פסקי דין על יעקב סועד | פסקי דין על נטליה זבגלסקי

19085-06/12 תאמ     28/05/2014




תאמ 19085-06/12 יעקב סועד נ' נטליה זבגלסקי








בית משפט השלום באשקלון



תא"מ 19085-06-12 סועד נ' זבגלסקי


תיק חיצוני: 0141174125


בפני

כב' השופט
עידו כפכפי


תובע

יעקב סועד
ע"י ב"כ עו"ד טל עזרא


נגד

נתבעת
נטליה זבגלסקי
ע"י ב"כ עו"ד יוסף גיא (גייטנר)




פסק דין


1.
התובע הגיש לביצוע, במסגרת תיק הוצל"פ 01-41174-12-5, שלושה שיקים שמשכה הנתבעת. הנתבעת מסרה את השיקים לאדם שהתחייב להעניק לה שירותי גביית כספים מאחר. השיקים נמסרו לתובע ללא שם הנפרע וחוללו מחמת ביטולם. האם חבה הנתבעת בפרעון השיקים לתובע, אשר לטענתו הינו בגדר אוחז כשורה או לחילופין, אוחז בעד ערך?

רקע וטענות הצדדים
2.
לטענת הנתבעת התקשרה בעסקת מקרקעין עם משה מור (להלן: מור) מול אברהם יעקובזון. לטענתה, אותו יעקובזון קיבל ממנה לצורך ביצוע העסקה סכומי כסף גדולים ומור אמר לה בשלב מסויים כי מדובר בנוכל ויש לפעול להשבת הכספים. מור הציע לנתבעת את עזרתו של ירון יעקב (להלן: ירון). לטענתה, ירון הציע את שירותיו בהשבת ההשקעה מיעקובזון וטען כי 8,000 ₪ שולמו לו על ידי מור ובנוסף על הנתבעת לשלם לו 42,000 ₪ נוספים. לשיטתה הוסכם על תשלום של 50,000 ₪ נוספים אשר היו אמורים להיות מופקדים בנאמנות אצל מור.


הנתבעת הציגה הסכם, המעגן את הסכמות הצדדים, וממנו עולה כי שולמו לירון 50,000 ₪ כאשר תשלום בסך 42,000 ₪ שולם ביום 8.12.11, הוא ככל הנראה מועד עריכת ההסכם.
לטענת הנתבעת, באותה פגישה רשמה שני שיקים על סך 25,000 ₪ כל אחד, לפרעון לימים 15.1.12 ו-30.1.12. לטענתה, מסרה את השיקים למור בנאמנות.

בהסכם האמור נקבע כי התשלום מבוצע לירון לצורך בדיקת השקעות בנכסים שרכשה הנתבעת מיעקובזון ולצורך השבת התשלומים ששילמה בחוזים שנחתמו עימו. בפועל, ירון נשכר לצורך השבת השקעותיה הנטענות של הנתבעת ונקבע כי במידה ולא יתקבלו התשלומים כאמור בהסכם, יוחזר הכסף הנמצא בנאמנות ממור לנתבעת וזאת עד ליום 15.1.12.

לאחר שלא הושבו לנתבעת השקעותיה כמובטח, נודע לה ביום 16.1.12 כי השיק הראשון שמסרה הוצג לפרעון. הנתבעת הודיעה לבנק לא לכבד את השיק. למרות שטענה בהתנגדותה שהבינה כי נפלה קורבן לעוקץ, הסכימה נוכח בקשותיו של ירון והבטחתו כי הוא "עובד על התיק" למסור לו שני שיקים חלופיים לשיק שהוצג לפרעון ובוטל. עולה כי בפועל, בשלב זה, משכה הנתבעת 3 שיקים, שיק על סך 25,000 ₪ לפרעון ליום 30.1.12, 12,000 ₪ לפרעון ליום 29.1.12, 13,000 ₪ לפרעון ליום 10.2.12. שלושת שיקים אלו הם השיקים שהוגשו לביצוע בתיק זה.

