פסקי דין על יאיר כוכבי | פסקי דין על רויטל כוכבי | פסקי דין על מאיר לוינסקי

49133-02/12 א     28/07/2014




א 49133-02/12 יאיר כוכבי, רויטל כוכבי נ' מאיר לוינסקי








בית משפט השלום בחדרה


28 יולי 2014
ת"א 49133-02-12 כוכבי ואח' נ' לוינסקי

בפני
:


כב' השופטת
קרן אניספלד




תובעים
1
. יאיר כוכבי
ת.ז. 58017575
2. רויטל כוכבי
ת.ז. 023510217
שניהם ע"י עו"ד גיא רוזנברג

נגד

נתבע
מאיר לוינסקי
ת.ז. 013318499
ע"י עו"ד טל אליהו



פסק - דין

תביעה כספית לפיצוי בגין נזקי הפרת הסכם לשיפוץ נכס.

א.
ההליך והצדדים לו

1.
התובעים, בני-זוג, הם בעלי דירה ברחוב וינגייט 22א בזיכרון-יעקב (להלן הדירה). בקיץ שנת 2011, כתום שהייה בת שנתיים ימים בהודו ולקראת שובם ארצה, ביקשו התובעים לבצע בדירה עבודות בניה ושיפוץ (להלן העבודות). נטען כי הסכם לביצוע העבודות נכרת בין התובעים לבין הנתבע.

2.
לטענת התובעים, התחייב הנתבע להתחיל בביצוע העבודות ביום 28.7.2011 ולסיימן ביום 22.10.2011 לכל המאוחר, אלא שהוא ביצע את העבודות בעצלתיים, החל בעבודות הריסה חלף עבודות אחרות שביצוען נדרש, ובתאריך 31.8.2011 אף נטש את הדירה בעוד המלאכה באיבה. בכך, לשיטת התובעים, הפר הנתבע את ההסכם עמם; הוא נתבע לפצותם בגין נזקי ההפרה בתשלום סך של 232,006 ₪, לפי פירוט כלהלן: 109,388 ₪ – כסכום ההפרש בין עלות העבודות שסוכמה עם הנתבע לבין עלותן לפי הסכם עם קבלן חלופי שכרתו התובעים בתאריך 15.9.2011; השבת הסך של 28,215 ₪ ששולם לנתבע כמקדמה עבור ביצוע העבודות; עלות שכירת דירה בסך 12,375 ₪ למשך חודשיים נוספים, כפרק הזמן שבו נתאחרה כניסתם של התובעים לדירה בשל הפרת ההסכם בידי הנתבע (להלן תקופת האיחור); 8,936 ₪ בגין עיכוב פריקתה של המכולה בה נשלחו חפצי התובעים ארצה, כמשך תקופת האיחור; הפסד הכנסה בתקופת האיחור מפעילות קליניקה של התובעת המצויה בדירה, בסך 8,785 ₪; שכרו של מומחה התובעים בסך 3,480 ₪; וסך של 60,000 ₪ בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני.

3.
הנתבע הגיש כתב-הגנה בו כפר בקיומו של הסכם מחייב בין הצדדים בכל הקשור לביצוע כלל העבודות ומועדי הביצוע; הנתבע הטעים כי כל שהוסכם היה שעד לחתימת הסכם מחייב בכתב, ועל-רקע מתן הצעת מחיר על-ידו לביצוע העבודות והחלפת הערות לטיוטת הסכם שלא נחתמה, הוא יחל בביצוע עבודות הריסה בדירה – עבודות שאותן ביצע ותמורתן שולם לו הסך של 28,215 ₪. עוד טען הנתבע כי התובעת היא שהפסיקה את עבודתו בדירה, כל זאת בטרם חלף המועד להשלמתה אף לשיטת התובעים, וכי התובעים מנעו ממנו את המשך העבודה בדירה אף שהוא היה נכון לכך; על כן התובעים, לא הנתבע, הם שהפרו את ההסכם.

4.
מטעם התובעים נשמעה עדותה של התובעת וכן עדותו של המהנדס בן עזרא שנתן חוות-דעת מטעמם, בה העריך את שווי העבודות שביצע הנתבע בדירה מזה ואת ערכם של הנזקים שגרם מזה (להלן מומחה התובעים). הנתבע הגיש תצהיר אך לא התייצב לדיון; מפי בא-כוחו, שהופיע לדיון ההוכחות וייצגו בו, הודע כי הנתבע שוהה מחוץ לישראל. על כן מתמצות הראיות בעדות התובעת ובעדותו של מומחה התובעים.

5.
נוכח גדר המחלוקת, כפי שהצטיירה מכתבי-הטענות, יש לקבוע אם נחתם בין הצדדים הסכם מחייב לביצוע העבודות או שמא הסכם בהיקף צנוע יותר, כטענת הנתבע. ככל שיש בנמצא הסכם כזה, יש לקבוע מי מהצדדים הפר אותו. לבסוף, וככל שיש לזקוף את הפרת ההסכם לחובת הנתבע, יש לקבוע את הפיצוי לו זכאים התובעים בשל כך. עניינים אלה ידונו להלן; ההפניות הן לפרוטוקול הדיון, זולת אם צוין אחרת.

ב.
דיון והכרעה

דין התביעה להידחות במלוא סכומה. להלן יובאו הטעמים לכך.

