פסקי דין על שאול וקסמן | פסקי דין על עו"ד עמיחי אסנפי

15991-08/10 סע     10/08/2014




סע 15991-08/10 שאול וקסמן נ' עו"ד עמיחי אסנפי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ס"ע 15991-08-10



לפני:

כב' השופטת
ד"ר אריאלה גילצר-כץ

ה
תובע והנתבע שכנגד
:
שאול וקסמן
,

ת.ז. 014247993
ע"י ב"כ עו"ד: רפאל קויתי
-

ה
נתבע והתובע שכנגד
:
עו"ד עמיחי אסנפי
,
ת.ז.
028023059
בעצמו

פסק-דין

האם התובע, סטודנט למשפטים, עבד אצל הנתבע, עו"ד עצמאי העוסק בתחום הפלילי כנהג וכשליח או שמא ביצע גם עבודה במסגרת טרום התמחות- זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעת בית הדין.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות וטענות הצדדים:
1.
התובע היה סטודנט למשפטים בתקופה הרלוונטית לתביעה. התובע החל לעבוד אצל הנתבע ביום 11.10.09. לטענת התובע, סיים לעבוד אצל הנתבע ביום 8.4.10 ולטענת הנתבע, ביום 18.3.10.

2.
הנתבע, עו"ד עצמאי העוסק בתחום הפלילי ומשמש כסנגור גם מטעם הסנגוריה הציבורית.

3.
מיום 17.12.07, בטרם החל התובע לעבוד אצל הנתבע, שימש הנתבע כבא כוחו של התובע בתיק פלילי שהתנהל כנגד התובע. ביום 13.9.09 הסתיים ההליך הפלילי ללא הרשעה וצו מבחן לשנה.

4.
בתקופה הרלוונטית לתביעה רישיון הנהיגה של הנתבע נשלל. התובע שימש כנהגו של הנתבע ברכבו של התובע וכשליח. הצדדים חלוקים בדבר עיסוקיו האחרים של התובע במשרד הנתבע.

5.
רישיון הנהיגה של הנתבע הוחזר לו ביום 1.4.10.

6.
ביום 24.3.10 הפסיק התובע להתייצב במשרד הנתבע.

7.
ביום 1.4.10 שלח התובע מכתב לנתבע באמצעות הפקס (ת/2):


"לפני כ- 1/2 שנה (בחוה"מ סוכות) נפגשנו במשרדך והצעת לי לעבוד איתך כ-תרום מתמחה וכמתמחה בתום תקופת הלימודים.

אכן מאוד שמחתי, אחזתי בהצעתך בשתי ידי. מבחינתי זה היה כל כך מפתיע ומרגש – כחלום שמתגשם. באתי לעבודה בשמחה, מלא רצון טוב לבצע את כל אשר תבקש.
...

ומין הכלל על הפרט – ידוע לך כי:

1) יצאתי כל יום לעבודה בשבילך ולפניך, חזרתי לביתי אחריך.

2) הסמסטר היו לי כ-16 קורסים – אשר ברובם לא זכיתי לראות לדאבוני אף את פני המרצים – לנוחיותך.

3) עמדתי בכ-12 בחינות, תוך לחץ מטורף, לילות ללא שינה התקפי חרדה בשל פחד מכישלון וציונים מבישים בתקוות ותחנוני סרק להיתחשבות מצידך.

4) על גבי ילד בן-6 המאושפז כ-5 חודשים, אשר אין לו איש מלבדי, שלא כמוך.

5) מצבי הכלכלי גרוע, אין לי מים חמים, טלפון מנותק, גג דולף, חובות ועיכולים, ואתה – מקור פרנסתי היחידי.

6) עברתי יסורי גוף ונפש ואני נאבק שנים להשרדות, ולא לנהנתנות.

...

לסיכום: כעת אני חולה, שבור ומדוכא. התחלתי בטיפול הראוי למצבי ובשל כך לא אוכל להיפגש איתך בימים הקרובים – עד אשר תתעודד רוחי ובינתים:
אתפלל לשפיעותך, לפרנסתך ולמצוינות שקול דעתך, בתקווה כי תשכיל לבנות קומת מ.ל.ך. ..."