לטענת הנתבעת, עד למועד הגשת ההתנגדות לא קיים ירון את התחייבותו להחזיר לה את השקעתה ולפיכך נכשלה התמורה ואין היא חייבת בפרעון השיקים. לטענתה, התובע אינו בגדר אוחז כשורה ואף לא אוחז בעד ערך.

3.
בהחלטתי מיום 29.11.12 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בכפוף להפקדת קרן השיקים בסך 50,000 ₪. לאחר הפקדת הכספים ניתנה החלטה ביום 18.3.13 המורה על התאמת ההליך לסדר דין מהיר. שלא לצורך, הגיש התובע כתב תביעה בסדר דין מהיר בו פירט את גרסתו העובדתית. לטענתו, בסוף שנת 2011 פנה אליו ירון, על רקע הכרות קודמת בין אביו של התובע לבין ירון, וביקש הלוואה בסך 50,000 ₪. לטענת התובע, הציג לו ירון את שני השיקים על סך 25,000 ₪ כל אחד אשר היו ללא שם נפרע וללא הגבלת סחרות ובתמורה נתן הלוואה בסך 50,000 ₪ במזומן.


בתביעתו ובתצהיר התומך בה, טען התובע כי פנה לבצע עסקת נכיון בשיק שמועד פרעונו היה 15.1.12, אולם לאחר שחולל השיב את התמורה בגין עסקת הנכיון ופנה לירון והודיע לו כי השיק בוטל. בתגובה פעל ירון מול הנתבעת ומסר לתובע שיקים חלופיים, הם השיקים הנ"ל בסך 12,000 ו- 13,000 ₪. לטענתו שב והציג את השיקים לפרעון ולאחר שחוללו הגיש אותם לביצוע.


לטענת התובע הינו אוחז כשורה בשיקים שכן הוא צד רחוק לעסקה או לחלופין הוא אוחז בעד ערך אשר טענותיה של הנתבעת לכשלון תמורה אינן מהוות הגנה כלפיו.




דיון הכרעה
4.
אין מחלוקת כי השיקים נמסרו לתובע ללא ציון שם הנפרע. לטענת התובע, רשם את שמו והגישם לביצוע. לגבי השיק על סך 13,000 ₪, הבהיר התובע בעדותו כי מסר אותו לנכיון והשיק הושב לו והוגש על ידו לביצוע. שיק זה נושא את שמו של יוסי יוסבאשוילי כנפרע וכן בחתימת הסב בגב השיק. אין מחלוקת כי התובע קיבל את השיקים ללא שם הנפרע ומילא את שמו כנפרע למעט השיק אשר ביצע בו עסקת נכיון.


למרות האמור בתצהיר התובע כי ביצע עסקת נכיון בשיק הראשון על סך 25,000 ₪ שמועד פרעונו היה 15.1.12, בעדותו, לאחר שהוצג לו השיק האמור אשר היה בחזקת בא כוח הנתבעת וממנו עולה כי לא בוצעה כל עסקת נכיון בשיק זה, הסביר התובע כי ככל הנראה התבלבל בין שיק זה לשיק בסך 13,000 ₪ אשר בו בוצעה עסקת הנכיון.


התובע בפועל הינו צד רחוק לעסקה. בע"א 1886/97
יהודה נ' זלמה
, פ"ד נג (1) 132 (1999) נקבע כי העובדה שהתובע רשום כנפרע בשטר אינה מונעת הכרה בו כאוחז כשורה בכל אותם המקרים בהם הוא צד רחוק ומקיים את הדרישות האחרות הקבועות בסעיף 28(א) לפקודת השטרות. שם חוייבה מושכת השיק שעה שנקבע כי הסכימה לתת לאחר שיקים על החלק, למרות הטענה כי חרג מקבל השטר מההרשאה שניתנה לו.

