פסקי דין על הפניקס חב' לביטוח בע"מ | פסקי דין על יוסף קורקוס | פסקי דין על שלומי קורקוס | פסקי דין על אמיל קורקוס ואח' |

3597/08 א     16/07/2014




א 3597/08 הפניקס חב' לביטוח בע"מ נ' יוסף קורקוס, שלומי קורקוס, אמיל קורקוס ואח'








בית משפט השלום בפתח תקווה



ת"א 3597/08 בראשית לבית בע" ואח' נ' יוסף קורקוס ואח'

ת"א 5042/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קורקוס ואח'

תא"מ 1240/08 לוי אורטל נ' בראשית לבית בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
נחום שטרנליכט




בעניין:

הפניקס חב' לביטוח בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
ליאור גנות

התובעת בת"א 5042/08



נ
ג
ד



1. יוסף קורקוס
2. שלומי קורקוס




ע"י ב"כ עו"ד
אברהם אלטלף




3. אמיל קורקוס

4. ליאורה משעלי – נמחקה

5. יעקב קורקוס

6. דליה נוימן – נמחקה

7. פנינה הרוש – נמחקה

8. מרים גולדמן – נמחקה

9. יצחק קורקוס




ע"י ב"כ עו"ד
חיים ברזל
הנתבעים


נ
ג
ד



יוסף קורקוס





צד ג'







אורטל לוי



ע"י ב"כ עו"ד
אברהם אלטלף
התובעת בת"א 1240/08


נגד




בראשית לבית בע"מ





הנתבעת






בראשית לבית בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
זיו כהן
התובעת בת"א 3597/08


נגד




1. יוסף קורקוס
2. שלומי קורקוס

3. אמיל קורקוס
4. ליאורה משעלי – נמחקה

5. יעקב קורקוס

6. דליה נוימן – נמחקה

7. פנינה הרוש – נמחקה

8. מרים גולדמן – נמחקה

9. יצחק קורקוס
10. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ





הנתבעים



נגד




יוסף קורקוס





צד ג'

פסק דין
פתח דבר
ביום 27.1.2006 פרצה שריפה במחסן (להלן – המחסן) במשק 16 במושב רינתיה (להלן - המשק), כאשר כל התביעות בתיקים שבכותרת נוגעות להשתלשלות הדברים בעקבות אותה שריפה.

התובעת בת"א 3597/08 (להלן - בראשית) היא חברה העוסקת ביבוא ושיווק של מוצרי טקסטיל. ביום 8.11.2003 התקשרה בראשית עם חברת מיץ פרי בע"מ (להלן – מיץ פרי) בהסכם שכירות (להלן – הסכם השכירות) ולפיו שכרה בראשית חלק מהמחסן. בעטיה של השריפה נגרם נזק לרכושה של בראשית, אשר אוחסן במחסן. בתיק זה עתרה בראשית לחיוב הנתבעים לתשלום פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה בעטיה של השריפה.

התובעת בת"א 5042/08 (להלן - הפניקס) ביטחה את בראשית. הפניקס פיצתה את בראשית בגין הנזקים שנגרמו לתכולת המחסן בעטיה של השריפה בסכום של
611,654 ₪, וזאת על פי פוליסה לביטוח מבנה ותכולה (להלן - הפוליסה), אשר נרכשה על ידי בראשית בנוגע למחסן. הפניקס עותרת בתיק זה לחיוב הנתבעים בתשלום שיפוי מלא.

הנתבעים 1, 3, 5 ו-9 בת"א 5042/08 ובת"א 3597/08 הם ארבעה מתוך שמונת ילדיה של המנוחה רינה קורקוס ז"ל, שהלכה לעולמה ביום 21.11.2000. הנתבע 2 בת"א 5042/08 ובת"א 3597/08 (להלן – שלומי) והתובעת בת"א 1240/08 (להלן - אורטל) הם ילדיו של הנתבע 1 (להלן – יוסף). בצוואתה מיום 2.1.1996 (נספח 1 לתצהירי העדות מטעם הנתבעים 3-5), ציוותה המנוחה רינה קורקוס ז"ל, כי המשק יימסר לתקופה של שמונה שנים ליוסף ולנתבע 3 (להלן - אמיל). עוד ציוותה המנוחה בצוואתה, כי לאחר שמונה שנים יימכר המשק במחיר שייקבע בהערכת שמאי. התמורה ממכירה עתידית זו, תתחלק בשווה בין כל שמונת ילדיה או יורשיהם. הצוואה קוימה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון ביום 21.6.2007.

במקורה הוגשה תביעת הפניקס ותביעת בראשית גם נגד ארבע אחיות של הנתבעים, הנתבעות 4, 6, 7 ו-8. בהחלטה מיום 28.5.2012 נמחקה התביעה, ככל שהיא נוגעת לאותן אחיות.

בשני התיקים, ת"א 3597/08 ות"א 5042/08, שלחו הנתבעים 3, 5 ו-9 הודעת צד ג' ליוסף, הנתבע 1.

בת"א 1240/08 עותרת אורטל לביצוע שיק בסך 3,215 ₪, שנמשך על ידי בראשית בהתאם להסכם השכירות, ועליו נכתב "לפקודת קורקוס" (להלן – השיק). תביעה זו הוגשה בתחילה כבקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בפתח תקווה, במסגרת תיק הוצל"פ 20-03369-07-4. לאחר שבראשית הגישה התנגדות לביצוע השיק, ניתנה לה רשות להתגונן בפני
תביעה שטרית זו.

