פסקי דין על הדאיה חטיב | פסקי דין על מועצה מקומית דיר חנא

9545-10/12 עע     28/07/2014




עע 9545-10/12 הדאיה חטיב נ' מועצה מקומית דיר חנא








בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 9545-10-12



ניתן ביום 28 יולי 2014


הדאיה חטיב
המערערת


-



מועצה מקומית דיר חנא
המשיבה


לפני: הנשיא יגאל פליטמן
, השופטת רונית רוזנפלד
, השופטת אביטל רימון-קפלן

נציג ציבור (עובדים) מר יצחק שילון, נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק דויטש

בשם המערערת

-
עו"ד עבד אלכארים בדארנה

בשם המשיבה
-
עו"ד נאסיב איוב

פסק דין


השופטת רונית רוזנפלד
1.
בין הצדדים להליך שלפנינו התקיימה מסכת מתמשכת של התדיינויות אודות זכויותיה של המערערת עקב פיטוריה מן העבודה אצל המשיבה. בסופו של יום הגיעו הצדדים להסכמה, למעט בשאלת זכאותה של המערערת לתשלומי הצמדה וריבית על סכומים המגיעים לה כפנסיה תקציבית, ולעניין פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. על קביעת בית הדין האזורי לפיה אין לפסוק למערערת הפרשי הצמדה וריבית כאמור, כמו גם על הימנעותו מלפסוק לה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, סב הערעור שלפנינו (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור גב' עליזה הרפז ומר אברהם ינאי; עב' 3004/07).

הרקע העובדתי
2.

המערערת עבדה כעוזרת גננת במשיבה, המועצה המקומית דיר חנא (להלן: המועצה), בשתי תקופות. בתקופה הראשונה עבדה המערערת במועצה מחודש ספטמבר 1973 ועד לחודש ספטמבר 1975. בתום תקופה זו קיבלה פיצויי פיטורים. תקופת העבודה השנייה החלה ביום 1.10.1976. ביום 18.9.1999 נפגעה המערערת בתאונת דרכים. ממועד זה לא עבדה המערערת בפועל. ביום 1.9.2000 קיבלה המועצה לעבודה עוזרת גננת במקומה של המערערת.

3.
ביום 13.12.2001 הגישה המערערת תביעה ראשונה לבית הדין האזורי (עב' 4018/01), בה ביקשה להחזירה לעבודה במועצה כעוזרת גננת, וכן כי ישולם שכרה מחודש דצמבר 2001 ואילך בצירוף פיצויי הלנה. ביום 17.2.2005 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק, בה ביקש בא כוח המערערת לתקן את כתב התביעה ולהוסיף סעד חלופי של פיצויים בגין פיטורים שלא כדין וכן חיוב של המועצה בתשלומי פנסיה למערערת. בית הדין האזורי נעתר להוספת הסעד החלופי כמבוקש.

4.
ב

פסק דין
מיום 3.5.2007 קבע בית הדין האזורי (
עב' 4018/01;
השופטת עפרה ורבנר ונציג הציבור מר כפרי, להלן: פסק הדין הראשון), כי המערערת פוטרה שלא כדין מעבודתה ביום 1.9.2000, וכי היא זכאית לתשלום שכר עבודה עבור החודשים מאי 2000 ועד למועד פיטוריה ביום 1.9.2000. כמו כן חויבה המועצה בתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. אשר לזכאות המערערת לפנסיה קבע בית הדין האזורי, כדלקמן:
"
נציין כי השתלשלות הענינים בתיק שבפני
נו מאז הגשתו, מלמדת כי התובעת
[המערערת לפנינו, ר.ר.]
היתה הגורם המרכזי בעיכוב סיום הדיון בתיק והתובעת במשך כשנתיים לא שיתפה פעולה באשר למילוי הטפסים הנדרשים לצורך קבלת פנסיה ו/או הגדלת אחוזי הפנסיה הגם שבתום ישיבת ההוכחות ביקש ב"כ התובעת להמתין לתשובת הממונה.
...
באשר לזכאות התובעת
לפנסיה לאור תקופת עבודתה אצל התובעת, נציין כי ב"כ התובעת ביקש לתקן את תביעת התובעת ולהוסיף לה תביעה לפנסיה אולם לא הציב תשתית עובדתית בענין, לא הוכיח כי התובעת פנתה וביקשה פנסיה וכי תביעתה נדחתה ובוודאי שאין מקום ליתן

פסק דין
הצהרתי באשר לזכאות התובעת לפנסיה משהתובעת לא עשתה את המוטל עליה תחילה על מנת לתבוע ולבקש פנסיה ולא קיבלה תשובה שלילית או תשובה אחרת שאינה מקובלת עליה מהנתבעת ו/או ממשרד הפנים ו/או מהממונה על השכר.
נציין כי פירוט השתלשלות הענינים לענין הפנסיה עולה מהחלטות בית הדין כמו גם מהאמור בסעיפים 16-40 לסיכומי הנתבעת.
אשר על כן תביעה בענין זה הינה מוקדמת משלא קיבלה התובעת החלטה בענין ואין מקום כי נתייחס אליה במסגרת

פסק דין
זה.
כמו כן נציין כי אין בפני
נו במסגרת תיק זה תביעה לפיצויי פיטורין וברור הוא כי המדובר בחלופות דהיינו ככל שתאושר לתובעת פנסיה, היא לא תהא זכאית לפיצויי פיטורין
.
אין באמור לעיל כדי לשלול מהתובעת לפעול לצורך קבלת פנסיה ולהגיש תביעה מתאימה ככל שההחלטה שתינתן לה לאחר שתפנה כמקובל ותמלא את כל הטפסים הנדרשים, לא תהא מקובלת עליה
" (ההדגשה שלי, ר.ר., להלן: פסק הדין הראשון).