למסקנה דומה הגיע בית המשפט בע"א 364/83
מזרחי נ' יעקבי
, פ"ד מא (3) 402 (1987). שם למרות עמדתו של י' זוסמן כי מי שידע כי המסמך שיצא לא היה שלם אינו יכול לזכות במעמד של אוחז כשורה, נקבע כי מושכת השטר יצרה בהתנהגותה מצג לפיו הוציאה שטר תקין ומושתקת מלטעון לחריגה מהרשאה. לעניין נטל ההוכחה הובהר כי אין די בטענת מושכת השיק כי התובע מילא את השיק או מולא בנוכחותו והיה עליה לזמן לעדות את הנפרע.

לעניין אי יכולתו של התובע לזכות במעמד של אוחז כשורה אם מילא את השטר, הובהרה ההלכה בע"א (מחוזי ת"א) 2010/05
שחף טקס בע"מ נ' פלדמן
, 1.2.06.

במקרה הנדון, התובע הודה כי קיבל שיקים ללא שם נפרע ולפיכך, כפי שיפורט להלן, גם מטעם זה אינו יכול לזכות במעמד של אוחז כשורה.

5.
בפועל שני הצדדים נמנעו מהגשת הראיות הטובות ביותר אשר היה באפשרותם להציג לצורך הוכחת גרסתם. התובע לא הציג אישורים כי ביצע עסקת נכיון אשר בוטלה והושבה תמורתה, ואף לא הציג ראיות חיצוניות לכך כי שילם את התמורה הנטענת בסך 50,000 ₪ במזומן לירון. לטענתו בחקירתו, יש ברשותו מסמכים התומכים בגרסתו ונמנע מצירופם לאור עצת בא כוחו, לפיה אין צורך לצרפם.


איש מהצדדים לא ביקש לזמן את ירון לעדות והנתבעת אף נמנעה מלפרט כנדרש את טיב עסקיה העלומים סביב עסקת הנדל"ן הנטענת, תוך טענה כי עניין זה אינו נוגע למחלוקת.


מגרסת הנתבעת קשה להבין מה היה טיב וסכום העסקה עם יעקובזון שכן בתצהירה טענה כי היתה אמורה לקבל ממנו החזר הלוואה כספית בסך 150,000 ₪, אולם מעדותה והתמליל שצירפה עולה לכאורה כי השקיעה בעסקה סך של מליון שקלים והיתה אמורה להניב תמורה של כ - 1,400,000 ₪. גרסה זו, של השקעה בסך של כמליון שקלים תומכת לכאורה בעסקה הנוספת שביצעה הנתבעת עם ירון, שם ביקשה להשקיע סכום של 100,000 ₪ לצורך השבת השקעתה האבודה.

האם נכשלה העסקה מול ירון
6.
בפי הנתבעת שתי טענות הגנה כנגד ירון, הצד הקרוב לשיקים. האחת כשלון תמורה מלא, והשניה הפרת התנאי בגינו נמסרו השיקים. למרות שהנתבעת לא פירטה, מטעמים השמורים עמה, את טיב העסקה מול יעקובזון ומקור הכספים להשקעה הנטענת, עלה בידה להוכיח כי השיקים המקוריים ושני השיקים שהוחלפו נמסרו בפועל כדי לשמש תמורה עבור השבת השקעתה.


לא מצאתי רבותא בטענות בא כוח התובע לפיהן מההסכם עליו נשענת הנתבעת לא ניתן להבין לאיזה צורך נמסרו השיקים והאם אמנם היו מיועדים להישמר אצל מור בנאמנות עד להשבת ההשקעה. ראשית, פרשנות הנתבעת להסכם עולה מהאמור בו. מתצהירה ועדותה אשר לא נסתרו עולה שעלה בידה להוכיח כי מסרה את השיקים לידיו של ירון כדי שיפעל להשבת השקעותיה האבודות.


