פסקי דין על ניסן נייזוב | פסקי דין על על-ידי ב"כ עו"ד גולן | פסקי דין על סיגלית חדד | פסקי דין על רמי רחמים חדד |

24560-10/12 תאמ     30/07/2014




תאמ 24560-10/12 ניסן נייזוב, על-ידי ב"כ עו"ד גולן נ' סיגלית חדד, רמי רחמים חדד








בית משפט ה
שלום בראשון לציון



30 יולי 2014

תא"מ 24560-10-12 נייזוב(אחר/נוסף) נ' חדד(אחר/נוסף) ואח'





בפני

כב' ה
שופט ארז יקואל
– סגן ה
נשיאה

ה
תובע


ניסן נייזוב

על-ידי ב"כ עו"ד גולן



נגד

ה
נתבעים
1. סיגלית חדד

2. רמי רחמים חדד

על-ידי ב"כ עו"ד כה
ן



פסק-דין

ה
תובע עוסק בתיווך מקרקעין. במסגרת עיסוקו, ה
ציג לנתבעת נכס שה
תעניינה
ברכישתו ודאג שתחתום על מסמך תואם. בסמיכות זמנים, נרכש נכס זה
במישרין מבעליו על ידי ה
נתבע, שה
נו גיסה
של ה
נתבעת. ממה
לך ה
דיון ה
סתבר כי ה
נתבעת ובעלה
- מר אבי חדד, אחיו של ה
נתבע, מתגוררים בנכס. דרישתו של ה
תובע לדמי תיווך נדחתה
ובמוקד ה
דיון, ניצבת שאלת זכאותו לקבלם מה
נתבעים ביחד ולחוד.

רקע ותמצית טענות ה
צדדים

1.
ה
נתבעת ובעלה
ביקשו לרכוש נכס חדש למטרת מגורים. ה
נתבעת פנתה
לשם כך לתובע ה
מחזיק ברישיון תיווך וביום 22.5.12 חתמה
על ה
סכם לה
זמנת שירותי תיווך, בו מאוזכר נכס ה
נמצא ברחוב חטיבה
7 בעיר ראשון-לציון אותו ה
ציג לה
ה
תובע באותו מועד (לה
לן: "ה
נכס" ו-"ה
סכם ה
תיווך" בה
תאמה
). ה
נתבעת לא רכשה
את ה
נכס בעצמה
אך ביום 27.6.12, ה
תקשר ה
נתבע בה
סכם לרכישת ה
נכס עם בעל ה
נכס -
מר נבט סימון (לה
לן: "ה
מוכר" ו"ה
עסקה
" בה
תאמה
).

2.
ה
תובע טוען כי ה
וא ה
גורם ה
יעיל שה
ביא לביצוע ה
עסקה
וכי לה
פתעתו, ה
נכס נרכש סופו של יום על ידי ה
נתבע, שלא ראה
אותו כלל ומבלי שישולמו לו דמי ה
תיווך ה
מגיעים לו. לגישת ה
תובע, ה
תנה
לות ה
נתבעים חסרת תום לב ומגעת כדי ה
פרת ה
סכם ה
תיווך.

בגדר ה
תביעה
שה
גיש, עתר ה
תובע לחיוב ה
נתבעים בתשלום סכום של 64,742 ₪, מתוכו סכום של 59,742 ₪ בגין דמי תיווך משוערכים בתוספת מע"מ ובה
תייחס לשיעור של
1.5% מערך מכירת ה
נכס כנוסח ה
סכם ה
תיווך. ה
יתרה
, בסכום של 5,000 ₪ ה
נה
בגין עוגמת נפש נטענת שנגרמה
לתובע משום ה
תנה
לות ה
נתבעים.

3.
ה
נתבעים מכחישים את טענות ה
תובע. לטענתם, ה
ם כלל לא ה
ופנו לנכס על ידי ה
תובע, לא במישרין ולא בעקיפין. מודגש כי ה
משא ומתן בין ה
נתבע לבין ה
מוכר בגדר ה
עסקה
בשל ללא כל קשר לתובע ולה
סכם ה
תיווך. לגישת ה
נתבעים, ה
תובע לא סייע בנושא ולכן ה
וא אינו יכול לה
יחשב ה
גורם ה
יעיל בעסקה
.

ה
נתבע מבאר כי ה
נו יזם בתחום ה
נדל"ן ומוכר בין בעלי נכסים ומתווכים. לטענתו, חודשים ארוכים חיפש נכס מתאים לצרכיו, מסגרת בה
ביקר בנכס ויצר מגעים ישירים עם ה
מוכר.

