פסקי דין על מרדכי עטיה | פסקי דין על אסף אלי כדורי | פסקי דין על שחר כדורי | פסקי דין על רייזר שיווק |

4719-03/10 א     06/08/2014




א 4719-03/10 מרדכי עטיה נ' אסף אלי כדורי, שחר כדורי, רייזר שיווק בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 4719-03-10 עטיה ואח' נ' כדורי ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
יואב
פרידמן


תובע/נתבע שכנגד

מרדכי עטיה

ת.ז. 6504856


נגד


נתבעים

1.אסף אלי כדורי

ת.ז. 40141780
2.שחר כדורי

ת.ז. 74640442 (תובע שכנגד 2)
3.רייזר שיווק בע"מ

ח.פ 51345453 (תובעת שכנגד 1)




פסק דין


1. התובע (להלן: "עטיה") היה בזמנים הרלבנטיים לתובענה, הבעלים של מחסן בשוק הסיטונאי בחיפה ועסק במכירת ירק. הנתבעת 3 (להלן: "החברה") הינה חברה לשיווק תוצרת חקלאית אשר פעלה באמצעות הנתבע 2 (להלן: "כדורי"), אביו של הנתבע 1. הנתבע 1 הינו בעל המניות ומנהל החברה.

2. ביום 10.05.07 חתמו התובע והחברה על הסכם שכירות, לפיו השכיר עטיה לחברה את מחסן מס' 7 והמשרד הצמוד לו, הנמצאים בשוק הסיטונאי לירקות ופירות בחיפה. תקופת השכירות הוגדרה כמתחילה ביום 06.05.07 ומסתיימת ביום 30.04.09. במסגרת הסכם השכירות, חתמו כדורי ובנו על כתב ערבות אישית למילוי כל תנאי הסכם השכירות ע"י החברה.

לטענת התובע, נשארה החברה במושכר גם לאחר שהסתיימה תקופת השכירות, ועבור חודשים אלו לא שילמה דמי שכירות, וכן לא שילמה את המיסים הנדרשים עבור המושכר. לפיכך טען התובע, כי חוב החברה והערבים בגין דמי השכירות הינו 25,000 ₪. בשלב הסיכומים ויתר התובע על טענה זו לאחר שהוכח בחקירתו כי בתקופה הרלבנטית כלל לא היה בעל הנכס ומשכך ממילא אין לנתבעים כל חבות כלפיו. לעניין זה עוד אדרש בהמשך.

כמו כן טען התובע כי שיקים שנתנה החברה בגין רכישת פירות וירקות בסך 8,291 ₪ חוללו.

בנוסף טען כי החברה הותירה חובות ארנונה לעיריית חיפה בגין תקופת השכירות בסכום של 51,767.09 ₪, אשר אותם שילם בעצמו, וכן חוב כספי להנהלת השוק הסיטונאי בסך של 12,031 ₪, אשר גם אותו שילם בעצמו.

לטענתו, החברה הותירה במשרד שבמושכר ציוד השייך לה אותו לה פינתה בתום תקופת השכירות, ולפיכך נמנע ממנו השימוש בחלק זה. בעבור שימוש זה דורש התובע לחייב את החברה בסך של 2,000 ₪ לכל חודש החל ממועד תום חוזה השכירות ועד ליום פינוי הציוד, שנה לאחר מכן, ובסה"כ 24,000 ₪. התובע מציין כי מאחר ופניותיו לפינוי הציוד לא נענו, פינה אותו בעצמו ע"י מכירתו בסכום של 3,480 ₪ כולל מע"מ.

3. הנתבעים מצדם טענו, כי דמי השכירות שולמו במלואם עד ליום 30.04.09, ואף אחת מההמחאות לא חוללה. כאמור, על חלק זה שבתביעה
ויתר התובע לאחר חקירתו הנגדית.

באשר להמחאות שחוללו טענו הנתבעים כי הן כלל לא קשורות לחוזה השכירות, אלא ניתנו בעבור רכישת סחורה מהתובע, וכי הוסכם שיקוזזו כנגד חוב שהתובע חב להם.

באשר לחוב הארנונה טענו הנתבעים, כי החברה שכרה את המבנה החל מיום 01.05.07 ואת חובה לשנת 2007 בגין 8 חודשים הסדירה באמצעות תשלום לתובע, שככל הנראה לא העבירו לעירייה. באשר לשנת 2008-2009, לא העביר התובע לחברה את החיוב בסכום הארנונה, כאשר הם מדגישים, כי בשנת 2009 חל עליהם חוב של 4 חודשים בלבד. מאחר והתובע לא שילם את חוב הארנונה, צבר זה ריבית והצמדה. כמו כן ציינו, כי לאור חובו של התובע לחברה, עליו גם לשאת בתשלומים אלו ואין מקום להגשת תביעה.

באשר לפינוי הציוד טענו כי ביקשו לקבל את הפריטים המצויים במשרד, לרבות מחשב הנה"ח, אך התובע מנע זאת מהם, ועל כן אין לשלם לו דמי אחסנה. להיפך- כתוצאה מסירוב זה נגרמו לנתבעים נזקים רבים ועל כן התובע הוא זה שצריך לפצות את החברה.


באשר לחוב להנהלת השוק טענו כי לא קיים חוב ולפיכך ממילא לא שילם אותו התובע עבורם.

באשר לערבות האישית שחתמו הנתבעים 1 ו-2 טענו כי ככל שיוכרע כי התובע לא חייב לחברה דבר והחברה חייבת תשלום לתובע, הם ידאגו כי היא תעמוד בתשלום, ועל כן אין מקום לתבוע אותם בגין חוב שטרם הוכח קיומו.

4. הנתבעים הגישו כתב תביעה שכנגד. בתביעתם טענו
כי בסוף חודש יוני (לאחר סיום הסכם השכירות) כרתו התובע וכדורי הסכם שותפות בעל פה החל מיום 01.07.09.