5.
ביום 28.8.2007, שלושה ימים לפני תום תקופת ההתיישנות, הגישה המערערת את תביעתה מושא הערעור שלפנינו, בה ביקשה כי יפסקו לה פיצויי פיטורים. כמו כן הוסיפה ובקשה לקבל סעד הצהרתי לפיו היא זכאית לפנסיה תקציבית מן המועצה החל ממועד פיטוריה. בדיון מוקדם ראשון שהתקיים ביום 5.6.2008 הבהירה המערערת כי תביעותיה הן חלופיות. כמו כן הובהר באותו מועד כי ביום 30.5.2005 פנתה המועצה אל משרד הפנים בעניין תשלום פנסיה למערערת. לאחר איסוף מסמכים שנדרשו מן המערערת פנתה המועצה בשנית אל משרד הפנים ביום 23.11.2007, שאז נדרש משרד הפנים להבהיר מדוע עד אז טרם אושר תשלום פנסיה למערערת. בדיון מוקדם שהתקיים ביום 30.12.2008 הודיע ב"כ המערערת על דעת שני הצדדים כי רק ביום קודם לכן קיבל את אישור משרד הפנים לתשלום פנסיה למערערת בשיעור 53%, "
לרבות תשלום 12 משכורות
". לשם בדיקת המצב התבקשה ארכה בת 30 יום. בדיון מוקדם נוסף שהתקיים ביום 24.5.2009 נטען כי המערערת חולקת על מועד תחילת תשלום הקצבה, ואף לא קיבלה מידע מה הוא השכר הקובע לצורך חישוב קצבתה. שני הצדדים ביקשו אז להתקדם בהליך תוך מתן אפשרות למשרד הפנים ליתן תשובה שאולי תייתר את הצורך בהמשכו.

6.
בישיבת הוכחות שהתקיימה בבית הדין האזורי ביום 2.6.2010 טען ב"כ המערערת כי מאחר שהמערערת פוטרה ללא מכתב פיטורים נגרם לה נזק בכך שבמשך 8 שנים לא קבלה פנסיה "
ועל כן היא זכאית לפיצוי בגובה הפנסיה שנמנעה ממנה במשך אותם 8 שנים
". באותה ישיבה הוברר, כי בתיק קיים מכתב משרד הפנים מיום 4.11.2009, בו נאמר כך:
"
ב

פסק דין
004018/01 לגבי העובדת גב' הדאיה חטיב
, לא נאמר מפורשות פרטים על זכויותיה לקצבה, סיום יחסי עובד מעביד בשנת 2001 עדיין אינו עילה לזכאות לקצבה מיידית.
משרדנו קבע תוך פשרה את קצבתה כולל מענק בתחולה מ-11/8/08 במקום גיל 60 או גיל 67. עפ"י סעיף 60 לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל 1970 נפגעי תאונות דרכים, צריכים לפנות לחברת קרנית למימוש זכויותיהם על אובדן השתכרות, על המועצה היה לפנות לחברה המבטחת נפגעי תאונות דרכים ולברר את תקופת אובדן השתכרות.
לאור האמור אשורנו נשאר בעינו ואין משרדנו נכון לתקן את מועד תנאי פרישתה.
אלטרנטיבה לאשורנו יכולה להיות גם ביטול קצבתה מ-11/8/08 ותשלום קצבתה בגיל 67.
"


היות שדבר קיומו של המכתב לא היה ידוע לצדדים קודם לכן, ניתנה לצדדים ארכה נוספת לבירור מצב זכויותיה של המערערת. מכל מקום לפי העולה מן התיק, וככל הנראה על יסוד האמור במכתב הנ"ל, למערערת משולמת גמלתה מאז חודש אוגוסט 2008. המחלוקת שנותרה תלויה ועומדת בין הצדדים החל מאותו שלב התייחסה לתקופה שמיום 1.9.2000 ועד 11.8.2008.

7.
בשלב זה של הדיון בתביעה, ועקב פרישתה של השופטת סמיר מכהונתה בבית הדין, הועבר הטיפול בתביעה למותב בראשות השופטת גילה.
ביום 14.3.2011, במהלך דיון ראשון לפני המותב החדש, הוברר כי ביום 13.10.2010 הגישה המערערת תביעה נוספת נגד המועצה בה ביקשה תשלום "
חלף הכנסה ופיצויים
", שעניינה, למעשה, תשלום בגובה הפנסיה שהמערערת הייתה זכאית לה ממועד פיטוריה ועד ליום 11.8.2008 (ס"ע 25634-10-10, להלן: התביעה הנוספת). במועד דיון זה ציינו באי כוח הצדדים לפרוטוקול כי "
ככל שתתקבל תביעתה העיקרית
[של המערערת בתיק עב 3004/07, ר.ר.]
לתשלום הפרשי גמלה עבור התקופה הנ"ל, מתייתר הצורך לדיון בתביעה החלופית. לכן, בדיון שהתקיים הבוקר לפני הרשמת דרוקר, בעניין התביעה החדשה, ביקשנו להמתין עימה עד שנדע מה גורלה של התביעה העיקרית, המתנהלת כאן
". בדיון זה הורה בית הדין על צירוף מדינת ישראל – משרד הפנים הממונה על הגמלאות ברשויות המקומיות, כנתבעת נוספת בתיק, והתבקשה עמדתה כמי שלכאורה, "
הוא הגורם שאמור היה לתרגם את הקביעות שנפסקו בפסה"ד הראשון
" על עניינה של המערערת.

8.
ביום 30.5.2011 הוגשה עמדת משרד הפנים לבית הדין האזורי, ובה הובהר כי מועד זכאותה של המערערת לתשלום קצבת פרישה הינו מיום 1.9.2000. בהודעתה הוסיפה המדינה והבהירה כך:
"
התמשכות ההליכים בתיק זה נובעת בראש ובראשונה מן העובדה כי רק בחודש אוגוסט 2008 הועברו למשרד הפנים הטפסים הנדרשים לצורך תשלום גמלה.
באותו שלב לא עמד לנגד עיני הגורמים הרלוונטיים פסק הדין בתיק עב 4018/01 ומכאן ההחלטה כי לתובעת תשתלם גמלת פרישה רק מחודש אוגוסט 2008.
...
על כן עתה, במסגרת החישוב והשלמת גמלת הפרישה של התובעת תתוקן הגמלה שמשתלמת לתובעת כך שתקופת עבודתה לצורך קבלת הגמלה תהא מיום 1.10.76 ועד ליום 1.9.2000.
"

9.
לאחר מכן ניהלו הצדדים דין ודברים בינם לבין עצמם מחוץ לכותלי בית הדין אודות שיעור הסכומים שהמערערת זכאית להם עבור התקופה שנותרה במחלוקת. בסופו של יום, ולאחר התראות חוזרות שניתנו בהחלטות בית הדין כנגד המערערת, שלא עמדה בלוחות הזמנים כפי שקבע בית הדין,
הודיעו הצדדים לבית הדין ביום 8.3.2012 כי הגיעו להסדר דיוני, כדלקמן:
"
א.
התובעת זכאית לקבל פנסיה עבור התקופה שלא שולמה לה החל מיום 1.09.2000 ועד ליום 11.08.2008.