1.
בתצהיר עדותה הראשית נסמכה התובעת על קיומו של
הסכם בכתב
בין הצדדים, הסכם שנכרת לשיטתה על-יסוד הצעה שהעביר הנתבע לתובעים בכתב. זאת ועוד, הוטעם כי לגיבוש ההסכם שביטויו בהצעה הנ"ל
קדם
משא ומתן ממושך [ר' סע' 6 ונספח א' ב-ת/1, וכן סע' 9 ב-ת/1 שמפנה במפורש ל'נוסח החוזה']. גרסה זו באשר לתוכן ההסכם בין הצדדים ולמעמדה המחייב של ההצעה שהעביר הנתבע אל התובעים אינה עומדת במבחן המציאות.

(א)
ההצעה שצרפה התובעת לתצהיר עדותה קריאה בחלקה בלבד; התובעים התחייבו להגיש עותק קריא ממנה, אך לא עשו כן [עמ' 12 ש' 8-7]. עד כמה שניתן לראות על-יסוד עיון בהצעה – שתאריכה 26.7.2011 וכותרתה 'הצעת מחיר מתוקנת לפי אופציות לביצוע עבודות שיפוץ' (להלן ההצעה) – דובר בהצעה לא סופית שנקבה במחיר בסיס בסך 155,700 ₪ עבור חלק מהעבודות שנמנו בה והוגדרו אופציה א', וכללה בנוסף מספר חלופות כתוספת לאופציה א'. בניגוד לגרסת התובעת, לא נקבעו בהצעה תאריכי ביצוע, קרי, מועד תחילת עבודה, מועד סיומה, ותאריכים להתקדמות בשלבי העבודה, וכל שנאמר בהקשר זה הוא שהצעה תעמוד בתוקפה למשך שלושים יום, וזמן ביצוע העבודות על-פיה יהא שלושה חודשים.

ודוק: התובעת הדגישה חזור והדגש כי מועד תחילת העבודות ומועד סיומן היה בעל חשיבות מכרעת עבור התובעים [ת/1, סע' 3-1]. במצב דברים זה, חסרונם של תאריכי תחילת העבודות וסיומן במסמך שתואר על-ידי התובעת כזה שביטא את ההסכם שנכרת בין הצדדים מעיד על כך שלא דובר בהסכם שלם ומוגמר אלא אך בנדבך מקדמי בשלב המשא והמתן בין הצדדים, לקראת חתימתו של הסכם. אף לא נקבעו בהצעה מועדים לתשלום התמורה, בין דרך כלל ובין בשים לב לקצב התקדמות העבודות, ולא ברור מתוכה איזו מחלופות הביצוע שנזכרו בה היא שאומצה על-ידי הצדדים.

(ב)
הנתבע הטעים כי בהודעת דוא"ל שקיבל מהתובעים ביום 3.8.2011 הובאה התייחסות לכך שטרם נחתם בין הצדדים הסכם, באופן שמלמד על כך שאף לשיטת התובעים עצמם הם לא ראו בהצעה ביטוי למסמך שמגלם את חיובי הצדדים בקשר עם ביצוע העבודות [סע' 1 לכתב-ההגנה בעמ' 2]. הנתבע ציטט שם את החלק הרלוונטי בהודעת התובעים אליו, בזו הלשון: "
חשוב לנו שתכתוב לנו מהן אבני הדרך לתשלום כדי שנוכל להתארגן בהתאם ולראות שאנחנו משלמים לפי התקדמות העבודות. בנוסף עדיין לא חתמנו חוזה בינינו וחשוב במיוחד אל מול העברת התשלומים שיהיה חוזה מוסכם וחתום. יאיר העביר לך מספר הערות להתייחסות
" [כך במקור].

בעדותה בחקירה נגדית לא הכחישה התובעת את דבר קיומה של הודעת הדוא"ל האמורה. בה בשעה היא לא הצליחה להסביר כיצד מתיישב תוכנה עם טענתה כי ההצעה מגלמת הסכם מחייב ותקף ביחסי הצדדים; תוכן הודעת הדוא"ל האמורה סותר את גרסתה זו בגלוי, מעיד כי במועד מאוחר למתן ההצעה התנהלה בין הצדדים חליפת הערות לקראת חתימתו של הסכם, ומלמד כי בכל הקשור לביצוע העבודות על-ידי הנתבע הייתה גישתם של התובעים שיש צורך בחוזה חתום שיבטא את הסכמות הצדדים [עמ' 8 ש' 26-23].

(ג)
עדות התובעת – עדות יחידה שנשמעה מטעם התובעים בכל הקשור לכריתת ההסכם עם הנתבע ולתוכנו – בלטה בחולשתה, עד כדי כך שאין ליתן בה כל אמון. אם בתצהיר עדותה הראשית השליכה התובעת יהבה על ההצעה כביטוי להסכם שנכרת בין הצדדים, בעדותה לפני שינתה את טעמה; עתה העלתה גרסה חדשה לפיה ההסכם על ביצוע העבודות נכרת בינה לבין הנתבע בעת ששהתה בישראל, בפגישות ביניהם שהתקיימו פנים-אל-פנים; עם זאת אישרה שאין בנמצא מסמך כתוב שמבטא את ההסכם – זאת בניגוד לגרסת התצהיר, וכן אישרה שהתובעים עמדו על הצורך בקיומו של מסמך כתוב וחתום בהקשר זה [עמ' 7 ש' 20-15].