ה
נתבעים מפנים לתשלום מס רכישה
רלוונטי מטעם ה
נתבע בגדר ה
עסקה
, מה
לך שה
יה
נחסך ככל שה
ייתה
מתבצעת על ידי ה
נתבעת. בכך מבקשים לגבש ה
עדר אינטרס מטעמם לפעול בפסול כלשה
וא כלפי ה
תובע. ה
נתבעת מוסיפה
כי ה
יא ובעלה
וגם ה
נתבע, חיפשו נכס באותו אזור, בו קיים מספר מוגבל של נכסים פנויים ומכאן ה
צטלבות דרכם ה
מקרית לה
תעניינות באותו ה
נכס.

עוד נטען כי במה
לך פגישת ה
נתבעת עם ה
מוכר, ה
וצגו בפני
ה
דרישות כספיות שונות בתכלית מאלו שפורסמו על ידי ה
תובע, באופן ה
מלמד על ה
עדר מערכת יחסים מתבקשת בינו לבין ה
מוכר.

דיון וה
כרעה

4.
כעת, אני נדרש לה
כרעה
בשאלה
ה
אם חבים ה
נתבעים כלפי ה
תובע בתשלום דמי תיווך בגין ה
עסקה
, או שמא זו ה
ושלמה
ללא קשר לסיועו.

5.
ה
צדדים ה
עידו בעצמם ומטעם ה
נתבעים נשמע אף ה
מוכר ובעלה
של ה
נתבעת.

6.
בחנתי את טענות ה
צדדים, את ראיותיה
ם, את אותות ה
אמת שנחשפו במה
לך ה
דיון ואת מכלול נסיבות ה
עניין. נחה
דעתי כי עלה
בידי ה
תובע לשכנע שגרסתו עדיפה
על פני זו של ה
נתבעים וכי יש לחייבם ביחד ולחוד בסכום ה
תביעה
.

7.
ייחסתי את מלוא ה
אמון לגרסת ה
תובע, שלא נסתרה
בסתירות אמיתיות וה
תיישבה
בה
שוואתה
ה
לוגית ליתרת ה
ראיות ולמכלול נסיבות ה
ה
תרחשות. שוכנעתי כי ה
תובע ה
יה
ה
גורם ה
יעיל שפעל לה
בשלת כל ה
נדרש לשם מעורבות ה
נתבעים בעסקה
מי ברכישת ה
נכס ומי בשה
ייה
בו.

מנגד, לא עלה
בידי ה
נתבעים לשכנע כי יש לה
עדיף את גרסתם על פני זו של ה
תובע. גרסת ה
נתבעים אינה
מה
ימנה
בעיני, ה
יא עוררה
אי נוחות, ה
תפתחה
בה
תאם לראיות שה
ציג ה
תובע ונגלו בה
סתירות אמיתיות מבלי שניתן לה
ן ה
סבר סביר.

שוכנעתי כי יש לחייב את ה
נתבעת בסכום ה
תביעה
מכוח ה
סכם ה
תיווך, שה
ייתה
בנכס בנסיבות לא ברורות ודיני תום ה
לב, שבה
צטברם של אלו נמלא ה
חסר בחתימתה
על מסמכי ה
עסקה
. שוכנעתי כי יש לחייב את ה
נתבע בסכום ה
תביעה
מכוח דיני תום ה
לב, שותפות פסולה
עם ה
נתבעת ובעלה
וגרם ה
פרת ה
סכם ה
תיווך, שבה
צטברם של אלו נמלא ה
חסר בחתימתו על ה
סכם ה
תיווך.

8.
ממה
לך ה
דיון, ה
סתבר כי בעצם ה
עסקה
עשה
ה
נתבע יד אחת עם ה
נתבעת ובעלה
.

9.
ה
תרשמתי כי כך נעשה
במטרה
כפולה
-
לחמוק מתשלום דמי תיווך לתובע ולמנוע מצב דברים בו ישמש ה
נכס כבטוחה
כנגד חוב בסכום של כ- 300,000 ש"ח ה
קיים לבעלה
של ה
נתבעת.

10.
לא נסתר קיומו של חוב שכזה
מכוח

פסק דין
(ר' פרו' עמ' 18 שו' 28-31, עמ' 19 שו' 1-2, עמ' 20 שו' 5-13).

לשאלה
ה
אם ה
נתבע מודע לעובדת קיומם של נושים לאחיו, ה
שיב: "לא ידוע לי, זה
לא ענייני" (ר' פרו' עמ' 11 שו 19-20). לתמיה
ת בית ה
משפט, כיצד משכיר ה
נתבע נכס כשנסיבות אלו אינן מעניינו, ה
שיב: "לא ידוע לי" (ר' פרו' עמ' 11 שו' 21-22). לנתבע ה
פתרונים כיצד ניתן לה
עדיף את גרסתו לפיה
נאות למה
לך שכזה
ביחס לאחיו, תוך ה
תעלמות משיעור חובותיו שאינו של מה
בכך.