טענות בראשית

המחסן, שבבעלות הנתבעים, מחולק לשלושה חלקים. החלק הדרומי היה בחזקת יוסף, שלומי ואמיל, והכיל גרוטאות שונות (להלן - המחסן הדרומי). החלק המרכזי של המחסן היה החלק שהושכר לבראשית לצורך משרדיה ומחסניה. החלק הצפוני של המחסן היה מושכר לחברה אחרת.

ביום שישי 27.1.2006 בשעות הערב, פרצה שריפה במחסן הדרומי. השריפה התפשטה אל חלק המחסן ששכרה בראשית, וגרמה שם לנזקים כבדים. בבדיקות שנערכו לאחר האירוע נמצא, שהשריפה פרצה כתוצאה מכשל חשמלי במחסן הדרומי.

כתוצאה מהשריפה נגרמו לבראשית נזקים בסך כולל של 2,070,000 ₪, לפי הפירוט הבא: נזקים למלאי בסך 750,000 ₪; נזקים לציוד בסך 120,000 ₪; נזקים למבנה בסך 300,000 ₪; הוצאות בגין שחזור מסמכים ומומחים בסך 150,000 ₪; אובדן רווחים ומוניטין בסך 700,000 ₪; עוגמת נפש בסך 50,000 ₪.

הפניקס, כמבטחת של בראשית, שילמה לבראשית סך של 617,000 ₪ - תגמולי ביטוח בגין נזקי התכולה בלבד. בראשית עותרת לחיוב הפניקס בתשלום גם בגין נזקי המבנה, שגם הם כלולים בפוליסה, בסך של 300,000 ₪. באשר לשאר הנתבעים, מהם תובעת בראשית פיצוי על מלא סכום הנזק בניכוי התשלום שקיבלה מהפניקס, ובסך של 1,453,000 ₪, וזאת מכוח היותם בעלי השליטה, החזקה והפיקוח במחסן שהתלקח. נתבעים אלו לא נקטו באמצעים הדרושים למניעת הדליקה והתפשטותה.

במסגרת ההתנגדות לביצוע השיק (ת"א 1240/08) טוענת בראשית, כי סחרותו של השיק
הוגבלה בציון "למוטב בלבד" על פני השיק. לפיכך אורטל, שהינה צד רחוק לשיק, איננה אוחזת בו דין משום שלא ניתן היה לסחר את השיק אליה. זאת ועד עקב השריפה במחסן, בוטל הסכם השכירות וממילא תמורת השיק, שניתן דמי שכירות בגין התקופה שלאחר ביטול הסכם השכירות ופינוי המחסן על ידי בראשית, נכשלה. לחילופין, תמורת השיק קוזזה על ידה בגין הנזקים שנגרמו בעטיה של השריפה.

טענות הפניקס
כאמור בהתאם לחוות דעתם של חוקרי הדליקות, הן החוקר מטעם מכבי האש והן החוקר מטעם הפניקס, נראה כי האש פרצה במחסן הדרומי והתפשטה למחסן המרכזי
אותו שכרה בראשית. הנתבעים הם אלו אשר נושאים באחריות לפרוץ האש בעקבות מחדליהם. בין היתר התרשלו הנתבעים בכך שלא בצעו ביקורות תקופתיות של מערכת החשמל במחסן ובכך שלא נקטו באמצעים הדרושים למניעת האש. על כן, על הנתבעים לשלם לפניקס תשלומי שיבוב בגובה סכום הפיצוי, ששילמה הפניקס לבראשית וכן לשאת
בהוצאות המומחים, הוצאות שהוציאה הפניקס. סך כל נזקי הפניקס עומדים על סכום כולל של 639,334 ₪, העולה לכדי 738,384 ₪, נכון ליום התביעה.

טענות הנתבעים, שלומי ויוסף
שלומי טוען להיעדר יריבות בינו ובין בראשית, וזאת משום שאין לו כל זיקה למשק ואף לא למחסן.

גם יוסף מכחיש את זיקתו למחסן וטוען, שהמחסן נבנה והושכר על ידי
מיץ פרי ולא על ידו. מי שטיפל בחוזה השכירות מול בראשית היה אחיו, אמיל, אשר פעל באותה שעה מטעם מיץ פרי ובשמה.

שלומי ויוסף מכחישים את הטענה, שהשריפה פרצה במחסן הדרומי. לטענתם, האש פרצה בחלק המחסן, שהיה מושכר לבראשית. במחסן הדרומי היו מאוחסנים באותה עת מקררים ישנים, שכלל לא היו מחוברים לרשת החשמל, ואף לוח החשמל הראשי במחסן הדרומי היה מנותק. ממילא, לא ייתכן שהשריפה פרצה כתוצאה מכשל חשמלי במחסן הדרומי. השריפה פרצה דווקא במחסניה של בראשית, שם היו מכשירי חשמל המחוברים לרשת חשמל פעילה.

טענות הנתבעים אמיל, יעקב ויצחק
את התביעה נגד אמיל מחמת חוסר יריבות. המחסן מצוי בבעלותה של מיץ פרי, אשר מניותיה מוחזקות על ידי יוסף. לאמיל עצמו אין כל זיקה לחברה זה. גם בזמן השריפה לא היתה לו זיקה שכזו. כבר במהלך חודש יולי 2002, חתמו אמיל ויוסף על הסכם פירוק שיתוף ביחס למשק (להלן – הסכם פירוק השיתוף), אשר העתקו צורף כנספח 3 לתצהיר עדותו של אמיל. בהסכם פירוק השיתוף נקבע, כי יוסף הוא שיגבה את דמי השכירות בגין השכרת המשק או חלקים ממנו, יהנה מפירותיו של המשק, וישא בכל הזכויות והחובות הקשורות למשק.

