פסקי דין על יאסר היב | פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לבטוח בע"מ

15862-08/11 א     16/07/2014




א 15862-08/11 יאסר היב נ' הכשרת הישוב חברה לבטוח בע"מ








בית משפט השלום בעפולה



ת"א 15862-08-11 היב נ' זובידאת ואח'




תיק חיצוני:





מספר בקשה:
37

בפני

כב' השופטת
תמר נסים שי


מבקשים

יאסר היב


נגד


משיבים

הכשרת הישוב חברה לבטוח בע"מ



החלטה

לפניי בקשת התובע, אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 23.6.10, להקדים לו תשלום תכוף נוסף וכן למנות לו מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי.

אדרש תחילה לבקשה לתשלום תכוף ולאחר מכן אתן דעתי לעניין מינוי המומחה.

תשלום תכוף

על פי האמור בבקשה, התובע נפגע קשות בתאונת הדרכים, במהלכה נחבל בעיקר בראשו באזור הפנים הפה והלסת. התובע עבר רדוקציה פתוחה של שבר במנדיבולה בהרדמה כללית ובתום אשפוז של 20 יום שוחרר לביתו.
לתובע כבר הוקדם תשלום תכוף בסך של 45,000 ₪ ואולם בתשלום זה לא היה די. התובע זקוק, כך לטענתו, לסך נוסף של 50,000 ₪, נוכח הצורך בקבלת טיפול רפואי, וכן לכיסוי הוצאות שהוא ומיטיביו מוצאים בגין סיעוד ושיקום.

מאז התאונה סובל התובע מכאבים קשים, בין היתר כאבי שיניים וכאבי ראש, הוא מתקשה באכילה ובשתייה וממשיך לקבל טיפול אינטנסיבי לשיקום הפה.
מומחים רפואיים שמונו לתובע קבעו כי נותרה נכות צמיתה.

מאז התאונה לתובע אין כל הכנסה. עובר לתאונה היה התובע עצמאי בתחום חלוקת בלוני גז. התובע נאלץ להפסיק את עבודתו והוא מצוי באי כושר מוחלט. התובע נאלץ לשאת בתשלומים בגין הוצאות שונות, כגון אש"ל ונסיעות, וכן עבור עזרת צד ג' – בעיקר של רעייתו אשר עזבה את הבית והילדים כדי לטפל בו ולסעוד אותו במשך כל תקופת האשפוז.

התובע מפרט את מסכת הטיפולים לה נזקק בגין התאונה מאז שארעה ועד למועד הגשת הבקשה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה.
לטענתה, מדובר בבקשה המוגשת בניגוד מוחלט להסדר דיוני שנקבע ביום 12.1.12, לפיו לא ישולם תשלום תכוף נוסף, וסוכם כי לא יוגשו בקשות נוספות לתשלום תכוף בתיק זה.
התובע מתעלם מהסכמת הצדדים ובית המשפט התבקש שלא להתיר זאת.

במסגרת הדיון השיב ב"כ התובע לטענה זו, כי הבקשה וההסכמה בעניין התשלום התכוף הקודם ניתנה תוך ציפייה שההליך יתנהל בקצב סביר. אולם, ההליך נמשך עת רבה, בין היתר בגין הגשת בר"ע על החלטת בית המשפט והתנגדות למינוי מומחים, כל זאת שעה שהתובע נותר ללא פרנסה במשך זמן ארוך.

ב"כ הנתבעת מוסיף ומפנה להוראת סע' 5ה(ב) לחוק הפלת"ד, לפיה בית המשפט לא יפסוק תשלום תכוף בעד תקופה העולה על שנתיים מיום קרות התאונה.



דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוחנו לפניי, מצאתי לדחות את הבקשה.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית בדבר התשלום התכוף הקודם שניתן במסגרת הליך זה בינואר 2012. הסכמה זו היוותה את הבסיס לתשלום, כאשר הוסכם מפורשות כי תשלום תכוף נוסף לא ישולם, וכלשון הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטה
"לפנים משורת הדין ומבלי להודות בחבות, ובהמלצת בית המשפט תקדים הנתבעת לתובע, באמצעות בא כוחו, תשלום תכוף נוסף, סופי ואחרון, בסכום כולל של 15,000 ₪..."
.

