פסקי דין על נאיף בן מוסא אבוא עצא | פסקי דין על זיידן בן אברהים אבו סולב |

5704/04 בש     02/01/2005




בש 5704/04 מדינת ישראל נ' נאיף בן מוסא אבוא עצא ,זיידן בן אברהים אבו סולב




12


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
בש 005704/04


בפני
:
כבוד השופט עודד גרשון

תאריך:
02/01/2005



בעניין:
מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד
פמ"ח
המבקשת

נ ג ד


1. נאיף בן מוסא אבוא עצא

2. זיידן בן אברהים אבו סולב





המשיבים

החלטה

1. לפני בקשת מעצר לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996 (להלן – "חוק המעצרים"): המבקשת (המאשימה) עותרת לעצור את המשיבים (הנאשמים) עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם במסגרת תיק פלילי 3193/04.

2. האישום

א. בכתב האישום נטען כי ביום 28.11.04 או בסמוך למועד זה, קשרו הנאשמים קשר עם וודיע אבו רקייק (להלן – "וודיע") ועם אנשים נוספים לבצע עסקה של מכירת 1 ק"ג סם מסוכן מסוג הרואין לאדם המכונה "ווליד" שהינו שוטר אשר פעל במסגרת תפקידו (להלן – "הסמוי").

ב. המאשימה טענה כי במועד הנ"ל, בשעה 19:00 לערך, לאחר תיאום טלפוני מוקדם עם הסמוי, הגיעו הנאשמים ברכב מסוג הונדה אקורד (להלן – "ההונדה") ועמם הגיעו וודיע ואדם נוסף שזהותו אינה ידועה למאשימה (להלן – "האחר") ברכב מסוג מיצובישי פג'רו (להלן – "הפג'רו") סמוך ליער ורד ("עירון") שבאיזור צומת ברקאי, במטרה לבצע את העיסקה האמורה.

ג. המאשימה הוסיפה וטענה כי הנאשמים פגשו במקום את הסמוי ואת השוטר חסיין עמאר (להלן – "השוטר") שהיה עמו. הנאשמים מסרו לסמוי ולשוטר שתי אריזות אשר הכילו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו 960.68 גרם והמתינו לקבל את הכסף בתמורה לסם. בשלב זה נעצרו הנאשמים על ידי המשטרה.

ד. המאשימה טענה כי במעשיהם האמורים קשרו הנאשמים קשר לבצע פשע ובמסגרת הקשר ולשם קידום מטרתו, ובהיותם שותפים לביצוע העבירות, החזיקו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו 960.68 גרם שלא לצריכה עצמית, סחרו בסם מסוכן או עשו בו עיסקה אחרת או סיפקו אותו, והכל ללא היתר כדין.

הנאשמים הואשמו בביצוע עבירות של קשר לפשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן – "החוק"); החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי הסעיפים 7(א) + 7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג – 1973 (להלן – "הפקודה") + סעיף 29 לחוק; ומסחר והספקה של סם מסוכן, לפי הסעיפים 13 + 19א לפקודה + סעיף 29 לחוק.

3. טענות המבקשת

א. המבקשת, באמצעות באת כוחה המלומדת עו"ד גב' עילית אפשטיין, טענה כי בידיה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים בעבירות המיוחסות להם. ראיות אלה מכילות את ההודעות ודו"חות הפעולה של שני השוטרים אשר קבלו את הסמים מידי המשיבים, את הסמים שנתפסו ואשר חוות דעת של מז"פ קובעת כי מדובר בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל כאמור לעיל. בנוסף לכך, הנאשמים נעצרו בזירת ביצוע העבירה, מיד לאחר שמסרו את הסם המסוכן לידי שני השוטרים.

ב. המבקשת טענה כי למשיבים עבר פלילי והמשיב מס' 2 ביצע את העבירות המיוחסות לו בעת שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה למשך 12 חודשים.

