פסקי דין על ש. שלמה רכב בע"מ | פסקי דין על א.ג. דביר ייזום ובנייה | פסקי דין על יחיאל ובניו משאבות בטון | פסקי דין על מרים סמו |

40530-02/13 תאמ     06/08/2014




תאמ 40530-02/13 ש. שלמה רכב בע"מ נ' א.ג. דביר ייזום ובנייה בע"מ, יחיאל ובניו משאבות בטון בע"מ, מרים סמו








בית משפט השלום בחיפה



תא"מ 40530-02-13 ש. שלמה רכב בע"מ
ואח' נ' א.ג. דביר - יזום ובניה בע"מ ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
אהרן חיים ורבנר


התובעת

ש. שלמה רכב בע"מ

ח.פ. 513763219


נגד



הנתבעת

שולחת הודעת צד ג'

א.ג. דביר ייזום ובנייה בע"מ

ח.פ. 513542431



נגד



צד ג' 1



1.
יחיאל ובניו משאבות בטון בע"מ
ח.פ. 511527822




2.
מרים סמו
ת.ז. 069451342


פסק דין


1.
בתיק זה הגישה התובעת תביעה בסדר דין מהיר כנגד הנתבעת, לתשלום
סכום
של 3,324 ₪ שהינו סכום שיפוי נדרש בגין נזקים שנגרמו לתובעת, עת נאלצה
לשלם סכומים אלו כתשלום עבור ניקוי רכב שהיה בבעלותה בזמנים
הרלוונטיים לתביעה, רכב מסוג מאזדה 2 מ.ר. 52-348-71, ואשר הושכר
בליסינג באותה עת לצד ג'2.

2.


הנתבעת
הייתה בכל הזמנים רלוונטיים לתביעה החברה הקבלנית
שביצעה עבודות בנייה ביום 1.7.12 ובסמוך לו באתר בנייה הנמצא ברחוב
אדוארד מאנה 6, קריית-אתא.

3.
צד ג' 1 הינה חברה אשר מחזיקה ברשותה משאבות בטון, ובתאריך הנדון
עסקה ביציקת בטון באתר הבנייה עם מנוף ומפעילים שבבעלותה ו/או
שבחזקתה ו/או שבניהולה.

4.
צד ג' 2 מתגוררת בבית דו משפחתי הנמצא בסמוך לאתר הבנייה, ברחוב
אדוארד מאנה 4 קריית-אתא, והייתה המחזיקה במאזדה אותה קבלה
בשכירות ליסינג מהתובעת.

5.
לטענת התובעת - ביום 1.7.12 או בסמוך לכך, החנתה צד ג' 2 (להלן-
"מרים") את המאזדה בחניית ביתה, באותו בוקר הגיעה לאתר משאבת
בטון
עת המאזדה עמדה בחניה, ולמחרת ראתה נקודות בטון על הרכב.

לפיכך אחראית הנתבעת לארוע הנזק.

מרים לקחה את הרכב לרחיצה, אך זה היה מאוחר מדי, "כי בטון מתייבש
מהר מאד" לטענתה, ולא ירד בניקוי רגיל, ולכן היא פנתה לתובעת אשר דאגה
לניקוי הרכב בדרך מקצועית ויקרה יותר, בעלות של 2,507 ₪ בצירוף הוצאות
שכ"ט
שמאי בסך של 517 ₪, אשר הכין חוו"ד, וסך כל הוצאות התובעת בגין
אירוע זה הינן 3,024 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית הועמד הסכום הנתבע
על סך של 3,324 ₪ נכון ליום 20.2.13, מועד הגשת התביעה.

6.
לטענת הנתבעת - היא אינה חייבת בסכום זה, הן מהטעם כי נקטה בכל
אמצעי הזהירות הנדרשים ממנה, הן מהטעם כי אם נגרם נזק למאזדה, היה
זה כתוצאה ממעשיה ו/או ממחדליה של מפעילת משאבת הבטון - צד ג' 1 - הן
מהטעם כי הנזק לא הוכח, והן מהטעם כי צד ג' 2 אחראית לנזק עקב רשלנותה
התורמת.