ב.
השאלות שנותרו במחלוקת הן האם התובעת זכאית לקבל בנוסף לסכום הגמלה, שטרם שולמה, ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית ממועד זכאותה לגימלה ועד ליום התשלום בפועל כטענת התובעת או שמא יש לחשב את כל הסכום לפי סכום הגמלה המשולמת לתובעת היום וכן שאלת זכאותה של התובעת לשכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

ג.
הצדדים מבקשים מכב' בית הדין לפסוק בעניין השאלות הנ"ל לאחר שהצדדים יגישו סיכומים מטעמם...."

10.
להשלמת התמונה יצוין, כי בהתאם להסדר הדיוני הנ"ל הוגשה לבית הדין האזורי בתיק התביעה הנוספת "
בקשה מוסכמת לדחיית התביעה על הסף ללא צו להוצאות
". ביום 11.3.2012 ניתן תוקף של

פסק דין
להסכמת הצדדים, בדבר דחיית התביעה על הסף. כמו כן ועל פי בקשתם המוסכמת של הצדדים, הורה בית הדין האזורי להחזיר לבא כוח המערערת את האגרה ככל ששולמה בגין התביעה הנוספת, והוא התבקש לפנות למזכירות בית הדין לשם מילוי הטפסים הנדרשים לצורך החזר האגרה.
במצב דברים זה ועל פי הסכמת הצדדים נדרש בית הדין האזורי למחלוקת כפי שנותרה
תלויה ועומדת לעניין תשלום הפרשי הצמדה וריבית, והוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

פסק הדין של בית הדין האזורי
11.
בפתח פסק דינו ציין בית הדין האזורי כי שני הצדדים תרמו להתמשכות ההליכים, וכל אחד מהם חטא בסחבת, שהשפיעה על כך שההחלטה בדבר הקצבה המגיעה למערערת התמהמהה. בית הדין קבע כי חלקה של המערערת בהתמשכות ההליכים הינו משמעותי יותר, ובכך יש כדי להשליך על אופן תשלום ההפרשים הנתבעים. בהתייחס להתנהלותה של המערערת ציין בית הדין כי מלכתחילה "
לא היה ראוי שלא לכלול תביעות כספיות חלופיות במסגרת ההליך הראשון בו תבעו החזרה לעבודה
".
בהמשך לכך, לאחר שניתן פסק הדין הראשון בו הצביע בית הדין על מחדלי שני הצדדים, לא היה מקום לתבוע במסגרת הליך זה "
במצטבר, הן פיצויי פיטורים והן הצהרה על זכאות לפנסיה תקציבית ומענק פרישה
". בית הדין ציין כי לטעמו, קודם להגשת התביעה דנן היה על המערערת "
להקדים ולהשלים את נושא הפניה בעניין הפנסיה ולגרום לקבלת החלטה מהגורם המוסמך במשרד הפנים
".
חרף זאת, הגישה המערערת את תביעתה בהליך זה שלושה חודשים לאחר שניתן פסק
הדין הראשון, ובה
ביקשה פיצויי פיטורים והצהרה לזכאות לפנסיה תקציבית ומענק פרישה. בית הדין סבור היה כי
"
דומה, כי חששו מטענת התיישנות ולא טרחו לאסוף את כל הפרטים החשובים קודם הפניה לערכאה השיפוטית, כפי שצריך היה לעשות

.. התובעת, ככל הנראה, לא גמרה אומר בדעתה, מה הזכויות שהיא סבורה שמגיעות לה, בשל תאונת הדרכים שעברה, וראינו את הבלבול בהצגת עמדותיה גם בנוסח הראשוני של תובענה המקורית שלפנינו, בה נתבעו תביעות מצטברות, שהפכו לחלופיות ולא כומתו כראוי עד סוף ההליך
". בית הדין מפנה לכך שהתביעה נפתחה על סך 85,406 ש"ח כסכום קרן, עבור פיצויי פיטורים, ובסיכומיה העמידה המערערת תביעתה על 267,565 ש"ח כסכום נומינלי, בהתייחס לתביעתה לפנסיה. לפי קביעת בית הדין, בעובדה שסכום הקרן כפי שצוין בסיכומים הוא היום סכום מוסכם "אין כדי לשנות מחוסר המסוימות שליווה את צעדי המערערת במהלך כל התביעות המשפטיות שניהלה". בית הדין הוסיף כי בתביעתה לפנסיה הסתפקה המערערת בבקשת סעד של הצהרה בלבד, שלא כומתה בראשית הדרך.

12.
בקשר לתביעת המערערת להפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961 הפנה בית הדין האזורי אל הוראות סעיפים 2 ו-3 לחוק לפיהם, לפי קביעת בית הדין "
לצורך פסיקת ריבית ו/או הצמדה חובה שיפסק סכום כסף
". בית הדין ציין כי התובעת "
לא כימתה את תביעתה בנושא הפנסיה ולא שילמה אגרה בגינה. הסכום המוסכם הנ"ל נולד עקב מגעי הצדדים, בשיתוף נציגי משרד הפנים, תוך כדי ניהולו של ההליך - בעקבות ארכות שניתנו לתובעת לגיבוש עמדתה
". בית הדין הוסיף כי ניתן היה להגיע לאותה הסכמה לו הייתה המערערת באה בדברים ישירות עם משרד הפנים מבעוד מועד, ומבלי לערב את בית הדין. אכן, הסכמת הצדדים חסכה פתיחת הליך נוסף, אך זאת "לא לפני שהתובעת
פתחה הליך שלישי, הוא ההליך הכפול, שלא לצורך".
בית הדין הוסיף וציין כי "
בסיכומיה, כלל לא הבהירה התובעת מתי פנתה - לראשונה - בבקשה בעניין גמלתה. מחדל זה חמור בעיננו שבעתיים, לאחר שבפסה"ד הקודם הופנתה תשומת הלב להכרח לפנות בבקשה בעניין גמלה. לעומת זאת, מהמסמכים שצורפו לסיכומי המועצה מצטייר חוסר שיתוף הפעולה מצד התובעת, בקשר להמצאת מסמכים שהיו נחוצים לשם קבלת אישור משרד הפנים, על מנת שיאושר לשלם לה גמלה, לרבות אי הצגת אישורים רפואיים רלבנטיים, במועד שהתבקשו. ... המסמכים האמורים נדרשו, משום שהתובעת טרם הגיעה לגיל הפרישה, על-פי חוק הגמלאות, והם היו נחוצים כדי לקבוע את עצם זכאותה לקצבה. יובהר, כי המגעים לקבלת המידע הדרוש נפתחו, מטעם המועצה, עוד לפני שניתן פסה"ד הקודם והתובעת היא שהתעכבה במילוי החסר
".
על יסוד כל האמור הגיע בית הדין האזורי למסקנה "
כי אף שמוסכם היום שהתובעת זכאית לפנסיה תקציבית גם מחודש 9/00 ועד המועד בו החלה לקבלה 11.8.08, אין לפסוק שההפרשים לעבר ישולמו לה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, כבקשתה
".

