת את טענת הנתבעת כי לוח החשמל הוסר על ידי התובע, והורכב על ידו שנית, כשהדוד הועבר לגליל.

מכאן, אין בידי לקבל טענת התובע בדבר חוב כספי שחבה לו הנתבעת בהתאם להצעת המחיר שהגיש לה, שהרי המדובר בחלקים המקוריים של הדוד אשר נרכשו על ידי הנתבעת, כשרכשה את הדוד מתנובה. אלמלא הוסרו החלקים על ידי התובע, לא היתה נדרשת הנתבעת לרוכשם שנית מן התובע.

לאור כך התביעה נדחית תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבעת וכן בשכ"ט בסך 15,000 ש"ח + מע"מ אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום ט"ז בטבת, תשס"ה (28 בדצמבר 2004) בלשכתי, בהעדר הצדדים.

נירה דסקין
, שופטת

{קלדנית - רוני ט.}








א בית משפט שלום 3012/00 אורי אליהו נ' פריניר (הדר 1987) בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/12/2004)