פסקי דין על אמל תורכמאן | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

44518-02/12 בל     28/07/2014




בל 44518-02/12 אמל תורכמאן נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 44518-02-12



לפני:

כב' הסגנית נשיא
איטה
קציר
נציג
ציבור (עובדים)
מר מוריס שגיא
נציג ציבור (מעבידים)
מר דניאל בר עוז

ה
תובע
ת
אמל תורכמאן

ת.ז. 317852317
ע"י ב"כ: עו"ד סלאם אבו עסבה
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

זוהי תביעה כנגד החלטת הנתבע הדוחה את תביעתה של התובעת לתשלום קצבת ילדים, מן הטעם שהיא אינה תושבת ישראל וילדיה לא נמצאים בארץ.
עובדות המקרה:
1.
אין מחלוקת, כי התובעת התגוררה בבאקה אל גרביה, בתחום ישראל, עד למועד נישואיה ביום 29.7.03, למר סלימאן אסעד תרקמאן, תושב כפר ברטעה המזרחית, שנמצא מחוץ לתחום (להלן: "בני הזוג") (ר' מסמך ת/2).
2.
מנישואי בני הזוג, נולדו 3 ילדים: תסנים ילידת 7.11.06 (בת 5 שנים, נכון למועד הגשת התביעה למל"ל), מוראד יליד 27.8.09 (בן השנתיים) וקטין נוסף, ששמו לא פורט בהליך, שנולד בתאריך 2.1.12.
3.
לטענת הנתבע, וכפי שעולה אף מתעודת עובד ציבור, אשר הוגשה לתיק ביום 7.3.13, לתובעת נשלחה ביום 12.6.03 דרישה למילוי שאלון תושבות, שלא נענתה ע"י התובעת. כן נשלחה דרישה נוספת ביום 12.10.09 (ר' מסמך נ/1), וכן תזכורת ביום 20.12.09 (ר' מסמך נ/2), אשר חזרה אל הנתבע.
4.
ביום 10.2.10, הודיע הנתבע לתובעת על כוונתו להפסיק את תושבותה החל מיום 1.1.03 (ר' מסמך נ/3).
5.
כאמור בתעודת עובד ציבור, בהתאם להחלטת הנתבע מיום 7.7.10, הוחלט להפסיק את תושבותה של התובעת ממועד נושאיה, קרי מיום 29.7.03.
6.
ביום 15.3.11, התייצבה התובעת במשרדי הנתבע, עם אמה, וטענה, כי חזרה לישראל ביום 15.9.09, וגרה ממועד זה עם אמה בבאקה אל גרביה. לתובעת נמסר שאלון תושבות למילוי (ר' מסמך נ/15).
7.
ביום 26.3.11, מילאה התובעת דו"ח רב שנתי מפורט עם פרטים על עצמה ועל בני משפחתה האישיים (ר' מסמך נ/9).
8.
ביום 30.6.11, גבה חוקר מטעם הנתבע, ביישוב באקה אל גרביה, עדות מהתובעת אודות מרכז חייה (ר' מסמך נ/5).
9.
ביום 28.11.11, שוב גבה חוקר מטעם הנתבע, ביישוב באקה אל גרביה, את עדות מהתובעת אודות מרכז חייה (ר' מסמך נ/6).
10.
ביום 19.12.11, עוד בטרם לידת הקטין השלישי, הגישה התובעת תביעה לקבלת קצבת ילדים מהנתבע, עבור תסנים ומוראד (להלן: "הילדים") (ר' נספח לכתב התביעה).