13.
לסיכום קבע בית הדין כי "
בהתחשב בהתנהלותם של שני הצדדים שלפנינו, ובמיוחד בחוסר הנחישות מצד התובעת, העדר שיתוף פעולה מצידה והסרבול שנבע מהאופן בו הציגה את תביעותיה - אנו בדעה, כי את הפרשי הפנסיה התקציבית המגיעים לה עבור התקופה המוסכמת בין הצדדים 8/00 - 10.8.08, יש לשלם לה לפי ערכי הגמלה בחודש התשלום
". בית הדין הוסיף והורה כי בהתחשב בסכום הנומינלי הגבוה יחסית, ישולם הסכום ב-8 תשלומים חודשיים עוקבים
,
"
כאשר כל תשלום חודשי יהא בגין גמלה עבור 12 חודשים, מתוך התקופה האמורה, בנוסף לקצבה השוטפת, לפי הערכים העדכניים של הגמלה החודשית, באותו זמן
".

14.
לעניין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין קבע בית הדין האזורי כי "
בהתחשב בתוצאה - כל צד ישא בהוצאותיו. חסד נעשה עם התובעת ולא נחייבה בהוצאות לאוצר המדינה, למרות האופן בו ניהלה את ענייניה, תוך פיצול התביעות, ללא קבלת היתר, והגשת תביעות כפולות ואף מנוגדות
".

הערעור
עיקר טענות המערערת
15.
המערערת טוענת כי היא כימתה את תביעתה הכספית במסגרת התביעה הנוספת שהוגשה, ואף שילמה את האגרה בגינה. בתביעה הנוספת נתבעו הפרשי הצמדה וריבית על כל סכום הגמלה שנתבעה. המערערת מציינת כי רק לאחר שנפתח הליך זה, הגיעה עימה המועצה להסכמות לפיהן נדחתה התביעה הנוספת בהסכמה, ובכפוף להסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים בהליך מושא הערעור שלפנינו.

המערערת טוענת כי המועצה הכחישה את זכאותה לגמלה במשך שנים רבות, ומשכך, לא היה ניתן לפנות ישירות אל המועצה ולייתר את ההליכים שהתנהלו מול בית הדין. מכל מקום, המערערת היא לא זו שגרמה או תרמה לעיכוב תשלום הקצבאות במועד, והעיכוב נובע כולו מהתנהלות המועצה.

המערערת מבהירה כי החלטת בית הדין האזורי שלא לפסוק הפרשי הצמדה וריבית אינה מתייחסת ל"
משמעות ההסדר אליו הגיעו הצדדים, והוא כי המערערת זכתה במלוא הסכום שהיה במחלוקת ועל כן, משמעות הפיצויים למערערת בשלב זה וכעבור שנים רבות מיום הזכאות לתשלום הינו תשלום השווי האמיתי של סכום הפנסיה מידי חודש בחודשו
". המשמעות המעשית לקביעתו של בית הדין האזורי היא שהמערערת לא קיבלה את הערך הריאלי של הסכומים להם היא זכאית, וערך כספה לא נשמר.
כמו כן, היה על בית הדין להתייחס לכך שהתביעה הוגשה בשל הפרה שהפרה המועצה את הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970, וכי במשך 8 שנים נשללה מהמערערת קצבת פנסיה, המהווה תחליף שכר והמיועדת לקיומה בכבוד, על אף שהייתה זכאית לכך.

נוכח זאת אי פסיקת הצמדה וריבית העשירה את המועצה, שלא כדין, על חשבון המערערת
.

16.
לעניין הוצאות ושכר טרחת עורך דין טוענת המערערת כי בנסיבות עניינה, בהן נאלצה להגיש נגד המועצה שתי תביעות ולהתדיין בבית הדין עד שהוכרה זכותה לקבל קצבה, לא צריכה להיות מחלוקת כי היא זכאית לשכר טרחת עורך דין. המערערת הוסיפה כי מסקנתו של בית הדין האזורי בדבר חוסר צדקת התביעה וניהולה אינה מתיישבת עם העולה מן התיק שהתנהל במשך שנים, "

לרבות הכחשות המשיבה לאורך כל ההליך לעצם הזכאות וכן למסמכים שהתקבלו ממשרד הפנים והמעידים על הסיבה להתמשכות ההליכים בתיק, דהיינו, רשלנותה של המשיבה בהעברת כספים רלוונטיים למשרד הפנים

". משכך טוענת המערערת כי היא זכאית לפסיקת ריבית והצמדה על כלל סכום הפרשי הקצבה כמו גם לפסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