(שגיאות הכתיב במקור – א.ג.כ.)


9.
בין הצדדים התנהלה התכתבות באמצעות מסרונים עוד קודם למכתב שנשלח ע"י התובע ואף לאחריו (נספח ת/3 לכתב התביעה):

24/03/10
הנתבע-
"לא ברור לי מה קורה פה. תודה רבה נפגש מחר כרגיל"



25/03/10
התובע-
"ללמוד, מועד ב', לא מסוגל "כרגיל", מונית עלי, קח מהשכר או,
ו מהלואה. תודה וחג שמח! שאול"









הנתבע-
"אסתדר הכי חשוב תרגיש טוב בהצלחה במבחן"



29/03/10
הנתבע-
"חג שמח קיוותי לשמוע את קולך ולשמוע מה שלומך. מקווה שהכל בסדר ונכנסת לרוח החג. ושוב חג שמח לך לתומר ולמשפחתך מדנה ועמיחי אסנפי"



01/04/10
התובע-
"דבר אלי בפרחים, אהובי? נבלו... אמון פצוע. מקריטיניזציה לקונקרטיזציה.? ח"ה עליך!"




הנתבע-
"הצטערתי לשמוע שכך אתה מרגיש. כשתרגיש יותר טוב נא דבר איתי ונסדיר את העניינים לשביעות רצונך המלאה. חג שמח."



8/04/10
הנתבע-
"שאול שלום, אני מבקש שתשאיר את כרטיס החניה והמפתח למשרד בתיבת הדואר במהלך הסופשבוע. אנחנו צריכים לטפל בסיום העסקתך בתחילת השבוע תודה."




התובע-
"למה ומדוע?"




הנתבע-
"תכנס למשרד ביום ראשון ונדבר. מבקש שוב להשאיר המפתח וכרטיס החניה בתיבת הדואר. תודה"




התובע-
"זו הודעת פיטורין?"




התובע-

"?"




הנתבע-
הנתבע-
"ממש לא! נדבר ביום א?"




התובע-
התובע-
"עיין במכתב שקבלת בו היתר אני מודיע לך כי אני חולה. אגב אני עדיין חולה + אל תשכח להכין כל השכר, הלואה, דלק ו... ואותך ברורות אני דורש תשובה!"





הנתבע-
"מבקש שוב להשאיר את כרטיס החניה והמפתח בתא הדואר. תשובות תקבל כשתגיע למשרד ביום א."




התובע-
"אני כת-מ שלך + מאמן אישית אומר: תחזור בתשובה, לזלול חזיר+סדר באילת+כרישות ואני+תומר נמות? עו"ד יהודי באשר מ+כ – תיבת דואר? אחרי שניצלת+עשקת+רימית? זה מכוער במיוחד!???"




הנתבע-
"שאול הסגנון הזה לא מכובד ומעליב. יותר פשוט לומר שזה לא מתאים לך לעבוד אצלי ולהמשיך הלאה."




התובע-
"ממש, ממש לא נכון! אל תכה חטא על פשע! אתה להיתעלל בי? אני לא עבד בארץ ישראל. אני שווה בדיוק כמוך."




התובע-
"אני מבקש לשלוח הערב את שכנתי נורית גזית ולהביא אל דלתות ביתך – שלש מאתיים ששמרתי בנאמנות. מפתח. כרטיס חניה. תתבייש."




התובע-
"???"



09/04/10

הנתבע-
"שלום שאול, חשבתי רבות ברצוני ליישר את ההדורים ולפתוח דף חדש. אשמח שנקבע להיפגש כשתרגיש יותר טוב. בהערכה עמיחי. שבת שלום."




התובע-
"תודה שהשכלת להבין שאני חולה. ראה הודעות בעיון!... וזה רק א'... שבת קשר ומבורך! בהערכה וכבוד שאול."




הנתבע-
"נקבע להיפגש כשתרגיש יותר טוב. בהערכה עמיחי. שבת שלום."