ביחס לכשלון התמורה, הוכיחה הנתבעת כי ירון לא נתן תמורה כנגד השיקים שקיבל, שכן לא עלה בידו להחזיר את השקעותיה. לפיכך, הוכח שישנו כשלון תמורה מלא בגין השיקים. אשר למועד כשלון התמורה, נתון זה לא נטען במפורש על ידי הנתבעת ואף לא הוכח מועד מדויק בו נכשלה התמורה.


ההסכם המקורי מכוחו נמסרו השיקים קבע כי עד ליום 15.1.12 ידאג ירון להשבת השקעותיה של הנתבעת, אחרת תהא זכאית לקבל השיקים מידיו של מור, אשר אמור היה להחזיקם בנאמנות. בפועל, עלה מהעדויות כי לאחר יום 16.1.12, בעקבות שכנועי ירון כי עושה מאמצים אמיתיים להשבת השקעותיה, הסכימה לתת לו שיקים חלופיים. עולה כי במועד זה שינתה הנתבעת את תנאי ההסכם המקורי והסכימה לתת לירון ארכה לביצועו. בפועל נתנה שיקים מעותדים לימים 29.1.12 ו-10.2.12, ועולה לכאורה כי לכל מוקדם נכשלה התמורה רק ביום 29.1.12.

בפועל, רק באפריל 2012 הגישה הנתבעת תביעה כנגד ירון (תא"ק 26625-04-12) ויש לראות בתביעה זו, כאמור בסעיף 30.1 לתצהירה, כמועד בו הודיעה לראשונה על ביטול ההסכם מול ירון מחמת הפרתו. (יוער כי לא מצאתי ליתן משקל לתביעה הנ"ל ביחס להוכחת כשלון התמורה שכן ניתן בה

פסק דין
בהעדר הגנה. עצם העובדה כי תבעה שם שיקים שטרם נפרעו, ייתכן ללא עילה, אינה מונעת טענותיה בהליך זה כי אין עליה חובה לכבד את השיקים ובלבד שלא תגבה סכומם מירון) העובדה כי לטענת הנתבעת אף קודם למועד האמור בוטל בפועל ההסכם מכוח התנהגותו של ירון לא הוכחה, וממילא לא הוכח כי בוטל ההסכם מול ירון ונכשלה התמורה בטרם הגיעו השיקים לידיו של התובע.

לא נסתרה עדותו של התובע באשר למועד ההלוואה הנטענת לירון, ואף מההסכם שצירפה הנתבעת עולה כי מסרה את השיקים סמוך ליום 8.12.11 ושעה שמסרה את השיקים החלופיים היה זה לאחר שכבר ניתנה התמורה הנטענת על ידי התובע.

7.
מעבר לטענת כשלון התמורה טוענת הנתבעת כי ירון סיחר את השיקים בניגוד לתנאי. התנאי האמור מפורט בהסכם והוא כי הסכום של 50,000 ₪, אשר גולם בשיקים האמורים למרות שלא הוזכרו במפורש בהסכם, יופקד בנאמנות אצל מור עד להשבת השקעותיה של הנתבעת. גם טענה זו של הנתבעת לא נסתרה ועלה בידה להוכיח כי ירון ומור הפרו את התנאי שהוסכם בעת מסירת השיקים. שעה שירון נטל את השיקים ממור ועשה בהם שימוש טרם השבת השקעותיה של הנתבעת הרי הופר התנאי בגינו נמסרו השיקים ורק אוחז כשורה מתגבר על פגם זה. (ע"א 205/87
ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ
, פ"ד מג(4) 680 (1989)).