ג. המבקשת טענה כי העבירות המיוחסות למשיבים הן עבירות חמורות וכי "קיים יסוד סביר לחשש שהמשיבים יסכנו את בטחונו של אדם ואת בטחון הציבור וכן כי שחרורם יביא לשיבוש הליכי משפט, להעלמת רכוש, להשפעה על עדים או לפגיעה בראיות בדרך אחרת". המבקשת הדגישה כי שותפיהם של המשיבים לביצוע העבירות טרם נמצאו והמשיבים אינם משתפים פעולה עם המשטרה.

ד. במהלך הדיון בבקשה סקרה באת כח המבקשת את חומר הראיות שבידיה והפנתה את בית המשפט להלכה הפסוקה של בית המשפט העליון.

עו"ד אפשטיין הוסיפה וציינה כי בנוסף לכל האמור לעיל, המשיב מס' 2 נהג בזמן פסילה.

באת כח המבקשת מסרה את חומר הראיות עצמו לעיון בית המשפט.

4. טענות המשיב 1 (הנאשם 1)

א. בא כוחו המלומד של המשיב מס' 1, עו"ד אמיר אזרייק, טען שעניינו של התיק הנדון הוא באדם אחד בלבד, וודיע, שטרם נתפס על ידי המשטרה. הסניגור טען שכל חומר הראיות מצביע אך ורק על וודיע.

ב. הסניגור טען שהסמוי, בהודעותיו, מזכיר את וודיע למעלה מ – 50 פעמים.

ג. הסניגור טען כי באותן שתי שורות שהסמוי מזכיר את המשיב 1 "יש שם סתירות. בעדות הראשונה הוא טוען שהנאשם 1 פתח את תא המטען והוא מסר לו את השקית ובעדות השניה הוא אומר שהוא פתח את תא המטען ואמר לו זה החומר".

ד. הסניגור טען כי המשיב 1 נתן עדות מלאה ומפורטת גם על האדם הנוסף שביחס אליו טענה המאשימה, אבראהים. לדברי הסניגור, המשיב 1 ציין בהודעתו במשטרה כי הוא מכיר אדם בשם אבראהים.
ה. הסניגור טען כי גרסתו של המשיב 1 דוקא מתיישבת עם הודעתו של הסמוי. לטענתו, המשיב 1 מסר בהודעתו כי הוא נשאל אם הוא רוצה להרוויח 1,000 ₪ תמורת השאלת רכבו "אז הוא נתן את הרכב".

ו. הסניגור הוסיף וטען כי בעת שהסמוי קבל לידיו את החומר, לא הוחלפה אף מילה בינו לבין המשיב 1 "והדבר מצביע שבכלל הוא היה מופתע שהוא הלך אח"כ להביא את הכסף, הוא לא המתין לכסף ולא ידע שבכלל מדובר בסמים. אחרי שהוא מסר את החומר הוא רצה ללכת, כי זה מה שאמר לו אותו אבראהים, רק תעביר לו את השקית הזו וזהו. הוא לא דיבר אתו, לא אמר לו זה הסמים. לא היה לו שמץ של מושג שמדובר בסמים".

ז. הסניגור הדגיש כי המשיב 1 הינו אדם צעיר "שאין לו כל עבר פלילי ואם יש זה רק מב"דים".

הסניגור בקש לשחרר את המשיב 1 למעצר בית בתנאים מגבילים. לדבריו, אחיו של המשיב 1 ובני משפחה אחרים מוכנים לערוב לו.

5. טענות המשיב 2 (הנאשם 2)

א. באת כוחו המלומדת של המשיב 2, עו"ד גב' אסתר בר ציון, טענה כי לבקשת המאשימה "אין רגלים" ובקשה לדחותה.

ב. הסניגורית טענה כי אמנם המשיב 2 נכח בזירה, ונהג ברכב ההונדה, אך "מכאן ועד לראיות לכאורה לגבי סחר בסם או החזקת סם, הדרך ארוכה".