10.
ביום 13.4.10 הגיש התובע תלונה במשטרה כנגד הנתבע בגין קיפוח, עושק וגזל; התלונה נגנזה.

11.
ביום 16.6.10 הגיש הנתבע תלונה כנגד התובע על סחיטה באיומים. התובע הורחק מהנתבע בהוראת קצין משטרה למשך 30 יום, תוך איסור על יצירת קשר עם הנתבע (נספח ח' לכתב ההגנה).

טענות התובע:
1.
בין הצדדים סוכם כי התובע יבצע עבודה משרדית בתקופת הטרום התמחות ויקבל 25 ₪ לשעה. הנתבע הבטיח לתובע כי יקבל תוספת שכר על עבודתו כנהג. הנתבע הבטיח לתובע התמחות במשרדו לאחר שיסיים את לימודיו.

2.
בכל תקופת עבודתו שילם לו הנתבע 7,400 ₪ בלבד.

3.
התובע עבד בממוצע 10 שעות ביום למעט תקופת הבחינות, שבה עבד 5 שעות ביום (13 ימים).

4.
הנתבע נותר חייב לתובע כספים בגין שכר עבודה (37,600 ₪), תוספת שכר בעבור שעות נוספות (2,100 ₪), החזר הוצאות דלק (4,800 ₪) והחזר עבור החזקת רכב (9,000 ₪).

5.
כמו כן הנתבע לא שילם לתובע דמי מחלה (למשך 7 ימים מיום 24.3.10), דמי חגים ודמי הודעה מוקדמת. כמו כן עותר התובע לפיצוי בגין הפרת חוזה (50,000 ₪) ופיצוי בגין נזקים לא ממוניים (50,000 ₪).

6.
סה"כ נתבעים סך של 157,975 ₪.

7.
לעניין התביעה שכנגד טוען התובע שהנתבע ייצג לקוח שלא היה מרוצה מגובה שכ"ט והנתבע הסכים להחזיר לו חלק מהשכ"ט (3,200 ₪). הנתבע הורה לתובע להיפגש עם אותו לקוח בביתו לאחר שעות העבודה ולהחזיר לו את הסכום, אלא שהלקוח לא הגיע לביתו של התובע והתובע דיווח על כך לנתבע. בסוף העסקתו אמר הנתבע לתובע כי סכום זה יהיה חלק משכרו.

8.
התובע ביקש משכנתו, גב' נורית גזית, לגשת אל הנתבע להחזיר לו את המפתחות, כרטיס החניה והסך של 3,200 ₪. התובע אף שלח מסרון לנתבע אולם הנתבע לא השיב לו. גב' גזית התקשרה לנתבע וביקשה להעביר לו את הכסף, המפתחות וכרטיס החניה. הנתבע אמר לגב' גזית שהוא אינו יכול להיפגש איתה ושהתובע יכול לקחת את הכסף והוא חלק משכרו.

9.
התובע קיבל רק 4,200 ₪ ל- 6 חודשי עבודה והנתבע לא השיב לו את הוצאות הדלק בסך 800 ₪ לחודש.

10.
התובע עבד חינם תוך שהוא מממן את הנתבע.

11.
התנהגותו המחפירה של הנתבע גרמה לתובע למחלת סוכרת קשה.

12.
הנתבע הפר את חסיון העו"ד-לקוח כאשר צירף מסמך מתיקו הפלילי של התובע.

13.
התלושים שהוצגו הודפסו לאחר שהתובע פוטר ויום לפני שהנתבע הגיש תלונה במשטרה כנגד התובע. התלושים הוכנו לצורך התביעה והם פיקטיביים.

14.
התובע עבד בפועל עד ליום 24.3.10. התובע צירף קבלות על תשלום חניה מיום 18.3.10 ו- 24.3.10.

15.
שעות החניה על פי הקבלות מוכיחות שהתובע לא עבד במתכונת הנטענת ע"י הנתבע.

16.
הנתבע לא הציג רישום של שעות עבודה ואף התלושים מראים על היקף של 70% משרה.