גם ה
נתבעת ביקשה
לחסות מידע ברור שאמור לה
ימצא ברשותה
בנושא תחת חוסר ידיעה
תמוה
ולא מוסבר וכדבריה
: "לא שידוע לי" (ר' פרו' עמ' 15 שו' 24-25). תשובה
זו מאפיינת את מרבית קו ה
ה
גנה
ואינה
מתיישבת עם ה
עובדות כפי שה
וכחו ועם אדנים של ה
יגיון.

11.
ה
תרשמתי כי בכוונת מכוון שאינה
מחמיאה
למה
ימנותם, ה
סתירו ה
נתבעים עובדות משמעותיות ה
נדרשות לצורך ה
ירידה
ה
מתבקשת לחקר ה
אמת. עובדת מגורי ה
נתבעת ומשפחתה
בנכס כדי ה
קשרה
ה
ישיר אליו, לא נחשפה
ביוזמתה
עד תחילת ישיבת ה
ה
וכחות, עת ה
סתבר ודומה
כי גם לה
, שבידי ה
תובע ממצאים אחרים מדו"ח חקירה
סמויה
שנערכה
.


מתקליטור שה
וצג על ידי ה
תובע לעיניי בגדר דיון בחשיפתו ה
מתבקשת, נחזית ה
נתבעת כמי שמתגוררת בנכס ומחזיקה
בו כדי בקיאות מפליגה
ביחס לשכניה
ומה
לכיה
ם ה
מעותדים (ר' פרו' עמ' 13 שו' 24-27, עמ' 16 שו' 16-17). ה
נתבעת ובעלה
לא גילו בתצה
יריה
ם כי ה
ם מתגוררים בנכס שנרכש על ידי ה
נתבע, תמורת תשלום דמי שכירות כטענתם. לשאלת בית ה
משפט כיצד כתב ה
ה
גנה
אינו מאזכר ה
קשר זה
, ה
שיבה
ה
נתבעת: "לא שאלו אותי" (ר' פרו' עמ' 16 שו 7-8). תשובתה
אינה
תואמת את חשיבות ה
נושא לחזית ה
מריבה
בין ה
צדדים וה
תרשמתי כי נועדה
לה
תחמקות ממענה
ישיר מתבקש.

לא ה
ובה
רה
אף ה
חריגה
ה
קיצונית ממבוקשם ה
ראשוני של ה
נתבעת ובעלה
לרכוש בית מגורים בעלות משמעותית, לכדי מצב דברים בו ה
ם מתגוררים בנכס במסגרת נטענת של שכירות.

במה
לך גרסתם ה
מתפתחת, ה
ציגו ה
נתבעים ולראשונה
בסיכומיה
ם, ה
סכם שכירות בין ה
נתבע ובין בעלה
של ה
נתבעת ביחס לנכס וכן אישור נחזה
בדבר תשלום דמי שכירות (ר' נספחים ו-ח לסיכומי ה
נתבעים). אין לייחס משקל ראייתי משמעותי לשני אלו ואני מתקשה
לה
שתחרר מה
רושם כי נוצרו לצרכי ה
משפט.

תמיה
ה
נוספת שלא נפתרה
בה
קשר זה
, נלמדת מגרסת ה
נתבע לפיה
ה
וא משכיר את ה
נכס לאחיו, אך את ה
תקבולים של יחידות ה
דיור ה
מושכרות בתוך ה
נכס, מקבל אחיו. לשאלה
ה
אם ה
נתבע חתום על ה
סכם עם שוכרי ה
משנה
בנכס, ה
שיב: "לא, נתתי לאחי זכות לעשות שכירות משנה
ככל ה
עולה
על רוחו" (ר' פרו' עמ' 10 שו' 19-27; עמ' 13 שו' 24-29, עמ' 16 שו' 16-17).

12.
ה
תרשמתי כי ה
נתבעת ובעלה
מתגוררים בנכס תחת כותרת מלאכותית של "משכיר",
בעוד שבפועל ה
ם נוה
גים בו כבשלה
ם גם בכך שמשכירים את חלקיו לשוכרי משנה
.

13.
אשר למעורבות ה
נתבע ברכישת ה
נכס וה
מועד בו ראו אותו ה
נתבעים לראשונה
- לפי ה
צה
רת ה
מוכר, ה
נתבע יצר עמו קשר באופן ישיר וה
שניים נפגשו ללא כל קשר לתובע מספר חודשים טרם יצירת ה
נתבעת קשר עמו (ר' סעיף 5 לתצה
ירו של ה
מוכר).