11.
ביום 15.1.12, דחה המל"ל את תביעת התובעת לתשלום קצבת ילדים, מן הטעם שהתובעת אינה תושבת ישראל וכי ילדיה לא נמצאם בארץ, בזו הלשון:
"
אנו מביאים לידיעתך, כי דחינו את תביעתך לתשלום קצבת ילדים על פי סעיף 65 לחוק הביטוח הלאומי מאחר ואינך תושב ישראל וילדייך אינם נמצאים בארץ
" [ההדגשה אינה במקור – א.ק.].
12.
ביום 23.2.12, הוגשה תביעה דנן לבית הדין.
13.
ביום 5.7.12, הודיע הנתבע לתובעת, כי תושבותה חודשה מיום 29.3.11, ותביעתה לקצבת ילדים אושרה לה החל מחודש 3/2011 (ר' הודעת הנתבע לתיק מיום 8.7.12).
14.
השאלה במחלוקת הינה, היכן נמצא מרכז חייה של התובעת החל מחודש 7/2003 ועד חודש 3/2011 (להלן: "התקופה הרלוונטית לתביעה"), האם לצד אמה, בדירה שכורה, בתחום ישראל, כטענתה, או בבית בעלה בברטעה, מחוץ לתחום, כטענת הנתבע? בכפוף לכך, האם זכאית התובעת לתשלום קצבת ילדים?
לאור כל האמור אנו קובעים כדלקמן:
15.
הזכאות לגמלאות לפי חוק הביטוח הלאומי מותנית, בדרך כלל, בהיותו של המבוטח תושב ישראל.
16.
סעיף 65 לחוק הביטוח הלאומי הדן בביטוח ילדים קובע לגבי מבוטח וילדו של מבוטח:
"65.
פרשנות
(א) בפרק זה -
"מבוטח" -
(1) מבוטח לפי פרק י"א, למעט עקרת בית כהגדרתה בסעיף 238.
(2) יחיד היושב בישראל, ואינו נעדר ממנה אלא העדר ארעי שהוא סביר, לדעת עובד המוסד שהוסמך לכך, ואין בו לסתור טענת אותו יחיד כי הוא יושב בישראל, ואינו מבוטח לפי פרק י"א, למעט עקרת בית כהגדרתה בסעיף 238.;
"ילד" -
(1) ילדו של מבוטח או של מי שהיה מבוטח;
(2) מי שאינו ילדו, אם הוכח, להנחת דעתו של מי שהסמיכה לכך המינהלה, כי בתקופה שנקבעה בתקנות פירנס אותו המבוטח, ובלבד שהילד נמצא בישראל ולא מלאו לו 18 שנים;והמונחים "אב", "אם" ו"הורה" יתפרשו בהתאם לבך.
(ב) לא יראו ילד כנמצא בחוץ לארץ אם יצא מישראל לתקופה שאינה עולה על ששה חודשים; אולם המוסד רשאי לראותו כאילו הוא בישראל גם אם יצא מישראל לתקופה העולה על ששה חודשים."
17.
כידוע, הנטל להוכחת תושבות
מוטל על הטוען לקיומה. כאשר טוען לגמלה נושא בתעודת זהות ישראלית, זוהי חזקה באשר לתושבות הניתנת לסתירה, והנטל עובר למוסד לביטוח לאומי להוכיח, כי הוא אינו תושב ישראל. כאשר תובע מודה, כי עזב את תחום מדינת ישראל, עובר אליו נטל ההוכחה להוכיח, כי הוא חזר להתגורר בתחום ישראל (עב"ל (ארצי) 644/08 חרחש אלהאם נ' המוסד לביטוח לאומי
, (טרם פורסם),