לפיכך, שלחה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד מחזיקת הרכב וכנגד מפעילת
משאבת הבטון.

7.
צד ג' 1 - גם היא דוחה את הטענות נגדה, ושתי טענות מרכזיות בפיה.

האחת - כי משאבת הבטון עמדה בתוך אתר הבניה "בצד הרחוק
מהחניה"
ולכן לא יכול היה הבטון להינתז ממקום עמידת המשאבה ולהגיע עד למאזדה.


השנייה - כי אם כבר ניתז בטון על המאזדה, הוא הגיע מאחד מששת
מערבלי הבטון (להבדיל - ממשאבה) שהיו באתר באותו יום לצורך ביצוע
הליך יציקת הבטון, ולאחר גמר העבודות, נהוג אצל מפעיליהם לנקות את
"שוקת" המערבל, בדרך של התזת מים בלחץ גבוה לניקוי השוקת, ואז
ייתכן
וניתז בטון לכיוון המכונית.

8.
צד ג' 2 - דוחה גם היא את הטענות נגדה, טוענת כי המאזדה חנתה בחנייתה
הפרטית, וכי היא אינה אחראית לנזק ועשתה את כל המוטל עליה כדי
להסיר את הכתמים.

9.
המסגרת המשפטית:

ב"כ הצדדים טענו טענות רבות, אך אף לא אחד מהם ניתב את הטענות
למסגרת המשפטית הנדרשת בתיק זה, "הדבר מדבר בעדו" - מפורטת בסע'
41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

(
להלן - "הכלל").


ע"פ סע'
41 לפקודה, יחול הכלל בהתקיים שלושה תנאים מצטברים:

א.
לתובע לא הייתה ידועה מהן נסיבות התאונה שגרמה לנזק.

ב.
הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו.

ג.
נראה לביהמ"ש כי, מאזן ההסתברות מביא למסקנה כי אירוע התאונה
מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה, מאשר עם
המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.


בהתקיים שלוש התנאים במצטבר, יחול הכלל ומשמעות הדבר היא כי לא רק
שסדר הבאת הראיות מתהפך מהתובע לנתבע, אלא כי נטל הראיה עובר על
הנתבע לשכנע בצורה פוזיטיבית את ביהמ"ש כי לא התרשל בגרימת הנזק.

משמעות העברת נטל השכנוע היא, כי אם הנתבע לא הרים את נטל
הראיה מעל ספק שקול, יקבע ביהמ"ש כי הוא האשם בנזק וזאת אף מבלי
שהתובע הוכיח את רשלנות הנתבע.

ר' סיכום ההלכות בעניין זה כפי שהובאו בספרי המלומדים:


1)
"מבוא לדיני נזיקין", עמוס הרמן, הוצאת המכון למחקרי משפט

וכלכלה בע"מ, ת"א, עמ' 125 ואילך פרק 7.

2)
"דיני נזיקין-גבולות האחריות", ישראל גלעד, הוצאת "נבו הוהוצאה

לאור", כרך ב', עמ' 1258 פיסקה 12.75 ואילך.


במקרה של החלת הכלל, תוכל הנתבעת להפריך את חזקת ההתרשלות אם
תוכיח אחד מהשניים:


לשכנע כי הנזק נגרם ע"י גורם אחר ולא ע"י התנהגותה הרשלנית.

או לשכנע כי לא התרשלה במקרה הנדון וכי עשתה את כל שנתבעת
סבירה הייתה עושה.

ר' "מבוא לדיני נזיקין", שם, עמ' 133.

"דיני נזיקין-גבולות האחריות", שם, עמ' 1268.

בפיסקה 12.80 ובפסיקה המובאת בה"ש 76.

10.
ע"פ כללים אלו ייבחנו טענות הצדדים.

אלא שע"פ תקנה 214טז(ב) לתקסד"א יש ליתן פס"ד מנומק באופן תמציתי,
ולכן בחינת טענות הצדדים תיעשה בכפוף להוראה זו.