מה
לך חקירתו ה
נגדית של ה
מוכר שמט את עוצמת אמירתו ה
ראשונית בתצה
ירו, עת ה
שיב לשאלה
אם ה
ראה
לנתבע את ה
נכס מחוץ למגעים עם ה
תובע בזו ה
לשון: "אני משיב לרמי (לנתבע א"י) עצמו לא" (ר' פרו עמ' 8 שו' 27-28). בנוסף, בחקירה
ה
חוזרת, לשאלה
ה
אם ה
נתבע רכש את ה
נכס מבלי שראה
אותו, ה
שיב: "לא. ה
וא ראה
את ה
נכס" (ר' פרו' עמ' 9 שו' 2-3). דומה
כי ה
מוכר עצמו לא גמר אומר בליבו אשר לסברתו אם ה
ראה
לנתבע את ה
נכס מחוץ למגעים עם ה
תובע אם לאו. ה
עדפתי את אמרת ה
עד בחקירתו ה
נגדית, ה
מתיישבת עם גרסת ה
תובע (ר' פרו' עמ' 8 שו' 27-28).

14.
ה
נתבעת עצמה
מבקשת שאאמץ את גרסתה
, משמע ביקרה
בנכס בעבר מבלי שה
תובע יה
א ה
גורם שה
ראה
לה
אותו לראשונה
. לטענתה
, פגשה
את ה
מוכר כחצי שנה
טרם שה
גיעה
לנכס עם ה
תובע וגם אז לא צפתה
בנכס תוכו.

לשאלה
מדוע לא ביקשה
את ביטול ה
סכם ה
תיווך ה
מתייחס לנכס אותו ראתה
, ה
שיבה
: "רק תמימות". דחיתי את ה
צגת ה
דברים ה
מתבקשת. ה
נתבעת ה
עידה
מעל דוכן ה
עדים באופן שאפשר ה
תרשמות כוללת מה
תנה
לותה
ולא איתרתי בה
רכיבי תמימות. שוכנעתי כי ה
נתבעת לא ראתה
את ה
נכס קודם למפגשה
בתובע וברי בעיני כי אדם סביר כמותה
, לא ה
יה
מאפשר ה
משך מעורבות ה
תובע ביחס לנכס שכבר ראה
ונוצר קשר בינו לבין בעליו.
לא נסתרה
גרסת ה
תובע כי פגש בנתבעת פעמים נוספות לאחר מכן בה
קשר ישיר ובלעדי לנכס.

15.
דחיתי את גרסת ה
נתבעים משמע שתי משפחותיה
ם חיפשו נכס זה
ה
באותו אזור, במקביל וללא תיאום. ה
תרשמתי כי לא מדובר ב"מקריות שאותה
ניתן ליישב בקלות" כסברת ה
נתבעים בסיכומיה
ם. ה
נתבע ידע או ה
יה
עליו לדעת כי אחיו ואשתו מחפשים נכס ל"קניה
" באותו אזור. ה
נתבע ידע או ה
יה
עליו לדעת כי ה
נכס ה
וצג לאחיו ולאשתו לראשונה
על ידי ה
תובע וכי נחתם ה
סכם ה
תיווך.

16.
ה
וראות חוק ה
מתווכים ה
תשנ"ו - 1996 (לה
לן: "ה
חוק"), מתנות את זכאות ה
תובע לדמי תיווך בשניים - קיומה
של ה
זמנת שירותי תיווך בכתב, כה
סכם ה
תיווך בענייננו ביחס לנתבעת בלבד וה
יותו של ה
מתווך ה
גורם ה
יעיל שה
ביא את ה
צדדים לה
תקשר בעסקה
(ר' סעיפים 9 ו-14 לחוק; פרו' עמ' 13 שו' 12-17).

17.
שוכנעתי כי ה
תובע ה
יה
ה
חוליה
ה
ראשונה
בשרשרת ה
נסיבתית שה
ביאה
לה
שלמת ה
עסקה
.

תיווך במקרקעין ה
וגדר בסעיף 1 לחוק, כך:

"...ה
פגשה
בתמורה
בין שני צדדים או יותר, לשם ה
תקשרותם בעיסקה
בזכות במקרקעין".

בסעיף 14(3) לחוק, מוגדרת "יעילותו" של ה
מתווך, בכך ש:

"...ה
וא ה
יה
ה
גורם ה
יעיל שה
ביא לה
תקשרות ה
צדדים בה
סכם מחייב".
18.
על רקע זה
, סברתי כי ה
עסקה
לא ה
ייתה
מושלמת אלמלא פנייתה
ה
ראשונית של ה
נתבעת לתובע בנוגע לרכישת ה
נכס על ידה
.

לבחינת ה
יבט זה
, יפים ה
דברים שנקבעו בע"א 2144/91 ה
נרי מוסקוביץ נגד אסתר ביר, כמנה
לת עיזבון ה
מנוח טוביה
ביר ז"ל פד"י מח(3) 116, לאמור:

"דרישת ה
ה
לכה
ה
פסוקה
ה
יא, כאמור, כי פעולת ה
מתווך תה
א ה
גורם ה
יעיל לה
תקשרות ה
חוזית. ה
מבחן ה
וא מבחן של סיבתיות. אין ה
מתווך יוצא ידי חובתו בעצם ה
וכחת ה
סיבתיות ה
עובדתית. אין די בכך שה
מתווך ה
וא גורם מסוים בשרשרת ה
סיבתית, בבחינת סיבה
-בלעדיה
-אין. ה
דרישה
ה
יא לגורם שה
וא ה
יעיל".

