פסקי דין על רחל דוידיאן | פסקי דין על איילון חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב | פסקי דין על שי אליהו |

3377/00 א     23/12/2004




א 3377/00 רחל דוידיאן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ, שי אליהו




1
בתי המשפט
א 003377/00
בית משפט השלום רמלה
23/12/2004
תאריך:
כב' השופטת אסתר נחליאלי - חיאט

בפני
:

רחל דוידיאן

בעניין:
התובעת
טננבוים אלעזר

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . איילון חברה לביטוח בע"מ

2 . אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ

3 . שי אליהו
הנתבעים
תגר מרדכי
ו/או איריס קוטלר
ואח'
ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

התובעת, ילידת 1972, נשואה ואם לשלושה ילדים קטינים. ביום 13.12.99 נפגעה התובעת בתאונת דרכים. (להלן: "התאונה").
מאחר שהצדדים לא חלקו על תחולת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ועל החבות הביטוחית, הרי ששיעור הנזק וגובה הפיצוי לו זכאית התובעת הן הפלוגתאות שבפני
.
התאונה -
בתאריך הנקוב לעיל נפגעה התובעת לטענתה, בחלקי גוף שונים, ובעיקר בראשה ובצווארה, היא הועברה לבית -חולים "איכילוב", ושוחררה בו ביום.
הנכות הרפואית-
שני מומחים רפואיים מונו ע"י בית המשפט על מנת שיחוו דעתם לגבי מצבה של התובעת כתוצאה מן התאונה. האורטופד, ד"ר ליברטי, והנוירולוג, פרופ' רביי.
1. בתחום האורטופדי קבע ד"ר ליברטי כי לתובעת נותרה נכות לצמיתות בשיעור של 3%, נכות הנובעת מהגבלה בתנועות הצוואר. ד"ר ליברטי לא הוזמן להחקר על חוות דעתו.
2. בתחום הנוירולוגי קבע פרופ' רביי כי לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 15% בגין דיסטוניה צווארית. אלא שקביעתו זו התייחסה לשיעור הנכות ממנה סובלת התובעת בכלל, בעת בדיקתה, בשונה מקביעתו לגבי שיעור הנכות שנגרמה כתוצאה מן התאונה.
לטעמו יש לייחס 7.5% לגורם הגנטי, ו- 7.5% ייחס המומחה לאירוע התאונה.
בפני
פרופ' רביי עמדו מסמכים רפואיים מחדר מיון בבית חולים איכילוב, העתק תיק מעקב מרפאה, וכן העתק תיק מרפאה נוירולוגית (ד"ר אלעד), ותיעוד רפואי נוסף, וגם מחקרים ומאמרים לענין הדיסטוניה ועל כל אלה ביסס את קביעותיו.
המומחה נחקר ארוכות בבית המשפט כשכל אחד מן הצדדים ניסה לקבל אישור לטענותיו, הנתבעות ביקשו ללמוד כי יש לייחס הנכות לסיבות אחרות ולא לתאונה, ומאידך ניסתה התובעת להראות כי יש לייחס את כל שיעור הנכות לתאונה, מאחר שמדובר בתובעת בעלת "גולגולת דקה".
לשאלות הצדדים הבהיר המומחה כי לא יכול היה לקבוע קטגורית האם נגרמה הנכות מן התאונה או שמא התפרצה בגלל הפגם הגנטי. הוא גם לא יכול היה לשלול שהנכות היתה נגרמת בלאו הכי גם ללא התאונה, ולכן סבר כי יש לייחס לתאונה רק 50% משיעור הנכות שמצא כי יש לתובעת (עמ' 24 שורות 17-19 וכן עמ' 29). את דבריו ביסס המומחה על מחקרים רפואיים ועל הבדיקה היסודית שערך לתובעת.
המומחה שלל את הסיבות הנוספות לדיסטוניה, סיבות שהוצגו בפני
ו, קרי הסיבה הספונטנית והסיבה על רקע פסיכוגני. פרופ' רביי קבע כי הסימפטומים שמצא אצל התובעת מתאימים לדיסטוניה כתוצאה מחבלה או כתוצאה מפגם גנטי ולא מרקע פסיכוגני. (עמ' 25 שורות 24-25; ובעמ' 26 שורות 4-11).
לדברי המומחה "הדיסטוניה המאוחרת שהופיעה עד שנה אחרי הטראומה דומה במהותה מבחינת הבדיקה לחלוטין לדיסטוניה המולדת...אני לא יכול לקבוע בדיוק אם זה בעקבות טראומה בלבד או מולד בלבד...לא ניתן למצוא הבדלים בבדיקה קלינית ולהבחין בין דיסטוניה מאוחרת לפוסט טראומטית ודיסטוניה מולדת...אמרתי שבמקרה שלפני אני לא יכול לשלול והדגשתי את זה שמדובר בנטיה מולדת של מחלת דיסטוניה, יש לה כל מיני תופעות שאנחנו גם רואים אנשים עם דיסטוניה משפחתית, אין לי כלים לדעת כך או כך ולכן ראיתי לנכון לחלק 50% ו-50%" [עמ' 29] .
אומר כי קראתי את חוות הדעת של המומחה, וכן שמעתי את עדותו עת נחקר בפני
זמן ארוך וממצה, והסברו, המבוסס על הבדיקה כמו גם על הספרות, נשמע הגיוני ועל כן אני מאמצת את קביעותיו. משמע כי לא ב"גולגולת דקה" עסקינן, שכן המומחה לא יכול היה לקבוע את הקשר הסיבתי הדרוש בין התאונה לבין הנכות, משלא יכול היה לקבוע כי קיים קשר סיבתי וגם לא לשלול אותו, קבע את קביעותיו שנשמעו כאמור הגיוניות ואני מאמצת אותם.