17.
המחשב הנישא שימש את התובע במשרד ולא נרמז כי המחשב ישמש כשכר עבודה ולכן אף לשיטת הנתבע נותר הוא חייב לתובע שכר עבודה בגובה של 5,960 ₪, מחירו של המחשב.

טענות הנתבע
1.
לאחר שסיים הנתבע את הטיפול בתיק הפלילי של התובע, הציע התובע לנתבע לעבוד אצל הנתבע במשרה חלקית. הנתבע הבהיר לתובע שהוא נמצא בשלילת רישיון וכי הוא זקוק לנהג לרבות ביצוע שליחויות עבור המשרד.

2.
הנתבע הציע לתובע עבודה כנהג במשרה חלקית.

3.
התובע לא ביצע עבודה משפטית אצל הנתבע.

4.
בין הצדדים סוכם שישולם 30 ₪ נטו לשעה על פי היקף המשרה בו יעבוד, בנוסף ישולמו לו הוצאות הדלק.

5.
לבקשת התובע ומאחר שהוא איננו מנהל חשבון בנק, בשל עיקולים והכרזתו כפושט רגל, ישולם שכרו במזומן או בהמחאה ולא בהעברה לחשבון הבנק.

6.
לאחר כחודש סיכמו הצדדים כי ישולם לתובע שכר גלובלי בגובה של 3,500 ₪ הכולל את כל הוצאותיו לרבות הוצאות דלק והחזקת רכב.

7.
המחשב שנרכש בעבור התובע, לא הובא מעולם ע"י התובע למשרד הנתבע. התובע השתמש במחשב לשימושו האישי בלבד.

8.
התובע התלווה פעמיים בלבד להופעותיו של הנתבע בבית המשפט.

9.
התובע היה אוסף את הנתבע מביתו ומסיע אותו למשרד הנתבע ומשם לבית המשפט. התובע שב להסיע את הנתבע בצהרים למשרדו או לביתו. עד אז היה פנוי התובע לעיסוקיו.

10.
התובע עבד כ- 4 שעות מידי יום.

11.
עד חודש ינואר 2010 ביצע התובע עבודתו באופן סביר. אולם עקב משבר אישי קשה (בשל צנעת הפרט ומאחר שהתיק איננו חסוי לא יפורטו הנסיבות) החל התובע להעדר מעבודתו מבלי ליתן הודעה מוקדמת ומצבו הנפשי החמיר. למרות זאת המשיך הנתבע לשלם את שכרו של התובע.

12.
הנתבע מעולם לא הבטיח להעסיקו כמתמחה.

13.
ביום 18.3.10 ביקש התובע חופשה בת שבוע על מנת שיוכל ללמוד למבחנים. הנתבע נעתר לבקשה.

14.
ביום 25.3.10 בשעה 01:00 בלילה שלח התובע מסרון לנתבע כי לא יגיע לעבודה בשל מחלתו. מאז אותו יום ניתק התובע קשר עם הנתבע.

15.
מחילופי המסרונים בין התובע לנתבע, הבין הנתבע כי דעתו של התובע נשתבשה עליו.

16.
במהלך חודש 2/10 מסר הנתבע לתובע סך של 3,200 ₪ על מנת שיעבירם ללקוח הנתבע.

17.
התובע התפטר מעבודתו כאשר לא חזר לאחר 18.3.10, ובפקס ששלח לנתבע.

18.
הנתבע נפגע מהפקס שנשלח אליו מהתובע ביום 1.4.10 ובו הטיח התובע האשמות חסרות שחר בנתבע. הנתבע ניסה ליצור קשר עם התובע אולם ללא הצלחה.

19.
הנתבע נותר חייב לתובע שכר עבודה בעבור 9 ימי העבודה בחודש 3/10.

20.
ביום 15.6.10 נערכה פגישה בין הנתבע, לתובע ואחיו של התובע, עו"ד רועי וקסמן ז"ל, באותו מעמד ניסה התובע לסחוט את הנתבע כי יפגע בו פיזית ובשמו הטוב, אם לא ישלם לו 50,000 ₪ בגין שכר עבודה שלא שולם. עוד נטען כלפי הנתבע כי התובע חלה בסוכרת בשל התנהגותו של הנתבע. הנתבע הגיש למחרת תלונה במשטרה.