למקרא תצהיר התובעת עולה כי עד למועד הגעתה לישראל בסוף חודש אוגוסט 2011, בעת שהנתבע כבר עבד בדירה ובמועד שלשיטתה היה מאוחר לכריתת ההסכם ביניהם, התנהלו כל המגעים בין התובעים לנתבע בעודם בחו"ל. אין בתצהיר כל זכר לפגישות שהתקיימו כביכול בין התובעת לבין הנתבע בישראל, עובר לתחילת העבודות ולשם סיכום פרטי ההתקשרות. לעומת זאת, הוטעם כי מתאריך 28.7.2011, יומיים לאחר תאריך ההצעה, ועד מועד הגעתה של התובעת לישראל בסוף אוגוסט 2011,
אחרים מטעם התובעים
הם שניהלו מגעים עם הנתבע עבורם, נוכח האילוץ שנבע משהות התובעים בחו"ל [סע' 9 ו-12 ב-ת/1]. התובעת מסרה כי מבין שלושת חודשי העבודות הצפויות בדירה שאת תחילתן מנתה מסוף יולי 2011, בחודש הראשון היא עצמה שהתה בחו"ל, ועל כן אין לראות כיצד ומתי עלה בידה לגבש הסכם עם הנתבע פנים-אל-פנים – ומה גם שרק יומיים קודם לתאריך תחילת העבודות שבו נקבה הועברה ההצעה לתובעים [עמ' 8 ש' 3-1, עמ' 9 ש' 9-7]. עדות התובעת לקתה בשינויי גרסה שלא ניתן להם הסבר מניח את הדעת, כל זאת בעניין מהותי אשר יורד לשורש גרסתם של התובעים בכל הקשור לטיבו ותוכנו של הקשר החוזי בין הצדדים. יש להסיק מכך על מידת האמון שניתן לייחס לדברי התובעת.

(ד)
בניגוד לגרסת התצהיר – ממנה עלה שההסכם בין הצדדים הוא כתוכן ההצעה, אישרה התובעת בעדותה לפני כי במועד מאוחר למתן ההצעה התקיימה בין התובעים לבין הנתבע תחלופת הודעות דוא"ל ענפה אשר כללה ששים מיילים, כל זאת בנוסף לטלפונים על בסיס כמעט יומי. עצם קיומה ותוכנה של תקשורת זו בין הצדדים (שהודעת הדוא"ל מיום 3.8.2011 שנזכרה לעיל היא חלק ממנה) – נפקד מקומה מתצהיר עדותה הראשית של התובעת, אף שיש לה נגיעה להתקשרות החוזית בין הצדדים, ובמיוחד לטענת התובעים כי ההתקשרות גובשה דווקא במסמך ההצעה. לא היה בפי התובעת הסבר שיבאר מדוע הוסתרו הודעות הדוא"ל על-ידי התובעים, מה טעם לא נזכר דבר קיומן בתצהירה והן עצמן לא צורפו חרף היותן ראיה בעלת חשיבות להכרעת הסכסוך [עמ' 7 ש' 29-19]. בעל-דין שנמנע מהבאת ראיה רלוונטית אף שהיה ביכולתו לעשות כן, חזקה שאילו הוצגה היה בה כדי לתמוך דווקא בטענות הצד שכנגד [
ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה
(1) 736, 760 (1980)]. הימנעות התובעים מהצגת הודעות הדוא"ל היא מחדל שרובץ לפתחם ומקים כנגדם חזקה ראייתית שהיא בעלת השלכה על אימוץ גרסתם בכל הקשור לקיומו של הסכם מחייב בינם לבין הנתבע ולתוכנו.

(ה)
בכך לא התמצו הקשיים בעדותה של התובעת. ניכר שבעומדה על דוכן העדים היא ביקשה לדקלם גרסה ששוננה היטב מראש, חלף ניסיון להתמודד באורח כנה ואמיתי עם השאלות שהוצגו לה. ביטוי לכך ניתן בהחלטה שהורתה לתובעת להשיב לשאלות שהופנו אליה [עמ' 8]. כאשר נשאלה התובעת שאלה קונקרטית ותחומה על-ידי בית-המשפט ביחס למועד הגעתה לישראל, כללה בתשובתה את הדברים הבאים: "
בכל מקרה מה שקרה, אני לא יודעת אם אני אמורה להגיד את מה שכתוב בגרסה כי אני לא מבינה את השאלה
" [עמ' 9 ש' 10-9].

עדות התובעת נשאה אופי מתחכם ופולמוסי, ובסופו של יום אין מנוס מלקבוע שהיא אינה ראויה לאמון. עסקינן בעדות יחידה כמשמעה בסע' 54(2) לפקודת הראיות.
התובע, עורך-דין במקצועו שהיה בעל נגיעה להידברות בין הצדדים לקראת כריתת הסכם, ואף לאחר מכן [עמ' 12 ש' 18 ור' גם נספחים ג' ו-ה' ל-ת/1], נמנע מלהעיד לתמיכת התביעה שהוגשה על-ידו, מבלי שניתן לכך הסבר. אין בנמצא טעם שיצדיק קביעת ממצא לטובת התובעים על-סמך עדותה היחידה של התובעת בכל הקשור לסוגיה של כריתת החוזה עם הנתבע, תוכנו, היקף חיובי הנתבע על-פיו והמועדים עליהם התחייב לשם ביצוע העבודות.

