פסקי דין על עדו דותן | פסקי דין על רונן שרון | פסקי דין על ברוך גבריאלי |

31966-03/14 תק     31/07/2014




תק 31966-03/14 עדו דותן נ' רונן שרון, ברוך גבריאלי








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 31966-03-14 דותן נ' שרון ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
ד"ר פנינה נויבירט


תובעים

עדו דותן


נגד


נתבעים

1.רונן שרון
2.ברוך גבריאלי




פסק דין


עניינה של תביעה זו באישור מסירה מתאריך 19.12.12 של בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב, אשר הגישה חברת א.ר. לייזר ליין בע"מ (להלן: "החברה") כנגד התובע ללשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון בתיק הוצאה לפועל 18-16499-12-9 (להלן: "אישור המסירה"). בעקבות הגשת הבקשה הוטל עיקול בסך של 4,968.51 ₪ על חשבון הבנק של התובע בבנק הבינלאומי, וכן הוטל עיקול בסך של 4,968.51 ₪ על חשבון הבנק של התובע בבנק הפועלים.

המחלוקת בין הצדדים בתיק זה נסובה על מידת מהימנותו של אישור המסירה. אישור המסירה ניתן בידי צ.ח.מ. שירותים משפטיים, עסק בבעלות הנתבע 2 (להלן: "צ.ח.מ."). על גבי אישור המסירה מצויין, כי בתאריך 19.12.12 נמסרה הבקשה בכתובת התובע, רח' רומנו 10, תל אביב לידי אדם בשם "איתי". בסוגריים מצויין, כי איתי הוא אביו של התובע. אישור המסירה נתמך בתצהיר מטעם הנתבע 1, אשר ביצע את המסירה. בתצהיר מצויין, כי המסירה נמסרה לאביו של התובע, ששמו איתי. עוד מצויין, כי איתי סירב לחתום על אישור המסירה, וכי כתובת התובע אומתה עם משפחה בשם בר עוז מכניסה 5. בדו"ח איתור ומסירה מתאריך 31.12.13, אשר נערך בידי צ.ח.מ. מפורטים פרטיו האישיים של התובע, בהם שנת לידתו ומספר תעודת הזהות שלו. עוד מצויין בדו"ח, כי מחקירת צ.ח.מ. עולה, כי התובע מתגורר בכתובת דלעיל, וכן מופיע תיאור של הבית: "קומת קרקע, בית במצב סביר". עוד נאמר בדו"ח: "בתאריך 19.12.12 ביקרנו בכתובת הנ"ל, ומסרנו את המסירה לידי איתי, אביו. הנ"ל סירב/ה לחתום ע"ג אישור המסירה".

טענות הצדדים
לטענת התובע, אישור המסירה כוזב. הוא טוען, כי הבקשה לביצוע תביעה כלל לא הומצאה לו. התובע מאשר, כי הכתובת המופיעה באישור המסירה – "רח' רומנו 10, תל אביב" היא אכן כתובתו. לטענתו בכתובת זו הוא מתגורר לבד עם אימו. אביו, אשר אכן עונה על השם "איתי" נפטר לפני כעשרים שנה. לאור זאת טוען התובע, כי הנתבע 1 לא מסר את הבקשה לביצוע תביעה לידי התובע. עוד טוען התובע, כי הנתבעים, אשר ידעו מראש את שם אביו, הציגו תצהיר כוזב כאילו הבקשה נמסרה לאביו. הוא טוען, כי תיאור הבית שבדו"ח האיתור והמסירה אינו תואם את ביתו, וכי אין בשכנותו משפחה העונה על השם "בר עוז". התובע מאשים את הנתבעים בזיוף חתימת אביו המנוח, בהוצאת דיבתו רעה ובפגיעה ביכולתו לגייס אשראי לצורך עבודתו כסוחר ניירות ערך ואופציות. התובע מציין כי נגרם לו נזק כתוצאה מאילוצו להתייצב בלשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון ובבית המשפט ברחובות, וכן נאלץ לשכור שירותי עו"ד, אשר הגיש עבורו שש בקשות שונות להסרת העיקול כתוצאה מאישור המסירה.