19.
ה
וכח ה
יקף לא מבוטל של מגעים, פגישות ושיחות מטעם ה
תובע עם ה
נתבעת וה
מוכר, במועדים תכופים, בפרק זמן של שבוע ותוך ה
עברת מידע רלוונטי למכביר. ה
תובע שימש בתפקיד מה
ותי בעצם ה
פגשת ה
נתבעת עם ה
נכס וה
מוכר וקידום ה
ה
תקשרות לכדי ה
עסקה
עם ה
נתבע.

ה
נתבעת פנתה
אל ה
תובע דרך לוח "יד 2" וה
תובע עצמו יצר קשר עם ה
מוכר שה
סכים שיטפל במכירת ה
נכס ללא שכר מטעמו ונתן לו את מפתחות ה
נכס. בנוסף, חתמה
ה
נתבעת על ה
סכם ה
תיווך וה
מוכר ה
עיד בדבר פגישתו ה
ראשונה
עמה
ביוזמת ה
תובע (ר' פרו' עמ' 4 שו' 8-10; עמ' 8 שו' 8-9, סעיף 3 לתצה
יר ה
נתבעת). לא נסתרה
גרסת ה
תובע כי ה
נתבעת חזתה
בנכס לראשונה
בחסות מאמציו וביום 23/5/12 ה
ציג את ה
נכס בשנית לפניה
ובנוכחות בעלה
. ביום 25/5/12 ה
וסיף וה
פגיש את ה
נתבעת ובעלה
עם ה
מוכר לצורך משא ומתן בדבר מחירו של ה
נכס וביום 30/5/12 נפגשו אלו באותו ה
רכב בבית קפה
, מקום בו ה
תנה
ל ה
משכו של משא ומתן. ה
פגישה
ה
סתיימה
מבלי שסוכם עניין ה
תשלום (ר' סעיפים 5-8 לתצה
יר ה
תובע ה
תומך בכתב ה
תביעה
).

20.
במישור מערכת ה
יחסים שבין ה
תובע לנתבעת, ה
ראשון ה
יווה
גורם יעיל לעניין עסקת רכישה
מעותדת של ה
נכס, שבאופן פורמאלי ה
נגוע בחוסר תום לב, לא ה
ושלמה
על ידי ה
אחרונה
.

21.
שוכנעתי כי ה
נתבע שרכש את ה
נכס בסופו של יום, יצר מגעים עם ה
מוכר לאחר מעורבות ה
תובע במכירת ה
נכס לנתבעת ובידיעה
ברורה
ולמצער קונסטרוקטיבית על ה
סכם ה
תיווך ועל ה
שלב ה
מתקדם במשא ומתן בין ה
נתבעת לבין ה
מוכר בתיווך ה
תובע.

קיימת זיקה
ברורה
בין ה
שלב ה
ראשון למערכת ה
יחסים בין ה
צדדים, שם פעל ה
תובע במאמצים לה
סדרת עסקת מכר בין ה
נתבעת לבין ה
מוכר. פעולותיו אלו ה
צמיחו את ה
שלב ה
שני למערכת ה
יחסים בין ה
צדדים, בדמות ה
עסקה
ובאופן שמקים את זכאותו לקבלת דמי תיווך מה
נתבעים ביחד ולחוד.

לשון אחר - רכישתו ה
סופית של ה
נכס על ידי ה
נתבע, אינה
מנתקת את ה
קשר ה
סיבתי בינה
לבין ה
מידע שה
עביר ה
תובע לנתבעת וה
פעולות בה
ן נקט על מנת לחבר בינה
לבין ה
מוכר. לא ה
נתבע ה
וא שיצר את ה
מגעים ה
ראשוניים וה
עוקבים עם ה
מוכר וה
מקריות ה
נטענת בניה
ולו משא ומתן בלתי תלוי עם ה
מוכר, אינה
מתיישבת עם יתרת ה
ראיות ועם ה
שכל ה
ישר. קרבתם ה
משפחתית של ה
נתבעים תומכת במסקנתי לה
חלפת מידע שה
תקיימה
ביניה
ם בזמן אמת ביחס לנכס.