(ו)
אין צורך לומר שהתובעים הם 'המוציא מחברו'; על שכמם רובץ הנטל לשכנע כי הנתבע נטל על עצמו התחייבות לבצע את העבודות להן טענו ולהשלימן בטווח הזמנים שנטען על-ידם. לעניין זה, הימנעות הנתבע מהבאת ראיות עשויה להיות בעלת נפקות רק אם הרימו התובעים את הנטל הראשוני והביאו ראיות בכמות ובאיכות הדרושה כדי שהנטל המשני של הבאת ראיות לסתור יעבור למגרשו של הצד האחר [
ד"נ 4/69 יצחק נוימן חברה לביטוח בע"מ נ' כהן, פ"ד כד
(2) 229, 291 (1970); ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 (1986); ע"א 192/85 קצין התגמולים נ' הכט, פ"ד מד(3) 646, 654 (1990)].
נוכח האמור לעיל יש לקבוע שהתובעים כלל לא הרימו את נטל השכנוע ולא צלחו את רף מאזן ההסתברויות לשם הוכחת עצם קיומו ותוכנו של חוזה מוגמר ומחייב עם הנתבע שעליו הושתתו טענות התובענה. הנתבע הודה בביצוע עבודות בדירה, אלא שטען כי מדובר בעבודות מוגבלות להריסה, פינוי ואינסטלציה שעליהן בלבד הוסכם בינו לבין התובעים, כנגד התשלום בסך 28,215 ₪ שאותו קיבל – בעוד שביצוע עבודות נוספות הושאר לחתימת החוזה המסודר בין הצדדים, לכשיגיעו התובעים לישראל. בכתב-הגנתו הודה הנתבע בכריתת הסכם מוגבל, שזה תוכנו [סע' 1 לכתב-ההגנה, בעמ' 1 פסקה 4-3]. מדובר בהודאת בעל-דין.

על כן, נוכח כישלונם של התובעים להוכיח קיומו של הסכם עם הנתבע שתוכנו והיקפו כנטען בכתב-התביעה מחד גיסא, ונוכח הודאת בעל-דין מצד הנתבע בקיומו של הסכם בעל תוכן צנוע, ממוקד ומוגבל מזה לו טענו התובעים מאידך גיסא, יש לקבוע שבין הצדדים לא נכרת הסכם שמסר לנתבע את ביצוע כלל העבודות בדירה בסד הזמנים לו טענו התובעים, אלא אך ורק הסכם שהטיל על הנתבע את ביצוע העבודות שבקבלתן הודה – זאת כנגד תמורה בסך 28,215 ₪ שאף בקבלתה הודה. זה ההסכם שמכוחו נכנס הנתבע לדירה וביצע בה עבודות, ולא הוכח קיומו של הסכם אחר זולתו ביחסי הצדדים.

(ז)
די באמור כדי לגרום לדחיית חלק הארי של התביעה. כפי שיבואר להלן, גם הדיון בשאלת זהותו של מפר ההסכם בין הצדדים מוליך לאותה תוצאה עצמה.

2.
אפילו עלה בידי התובעים להוכיח גרסתם, לפיה ההצעה היא שמגלמת את ההסכם בינם לבין הנתבע, לא עמדה להם עילה כדין לפעול כפי שפעלו – תוך מתן הודעה לנתבע שמשמעה הלכה למעשה סיום הקשר החוזי ביניהם. במה הדברים אמורים?

(א)
לשיטתה של התובעת, היה על הנתבע להחל בביצוע העבודות ביום 28.7.2011 ולסיימן עד יום 22.10.2011. כאמור, למועדים אלה אין זכר בהצעה או בכל מסמך אחר שהציגו התובעים. לא-זו-אף-זו, ביום 31.8.2011 שוגר אל הנתבע מכתב התובע, במעמדו כעורך-דין, בו הוטעם כי הנתבע נטש את הדירה בהמשך להפרת התחייבויותיו כלפי התובעים בכל הנוגע לעבודות. הנתבע נדרש בידי התובעים להשיב את מלוא התשלום שקיבל עד אותו מועד, בסך 28,215 ₪ [נספח ג' ל-ת/1]. הדרישה להשבת מלוא התשלום שקיבל הנתבע, אין משמעה אלא הבאתה לידי סיום של ההתקשרות בין הצדדים, כל זאת בידי התובעים. סעד ההשבה, אותו דרשו התובעים לעצמם, הוא נגזרת של סעד ביטול החוזה, ואין לו קיום לצד דרישה לאכיפת החוזה. כפי שיובהר להלן, לא עמדה לתובעים עילה להודיע על הפסקת ההתקשרות עם הנתבע במועד זה, אפילו הייתה קיימת ביניהם התקשרות שבגדרה התחייב הנתבע לבצע את מלוא העבודות בתוך פרק זמן בן שלושה חודשים (וכבר נאמר לעיל שטענת התובעים בעניין זה לא הוכחה).

(ב)
בתצהירה פרטה התובעת את תלונותיה נגד הנתבע שעמדו ביסוד משלוח ההודעה אליו מיום 31.8.2011. לשיטתה, במהלך חודש העבודות הראשון לא התבצעו בדירה עבודות שונות שלגביהן סברו התובעים שהן חיוניות, פגישות שתואמו עם האדריכלית וטכנאי המיזוג מטעם התובעים בוטלו, חל עיכוב בביצוע העבודות בשל כך שאביו של הנתבע נפטר והלה ישב עליו 'שבעה', התעוררה מחלוקת בין הנתבע לבין הקונסטרוקטור מטעם התובעים – אינג' אברהם שבתאי (להלן הקונסטרוקטור) על-אודות פרטי העבודות שיש לבצע, והנתבע לא הגיע לפגישה שתיאמה התובעת בעניין זה במשרדו של הקונסטרוקטור ליום 31.8.2011 [סע' 9, 11, 18-12 ב-ת/1]. דא עקא, מדובר בגרסה שלא הוכחה כדבעי.