ג. הסניגורית טענה כי הסמוי עצמו מסר בדו"ח הפעולה מיום 28.11.04 כי מלכתחילה סוכמה עסקת סמים עם וודיע. במקרה הנדון כאן, טענה הסניגורית, המשטרה יודעת למה נועד הסם. "הסם נועד לעיסקה שבין וודיע לי.א. (הסמוי. ע.ג.)".

ד. הסניגורית טענה כי מדו"ח הפעולה של הסמוי עולה כי זה האחרון דיבר עם וודיע שאמר לו כי הוא עצמו יסע וכי מי שיביא לו את החומר הוא אחיו.

ה. הסניגורית טענה כי המשיב מס' 2 אמנם נהג ברכב אבל הוא מסר לכך הסבר. לדבריה, משיב 2 סיפר כי בא אליו נאיף והציע לו להצטרף אליו לנסיעה צפונה וכי הוא ימלא דלק ויתן לו כסף "ומאחר וזה נראה לו הוא לקח את העניין. הוא עובד בשעות אחה"צ כשומר ומה אכפת לו לעשות נסיעה לצפון".

ו. הסניגורית טענה כי המשיב 2 לא מסר את הסמים ולא היה מעורב בהעברת הסם. בעת שהמשיב 1 מסר לסמוי את הסם הלך המשיב 2 הצידה והטיל את מימיו.

ז. הסניגורית הוסיפה וטענה כי גם מדברי המשיב 1 עולה כי אותו אבראהים שפגש את משיב 1 והציע לו את הנסיעה לקח אותו הצידה ושוחח אתו שם "ולכן מרשי לא יכול היה לדעת".

לדברי הסניגורית, המשיב 1 סיפר בהודעתו כי הוא פתח את חלון המכונית ואבראהים זרק את השקית אליו. וסניגוריתו של משיב 2 שואלת, "בשלב זה מה צריך היה נאשם 2 לדעת? האם הוא היה צריך לנחש שיש כאן מעורבות בסמים? הרי גם נאשם 1 לא ידע".

הסניגורית הדגישה כי המשיב 2 מכחיש כי ידע על מסירה כלשהי.

ח. בהתייחסה לטענת באת כח המאשימה כי מאחר שהעברת הסם נעשתה במקום מבודד צריך היה המשיב 2 לדעת כי עסקינן בעיסקת סם, השיבה הסניגורית "למה הוא היה צריך לדעת שמדובר בעסקת סם? אולי מחכה להם נערת ליווי במקום הזה? מה קשר למקום מבודד לעסקת סם?".

ט. הסניגורית הדגישה כי המשיב 2 שיתף פעולה עם חוקריו ומסר גירסה מיידית ומלאה. לאחר ההודעה הראשונה שמרו שני המשיבים על זכות השתיקה. לדברי הסניגורית, "זה לגיטימי, איש לא יכול לגנות אותם על זה".

י. הסניגורית טענה כי הראיות כנגד המשיב 2 אינן ראיות "במדרג הגבוה של התשתית הראייתית הנדרשת לצורך שלילת חירותו של אדם".

לטענת הסניגורית, מסכת הראיות בתיק זה כרוכה במספר לא מבוטל של עדים והתיק נקבע לשמיעת הראיות לחודש אפריל 2005. משמע שהמשיב יצטרך לשהות במעצר כחמישה חודשים לפני תחילת והכל כאשר המשיב 2 הוא בחזקת חף מפשע.

על שום כך בקשה הסניגורית לשחרר את המשיב 2 למעצר בית מלא בפיקוח של 24 שעות ביממה בביתו של ערב שזהותו תימסר בהמשך.

6. הודעותיהם של שני השוטרים

א. מהודעתו של הסמוי (השוטר המכונה יא' 5006) מיום .0428.11 עולות העובדות הבאות:

ביום 28.11.04 בשעה 11:00 התקשר הסמוי עם וודיע אבו רקייק וקבע עמו מפגש שבו יעביר וודיע לסמוי את הסמים.