במסגרת ההסכם נקבע כי השניים יעבדו במשותף בתחום שיווק פירות וירקות באופן שכדורי מבצע את עבודות השיווק והמכירה של סחורת התובע, והרווחים מתחלקים באופן שווה לאחר ניכוי עלויות המכירה ע"פ רשימת ההוצאות, כמפורט להלן:
א. משכורות עובדים- למזכירה 50%, לנהג ולכדורי (ששולמו ישירות ע"י התובע).
ב. ניהול הוצאות שוטף של העסק לרבות מיסים, הוצאות משרד וכד'.
ג. הוצאות משאית (ביטוח, דלק, תחזוקה).
ד. הוצאות רכב כדורי (ביטוח, תחזוקה, דלק).

לטענת הנתבעים, בהסכם השותפות נקבע כי כדורי יהא זכאי לשכר בסך 4,000 ₪ וכן לרכב וטלפון. הוצאות אלו היו ההוצאות המוסכמות שהופחתו מסכום המכירה. כמו כן הוסכם ש-25% מהוצאות המחסן (לרבות שכירות, ארנונה, חשמל וכו') אשר בחלק קטן ממנו אוחסנה הסחורה של העסק, יופחתו כהוצאות מוכרות מתוך סכומי המכירה של הסחורה.

לטענת כדורי, הביא עמו לעסק לקוחות רבים ומשאית שבבעלותו. בחודש 07/09 סיפק העסק הכנסות רבות ובסופו שולמו משכורות ע"י התובע למזכירה הדסה, לנהג המשאית עבד ולכדורי.

ואולם, בכל הנוגע לחלוקת רווחי העסק, הפר התובע את ההסכם כבר מהחודש הראשון, ולא שילם לכדורי את חלקו. השותפות פעלה 3 חודשים נוספים, כאשר כדורי ביצע עבודתו, שיווק ומכר סחורות, אשר רווחיהן הועברו ישירות לתובע, והכל מבלי שקיבל את אחוז הרווח שלו, וזאת אף על פי שלפי יומני דוחות ניהול הרווח, היה זכאי לכך. לאחר תקופה זו, כתב התובע מכתב לעובדים בו ציין כי בעוד חודש תפורק השותפות. לטענת הנתבע, במהלך 4 החודשים בהן פעלה השותפות, ניסה התובע לשנות את תנאי ההסכם ע"י הגדלת התשלום עבור המחסן, אך כדורי סירב. לבסוף, בחודש אוקטובר 2009 הוחלט על פירוק השותפות. כדורי, אשר ביקש לפנות את הציוד השייך לו במחסן, נדהם לגלות כי התובע החליף את מנעול הדלת ומשכך מחזיק בו שלא כדין. רשימת הציוד מונה: מחשב, מכונת צילום, מדפסת, מגרסה, 3 שולחנות משרדיים+ שלוחות לשולחן, 3 כסאות מנהלים+ כסאות המתנה, ארון מסמכים, 3 מכונות חישוב, פקס, מסמכים שונים לרבות הנה"ח, 30 משטחים, 8 מיכלי דולב, תמונות אישיות, ארכיון, שולחן קופה במחסן. (לטענת התובע כאמור, מכר את הכל בפחות מ-3,500 ₪). לטענת כדורי, פניות רבות לתובע לשם פתיחת המחסן והוצאת הציוד נענו בשלילה.

5. לפיכך טענו הנתבעים בתביעה שכנגד כי התובע נהג שלא בתום לב והפר את ההסכם בין הצדדים בכך שלא שילם את התשלומים להם היה זכאי כדורי ואת הרווחים. כמו כן עשה התובע עושר שלא במשפט על חשבונם. בשל כל האמור לעיל, טוען כדורי, כי נגרמו לו הפסדי הכנסה ולפיכך מגיעים לו פיצויי קיום כדלקמן:
תשלום 50% מחלקו ברווחים לפי ההסכם לחודש 07/09- 11,737 ₪

תשלום 50% מחלקו ברווחים לפי ההסכם לחודש 08/09- 13,858 ₪
תשלום 50% מחלקו ברווחים לפי ההסכם לחודש 09/09- 10,322 ₪
תשלום 50% מחלקו ברווחים לפי ההסכם לחודש 10/09- 10,364 ₪
משכורת חודש אוקטובר- 4,000 ₪
הוצאות חודש אוקטובר- 4,408 ₪
תשלומי אחזקת הרכב בתקופת השותפות- 10,000 ₪
הוצאות דפוס- 839 ₪


ובסה"כ 65,528 ₪.

כמו כן, בשל סירוב התובע להוציא את ציודם של הנתבעים, נגרם להם נזק בגובה שווי הציוד שעומד לטענתם על 30,000 ₪ ובתוספת נזקים מצטברים- 44,000 ₪.

6. בנוסף לכל האמור טען כדורי, כי סוכם גם שמעת לעת ירכוש כדורי סחורה עבור התובע, וזו תימכר בשוק ללקוחות מזדמנים. אין המדובר במכירה ללקוחות מחוץ לשוק באמצעות משאית, אלא במכירות בשוק עצמו, כאשר כדורי דואג לרכישה ולחלק מהמכירות, וזאת בתמורה ל-25% מהרווח. במסגרת עסקאות אלו טוען כדורי כי נמכרו סחורות שהרווח עליהן היה כ-200,000 ₪, אולם גם כאן לא העביר לו התובע את חלקו, ומשכך הוא זכאי לתשלום נוסף בסך 50,000 ₪. על כל האמור הוסיפו הנתבעים תביעה לנזק לא ממוני ועוגמת נפש בסך 10,000 ₪.

דיון

7. התובע הגיש תצהיר מטעמו (ת/1) וכן חוו"ד רו"ח מומחה- של רו"ח אהרון ישראל (ת/2). מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 2 (כדורי) (נ/2). כמו כן זומן לחקירה הנתבע 1.

דמי שכירות
8. על רכיב זה שבתביעה
ויתר כאמור התובע לעת סיכומיו, אולם עדיין מצאתי לנכון להתייחס אליה, מאחר והדיון בה, כמו גם הדיון בעניינים אחרים אליהם אתייחס בהמשך, מעיד על חולשתה של התביעה בה נתבעו


סכומים "מן הגורן ומן היקב" בלא שהתובע טורח לערוך בדיקות פשוטות בטרם הגשתה.