אכן אמיל היה זה שחתם על הסכם השכירות מטעם מיץ פרי, אך זאת מחמת העובדה, שבאותה תקופה היה זכאי להכנסות השכירות מהמשק, כפי שנקבע בהסכם פירוק השיתוף, וזאת במסגרת גביית חוב שיוסף חב לו.

בתמיכה לטענותיו מצטט אמיל מכתב שנשלח אליו על ידי בא כוחו של יוסף, עו"ד אברהם אלטלף
, בתאריך 6.3.2005. לפי האמור באותו מכתב, בעל הזכויות במשק הינו יוסף, ההתחשבנות בגין החוב בסך 250,000 ₪ הסתיימה, ומרגע זה אמיל מנוע מלחתום הסכמים נוספים בקשר למבנים המצויים במשק. כך גם בהסכם השכירות עצמו, מיום 8.11.2003, נכתב שהמשכיר (מיץ פרי - נ"ש), הינו בעל הזכויות במשק. מכיוון שמניותיה של חברה זו נמצאות באופן בלעדי בידי יוסף, וזה היה גם המצב אז, הרי שאין כל עילת תביעה נגד אמיל מכח הסכם זה.

אמיל מכחיש את גובה הנזקים הנטענים על ידי בראשית בכללותם, ובפרט את זכאותה הנטענת של בראשית לפיצוי בגין הנזקים למבנה. המחסן לא היה בבעלותה של בראשית, ובראשית לא נשאה בתשלום כלשהוא לצורך שיפוצו לאחר השריפה.

כך גם מוכחשת על ידי אמיל הטענה, שהאש פרצה במחסן הדרומי. בעניין זה מצטרף אמיל לטענת יוסף ושלומי, ולפיה פרצה האש בחלק המחסן שהושכר לבראשית.

המכונות והציוד, שהיו במחסן הדרומי בעת פרוץ האש, היו שייכים ליוסף בלבד.

יעקב ויצחק מצטרפים לכל טענותיו של אמיל, תוך שהם מוסיפים וטוענים, שלהם לא היה כל קשר למשק. הם לא היו המחזיקים בנכס בתקופה הרלוונטית, לא ניהלו אותו, לא היו זכאים לקבל חלק מפירות השכרת המשק, ולא היו מעורבים בדרך כלשהיא בחתימה על ההסכמים השונים בקשר למשק.

מכח הטענות האמורות לעיל אמיל, יעקב ויצחק שלחו הודעת צד ג' בה הם מבקשים לחייב את יוסף בכל חיוב שיוטל עליהם, ככל שחיוב כזה יוטל.

דיון
והכרעה
מקור הדליקה
הנתבעים - בני משפחת קורקוס - טוענים, שהשריפה לא פרצה במחסן הדרומי, אלא בחלק המחסן שהושכר לבראשית. טענה זו נטענה בעלמא, על סמך השערות שונות של הנתבעים, אך ללא כל ביסוס עובדתי.

כאמור לעיל, יש תמימות דעים בין חוקרי השריפות, הן חוקר השריפות מטעם מכבי האש והן חוקר השריפות מטעם הפניקס, לכך שהאש פרצה במחסן הדרומי, ומשם התפשטה לחלק המחסן שהושכר לבראשית.

מהנדס החשמל מר אשר סלוצקי (להלן – המהנדס סלוצקי), מומחה מטעם הפניקס, כתב
בחוות דעתו, כי "מוקד השריפה התגלה במחסן הממוקם בצד הדרומי של שורת המבנים" (סעיף 1 בתת פרק ממצאים בחווה"ד). בסעיף 6 לתת הפרק "ממצאים" בחוות הדעת נכתב:

"בלוח הראשי של אותו מחסן הממוקם בחדר האחסון שבו פרצה השריפה, נמצאו סימני קשת חשמלית וקצר חשמלי המצביעים בצורה חד משמעית כי השריפה פרצה בחדר אחסון זה ולא בשום מקום אחר במבנה".

גם בחוות דעתו של חוקר השריפות מר אלי היינה (להלן – מר היינה), מומחה נוסף מטעם הפניקס, נמצאו ממצאים דומים. מר היינה מצביע על מספר סימנים, המוכיחים, שהשריפה פרצה במחסן הדרומי, ורק לאחר מכן התפשטה לחלק המחסן שהושכר לבראשית. בסעיף 5.4 לחוות דעתו של מר היינה נכתב:

"ניתן לקבוע כי השריפה נגרמה כתוצאה מהתחממות והתלקחות לוח נתיכים במחסן דרומי השייך לבעל המשק כתוצאה מכשל חשמלי כלשהוא.
השרפה התפשטה וחדרה אל עבר מחסן מגבות 'בראשית לבית בע"מ' ".

מטעם בראשית הוגשה תעודת עובד ציבור של מר שמואל לוי (להלן – מר לוי), קצין חקירת דליקות בכיר באיגוד ערים פתח תקווה. בטופס מסקנות וסיכום חקירת הדליקה, המצורף לתעודת עובד הציבור כותב מר לוי:

"כתוצאה מהשריפה עוותו מוטות מתכת גג האסכורית שגרם לחלק מקריסת הגג ומעיד על טמפרטורה גבוהות (במקור – נ"ש) מאוד בבעירה ותחילת מוקד האש במחסן ציוד הישן (המחסן הדרומי – נ"ש) והמשך התפשטות האש למחסן מוצרי טקסטיל (חלק המחסן שהושכר לבראשית – נ"ש)".