הסמוי והשוטר חסיין עמאר יצאו למפגש עם מכונית המזדה השכורה. הם חברו במקום לכוחות בשטח, סרקו את השטח וקבעו כי מקום המעצר יהיה ביער ורד שנמצא ביציאה מכביש 6 ליד המחצבות.

הצוותים שאמורים היו לבצע את המעצר מוקמו במקומם.

מועד המפגש המתוכנן שונה פעמים אחדות. הסמוי והשוטר חסיין עמאר המתינו ברכב בצומת ברקאי ובשעה 18:20 קבל הסמוי טלפון מוודיע בו הודיע כי הוא מתקרב לנקודת המפגש שעליה הוסכם. הסמוי וחסיין עמאר הגיעו לנקודת המפגש בשעה 18:30. בשעה 18:53 לערך הגיע ג'יפ פאג'רו קצר בצבע לבן וחנה לפני רכבם של שני השוטרים. באותו רגע קבל הסמוי שיחת טלפון שבה אמר לו וודיע כי הוא זה שעומד לפניו. הסמוי אמר לוודיע לנסוע אחריו.

הסמוי התחיל להוביל לתוך יער ורד לכיוון צוות המעצר. לפני שהגיעו למקום, אחרי שנכנסו ליער, התקשר וודיע לסמוי והודיע לו כי החומר לא עליו וכי הוא צריך לחזור לכביש הראשי, כי החומר עם אחיו ברכב אחר. בזמן שהסמוי הסתובב עם הרכב, וודיע עצר את רכבו, ירד ממנו ונכנס לרכב המזדה של שני השוטרים וישב בספסל האחורי. וודיע הדליק את האור ברכב והסמוי זיהה את האיש כוודיע אבו רקייק שאת תמונתו ראה במשרד המשטרה. הסמוי ווודיע לחצו ידיים וזה האחרון שב ואמר כי החומר אצל אחיו המצוי בכביש הראשי, וכי הם יצטרכו לצאת לכביש הראשי. וודיע אמר לסמוי כי הוא רוצה לבצע את העסקה במקום שבו המתין אחיו על הכביש.

על הכביש הראשי, כמאה מטר מהמחצבות, הצביע וודיע על רכב הונדה שעמד בצד ואמר לאחיו כי זה אחיו וכי הסמים אצלו. הסמוי אמר לוודיע להחזיר את אחיו לצומת ושיכנס אחרי הסמוי ליער. הסמוי שמע את וודיע אומר במכשיר מירס לאדם שהיה ברכב ההונדה לחזור לצומת "ואז ההונדה התחילה לחזור לכיווננו בנסיעה ברוורס".

בזמן שוודיע נסע בתוך רכבם של השוטרים נסעה מכונית המיצובישי פג'רו כל העת אחרי רכבם של השוטרים.

לאחר שרכב ההונדה הגיע לכיוון רכבם של השוטרים חזר וודיע לרכב הפג'רו. הסמוי בקש מחסיין עמאר להתקדם לכיוון צוות המעצר, היינו, לתוך יער ורד. הם נכנסו כחמישים מטרים לתוך יער ורד, במקום שהסמוי ידע כי צוות המעצר ממוקם, "וחנינו רכב ליד רכב". שני השוטרים יצאו מרכבם וגם השניים שהיו ברכב ההונדה יצאו מרכבם. וכך מתאר הסמוי את המשך השתלשלות העניינים:

"(...) הבחור שישב ליד הנהג בהונדה, שאחרי המעצר הוברר לי שמדובר בנאיף אבו עסה (היינו, המשיב 1. ע.ג.) הגיע לתא המטען של ההונדה, פתח אותו והוציא ממנו שתי שקיות ניילון ואמר לי בבקשה זה החומר. אני לקחתי את שתי השקיות שהעביר לי נאיף והלכתי לתא מטען של המזדה שחנתה במרחק מטר מההונדה. פתחתי את התא מטען והוצאתי משם חבילה של כסף מצולם שהיתה עטופה בשקית ניילון אדומה. באותו שלב לקחתי את הכסף והחומר שמסר לי קודם נאיף וחזרתי אל ההונדה, שמתי את הכסף והשקיות שבתוכם החומר החשוד כסם על גג ההונדה.