21.
לאחר שהנתבע הגיש תלונה במשטרה כנגד התובע על סחיטה באיומים וגניבה ממעסיק, החליט התובע להגיש תביעה כנגד הנתבע. התביעה הוגשה ממניע של נקמה.

22.
התובע הוא עבריין שהורשע בעבירות אלימות קשות וחולה נפש. הנתבע חשש מהתובע ולכן החליף את מנעול משרדו וכרטיס החניה, במטרה למנוע הגעתו של התובע למשרד.

23.
התובע גנב אלפי שקלים מהנתבע, כסף שהועבר לתובע על מנת שיעביר ללקוח של הנתבע אולם התובע שלשל כספים אלו לכיסו.

24.
התובע התפטר בחודש 3/10 ולכן אינו זכאי לימי החג בגין חג הפסח, שחל לאחר מכן.

25.
הנתבע לא הלין את שכרו של התובע.

26.
בכתב התביעה שכנגד עותר הנתבע להשבת סך של 3,200 ₪ שגנב התובע ממנו וכן מתבקש פיצוי של 10,000 ₪ בגין פגיעה בשמו הטוב של הנתבע.

27.
לתובע הונפקו תלושי שכר ונרשם כי שכרו 3,500 ₪ נטו הכולל דמי נסיעות בגובה של 200 ₪ ברוטו.

28.
מידי חודש משלם הנתבע דמי שכירות בגין חניה בסך 613 ₪ (נספח ד' לכתב ההגנה). הנתבע מסר לתובע את מפתחות המשרד וכרטיס חניה לחניון התת קרקעי והתובע טרם השיבם.

30.
בחודש 12/09 רכש הנתבע בעבור התובע מחשב נישא (נספח ה' לכתב ההגנה) כתשלום למפרע עבור עבודתו העתידית. התובע היה זקוק למחשב ללימודיו ולא היה באפשרותו לקנות מחשב. התובע מעולם לא עשה שימוש במחשב לצורכי עבודה.

עדויות
שמעתי את עדות התובע ואת עדותה של גב' נורית גזית, שכנתו של התובע.
מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו.

הכרעה
לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שצורפו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה.


האם הנתבע שילם לתובע את שכרו?
1.
לטענת הנתבע התובע ביקש ממנו שלא להעביר את שכרו לחשבון הבנק. בדיון נתבקש התובע להמציא לתיק ביה"ד אישור מאת סניף הבנק כי חשבון הבנק של התובע היה פעיל בתקופה הרלוונטית. אישור זה הומצא לתיק.

2.

עיון במסמכי הבנק מעלה כי בניגוד לעדותו של התובע כי חשבונו התנהל בבנק דיסקונט ברחוב ירושלים בתל אביב, חשבונו של התובע התנהל בבנק המזרחי ברחוב סלמה בתל אביב. אין זה סביר שאדם אינו יודע היכן מתנהל חשבונו. זאת ועוד, מעיון בתנועות בחשבון הבנק נראה כי לא היו כלל תנועות בחשבון למעט הפקדות של המל"ל. מסמכים אלו מחזקים את טענת הנתבע כי התובע ביקש לקבל לידיו את השכר במזומן ולא רצה להיות פעיל בו וסיבותיו עימו.


3.
תלושי השכר הוצגו. הנתבע צירף אישור מאת רוה"ח כי הוצאו בזמן אמת ולא כטענת התובע באופן רטרואקטיבי.
על פי ההלכה הפסוקה –

"מקום בו ניתן תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם הוכח, מעדויות אמינות, אחרת"
(דב"ע מז/146- 3 יוסף חוג'ירת נ' שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 19, 27).

4.
לכן הנני קובעת כי התובע קיבל את שכרו במזומן, כפי שמופיע בתלושי השכר.

5.
עם זאת, נראה כי שימוש שנעשה ברכבו של התובע לצורך עבודתו אצל הנתבע איננו משתקף בתלושי השכר, שבהם נרשם כי לתובע שולמו דמי נסיעות בגובה 200 ₪. לפיכך על הנתבע לשלם לתובע סך של 800 ₪ לחודש בגין השימוש ברכב התובע.