22.
תנאים מסייעים לגישתי מצאתי במידת ה
דמיון בין ה
ה
צעה
ה
מקורית לרכישת ה
נכס שבה
ה
יה
מעורב ה
תובע, לבין פרטי ה
עסקה
. עסקינן באותו נכס ותנאי ה
תמורה
וה
תשלום דומים. ה
ה
צעה
ה
מקורית של ה
תובע וה
מוכר למול ה
נתבעת עמדה
על סכום של 3,400,000 ₪ (ר' פרו' עמ' 5 שו' 25-30, עמ' 6 שו 4). לעומת זאת, ה
מחיר ה
סופי שבו נמכר ה
נכס לנתבע עמד על סכום של 3,444,000 ₪ או סכום של 3,366,000 ₪ בתלות בגרסתם ה
משתנה
של ה
נתבעים (ר' פרו' עמ' 8 שו' 23-26; נספח א' לבקשה
לה
וספת ראיות מטעם ה
נתבעים).

בנוסף, ה
חשבתי את חלוף ה
זמן מה
ה
צעה
ה
מקורית שה
ציע ה
תובע לנתבעת ועד למועד ה
עסקה
. ה
וכחה
סמיכות מועדים של ממש בין מפגש ה
נתבעת וה
מוכר בניצוחו של ה
תובע ביום 22.5.12, לבין ה
שלמת ה
עסקה
ביום 27.6.12 (ר' נספח א' לבקשה
לה
וספת ראיות מיום 23.3.14).

דחיתי את גרסת בעלה
של ה
נתבעת משמע ה
משא ומתן שניה
לו ה
וא וה
נתבעת עם ה
מוכר כשל בגין ה
תמורה
שנדרשה
. ה
עד לא זכר מה
מחיר ה
מינימום שדרש ה
מוכר על אף גרסת ה
מוכר למעורבות ה
עד בנושא (ר' פרו' עמ' 8 שו' 23-24).

23.
שוכנעתי כי עסקינן אך ב "ה
ענקה
" של שמו של ה
נתבע לצורך רכישת ה
נכס עבור ה
נתבעת ואחיו ואין בה
די כדי לדחות את ה
תביעה
.

24.
ה
נתבע אינו חתום על ה
סכם בכתב כדרישת ה
וראת סעיף 9 לחוק וסברתי כי מכלול ה
נסיבות מאפשר ה
תגברות על חסר זה
. אמנם, דרישת ה
כתב שבסעיף 9 לחוק ה
נה
דרישת סף מה
ותית, שנועדה
לה
בטיח את גמירות ה
דעת בעת חתימת ה
סכם ה
תיווך ואת חובת "ה
לקוח" לשאת בשכר ה
מתווך. אולם, קיימים מקרים, כזה
שמלפניי, ה
מצדיקים סטייה
מדרישת ה
כתב שבחוק, אותה
יש לבחון לאור דיני ה
שליחות, ה
שותפות ותום ה
לב (ר' ע"א 7247/97 יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה
בע"מ, פ"ד נו(3)842; ע"א (ת"א) 2216/09 זינגר נ' סטולר (28.4.11)).

25.
יש לחייב את ה
נתבע בסכום ה
תביעה
על אף ה
עדר חתימתו על ה
סכם ה
תיווך, בה
תבסס על חוסר תום ליבו, שותפות פסולה
שה
קים עם ה
נתבעת ובעלה
וגרימתו לה
פרת ה
סכם ה
תיווך.

26.
ה
נתבע ה
תנה
ל כלפי ה
תובע בחוסר תום לב ובדרך בלתי מקובלת. ראויים לציטוט ה
דברים שנקבעו בע"א 7247/97 ה
נ"ל, בזו ה
לשון:

"קיום ה
סכם ה
תיווך נתון ככל ה
סכם, לחובה
לנה
וג בדרך מקובלת ובתום-לב (ה
וראת סעיף 39 לחוק ה
חוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). צד ה
מסכל את מאמציו של ה
מתווך על-ידי ניצול ה
מידע שנתקבל ממנו לצורך פנייה
ישירה
לצד ה
אחר לעיסקה
תוך עקיפתו של ה
מתווך, מפר את חובת תום-ה
לב ה
מוטלת עליו. ה
וא ה
דין בכל אותם מקרים שבה
ם פועל צד מן ה
צדדים בדרך אחרת על-מנת לה
תחמק מתשלום דמי ה
תיווך..." (ר' אף ע"א (ת"א) 1691/09 לנדאו נ' קראסן ה
ייטס בע"מ (24.6.10); ספרם של ה
מלומדים ד' פרידמן ונ' כה
ן "חוזים" (תשנ"א), כרך א', בעמ' 394; תאמ (ב"ש) 31817-02-12 ביטון נ' בוקובזה
(7.10.13); תא (ב"ש) 2971-10-11 שמיר נ' גבעון (14.4.13); ע"א (ת"א) 3049/01 דותן נ' גורביץ (2.3.05); ע"א 579/83 ה
רי זוננשטיין נ' אחים גבסו בע"מ, קבלני בנין, פ"ד מב(2), 278, (1988) ;
ע"א 986/93 קלמר נ' גיא,
פ"ד נ(1) 185, (1996)).

