פסקי דין על אשר קלייף | פסקי דין על הודיה קליף | פסקי דין על זאב פארבר | פסקי דין על שמואל כהן דוד |

39985-04/14 תק     27/07/2014




תק 39985-04/14 אשר קלייף, הודיה קליף נ' זאב פארבר, שמואל כהן דוד








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 39985-04-14 קלייף ואח' נ' פארבר ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
אברהם טננבוים


תובעים

1
.
אשר קלייף

2
.
הודיה קליף

והנתבעים בתביעה שכנגד


נגד


נתבעים

זאב פארבר

והתובע בתביעה שכנגד
שמואל כהן דוד



פסק דין


בפני
י תביעה ותביעה שכנגד בין צדדים להסכם שכירות של נכס, בשל חילוקי דעות הנוגעים למצב הנכס בתום תקופת השכירות ולביצוע תיקונים בו.

העובדות וטענות הצדדים

התובעים הודיה ואשר קליף (להלן: "
התובעים", "הנתבעים שכנגד
") שכרו מהנתבעים זאב וחני פרבר (להלן: "
הנתבעים
", "
בני הזוג פרבר
") נכס הממוקם ברחוב ירושלים 503, במעלה מכמש (להלן:
"המושכר")
לתקופה של כ- 24 חודשים, כמפורט בהסכם השכירות שנערך ונחתם בין הצדדים ביום 01.08.2011.

נציין כי מאחר שבני הזוג פרבר מתגוררים בחו"ל ייפו את כוחו של מר שמואל דוד כהן (להלן: "
מר כהן
", "
התובע שכנגד
") לפעול ולטפל בכל ענייני המושכר. כך שלמעשה התובעים עמדו בקשר עם מר כהן בענייני המושכר.

במעמד חתימת הסכם השכירות מסרו התובעים לנתבעים המחאות חודשיות בגין כל תקופת השכירות וצ'ק ביטחון בסך 3,200 ₪ שיהיה ניתן למימוש בין היתר אם המושכר לא יוחזר בתום תקופת השכירות במצב טוב. וכך מצוין בחוזה :
"השוכרים יתנו לסוכן צ'ק נוסף של 3,200 ₪ כפקדון ביטחון... הכסף יוחזק כפקדון עד למועד סיום החוזה. ..במידה והבית יוחזר בתום מועד השכירות במצב טוב (ז.א. לאחר צביעה טרייה, נקי ופנוי מחפצים השייכים לשוכרים), יוחזר כסף הפיקדון לשוכרים. במידה ומצב הבית יהיה שונה מהנ"ל- כל הוצאה שיצטרכו להוציא בעלי המושכר לאחר סיום הימצאותם של השוכרים בבית על מנת להביא את הבית למצב טוב כפי שתואר לעיל- ירד סכום ההוצאה מסכום פיקדון וסכום היתרה יוחזר לשוכרים".

לטענת התובעים בתום תקופת השכירות (ביום 15.08.2013 ) הודיעו לנתבעים כי ברצונם לעזוב את המושכר זאת לאחר שצבעו, סיידו, תיקנו את שהיה טעון תיקון, פינו את המושכר מכל חפץ והחזירו אותו לקדמותו. אלא שחרף כך, הנתבעים מימשו את שטר הביטחון שלא כדין, וזאת במטרה להעשיר את עצמם על חשבון התובעים.

לפיכך מבקשים התובעים בתביעתם לחייב הנתבעים במלוא סכום שטר הביטחון (3,200 ₪), הוצאות בגין הטיפול במושכר כולל הבריכה ( 3,600 ₪), שכ"ט עו"ד בגין התייעצות (200 ₪) הוצאות משפט (200 ₪) ועוגמת נפש (1,000 ₪).

מנגד, הנתבעים טוענים בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד כי צ'ק הביטחון נפדה לאחר שהתובעים בלשון המעטה, לא עמדו בהתחייבויותיהם בחוזה השכירות: קרי, המושכר לא היה במצב טוב כפי שנמסר להם כך חלק מהקירות במושכר נצבעו באופן גס ולא מקצועי וחלק לא, כמו כן צבעו שלא לצורך גם חלק מהמסגרות העץ של החלונות, הדלתות והמעקות באופן שהצריך תיקון וניקוי ע"י בעל מקצוע.
בנוסף טוענים כי התובעים לא קיימו את התחייבותם בעניין תחזוקת בריכת השחייה שבחצר הבית. לטענתם, התובעים השאירו הבריכה כלא ראויה לשימוש- ללא מים ופגומה. לטענתם, בשל הליקויים לא ניתן היה להשכיר את הדירה לדיירים חדשים עד לתיקון הליקויים בה,
דבר שהוביל להפסד כספי.