האם ניתנה תמורה על ידי התובע ומה מעמדו כאוחז
8.
התובע "אוחז שטר" ומכאן עומדת לזכותו החזקה הקבועה ברישא סעיף 29(ב) לפקודת השטרות: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה". אולם, על פי הסיפא של סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, אם הוכיחה הנתבעת שהקיבול או הוצאת השטרות היתה פגועה ברמאות בכפיה או באלימות ופחד או באי חוקיות, אז חובת הראיה מוחלפת עד שיוכיח התובע כי לאחר אותה רמאות או אי חוקיות, ניתנו השטרות בתום לב ובערך בעד השטרות. הפסיקה הרחיבה את הפגמים בשטר לכל פגם בזכות הקניין לרבות כשלון תמורה מלא ואי קיום תנאי. (ראה, ע"א 425/78
המועצה המקומית מגדל העמק נ' חרושת ברזל בע"מ
, פ"ד לג(1) 304 (1979)).

"...הפירוש הנכון של הסעיף הוא, שאם הנתבע הביא עדות לכאורה בדבר רמאות, עוברת חובת הראיה לתובע, כלומר – מוטלת עתה חובת הביניים להמשיך מצידו בהבאת עדות על מתן תמורה בתום לב. אם אין הוא עושה כן, הוא צפוי לכך, שבית המשפט יפסוק נגדו על יסוד העדות לכאורה. אולם חובת ההוכחה העיקרית בדבר רמאות או פגם אחר בזכות הקניין מוטלת על הנתבע עד סוף המשפט... ואם ההוכחה מטעם הנתבע נמצאת בלתי מהימנה עדיין זוכה התובע האוחז בשטר, על סמך החזקות הנובעות מן השטר, אף אם הוא – התובע – לא הצליח להוכיח שנתן תמורה בתום לב. לכן לא בכדי מדבר סעיף 29(ב) על החלפת חובת הראיה דווקא".
(ראה ע"א 160/63,
טופרובר נ' סטולר
, פ"ד יז' 2525, 2527-2528 (1967)).

הנפקות של היות אדם אוחז כשורה של שטר מצויה בסעיף 37(2) לפקודה הקובע, כי "היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם בזכות קניינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר", ובכך מקבל האוחז כשורה זכות שהיא טובה יותר מזו שהיתה למי שהעביר לו את השטר. הנתבע חייב לפרט מה היא טענתו כלפי השטר, ומהו הפגם שבזכות הקניין שהוא טוען לו, ועליו החובה להוכיח טענותיו אלה. הוכיח הנתבע את טענותיו עובר הנטל
אל התובע להוכיח כי לאחר שנפל אותו פגם בזכות הקניין הוא נתן בתום לב ערך בעד השטר. הוכיח התובע – זוכה הוא על אף שהוכח פגם בזכות הקניין (י' זוסמן
דיני שטרות
מהדורה שישית, תשמ"ג, בעמ' 262). כל עוד לא הוכיחה הנתבעת התרמית, התובע חוסה בצל החזקה שהוא אוחז כשורה, ואינו חייב להוכיח דבר.

9.
אכן עומדת לתובע חזקת התמורה שבפקודת השטרות, אולם מעבר לחזקה זו ולעדותו לא תמך טענתו כי נתן 50,000 ₪ לירון במזומן בראיות חיצוניות. הנתבעת מבקשת ללמוד מטעותו של התובע בתצהירו אודות השיק בו בוצעה עסקת הנכיון כראיה לכך כי בפועל מהווה הוא איש קש, אשר לא נתן כל תמורה לירון ומהווה כלי בידו לגבות שלא כדין את תמורת השיקים.