(ג)
אין חולק על כך שהתובעים לא היו עדים לביצוע עבודות בידי הנתבע בדירתם בתקופה שעד מועד הגעת התובעת לישראל בסוף אוגוסט 2011. הם עצמם ביארו, בתצהיר התובעת, כי אחרים מטעמם עמדו עם הנתבע בקשר בתקופה זו בכל הקשור לביצוע עבודות בדירה. איש מאותם גורמים לא הובא על-ידי התובעים ליתן עדות כדי לתמוך בגרסתם ובטענותיהם: לא הובאו למתן עדות אביה של התובעת, האדריכלית, הקונסטרוקטור או טכנאי המיזוג שלביטול פגישה עמו נטען. התובעת הצהירה שלא הייתה מניעה להשמיע את עדויותיהם, ואף אישרה כי לטעמה צריך היה להביא למתן עדות את הקונסטרוקטור [עמ' 9 ש' 16-12, 31-28; עמ' 10 ש' 1; עמ' 11 ש' 14-13]. אף כאן פועלת התנהלותם הדיונית של התובעים לחובתם; בעל-דין שנמנע מהשמעת עד רלוונטי שאף שלא הייתה מניעה לזמנו, חלה נגדו החזקה כי היה באותה עדות – אילו נשמעה – כדי לחזק דווקא את גרסת הצד שכנגד
[
ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה
(4) 651, 659-658 (1991)].

(ד)
אף טענת התובעים כאילו 'נטש' הנתבע את העבודות בדירה טרם משלוח מכתבם אליו מיום 31.8.2011 לא הוכחה. ודוק: התובעים לא הציגו הסכם שחייב את הנתבע לעבוד בדירה מדי יום ביומו; התובעים לא הציגו הסכם שחייב את הנתבע לקצב התקדמות מסויים בביצוע העבודות, או לביצוע העבודות בסדר מסוים. התובעים לא הראו כי בשים לב לעבודות שאותן ביצע הנתבע עד יום 31.8.2011, הוא היה צפוי להפר – בגדרה של הפרה צפויה – את ההסכם, ונבצר היה ממנו להשלים את העבודות עד לתאריך עליו התחייב לשיטתם, 22.10.2011. על כן אי-ביצועו של פריט עבודה זה או אחר עד מועד הגעתה של התובעת לישראל בסוף אוגוסט, או ביצועם של פריטי עבודה אחרים דווקא, לא היוו הפרה של התחייבויות הנתבע, וודאי לא הפרה יסודית שהתירה לתובעים לסיים את ההתקשרות עמו על-אתר.

יש לשים אל לב שלטענת התובעת בעדותה לפני, סלע המחלוקת שגרם לסיום יחסי הצדדים היה בכך שהנתבע לא ביצע עבודות חפירה בדירה תחילה [עמ' 10 ש' 28-27]. לא הובאה עדות של איש מקצוע מטעם התובעים, ובכלל זה הקונסטרוקטור, על-אודות הטעם בעטיו היה על הנתבע להחל דווקא בביצוע עבודה זו. עדות התובעת בעניין זה הייתה עדות מובהקת מפי השמועה [עמ' 10 ש' 31-29]. כאמור, לא הובאה ראיה לכך שהתובעים דרשו מהנתבע להתחיל דווקא בביצוע עבודות חפירה מהסוג שעל אי-ביצועו הלינו – ושביחס אליו גילתה התובעת דעתה כי "
לו הוא היה מתחיל בזה לא היינו נמצאים פה היום
" [שם, ש' 31]. כך גם לא הובאה ראיה כי הנתבע התחייב להתחיל בביצוע עבודה זו, או לבצע עבודות בסדר מסויים, או כי אי ביצוען בדרך זו היה מכשילו ומונעו מלסיים את כל העבודות במועד.

(ה)
טענת התובעת ל'נטישת' העבודות בידי הנתבע קודם למועד הגעתה לישראל לא הוכחה כלל והיא אינה אלא עדות מפי השמועה, שכן אין מחלוקת על כך שבין תאריך 3.8.2011 לבין תאריך 31.8.2011 לא היה מי מהתובעים בישראל וכל ידיעתם בנושא העבודות בדירה בתקופה זו נסמכה על דברי אחרים – אותם אחרים שהם לא טרחו לקרוא לעדות [עמ' 9 ש' 6-5]. הדברים יפים ועומדים על מכונם אף אם אתעלם מכך שבמהלך אותה התקופה נפטר אביו של הנתבע והוא ישב עליו 'שבעה', באופן שהעמיד הצדק להאטה בקצב העבודות [עמ' 10 ש' 19-17].

גם טענת התובעת ל'נטישת' העבודות
בסוף
אוגוסט – טענה שסותרת מניה וביה את גרסתה לפיה הנתבע עזב את אתר העבודה כבר
במהלך
חודש זה – לא הוכחה. בתצהירה לא ביארה התובעת כלל במה באה לידי ביטוי 'נטישת' הדירה שאותה יחסה לנתבע. היפוכו של דבר הוא הנכון: היא הלינה על הקצב האיטי בו התקדמו העבודות, במה שאינו עולה בקנה אחד עם עזיבת הדירה על-ידו [סע' 10 ב-ת/1]. בעומדה על דוכן העדים, משעומתה התובעת עם חולשתה של גרסת התצהיר, נולדה גרסה עובדתית חדשה שלא בא זכרה בגוף התצהיר והתובעת נזכרה לספר, לראשונה, כיצד ממקום פגישתה עם הקונסטרוקטור אצה-רצה לדירה וחזתה במו עיניה בעזיבת הנתבע ועובדיו את המקום [עמ' 10 ש' 11-7]. חסרונו של תיאור זה בתצהיר התובעת, חרף היותו מהותי לטענת הנטישה שבפיה, אומר דרשני ומעיד שאין מדובר בתיאור אותנטי של ההתרחשות לאשורה אלא בגרסה מתפתחת שבאה לעולם רק במהלך עדות התובעת בחקירה נגדית. זאת ועוד, אם חזתה התובעת במו עיניה בעזיבת הנתבע ועובדיו את הדירה ביום 31.8.2011, אין לראות כיצד הדבר מתיישב עם גרסתה האחרת לפיה שמעה מפי הנתבע שאין בדעתו לשוב לעבודה כאשר התקשרה אליו באותו יום, לאחר שלא הגיע לפגישה אצל הקונסטרוקטור – ובכך באה עזיבתו את הדירה לידי ביטוי
[שם]. הימנעותו של הנתבע מלהגיע לאותה פגישה אינה עשויה להיחשב הפרה של התחייבותו כלפי התובעים, ודאי לא הפרה יסודית.