פסק דין
מיום 19.10.09, והאסמכתאות המובאות שם).
18.
בפסיקה נקבע, כי רישום האזרחות בתעודת הזהות מהווה ראיה לכאורה בלבד לעניין מעמדו של בעל התעודה ואולם בכך מועבר הנטל למוסד לביטוח לאומי להוכיח, כי אין המדובר בתושב:
"שאלת התושבות היא שאלה של עובדה. הנטל להוכיח את עובדת התושבות מוטל על הטוען לכך והדברים ברורים (דב"ע נב/100-0 המוסד לביטוח לאומי
- אמנה אערער, פד"ע כה', 107, 111). עם זאת, נפסק כי תעודת זהות של אדם היא לא רק אמצעי זיהוי אלא גם ראיה לגבי מקום מגוריו, ראיה הניתנת לסתירה (דיון נה/132-0 המוסד לביטוח לאומי
- חלואני מלכה עלי, פד"ע כ"ט 197, 199). עוד נפסק כי במקרה שתובע שהוא בעל תעודת זהות ישראלית, הנטל להוכיח שאין הוא תושב ישראל רובץ על כתפי המוסד (דב"ע נו/229-0 נאסר נוואל - המוסד לביטוח לאומי
; לא פורסם). הלכה זו ברורה ועקבית ואף בית הדין האזורי התייחס אליה בפסק דינו.(עב"ל 1326/01 עזבון המנוח ראשד אבו עסב נ' המוסד לביטוח לאומי
(טרם פורסם, 14.8.03) [ההדגשות אינן במקור- א.ק.]; ועיין גם דב"ע נה/0/19 פתאנה שעבנה נ. המוסד לביטוח לאומי
פד"ע כט' 133.
19.
בענייננו, התובעת מחזיקה בתעודת זהות ישראלית, אולם, בתעודות הלידה של ילדיה צוין, כי כתובתם בברטעה (ר' נספחי כתב התביעה). זאת ועוד, במסגרת השאלון שמילאה התובעת והגישה לנתבע ביום 26.3.11 (ר' מסמך נ/9), הודיעה התובעת, כי כתובת המגורים הנוכחית שלה הינה בברטעה והתובעת ישנה שם כל יום (ר' סעיף 6 ו-6(ז) לשאלון). עוד הודיעה התובעת, כי מקום מגוריה הקודם, החל מתאריך "0" ועד תאריך "2004" (כך במקור), היה בבית אביה בברטעה (ר' סעיף 7 לשאלון), דבר שעומד בסתירה לעדותה ולעדות עדיה, כפי שיובא להלן, לפיהם התובעת התגוררה בבאקה אל גרביה החל משנת 1999.
20.
כמו כן, במסגרת עדותה בפני
חוקר הנתבע מיום 30.6.11 (ר' מסמך נ/5), הצהירה התובעת, כי היא גרה שנתיים בבית אמה, בדירה המושכרת לאמה ע"י מר מואסי, בבאקה אל גרבייה, קרי מאמצע שנת 2009, ואילו אמה החלה להתגורר שם החל מיום 14.9.08. זאת ועוד, התובעת הצהירה, כי היא נשואה 7 שנים, מתוכם שנתיים התגוררה בשטחים עם בעלה, ואחרי שנתיים עברה לגור עם אח של בעלה בערערה למשך 3 שנים.
21.
יש לציין, כי התובעת אישרה את קבלת המכתב מהנתבע מיום 10.12.09, השולל את תושבותה (ר' פרוט' הדיון מיום 20.5.13, עמ' 1, ש' 24-26), אולם הנושא זכה להתייחסותה רק בחודש 3/2011, עת פנתה למל"ל לבירור זכויותיה.
22.
לאור האמור, אנו קובעים, כי נטל ההוכחה שהתובעת התגוררה בתחומי ישראל בתקופה הרלוונטית לתביעה הוא על התובעת.
23.
בהליך זה הוצגו בפני
נו גרסאות שונות בקשר למקום מגוריה של התובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה, שיש בהן כדי לפגוע במהימנות עדותה של התובעת.
גרסה א'
24.
לפי תצהירי התובעת (ר' מסמך ת/1), מאז נישואיה, ואף לפני כן, היא מתגוררת בישראל, יחד עם אמה, ובעלה היה מבקר אותה לעיתים קרובות. מנגד, בבית הדין העידה התובעת, כי היתה מבקרת את בעלה בסופי שבוע בימי שישי-שבת וכך היה למשך שנה (ר' פרוט' הדיון מיום 20.5.13, עמ' 2, ש' 8-9).
25.
כך, לדבריה, ובהתאם להסכם שכירות מיום 24.10.99 (ר' נספח ב' למסמך ת/1), בין השנים 1999-2008 התגוררה התובעת עם אמה בבאקה אל גרביה, בדירה שכורה מאת דודה, מר ענוז סלימאן ז"ל (להלן: "מר סלימאן"). הגם שלא צוין בהסכם השכירות מכמה חדרים היה מורכב המושכר, הרי שצוין, כי שטחו היה 50 מ"ר, ולא ניתן הסבר כיצד הסתדרו מגורי התובעת עם אמה ועם בתה בת השנה (בשנת 2008) בדירה בת 50 מ"ר בלבד, שאף בעלה ביקר וישן שם.
26.