תימוכין נוספים להיות מוקד השריפה במחסן הדרומי עולים גם מחוות דעתו של מר יעקב ריטוב (להלן – מר ריטוב), העוסק בתחום הבטיחות, מניעת שריפות וחקירת שריפות, שחוות דעתו הוגשה על ידי בראשית, וכן מחוות דעתו של מהנדס החשמל מר אבי ברקוביץ, שגם חוות דעתו הוגשה מטעם בראשית.

מטעם בני משפחת קורקוס לא הוגשה חוות דעת כלשהי, וממילא לא נסתרה חוות דעת כל המומחים הנ"ל, הקובעים פה אחד, שמקור השריפה במחסן הדרומי. גם בחקירתם הנגדית של המומחים לא נסתרה קביעה זו.

לפיכך יש לאמץ מסקנת המומחים הנ"ל, ולקבוע, שמקור האש במחסן הדורמי, ומשם התפשטה לחלק המחסן שהושכר לבראשית.

הסיבה לדליקה
מתוך חוות הדעת של המומחים הנ"ל עולה עוד, כי הסיבה לפרוץ השריפה היתה
כשל חשמלי, שנבע מחיבורי חשמל רשלניים. כך נאמר בחוות דעתו של המהנדס סלוצקי, שם בעמוד 3 נכתב:

"על פי שרידי חווט הזנה נמצא כי בחדר אחסון זה היתה מותקנת תאורה כאשר קווי ההזנה למעגלי התאורה מחוברים לתקרה באמצעות חוטי קשירה מתכתיים מסוגים שונים בצורה מרושלת ומסוכנת".

ובהמשך (סעיף 3 בפרק "דיון וחקירה") נכתב:

"צירוף העובדות שמערכת תאורה המותקנת בצורה מרושלת פעלה במקום וכן העובדה שפרצה במקום זה שריפה מובילים למסקנה המתבקשת כי הסבירות הגבוהה ביותר לפרוץ השריפה נובעת כתוצאה מכשל חשמלי במערכת התאורה במקום".

במסקנות חוות דעתו כותב המהנדס סלוצקי:

"לאור הממצאים העובדות והבדיקות שנערכו על ידי הנני בדעה כי הסבירות הגבוהה לפרוץ השריפה במקום, נובעת כתוצאה מכשל חשמלי שהתחולל באחד מקווי ההזנה למערכת התאורה שבאולם האחסון שבמחסן הדרומי אשר הובילה לאירוע כפי שמתואר בחוות הדעת".

היות השריפה תוצאה של כשל חשמלי, עולה גם בחוות דעתו של מר היינה, שם בסעיף 5.4 נכתב:

"ניתן לקבוע כי השרפה נגרמה כתוצאה מהתחממות והתלקחות לוח נתיכים במחסן דרומי השייך לבעל המשק כתוצאה מכשל חשמלי כלשהו".

כך גם בחוות דעתו של מר ריטוב, שם נכתב (סעיפים 4.3 – 5.1):

"4.3 השרפה פרצה כתוצאה מגורם חשמלי, זאת אפשר לקבוע מתוך הממצאים הבאים:
א. מערכות החשמל באיזור נמצאו עם סימנים של כשלים חשמליים.
ב. השרפה התגלתה כתוצאה משמיעת פיצוצים, היינו: מגעים רופפים של כבלי החשמל.
...
5.1 כתוצאה מכשל במערכת החשמל נוצרו מגעים רופפים, שגרמו לפיצוצים וכתוצאה מכך התגלתה השרפה".

ממצאים אלו ביחס לסיבת הדליקה לא נסתרו על ידי מי מבני משפחת קורקוס. גם בעניין זה לא הוגשה על ידי מי מהם חוות דעת נגדית. גם בחקירתם הנגדית של מומחים אלו, שהתייחסו בחוות דעתם לסיבה לפרוץ האש, לא נסתרו קביעותיהם.
לפיכך, לא נותר אלא לקבל את ממצאי חוות דעת המומחים ולקבוע, שהסיבה
לדליקה היא כשל חשמלי, שנבע מרשלנות בחיבור כבלי החשמל למערכת התאורה במחסן הדרומי.

אחריות
מיהו האחראי לאותו כשל חשמלי, שגם לפרוץ השריפה? בהקשר זה וכבר בפתח הדיון בשאלת האחריות יש להדגיש, כי המחסן הוסב להיות מחסן שלא כדין ועבודות הבניה לצורך הסבתו מיעודו המקורי כלול לגידול עופות למחסן נעשו ללא היתר וללא קבלת האישורים הנדרשים עפ"י דין.

יוסף

- בתצהיר עדותו מאשר יוסף, כי עבודות הבניה במחסן (ששימש במקור כלול לגידול עופות) בוצעו ע"י מיץ פרי. יוסף אישר עוד, כי בעת ביצוע עבודות השיפוץ במחסן היה יוסף שותף ובעל מניות במיץ פרי (סעיפים 6-7 לתצהיר עדותו). עוד ממשיך יוסף ומאשר, כי אחיו, אמיל, העביר לידיו את ניהול המשק החל מחודש אוקטובר 2005 (סעיף 9 לתצהיר עדותו). כפועל יוצא מהעברת ניהול המשק לידי יוסף, היה זה יוסף שקיבל לידיו את השיקים מבראשית בגין דמי השכירות (סעיף 10 לתצהיר עדותו).

