פסקי דין על מחמד סואעד |

5419/14 רעב     14/08/2014




רעב 5419/14 מחמד סואעד נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק רע"ב 5419/14
בבית המשפט העליון


רע"ב 5419/14



לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז


המבקש:
מחמד סואעד



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 13.7.2014 בעת"א 44600-06-14 שניתן על ידי כבוד סג"נ ר' שפירא ובקשה לעיכוב ביצוע


בשם המבקש:
עו"ד דאהר מאדי

בשם המשיבה:
עו"ד אבינעם סגל-אלעד

החלטה

1.
בפני
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.7.2014 (עת"א 44600-06-14, סגן הנשיא
ר' שפירא
). בית המשפט המחוזי דחה את עתירת האסיר שהגיש המבקש נגד החלטת מפקד מחוז צפון בשירות בתי הסוהר (להלן:
מפקד מחוז צפון
) להפסיק את עבודות השירות שהוטלו עליו, כך שירצה את
יתרת עונשו במתכונת של מאסר בבית הסוהר.

2.
המבקש הורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, ונגזר עליו עונש מאסר של שלושה חודשים אשר ירוצו בעבודות שירות, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 חודשים, שלושה חודשי פסילה על תנאי ושישה חודשי מאסר על תנאי.

3.
המבקש החל לרצות את עונשו ביום 6.10.2013. ביום 19.11.2013 המבקש נעצר על-ידי משטרת ישראל בעת שהיה בדרכו לבצע את עבודות השירות כשהוא נוהג, שוב, בזמן פסילה. ביום 20.11.2013 הוגש נגד המבקש כתב אישום נוסף – בגין נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון ושימוש ברכב ללא ביטוח תקף. ביום 25.11.2013 הורה בית משפט השלום לתעבורה בחיפה על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר במתכונת של מעצר בית מלא בביתו, בלוויית תנאים נוספים (מ"ת 4657-11-13, השופט
ג' קרזבוים
). עררה של המדינה על החלטה זו נדחה (עמ"ת 50083-11-13, השופט
א' קיסרי
).

4.
בשל מעצרו נבצר מהמבקש להתייצב להמשך ביצוען של עבודות השירות שהוטלו עליו. המבקש לא יצר כל קשר עם הממונה על עבודות השירות על-מנת לעדכן במצבו, ולכן נשלח אליו ביום 1.1.2014 מכתב רשום לצורך זימונו לשיחת בירור. המכתב נשלח לכתובת שאותה מסר המבקש לממונה על עבודות השירות (לפי סעיף 51ח(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין
)), אולם הוחזר לאחר שלא נדרש על-ידי המבקש. בהמשך, המבקש זומן לשימוע שנקבע ליום 31.3.2014, אך גם זימון זה הוחזר.

5.
בדיון שנערך בעניינו של המבקש בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה ביום 11.2.2014 בעניין תנאי מעצר הבית שלו ניתנה החלטה לפיה סנגורו של המבקש יהיה רשאי לפנות לממונה על עבודות השירות כדי לבדוק את עמדתו בנוגע להמשך ביצוען של עבודות השירות בתוך תקופה זו. בהמשך לכך, ביום 18.3.2014 שלח בא כוחו של המבקש מכתב לאחראי על עבודות השירות ובו ביקש אישור להמשך ביצוען בתקופת מעצר הבית. מכתב זה לא נענה.

6.
ביום 31.3.2014 נערך שימוע לצורך החלטה בשאלה של הפסקת עבודות השירות של המבקש, לפי סעיף 51ט(א) לחוק העונשין. המבקש לא נכח בו, משום שלא קיבל לידיו את המכתב שנשלח אליו על ידי הממונה על עבודות השירות. בתום השימוע המליץ הממונה על עבודות השירות על הפסקתן של העבודות והמשך ריצויו של העונש במאסר בבית הסוהר. בהמשך לכך, ביום 8.5.2014 החליט מפקד מחוז צפון לאמץ את המלצות הממונה על עבודות השירות והורה על הפסקה מינהלית של עבודות השירות של המבקש וריצוי יתרת עונשו במאסר בבית הסוהר.

7.
בחודש מאי 2014 נשלח למבקש מכתב בדואר רשום לפיו הוא נדרש להתייצב לריצוי יתרת עונש המאסר שנגזר עליו בבית הסוהר. מכתב זה, שנשלח גם הוא לכתובת שמסר המבקש, כן הגיע לידיו.

8.
לאחר כחודשיים, ביום 23.6.2014, שלושה ימים לפני תחילת ביצוע עונש המאסר, הגיש המבקש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי נגד החלטתו של מפקד מחוז צפון.

9.
בית המשפט המחוזי דחה את עתירת של המבקש בקובעו כי על מי שמבצע עבודות שירות מוטלת אחריות לאסוף את דברי הדואר המגיעים אליו אל הכתובת שאותה מסר לממונה על עבודות השירות. בנוסף, נקבע כי מששוחרר המבקש לחלופת מעצר חלה עליו חובה לפנות לממונה על עבודות השירות ולתאם את ענייניו, אך הוא לא עשה כן. עוד נקבע, כי העובדה שבית המשפט המחוזי אשר דן במעצרו של המבקש קבע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהוא ביצע עבירה נוספת של נהיגה בזמן פסילה, מספיקה כשלעצמה כדי להפסיק את ביצוע עונש המאסר באמצעות עבודות שירות (בהפניה לרע"ב 426/06
חווא נ' שירות בתי הסוהר

(12.3.2006) (להלן:
עניין חווא
))
. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי על המבקש להתייצב לריצוי מאסרו ביום 10.8.2014.