(ו)
מעתה אמור: אפילו סברו התובעים כי הנתבע אינו מתקדם בביצוע העבודות כראוי, כל זאת בסוף אוגוסט 2011 ובעת שאף לשיטתם עמדו לרשותו כמעט חודשיים ימים כדי לסיים את העבודות בדירה, היה עליהם לשגר אליו התראה לפיה הם רואים בכך הפרה של ההסכם עמם ונותנים לו שהות הולמת לתקן את ההפרה. אין מחלוקת על כך שהתובעים לא פעלו בדרך זאת; הם בחרו לשגר לנתבע את מכתבם מיום 31.8.2011, בו העלו טענה להפרה שכלל לא הוכחה בהליך דנן, ודרשו את השבת מלוא התשלום שקיבל מהם – במה שאינו עשוי להתפרש אלא כהודעה חד-צדדית על סיום הקשר עם הנתבע.

אין מחלוקת כי התובעים לא נתנו לנתבע הזדמנות לתקן את מה שסברו כי הוא מהווה הפרה של התחייבויותיו כלפיהם. גם בעניין זה מסרה התובעת גרסות שונות שאינן עשויות לדור זו עם זו בכפיפה אחת. תחילה טענה שהנתבע הבהיר באופן חד-משמעי שהוא אינו מתכוון לשוב לעבודה אצל התובעים; התחוור שבעניין זה פנה אל הנתבע מטעם התובעים צד שלישי שנותר עלום שם, ושאף אותו לא מצאו התובעים לנכון לזמן לעדות לשם תמיכת תביעתם [עמ' 11 ש' 26-16; עמ' 12 ש' 17-16]. פניה לנתבע באמצעות צד שלישי אף היא נתון עובדתי שאזכורו נעדר כליל מתצהיר התובעת. בהמשך אישרה התובעת שלא ניתנה לנתבע הזדמנות לתקן את הדרוש תיקון שכן 'לא היה מה לתקן'. עוד מסרה שהתובעים סברו שהגיעו לנקודת אל-חזור ביחסיהם עם הנתבע, ולא ראו 'הצעה רצינית' בהודעת הנתבע בכתב, שניתנה באמצעות בא-כוחו, לפיה הוא לא נטש את הדירה והינו נכון לבצע את העבודות בתנאים שיסוכמו ובשים לב לטענות שני הצדדים. בתוך כך הצהירה התובעת כי "
הנתבע מבחינתי לא היה בר התקיימות יותר מהרגע הזה
" [עמ' 12 ש' 3-1, 20-11, 28-26].

אף אין לראות אימתי פנו התובעים לנתבע, במישרין או באמצעות אדם אחר שזהותו נותרה עלומה, על-מנת שישלים את העבודות, כאשר מכתב התובעים שביטא את סיום הקשר נשלח לנתבע ביום 31.8.2011 וביום 2.9.2011 כבר נקרא מומחה התובעים אל הדירה על-מנת לבדוק את העבודות שביצע בה הנתבע [ת/2 עמ' 3 סע' 1]. גם מבחינה זו, ניכר שלא ניתנה לנתבע הזדמנות אמיתית, ממשית, לתקן הפרה שיוחסה לו בידי התובעים.

(ז)
נמצא אפוא שבנקודת הזמן בה שיגרו התובעים את מכתבם לנתבע ודרשו את השבתו של מלוא התשלום שקיבל מהם קודם לכן – תוך הבאת יחסי הצדדים לידי סיום בכך – לא חטא הנתבע בהפרה יסודית של ההסכם, זאת אפילו הייתה מתקבלת גרסת התובעים באשר לתוכן של אותו הסכם (וכאמור, אין זה כך). לכל היותר, ואף זאת בספק רב, עמדה לתובעים טענה להפרה לא יסודית של ההסכם.

חובת מתן התראה וארכה לתיקון בשל הפרה לא יסודית טרם ביטול החוזה מעוגנת בסע' 7(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה
)
(להלן
חוק התרופות
), המורה שאם "הייתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה
[...]
" [
רע"א 1690/00
מ.ש. קידוחי הצפון בע"מ נ' א. אבגל טכנולוגיה בע"מ (בפירוק זמני)
, פ"ד נז(3) 385, 399 (2003);

ע"א 464/81 מפעלי ברוך שמיר חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' הוך, פ"ד לו
(3) 393, 403 (1983)]. לנתבע לא ניתנה ארכה כזו. הבאת יחסי הצדדים לידי סיום במכתב התובעים מיום 31.8.2011 היוותה אפוא, היא עצמה, הפרה של ההתקשרות עם הנתבע, שלא כדין, בידי התובעים [
ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נ
ב(1) 210, 222 (1998);
ת"א (מח' חי') 895/02
יפה נוף-תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' עו"ד הפלר
, פיסקה 16 (17.12.2006)]. קביעתי בדבר הפרת ההסכם בידי התובעים יפה ועומדת בעינה גם אם אותו הסכם הוא כְזֶה שבו הודה הנתבע – קרי, הסכם תחום וממוקד שנסב על עבודות הריסה, פינוי וחלק מעבודות האינסטלציה, ולא על מכלול העבודות שעל הסכמה לגביהן טענו התובעים.