כל אלו מעידים, כי יוסף נושא באחריות הן ביחס לעבודות הבנייה והשיפוץ במחסן והן ביחס לאחזקת המחסן והאחריות לתקינותו באופן שוטף. זאת מכח היותו הבעלים של מיץ פרי בעת ביצוע עבודות הבנייה והשיפוץ במחסן, ומכח היותו מבעלי המשק וזה הנהנה בלעדית מדמי השכירות בתקופה שקדמה לשריפה החל משנת 2005.

שלומי

- לא נטען ולא הוכח, כי שלומי היה בעל תפקיד או נושא משרה כלשהי במיץ פרי, החברה שהשכירה לבראשית את המחסן ועסקה בעבודות הבינוי והשיפוץ בו. כן לא נטען ולא הוכח, כי במועד הרלוונטי שלומי היה בעל זכויות במשק או נהנה מדמי השכירות שנגבו. לפיכך אין לראות בשלומי אחראי במידה זו או אחרת לפרוץ השריפה ולנזקים שנגרמו בעטיה.

אמיל

- אמיל ויוסף היו שותפים בחברות שונות, ביניהן מיץ פרי. כך גם היו בין
בעלי הזכויות במשק. זאת מכח צוואתה של אימם המנוחה, כאשר בהתאם להוראות הצוואה, שנזכרו לעיל, היו המשק נתון באותה תקופה לניהולם הבלעדי של יוסף ואמיל. במהלך יולי 2002 נחתם בין השניים הסכם פירוק השיתוף. במסגרתו פורקה השותפות שהיתה בין אמיל ויוסף במיץ פרי. עוד נקבע בהסכם פירוק השיתוף, כי אמיל ויתר על כל הזכויות, שהקנה המשק, ובהתאמה פטר יוסף את אמיל מכל חובות המשק, וכך נאמר בסעיף 8.5 להסכם פירוק השיתוף:

"להסרת ספק מובהר בזה כי מרגע חתימת הסכם זה ואילך לא יחולו על אמיל שום חובות ו/או התחייבויות הנוגעות למשק בין חובות קיימים ובין חובות עתידיים, וחובת השיפוי תחול על יוסי (יוסף - נ"ש) בכל מקרה בו יאלץ אמיל לשלם סכום כלשהוא, וזאת גם לגבי חובות שלא נזכרו במפורש בהסכם זה".

הסכם פירוק השיתוף קיבל תוקף בפסק הדין בתמ"ש 4690/06 בו תבע יוסף את ביטול הסכם פירוק השיתוף, אלא שתביעתו בענין זה נדחתה. וכך נכתב בסעיף 9 לפסק הדין שם (נספח 4 לתצהיר עדותו של אמיל):

"התביעה לביטול ההסכם נדחית.
אני מקבלת את תביעת הנתבע וקובעת כי יש לאכוף את ההסכם מחודש יולי 2002 לרבות הוראת הסרת השיעבוד מעל החנויות".

דא עקא, וגם לאחר חתימת הסכם פירוק השיתוף המשיך אמיל לנהל בפועל את מיץ פרי (ראה סעיף 13 לתצהיר עדותו), ובמסגרת ניהול זה היה זה שחתם בשנת 2003 על הסכם השכירות מטעם מיץ פרי (ראה עמ' 79 לפרוטוקול, שורות 8-9). זאת ועוד, עפ"י עדותו של אמיל עצמו, אמיל גם נהנה מדמי השכירות ששילמה בראשית (ראה סעיף 9.ג לתצהיר עדותו) והיה זה שגבה בפועל את דמי השכירות מבראשית (ראה עמ' 77 לפרוטוקול, שורות 25-30; עמ' 78 לפרוטוקול, שורות 1-2). כל אלו מטילים על אמיל אחריות למושכר הן בהיותו הרוח הפעילה מאחורי מיץ פרי, ומאחורי השכרת המחסן לבראשית, והן כנהנה מדמי השכירות על המושכר לאורך זמן עד שנת 2005.

יצויין, כי אמיל טוען שלא נהנה "סתם" מדמי השכירות אלא אלו הועברו לרשותו לשם קיזוז חוב, שיוסף חב לאמיל. אמיל מפנה בעניין זה לאמור בסעיף 16 להסכם פירוק השיתוף, שם נכתב בכתב יד:


"על אף כל האמור לעיל ישחרר אמיל סך כ-250,000 ₪ מהפקדון בבנק הפועלים לשיווק אביב. סכום זה יוחזר לאמיל מההכנסות הראשוניות של המשק עד לכיסוי כל הסכום שישוחרר על פי הוראות סעיף זה".

אין בכך כדי לשנות מאחריותו וחבותו של אמיל לתקינות המושכר. אמיל – כבעל מניות ובעל תפקיד במיץ פרי, פעל להסבת הלול למחסן. עבודות הבניה והחשמל נעשו ע"י מיץ פרי באמצעות אמיל. אמיל ידע, כי אין היתר חוקי להפוך את הלול למחסן. ראיה חותכת וחד משמעית לכך, היא סעיף 11 להסכם השכירות, שם נאמר:

"במקרה ותבוא דרישה חוקית להפסיק את השימוש במבנה, מטעם הרשות המוניציפאלית, מנהל מקרקעי ישראל ו/או פסקי דין של בית דין מוסמך, יהא על השוכר וכל מחזיק מטעמו לפנות את המבנה ולהחזירו למשכיר תוך חודשיים מקבלת הודעה כזו, כשהוא ריק מכל חפץ ומכל משתמש אחר".

כל אלו, ופעילותו השוטפת של אמיל כנציג מיץ פרי בעת החתימה על הסכם השכירות ומאוחר יותר בגביית דמי השכירות מטילים על אמיל אחריות למושכר ותקינותו, וממילא אחריות לפרוץ האש, שנבעה מכשל בהתקנת כבלי החשמל במחסן הדרומי.