על פי הסכם עם צוות המעצר הורדתי את הכובע צמר שהיה על ראשי שהיווה סימן לביצוע המעצר וחכיתי שיבוצע המעצר, לאחר מספר שניות, כיוון שלא בוצעה שום פעולה מצד צוות המעצר הנחתי שהם לא רואים את הסימן המוסכם ואז חסיין שכנראה גם שם לב לכך שלא מבוצע המעצר סימן לי עם היד שאנחנו נבצע את המעצר צעקנו משטרה עצור ותפסנו אותם בידיהם כשאנו מצמידים אותם לרצפה. אני בצעתי מעצר של נאיף אבו עסה ואילו חסיין ביצע את המעצר של השני שזוהה אחר כך כזידאן אבו סולב (היינו, המשיב 2. ע.ג.) ואז הצטרף צוות המעצר ששמע את הצעקות וכבל אותם. לאחר ביצוע המעצר בשעה 19:03 הגיעה שיחה לפלאפון שהיה ברשותי ווודיע היה על הקו ושאל אותי אם הכל בסדר וקבלתי את החומר ושאל אם אחיו הגיע אלי. אני אמרתי שהכל בסדר והחומר אצלי ואז נותקה השיחה.

לקחתי את החומר החשוד כסם מסוכן מסוג הרואין ונסעתי יחד עם חסיין עמאר לכיוון המטה".

הסמוי חזר על אותם פרטים גם בדו"ח הפעולה מיום 28.11.04 (מסמך ו' בחומר הראיות).

ב. השוטר חסיין עמאר, תאר את ההתרחשויות בהודעתו מיום 28.11.04 (מסמך ז' בחומר הראיות). דבריו של השוטר עמאר תואמים את דברי הסמוי. וכך תאר השוטר עמאר את ההתרחשויות מרגע ששני כלי הרכב, המזדה של השוטרים וההונדה של שני המשיבים, חנו זה ליד זה, ולאחר שיושבי שתי המכוניות יצאו מהן:

"(...) הבחור שישב במושב הקדמי ליד הנהג ניגש לתא מטען של רכב ההונדה ומתוך תא המטען הוציא שתי חבילות נפרדות שהיו בתוך שקיות ניילון שקופות ובתוכם שתי חבילות עטופות בנייר הדבקה חום. ולאחר מכן ניגש ליא'5006 ומסר לו את שתי החבילות. יא' 5006 לאחר שקבל את שתי החבילות עם החומר החשוד כסם ניגש לרכב המזדה שהיה ברשותנו ופתח את תא המטען ומתוך תא המטען הוציא שקית ניילון אדומה ובה היה הכסף ואת החומר שקבל מהבחור שיצא מההונדה מהמושב ליד הנהג ואת השקית עם הכסף הניח על תא המטען של רכב ההונדה שבו הגיעו שני הבחורים. לציין שקודם לכן, הבחור שנהג ברכב הלך הצידה ועמד להשתין בשלב זה אני סימנתי עם היד ליא' 5006 שהוא יעצור את הבחור שמסר לו את החומר ואני הלכתי לבחור שעמד הצידה והשתין ושנינו בצענו את המעצר של שני החשודים תוך כדי שאנחנו צועקים עצור משטרה. אני חבקתי את הבחור והשכבתי אותו על הרצפה. בשלב זה צוותי המעצר שהתמקמו מבעוד מועד בזירה יצאו ממקום המסתור (...)".