3.
הדברים האמורים לעיל משליכים על טענות התובעים במישור הנזק.

(א)
משלא הוכח קיומו של הסכם שהטיל על הנתבע חובת ביצוען של מלוא העבודות בדירה, כל זאת בפרק זמן שסיומו בתאריך 22.10.2011, ממילא אין התובעים זכאים לפיצוי מהנתבע בגין מסירת אותן עבודות לביצועו של קבלן חלופי. הדברים נכונים דרך כלל, ומקל וחומר בשים לב לכך שלא הוכחו זהות ואף לא דמיון בין העבודות שהתחייב הנתבע לבצע לשיטתם של התובעים לבין העבודות שהוטלו על הקבלן החלופי, עמו כרתו התובעים הסכם בתאריך 15.9.2011 [נספח ו' ל-ת/1]. אף שההסכם עם הקבלן החלופי צורף לתצהיר התובעת, היא לא הייתה בטוחה בכך לעת חקירתה הנגדית [עמ' 11 ש' 31-17], וגם בכך נחוותה עדותה כעדות שלא הייתה ספונטנית, כנה וישירה. לקבלן החלופי נמסרו עבודות בסכום כולל של 250,000 ₪ לפני מע"מ – קרי, בסך של כ- 100,000 ₪ מעל לסכום העבודות בו נקבה ההצעה. בהסכם עם הקבלן החלופי נכללו באורח מפורש כל אותן הוראות שתלמדנה על גמירות דעת, שמקומן נפקד מן ההצעה, כגון מועדי תחילת העבודות וסיומן ויצירת זיקה ומתאם בין קצב התקדמות העבודות לבין מועדי תשלום התמורה. תקופת ביצוע העבודות על-ידי הקבלן החלופי הועמדה על שלושה חודשים ומחצה, מעל לתקופה הכוללת שננקבה בהצעה. עדות הקבלן החלופי לא נשמעה, אף זאת מבלי שניתן לכך טעם מבורר, ועל כן לא הוכיחו התובעים כי השוני בין ההסכם עמו לבין תוכן ההסכם לו טענו עם הנתבע נבע כל-כולו מפגמים וליקויים שייחסו לעבודת הנתבע בדירה.

(ב)
צודק הנתבע בטענתו, כביטויה בסיכומיו, כי אף לשיטת התובעים הופסקה עבודתו בדירה ביום 31.8.2011, ואילו ביום 15.9.2011 כבר נחתם הסכם בין התובעים לבין הקבלן החלופי לשם ביצוע העבודות. מכאן שעל-בסיס הראיות שהביאו התובעים לא עוכבו העבודות בדירה אלא למשך חמישה-עשר ימים ואין לראות מה טעם ידרש הנתבע לפצותם בגין תקופת איחור שמשכה חודשיים ימים. בהקשר זה, אף שהתובעת טענה שבתקופת האיחור נגרם לה הפסד הכנסות מן הקליניקה המצויה בדירה ואשר משמשת אותה לעבודתה כפסיכולוגית, נזקה בסעיף זה לא הוכח כלל ועיקר. התובעת הציגה אישור יועצת מס לפיו בשנים 2009-2007 היו הכנסותיה מהקליניקה סך של 3,867 ₪ לחודש בממוצע, בעוד שבתקופה 9/2011 עד 15/1/2012 לא דווחו הכנסות ממנה [נספח י"א ל-ת/1]. התובעת, ששבה מחו"ל לאחר תקופת היעדרות לא מבוטלת בת שנתיים ימים, לא הראתה שהייתה עשויה להפעיל את הקליניקה ולהפיק ממנה הכנסה באורח מיידי, אפילו היו העבודות מבוצעות בידי הנתבע ומסתיימות עד 22.10.2011; בנסיבות שובה ארצה אין לראות מה הרלוונטיות של הכנסותיה בתקופה מוקדמת יותר ביחס לתקופה הנדונה כאן.

זאת ועוד, התובעים לא הראו כי הם יִדְעו את הנתבע, בעת ההתקשרות עמו, כי איחור בסיום העבודות יהא בעל השלכה על הוצאותיהם בכל הקשור להפעלת קליניקה בדירה ולאחסנת מכולה בה שוּלְחו חפציהם לישראל. במסמך ההצעה שעליו נסמכו אין התייחסות לכך וכאמור, התובעים הם שבחרו להעלים מעיני בית-המשפט את ההתכתבות הענפה שקיימו עם הנתבע ואשר נסבה על ההתקשרות ביניהם, באופן שמקים נגדם את החזקה הראייתית שנדונה לעיל ומצדד בטענת הנתבע לפיה דובר מבחינתו בנזק שהוא לא הועמד עליו מבעוד מועד ולכן לא היה צפוי עבורו.

סעיף 10 ל
חוק התרופות
שכותרתו 'הזכות לפיצויים' מורה כך: "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". נזק שאינו עונה על מבחן הצפיות לא יחשב נזק בר-פיצוי, אפילו הופר החוזה. בענייננו לא זו בלבד שלא הוכח תוכנו של החוזה עליו סמכו התובעים את טענות התביעה, ולא זו בלבד שלא הוכחה הפרת החוזה על-ידי הנתבע, אלא שלא הוכח כי הנזק שנתבע בקשר לפריקת המכולה ולהפעלת הקליניקה היה נזק צפוי ובר-פיצוי לפי אמות-המידה שהותוו בחוק התרופות. אזכור ראשון לכך בכתובים ניתן רק במכתב התובעים אל הנתבע מיום 31.8.2011, בו הובא הקשר החוזי ביניהם לידי סיום [נספח ג' ב-ת/1]. אף אין לראות מדוע יגלגלו התובעים על שכם הנתבע את הוצאות הטעינה והפריקה של המכולה, בהן היה עליהם לשאת בכל מקרה; לפי תצהיר התובעת, נכלל מרכיב זה בסכום שאותו תבעו מהנתבע [סע' 31(ד) ב-ת/1].