בנוסף, מר כהן בתביעה שכנגד תובע את התובעים בעילת הוצאת לשון הרע שכן לטענתו בין שאר טענותיהם, טענו התובעים בכתב תביעתם, כי הוא צירף לכתב ההגנה חוזה שכירות מזויף, וזאת למרות שאין הדברים כך כלל ועיקר.
דיון

לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את טענותיהם, עיינתי במסמכים והתרשמתי מהופעתם לפני, הגעתי לכדי מסקנה כי דין שתי התביעות להידחות.

מעיון חוזה השכירות שעליו חתומים הצדדים עולה כי היה על התובעים להחזיר את המושכר במצב טוב כפי שנמסר להם. כך שאין מחלוקת כי התובעים היו מחויבים להחזיר המושכר כשהוא תקין וצבוע באופן מקצועי. בעניין זה כאמור, התובעים ציינו בפני
ובכתב תביעתם כי עובר מסירת הדירה לנתבעים, הדירה סוידה ונצבעה באופן ראויה וכפי שנמסרה להם בעת חתימת חוזה השכירות.

הנתבעים בכתב תביעתם שכנגד לא הציגו תמונות או ראיה כלשהי שיש בהם להעיד על מצב הדירה עובר השכרתה לתובעים. כך שאין כל אפשרות לדעת אם מצב הדירה השתנה באופן דרסטי גם לאחר הצביעה והתיקונים שעשו התובעים במושכר עם עזיבתם.
מסכים אני כי הייתה פגיעה, אך גודלה איננו ברור.

יחד עם זאת, הרי שלעניין תחזוקת בריכת השחייה שבחצר התובעים הודו בפני
כי כתוצאה משאיבת המים נשרפה המשאבה, כך שנגרם נזק לבריכה שבסופו של דבר אשר הצריך את תיקונה גם על ידי הנתבעים.
אך לטענתם מר כהן אמר להם לטפל בבריכה בצורה זו.

באשר לטענה שהועלתה בכתב התביעה שכנגד בעניין הוצאת דיבה, גם דין טענה זו להידחות, שכן התרשמתי כי התביעה שכנגד הוגשה והטענה הנ"ל הועלתה רק בשל העובדה שהוגש כתב התביעה ולא בגין נזק מוכח שנגרם לנתבעים ו/או למר כהן, ולא אוסיף בכך.

מעבר לכל אלו, הרי הצדדים הוסיפו לפני פרטים בעל פה, זה בכה וזה בכה כך שלא ברור בדיוק על מה הסכימו ולמה.
כך למשל התובעים נשארו בתביעה מעבר לתאריך אך לטענתם באישור מבלי שנאמר להם דבר על כך, ועוד כהנה וכהנה.

מעבר לאמור אוסיף כי במהלך הדיון בפני
ציינו הצדדים כי עד המקרה הנ"ל שררו יחסים טובים ביניהם.
התובע אף מסר כי העריך ואף העריץ את הנתבע- מר פרבר שהיה רבו בישיבה התיכונית בתיכון בה למד.
מעדותו של התובע שהעיד בלשון רפה מעט (כמי שכפאו שד) ניתן היה להתרשם שכל רעיון התביעה לא היה על דעתו והדברים ברורים.


לאור האמור, אני קובע כי איש מהצדדים לא הוכיח את התביעה, ואני דוחה את שתי התביעות.
קרי, הנתבעים אינם חייבים להחזיר את סכום השטר אותו מימשו.
באשר לתביעתם הנגדית של הנתבעים
הרי זו לא הוכחה והיא נדחית.


אין צו להוצאות.

בשולי הדברים אעיר
שוב כי הסכסוך לא היה צריך להגיע לבית המשפט.
צר לי על כך.
לא אוסיף בכך, ואקווה כי הצדדים יסיימו בזאת את הסכסוך ביניהם.

זכות בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ט תמוז תשע"ד, 27 יולי 2014, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 39985-04/14 אשר קלייף, הודיה קליף נ' זאב פארבר, שמואל כהן דוד (פורסם ב-ֽ 27/07/2014)