לטענת הנתבע 1, הוא מבצע אלפי שליחויות בשנה, ופועל לפי נוהל מסודר. על פי נוהל זה הוא מגיע למקום, מצלם את המעטפה ובה כתב בי-דין על דלת הנמען. לאחר מכן, הוא דופק על דלת הנמען. במידה שהנמען בבית הוא מוסר לו. במידה שהנמען אינו בבית אך מישהו אחר כן, הוא מוודא מי הנמצא, ובמידה שיש קירבה משפחתית הוא מוסר לו את החבילה. לטענתו, על פי הנוהל הוא אינו מבקש תעודה מזהה מכל אדם לו הוא מוסר כתבי בי דין והוא נסמך על אינפורמציה שניתנת לו במקום בידי הנמסר. באשר לשליחות נשוא תביעה זו, הנתבע 1 איננו זוכרה, שכן התרחשה לפני כשנתיים. עם זאת הנתבע 1 דבק בגרסתו, כי לא חרג מהתנהלותו בשום מקרה, וכי אם דיווח כי מסר את חבילה לאדם בשם איתי אשר הוא אביו של התובע, משמעות הדבר כי אדם פתח את הדלת והזדהה כאיתי, אביו של התובע. לשם המחשת טיעוניו הציג השליח בפני
בית המשפט במועד הדיון תיעוד לשליחות שביצע לפני כשבועיים, בה נמסרו כתבי בי דין לאדם שהציג עצמו כאביו של החייב. הנתבע 1 רשם את שם המקבל, כפי שנמסר לו במקום, ורק החלטת רשם הפנתה את תשומת ליבו לכך שהחייב ואביו נושאים את אותו השם. הנתבע 1 הניח, כי אף במקרה שלפנינו, נמסר לו, ככל הנראה, שם שגוי.

לטענת הנתבע 2, כתובת התובע נמסרה לו בידי ב"כ החברה, אשר הזמין את שירותי המסירה. עוד טוען הנתבע 2, כי השיג את מספר הטלפון של התובע ב- 144, וכי יצר איתו קשר טלפוני ושוחח איתו אישית וציין כי ברשותו דבר דואר למסירה עבור התובע. לטענתו התובע אישר את שמו ואת כתובתו. בעקבות זאת העביר את משימת השליחות לידי הנתבע 1, אשר הוא קבלן משנה של הנתבע 2, המבצע באופן עצמאי מסירות עבור הנתבע 2. כמו כן טוען הנתבע 2, כי המידע שהופיע בדו"ח ניזון ממידע שסיפק הנתבע 1.


דיון
לאחר ש
שמעתי את טענות הצדדים ואת עדויותיהם ועיינתי בכל אשר הובא בפני
, השתכנעתי כי

התובע לא עמד בנטל הוכחת טענותיו.

מטעם התובע העידו התובע ואמו. לטענתם לא נכחו במעמד המסירה. מאחר שכך, נסמכת גרסת התובע על שורה של השערות. התובע משער, כי הנתבע 1 כלל לא הגיע לכתובת מגוריו במועד המסירה.
עוד משער התובע, כי הנתבע 1 ביקש להתחמק מביצוע המסירה ולכן מסר דיווח דיווח כוזב כאילו מסר את המסמך לאביו כשלמעשה לא מסר אותו כלל. התובע טוען כי לא זו בלבד שהנתבע 1 הגיש תצהיר כוזב, אלא אף טוען כי הנתבעים זייפו את חתימתו של אביו המנוח על גבי אישור המסירה.

הטענה כי הנתבע 1 כלל לא הגיע לכתובת מגוריו במועד המסירה המדובר הופרכה במעמד הדיון. טענותיו של התובע, כי איננו מכיר משפחת בר עוז בכניסה 5 (שהופיעה בתצהיר הנתבע 1 לאימות כתובת התובע) נסתרה בעדותה של אם התובע, כי בכניסה 5, מול בית התובע, גרה משפחת "הר-עוז". גם הטענה כי בדו"ח אימות הכתובת תואר הבית באופן שגוי (כבן קומה אחת ולא כבן שלוש קומות) הוכחה כבלתי מדוייקת, שכן הדו"ח רק תיאר את הבית כ"צמוד קרקע", ללא התייחסות למספר הקומות בבית. מעבר לכך, הנתבע 1 צירף לכתב ההגנה מטעמו, וכן הציג בדיון תמונה שצילם במועד המסירה, בה מצולם המסמך אותו התבקש למסור מודבק על דלת ביתו של התובע. לפיכך השתכנעתי, כי הנתבע 1 אכן נכח בכתובת התובע.

גם טענת התובע, כי הנתבעים זייפו את חתימת אביו המנוח על גבי אישור המסירה אינה מדוייקת. על גבי אישור המסירה אין חתימה, ובתצהיר מטעם הנתבע 1 מצויין, כי האדם שהציג את עצמו בשם איתי, אביו של התובע, סירב לחתום על אישור המסירה. לפיכך השתכנעתי, כי לא זויפה חתימת אביו של התובע.

לפיכך הסוגייה היחידה שבמחלוקת הינה האם הגיש הנתבע 1 תצהיר כוזב לפיו מסר את המסמך לאביו של התובע, אף כי לא מסר דבר, כטענת התובע , או שמא התצהיר שהגיש הנתבע אמיתי, ומולא לאחר שגבר שהציג את עצמו בשם איתי, אביו של התובע, קיבל את הבקשה, כטענת הנתבע 1.