אופי עבודתו של התובע
6.
מהעדויות התחוור שהתובע שימש כנהג אצל הנתבע וביצע שליחויות. שוכנעתי כי התובע לא ביצע ולא היה יכול לבצע עבודה משפטית כלל ועיקר ברמה משפטית נאותה (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 30 – 31 ועמ' 10 שורות 8 – 11 לעדות התובע). אמנם פעם אחת הופיע התובע בבית המשפט על מנת לדחות דיון אולם אין בכך להעיד כי אכן ביצע התובע עבודה משפטית. בעדותו לא ידע התובע דבר על העבודות המשרדיות (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 15 – 28 לעדות התובע). עבודתו של התובע הסתכמה בהסעתו של הנתבע מביתו למשרד ולבתי המשפט. ברי כי בעת שהמתין התובע לנתבע בזמן דיוניו של הנתבע בבית המשפט היה חופשי לעיסוקיו. המתנות אלו ערכו שעות.

סעיף 20 (א)-(ג) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי הפסקה של עד 3 שעות אינה חלק משעות העבודה:
"(א)
ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-3/4 שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות; ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג, ההפסקה היא של חצי שעה לפחות.

(ב)
הפסקה לפי סעיף קטן (א) לא תעלה על שלוש שעות.

(ג)
בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה."

7.
תיקון 24 לחוק הגנת השכר, שנכנס לתוקפו ביום 1.2.09, הסדיר את חובת המעביד לנהל פנקס בדבר שעות העבודה באופן שוטף וחייב לכלול רישום שעות עבודה בפועל. אין מחלוקת כי רישום כדין לא נעשה על ידי הנתבע וכן לא נרשם בתלושי השכר מספר ימי העבודה שעבד התובע מידי חודש, אלא נרשם באופן לקוני: 8.5 שעות ליום עבודה. הצדדים לא חלוקים כי התובע עבד 5 ימים בשבוע. לכן, בקיזוז ההפסקות, ברי כי התובע לא עבד בהיקף משרה מלאה.

8.
אולם משהתובע לא ערך דו"ח נוכחות ולא ניתן לדעת כמה שעות עבד התובע על מנת לערוך חישוב אריתמטי, הנני קובעת כי על הנתבע להשלים את שכרו של התובע לשכר מינימום. שכר המינימום בתקופה הרלוונטית עמד על סך 3,850.18 ₪ לחודש. לפיכך על הנתבע להשלים שכר זה בסך 2,116.15 ₪ (5

x
423.23 ₪ הפרשי שכר מינימום לחודש).

שעות נוספות:
9.
כאמור לעיל, התיקון לחוק הגנת השכר חייב לנהל פנקס בדבר שעות העבודה באופן שוטף וחייב לכלול רישום שעות עבודה בפועל. עם זאת כוונת המחוקק לא הייתה כי כל תביעה לגמול שעות נוספות תתקבל, אף אם המעביד נהג בניגוד לדין ולא ערך פנקס שכר או דו"ח נוכחות. אין זה צודק כי בגלל אי עריכת פנקס שכר או כל חבות שחלה על המעביד, ביה"ד יקבל כל תחשיב או שבית הדין יחייב אוטומטית החלת סעיף 26ב(ב) לחוק הגנת השכר (על-פי 60 שעות עבודה נוספות חודשיות). סעיף 26 ב לא נחקק על מנת לתגמל עובדים אשר לא עבדו כלל בשעות נוספות. על פי מאזן ההסתברות לא הצליח התובע לשכנענו כי גרסתו נכונה יותר וזאת נוכח עדותו. התובע לא הניח תשתית עובדתית לביצוע שעות נוספות. לפיכך אין אנו נדרשים להחלת סעיף 26 ב (ב) לחוק, כל עוד לא שכנענו כי התובע עבד שעות נוספות.