(ג)
חוות-דעת מומחה התובעים, אשר בדק את הדירה ביום 2.9.2011, נסבה על שני עניינים: הערכת שוויין של העבודות שביצע הנתבע בדירה מזה, וקביעת הליקויים בעבודה וערכם מזה [ת/2 עמ' 3 סע' 3]. גם בכל הקשור לטענה לנזק שנגרם לדירה בשל עבודות הנתבע בה לא היו ראיות התובעים אמינות. לגרסתם, נטש הנתבע את הדירה וחדל מעבודה בה ביום 31.8.2011. בו ביום שיגר התובע מכתב לנתבע, בו צויין כי העבודות בדירה בוצעו באופן רשלני תוך פגיעה בצינורות ביוב וניקוז [נספח ג' ל-ת/1]. דא עקא, התובעת אישרה בפה מלא שבאותו מועד כלל לא ידעה שהנתבע ביצע עבודה באיכות לא טובה [עמ' 10 ש' 24-21]. הדברים אינם מתיישבים עם תוכן מכתבם של התובעים לנתבע, אלא עם הרושם כי מבוקשם היה 'לתפור' תביעה לנתבע – רושם שסמיכות הזמנים בין תאריך המכתב לבין ביקור מומחה התובעים בדירה מצדד בו.

מומחה התובעים קבע כי שווי העבודות שביצע הנתבע בדירה מסתכם בסך של 11,755 ₪ (לפני מע"מ), ונזקי עבודתו – בסך של 9,410 ₪ שעליו יש להוסיף מע"מ ופיקוח הנדסי [ת/2 עמ' 18]. להוספת הרכיב של פיקוח הנדסי אין יסוד, בשים לב לכך שלא הוכח כי התובעים העמידו פיקוח כזה בין ביחס לעבודת הנתבע בדירה ובין ביחס לעבודתו של הקבלן החלופי שעבד בה לאחר מכן.

לעיל נקבע שעבודת הנתבע בדירה, שנעשתה על-פי הסכם תחום וממוקד בינו לבין התובעים ביחס לעבודות מוגבלות של הריסה, פינוי ואינסטלציה, הופסקה למעשה על-ידי התובעים, כל זאת מבלי שעמד להם טעם כדין לעשות כן. לנתבע לא ניתנה הזדמנות לתקן את הליקויים שמנה מומחה התובעים בחוות-דעתו. מכתבם האחרון של התובעים אל הנתבע נשא תאריך 8.9.2011 והיה מוקדם לתאריך חוות-הדעת, 11.9.2011 [השוו נספח ה' ל-ת/1 ו-ת/2]; בראיות התובעים לא הוכח שחוות-הדעת הומצאה לנתבע בזמן-אמת וטרם הגשת התובענה. בעת הגשת התביעה כבר לא נודעה כל משמעות להמצאת חוות-הדעת לנתבע, שכן במועד זה כבר תמה ונשלמה זה מכבר עבודתו של הקבלן החלופי בדירה.

כל הליקויים שמנה מומחה התובעים בחוות-דעתו הם כאלה שאינם מכוננים הפרה יסודית, קל וחומר בשים לב לכך שבאותו מועד טרם חלף הזמן
שלשיטת התובעים
עמד לרשות הנתבע לשם השלמת העבודות. מכאן שבמהלך הדברים הרגיל הייתה לנתבע שהות מספקת להשלים את העבודות ולתקן כל פגם בהן, מבלי שהדבר יסבכו בהפרה יסודית של חיוביו הנטענים כלפי התובעים. הדברים אמורים גם בחיובי הנתבע על-פי ההסכם התחום והמצומצם שהוכח ושעל-פיו מלכתחילה לא התחייב הנתבע לבצע אלא עבודות מוגבלות של הריסה, פינוי ומספר עבודות אינסטלציה. לפיכך, מאחר והתובעים הם שקטעו את עבודת הנתבע בעודה באיבה, ומאחר שהם שללו ממנו הזדמנות להשלים את העבודות ולתקן את הטעון תיקון בהן – באופן שעלה כדי הפרת ההסכם בין הצדדים על-ידי התובעים, אין התובעים זכאים לפיצוי מהנתבע על-יסוד חוות-הדעת שהציגו. ממילא אין הם זכאים בנסיבות העניין כי הנתבע ישא בעלותה.

(ד)
יוצא אפוא שגם מן ההיבט של דיון ברכיבי הנזק, דין התביעה להידחות.

ג.
סיכומם של דברים

על-יסוד האמור לעיל, נדחית התביעה במלוא סכומה.

יש להבחין בין חובת נתבע להתייצב לדיון לבין זכותו להימנע מהבאת ראיות עצמאיות ולהסתפק
בהעמדת עדיו של התובע לחקירה נגדית. מאחר שהנתבע התעלם מחובתו זו ולא התייצב לדיון, הרי שחרף דחיית התביעה אין מקום לזכותו בהוצאות. כל אחד מהצדדים ישא בהוצאותיו הוא.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, א' אב תשע"ד, 28 יולי 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 49133-02/12 יאיר כוכבי, רויטל כוכבי נ' מאיר לוינסקי (פורסם ב-ֽ 28/07/2014)