יעקב ויצחק

– לא נטען ולא הוכח, כי יעקב ויצחק היו מעורבים באופן כלשהו בניהול המשק ובהסבת הלול למחסן. כך גם לא נטען ולא הוכח כי יעקב ויצחק היו מעורבים בהשכרת המחסן לבראשית. ממילא לא ניתן להטיל עליהם אחריות כלשהי לפרוץ השריפה ולנזקים שנגרמו בעטיה. טענתם של יצחק ויעקב, כי כלל לא ידעו על הסבת הלול למחסן והשכרתו לבראשית, לא נסתרה.

בראשית

– על בראשית מוטל אשם תורם בכל הנוגע לנזקים שנגרמו בעקבות השריפה. עיון בלשונו המפורשת והחד-משמעית של סעיף 11 להסכם השכירות, שצוטט לעיל, מלמד שבראשית ידעה, או לפחות היה עליה לדעת, כי המחסן הוא מבנה שהוסב לשמש כמחסן שלא כדין וללא היתר, כאשר השימוש בו כמחסן ו/או כמשרד אינו חוקי.

זאת ועוד, מהאמור בחוות דעתו של המהנדס סלוצקי, שצוטטה לעיל, עולה, כי התקנת כבלי החשמל באופן רופף נראתה גם בעין בלתי מזויינת. כך נכתב בעניין זה בסעיף 5 בעמ' 6 לחוות דעתו של המהנדס סלוצקי:

"אין כל ספק כי התקנת מערכת תאורה בצורה כפי שהותקנה וכפי שניתן לראות בצילומים המצורפים, מהווה סיכון וודאי וכעובדה במקרה הנדון הובילה אף לשריפה".

ואכן ניתן להתרשם כך מהתמונות המצורפות לחוות דעתו של המהנדס סלוצקי.

למרות כל זאת בחרה בראשית ליטול את הסיכון שבדבר, ולשכן מחסניה ומשרדה במבנה שכזה, שנבנה שלא כדין, ללא פיקוח נדרש ובאופן מסוכן, כאשר בסופו של דבר הסיכון התממש, וארעה השריפה. בנסיבות העניין יש להעמיד אשם תורם זה בשיעור 30%.

בסעיף 11 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן – הפקודה) נקבע:

"היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד".

משנקבע, כי הן יוסף והן אמיל אחראים לשריפה ולנזקים שבעטיה, הרי שיש לחייבם, ביחד ולחוד, בנזקי בראשית. זאת בניכוי רכיב האשם התורם, שהושת על בראשית. מסקנת הדברים, כי אמיל ויוסף חייבים לשאת, ביחד ולחוד, ב-70% מנזקיה של בראשית. כך גם עליהם לשפות את הפניקס ב-70% מהסכום ששילמה לבראשית, כאשר הפניקס כמבטחת נכנסת בנעלי המבוטחת, בראשית.

באשר למערכת היחסים שבין יוסף ואמיל בינם לבין עצמם, וזאת לעניין ההודעה לצד ג' ששיגר אמיל ליוסף, בענין זה קובעת הוראת סעיף 84 לפקודה כדלקמן:

"(א)
כל מעוול החב על נזק רשאי להיפרע דמי השתתפות מכל מעוול אחר החב, או שאילו נתבע היה חב , על אותו נזק, אם כמעוול יחד ואם באופן אחר...
(ב)
בהליכים על השתתפות לפי סעיף זה יהיו דמי ההשתתפות בסכום שיקבע בית המשפט על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק; בית המשפט מוסמך לפטור אדם מחובת השתתפות או להורות שהשתתפותו של אדם תהא כדי שיפוי מלא".

הנה כי כן, בקביעת דמי ההשתתפות יזקק בית המשפט לעקרונות של צדק ויושר
"בהתחשב עם מידת אחריותו של האדם לנזק", כלשון הפקודה.

בע"א 3656/99,

טרנס כלל בע"מ נ' מ.א.ר מסחר וספנות בע"מ, פד"י נו
(2)344, 362,
נקבע:

"המבחן לקביעת שיעור ההשתתפות ההדדית הקבוע בהוראת סעיף 84 לפקודת הנזיקין

הוא 'מידת האחריות'. מושג זה פורש בפסיקה כנוגע בראש ובראשונה למידת האשמה ההדדית".


בענייננו אכן אמיל היה הרוח החיה בהסבת הלול למחסן ובביצוע עבודות הבניה לצורך כך. אמיל גם היה הרוח החיה בהשכרת המחסן לבראשית ובגביית דמי השכירות בתקופת השכירות הראשונה. יחד עם זאת, הדברים נעשו בשיתוף פעולה עם יוסף, בעליה של מיץ פרי, וזאת על מנת לאפשר גביה מהירה ויעילה של החוב שחב יוסף לאמיל ועל מנת לאפשר ליוסף להנות מפירות המחסן והשכרתו לאחר גביית יתרת החוב על ידי אמיל. במצב דברים זה יש לראות את שניהם, במישור היחסים שבינם לבין עצמם, כאחראים בחלקים שווים לנזק. ממילא יש לחייב את יוסף לשפות את אמיל בגין כל סכום שישלם אמיל לבראשית ו/או לפניקס מעבר למחצית סכום החיוב שייקבע בהמשכו של

פסק דין
זה.