9. בתצהירו טען כדורי, כי בתחילת שנת 2009 הודיע לו התובע כי מכר את הנכס למר שלום אסולין, וכי הוא יעבור לבעלותו בתום תקופת השכירות. כך, במידה ורוצה כדורי לחתום על הסכם שכירות חדש, עליו לפנות לאסולין. לטענת כדורי, סוכם כי יעזוב את הנכס ביום 30.04.09 וישלים עם התובע את כל ההתחשבנויות. במקביל סיכם כדורי עם אסולין כי ישאר בנכס בחינם במשך חודש מאי ולאחר מכן החזיר המפתחות וסגר את החנות.
חרף זאת, המשיך כדורי לעבוד בחצר בהסכמת אסולין, ושילם לו את תשלומי הארנונה ומיסי השוק (נספח ג' לתצהיר כדורי). החל מחודש 01.07.09 שכר התובע בעצמו את החנות מאסולין והחל לעבוד בחנות. לאור האמור טען כדורי, כי התובע דורש דמי שכירות בעבור תקופה בה לא היה בעל הנכס, וכי מדובר בטענה שלא הועלתה קודם לכן במסגרת דרישותיו מהנתבעים.

בהתאם הודה התובע בחקירתו הנגדית כי מכר את המחסן וכי קיבל את דמי השכירות עד ה- 30.04.09, וכי בתקופה שלאחר מכן לא היה בעל המבנה (עמ' 7 לפר'). לאור האמור הודה כי הוא אינו עומד על חוב דמי השכירות ואין לו כל דרישה מהנתבעים (עמ' 8 ו-13 לפר'). מכאן, שסעד כספי זה נמחק למעשה מהתביעה. השאלה היא הכיצד נכלל מתחילה בתביעה, ועל שום מה .

10. מנתון זה ביקשו הנתבעים ללמוד על אמינותו של התובע. כך למשל טענו, כי כתב התביעה המתוקן הוגש לאחר שהנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן במסגרתה טענו כי המחסן נמכר לאסולין וכי עד לאותו מועד שולמו דמי השכירות. חרף זאת, התובע אפילו לא פירט בעבור אילו חודשים הוא תובע את דמי השכירות, אלא רק טען כי קיים חוב של 3 חודשים. גם בתצהירו חזר על טענה זו, וזאת חרף העובדה כי הוזהר לומר אמת. כך למעשה טען התובע ביודעין טענה שקרית ודרש חוב שלא קיים מתוך כוונה לנסות ולגרום לנתבעים לשלם לו כספים שאינם מגיעים לו, והכל במודע ובכוונת מרמה. כמו כן, הפנו הנתבעים למכתבי ב"כ התובע טרם הגשת התביעה במסגרתם טען לחוב של 69,000 ₪ בלבד, ללא פירוט, כאשר בכתב התביעה "צמח" הסכום לפתע ל-106,000 ₪. טענות אלו של הנתבעים מקובלות עליי, שכן התנהלות מסוג זה של התובע חזרה על עצמה גם ביחס לסכומים אחרים אותם תבע, אליהם אדרש בהמשך.
רק לעת שלב ההוכחות התגלה כי אין בדרישות אלו דבר, ורק אז ויתר על הכספים אותם תבע מלכתחילה, כך שבפועל קטן סכום התביעה ביותר ממחצית מזה שהיה במקור. ברי כי יש בהתנהלות מסוג זה בכדי להעיד על
מהימנותה ואמינותה של התביעה, כאשר הרושם הברור הנו שהתובע התעקש לתבוע סכומים שבמקרה הרע ידע שאין הוא זכאי להם, ובמקרה הטוב לא טרח לערוך בדיקות פשוטות טרם שהכלילם בתביעה ובתצהיר.

ארנונה

11. באשר לחוב הארנונה טען כדורי כאמור כי החברה שכרה את המבנה החל מה- 01.05.07 ועל כן היא חבה בתשלום עבור 8 חודשים בלבד לשנת 2007, אשר עומד על סך 13,587 ₪. סכום זה שולם לתובע בשתי המחאות- אחת ע"ס 6,587 ₪ מיום 31.12.07 והשניה ע"ס 7,000 ₪ מיום 06.02.08 (נספחים א' וב' לתצהירו) (כן ראה עמ' 23 ו-25 לפר'). חרף זאת, לא העביר התובע את התשלום לעירית חיפה וגרם להוצאות ריבית והצמדה. התובע מצידו טען, כי בדק ולא קיבל כסף והוא רוצה לראות העתקים של השיקים. במקביל הודה כי לא פנה להנה"ח לבדוק האם השיקים הנ"ל ניתנו ונפרעו, ולטעמו הוא שילם לעיריה את כל הסכום אך לא קיבל דבר מהנתבעים (עמ' 8-9 לפר').
אולם, גרסתו זו של התובע שיסודה בטענה "לא בדקתי" נסתרה בשלב מאוחר לשלב הראיות, כאשר הנתבעים הגישו בהסכמה את העתקי שני השיקים ודפי חשבון המעידים כי ההמחאות אכן נפרעו והופקדו. משעשו כן, הודה לראשונה התובע בסיכומיו, כי הסכום הנ"ל אכן שולם לו וכי קיים חוב רק לשנים 2008-2009. אמנם הנטל בטענת "פרעתי" הנו על הנתבע שעליו להתכבד ולהמחיש בראיות כי שלם חובו. אולם הנתבעים הרימו הנטל כאן, ואין שום חובה קדושה להימנע מבדיקות פשוטות בהנהלת חשבונות, בטרם הגשת תביעה מנופחת.

12. באשר לחובות שנת 2008 ו-2009 טען כדורי, כי התובע לא העביר לחברה את החיוב עבור שנים אלו (יצויין כי על פי סעיף 23 להסכם השכירות היו מחויבים הנתבעים להעביר את חשבון הארנונה על שמם כך שממילא מדובר במחדל שלהם במערכת היחסים שבין הצדדים) (עמ' 25 וכן עמ' 10 לפר'). כדורי
הדגיש, כי בשנת 2009 שהתה החברה בנכס 4 חודשים בלבד ועל כן סכום החוב הינו 7,539 ₪ בלבד, בהתאם לדרישת החוב של עיריית חיפה. בהתאם לאותה דרישה, עומד סכום החוב לשנת 2008 על 21,628 ₪ (נספח ג' לתצהיר התובע) (עמ' 25 לפר'), כאשר לגופו של עניין, הודו הנתבעים בקיומו של החוב ובסכומו ובדיון בפני
י הסכים ב"כ התובע לסכומים הנטענים. ואולם לטענת כדורי, מאחר וחובו של התובע לחברה בגין העבודה המשותפת היה גבוה מסכום זה, סוכם כי הוא יקוזז כנגד חובותיו.

