פסקי דין על שקד שמונה יזמות | פסקי דין על איתי לביא | פסקי דין על אלירן זקרי ואח' |

9476-07/14 בבנ     30/07/2014




בבנ 9476-07/14 מדינת ישראל נ' שקד שמונה יזמות בע"מ, איתי לביא, אלירן זקרי ואח'








בית משפט לעניינים מקומיים בראשון לציון



בב"נ 9476-07-14 מדינת ישראל
נ' שקד שמונה יזמות בע"מ
ואח'




תיק חיצוני:




בפני

כב' סגן הנשיאה, שמעון שטיין



מבקשים

מדינת ישראל


נגד


משיבים

1. שקד שמונה יזמות בע"מ
2. איתי לביא
3. אלירן זקרי
4. חן אהרונוב
5. סלעית אוברוצקי
6. ז'ק אלמקיאס
7. יורם יהודה מזרחי




החלטה



1.
לפניי בקשת המבקשת, למתן צו הפסקת עבודה וצו למניעת פעולות לפי סעיפים 239 ו- 246 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק התכנון והבניה).

השאלה העומדת למחלוקת בענייננו היא האם בקשת המבקשת הוגשה בזמן ההכנות לפתיחת בית העסק או שמא הוגשה הבקשה באיחור ולאחר שבית העסק החל לפעול.

בראשית דבריי אציין כי לאחר עיון בראיות ושמיעת העדים, החלטתי לדחות את הבקשה ולקבוע כי המסעדה במתכונתה הנוכחית, פועלת כיחידה אחת משולבת עם החלק החדש.

כבר בשלב זה ובתחילת החלטתי, מצאתי לדחות את הבקשה נוכח מסקנתי כי בקשת המבקשת הוגשה לאחר סיום עבודות ההכנה.

2.
לטענת המבקשת, יש להורות למשיבים להימנע מביצוע ולהפסיק כל פעולת בנייה ו/או הכנה לבנייה ו/או הכנה לשימוש ללא היתר ו/או בסטייה מהיתר ו/או מתכנית, לרבות צו האוסר על שימוש מסחרי למטרת בית אוכל בחלק מהבניין שעל פי היתר בנייה ייעודו למגורים והחצרים במקרקעין הידועים כחלקה 106 בגוש 3926 ברחוב רוטשילד 83 פינת רח' השקד בראשון לציון (להלן: "המקרקעין") וכן לצוות על סגירת בית אוכל וזאת עד לקבלת היתר כדין לעבודות הטעונות היתר שהתבצעו ו/או מבוצעות ו/או תבוצעה במקרקעין לשימוש המסחרי האמור, שהינו שימוש הטעון היתר על פי חוק התכנון והבנייה ותקנות חוק התכנון והבנייה (עבודות ושימושים), תשכ"ז 1967.

3.
לטענת המבקשת, המשיבה 3, הינה אחת מבעלי הזכויות במקרקעין, המשיבים 6-7 הינם שוכרי המקרקעין, המשיבים 1-4 הינם שוכרי משנה של המשיבים 4 – 5 ובכוונתם לפתוח בחלק מן המבנה עסק מסוג בית אוכל ולשם התאמת החצרים והבניין הם מבצעים בו עבודות טעונות היתר ללא היתר.

בחודש מאי 2014 או בסמוך לכך, החלו המשיבים 1-4 לבצע ללא היתר כדין עבודות לשם פתיחת וניהול "בית אוכל" כהגדרתו בפריט 4.2 לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשע"ג 2013, את העבודות המתוארות וזאת למרות היותן עבודות טעונות היתר לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה; גדר מעץ, משטח עץ מוגבה (במה – דק), הגבהה של כבש (רמפה דק).

4.
ביום 26.5.14 ומתוך אמונה כי המשיבים לא ימשיכו בביצוע עבודות הטעונות היתר ללא היתר ויגישו בקשתם להיתר בתוך 7 ימים ממועד הוארך התוקף לביצוע צו ההריסה שניתן למשך 60 יום. המשיבים ניצלו את רוחב ליבם של המבקשת ובית המשפט, כך לטענת המבקשת, וביצעו העבודות נשוא הבקשה; פתחו חלון בחזית דרומית של הבניין, החליפו המעקה הקיים בצידם המזרחי של המקרקעין במעקה החדש, התקינו על גג הבניין ארובה ממתכת לפליטת ריחות מתוך העסק שבדעתם לפתוח.

5.
המבקשת הוסיפה וטענה כי המשיבים 1-2 טרם הגישו בקשה לרישיון עסק וטרם הציגו פתרון בפני
אגף איכות הסביבה לפינוי פסולת אשפה מן העסק כמו גם מתקן לנטרול ריחות שיפלטו מהעסק.