עיקר טענות המועצה
17.
המועצה טוענת כי פסק דינו של בית הדין האזורי מפורט ומנומק ולא עולה ממנו כל סיבה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. בסיכומיה מפרטת המועצה בהרחבה את השתלשלות העניינים ככל שהיא נוגעת לתביעת המערערת לפנסיה.
המועצה מבהירה כי המערערת נמנעה מלשתף עימה פעולה לאורך הדרך; לא חתמה על טופס בקשה ולא המציאה מסמכים אחרים כנדרש ממנה למשרד הפנים על אף שנתבקשה לעשות כן; נקטה הליכים משפטיים שונים בתקווה לקבל פיצויי פיטורים למרות שידעה כי היא זכאית אך ורק לפנסיה תקציבית "
ולא ידעה מהם הסעדים שהיא מבקשת וכי מטרתה היחידה היתה להתעשר על חשבון המשיבה שלא כדין
". משכך, התנהלות המערערת מהווה 'טעם מיוחד' בשלו אין מקום לפסוק לה הפרשי הצמדה וריבית. מכל מקום, עיון בתחשיבי המערערת מלמד כי סכום הקרן שעליו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית הוא סכום הקצבה היום, ומשכך נערך התחשיב על בסיס מוטעה. בהתבסס על נימוקים אלה טוענת המועצה כי המערערת אינה זכאית להוצאות משפט ולשכר טרחת עורך דין. המקרה דנן אינו מקרה חריג המצדיק התערבות ערכאת הערעור בסוגיה זו. המועצה מציינת עוד כי מכתבי בי-דין שהגישה המערערת בערעור עולה, כי הוצאותיה מסתכמות בסך האגרה ששולם בתיק התביעה הנוספת, וכי בית הדין האזורי הורה להשיב לה את אותו סכום. המערערת אינה מציינת אם סכום זה הושב לה אם לאו.

הדיון בערעור
18.
נציין כי בדיון שהתקיים לפנינו בערעור, כמו גם בדיון תזכורת הוצע לצדדים להגיע להסכמה. משלא עלה בידינו להביאם לכלל הסכמה, אנו נדרשים למתן

פסק דין
.

דיון והכרעה

19.
לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור
להתקבל בחלקו, וזאת בקשר לפסיקת בית הדין האזורי לעניין הפרשי הצמדה וריבית כפי שיפורט להלן.

בהחלטת בית הדין האזורי שלא לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למערערת, לא מצאנו מקום להתערב.

על הטעמים העומדים בבסיס פסיקתנו על שני חלקיה נעמוד בהמשך דברינו.

פסיקת הפרשי הצמדה וריבית
20.

ניתן לומר, כי החלטת בית הדין האזורי שלא לפסוק הפרשי הצמדה וריבית כחוק על
תשלומי הגמלה המגיעים למערערת לתקופה שמיום 1.9.2000 ועד 11.8.2008, נסמכת על שני אדנים. הראשון והעיקרי שבהם נוגע לאופן התנהלות המערערת בקשר לתביעתה, ואילו השני מתייחס למהות תביעת המערערת, שהייתה לסעד הצהרתי בעניין הזכאות לפנסיה, ולא לסכום קצוב.

באשר להתנהלות הצדדים בהליכים השונים, לאורך השנים, נשאלת השאלה מהו גדר שיקול הדעת הנתון על פי החוק לרשות שיפוטית, ובמקרה זה לבית הדין, בכל הקשור לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית על פי הוראותיו של חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית והצמדה או החוק), והאם שיקול הדעת הופעל על ידי בית הדין האזורי בהתאם להוראות החוק, באופן סביר ומידתי. באשר לאדן השני עליו נשענת פסיקת בית הדין, והוא מהות תביעתה של המערערת שהייתה בעיקרו של דבר לסעד הצהרתי ולא ל"סכום כסף", כאן יש ליתן את הדעת להסכמות הצדדים, כמו גם ל"תביעה הנוספת" שהגישה המערערת, שנמחקה בהסכמה.

קודם לדיון בשאלות המתעוררות נעמוד בקצרה על התשתית הנורמטיבית הרלוונטית.

התשתית הנורמטיבית -חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961
21.
חוק פסיקת ריבית והצמדה "
בא לתת לרשות השופטת שחייבה בעל דין לשלם סכום כסף לבעל דין אחר, סמכות גם לפסוק תשלום ריבית על אותו סכום
" (ראו בדברי ההסבר להצעת חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1960, ה"ח הממשלה 434). בסעיף 2 לחוק שכותרתו "הסמכות לפסוק ריבית" נקבע כך:
"
רשות שיפוטית שפסקה לבעל דין סכום כסף, או שציוותה על ביצועו של פסק כזה, או שקבעה סכום כסף המגיע על פי חיקוק, רשאית, לפי שיקול דעתה, לפסוק ריבית על אותו סכום, כולו או מקצתו.
"

בסעיף 3א(א) לחוק שכותרתו "
הצמדה
", נקבע כדלקמן:
"
במקום לפסוק ריבית רשאית רשות שיפוטית, לפי שיקול דעתה, לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית, במלואם או מקצם.
"

בסעיף 5(א) לחוק נקבע:

"
(א)
תקופת הריבית תהיה בפסיקה לפי סעיף 2 מיום הגשת התביעה או מיום אחר, החל מיום היווצרות עילת התביעה, שהחליטה עליו הרשות השיפוטית – עד מועד הפרעון ...;

מושכלות ראשונים הן כי חוק פסיקת ריבית והצמדה יחול "
באותם מקרים, בהם "רשות שיפוטית" (כהגדרתה בסעיף 1 לחוק) פסקה לבעל דין סכום כסף או ציוותה על ביצועו של פסק כזה או קבעה סכום כסף המגיע על-פי חיקוק; באותם מקרים רשאית הרשות השיפוטית לפסוק ריבית על אותו הסכום או על חלק ממנו או (לפי סעיף 3א לחוק) לפסוק הפרשי הצמדה או הפרשי הצמדה וריבית.
" (ע"א 672/81 עמיתי מלון ירושלים נ' דוד טייק, פ"ד מ(3) 169, 227 וכן בע' 233 (1986), להלן: עניין עמיתי ירושלים).