לאור כל האמור, ולאור העובדה כי הצדדים הסכימו על גובה החוב, הרי שעל הנתבעים לשלם לתובע סכום של 21,628 ₪ לשנת 2008 ו-7,539 ₪ לשנת 2009, בתוספת ריביות והפרשי הצמדה. ככל שאמצא כי אכן קיים לתובע חוב כלפי הנתבעים, ניתן יהא
לבצע קיזוז.

13. גם כאן הפנו הנתבעים, ובדין, להתנהלותו התמוהה של התובע. כך טענו, כי על אף העובדה שבבקשת הרשות להתגונן ציינו כי שילמו עבור שנת 2007 וכי רק החובות לשנת 2008 ו-4 חודשים מ-2009 לא שולמו, חזר התובע על טענותיו בכתב התביעה המתוקן, וזאת על אף קיומם של המסמכים שצורפו לתמיכה בטענות הנתבעים. התובע לפיכך ידע כי הוא לא זכאי למלוא הסכום ועדיין טען לחוב ארנונה בגין תקופה בה כלל לא שהו הנתבעים בנכס. טענה זו חזרה באופן תמוה גם בתצהירו ואף בחקירתו בביהמ"ש. התובע ניסה לחייב את הנתבעים בתשלום דמי ארנונה בעבור שנה שלמה, שרק בחלק ממנה שהו בנכס, ובגין תקופה נוספת, בגינה כבר קיבל תשלום.

מיסי שוק
14. באשר למס השוק טען כאמור התובע כי הנתבעים לא שילמו בכלל מיסים להנהלת השוק במשך שנתיים ועל כן נאלץ לשלם חוב זה במקומם על מנת לקבל אישור לטאבו (עמ' 18 לפר'). את טענתו ביסס על מכתב שקיבל מהנהלת השוק מיום 26.10.09 לפיו נותר חוב של 12,031 ₪ (נספח ד' לתצהירו) ועל אישור תשלום החוב שקיבל מהנהלת השוק מיום 01.12.10 לפיו שולם החשבון עד ליום 31.12.10, כולל חוב החברה (נספח ה' לתצהירו).
בחקירתו העיד כי כרטסת החיוב של השוק נמצאת אצל רוה"ח שלו, אך הוא לא טרח להציג אותה (עמ' 18 לפר'). כדורי מצידו הודה כי קיים חוב כלפי הנהלת השוק רק בעבור שנת 2009, בסך 2,000 ₪ (לאור הסכמת הצדדים כי מדובר ב- 500 ₪ לחודש) (עמ' 28 לפר'). להוכחת טענתו, הוגשה כרטסת של הנהלת השוק הסיטונאי (נ/1) מיום 31.12.07 ו-31.12.08 המוכיחה כי בשנת 2007 שולם סך של 11,088 ₪, ובשנת 2008 שולם סכום של 20,790 ₪ להנהלת השוק. כאשר עומת התובע למול מסמך זה השיב כי על הנתבעים להציג קבלות (עמ' 19 לפר'). לטענת כדורי, נדרש התובע לשלם סכום גבוה כל כך מאחר ושילם גם בעבור שנת 2010 (עמ' 28 לפר').

15. בעניין זה מקובלת עליי טענת הנתבעים: מלבד העובדה כי אלו צירפו את כרטסת הנהלת השוק המוכיחה תשלום החובות, ואף מעמידה את החברה ביתרת זכות, הרי שעיון במסמכים שהגיש התובע ממילא מעלה כי יש מן ההגיון בטענת הנתבעים לפיה שילם את המס בעבור שנתיים ומכאן גובה החוב. אותו נספח ד' עליו מבסס התובע את החוב מציין כי בהתאם להחלטת ההנהלה בנושא תקציב אחזקת השוק, הוחלט לגבות מהחברים סכום של 25,000 ₪ ולפיכך נותר חוב של 12,031 ₪. היינו, מדובר בהחלטת ההנהלה לגבי חובות לשנת 2009 (אשר התקבלה רק לקראת סוף השנה) ולפיכך, ובקיזוז מה ששולם עד כה, נותר חוב בסך 12,000 ₪. אין במכתב זה כל אזכור לחובות בגין שנים קודמות או לחוב של החברה, אלא אך לעדכון בדבר גובה החוב לשנת 2009. מכאן שלא ניתן להסיק בצורה חד משמעית כי לנתבעים אכן נותר לחוב להנהלת השוק. ברי כי לו היה מדובר בחוב של הנתבעים, לרבות חוב בעבור 2009, היה מדובר בסכום גבוה הרבה יותר. גם העיון באישור התשלום מיום 01.12.10 מאשר כי התובע שילם את חשבון אחזקת השוק עד ליום 31.12.10. היינו למעלה משנה לאחר שהנתבעים כבר לא היו בנכס. לא נמצא במסמך זה גם כל התייחסות לגובה החוב הנטען של החברה. מכאן שגובה החוב אותו שילם התובע נגזר
בגין תקופת אחזקתו שלו בנכס בשנים 2009-2010. לכך מצטרפת העובדה כי התובע לא הגיש את כרטסת הנה"ח שטען כי מצויה ברשותו, וכן הודאתו כי שילם בשנת 2010 עבור שנתיים שכירות (עמ' 19 לפר'). בצירוף כרטסת הנהלת השוק המאשרת תשלום החובות, לא נותר אלא לקבוע כי החוב ששולם ע"י התובע הינו "מס" השוק אשר הוטל עליו אישית בשל החזקתו בנכס.

התובע לא הוכיח אפוא את גובה החוב הנטען. לכל היותר ניתן לחייב את החברה בגין תשלום מס השוק לשנת 2009, בגין 4 החודשים בהם החזיקה בנכס - בסך 2,000 ₪.