הנזקים
בכתב התביעה עותרת בראשית לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה, לפי הפירוט הבא:

נזקים למלאי בסך 750,000 ₪; נזקים לציוד בסך 120,000 ₪; נזקים למבנה בסך 300,000 ₪; הוצאות בגין שחזור מסמכים ומומחים בסך 150,000 ₪; אובדן רווחים ומוניטין בסך 700,000 ₪; ועוגמת נפש בסך 50,000 ₪. מתוך האמור קיזזה בראשית את הסכום שקיבלה מהפניקס, והותירה את התביעה בסך כולל של 1,453,000 ₪ בלבד. בתצהירי העדות מטעם בראשית תוקן סכום התביעה והועמד על סך כולל של 1,228,119 ₪ (לאחר קיזוז הסך שהתקבל מהפניקס). מתוך סכום זה עותרת בראשית לחייב את הפניקס רק בגין נזקי המבנה.

לביסוס טענתה בעניין אובדן רווחים ומוניטין, הגישה בראשית את חוות דעתו של מר דוד בכר (להלן – מר בכר), שערך אומדן של אובדן הרווח הגולמי לשנת 2006. על פי חישובו של מר בכר, אובדן הרווח הגולמי, שנגרם לבראשית, עמד ע"ס של 394,634 ₪. המדובר במומחה שאינו רואה חשבון, ולא ברורה כלל מומחיותו בכל הנוגע לחישוב רווחיו של עסק. בחוות דעתו מבקש מר בכר לחשב את אובדן הרווח בשנת 2006, השנה בה התרחשה השריפה, בהסתמך על הרווח הגולמי בשנת 2007, השנה שלאחר השריפה. נראה כי הדבר הינו בלתי אפשרי ואינו מבסס כראוי את הטענה בדבר שיעור אובדן הרווחים בגין השריפה. אין גם בחוות הדעת כל התייחסות של ממש לשנת השריפה עצמה, שנת 2006. כך גם נעדרת חוות הדעת, שהוצגה בפני
, אסמכתאות כלשהן לביסוס האמור שם. מסקנת הדברים היא, כי לא ניתן לקבל את האמור בחוות הדעת, ולכן יש לקבוע, כי הנזק בגין אובדן רווחים לא הוכח.

טענת בראשית בעניין אובדן המוניטין ושיעור הנזק בגינה נטענה בעלמא וללא ביסוס ואסמכתא כלשהי, ועל כן יש לקבוע, שגם היא לא הוכחה.

בעניין הנזקים למלאי ולציוד במחסן, צרפה בראשית את חוות דעתו של השמאי מר שי דבי (להלן – השמאי דבי). בחוות דעתו סיכם השמאי דבי את נזקי המלאי בסך כולל של 896,456 ₪ ואת הנזקים לציוד ולמכונות בסך כולל של 61,220 ₪. הנזקים למבנה הוערכו ע"י השמאי דבי בסך של 292,809 ₪. חוות דעת נוספת לעניין הערכת הנזקים למבנה ניתנה ע"י המהנדס מר חיים עקירב (להלן – המהנדס עקירב) אשר העריך את עלות שיקום המבנה בסך כולל של 324,879 ₪.

מטעם הפניקס הוגשה חוות דעתו של השמאי מר רונן דואני (להלן – השמאי דואני). השמאי דואני העריך את אובדן המלאי בסך של 610,000 ₪, את הנזקים לתכולת המחסן בסך של 111,660 ₪ ואת הנזקים למבנה בסך כולל של
216,000 ₪.

מטעם בני משפחת קורקוס לא הוגשה חוות דעת נגדית.

באשר לנזקי המבנה עצמו, אין בראשית זכאית לפיצוי כלשהו, לא מבני משפחת קורקוס ולא מהפניקס. לא הוכח, כי לבראשית, שאחרי השריפה עזבה את המקום ללא שיפוץ כלשהו וללא תיקון כלשהו. המחסן לא היה שייך לבראשית, ואין מחלוקת, כי לאחר השריפה עזבה בראשית את המחסן ולא שיפצה אותו. ממילא לא נגרם לבראשית נזק כלשהו בעטיה של התכלות המחסן בשריפה. לכן אין היא זכאית לפיצוי כלשהו בגין נזק, שלא נגרם כלל לבראשית.

באשר לתכולת המחסן הוגשו, כאמור לעיל, שתי חוות דעת. בשאלת גובה הנזק היה נטל ההוכחה מוטל על בראשית. בעניין זה עומדות זו מול זו שתי חוות הדעת, כשכפות המאזניים בעניין זה שקולות. בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בראשית מסתכמים הנזקים לתכולת המחסן בסך כולל של 957,676 ₪. בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם הפניקס מסתכמים הנזקים לתכולת המחסן בסך כולל של 721,660 ₪. במצב דברים זה יש להעדיף את חוות דעתו של המומחה בטעם הפניקס ולהעמיד את הנזקים לתכולת המחסן, שבגינם זכאית בראשית לפיצוי על סך של 721,660 ₪, ולאחר ניכוי האשם התורם על סך של 505,162 ₪.