22.
באשר למהותם וייעודם של הפרשי הצמדה וריבית, כבר נפסק כי אלה "
נועדו לשמור על ערכו הריאלי של הכסף שעוכב ולפצות את הנושה על השימוש שעשה החייב בו, ואין בפסיקתם משום "ענישת" הצד החייב'. הם מהווים תרגום חוב שמועד פירעונו חל בעבר למושגי שווי הכסף בעת פירעונו. ככלל, ההצמדה והריבית נועדו להשיג מטרות נבדלות ונפרדות. 'ההצמדה נועדה לשמור על ערכו הריאלי של הכסף' ו'דמי השימוש בכסף היא הריבית'. לפיכך ו'בהעדר נימוקים מיוחדים יש לפסוק ריבית על סכומים המגיעים לבעל דין עבור העבר' בנוסף להצמדה; ו'רק במקרים יוצאים מן הכלל ובנסיבות מיוחדות שיצדיקו זאת ימנע בית המשפט מלעשות שימוש מלא בשיקול-דעתו' הנתון לו מכוח הדין לפסוק ריבית והצמדה. כאשר פסק הדין אינו מפרט 'כל נימוק מיוחד לאי פסיקת ריבית' אזי 'ההשמטה נעשתה בהיסח הדעת'
" (ראו
ע"ע 456/06 אוניברסיטת תל אביב - רבקה אלישע
, החלטה מיום 16.6.2008, בפסקה 9 וההפניות שם, להלן: פרשת אלישע;
ע"ע 110/07 פרדי ברבי - יוסי ברבי, מיום 1.9.200
8, בפסקה 33, להלן: פרשת ברבי).
אשר לקביעת המועד שהחל ממנו יפסוק בית המשפט הפרשי ריבית והצמדה נפסק כי
"
הקו המנחה הסביר והרצוי הוא, שההצמדה והריבית ייפסקו מיום היווצר העילה ולא רק מיום הגשת התביעה, והוא, כמובן, אם אין נסיבות המצדיקות סטייה מן הקו המנחה האמור
" (עניין עמיתי ירושלים בע' 223 ההדגשה שלי; פרשת אלישע בפסקה 10; וראו גם פרשת ברבי שם).


מן הכלל אל הפרט
23.
בהפנותו להוראות סעיפים 2 ו-3 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, הדגיש בית הדין האזורי, כי לצורך פסיקת ריבית או הפרשי הצמדה "
חובה שיפסק סכום כסף
". בית הדין הדגיש כי המערערת לא כימתה תביעתה ואף לא שלמה אגרה בגינה, וכי בסופו של יום, הסכום המגיע לה בגין תשלומי הפנסיה התקציבית נקבע בהסכמה. על כן היה בית הדין סבור כי אין לפסוק למערערת הפרשי הצמדה וריבית על הסכום המוסכם. אכן, צדק בית הדין האזורי בציינו כי תביעת המערערת הייתה לסעד הצהרתי לעניין זכאותה לפנסיה, וכי היא לא כימתה את תביעתה באופן שתבעה "
סכום כסף
" ולא שילמה בעדה אגרה. עם זאת, אין להתעלם מכך שהצדדים הסכימו על גובה הסכום שהמערערת זכאית לו, על רקע ההליכים שהתנהלו בבית הדין, ובעידודו של בית הדין. בנסיבות אלה, משהסכימו הצדדים כי בית הדין ייזקק לשאלה בדבר פסיקת ריבית והצמדה, הסכימו לאמיתו של דבר לראות את הסכום המוסכם כסכום פסוק. על כן, בעובדה שהתביעה לא הייתה במקורה תביעה לסכום כסף, אין כדי לשלול סמכותו של בית הדין לפסוק הפרשי הצמדה וריבית על פי הוראות החוק.
לא זו אף זו. כבר עמדנו על כך כי המערערת הגישה "תביעה נוספת" בה עתרה מפורשות לתשלומי הפנסיה שהיא זכאית להם. תביעה זו אכן הוגשה בשלב מאוחר ביותר, תוך כדי ניהול ההליך מושא הערעור דנן, ומוצדקת ביקורתו של בית הדין האזורי על התנהלותה של המערערת גם בהקשר זה.
עם זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי תביעה זו הייתה "לסכום כסף". התביעה התייחסה לתקופה מושא הסכמת הצדדים, וככל הנראה אף שולמה בגינה אגרה, על פי הוראות הדין. על רקע ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בהליך דנן, לרבות בשאלה בדבר פסיקת הפרשי הצמדה וריבית על ידי בית הדין, הסכימו הצדדים ביניהם על מחיקת התביעה הנוספת, ובקשתם המוסכמת להחזר תשלום האגרה לידי המערערת נענתה על פי החלטת רשמת בית הדין האזורי. בנסיבות המקרה רשאי היה בית הדין לדחות את הבקשה להחזר אגרה. משהדבר לא נעשה, ושעה שברור כי התביעה נמחקה על רקע ההסכמה כפי שהודיעו עליה הצדדים לבית הדין, לא ניתן לזקוף לחובתה של המערערת אי תשלום אגרה.
הנה כי כן, לאור כלל הנסיבות כפי שהתבררו, אנו סבורים כי ניתן לראות את הסכום לתשלום למערערת כפי שהוסכם עליו בין הצדדים כסכום פסוק, לגביו נתונה הייתה לבית הדין הסמכות לפסוק הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להוראות חוק פסיקת רבית והצמדה.

24.
משהבהרנו כי נתונה הייתה לבית הדין הסמכות לפסוק הפרשי הצמדה וריבית על פי הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, נותר לנו לבחון את גדר שיקול הדעת כפי שהופעל על ידי בית הדין האזורי, בקובעו כי אין לפסוק למערערת הפרשי הצמדה וריבית על פי הוראות החוק.
בפסק הדין נמצא תיאור מפורט למחדלי המערערת בניהול ההליכים השונים מטעמה. לעניין זה הפנה בית הדין האזורי לקביעות פסק הדין הראשון בקשר לחוסר שיתוף הפעולה של המערערת, להיעדר תביעה מסודרת שלה לקבלת גמלה מול משרד הפנים, ולעיכובים מיותרים למשך תקופות ארוכות, בהתקדמות ההליך שנוהל לפניו, שרובם נגרמו בעטיה של המערערת. בקשר להתמשכות ההליכים לפניו ציין בית הדין האזורי כי שני הצדדים נקטו בסחבת, עם זאת, הייתה זו המערערת שבעיקר גרמה לעיכוב. על כן מצא כי אין מקום לחייב את המועצה בתשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הסכום המוסכם בגין תשלומי הגמלה להם זכאית המערערת מיום 1.9.2000 ועד ליום 10.8.2008. תחת זאת חייב את המועצה לחשב את הגמלה על פי שיעורה נכון למועד התשלום.