11.
אירוע התאונה:

אני מקבל את טענת התובעת לגבי עצם קרות אירוע התאונה שבמסגרתו
ביום
1.7.12 נפגע רכב שבבעלותה באופן שניתזו עליו טיפות בטון עת עמד
במקום החנייה הפרטי של צד ג' 2 בסמוך לאתר הבנייה כאשר בסמוך
לאירוע התאונה בוצעה באתר הבנייה יציקת בטון, ושהייתה מעורבת בה
לפחות משאבת בטון אחת, שנראתה במקום ע"י צד ג' 2.

לא הובאה כל ראייה בפני
י כי הנהגת צד ג' 2 לא אמרה אמת בתארה את
האירוע ולכן אני קובע כי טיפות הבטון הגיעו מאתר הבנייה.

12.
אחריות הנתבעת:

א.
כאמור, הנתבעת הינה החברה היזמית והקבלנית הבונה את המבנים
באתר הבנייה.

אין ספק כי הנתבעת הינה השולטת שליטה מלאה על האתר שבמסגרתו
פעלו
גם מערבלי הבטון וגם משאבת הבטון.

מבחינת הכלל -
הנתבעת מקיימת את האמור בתנאי השני שצויין בסע' 41
לפקנ"ז.

הנתבעת היא שהזמינה ודאגה כי באתר יפעלו מערבלי הבטון ומשאבת הבטון -
כמתחייב ממהות עיסוקה באתר.


אם ברור הדבר כי נקודות הבטון שעל המאזדה הגיעו מהאתר - הרי
באופן עקרוני, הנתבעת אחראית באופן אוטומטי לנזק זה, אא"כ תוכיח
כי יש
לה הגנה.


הנתבעת טענה כי אתר הבנייה היה מגודר ומשולט, ובנוסף כי צד ג'-1 היא
שביצעה את עבודות יציקת הבטון ואם נגרמו נזקים - היא אחראית לכך.


אני סבור כי אין די בטענות אלו כדי לפטור את הנתבעת מאחריותה.



במיוחד כאשר מוטלת עליה חובת השכנוע וכאמור לעיל.



כאשר מדובר ביציקת בטון - אין די בגידור האתר, אין זה מהווה הגנה
מפני
אפשרות של בטון ניתז בעת היציקה.

הנתבעת לא פרטה מאומה - באלו פעולות הגנה היא נקטה בעת היציקה
להבטיח


כי טיפות בטון לא תינתזנה מחוצה לו.


כמו כן, ייתכן ונכונה טענת צד ג'-1 כי הבטון - אם ניתז - הגיע ממפעילי
מערבלי הבטון, בעת שהם שוטפים את השוקת, אך הנתבעת לא צירפה אותם
כצדדי ג', לתביעה.


דהיינו, בתביעה מסוג זה, מצופה כי כל מי שיש לו קשר לעיסוק עם בטון
באתר,


יצורף כצד נכון ודרוש.


צירוף כל האמור לעיל - מביא למסקנה כי הנתבעת לא הרימה את נטל
הראיה המוטל עליה להוכיח מעל ספק סביר כי לא התרשלה במאומה
במימוש אחריותה לנעשה באתר.


13.
אחריות צד ג' 1:

היא החברה מפעילת משאבת הבטון והיא טוענת כי לא ייתכן שהבטון עף
ממנה, מאחר והמשאבה עמדה בצד השני של האתר.

עיינתי בעדויות ולא מצאתי שם הסבר מפורט ומשכנע, מדוע לא ייתכן כי
טיפות בטון עפו במהלך יציקה הבטון מהמשאבה לעבר הרכב.


היה נכון כי לתצהיר עדות ראשית יצורף תשריט של האתר, ובו ציון מקום
עמידת משאבת הבטון בעת התאונה ומנגד מקום עמידת המאזדה והמרחק
המדוד ביניהם. אינני מקבל את המספרים "שנזרקו" בחלל האוויר בעת הדיון
מהו המרחק בין המשאבה למאזדה.


ולכן מוטלת אחריות מסויימת לאירוע התאונה גם על צד ג' 1.

14.
אחריות צד ג' 2:

העמידה את רכבה בחנייה הפרטית שלה ומחוץ לאתר הבנייה ולא מצאתי כי
חבה ברשלנות תורמת כלשהיא לאירוע התאונה.