6.
לטענת המשיבים 1-4 (להלן: "המשיבים"), הם שוכרים של שתי חנויות בקומת קרקע בנכס, בחודש מרץ 2013 תפסו חזקה במושכר והחלו לשפץ אותו ולאחד את שתי החנויות לבית עסק אחד. לראיה, ביום 27.4.14, הוצא כנגד המבקשים צו הריסה מנהלי ביחס לעבודות השיפוץ המצורף לבקשה למתן הצווים. ביום 27.5.14 נדחה המועד לביצוע צו ההריסה המנהלי עד ליום 27.7.14. עבודות השיפוץ הושלמו וביום 27.6.14 נפתח בית העסק.

7.
לטענת המשיבים, בבסיס סמכותו של בית המשפט ליתן צו הפסקה שיפוטי עומדת תכלית מניעתית הנוגעת להקפאת הבנייה ולמניעת מצב שבו יקשה להחזיר את הגלגל אחורנית, כאשר בו עושה הפעולות לא ייעצר בהן מעצמו ויגלוש אל עבר פעולה שהינה בגדר עבירה. עבודות השיפוץ הסתיימו, העסק החל לפעול ועסקינן במעשה עשוי ומוגמר.

8.
בדיון שהתקיים ביום 16.7.14 טענה המבקשת כי מדובר בדירת מגורים שמבקשים לספחה לבית העסק, ועל המשיבים היה להגיש היתר לשימוש חורג; פחי הזבל עומדים במקום וזה גובל עם מקום מגורים, אין למשיבים רישיון ואין באפשרותם לפתוח עסק.

לטענת המבקשת אין המדובר בעסק פעיל, הוא מצוי בשיפוצים, בעת הביקור הדלפק היה מכוסה בניילון והצד החיצוני של המקום היה בשלבי הכנה.

9.
המשיבים הוסיפו וטענו, כי מדובר בעסק היושב על שתי חנויות שחובר באמצעות חלון, הם הציגו לפניי את תשריט המקום, המטבח הוא 50% מהשטח האחורי ואין כל מחלוקת כי הוא פתוח מיום 27.6.14. טענת המבקשת שלפיה רק חלק אחד עובד זו טענה מיתממת ואינה נכונה.

10.
נציג המבקשת, מר דני מרון, אשר משמש כמנהל אגף רישוי עסקים העיד כי למקום אין רישיון עסק, ביום 8.7.14 ביקר במקום, התרשם שכל השטח נמצא בהכנות ועל המשיבים להגיש בקשה לשימוש חורג שכן מדובר בשטח המיועד למגורים. (עמ' 2 שורה 29, עמוד 3 1-5 לפרוטוקול הדיון מיום 16.7.14 להלן: "הפרוטוקול")).

11.
ב"כ המבקשת העידה אף היא כי ראתה באזור בגינו הוגשה הבקשה מדיח עובד. (עמ' 3 שורה 12 לפרוטוקול). ב"כ המבקשת הוסיפה בעדותה כי במקום רואים חומרי בניין, מנורות וניתן להבחין כי השיפוצים לא הסתיימו (עמ' 3 שורה 14 לפרוטוקול). ואולם, ב"כ המבקשת אישרה כי הגיעה בשעות הבוקר כשהמקום עוד לא פעל. ואישרה כי בשלב השיפוצים כל המתחם היה סגור. (עמ' 3 שורה 20 לפרוטוקול).

12.
המשיב 2, מר איתי לביא
, המשמש כאחד מבעלי העסק העיד כי נציג המבקשת הגיע לבית העסק, בשעה 11:00, כשעה טרם תחילת הפעילות. והוסיף כי המטבח מצוי בחלק בגינו הוגשה הבקשה. (עמ' 4 שורות 12-17 לפרוטוקול). עוד הוסיף כי השיפוץ הסתיים לקראת סוף יוני 2014 ועד לאותו מועד בית העסק היה סגור. (עמ' 4 שורה 29 לפרוטוקול). המשיב 2 אישר כי המקום פועל כמקשה אחת והוסיף כי נותרו עבודות שיפוץ קלות וכי המטבח מאחור משרת את כל בית העסק. (עמ' 4 שורה 31 לפרוטוקול).


המשיב 2 הציג לבית המשפט קבלות כי בית העסק עובד.

13.
הבקשה שבלפניי עניינה: "בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי וצו מניעת פעולות לפי סעיפים 239 ו-246 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965" (להלן: "החוק").

11.
סעיפים 239 ו- 246 לחוק קובעים כדלקמן :


צו הפסקה שיפוטי

239.(א)
נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם – להפסיק את העבודה או את השימוש (להלן: "צו הפסקה שיפוטי") ותקפו של הצו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט.