עובר לתאונה סבלה התובעת מבעיות רפואיות. ברישומים הרפואיים עולה כי קיים חשד לעקמת, וכי קיימת סטיה קלה במבנה עמוד השדרה ללא הפרעות. גם תלונות על כאבים בגב נמצאו ברישומים הרפואיים ולאלה מתייחס המומחה האורטופדי. לעומתו ציין פרופ' רביי כי לא התייחס בחוות דעתו לבעיות הגב והצואר עליהם קיים רישום רפואי מאחר שהם לא נראו לו רלבנטיים.
על אף הבעייתיות במספר נקודות בעדותו של המומחה שמונה בתחום הנוירולוגי, לא מצאתי להתערב במסקנותיו כפי שעלו מעדותו בבית המשפט, וכאמור אימצתי את קביעותיו.
לאור כל האמור לעיל, נכותה הצמיתה של התובעת כתוצאה מן התאונה היא 3% בגין הגבלה בתנועות הצוואר ו - 7.5% בגין דיסטוניה בצוואר.
אינני מקבלת את טענת הנתבעות שמדובר בנכויות חופפות. ד"ר ליברטי הדגיש כי חוות דעתו מתייחסת לתחום האורטופדי בלבד וכי נוירולוג צריך לחוות דעתו לגבי הנכות הנובעת מהרעד וההטיה הצוארית, וכך נעשה, ואכן פרופ' רביי שבדק את התובעת הדגיש כי בחוות דעתו ממצאים נוירולוגיים בלבד. (עמ' 20 שורות 16-25 ועמ' 21 שורות 1-4).
מכאן ששיעור הנכות הרפואית המשוקללת שנותרה לתובעת כתוצאה מהתאונה הוא 10.275%.
אשר לנכות התפקודית, התובעת אומדת את שיעור נכותה בהיבט זה על 20%, בהתבסס על העובדה שבשל מוגבלותה לא מצאה עבודה כי היא מתבישת לצאת לעבודה במצבה הפיסי(עמ' 10 שורות 7-9) "בתקופה אחרי שהתחילו לי הרעידות בצוואר ובראש התבישתי לצאת החוצה ולא ידעתי מה לעשות אז הלכתי לעזרה פסיכולוגית". עוד טוענת התובעת כי היא מתקשה בתפקוד ובעבודות משק הבית, וכי מצבה גרוע יותר לפני קבלת זריקות המקלות על מצבה (עמ' 10 שורה 20).
מנגד מבקשות הנתבעות שאקבע כי לא נותרה לתובעת כל נכות תפקודית, בהתבסס על החומר שהוצג בבית המשפט ובעיקר על סמך הקלטת, בה נחזתה התובעת מתפקדת ללא דופי בחיי היום-יום, בטיפול בילדיה במטלות ובעבודות משק הבית.
אומר כי אכן נסתרה טענתה של התובעת באמצעות הקלטת בה צפיתי ואשר הותירה בי רושם של אשה מתפקדת, מבצעת את עבודות משק הבית ללא כל קושי, מתכופפת, מרימה כביסה רבה, מנקה את הבית, מתנועעת בחופשיות, ובודאי שלא ראיתי כל קשיים תפקודיים כנטען, וגם בישיבות בית המשפט, שלא היו סמוכות זו לזו, לא ראיתי עדות לרעידות.
אינני מקבלת את עדותה של התובעת, ולא התרשמתי מדבריה שהתייחסו ליכולתה לתפקד, ככלל היא לא נשמעה לי אמינה, היא שינתה את עדותה בהתאם לנתונים שהוצגו לה. גם נסיונותיו של בעלה לתאר את חוסר יכולתה התפקודי ואת "השתלבותו" בתפקוד בעבודות הבית ובעזרה שהוא חייב ליתן בשל מצבה הרפואי של התובעת - היו על דרך ההגזמה, במיוחד לנוכח עבודתו כשוטר העובד במשמרות שעות ארוכות, לרבות משמרות לילה ושעות הנסיעה הכרוכות בהגעה למקום העבודה ובחזרה לביתו. עדותם של התובעת ושל בעלה נשמעה מגמתית ומוגזמת. יחד עם זאת, אין לי כל ספק שלתובעת אכן נגרמה נכות בשיעור שנקבע ע"י שני המומחים, ומשלא הובאו ראיות של ממש נראה לי כי הנכות הרפואית משקפת את הנכות התפקודית.
אשר לנזק הנטען-
הפסד שכר לעבר
לדברי התובעת עבדה לפני נישואיה כמזכירה בבית ספר, לאחר מכן עבדה באופן חלקי כפקידה ברשות הדואר, בטיפול בקשישים ובמשק בית.
במועד בו ארעה התאונה היתה כבר נשואה ומטופלת בילדים קטנים, ולא עבדה במקומות עבודה מסודרים אלא אצל משפחה שהעסיקה אותה בעבודות משק בית ללא תלושי שכר. התובעת העידה כי היא עבדה אצל שכנה "קוראים לה ג'ולט") ואצל עידית, וכן העידה כי השתכרה סך של 1,500 ₪.
לשאלת ב"כ הנתבעות "ש. אני אומרת לך שאת לא עובדת לאחר התאונה וגם לא עבדת לפני התאונה כי את מטפלת בשלושה ילדים קטנים וזה קשה. ת. עכשיו אני לא עובדת. יש לי תינוקת בבית ולפני שאני אכניס אותה למעון אני לא יכולה ללכת לעבודה. כרגע אני עם תינוקת בבית ואני לא עובדת. ב - 2001 הייתי בהריון. ילדתי ב - 13.4.02".(עמ' 11)
ממסמכי המל"ל עולה כי בתביעה לנכות כללית שהגישה התובעת ביום 5.9.01, הצהירה שלא עבדה בארבע השנים האחרונות וכי מאז 1996 - 1997 לא עבדה.
התובעת נמנעה מלהביא ראיה כלשהי לגבי עבודה במשק בית, ונמנעה מלהביא את מעסיקיה ("אני לא יודעת את שם משפחתה היא אשה מבוגרת"), אצלם עבדה לטענתה, ומשכך הימנעות מהבאת עד רלבנטי והעובדה כי לא היה בידיה ראיה כלשהי למשל בצורת תלושי שכר, פועלת כנגדה.
עולה מהמקובץ כי אין בפני
ראיות שהתובעת עבדה עובר לתאונה גם לא במועד התאונה, וגם במועד בו העידה בבית המשפט לא עבדה, משום שהיתה בהריון וילדה וכלל לא התכוונה לצאת לעבודה "כרגע אני עם התינוקת בבית" , ולפיכך אני קובעת שהתובעת לא הוכיחה שנגרם לה הפסד שכר בעבר ואני דוחה את התביעה באב נזק זה.