ראוי לייחס משמעות לה
תנה
גות ה
נתבעים ה
מודעים לה
סכם ה
תיווך, לה
עברת ה
מידע ביניה
ם ולמטרתם ה
ראשית או ה
משנית לחסוך בדמי תיווך, כדי שלא ייצא חוטא נשכר. מחמת ה
מצע חסר תום ה
לב שיצר ה
נתבע יחד עם ה
נתבעת ובעלה
ובו תואנות שונות ומשונות, ראוי לפסוק באופן מדקדק פחות בדרישת ה
כתב ה
צורנית. קיימים כלים אחרים מה
סכם בכתב בעניינו של ה
נתבע, כממצאים ה
עובדתיים אותם קבעתי, ה
יכולים לה
בטיח כי ה
שיקולים שמאחורי כלל ה
צורה
שבסעיף 9 לחוק, באו על סיפוקם.

ה
וראת סעיף 61(ב) לחוק ה
חוזים (חלק כללי), ה
תשל"ג-1973 מחילה
את עיקרון תום ה
לב גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה
ועל חיובים שאינם נובעים מחוזה
, ככל שה
דבר מתאים לעניין ובשינויים ה
מחויבים.. עקרון תום ה
לב ה
נו עקרון יסוד, בגדר ה
וראה
"מלכותית" ה
חלה
על כל תחומי ה
משפט וה
וא קובע אמת מידה
אובייקטיבית של ה
תנה
גות ראויה
במכלול ה
יחסים (ר' ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה
בע"מ ואח', פ"ד נז(2) 385).

ה
נתבעים לא מלאו חובתם לה
תנה
ל בה
גינות מסחרית בה
קשר לתובע.

27.
ה
נתבעים פעלו יחדיו, כל אחד כדי חלקו, לה
שלמת מלאכת רכישת ה
נכס מה
מוכר. חלקה
של ה
נתבעת ה
תמצה
בה
יכרות עם ה
נכס וניה
ול משא ומתן מתקדם עם ה
מוכר ביחס לתמורתו וה
כל בחסות ה
סכם ה
תיווך ומאמצי ה
תובע. חלקו של ה
נתבע ה
יה
בעיבוד ה
מידע שקיבל מה
נתבעת וחתימה
על ה
סכם לרכישת ה
נכס.

בכך, ה
שלימו ה
שניים זה
את פעולתו של זה
על מנת לה
ימנע מתשלום דמי תיווך ומה
טלת עיקול על ה
נכס. לנתבע לא ה
יה
את ה
מידע ה
דרוש לצורך רכישת ה
נכס אלמלא מאמצי ה
תובע למול ה
נתבעת. אין ה
ם יכולים לה
שלים את מבוקשם אם לא יעזרו זה
בזו ובכך ה
ם חולקים דרך ותכלית משותפת.

בנסיבות אלו, נעשו ה
נתבעים שותפים ונרפאים ה
פגמים שבחוסר חתימת ה
נתבע על ה
סכם ה
תיווך וחוסר חתימת ה
נתבעת על מסמכי ה
עסקה
וה
נתבעת מחייבת את ה
נתבע בגין חתימתה
ה
יא על ה
סכם ה
תיווך (ה
שווה
ת"א (ת"א) 22340/03 אפרים טל נ' שטרן רבקה
, (2.6.05)).

28.
בנוסף, מסתבר כי ה
נתבע עוול כלפי ה
תובע בכך שגרם לה
פרת ה
סכם ה
תיווך.
ה
תובע טען כי ה
נתבע ה
פר את ה
ה
סכם, אך לא טען במפורש לעוולת גרם ה
פרת חוזה
מטעמו תחת "כותרת משפטית". עם זאת, חיוב ה
נתבע בסכום ה
תביעה
לא נסמך על טעם זה
בלבד וה
וראת תקנה
74(ב) לתקנות סדר ה
דין ה
אזרחי, ה
תשמ"ד – 1984, מבארת כי בעל דין אינו:

"...מנוע מלה
סתמך על ה
וראת דין כאמור מחמת שלא ה
ביא אותה
בכתב טענותיו".



בנוסף, כבר נקבע כי:

"תקנה
74(ב) לתקנות סדר ה
דין ה
אזרחי, ה
תשמ"ד-1984 קובעת כי אי ה
כללת ה
וראת חוק בעילת ה
תביעה
אינו מונע ה
סתמכות עליה
. תקנה
זו פורשה
על ידי בית ה
משפט כקובעת שאין ה
תובע חייב לה
ציג את ה
עילה
ה
משפטית שעליה
ה
וא מתבסס בתביעתו. לה
בדיל, על ה
תובע לציין במפורש את ה
סעד ה
מבוקש על ידו ואת ה
עובדות ה
מרכיבות את עילת ה
תביעה
. במילים אחרות, על ה
תובע לה
ציג את כל ה
עובדות ה
מגבשות את עילת ה
תביעה
. עליו גם לציין את ה
סעד ה
מבוקש על ידו. אולם, אין תביעתו נדחית רק משום שלא נתן לעילה
את ה
'כותרת ה
משפטית' ה
מתאימה
ולא ה
פנה
לחוק שממנו נובעת זכות תביעתו" (ר' ע"א 6157/08 אסמעיל נ' מילאדי (2011)).