לפי תצהירי מר מוחמד סעד ענוז, דודה מצד אמה של התובעת, (להלן: "מר מוחמד") (ר' מסמך ת/3), התובעת ואמה התגוררו בדירת אחיו, מר סלימאן ז"ל, בבאקה אל גרביה בין השנים 1999-2008. גם לפי תצהירי הגב' מונא עבד אלעזיז ענוז, אשתו של מר סלימאן ז"ל (ר' מסמך ת/4), בין השנים 1999-2008 התובעת ואמה התגוררו בדירת בעלה המנוח, והתובעת היתה מבקרת את בעלה בשטחים (ר' פרוט' הדיון מיום 19.6.13, עמ' 9, ש' 1-6).
27.
התובעת טענה, כי משנת 2008 ועד שנת 2012 התגוררה עם אמה בבאקה אל גרביה בדירה שכורה, בת 114 מ"ר, שהינה בבעלותו של מר שאקר מועסי (להלן: "המשכיר") (ר' מסמכים ת/6-ת/9).
28.
התובעת הציגה בבית הדין אישור מהמשכיר, כי היא, אמה ושני נכדיה מתגוררים בביתו בבאקה אל גרביה (ר' נספח ג-1 למסמך ת/1). המסמך אינו נושא תאריך, והמשכיר לא זומן לבית הדין למתן העדות.
29.
יש להדגיש, כי אישור מח' ארנונה מעיריית באקה ג'ת, הנושא תאריך 17.3.11, הינו נכון לתאריך הוצאתו, ואין בו כל התייחסות לתקופה הרלוונטית לתביעה (ר' נספח ג-2 למסמך ת/1).
30.
גם באישור ממח' הרווחה מעיריית באקה אל-גרבייה צוין, כי משפחתה של התובעת מוכרת ללשכה ונמצאת בטיפולם מזה חודש, ואף בו אין כל התייחסות לתקופה הרלוונטית לתביעה (ר' נספח ד' למסמך ת/1). גם האישורים מגן הילדים ובית הספר ותלושי השכר מעמותת "גיל הזהב" אינם מתייחסים לתקופה הרלוונטית לתביעה.
גרסה ב'
31.
כאמור, במסגרת השאלון שמילאה התובעת והגישה לנתבע ביום 26.3.11 (ר' מסמך נ/9), הודיעה התובעת, כי כתובת המגורים הנוכחית שלה הינה בברטעה והתובעת ישנה שם כל יום (ר' סעיף 6 ו-6(ז) לשאלון). עוד הודיעה התובעת, כי מקום מגוריה הקודם, החל מתאריך "0" ועד תאריך "2004", היה בבית אביה בברטעה.
32.
מכאן, לפי גרסה זו, התובעת לא התגוררה עם אמה בדירות השכורות על-ידה, למצער עד וכולל חודש 3/2011.
גרסה ג'
33.
בבית הדין העידה התובעת, כי גרה אצל דודה משנת 2003 (מאז שהתחתנה) ועד 2008 (ר' פרוט' הדיון מיום 20.5.13, עמ' 2, ש' 23-24).
גרסה ד'
34.
במסגרת חקירתה בפני
חוקר הנתבע מיום 30.6.11 (ר' מסמך נ/5), הצהירה התובעת, כי היא גרה שנתיים בבית אמה, המושכרת לה ע"י מר מואסי, בבאקה אל גרבייה, קרי מאמצע שנת 2009, כאשר אמה החלה להתגורר שם החל מיום 14.9.08. זאת ועוד, התובעת הצהירה, כי נשואה 7 שנים, מתוכם שנתיים התגוררה בשטחים עם בעלה, ואחרי שנתיים עברה לגור עם אח של בעלה בערערה למשך 3 שנים.
35.
אולם, בקשר לחקירתה הנ"ל, העידה התובעת בבית הדין כך:
"ת. כשאמרתי שגרתי שנתיים בשטחים התכוונתי שהייתי באה והולכת. לגבי המגורים אצל אח של בעלי בערערה – זה נכון שאמרתי את זה, אבל התכוונתי שהיה סכסוך במשך שלושה חודשים בין בעלי ואמא שלי, ואני הרגשתי מחויבת לגור אצלו. אני גרתי אצלם בבית של אבו עאקל. לא שילמתי והוא גם לא רשם אותי שהייתי בשכירות. אז חזרתי לגור עם אמא שלי והמצב חזר להיות כרגיל".
ר' פרוט' הדיון מיום 20.5.13, עמ' 4, ש' 1-5.
36.
התובעת לא זימנה את מר אבו עאקל מערערה למתן עדות בבית הדין לאימות דבריה.
גרסה ה'
37.
במסגרת עדותה בפני
חוקר הנתבע מיום 28.11.11 (ר' מסמך נ/6), הצהירה התובעת, כי היא גרה בדירת מר מואסי כבר שנתיים וזו השנה השלישית שלה. לשאלה כל כמה זמן היא הולכת לבקר את בעלה, השיבה "כל שבועיים הולכת ליומיים חמישי, שישי חוזרת לכאן". בהמשך הצהירה התובעת, כי עד לפני חודשיים-שלושה, היא היתה הולכת אל בעלה יומיים-שלושה בשבוע וחוזרת, ורק לאחרונה הולכת כל שבועיים.
גרסה ו'
38.