10.
ביום 7.8.2014 המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הבקשה נדחתה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מאותו יום.

11.
בקשת רשות הערעור שבפני
הוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ביום 10.8.2014. בד בבד עמה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי היא מעוררת שאלה עקרונית בנוגע לחובת השימוע טרם קבלת החלטה על הפסקתן של עבודות שירות. לטענת המבקש, ההחלטה על הפסקת עבודות השירות התקבלה מבלי שנערך לו שימוע כדין.

12.
בתגובת המדינה מיום 12.8.2014 נטען כי יש לדחות את הבקשה. בפתח הדברים נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל חוסר ניקיון הכפיים שבה היא נגועה – בהתחשב בכך שהמבקש טרם התייצב לריצויו של עונש המאסר, למרות שבקשתו לעיכוב ביצועו של פסק הדין נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. עוד טוענת המדינה כי הבקשה אינה מעלה כל סוגיה עקרונית והיא נטועה בנסיבותיו הספציפיות של המבקש. לגופו של עניין, טוענת המדינה כי הימצאותו של עובד שירות במעצר מהווה עילה להפסקת עבודות השירות שלו (בהסתמך על סעיף 51ט(א)(5) לחוק העונשין). בענייננו, כך נטען, נוכח העובדה שהוגש כתב אישום נגד המבקש ונקבע כי קיימות ראיות לכאורה למעצר בית מלא של המבקש, מתקיימת העילה להפסקת עבודות השירות. עוד טענה המדינה כי המבקש נעדר מעבודתו במשך מספר חודשים מבלי ליצור קשר עם הממונה על עבודות השירות בניגוד לסעיף 51ז לחוק העונשין הקובע כי על עובד השירות להודיע לממונה על עבודות השירות על כל הפסקה או היעדרות מעבודות השירות. בעניין זה טוענת המדינה, העובדה שהשימוע נערך למבקש ללא נוכחותו היא תוצאה ישירה של מעשיו, ואין לו להלין אלא על עצמו.

13.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות. הבקשה אינה מעלה שאלה עקרונית, אלא נטועה בנסיבות הקונקרטיות של המבקש (ראו: רע"ב 7/86
וייל נ' מדינת ישראל

(26.6.1986); רע"ב 7465/12
חואג'ה נ' שירות בתי הסוהר
(12.11.2012); רע"ב 3497/12
ארלסקי נ' שירות בתי הסוהר
(24.12.2012), וההפניות שם). בית משפט זה כבר דן בשורה של מקרים שבהם החליט נציב שירות בתי הסוהר להפסיק עבודות שירות בשל הליכים פליליים שבהם היה מעורב מבצע העבודות, על שלביהם השונים (החל בחקירת משטרה ועד להגשת כתב אישום), וכבר נקבע כי הגשת כתב אישום עשויה להוות עילה להפסקת עבודות השירות וכי הדבר נתון לשיקול דעתו של הנציב (ראו: עניין
חווא
, פסקאות 16-15; רע"ב 9148/12
מור נ' מדינת ישראל

, פסקה 5 וההפניות שם (8.1.2013)). טענותיו הקונקרטיות של המבקש אינן מעלות שאלות עקרוניות שלא נדונו בפסיקת בית משפט זה, ולכן הן אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. הוא הדין גם בטענת המבקש כי לא נערך לו שימוע טרם מתן ההחלטה. אף טענה זו נוגעת לנסיבות הקונקרטיות של המקרה, היינו לקביעה כי האשם בכך רובץ לפתחו של המבקש. בשולי הדברים, ייאמר כי ניתן להתרשם כי לאורך כל הדרך המבקש "דחה את הקץ" תוך עשיית דין עצמי בנוגע לעונשים שהוטלו עליו – כשם שלא יצר קשר עם הרשויות ביוזמתו בעקבות מעצרו ואף לא טרח לאסוף את הדואר שנשלח אליו לכתובת אשר מסר, כך גם כעת: את העתירה ואת הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא הגיש ביום שבו היה עליו להתייצב למאסר והוא אף לא התייצב למאסרו למרות שלא ניתנה כל החלטה בדבר עיכוב ביצועו של עונש המאסר.

14.
אשר על כן, דין הבקשה להידחות. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

15.
למותר לציין שפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לרבות הוראת ההתייצבות במאסר בבית הסוהר הכלולה בו, עומד על כנו, ומוטב יעשה המבקש אם יתייצב ללא אלתר לריצוי עונש המאסר שהושת עליו.


ניתנה היום, י"ח באב התשע"ד (14.8.2014).



ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14054190_a02.doc

שצ
+הג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






רעב בית המשפט העליון 5419/14 מחמד סואעד נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 14/08/2014)