25.
בבואנו ליישם על נסיבות המקרה כמתואר את הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, ואת ההנחיות כפי שגובשו בפסיקה בקשר להוראותיו, עלינו ליתן דעתנו לכך כי הפרשי הצמדה וריבית כחוק משקפים לאמיתו של דבר את ערך הכסף ואת ערך השימוש בו; כי כרגיל, רשות שיפוטית תפסוק על הסכום הפסוק הפרשי הצמדה וריבית על פי החוק, וממועד היווצר העילה; כי רק בהתקיים נסיבות מיוחדות תימנע רשות שיפוטית מפסיקת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, וממועד היווצר העילה, וכי אל לה לרשות השיפוטית להשתמש בפסיקת הפרשי הצמדה וריבית כחוק כאמצעי עונשין.
בשים לב לעקרונות אלה, הגענו לכלל מסקנה כי לאמיתו של דבר יש לפנינו שתי תקופות חוב שהן שונות במהותן, וכפועל יוצא מכך צריכה המסקנה להשתנות בכל הקשור לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית לגבי כל אחת מהן. נזכיר כי תקופת החוב הכוללת היא מיום 1.9.2000 ועד מועד מתן פסק הדין ביום 30.7.2012 ומועדי התשלומים כפי שנקבעו בו (להלן: תקופת החוב הכוללת). סכום הקרן שהגיע למערערת על פי המוסכם על הצדדים בהתייחס לתקופת החוב הכוללת עמד על סך 267,565 ש"ח.
תקופת החוב הכוללת נחלקת לשתי תקופות. התקופה הראשונה בתוך תקופת החוב הכוללת היא זו שמיום 1.9.2000 ועד ליום 3.5.2007, הוא מועד מתן פסק הדין הראשון (להלן: תקופת החוב הראשונה). התקופה השנייה היא ממועד הגשת התביעה השנייה ביום 28.8.2007, ועד מועד מתן פסק הדין מושא הערעור שלפנינו, ומועדי התשלום כפי שנקבעו בו (להלן: תקופת החוב השנייה). בין שתי התקופות נמצא תקופת ביניים קצרה בת כשלושה חודשים, מיום 3.5.2007 בו ניתן פסק הדין הראשון, ועד ליום 28.8.2007 הוא מועד יום הגשת התביעה מושא הערעור.

תקופת החוב הראשונה (1.9.2000 - 3.5.2007)
26.
בקשר לתקופה זו נזכיר כי תביעת המערערת למתן

פסק דין
הצהרתי בדבר זכאותה לפנסיה תקציבית מיום 1.9.2000 נדחתה לגופה בפסק הדין הראשון, תוך שבית הדין קובע כי המערערת לא הוכיחה כי "
פנתה וביקשה פנסיה וכי תביעתה נדחתה
"
וכי היא "
במשך כשנתיים לא שיתפה פעולה באשר למילוי הטפסים הנדרשים לצורך קבלת פנסיה ו/או הגדלת אחוזי הפנסיה הגם שבתום ישיבת ההוכחות ביקש ב"כ התובעת להמתין לתשובת הממונה
".
הנה כי כן, תביעתה הראשונה של המערערת לתשלומי פנסיה נדחתה, וזאת במידה רבה נוכח התנהלותה מול משרד הפנים, והימנעותה מלמלא אחר דרישות בסיסיות לצורך קביעת זכאותה. על קביעות אלה של בית הדין האזורי לא הוגש ערעור. מצב דברים זה כפי שנקבע בהתייחס למערערת, ב

פסק דין
חלוט, מהווה לטעמנו נסיבות מיוחדות המצדיקות על פי הנחיות הפסיקה הימנעות מפסיקת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על תשלומי גמלה המגיעים למערערת מיום 1.9.2000 ועד ליום 3.5.2007, הוא מועד מתן פסק הדין הראשון.
על כן, בכל הקשור לתקופת החוב הראשונה, דין הערעור להידחות באופן חלקי במובן זה שאין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי שנמנע מלפסוק למערערת הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה על כל תשלום, חודש בחודשו. אנו קובעים כי סכום הגמלה החודשי שהמערערת זכאית לו בתקופה זו יחושב על פי שווי הגמלה בחודש האחרון של תקופת החוב הראשונה, דהיינו חודש מאי 2007.
בהמשך דברינו נעמוד על המשמעות האופרטיבית של פסיקתנו, לרבות פסיקת הפרשי ריבית והצמדה על סכום החוב הכולל בגין תקופה זו, החל ממועד כפי שיובהר בהמשך.

27.
אשר לתקופת הביניים - בפסק הדין מושא הערעור קבע בית הדין האזורי כי במהלך תקופת הביניים שמאז מתן פסק הדין הראשון ועד למועד הגשת התביעה השנייה
(3.5.2007 - 28.8.2007), המשיכה המערערת במחדלה ולא פעלה מול משרד הפנים למימוש זכאותה לפנסיה. לפיכך נכונות יהיו קביעותינו כפי שפורטו בקשר לתקופה הראשונה, גם ביחס לתקופת הביניים, ודין הערעור בנוגע לתקופה קצרה זו להידחות באופן חלקי גם כן, כאמור בפסקה 26 לעיל. תשלומי הגמלה המגיעים למערערת בגין החודשים מאי, יוני ויולי 2007 ויחושבו על פי סכום הגמלה המגיע עבור חודש יולי 2007. כמו בנוגע לתקופת החוב הראשונה, כך גם לגבי תקופה זו, בהמשך דברינו נעמוד על המשמעות האופרטיבית של פסיקתנו, לרבות פסיקת הפרשי ריבית והצמדה על סכום החוב הכולל בגין תקופת הביניים.

תקופת החוב השנייה (28.8.2007 ועד מועד מתן פסק הדין ומועדי התשלום בפועל על פיו)
28.
ביום 28.8.2007 הגישה המערערת את תביעתה מושא הערעור שלפנינו. בפסק הדין לא מצאנו קביעות ברורות באשר למידת שיתוף הפעולה של המערערת מול משרד הפנים במהלך התקופה בה התנהל הדיון לפניו, ומתי, אם בכלל, חל שינוי בהתנהלותה של המערערת מול משרד הפנים, באופן שהתאפשר לאשר תביעתה. כאמור, בית הדין הביע דעתו כי "
לשני הצדדים תרומה להתמשכות ההליכים וכל אחד מהם חטא בסחבת
" אלא שנוכח חלקה של המערערת שהיה משמעותי יותר, הגיע לכלל החלטה שלא לפסוק הפרשי הצמדה וריבית על פי החוק, ולהסתפק בחיוב בתשלום הגמלה בהתאם לשיעורה ביום התשלום. בהיעדר קביעות ברורות של בית הדין האזורי בכל הקשור להתנהלות המערערת בקשר עם משרד הפנים במהלך תקופת ההתדיינות לפניו, אין לפנינו תשתית עובדתית המצדיקה הימנעות מפסיקת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בדומה לתקופת החוב הראשונה ותקופת הביניים.
נשאלת השאלה אם בהימשכות ההליכים לפני בית הדין כמתואר על ידי בית הדין בפסק דינו, יש משום נסיבות מיוחדות המצדיקות את הנפסק, באופן שלא יפסקו למערערת הפרשי הצמדה וריבית כחוק בגין התקופה בה התנהלו ההליכים. תקופה זו היא בעיקרו של דבר תקופת החוב השנייה.