עניין הסכמה זו כלל לא נזכר בבקשה שהוגשה, ולא הוברר במסגרתה מדוע יש להתעלם ממנה, הבהרה אשר הייתה טעונה תצהיר כחוק, אשר אף הוא לא הוגש.

לטענת ב"כ הנתבעת, אין התובע רשאי להתעלם מהסכמה זו, והסבריו שניתנו בדיון אינם מספיקים.

לטעמי, טענה זו יש לקבל.

במסגרת ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש ואח', פ"ד נא' (1) 577 נדרש בית המשפט העליון לסוגיית סופיותו של הסכם פשרה בין הצדדים. באותו הליך ביקשו התובעים לבטל הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של

פסק דין
, בטענה כי מצבה של התובעת הוחמר מאז הושגה הפשרה. בית המשפט, אשר דחה את הערעור, קבע כי יש לאפשר פגיעה בסופיותן של פשרות בשל התגלותן של עובדות בשלב מאוחר יותר, ואולם זאת רק במצב בו קיימים טעמים כבדי משקל במיוחד ולא כאשר הדברים התרחשו כפי שהיה מצופה במועד עריכת הסכם הפשרה.
בית המשפט קובע כי
"הסיכון בדבר גילוין המאוחר בעתיד של פגיעות נוספת הוא סיכון אינהרנטי לפשרות שנוטל על עצמו התובע בתביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. זהו סיכון האופף כל פשרה הנכרתת בהקשר לתביעות כאלה. הדבר נובע מכך שפעמים רבות התוצאות ארוכות הטווח של פגיעות גופניות מתגלות וצצות אל פני השטח רק בחלוף זמן ניכר ממועד הפגיעה. התפתחות כזו היא שכיחה וטבעית..."
(שם בעמ' 597).


ובהמשך

"
ניתן יהיה לקבל טענה של טעות מקום בו התגלתה בניזוק, בשלב מאוחר לחתימה על הסכם הפשרה, פגיעה אשר (א) היא כה חריגה בעוצמתה ובטיבה עד שלא ניתן לומר כי היא נתונה במסגרת הסיכונים הרגילה של "אי הוודאות המודעת" אשר הסיכון בגינה מוטל על הצדדים, ו
-
(ב) אשר גילויה משמיט את הבסיס מתחת להסכם הפשרה כפי שנכרת. במצב זה, מתקיים אותו אינטרס מכריע, אשר נדרש כדי להתערב בהסכם פשרה מחמת טעות בכריתתו. בלי למצות עניין זה, אומר כי במסגרת זו עשויה להיות חשיבות לגורמים שונים, המשפיעים על ההכרעה בדבר הקצאת הסיכונים בין הצדדים, ובהם לשון הסכם הפשרה והעניינים שאליהם הוא התייחס; האם חומרתו של הנזק המאוחר שהתגלה חורגת לחלוטין מזו של הנזק הידוע בעת הכריתה; ועד כמה, אם בכלל, הנזק שנתגלה ניתן לצפייה – ולו באופן כללי – בשלב שבו נכרתה הפשרה.
(שם עמ' 604)
סבורני, כי בשום אופן לא ניתן לומר שהתובע לא יכול היה לצפות כי ההליך יתמשך עת רבה.
בפי התובע בקשות למינוי מומחים שונים. מטבע הדברים, הדבר אורך זמן. קבלת חוות הדעת נמשכת אף היא עת רבה, וגם בכך יש להתחשב.
בהעדר הסבר כלשהו מפי התובע מה צפה ומה לא צפה, בוודאי כאשר ברקע הדברים התעלמות מוחלטת מההסדר הדיוני, סבורני כי אין לחרוג ממנו.

אציין, כי ממילא החלטה זו אינה סופו של הליך, וסוגיית הפיצוי, לרבות בגין הוצאות עבור טיפול ועזרה תוכרע במסגרת פסק הדין בתיק.

אשר לבקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי

בתיק זה מונו לתובע שני מומחים רפואיים - פרופ' מיכה פלד בתחום הפה והלסת ופרופ' אבישי גולץ בתחום א.א.ג.
במסגרת כתב המינוי לפרופ' גולץ, נתבקש המומחה לחוות דעתו, בין היתר, לצורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגי.
התובע טוען, כי פרופ' גולץ קבע בחוות דעתו שלאור תלונותיו המתמשכות של התובע לכאבי ראש, יש למנות לו מומחה בתחום הנוירולוגי. די בקביעה זו כדי להוות ראשית ראיה לצורך במינוי מומחה בתחום זה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. אכן, פרופ' גולץ נתבקש לחוות דעתו בדבר הצורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגי וכך המליץ, אולם אין בפי התובע נימוק אחר, אלא הפנייה להמלצתו. זו לבדה אינה יכולה לבוא במקום שיקול דעתו של ביהמ"ש, וההלכה כי לצורך ביסוס הבקשה יש צורך ב"ראשית ראיה".