7. גירסת המשיב 1 בהודעתו במשטרה

א. המשיב 1 נחקר במשטרה סמוך לאחר שנעצר, ביום 29.11.04 בשעה 00:33 כחשוד בסחר בסמים ובקשירת קשר לפשע.

המשיב 1 טען כי לא ידע "כי נפלתי לעסקת סמים ונפלתי קורבן לאחד בשם אבראהים".

ג. המשיב 1 סיפר כי ביום 28.11.04 הוא היה במרכז תל שבע עם מכוניתה של אחותו, רכב מסוג ג'יפ פג'רו בצבע לבן מודל 2001. לדבריו, הוא פגש שם את המשיב 2 שאותו הוא מכיר מזמן מן הכפר. משיב 2 היה, בזמן שהמשיב 1 פגש בו, עם רכבו מסוג הונדה. המשיב 1 נכנס לרכבו של משיב 2 "ודברנו על סתם שטויות". תוך כדי כך הופיע אחד אבראהים המוכר לו מכך שהוא מסתובב הרבה בכפר. לדבריו, אבראהים קרא לו ולקח אותו הצידה, כשמשיב 2 נשאר לבדו ברכב ואינו שומע את השיחה. אבראהים שאל של מי רכב הפג'רו שבו נהג משיב 1 קודם לכן. האחרון השיב כי הרכב שלו. לדברי המשיב 1 -

"(...) ואבראהים אמר לי האם אתה רוצה אלף שקל? אני אמרתי לאבראהים כן. ואני שאלתי את אבראהים למה הוא רוצה לתת לי אלף שקל – אבראהים אמר שאני אתן לו את הג'יפ שלי ושאני אסע אחריו – הכוונה שאבראהים יסע ברכב שלי ואני עם זידאן ניסע ברכב של זידאן ההונדה אחרי אבראהים".

וכך היה. לדברי המשיב 1 הוא הבחין כי יחד עם אבראהים נסע ברכב הפג'רו אדם נוסף שהוא לא זיהה אותו. אבראהים הוביל ברכב הפג'רו ונכנס לכביש מס' 6 לכיוון צפון. לדברי המשיב 1 –

"בסוף כביש 6 עצר אבראהים עם הג'יפ שלי בצד הכביש ירד מהג'יפ והיה ביד שלו שקית ניילון שהיה שתי חבילות ואבראהים בא לצד שלי, אני ישבתי ליד הנהג זידאן, ואני פתחתי את חלון הדלת ואז אבראהים זרק את השקית שהיתה בידו בין הרגליים שלי ואמר לי סעו אחרי. ואבראהים עלה לג'יפ שלי שוב פעם ונסע ואני וזידאן נסענו אחרי הג'יפ (...)".

לדבריו, בשלב מסויים היו מכונית ההונדה והג'יפ שבו היה אבראהים זה ליד זה–

"(...) ואבראהים אמר לנו, אני וזידאן, תסעו אחרי הרכב הלבן (היינו, המזדה שבה נסעו השוטרים. ע.ג.) ותנו לו את השקית, הכוונה לשקית שאבראהים נתן לי בכביש 6 כאשר עצרנו. ואז אני וזידאן נסענו עם ההונדה אחרי הרכב הלבן לתוך הכביש שנכנס ליער. ואחרי נסיעה של כמה דקות נעצר הרכב הלבן ואנחנו, אני וזידאן אבו סולב, עצרנו לידו. אני ירדתי מהרכב ההונדה אני לקחתי את השקית שמקודם מסר לי אותה אבראהים ומסרתי אותה לבחור שירד מהרכב הלבן – בתוך הרכב הלבן היו שני אנשים הנהג ואחד שישב לידו. אני מסרתי את השקית לאחד מהשניים שהיו בתוך הרכב הלבן (...) ואז כאשר הבחור שקבל ממני את השקית הלך לתא המטען של הרכב הלבן פתח אותו והוא הוציא משהו אני לא יודע מה ואז אותו בחור שם את השקית שאני מסרתי לו ואת מה שהוא הוציא מתא המטען ושם אותם על מכסה תא המטען של ההונדה אני חושב ואז פתאום שמענו משטרה תעצור ואז הבנו כי שני האנשים האלה שוטרים (...) ונעצרנו וזהו".