29.
ספק בעינינו, אם יש בתרומה להימשכות ההליכים, ואף בסחבת בה נוקט הזוכה כדי להוות "נסיבות מיוחדות" המצדיקות הימנעות מפסיקת הפרשי הצמדה וריבית. שהרי בשיקול מעין זה טמון היבט עונשי. מכל מקום, אפילו ניתן היה לומר כי בהתקיים נסיבות חמורות במיוחד של סחבת בה נוקט תובע, ניתן להביאן בחשבון בבוא בית הדין להפעיל שיקול דעתו לפי הוראת החוק, הרי שבמקרה שלפנינו, על פי קביעת בית הדין עצמו, שני הצדדים כשלו בהתנהלותם. בית הדין אמנם נמנע מלפרוש בפסק הדין תשתית עובדתית ברורה בכל הקשור להתנהלות המועצה, אך קבע כי גם בהתנהלותה נפלו כשלים. מבלי לקבוע מסמרות בדבר נציין כי מעיון בתיק עולה שלא מן הנמנע הדבר, שחלק מן העיכובים הם גם תוצאה של התנהלות משרד הפנים דווקא. בהיעדר בירור עובדתי בנושא, לא נרחיב על כך.
מכל מקום, משלפי קביעת בית הדין עצמו גם המועצה תרמה להימשכות ההליכים, ושעה שברור כי מהותם וייעודם של הפרשי הצמדה וריבית כחוק היא שמירה על ערך הכסף, ועל ערך השימוש בו - המסקנה המתבקשת היא כי לא התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות הימנעות מפסיקת הפרשי הצמדה וריבית בהתייחס לתקופה השנייה. לפיכך, בכל הקשור לתשלומים שהמערערת הייתה זכאית להם במשך תקופת החוב השנייה, היא תהיה זכאית להפרשי הצמדה וריבית כחוק
על כל סכום שהגיע לה ושהצטבר לזכותה החל ממועד הגשת תביעתה מושא הערעור, דהיינו, מיום 28.8.2007 ועד למועד תשלומו בפועל.

30.
משזו מסקנתנו בהתייחס לתקופת החוב השנייה, כי אז על סכום החוב כפי שהתגבש בחודש מאי 2007, ועל הסכום כפי שהתגבש בתום תקופת הביניים ביום 28.8.2007, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.8.2007 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן על תשלומי הגמלה שהמערערת זכאית להם מיום 28.8.2007 ועד ליום 10.8.2008, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, חודש בחודשו, עד למועד התשלום בפועל.

31.
למען הסר ספק יובהר, כי מתשלומי ההצמדה והריבית
המגיעים למערערת בהתייחס לתקופת החוב הכוללת על פי

פסק דין
זה, יש להפחית את שיעור "ההצמדה" כפי שנפסקה על ידי בית הדין האזורי, דהיינו סכום ההפרש בין סכום הגמלה הנומינאלי ובין סכום הגמלה נכון למועד התשלום כפי שקבע בית הדין האזורי.

תשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין
32.
בפי המערערת טענות כנגד הימנעות בית הדין מלפסוק לזכותה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. כרגיל, השאלה בדבר פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ובית הדין לא יתערב בהחלטת הערכאה הדיונית אלא בנסיבות מיוחדות (
ע"ע 15070-09-12 ירונה מרנין - אס. ג'י. די הנדסה בע"מ
, מיום 28.10.2013 בפסקה 50 וההפניות שם). לא מצאנו כי בנסיבות העניין כאן כפי שתוארו על ידי בית הדין האזורי בפסק דינו התקיימו נסיבות המצדיקות התערבותנו. אשר על כן דין הערעור בחלק זה שלו להידחות.

33.
סוף דבר
א.
הערעור מתקבל בחלקו לעניין פסיקת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כמפורט להלן:
(1)
תשלומי הגמלה המגיעים למערערת בגין התקופה שמיום 1.9.2000 ועד 3.5.2007 יחושבו על פי ערך הגמלה המגיעה בחודש מאי 2007, ועל סכום החוב כפי שהתגבש יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.8.2007 ועד ליום התשלום המלא בפועל;
(2)
תשלומי הגמלה המגיעים בגין חודש מאי 2007 עד יולי 2007 ישולמו על פי ערך הגמלה המגיעה בחודש יולי 2007. על סכום החוב כפי שהתגבש יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.8.2007 ועד ליום התשלום המלא בפועל;
(3)
על תשלומי הגמלה שהמערערת זכאית להם מיום 28.8.2007 ועד ליום 10.8.2008, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, חודש בחודשו, עד למועד התשלום בפועל.
מתשלומי ההצמדה והריבית המגיעים למערערת על פי

פסק דין
זה, יש להפחית את סכום ההפרש כפי שפסק בית הדין האזורי בין סכום הגמלה הנומינאלי ובין סכום הגמלה נכון למועד התשלום (ראו בפסקה 31 לעיל).
ב.
הערעור על פסיקת בית הדין האזורי בנוגע להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין נדחה.
ג.
נוכח תוצאת הדברים תישא המועצה בהוצאות המערערת בסך 5,000 ש"ח. הסכום ישולם למערערת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, א' אב תשע"ד (28 יולי 2014) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






יגאל פליטמן
,
נשיא, אב"ד

רונית רוזנפלד
,
שופטת

אביטל רימון קפלן,
שופטת


מר יצחק שילון,
נציג ציבור (עובדים)


מר יצחק דויטש,
נציג ציבור (מעסיקים)









עע בית הדין הארצי לעבודה 9545-10/12 הדאיה חטיב נ' מועצה מקומית דיר חנא (פורסם ב-ֽ 28/07/2014)