בעניין הוצאות בגין שחזור מסמכים צרפה בראשית תלושי שכר של שלוש עובדות שנשכרו על ידה, לטענתה, לשם שחזור המסמכים שאבדו בשריפה. יצוין, כי שתיים מתוך שלוש העובדות הנ"ל לא אותרו ותצהירן נמחק מן התיק (ראה עמ' 114 לפרוטוקול, שורות 1-8). הטענות בדבר העסקתן של אותן עובדות בעניין שחזור המסמכים לא נתמכה באסמכתא כלשהי. ביחס לעובדת השלישית – הגב' ימימה קהלני (להלן – הגב' ימימה), הוצגו תלושי שכר בין החודשים דצמבר 2007 ועד יולי 2008. יצוין, כי תאריכי העסקה אלו אינם סמוכים למועד אירוע השריפה. דבר זה מעלה תמיהה ביחס לנכונות הטענה, כי היא הועסקה בשחזור המסמכים והחומרים שאבדו בשריפה. כמו כן, בעדותה בפני
אישרה הגב' ימימה, שהועסקה הן למטרת שחזור מסמכים והן למטרות שוטפות אחרות של הנהלת חשבונות (ראה עמ' 93 לפרוטוקול, שורות 21-25). לא הוכח באיזה חלק מעבודתה של הגב' ימימה עסקה בשחזור אותם מסמכים שאבדו בשריפה. לפיכך, ומשלא הוכח גובה הנזק ביחס לעלות שחזור המסמכים שאבדו בשריפה, הטענה נדחית. גם שאר ההוצאות, הנטענות על ידי בראשית בכל הנוגע להוצאות עבור מומחים בעטיה של השריפה לא הוכחו, ולכן גם הטענה בענין זה נדחית.

הפניקס טוענת, כי בעטיה של השריפה נאלצה לשלם למומחים שונים. טענה זו מגובה באסמכתא, המצורפת כנספח ב לתצהירה של גב' איריס קירשנבוים. התשלומים המפורטים באסמכתא זו והעולים בקנה אחד עם הנטען בסעיף 6 לתצהיר עדותה של גב' קירשנבוים הינם כדלהלן: 2,714 ₪ מיום 25.4.06; 3,728 ₪ מיום 17.5.06; 3,375 ₪ מיום 3.8.06; 3,553 ₪ מיום 17.8.06. הסכום הנוסף הנזכר באותו סעיף אינו נזכר באסמכתא הנזכרת. לפיכך הוכח בעניין זה נזק בסך
13,370 ₪.

טענת הפניקס בדבר הסכום ששולם לבראשית לבית, 611,654 ₪, הוכחה גם היא.

נמצא, איפוא, כי הפניקס נשאה בגין השריפה בתשלומים בסך כולל של 625,024 ₪. על יוסף ואמיל, ביחד ולחוד, לשאת בתשלומי שיבוב בסכום זה ובניכוי האשם התורם, ובסך הכל בסך 437,517 ₪.

באשר לתביעה השטרית, שהגישה אורטל, דין התביעה להידחות. המדובר בשיק שנמשך על ידי בראשית וזמן פרעונו 10.11.06, חודשים רבים לאחר השריפה. הדבר תומך בטענת בראשית, כי המדובר בשיק שנמשך ונמסר לקורקוס עבור דמי שכירות בגין תקופה שלאחר השריפה. באותה עת כבר לא היתה בראשית במחסן. זאת לאחר שנאלצה לעזוב את המקום עקב השריפה. ממילא נכשלה התמורה בגין שיק זה, שסחרותו הוגבלה. על כן אין בראשית חבה בתשלום סכום השיק, ודין התביעה בעניין זה להידחות.

סיכום
תביעת בראשית, ככל שהיא נוגעת לפניקס, לתשלום פיצוי בגין הנזקים למבנה נדחית. בראשית תשא בשכ"ט ב"כ הפניקס בסך 26,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

תביעת בראשית, ככל שהיא נוגעת לשלומי, יעקב ויצחק, נדחית. בראשית תשא בשכ"ט ב"כ יעקב ויצחק בסך 29,000 ₪ ובשכ"ט ב"כ שלומי בסך 29,000 ₪, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

תביעת בראשית, ככל שהיא נוגעת ליוסף ואמיל מתקבלת בחלקה, באופן שעל יוסף ואמיל, ביחד ולחוד, לשלם לבראשית סך של 505,162 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה בת"א 3597/08, 5.6.08, ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, יוסף ואמיל, ביחד ולחוד, ישאו בשכ"ט ב"כ בראשית בסך
37,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ההודעה לצד ג', ששיגר אמיל ליוסף מתקבלת חלקית, באופן שיוסף ישפה את אמיל בגין כל סכום שישלם לבראשית עפ"י

פסק דין
זה, שיהיה מעבר למחצית מסכום החיוב בפיסקה זו.

תביעת הפניקס, ככל שהיא נוגעת לשלומי, יעקב ויצחק, נדחית. הפניקס תשא בשכ"ט ב"כ יעקב ויצחק בסך 24,000 ₪ ובשכ"ט ב"כ שלומי בסך 24,000 ₪, והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

תביעת הפניקס ככל שהיא
ככל שהיא נוגעת ליוסף ואמיל מתקבלת בחלקה, באופן שעל יוסף ואמיל, ביחד ולחוד, לשלם לפניקס סך של 437,517 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה בת"א 5042/08, 14.9.08, ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, יוסף ואמיל, ביחד ולחוד, ישאו בשכ"ט ב"כ הפניקס בסך 34,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ההודעה לצד ג', ששיגר אמיל ליוסף מתקבלת חלקית, באופן שיוסף ישפה את אמיל בגין כל סכום שישלם לבראשית עפ"י

פסק דין
זה, שיהיה מעבר למחצית מסכום החיוב בפיסקה זו.

תביעתה השטרית של אורטל נדחית. אורטל תשא בשכ"ט ב"כ בראשית בסך 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
י"ח תמוז תשע"ד, 16 יולי 2014, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 3597/08 הפניקס חב' לביטוח בע"מ נ' יוסף קורקוס, שלומי קורקוס, אמיל קורקוס ואח' (פורסם ב-ֽ 16/07/2014)