10.
אשר על כן, דין רכיב התביעה לשעות נוספות להידחות.
האם נעשה שימוש במחשב הנישא לצורך העבודה?
11.
הנתבע רכש בעבור התובע מחשב נישא אולם במחשב לא נעשה כל שימוש לצרכי העבודה. התובע לא הצליח להצביע בבהירות על כתבי טענות או מסמך משפטי שהכין.

12.
לטענת התובע, המחשב נגנב אולם לא טרח להגיש תלונה במשטרה. שכנתו של התובע שהעידה מטעמו טענה כי ידוע לה שפרצו לביתו של התובע וגנבו מחשב (ראו סעיף 6 לתצהיר גב' גזית). התובע בתצהירו מספר סיפור שונה לפיו באחד הפעמים שלקח את המחשב עמו הוא נגנב (סעיף 45 לתצהיר התובע). על כן גירסת התובע והעדה מטעמו אינן מתיישבות זו עם זו. האם המחשב היה עם התובע בעת שהוא נגנב או שמא בעת פריצה לביתו של התובע נגנב המחשב? עם זאת לצורך הכרעה זו ניתן לתובע ליהנות מהספק כי אכן המחשב נגנב ממנו ולא נלקח על ידו.

סיום יחסי עובד - מעסיק
13.
מחד גיסא, שלילת רישיונו של הנתבע הסתיימה ביום 1.4.10 ולכאורה לא היה לנתבע צורך עוד בשירותיו של התובע. מאידך גיסא, הנתבע נעזר בטרם שלילת רישיונו בשירותיה של עו"ד במשרדו אשר הסיעה אותו כך שיתכן שהנתבע היה ממשיך להעסיק את התובע לאחר ה- 1.4.10.

14.
מחלופת המסרונים שהוצגה עולה בבירור כי ביום 25.3.10 בשעה 01:00 בלילה(!) שלח התובע מסרון לנתבע כי לא יגיע לעבודה, וזאת לאחר שנעדר במשך 7 ימים לצורך חופשה (לימוד למבחנים).

15.
כעולה מהפקס שנשלח ביום 1.4.10 ע"י התובע, התובע נטש את עבודתו אצל הנתבע:

"....לא אוכל להיפגש איתך בימים הקרובים – עד אשר תתעודד רוחי..."
. בכך סיים התובע את מערכת יחסי העבודה בינו לבין הנתבע. באותה עת נותרו בידי התובע מפתחות המשרד וכרטיס החניה.

16.
הנתבע חשש מהתובע ולכן כשביקש התובע להגיע לביתו על מנת להשיב את מפתחות המשרד וכרטיס החנייה סירב הנתבע וביקש מהתובע להגיע ביום ראשון למשרד הנתבע.

17.
לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותה של גב' גזית, שכנתו. גב' גזית העידה כי התקשרה אל הנתבע וביקשה לתאם עימו החזרת הכסף המזומן שהיה לכאורה בנאמנות אצל התובע וכן את מפתחות המשרד וכרטיס החניה (סעיף 5 לתצהיר גזית).

18.

ביום 30.7.12 הוציא ביה"ד צו לחברת פלאפון ובו נתבקשה חברת פלאפון:
"להמציא לעיונו של בית הדין פלט פירוט שיחות נכנסות ויוצאות לחודש אפריל 2010, בין שני מספרי הטלפון הבאים: 050-5551728
(מספר הטלפון הנייד של גב' גזית – הוספה לא במקור) למספרי הטלפון 054-3161184 ו-03-6870011 (מספרי הטלפון של הנתבע – הוספה לא במקור). הנתבע ישא בהוצאות הכרוכות בהפקת הפלט."

חברת פלאפון הודיעה לביה"ד:
"לאחר בדיקה שנעשתה בחברת פלאפון, אציין כי בחודש אפריל 2010, לא התקיימו שיחות נכנסות ו/או יוצאות ממנוי 050-5551728 למספרי המנויים 054-3161184 ו- 03-6870011"

אשר על כן הנני קובעת כי גב' גזית לא התקשרה לנתבע וכאמור לא ניתן לקבוע ממצאים על סמך עדותה.

19.