אמה של התובעת, הגב' זוהדיה סעד ענוז (להלן: "האם"), העידה בבית הדין, כי "התובעת התחתנה והיא הביאה אותה אצלה בהתחלה". בהמשך העידה האם, כי "בעלה יצא שהוא חולה, אז הבאתי אותה אצלי" (ר' פרוט' הדיון מיום 19.6.13, עמ' 10, ש' 7-11), וזה קרה אחרי שבוע-שבועיים מאז שהתחתנה (ר' שם, שם, ש' 20-22).
39.
לפי עדותה של האם, התובעת היתה מבקרת את בעלה בימים שהוא היה חולה, והיתה הולכת לביקור של יום (ר' פרוט' הדיון מיום 19.6.13, עמ' 10, ש' 23-27) – עניין, שהתובעת העידה לגביו, כי היתה מבקרת את בעלה שישי-שבת.
40.
לדברי האם, רוב הזמן בעלה של התובעת היה בא וישן שבוע-שבועיים בישראל, כששטח הדירה, כאמור, היה רק 50 מ"ר (ר' שם, שם ש' 28-29).
עדותה של האם
41.
ביום 26.1.11, נחקרה האם ע"י חוקר מטעם הנתבע (ר' מסמך נ/10 ו-נ/12).
42.
לדברי האם, במועד ביקורו של החוקר, התובעת לא היתה בבית, שכן הלכה לבקר את אביה החולה. התובעת לא הציגה אישורי מחלה של האב וגם לא זימנה את אביה למתן עדות בבית הדין לאימות הדברים.
43.
בדו"ח סיכום חקירה (ר' מסמך נ/12), צוין כי בעת הביקור הציגה אמה של התובעת את דירתה, ומסרה, כי התובעת גרה עמה, אולם במקום היו מעט מאד בגדים של התובעת ושל ילדיה. בבית הדין הצהירה האם, שהחוקר שאל איפה שאר הבגדים.
44.
החוקר נחקר בבית הדין, וחזר על האמור בדו"ח סיכום חקירה:
"... כשביקשתי ממנה לראות את הציוד של בתה ושל נכדיה היא הראתה לי מעט מאד בגדים וזה מה שציינתי בדו"ח ביחס לביקור הזה וזה גם רשום בהודעה שגביתי. אני מפנה לדו"ח הפעולה מיום 30/6/11, ששפגשנו בבית את התובעת, היא נחקרה והציגה את הבית של אמא והראתה לנו בגדים שלה ושל הילדים שלה".
ר' פרוט' הדיון מיום 19.6.13, עמ' 14, ש' 12-15.
45.
תמוה אפוא, כי לשם ביקורה אצל אביה החולה, כטענתה, התובעת לקחה עמה את כל בגדיה ובגדי ילדיה...
46.
תמיהה נוספת מצאנו במקום, בו האם העידה בבית הדין, כי התובעת במועד הביקור הלכה לאביה החולה, ושהתה שם יומיים (ר' פרוט' הדיון מיום 19.6.11, עמ' 11, ש' 1-2). מאידך התובעת העידה, שבאותו היום היא יצאה מהבית בבוקר עד לאחר הצהריים, וכשחזרה האם אמרה שביטוח לאומי היה פה (ר' פרוט' הדיון מיום 20.5.13, עמ' 5, ש' 17-19).
47.
לאור כל הסתירות המובאות לעיל וריבוי הגרסאות אודות מקום מגוריה של התובעת בתקופה הרלוונטית לתביעה, וכן אי הבאת העדים הרלוונטיים שיכלו לשפוך אור על הסוגייה שבפני
נו, אנו קובעים, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי מקום מגוריה בתקופה הרלוונטית לתביעה היה בישראל.
48.
התובעת הציגה בבית הדין קבלות על תשלום חוב לביטוח הלאומי בשנים 2004-2005. כפי שציין מר עזיז אגבריה, נציג הנתבע שנחקר בבית הדין, עצם העובדה שהתובעת שילמה את חובה לביטוח הלאומי אינה מקנה לה תושבות בתקופת התשלום.
49.
לא נעלמה מעינינו גם העובדה שהתובעת עבדה בשנת 2006, עד חודש 10/2006, אצל רואה חשבון, מר כבהה עובידה, בכפר קרע (ר' מסמך ת/11). אולם, בכך לא די כדי לומר שהתובעת היתה תושבת ישראל בתקופה הרלוונטית לתביעה. יש לציין, כי רבים מתושבי השטחים עובדים בישראל ומקבלים שכר ותלושים. מכל מקום, בתקופה זו ממילא לא היתה זכאית התובעת לקצבת ילדים, שכן בתה הבכורה של התובעת נולדה ביום 7.11.06.
50.
בנסיבות אלה, אין מנוס אלא לדחות את התביעה והיא נדחית בזאת.
51.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' באב, 28 יולי 2014, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








מר מוריס שגיא
נציג עובדים

א. קציר
סגנית נשיא

מר דניאל בר עוז
נציג מעסיקים








בל בית דין אזורי לעבודה 44518-02/12 אמל תורכמאן נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 28/07/2014)