(ב)
משניתן צו הפסקה שיפוטי או הוגש כתב אישום, רשאי בית המשפט להורות למוסדות התכנון להימנע מלטפל בבקשה להיתר נושא צו ההפסקה או כתב האישום עד לגמר ההליכים בבית המשפט.
צו זמני למניעת פעולות


246.
נעשו במקום פלוני פעולות הכנה לבניה או לשימוש במקרקעין ללא היתר או בסטייה מהיתר או מתכנית, רשאי בית המשפט לפי בקשתם של יושב ראש הועדה המחוזית או של יושב ראש הועדה המקומית, ובעירייה – של יושב ראש ועדת המשנה לתכנון ולבניה, או של היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ליתן צו על כל אחד מהמנויים בסעיף 208 להימנע מפעולה באותו מקום, לרבות צו האוסר את השימוש במבנה או במקרקעין או צו לסגירת המבנה או המקום (להלן:
"צו למניעת פעולות"); בית המשפט רשאי לתת צו כאמור בכפוף לתנאים שימצא לנכון בנסיבות העניין.

12.
העולה משני הסעיפים הנ"ל הוא שעסקינן בשני סוגי צווים, הראשון, צו הפסקה שיפוטי והשני צו זמני למניעת פעולות, ההבחנה בין שני הצווים הוא בנושאים שלהלן :

א.
העילה למתן הצו היא שנעשתה עבודה או השתמשו במקרקעין בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204 לחוק. לעומת זאת, בצו זמני למניעת פעולות העילה למתן הצו הוא שנעשו פעולות הכנה לבניה או לשימוש במקרקעין ללא היתר או בסטיה מהיתר;

ב.
מהות הצו שניתן עניינו הפסקת העבודה או השימוש. לעומת זאת, בצו זמני למניעת פעולות מהות הצו הוא מניעת פעולות באותו מקום, לרבות איסור השימוש במבנה או במקרקעין או צו לסגירת המבנה או המקום;

באחת הפרשיות ציין בית המשפט העליון, כי:

"מלשון הסעיף עולה, כי מטרת צו ההפסקה השיפוטי הינה להקפיא את הבניה כאשר לבית המשפט נתונה סמכות לבטל או לשנות את הצו בהתאם למתחייב מהנסיבות. לא עולה מלשון הסעיף, כי תוקף צו ההפסקה השיפוטי מותנה בהגשת כתב אישום. ואכן הלכה היא כי יש לראות בהליך של צו הפסקה שיפוטי, הליך ביניים אשר מטרתו הינה "להקפיא את הבניה בעודה באיבה כשנעשית חריגה מההיתר או מהתכנית עד אשר יתברר הענין לגופו בתיק העיקרי שענינו כתב אישום על בניה שלא בהתאם להיתר או לתכנית" (ראו
ע"פ 377/87 קלקא נ' מדינת ישראל
, פ"ד מא
(4) 673, 682-683). מכאן, שבבסיס הסעיף עומדת תכלית מניעתית הנוגעת להקפאת הבניה ומניעת מצב שבו יקשה להחזיר את הגלגל אחורנית. מאחר שמטרתו של צו ההפסקה השיפוטי הינה הקפאת המצב הקיים, נקבע בתקנה 3 לתקנות, כי צו הפסקה שיפוטי יכול שיינתן על פי המבקש בלבד ורמת ההוכחה הנדרשת הינה קלושה למדי ודי בכך ש"יש למצהיר יסוד סביר להניח שמבוצעת במקום עבודה""
(
רע"פ 47/07
מור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעת אלונים
ניתן ביום 14.6.07).

ועוד נקבע:

"[...] ועוד, צו להפסקת השימוש במקרקעין אינו סנקציה עונשית המוטלת בגין הפרת הוראותיו של חוק התכנון והבניה. מטרתו של הצו הינה להפסיק את הפרתן המתמשכת של הוראותיו של חוק זה מוקדם ככל שניתן (ראו
רע"פ 5584/03
מאיר פינטו נ' עיריית חיפה, טרם פורסם), וגם מטעם זה יש לדחות את הטענה העוסקת במועד הדיון בבקשת המשיבה למתן הצו" (
רע"פ 631/06
אשר נ' מדינת ישראל

ניתן ביום 23.1.06)).