לפיכך, הנני קובעת כי התובע נטש את עבודתו אצל הנתבע והלכה למעשה התפטר מעבודתו.

האם נטל התובע שלא כדין סך של 3,200 ₪ ?
20.
אין מחלוקת כי הנתבע מסר לידי התובע סך של 3,200 ₪ שאותם היה אמור התובע להעביר ללקוח של הנתבע ואין מחלוקת כי הסך הנ"ל לא הועבר ללקוח. אשר על כן התובע נטל שלא כדין סך של 3,200 ₪ ועליו להשיב כספים אלו.

שכר חודש 3/10
21.
התובע עבד בחודש 3/10 אולם לא קיבל שכר. הנתבע הודה בכך. לפיכך על הנתבע לשלם לתובע שכר בעבור 9 ימי עבודה בחודש 3/10 סך של
1,650 ₪.

דמי חגים
22.
התובע, כאמור, התפטר בסוף חודש 3/10, לפיכך הוא זכאי לתשלום בגין ימי החג שחל ביום 30.3.10 (חג הפסח) אולם לא ליום החג שחל
ב- 5.4.10 (שביעי של פסח). הנתבע ישלם לתובע סך של 183 ₪ בגין יום חג אחד.

מחלה
23.
ביום 13.4.10, עת היה מצוי בימי מחלה, ניגש התובע לתחנת המשטרה להגיש תלונה כנגד הנתבע. אני תמהה אם היה בכוחו לגשת לתחנת המשטרה, מדוע לא יכל להתייצב לעבודה.

24.

זאת ועוד, מיום 24.3.10 התובע לא הופיע לעבודה, לטענתו בשל בעיות בריאותיות, במשך 7 ימים. כעולה מהמסרונים אכן הודיע התובע לנתבע על מחלתו. אותה עת טרם התנתקו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים. אשר על כן על הנתבע לשלם לתובע דמי מחלה בסך 1,275 ₪ (כנתבע בכתב התביעה).

פיצויים בגין הפרת חוזה
25.

לטענת התובע הבטיח לו הנתבע כי עם סיום לימודיו, ביום 1.9.10, יעסיקו כמתמחה.
אולם התברר כי התובע החל ללמוד בחודש 10/08, ולכן ברי כי ביום 1.9.10 טרם יכול היה להתחיל התמחות. אשר על כן גם טענתו זו של התובע קרסה.

26.

על כן דין רכיב תביעה זה להידחות מכל וכול.

פיצויים בגין נזקים לא ממוניים
27.

נוכח השתלשלות העניינים נראה שהתובע הוא זה שגרם לעוגמת נפש לנתבע. אולם בנסיבות העניין ומשלבית הדין שיקול דעת לפסוק פיצויי בגין עוגמת נפש, אינני סבורה כי יש להטיל על התובע עקב מצבו פיצוי בגין עוגמת נפש.

סוף דבר
הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים:
סך של 800 ₪ לחודש (
x
6
חודשים) ובסה"כ 4,800 ₪ בגין החזר הוצאות דלק ורכב.
סך של 1,275 ₪ בגין דמי מחלה.
סך של 183 ₪ בגין יום חג.
סך של 2,116.15 ₪ בגין השלמת שכר מינימום.
סך של 1,650 ₪ בגין שכר עבודה בגין חודש 3/10.
כל הסכומים דלעיל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.10 ועד התשלום בפועל.
שאר רכיבי התביעה נדחים.

התביעה שכנגד - הנתבע שכנגד ישלם לתובע שכנגד סך 3,200 ₪ בגין כספים שנטל התובע שלא כדין. הסכום דלעיל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.10 ועד התשלום בפועל.
שאר רכיבי התביעה שכנגד נדחים.

בנסיבות העניין, אינני רואה מקום לפסוק הוצאות למי מהצדדים.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ד (10 אוגוסט 2014)
י"ד אב תשע"ד
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.



קלדנים אביבה / אסף







סע בית דין אזורי לעבודה 15991-08/10 שאול וקסמן נ' עו"ד עמיחי אסנפי (פורסם ב-ֽ 10/08/2014)