אכן עלתה בחקירת התובע סתירה מהותית בין הנטען בסעיף 8 לתצהיר התובע, לבין עדותו. לא מצאתי מקום לקבל טענתו כי מדובר בטעות בתום לב אשר אינה מעידה על כך כי בפועל מהווה הוא כלי בידי ירון לגביית השיקים. חוסר בקיאות זו בפרטים מלמדת על כשל מהותי במהימנות גרסת התובע. אף
טענתו כי מייד עם מתן ההלוואה, פנה לבצע עסקת נכיון בשיק הראשון שהתקבל, עומדת בסתירה לטענת מתן ההלוואה. אדם אשר מעניק הלוואה בסך 50,000 ₪ לא נדרש מייד לכסף ומבצע נכיון בשיקים המהווים פרעון קרוב של ההלוואה. התובע מחד העיד כי הסכים למתן הלוואה קצרת מועד על בסיס השיקים שהוצגו לו ומנגד טען כי ביצע נכיון בשיק הראשון שקיבל. סתירה נוספת בעדותו הינה טענתו כי דווקא אביו ביקש ממנו להלוות לירון ולא פניה ישירה של ירון אליו. מכלול נתונים אלו, המעידים על בעייתיות בגרסת התובע, חייבו ראיות ממשיות מצידו לצורך סתירתם.

אמנם התובע טען כי נתן הלוואה כדי לעזור למכר של אביו מתוך הוקרת תודה על כך שעזר בעבר לאב. אולם אישר כי אותו אדם, ירון, עדיין בקשר עם אביו ולא עשה כל ניסיון לזמנו לעדות לחיזוק גרסתו. כמו כן, לא ניתן הסבר לעובדה כי הפקיד את שני השיקים שנותרו בחזקתו ביום 12.2.12 וביד המקרה, גם מנכה השיק הפקיד את השיק בסך 13,000 ש"ח בבנק ביום 12.2.12 .

לאור כל האמור לעיל, ובהעדר ראיות נוספות מעבר לחזקת התמורה, לא מצאתי מקום להסתפק בעדותו של התובע ולא עלה בידו להוכיח שנתן תמורה כנגד השיקים. (השווה לעניין העדר הוכחות מצד האוחז בשטר בדבר גובה ההלוואה שנתן, רע"א 1417/07
נרקיס נ' מאי – י.ד. שירותים בע"מ
, 8.7.07)

די בקביעה זו כדי לדחות את התביעה. יחד עם זאת, גם אם היה נקבע כי די בראיות שהובאו כדי לעמוד בנטל להוכיח כי ניתנה תמורה, אין התובע מתגבר על הפגם בשיקים, כמפורט להלן.

10.
אשר למעמדו של התובע כאוחז, כאמור לעיל, אין מחלוקת כי התובע קיבל שיקים ללא שם נפרע ומילא בעצמו את שם הנפרע והעביר שיק אחד לצורך ביצוע עסקת נכיון. בנסיבות אלו, קיבל התובע לידיו שיקים שאינם שלמים ותקינים וכמפורט לעיל, אינו יכול להיות אוחז כשורה בשיקים. עצם העובדה כי שיק אחד חזר אליו לאחר ביצוע עסקת הנכיון אינה מהווה חזקה כשורה בשיק זה, שכן ידע טרם מסר את השיק כי השיק ניתן לו כשאינו מלא.

הנתבעת לא יצרה מצג כלפי התובע כי זכאי הוא למלא את שמו כנפרע בשיקים אלא פעלה לפי הסכמתה מול ירון כי השיקים יופקדו בנאמנות עד להשבת השקעותיה. אין מחלוקת כי גם לאחר שחולל השיק הראשון פנה התובע לירון וזה דאג לשיקים חלופיים, אולם גם שיקים אלו היו ללא שם נפרע. עצם העובדה כי נודע לנתבעת שירון הפר את התנאי להחזיק את השיקים בנאמנות אינה מלמדת כי לא ניתנו השיקים החלופיים מכוח אותו תנאי שעדיין יוחזקו בנאמנות.

אמנם הנתבעת נהגה ברשלנות, אולם לא הוכח שיצרה מצג המונע ממנה לטעון כלפי מי שאינו אוחז כשורה כי היו תנאים במסירת השיקים.