דמי אחסנת ציוד

16. לעניין הציוד טען התובע כי החברה הותירה במשרד שבמושכר ציוד אשר לא פונה גם לאחר פניות שנעשו אליה. בחקירתו סיפר כי כדורי סיפר לו שיש לו קונה, ולפיכך הזמין את שניהם למושכר, בכל עת שירצו, כאשר ציין כי במידה והמכירה לא תצא לפועל על כדורי לפנות את הציוד (עמ' 17 לפר').
במקביל הודה התובע כי החליף מפתח למשרד היות והמפתח היה אצל יותר מידי אנשים, אך כדורי מצידו לא הגיע כלל לקחת את הציוד (עמ' 17 לפר').
לאור האמור סיפר, כי הוריד את הציוד למחסן בחדר הקירור וכדורי יכל לבוא ולקחת אותו בכל עת (עמ' 18 לפר). טענה זו הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית. מאחר והנתבעים לא פינו את הציוד במשך למעלה משנה, הודיע לבסוף התובע לנתבעים כי דמי האחסון של הציוד יעמדו על 2,000 ₪ לחודש. לבסוף כאמור, פעל להקטנת נזקיו ומכר את הציוד בסכום של 3,480 ₪ כולל מע"מ.

17. כדורי מצידו טען כי ביקש להיכנס למשרד על מנת לקחת את הציוד, אך התובע סירב, קילל אותו ונהג כלפיו באלימות (עמ' 26 לפר'). לטענתו בתחילה טען התובע כי יפתח את המחסן רק כשיהיה קונה ולאחר מכן התנה את פתיחת המחסן בתשלום מלוא חובות החברה (עמ' 26 לפר'). בעקבות זאת, לא יכול היה כדורי לקבל את רכושו, לרבות המחשב עליו נוהלו עסקי החברה, כאשר שווי כל הציוד עומד על 30,000 ₪. כתוצאה נלווית, גם לא יכול היה להגיש דוחות הנה"ח של החברה ובשל כך חויב בקנסות (נספח ח' לתצהירו), ולפיכך עומד סך נזקיו שלו על 44,000 ₪. לתימוכין
בגרסתו, הפנה כדורי לראשית ההליכים בתיק זה. כך, בכתב התביעה המקורי לא נזכר דבר באשר לדמי אחסון הציוד. בבקשת הרשות להתגונן לעומת זאת, העלו הנתבעים טענה לפיה התובע החליף את המנעול ועל כן הם אינם יכולים לפנות את חפציהם. בהתאם, רק ביום 07.02.11, שלח ב"כ התובע מכתב לב"כ הנתבעים (כשנה לאחר הגשת כתב התביעה המקורי), לפיו על הנתבעים לשלם דמי שכירות בגין אחסון הציוד, מבלי לציין כי בכוונת התובע למכור את הציוד שלא יפונה (נספח ה' לתצהיר התובע). לגופו של עניין טענו הנתבעים, כי לא ברור איזה ציוד נמכר ובאיזה מחיר, בהתחשב בעובדה שעלותו גבוהה לאין שיעור מזו שטען התובע. החשבונית שהגיש התובע אינה מפורטת ומי שנטען שרכש את הציוד לא הובא לעדות. לטענת הנתבעים, אין ספק כי התנהלות התובע היא שמנעה מהם לקחת את הציוד ועל כן ברור כי הדרישה לדמי אחסנה נולדה
רק לאחר שנרמז לתובע כי תוגש נגדו תביעה. באשר לשווי הציוד טענו הנתבעים כי כיום לא ניתן לשום אותו או להוכיח ערכו, ועל כן אין לקבל את סכום המכירה הנטען.

18.
טענות הנתבעים מקובלות עלי. העובדה שהתביעה לדמי אחסנה לא נזכרה בכתב התביעה המקורי ממרץ 2010 אומרת דרשני, והטענה כי התובע החליף המנעול רק לאור העובדה שהמפתח היה בידי אנשים שונים נחזית בעיני מיתממת. התובע ביקש להפעיל לחץ על הנתבעים על מנת להיפרע מחובות שכאמור כלל אינם קיימים, ובלא שתהא קנויה בידו זכות עכבון (מה גם שהיחסים בין הצדדים כלל אינם יחסי מזמין-קבלן). לכן החליף המנעול ומנע מהנתבעים להשיב ציוד החברה.
לבסוף, כאשר נואש "מאמצעי לחץ" זה שלא הועיל,
הוציא בעצמו את ציוד הנתבעים ומכר אותו, מבלי לומר לנתבעים שעשה כן.


19. באשר לשווי הציוד שהנו אחד מהנזקים הנתבעים בתביעה שכנגד - התנהגותו האגרסיבית שלא לצורך של התובע אשר מכר ציוד שאינו שלו מבלי לתן התרעה
לבעליו (כאשר במסגרת אותו ציוד נמצאו גם חפצים אישיים של כדורי), מנעה כביכול מן הנתבעים
היכולת הן להוכיח את שוויו והן לקבלו בחזרה. "כביכול" אמרתי, שכן
עדיין היה על הנתבעים להגיש חוו"ד שתאמוד ולו בקירוב את שווי הציוד האבוד. גם קבלות וחשבוניות בגין רכישת הציוד היו יכולות להעיד ולו במעט על שוויו במקור כמו גם על עצם קיומו (הגם שמחיר ציוד ליד שניה הינו נמוך יותר, אך מדובר בנתוני עזר גולמיים שמכוחם יכול היה שמאי לערוך חוו"ד). במקרה הצורך ניתן גם לנסות ולאחזר חשבוניות ממי שמכר לנתבעים את הציוד בזמנו.
מכל מקום, הוכחה כלשהי לשווי הציוד לא הובאה בפני
י, והנתבעים לא הציבו ולו שמץ של ראיה להמחשת הסכומים שנטענו בהבל פה.
כך גם לגבי הנזק הנלווה בגין אי הגשת דוחות חשבונאיים, שכן לטעמי היה ביכולת הנתבעים לפעול לקבלת הציוד בדרכים אחרות, למשל דרישה לצו עשה זמני ולו להשבת המחשבים בלבד, לגביהם נטען שאחסנו נתוני הנהלת החשבונות. לצו זמני כזה
חרף נדירותו היחסית, ניתן היה להיעתר ולו כנגד
ערובה להבטחת נזקי הצו (שגובהה ממילא לא היה אמור להיות ניכר לאור העובדה ששווי שוק של מחשבים משומשים אינו ניכר). סביר אפוא כי בין אם היו מחשבים כאלה במשרד ובין אם לאו, נתוני הנהלת החשבונות
היו מגובים ובידי הנתבעים.