בהמשך הודעתו מסר משיב מס' 1 כי הוטל עליו עונש של פסילת רשיון נהיגה וכי יש עו"ד המטפל בעניין זה.

משנשאל המשיב 1 אם נשמע לו הגיוני שאדם יבוא אליו ויציע לו סכום של 1000 ₪ "כך סתם", השיב המשיב 1 לאמור:

"זה לא סתם. זה בתמורה שיסע באוטו שלי, הכוונה לג'יפ של אחותי”".

המשיב 1 סיפר כי אבראהים הציע 1000 ₪ רק לו, לזידאן לא הוצע סכום כזה. ומשנשאל איך זה שזידאן הצטרף אליהם לנסיעה ברכבו שלו ללא תמורה, השיב, "סתם, זידאן בא איתי כי היה לו משעמם".

המשיב 1 טען כי אבראהים לא אמר לו מלכתחילה לאן הוא מבקש לנסוע עם הג'יפ ולאיזו מטרה. לדבריו, זו היתה הפעם הראשונה שאבראהים לקח ממנו את הג'יפ.

בשלב מסויים בחקירתו, הפסיק המשיב 1 לענות לשאלות שהופנו אליו על ידי החוקר.

8. גירסת המשיב 2 בהודעתו במשטרה

א. המשיב 2 נחקר ביום 28.11.04 בשעה 22:20 תחת אזהרה כחשוד בסחר בסמים מוסכנים וכן בכך שנהג בעת פסילה.

המשיב 2 טען כי הוא ונאיף (המשיב מס' 1) באו "לטייל פה בנצרת. נאיף אמר לי שיש לו חברים שחייבים לו כסף וזה מה שאני יודע. פתאום משטרה עצרה אותנו, אני לא יודע מה קורה".

ב. המשיב 2 ציין כי רכב ההונדה שבו נעצרו שייך לאחיו חאלד.

ג. המשיב 2 מסר בהודעתו במשטרה כי פגש במשיב 1 בתל שבע וזה -

"(...) פנה אלי ובקש ממני לעלות אתו לצפון. הוא אמר לי שיש לו חבר שחייב לו כסף ואני הסכמתי ואני ונאיף באנו לצפון. אני בקשתי מנאיף שימלא לי דלק. נאיף אמר לי שאין לו כסף ואם הוא יקבל כסף מחברים שלו בצפון הוא יתן לי כסף למלות דלק, וזהו.

באנו לצפון ופתאום ראיתי מזדה, אני לא יודע איך הגעתי למזדה הזאת, ושם עצרה המזדה אני הלכתי להשתין. אני לא יודע איפה נאיף הלך. וגמרתי להשתין פתאום שוטר תופס אותי מאחורה, פתאום אומר אתה עצור. זהו".

9. דיון

א. לאחר עיון בטענות באי כח הצדדים, בחומר הראיות שהוצג לעיוני ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לקבל את הבקשה.

ב. אכן, גם לפי דברי שני השוטרים, עסקת הסם המסוכן סוכמה עם וודיע (וודיע עצמו לא נעצר. אמנם נערך מרדף אחרי ג'יפ הפגרו שבו נסעו וודיע והאדם הנוסף שהיה עמו, אולם בסופו של מרדף נמצא הפג'רו נטוש ועקבותיהם של נוסעיו נעלמו).

ברם, סבורני כי בנסיבות העניין מתקיימת כאן חזקה שבעובדה כי המשיבים, יחדיו, החזיקו בסם המסוכן: בש"פ 2726/02 מדינת ישראל
נגד שתיווי אבורשד, דינים-עליון, כרך סא' 320; בש"פ 3921/04 הרוש יהודה נגד מדינת ישראל
, דינים-עליון כרך סז', 778. כמו כן עולה מחומר הראיות שבידי המאשימה כי לכאורה פעלו המשיבים יחדיו לספק את הסם המסוכן לשני השוטרים וכי עשו בסם המסוכן עסקה אחרת, והכל ללא היתר כדין.