גם בשאלת תום לבו של התובע, עלה בידי הנתבעת להטיל ספק. התובע טוען כי נתן הלוואה במזומן, ללא אסמכתאות, וסמוך לאחר שנתן אותה חזר שיק שנמסר לו לצורך פרעון הלוואה. התובע לא פונה למושכת השיק, אלא מסכים לקבל שיקים חלופיים ממנה דרך ירון, וגם הם ללא שם הנפרע. לא מצאתי כי התנהלות זו מלמדת דווקא כי הנתבעת היתה אדישה לזהות המוטב או כי עובדה זו מחזקת את גרסת התובע בדבר מתן הלוואה. דווקא ההתנהלות מעידה על חוסר תום לב בקבלת השיקים החלופיים. אכן ככלל, תום לב לצורך רכישת מעמד של אוחז כשורה אינו מסתפק באפשרות לדעת ואדם שהיה רשלן ולא חקר אודות פגמים בשטר, אינו נחשב לחסר תום לב לפי הפסיקה. יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם הכרותו של האוחז עם מוסר השטר וידיעתו אודות מצבו הכלכלי והעסקה הובילו לקביעה כי היה חסר תום לב (השווה, רע"א 9093/11
טרוטו ישראל בע"מ נ' כהן
, 3.1.12, ע"א 1925/95
רפאל נ' בנק הבנייה לישראל
, 5.2.97).

לאחר שהתובע לטענתו נתן הלוואה על בסיס הטענה כי ירון "עושה איזה שהיא עבודה והוא קיבל שיקים מהלקוחה" (עמ' 12, ש' 12) ושיק ראשון חזר מחמת ביטולו, ידע ירון כי יש בעיה בעסקת היסוד. הסכמתו לקבל שיקים חלופיים ללא בדיקה מול מושך השיקים עולה לכדי חוסר תום לב, גם אם הדבר מהווה מתיחה מסויימת של החובות המוטלות על אוחז שטר.

11.
שעה שקבעתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי נתן ערך בעד השיקים ממילא אינו אוחז בעד ערך. שעה שהשיקים ניתנו כבטחון לעסקה מול ירון, רק אוחז כשורה יכול להתגבר על סיחורם בניגוד לתנאי. לפיכך, גם אם היה מוכיח התובע כי הינו אוחז בעד ערך אשר קיבל את השיקים טרם כשלון התמורה

(טענה המתגברת על טענות ההגנה של המושך לפי ע"א 333/61
גויסקי נ' מאיר
, פ"ד טז(1) 595 (1962)), אין בפיו טענה המתגברת על פגם של סיחור השטר בניגוד לתנאי.







סוף דבר
12.
הנתבעת מסרה שיקים ללא שם נפרע והוכיח כי ביחסיה מול הצד הקרוב נכשלה התמורה והשיקים סוחרו בניגוד לתנאי. התובע מצידו נסמך על החזקות בפקודת השטרות ונמנע מהבאת ראיות לסתור את טענות הנתבעת. לא עלה בידי התובע להוכיח כי נתן תמורה בעד השיקים, ואף הוטל ספק בתום לבו. שעה שהתובע קיבל שיקים שאינם שלמים ותקינים, לא נתן ערך ואף עולה כי ביחס לשיקים החלופיים לא היה תם לב, אין הוא בגדר אוחז כשורה.

אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה וסגירת תיק ההוצל"פ.

מאחר והנתבעת יצרה בהתנהגותה אי ודאות ביחס לשיקים שמסרה ולא הציגה את מלוא התמונה העובדתית בגין עסקיה, לא מצאתי כי זכאית לשיפוי בגין הוצאותיה בהליך זה.

הפיקדון בתיק, על פירותיו, יושב לידי ב"כ הנתבעת.










ניתן היום, כ"ח כ"ח אייר תשע"ד, 28 28 מאי 2014, בהעדר הצדדים.


















תאמ בית משפט שלום 19085-06/12 יעקב סועד נ' נטליה זבגלסקי (פורסם ב-ֽ 28/05/2014)