אף אם ההפרש בין הסכום לו טוענים הנתבעים לבין הסכום בו טוען התובע שמכר את הציוד הנו הפרש ניכר,
הרי שבהעדר הצבת נתוני מינימום ביחס לסוג ושווי הציוד,
איני יכול לקבוע סכום כלשהו באומדן ביחס לאותו שווי. עם זאת עומדת בעינה הודאתו של התובע עצמה שהנה בבחינת שווי מינימום של
הציוד. לדבריו מכר כאמור הציוד (ויש לומר שעשה כן שלא כדין) בסך של 3480 ₪ כולל מע"מ. באין אסמכתא לטענה בדבר שווי המכר, ניתן להניח שלא הונפקה חשבונית ולפיכך יש להתייחס לסכום של 3480 ₪ כסכום שנכנס כולו לכיסו של התובע (יכול ומדובר בסכום גבוה אף יותר, אך ב"יכול" אין די, ואין הוא יכול לשמש תחליף להצבת אומדן שמאי לשווי הציוד והתכולה שכלל).

ההמחאות המחוללות

20. באשר להמחאות בסך 8,219 ₪ שניתנו לתובע בגין רכישת פירות וירקות מהעסק שבבעלותו (נספח ב' לתצהיר התובע), הודו כאמור הנתבעים בקיום החוב, אך טענו כי סוכם שיקוזזו כנגד החוב שחב להם התובע בגין השותפות (עמ' 25 לפר').




21. סיכום ביניים: מכל האמור לעיל עולה כי על הנתבעים לשלם לתובע סכום שבערכי קרן עולה כדי 40,227 ₪ (מורכב מ-30,008 ₪ בגין חוב הארנונה (לגרסת הנתבעים עצמם), 8,219 ₪ בגין ההמחאות שחוללו ו-2,000 ₪ בגין החוב לשוק הסיטונאי לארבעת החודשים לשנת 2009 לפי 500 ₪ לחודש). מסכום זה ניתן לקזז
3480 ₪ שווי מינימום של ציוד שמכר התובע שלא כדין , והיתרה אותה חבים הנתבעים לתובע בערכי קרן של מועד התביעה המתוקנת עומדת על 36747 ₪.

התביעה שכנגד

22. כאמור, הגישו הנתבעים תביעה שכנגד בגין שותפות שהוקמה בין התובע לכדורי לאחר פינוי המושכר, אשר בגינה נטען כי התובע נותר חייב כספים רבים, אשר יש לקזזם מהתביעה העיקרית.

23. לטענת כדורי, נקבע בהסכם השותפות (שנערך בע"פ) כי השניים יעבדו יחד בתחום שיווק פירות וירקות, כך שכדורי יבצע את עבודות השיווק והמכירה באמצעות משאית אשר סיפקה הזמנות חיצוניות למסעדות, קיבוצים וחנויות, והתובע יהא האחראי על הסחורה. בפועל ערך כדורי גם את קניות הסחורה. כדורי מספר כי התובע כלל לא עבד בעסק, והמשיך לנהל את עסקו במחסן במקביל, אשר היווה את רוב פעילות המחסן. השותפות עצמה התנהלה בעיקר בפינת החצר של המחסן. בשל כך נקבע כי 25% מהוצאות המחסן (שכירות, ארנונה וחשמל) יוטלו על השותפות, וכן משכורת הנהג, משכורת לכדורי ו-50% ממשכורת הפקידה הדסה שעבדה במקביל אצל התובע. בנוסף נקבע כי הרווחים מהשותפים יחולקו שווה בשווה לאחר ניכוי עלויות המכירה לפי רשימת ההוצאות הבאה: א. משכורות עובדים- מזכירה- 50%- 2,500 ₪, נהג- 6,500 ₪, וכדורי- 4,000 ₪. ב. ניהול שוטף של העסק- מיסים, הוצאות משרד וכיו"ב. ג. הוצאות משאית- ביטוח, דלק, תחזוקה. ד. הוצאות רכב של כדורי- ביטוח, דלק, תחזוקה. ה. 25% מהוצאות המחסן בו אוחסנה הסחורה. בנוסף, מכרה השותפות סחורה ללקוחות ישירות מהמחסן ללקוחות שהביא כדורי, כאשר לגבי מכירות אלו אין בידי כדורי את החשבוניות, ובגין מכירות אלו מגיע לו סך של 50,000 ₪.

כבר מהחודש הראשון כאמור, הפר התובע את ההסכם, ולא שילם לכדורי את רווחי העסק, אשר התבססו על דוחות מכירה והוצאות שהועברו אליו (נספחים ד' וה' לתצהיר כדורי), אשר על תוכנם לא חלק. ע"פ אותן דוחות הוצאות, בחודש יולי 2009 היה רווח של 23,474 ₪, בחודש אוגוסט 2009 רווח של 27,715 ₪, בחודש ספטמבר 2009 רווח של 20,645 ₪ ובחודש אוקטובר 2009 רווח של 20,729 ₪. לטענת כדורי, הוסכם כאמור כי השותפות תחויב ב-25% בלבד מהוצאות המחסן ולא למעלה מכך, וכן סוכם כי השותפות תשא בהוצאות הנהג, כדורי וחצי משכרה של הדסה בלבד, כאשר החצי השני משולם ע"י התובע ישירות בגין עבודות שביצעה עבורו, ולא היו עובדים נוספים (עמ' 24 ו-29 לפר'). גם לתובע עצמו לא סוכם על תשלום שכר, והוא היה אמור לקבל 50% מהרווחים. ואולם, השותפות הגיעה לסופה לאחר שהתובע ביקש להגדיל את הנתח שלו והנתבע לא הסכים.
אינדיקציה לכך ניתן למצוא בטענת התובע כי הצדדים סיכמו על 35% מהוצאות המחסן (עמ' 29 לפר'), ואולם לטענת כדורי, ביצע כאמור את רוב הפעילות מהחצר, כאשר במחסן היתה לו פינה קטנה שבקושי היה בה מקום למשטחים (עמ' 29 לפר').