התובע ביסס את טענתו, כי הנתבע 1 הגיש תצהיר כוזב כאמור על הטענה כי הנתבע 1 ידע את שם אביו קודם לאישור המסירה. טענה זו התבררה כנכונה. אמנם בחקירתו בידי התובע טען הנתבע 1, כי כאשר הוא יוצא לבצע שליחות ניתן לו מידע אודות מקום מגוריו של הנמען ואודות גילו. עם זאת, בשלב מתקדם יותר של הדיון, הציג הנתבע 1, ביוזמתו, ומבלי שנתבקש לעשות כן, את טופס משימת השליחות שקיבל מצ.ח.מ. לפני השליחות. בטופס זה מפורטים פרטי התובע, גילו, כתובתו, מספר תעודת הזהות שלו וכן שם אב ושם אמו. בעקבות זאת נחקר הנתבע 1 בידי בית המשפט והעיד, כי אכן ידע את שם אביו ואת שם אמו של התובע לפני שביצע את השליחות.

בנוסף, ביסס התובע את טענתו לתצהיר כוזב כאמור, על עדות אמו, אשר טענה כי לא מתגוררים בביתם גברים נוספים לבד ממנה ומבנה, וכי לא היה לה חבר בתקופה בה התבצעה המסירה.


לא מצאתי די בעובדה שהנתבע 1 ידע את שם אביו של התובע קודם לביצוע המסירה, כמו גם בעדות האם, כי לא מתגורר בביתם גבר נוסף, כדי להקים את נטל ההוכחה המוטל על התובע בטענת הגשת תצהיר כוזב בידי הנתבע 1, וכדי להפריך את גרסת הנתבעים.

גרסת הנתבעים נסמכת, בעיקרה, על עדותו של הנתבע 1, אשר ביצע, לטענתו, את המסירה במקום. אמנם הנתבע 1 אינו זוכר את המסירה עצמה, עם זאת השתכנעתי מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט, כמו גם מתצהיר הנתבע 1 שניתן כתימוכין לאישור המסירה, כי אכן נכח במקום.

עדותו של הנתבע 1 היתה אמינה בעיני. הוא הדגיש את היצמדותו לנוהל המסירה, העולה בקנה אחד עם הוראות תקנות סדר דין אזרחי, תשמ"ד-1984. הנתבע 1 הבהיר, כי אין שום הצדקה לכך שימסור תצהיר שקרי, ובכך יסכן את פרנסתו. העובדה שהנתבע 1 הציג בפני
בית משפט תיעוד לארוע דומה שהתרחש לפני כשבועיים מחזקת את אמינותו. בתום ליבו, הציג הנתבע 1 מסמכים אלו להמחיש כי לעיתים מוצג לו מידע מוטעה, וכי ישנן טעויות שנוצרות כתוצאה מהבירור הבסיסי שהוא מבצע אגב ביצוע המסירה.

לא מצאתי בעובדה כי הנתבע 1 לא חלק את דבר ידיעת שם אביו של התובע בתחילת דבריו די כדי להפריך את גרסתו. הנתבע 1 לא הכחיש מעולם, כי ידע את שם אביו של התובע קודם לביצוע המסירה. יתר על כן, הנתבע 1 הוא שהציג ביוזמתו את טופס השליחות בו הופיע שם האב, וזאת מבלי שנשאל לעשות כן.

מאחר שהתרשמתי כי התובע לא הוכיח את גרסתו כי הנתבע 1 מסר תצהיר כוזב, מתייתר הדיון בסוגיית הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהצגת אישור המסירה בפני
רשות ההוצאה לפועל. למעלה מן הצורך אציין, כי
התובע לא הוכיח כי נגרמו לו נזקים כתוצאה ממסירת אישור המסירה.

אין עוררין, כי לתובע הומצאה כדין התראה בטרם הגשה לביצוע של תביעה על סכום קצוב מטעם החברה מיום 28.7.12. משמע התובע ידע כי החברה מתכוונת לפתוח בהליכי הוצל"פ ועם זאת לא עשה דבר על מנת למנוע הטלת עיקול. זאת ועוד, התובע היה יכול בנקל להסיר העיקולים שהוטלו על חשבונותיו באמצעות תשלום הסכום שבמחלוקת, ובמקביל לניהול ההליך המשפטי מול החברה. עם זאת, התובע לא בחר בדרך זו. אף הבקשות החוזרות ונשנות להסרת עיקול, שש במספר, הוגשו, בין היתר כתולדה ממחדליהם של התובע ובא כוחו, למשל, כאשר הוגשו, בחלקן, ללא אישורי מסירה (כפי שפירט התובע בסעיפים 26-29 לכתב תביעתו). התובע לא הוכיח כיצד הטלת העיקולים של חשבונו פגעה בזכאותו לאשראי, וכן לא הוכיח כיצד הטלת עיקולים אלה פגעה בשמו הטוב. בנוסף התובע לא צירף פירוט או אסמכתא להוצאות עקיפות שהושתו עליו.

לאור האמור, הגעתי לכלל מסקנה,
כי יש לדחות
את התביעה וזאת ללא צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.



ניתן היום,
ד' אב תשע"ד, 31 יולי 2014, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 31966-03/14 עדו דותן נ' רונן שרון, ברוך גבריאלי (פורסם ב-ֽ 31/07/2014)