ועוד בפרשה אחרת:

"פרק העונשין שלחוק [כך במקור] התכנון והבנייה כולל סמכויות נוספות המיועדות למלחמה בבנייה הבלתי-חוקית. כזו היא, למשל, הסמכות שבסעיף 239. וכך, משנעברה עבירה לפי סעיף 204 לחוק - בין אם הוגש בגינה כתב אישום לבית-המשפט בין אם טרם הוגש כתב אישום - רשאי בית-משפט לצוות על הפסקת העבודה או השימוש במקרקעין... סמכויות אלו לצוות צווים, לא לענישה נועדו הן. ייעודן הוא, בעיקרן, לבער את תופעת הבנייה הבלתי-חוקית, ולתכלית זו צויידו הרשויות באותן סמכויות שהחוק הורה עליהן. ומאליה צפה ועולה שאלה: משצויידו הרשויות - בהן בתי-המשפט - בסמכויות כה רבות, מה היה לו למחוקק שביקש להוסיף סמכות על סמכויות ועשה לבריאתה של הוראת סעיף 238א ל
חוק התכנון והבנייה
?השאלה שאלה והתשובה בצידה. חרף כל אותן סמכויות לצוות צווים, פשתה והלכה בארצנו התופעה - שמא נאמר: המגיפה - של בנייה בלתי-חוקית."
(
רע"פ 5584/03

מאיר פינטו נ' עיריית חיפה

(טרם פורסם)).

ראו גם:
רע"פ 6819/05,
אולמי אחוזת אסתר בע"מ נ' מדינת ישראל
(ניתן ב- 16.11.05).

13.
הלכה פסוקה היא כי לא די שהשימוש יהיה מותר על פי תכנית, אלא יש לקבל היתר לשימוש; כל שימוש שהינו ללא היתר, גם אם הוא שימוש מותר לפי תכנית החלה על המקרקעין, מהווה שימוש חורג (ראה לעניין זה
בר"ע 170/83, אורנשטיין ואח'
נ' מדינת ישראל
,
פד"י לח

(1)276, 280).

14.
התכלית שעמדה לעיני המחוקק בבואו לחוקק את
חוק התכנון והבניה
הייתה להגן על הציבור מפני עבודות בניה אשר לא תעמודנה בפיקוח הרשויות המופקדות על מתן היתרי הבניה כדין. הרשויות הביאו בחשבון שיקולים של בטיחות מבנים, מכבי אש, דרכי גישה והכל במטרה להגן על ביטחון הציבור ורכושו ולמנוע סיכון חיי אדם.

15.
בהקשר זה כבר נפסק כי דרישת ההיתר להקמת בניין או פתיחת בית עסק, נובעת מתוך "מטרה הגיונית וברורה, היינו: למנוע הקמת מבנים העלולים לסכן את חי הציבור ובריאותו, או העלולים לפגוע באחד משאר האינטרסים המוצדקים שלו" (ראו:
ע"פ 31/50 יוסף מלצקי נ' היועץ המשפטי, ד
(1) 555).

ככל שהדבר נוגע לבקשה בעניין צו זמני למניעת פעולות מכוח סעיף 246. מלשון הסעיף עולה כי הוא דן במקרים שבהם בוצעו "פעולות הכנה לבניה או לשימוש במקרקעין". במקרה עסקינן אין אנו מצויים בשלב זה. אף במועד בו הוגשה הבקשה לבית המשפט קמא לא היה מדובר בפעולות הכנה, המסעדה כבר פועלת.

מעיון בתשריט שהוגש כמו גם בתמונות שהוצגו, עולה כי המסעדה אינה יכולה לפעול ללא החלק האחורי בגינו הוגשה הבקשה, שם בנוי המטבח, המדובר במקשה אחת, משכך, הרי שהבקשה הוגשה באיחור, אין המדובר בשלב ביניים בו מבקשת המאשימה להקפיא את הבניה בעודה באיבה, כשנעשית חריגה מההיתר או מהתוכנית, כי אם במקום בבית עסק שפועל והעבודות העיקריות בו הסתיימו.

בעוד צו לפי סעיף 239 ל
חוק התכנון והבניה
עוסק בבניה ושימוש שלא כדין, הרי סעיף 246 לחוק דן במקרים שבהם מתבצעות פעולות הכנה - לא בהכרח שהן בניגוד לדין- אך פעולות אלה נועדו להכשיר בעתיד פעולות או שימוש המנוגד לדין.
מכאן גם, סעד מכוח סעיף 246 ל
חוק התכנון והבניה
הינו סעד שיש לעשות בו שימוש רק במקרים המתאימים והמחייבים שימוש כזה.

16.
אשר על כן, מצאתי לקבוע כאמור בראשית דבריי כי יש ממש בטענת המשיבים שלפיה הבקשה הוגשה באיחור.

17.
אשר על כן, מצאתי לדחות את הבקשה למתן צו הפסקת עבודה וצו למניעת פעולות לפי סעיפים 239 ו- 246 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965.

18.
אין באמור כמובן כדי למנוע מהמבקשת לפעול בכל דרך חוקית אחרת באשר לבנייה הבלתי חוקית.

19.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ד, 30 יולי 2014, בהעדר הצדדים.








בבנ בית משפט לעניינים מקומיים 9476-07/14 מדינת ישראל נ' שקד שמונה יזמות בע"מ, איתי לביא, אלירן זקרי ואח' (פורסם ב-ֽ 30/07/2014)