24. התובע (הנתבע שכנגד)
טען מצדו כי תנאי השותפות היו שונים: 1. שותפות לתקופת ניסיון של 4 חודשים, אשר בסיומה תבחן כדאיות המשך פעילותה. 2. מטרת השותפות לשווק פירות וירקות ללקוחות כדורי, כאשר לקוחות התובע לא יהוו לקוחות מטרה לשותפות וההכנסות מלקוחות אלו לא יהוו חלק מהכנסות השותפות. 3. התובע העמיד לטובת פעילות השותפות את מחסן 7 אשר ישמש כמקום אחסון לפירות ולירקות המיועדים למכירה ע"י השותפות. 4. השותפות תחויב ב-35% מהוצאות המחסן, אשר יופחתו כהוצאות מסכומי המכירה. 5. עלות הרכישה של הפירות והירקות המיועדים לשיווק תחול על השותפות. 6. סוכם כי השותפות תישא בשכרם של שני עובדים ונהג משאית וכן בהוצאות בגין הנה"ח אשר תעשה ע"י אחותו של הנתבע 2, הדסה. 7. השותפות תחויב בתשלום שכר חודשי בסך 4,000 ₪ לתובע ולנתבע 2. 8. השותפות תשא בהוצאות תחזוקת משאית כולל ביטוח, דלק ותיקונים. 9. הוצאות תחזוקה, ביטוח ודלק לרכב של כדורי ישולמו ע"י השותפות. 10. רווחי השותפות לאחר ניכוי עלויות המכירה יתחלקו בין התובע לנתבע כשותפים בחלקים שווים. היינו, כי לגרסת התובע, קיימות הוצאות רבות יותר ממה שטוענים הנתבעים, בדמות שני עובדים נוספים, משכורת מלאה להדסה, משכורת לתובע, ו-10% יותר השתתפות בהוצאות המחסן. הוצאות נוספות אלו הן שפגעו לגרסת התובע ברווחיות השותפות, כך שלא נותרו רווחים שניתן לחלקם.

25. לטענת התובע, הוסכם כי שכרה של הדסה ישולם כולו מהשותפות, מאחר וניהלה רק את ענייני הנה"ח של השותפות ולא את ענייניו שלו, כאשר אלו נוהלו ע"י משרד רו"ח עצמאי, אשר גם הפיק את תלושי המשכורת לעובדים. לטענת התובע, פורקה השותפות בתום תקופת הנסיון מאחר ולא היו רווחים המצדיקים המשך פעילותה, וכל העובדים קיבלו את משכורותיהם. חרף זאת, לא הציג בשום שלב כרטסת הנה"ח המוכיחה כאמור, לא לגבי תשלום המשכורות ולא לגבי תשלום כל ההוצאות עליהן הוסכם. התובע ציין, כי בסוף כל חודש היה מגיע אליו כדורי עם הרישומים לבדיקה, כאשר לטעמו היו תמיד חילוקי דעות בסעיף ההוצאות, וזאת בניגוד לסעיף הקניות והמכירות אשר היה תקין (עמ' 14 לפר'). לטענתו, תוצאת הרווח לא היתה מקובלת עליו, כאשר היה צריך להוריד 35% מהוצאות המחסן, וזאת לא נעשה (עמ' 14 לפר').לגרסת התובע, את דוחות הפעילות שערך, הכוללים הוצאות והכנסות, מסר לרו"ח מומחה, שחוות דעתו הוגשה לתיק. כמו כן טען כי סירב לשלם להדסה 50% משכרה באופן אישי מאחר ולא מדובר בעובדת שלו, וכך גם לגבי שאר העובדים, שכן לגרסתו הביא איתו כדורי את כל העובדים לעסק (עמ' 13 ו-15 לפר'). בשלב זה העלה התובע לראשונה את הטענה לפיה ניהל במקביל ניירת אחרת של תשלומים כולל תלושי משכורת, כאשר טענה זו לא הועלתה בתצהירו, ואותה ניירת כלל לא צורפה בשום שלב (עמ' 15-16 לפר').
כאשר נשאל על כך השיב כי לא רשם את הערותיו לגבי רישומי כדורי, בדיוק כשם שהסכם השותפות עצמו לא נרשם בשום מקום (עמ' 16 לפר').
כאמור, מסמכים אלו החולקים על יתרת הרווח הנטענת לא הוגשו בשום שלב, למעט במסגרת חוו"ד המומחה, ואף חשבוניות או כרטסת כלשהי, המוכיחה כי כל התשלומים שולמו ומשום כך לא נותר כל רווח, לא הוגשה.

26. את דוחות ההוצאות וההכנסות מסר התובע לרו"ח אהרון ישראל לצורך הכנת חוו"ד (ת/2). רוה"ח אמד את הרווחים ו/או ההפסדים שהיו במהלך 4 חודשי הפעילות, כאשר הוא מציין מפורשות כי קיבל את כל הנתונים מהתובע וכי לא הובאו בפני
ו חשבוניות ו/או אסמכתאות אחרות לאימות הנתונים (עמ' 20 לפר'). חשוב להדגיש בשלב זה כי לא מדובר ברוה"ח אשר ערך את הדוחות החשבונאיים של העסק בזמן אמת, אלא ברו"ח שהובא במיוחד לצורך ההליך, ושקיבל את הנתונים לידיו באופן בלעדי מהתובע. על פי החישובים שערך, עולה כי בחודש יולי 2009 קיים הפסד של 4,000 ₪. בחודש אוגוסט 2009 הפסד של 925 ₪. בחודש ספטמבר 2009 רווח של 8,242 ₪. ובחודש אוקטובר 2009 הפסד של 959 ₪. סה"כ עמד סכום הרווח לכל התקופה על 2,358 ₪. לטענתו, קיים רווח גולמי בפעילות העסקית, אשר רובו ככולו קוזז כנגד יתר הוצאות הפעילות, הוצאות שמרביתן בעלות אופי קבוע. חשוב לציין כי את חישוב ההוצאות הנ"ל חישב רוה"ח על סמך מסמכים שונים מאלו שצירף כדורי לתצהירו, כאשר הם כוללים סכומים אחרים ורכיבים שונים, שזכרם לא בא קודם לכן, התומכים בגרסת התובע. עוד חשוב להדגיש כי בחקירתו הנגדית הודה רוה"ח כי לא נחשף לנספחי ההוצאות של כדורי (נספח ה'1- ה'4 לתצהירו) (עמ' 20 לפר'). כמו כן הודה כי אינו יודע מיהם העובדים המצויינים במסמכים וכי את כל הנתונים שאב מהניירת שהוצגה בפני
ו (עמ' 21 לפר'). באשר לשכרו של התובע הודה כי עשה זאת על דעתו, והדבר מפורט בראשית חווה"ד (עמ' 21 לפר'). חשוב להדגיש פעם נוספת, כי הניירת שצורפה לחוו"ד המומחה הוצגה לראשונה שם, מבלי שצורפה קודם לכן לתצהיר התובע או כתבי הטענות מטעמו, הגם שהיא מתיימרת להציג את חישוב ההוצאות לגרסתו.