הנתבעת טוענת כי את המלצתו השתית פרופ' גולץ על תלונות סובייקטיביות בלבד של התובע, ללא כל ממצא אובייקטיבי, ובחומר הרפואי שצורף אין כל בסיס לבקשה. הנתבעת מפנה לתיעוד שצורף לתביעה ולבקשה למינוי מומחים, וכן לבדיקת
ct
שביצע שהייתה תקינה לחלוטין.

אין בתיעוד הרפואי כל ממצא בתחום הנוירולוגי או תלונה כלשהי ביחס לתחום זה ע"י התובע, או עדות לטיפול כלשהו שעבר. תלונתו הראשונה הינה בחלוף 4 חודשים ממועד התאונה.

מדובר בתלונה מגמתית לצורכי התביעה.

עוד נטען, כי ביום 5.3.11 ספג התובע חבלת ראש בקטטה שהובילה לאיבוד הכרתו ולהקאות, ולאחריה החלה מסכת תלונות על כאבי הראש. התובע, אשר נבדק לאחר הקטטה, דיווח בהזדמנות אחת כי נפגע בתאונת דרכים, בכך יצר התובע מסמך רפואי בקשר לתאונה, הגם שמדובר בדיווח מלאכותי שאינו תואם את המציאות.

לחילופין ובהמשך לאמור לעיל, יש להשית את הוצאות המומחה על התובע.

דיון והכרעה
:

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, אני מוצאת להיעתר לתובע ולמנות לו מומחה בתחום הנוירולוגי.

במסגרת החלטתי מיום 17.6.12 לא מונה לתובע מומחה בתחום זה, אולם הבקשה לגופה לא נדחתה. כאמור, פרופ' גולץ נתבקש לחוות דעתו האם יש מקום למינוי.

פרופ' גולץ נתן דעתו לעניין זה ואף ציין, כי התובע מלין על כאבי ראש וסחרחורות מאז התאונה, תלונה אשר לא קיבלה הסבר בנתונים שהיו לפניו. בנסיבות העניין ועל יסוד התלונות המתמשכות, מצא פרופ' גולץ לנכון להמליץ על מינוי המומחה בתחום הנוירולגי.

עיון בתיעוד הרפואי שצורך לתביעה מעלה כי קיים תיעוד נרחב לתלונות התובע בדבר כאבי ראש מאז התאונה ועוד בטרם החבלה הנוספת. ביום 16.6.10
נבדק על ידי הנוירולוג ד"ר עאבד סאהר בגין כאבי ראש ורעשים בראש, ונזקק לטיפול תרופתי. ביום 17.7.10 הופנה שוב לייעוץ נוירולוגי.
מסיכום ביקור מיום 28.7.10 עולה כי התובע ממשיך להלין על כאבי ראש ורעשים באזוניים, ונזקק לטיפול תרופתי.
התובע מוסיף ומלין על כאבי ראש – ראה בדיקה נוירולוגית מיום 12.1.11 שהייתה בגדר הנורמה אך התובע נזקק להמשך טיפול תרופתי.
מסיכום ביקור מיום 23.3.11 עולה כי בדיקת
ct
שערך נמצאה תקינה, אך התובע עדיין נמצא תחת טיפול תרופתי.

בהתחשב במפורט לעיל בדבר תלונותיו הרצופות של התובע מאז התאונה בדבר כאבי ראש, המעקב הנוירולוגי בו הוא מצוי מאז, והטיפול התרופתי לו נזקק באופן שוטף, בצד המלצתו של פרופ' גולץ למינוי מומחה בתחום זה , מצאתי כי יש להיעתר לבקשה.

מומחה ימונה בהחלטה נפרדת

בשלב זה, תישא הנתבעת בשכר המומחה.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ד, 16 יולי 2014, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 15862-08/11 יאסר היב נ' הכשרת הישוב חברה לבטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/07/2014)