את ואף זאת: המשיבים נסעו יחדיו במכונית שבה היו סמים מסוכנים. המשיב 1 סיפר בהודעתו כי אדם בשם אבראהים (שעל פי הראיות הנסיבתיות שבידי המאשימה הוא הוא וודיע שעמד בקשר עם הסמוי וסיכם עמו את ביצוע עסקת הסם) מסר לו חבילה שאותה נתבקש למסור לנוסעי המזדה (השוטרים). המשיבים נסעו, על פי ההוראות שקבלו, אחרי רכבם של השוטרים ונכנסו ליער, בשעת ערב, ושם נמסר הסם המסוכן לידי השוטר. למשיבים אין כל הסבר המניח את הדעת למעשיהם במקום. בסופו של דבר הוברר כי החומר שמסר המשיב 1 לידי הסמוי היה סם מסוכן מסוג הרואין. עובדות אלה יחדיו מוכיחות לכאורה כי וודיע והמשיבים נועדו יחדיו לשם מטרה משותפת, היינו, סחר בסם מסוכן: השוו לדברי כבוד השופט (כתוארו אז) לנדוי בע"פ 444/75 יחזקאל לוי נגד מדינת ישראל
, פד"י ל' (1) 614.

ג. כעולה מן הציטוטים שהובאו לעיל, המשיבים מוסרים גרסאות שונות וסותרות באשר לנסיבות שהביאו אותם ליער שבו נמסרו הסמים לידי הסמוי. אין בהסבריהם הסותרים של המשיבים כדי להחליש את המסקנה הלכאורית המרשיעה העולה מן הראיות שפורטו לעיל: השוו לדברי כב' השופטת דורנר בבש"פ 4601/01 עומר חאג' ואחרים נגד מדינת ישראל
, דינים-עליון כרך נט, 433.

המסקנה היא, על כן, כי יש בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

ד. האם יש מקום לחלופת מעצר במקרה זה?

ומה כי אין צורך להכביר מילים על כך שלאור הוראת סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק המעצרים הרי שהעבירות המיוחסות למשיבים מקימות חזקת מסוכנות. למותר לציין כי חזקה זו לא הופרכה על ידי המשיבים.

סבורני כי חומרת העבירות שבהן מדובר, כמות הסם המסוכן שבה עסקינן וטיבו של הסם (מדובר בסם הידוע לשמצה כ"מוות הלבן") כל אלה אינם מאפשרים את שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר. מה גם שכנגד המשיב 2 תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה אם יורשע המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום הנדון כאן: השוו לבש"פ 2726/02 מדינת ישראל
נגד שתיווי אבורשד, דינים-עליון, כרך סא' 320; בש"פ 8114/02 אבו חסירה מוחמד נגד מדינת ישראל
, דינים-עליון כרך סב' 718.




10. אחרית דבר

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם בתיק פלילי 3193/04 של בית משפט זה.

פיסקה 10 של החלטה זו הושמעה בפומבי בנוכחות המשיבים עצמם ועו"ד אמיר אזרייק המופיע היום גם בשם חברתו עו"ד גב' אסתר בר-ציון ועו"ד ערן בר-אור ב"כ המבקשת, והעתק מן ההחלטה נמסר לצדדים.


ניתנה היום כ"א בטבת, תשס"ה (2 בינואר 2005).

מותר לפרסום מיום 2.1.05.

עודד גרשון
, שופט




הקלדנית: חנה נ.









בש בית משפט מחוזי 5704/04 מדינת ישראל נ' נאיף בן מוסא אבוא עצא ,זיידן בן אברהים אבו סולב (פורסם ב-ֽ 02/01/2005)