בענייננו, ה
ציג ה
תובע את ה
עובדות ה
מה
וות בסיס לזכותו לקבל את ה
סעדים אליה
ם עתר ומכלול ה
ראיות אינו זר לאפשרות ה
חלת יסודות עוולת גרם ה
פרת חוזה
על עניינו של ה
נתבע.

ה
וראת סעיף 62 לפקודת ה
נזיקין (נוסח חדש) קובעת, כך:

"מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה
מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי, ה
רי ה
וא עושה
עוולה
כלפי אותו אדם שלישי, אולם ה
אדם ה
שלישי לא יוכל לה
יפרע פיצויים בעד עוולה
זו אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון".

אין חולק לעניין קיומו של ה
סכם תיווך מחייב בין ה
תובע לנתבעת. ה
וכח קשר סיבתי בין פעולת ה
מתערב – ה
נתבע, לבין גרימת ה
פרת ה
סכם תיווך מטעם ה
נתבע. ה
נתבע ה
תערב בה
סכם ה
תיווך במספר דרכים -
ה
שתמש במידע שה
עבירה
לו ה
נתבעת לגבי ה
יות ה
נכס מועמד למכירה
, מחירו ויכולת ה
גמישות של ה
מוכר בה
קשר זה
; פנה
ישירות למוכר תוך עקיפת ה
תובע לשם ביצוע ה
עסקה
; חתם על מסמכי ה
עסקה
וה
רשה
לנתבעת לנה
וג בנכס מנה
ג בעלים.

משדחיתי את גרסת ה
נתבע לידיעתו ה
מקרית על ה
יות ה
נכס מועמד למכירה
ללא קשר למידע שה
נתבעת קיבלה
מה
תובע, די בכך כדי לגבש את מודעותו לגרימתו לה
פרת ה
סכם ה
תיווך.

למעלה
מן ה
צורך, ידוע כי:

"במסגרת ה
עוולה
של גרם ה
פרת חוזה
ניתן לעשות שימוש בעיקרון של 'ידיעה
קונסטרוקטיבית' ובדוקטרינה
של עצימת עיניים" (ר' ע"א 8810/08 ברוש נ' יעקב פריצקר ושות' חברה
לבניין בע"מ (2008)).

29.
מכל ה
מקובץ, אני מחייב את ה
נתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את דמי ה
תיווך כעתירתו.

בנוסף, אני מחייב את ה
נתבעים, ביחד ולחוד, לשאת בנזקיו ה
עקיפים של ה
תובע בגין עוגמת נפש. חיוב ה
נתבע בראש נזק זה
אינו נסמך על עוולת גרם ה
פרת חוזה
. קבעתי כי יש לפצות את ה
תובע מחמת תוצאת שותפות ה
נתבעים, שה
ותירה
אותו בפני
שוקת שבורה
וגרמה
לו לה
ידרש לה
שקעת משאבים רגשיים וממוניים מיותרים. ה
תנה
גות ה
נתבעים יצרה
לתובע נזק לא ממוני ה
מצוי בציפייתם ה
סבירה
ועתירת ה
תובע מידתית ומתיישבת עם מכלול נסיבות ה
עניין.

מכל אלו, קיבלתי את ה
תביעה
ואני מחייב את ה
נתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים מה
יום, סכום של 64,742 ₪. סכום זה
יישא ה
פרשי ריבית וה
צמדה
כדין ממועד ה
גשת ה
תביעה
ועד למועד ה
תשלום ה
מלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את ה
נתבעים בה
וצאות ה
תובע בסכום כולל של 9,500 ₪. סכום זה
ישולם אף ה
וא בתוך 30 ימים מה
יום. רק ככל שלא ישולם במועד, יישא ה
פרשי ריבית וה
צמדה
כדין מה
יום ועד למועד ה
תשלום ה
מלא בפועל.

לידיעת ה
צדדים
.

זכות ערעור – כדין.

נוסח זה
כפוף לשינויי עריכה
וניסוח.

ניתן ה
יום, ג' אב תשע"ד, 30 יולי 2014, בה
עדר ה
צדדים.

חתימה















תאמ בית משפט שלום 24560-10/12 ניסן נייזוב, על-ידי ב"כ עו"ד גולן נ' סיגלית חדד, רמי רחמים חדד (פורסם ב-ֽ 30/07/2014)