27. טען כדורי כי יש לדחות את האמור בחווה"ד היות והיא משקפת את דברי התובע ומבוססת על נתונים שקריים. יתרה מכך, יש בה כדי להצביע כי התובע בכל מקרה מתחמק מלשלם את חובו. כך, אפילו בחודש בו לשיטתו נותר רווח, לא שילם לכדורי את חלקו, וברי כי לו היה מדובר בנתונים אמיתיים, היה מעביר את הסכום. מאחר ולא עשה כן, ברי כי אין ממש בטענתו. טענה זו מקובלת עליי. אין ערך לחוו"ד שהמומחה שערך אותה מתבסס על נתונים בעל פה מפי התובע, ולא נחשף למכלול החומר . מה גם שכל ההערות והתוספות הנטענות שם, כלל לא נזכרות בדפי ההוצאות שצירף הנתבע.

28. עצם המחלוקת שלפנינו אינה רק בשאלת הרווחים, אלא במהותו של הסכם השותפות וההוצאות המוכרות בקיזוז מתוך הוצאות העסק, אשר משליכות על רווחיה.
לפנינו שתי גרסאות סותרות של בעלי דין, שעבדו בלא רישום מינימאלי מסודר ומקובל, שיעגן בזמן אמת תנאי השותפות, ההכנסות וההוצאות. כאשר כדורי טוען להוצאות נמוכות יותר ולרווחים שלא חולקו, ואילו התובע, שהוא הנתבע בתביעה שכנגד, טוען כי לא היו רווחים מאחר והוצאות השותפות היו גבוהות יותר מאלו שטוען כדורי.

29.
הנתבע טוען שקיים חוב כלפיו והתובע מנגד טוען כי לא קיים חוב וכי שילם את כל שהוטל עליו. סדר הדברים הנכון הנו שהתובע שכנגד יוכיח את ההכנסות וההוצאות ואת תנאי השותפות, ומכאן יגזור את סכום החוב. נטל הוכחת התביעה שכנגד מוטל על התובעים שכנגד. רק אז עובר הנטל אל הנתבע שכנגד, ככל שטוען הוא שפרע סכום החוב – להמחיש טענת "פרעתי". הנתבע שכנגד אכן
הגיש חוו"ד אלא שמשקלה של זו אפסי והיא נסמכת בנתוניה על לא אחר מאשר דברי התובע שכן למומחה לא הוצגו נתונים נדרשים, ולו ביחס למשכורות עובדים. מאידך , בטרם עוברים לשלב השני – יש להידרש לשלב הראשון: לא אוכל להתיימר ולקבוע כי התובעים שכנגד הוכיחו את תנאי השותפות השנויים במחלוקת, אף לא את ההכנסות וההוצאות שכולם מבוססים על רישומים פנימיים שלהם. מדובר כאמור בגרסה מול גרסה ביחס לתנאי השותפות שסוכמו, ולטעמי לא הוכיחו התובעים שכנגד את אותם תנאים. בנוסף, היה
על התובעים שכנגד לתמוך התביעה שכנגד בחוו"ד רואה חשבון. העובדה שלחווה"ד של הנתבע שכנגד
אין שום משקל, אין בה כדי לרפא
החסר הראייתי בחוו"ד שלא הוגשה על מנת להמחיש התביעה שכנגד. זאת ועוד: בשונה מן הנטען, העובדה שהנתבע שכנגד לא רשם הערות על גבי חשבונות ההוצאות והמכירות של הנתבע – אין משמעה בהכרח שהסכים לאותם חשבונות. אזכיר – מדובר בצדדים שהעבודה המסודרת ביחסי השותפות שלהם לא היתה שיקול שהדריך פעולתם – ומדובר בשני הצדדים.

30. התביעה שכנגד – לא הומחשה אפוא אף היא, ונסמכת על רישומים פנימיים והבל פה. באלו אין די.

31. א. לאור כל האמור, אני מקבל באופן חלקי את התביעה העיקרית ודוחה התביעה שכנגד. אני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לתובע בתוך 30 יום 36747 ₪ (ראה סיכום ביניים בסע' 21 של פסה"ד) כאשר סך זה נושא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה המתוקנת (2.5.11).

ב. אני דוחה התביעה העיקרית כנגד נתבעים 1-2. לא הומחשה יריבות אישית
ולו בקמצוץ כנגד נתבעים 1-2, כאשר אין להחליף בין החברה לבין האורגאנים הפועלים מטעמה. לא הומחשה הצדקה להרמת מסך כלפי בעל מניות או לחיוב אישי של אורגאן בתאגיד מכוח חוזים או נזיקין.



ג.
חרף קבלת התביעה בחלקה ודחית התביעה שכנגד, הרי שלאור התנהלות התובע כפי שפורטה בפסק הדין, כמו גם העובדה שהתביעה כנגד נתבעים 1-2 אישית היתה מיותרת, לא אעשה צו להוצאות, למעט החזר אגרה חלקי (לאור הפער בין סכום שנתבע לזה שנפסק).
אני מחייב הנתבעת 3 להשיב לתובע שליש מן האגרה בה נשא כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית מן היום בו שולמה.



ניתן היום,
י' אב תשע"ד, 06 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 4719-03/10 מרדכי עטיה נ' אסף אלי כדורי, שחר כדורי, רייזר שיווק בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/08/2014)