15.
חלוקת האחריות:

לאחר העיון בכל טענות הצדדים ובהתחשב במצב המשפטי, אני קובע כי
הנתבעת וצד ג'1 יישאו באחריות לאירוע התאונה ביחס של שני שליש
ושליש בהתאמה.

16.
הערכת הנזק וקביעת האחריות ליצירת הנזק:

א.
הגם שקבעתי קשר סיבתי ישיר בין אתר הבנייה להתזת טיפות הבטון, עדיין
מוטלת על התובעת החובה להוכיח את ניזקה.






ב.
אני מקבל את גרסת צד ג' 2 כי בהתחלה ניסתה לנקות את הרכב באמצעות
פנייה לתחנת רחיצת מכוניות, אך שם לא הצליחו לנקותו, ואם נצרף לכך את
עדות מר בן לולו מטעם צד ג' 1 כי סביר שהבטון יתייבש לאחר יום או יומיים,
הרי אין להתפלא על כך שהיה קושי לנקות את הרכב בדרך הרגילה.


ג.
הרכב נבדק ע"י שמאי ביום 12.7.12 כאשר מצויין בחוו"ד כי האירוע התרחש
ביום
1.7.12.


נוכח הניסיון הראשון לנקות את הרכב בתחנת רחיצה רגילה, סביר בעיני כי עד
שהרכב נכנס למוסך ועד שהגיע שמאי - חלפו כ-12 יום. הנהגת אינה צריכה
לעזוב את כל עיסוקיה ולהתמסר באופן מיידי אך ורק לניקוי הרכב.


ד.
אך יש לבדוק את תוכן חוו"ד.

מעיון בחוו"ד בעמ' מס' 1 בחוו"ד בסע' תיאור הנזק: עולה כי מדובר בניקוי
של הרכב כולל פירוק והרכבת אביזרים חיצוניים.


אמנם אין פירוט באלו אביזרים מדובר, אך אני יכול להניח כי מאחר וסכום
הניקוי הינו כללי לכל הרכב, ולא הוחלף אף חלק, לא מצא השמאי צורך לפרט
אילו אביזרים פורקו, ובהעדר ראיה משכנעת, אין מקום לקבוע כי חוו"ד אינה
מהימנה.


ע"פ תקנה 130א' לתקסד"א, היו יכולים הנתבעת ו/או צד ג' 1 להזמין את
השמאי לחקירה על תצהירו, אך הם לא עשו כן, ולכן בהעדר ראיות ספציפיות,
אין לשלול את חוות דעתו.


ה.
לא מצאתי כי צד ג' 2 אחראית ברשלנות תורמת לסכום הנזק.


ו.
מעיון בראש החשבונית, אני מבין כי המוסך שהוציא את החשבונית שייך
לחברה השונה מהחברה התובעת - בעלת הרכב, ולא מצאתי פגם בחשבונית
שצורפה לתביעה.


ז.
לפיכך, יש לפסוק את הסכום שנתבע כסכום הנזק שנגרם.

17.
אשר על כן, אני פוסק כדלהלן:

א.
הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של
2,216 ₪.


ב.
צד ג' 1 ישלם לתובעת את הסך של

1,108 ₪


ג.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה למדד לריבית מאז 20.2.2013 ועד ליום
התשלום בפועל.

ד.
ההודעה שנשלחה כנגד צד ג' 2 - נדחית.

ה.
הנתבעת וצד ג'1 יישאו בתשלום אגרת ביהמ"ש ששילמה התובעת ובשכ"ט
עו"ד בסכום כולל של 1,800 ₪ ביחס של שני שליש ושליש בהתאמה.

סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה
למדד וריבית חוקית החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לכל ארבעת הצדדים שבתיק
.

ניתן היום,
י' אב תשע"ד, 06 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 40530-02/13 ש. שלמה רכב בע"מ נ' א.ג. דביר ייזום ובנייה בע"מ, יחיאל ובניו משאבות בטון בע"מ, מרים סמו (פורסם ב-ֽ 06/08/2014)