הפסד שכר לעתיד
מהחומר שהונח בפני
סבורה אני כי עולה בבירור שהתובעת בחרה להיות עקרת בית ולטפל במשק הבית ובילדיה. יאמר כי לא הובאה כל ראיה על השכלתה, ועל אפשרויות השתכרותה ולו רק כדי לסבר אוזני על השתכרותה בטרם נישאה. גם לא הובאו ראיות שיש בהן להעיד על משך התקופה בה עבדה התובעת בטרם נישאה, וגם אין לי לדעת אם עבדה במקום עבודה מסודר לאחר שנישאה, מאחר שלא הוצגו ראיות כאלה. יחד עם זאת ולנוכח נסיבות החיים המשתנות ויתכן שכמו שאומרת התובעת לכשיגדלו הילדים תצא לעבודה אין ביכולתי לקבוע שהנכות שנותרה לתובעת לא תעמוד בדרכה שעה שתרצה, אם תרצה, להכנס למעגל העבודה, סבורה אני כי יש לפצותה, באב נזק זה. אלא שבשל העדר נתונים מהותיים שהיו יכולים להניח תשתית לקביעות משפטיות ברורות יותר בקשר לעתיד, ובשל העובדה כי לא הוצג בפני
רצף של עבודה בעבר, וכן אין לי לדעת מתי תצא לעבודה, אם בכלל, אני סבורה כי יש ליתן פיצוי גלובלי, שישקלל הנתונים המבוססים על נתוניה הספציפיים של התובעת כפי שהונחו בבית המשפט, כושר ההשתכרות שלה, שיעור הנכות התפקודית שנקבע, עברה הרפואי, העובדה כי לא עלה בידה להציג רצף של עבודה בעבר, אם בכלל, וכן את "התעלומה" בדבר יציאתה לעבודה בעתיד, מתי, ואם בכלל. לאחר שהבאתי במסגרת שיקולי את כל אלה לרבות גילה של התובעת אני מעמידה את הפיצוי על הסך של 40,000 ₪.
כאב וסבל
שיעור הנכות שנקבע הינו 10.275% נכות, ומאחר שהתובעת לא היתה מאושפזת, ובהביאי בחשבון את ההצמדה והריבית ממועד התאונה, כדרישת החוק, זכאית התובעת בגין אב נזק זה ל- 18,045 ₪.

פיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים רפואיים- עבר ועתיד
התובעת נזקקת לטיפול ומעקב רפואי בין השאר לזריקות בוטולינום. עלות כל זריקה הינה בשיעור של 2,000 ₪ ואולם על פי עדות המומחה, נושאת קופת חולים בעלות זו, משכך ובהעדר ראיה על משך התקופה הנדרשת למתן הזריקות ובהעדר ראיות לכמות הזריקות הנדרשת, ומאחר שממילא נושאת קופת חולים בנטל הכספי, אין מקום לפסוק בענין זה.
ככלל לא הציגה התובעת ראיות להוצאות שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה. על אף העובדה שהתובעת לא הציגה קבלות על ההוצאות הרפואיות ועל הוצאות הנסיעה שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, אין ספק כי אכן נגרמו לה הוצאות כאלה. גם לשיטת הנתבעת, קבלה התובעת חמש פעמים זריקות בבית חולים, וכן נסעה לרופאים שונים לטיפול בשל המחלה, ולפיכך רואה אני לפצותה לפי אומדן, בהעדר קבלות ובהעדרן של ראיות לנזק מיוחד לעבר והצרכים העתידיים, אקבע את ההוצאות באומדן דדינא בגין ראש נזק זה, על סך של 2,000 ₪ לעבר. כמו כן אני פוסקת לה סך של 3,000 ₪ בגין ראש נזק של הוצאות לעתיד.
פיצוי בגין עזרת הזולת עבר ועתיד
התובעת הצהירה כי בשל התאונה לא יכולה לבצע פעולות רבות במשק ביתה, וכי נדרשה לעזרת בעלה בעבודות הקשות.
עוד טענה התובעת כי כשלא הרגישה טוב היתה אחותה לוקחת את ילדיה לגן. כמו כן טענה כי אביה עזר לה בעבודותיה, אולם אלה לא העידו, למרות קרבתם המשפחתית והקלות שבהבאתם לעדות, ומשכך לא מצאתי כל תימוכין לצורך בעזרת צד ג' וגם לא כל ראיה, ואני סבורה כי אין לפצות את התובעת בגין אב נזק זה.
לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 63,045 ₪, הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.
אני מחייבת את הנתבעות לשאת בשכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ובצירוף מע"מ כדין, וכן להחזיר לתובעת את האגרה ששילמה.
המזכירות תשלח עותק מפסק הדין בדואר רשום לב"כ הצדדים.
ניתן היום י"א בטבת, תשס"ה (23 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת








א בית משפט שלום 3377/00 רחל דוידיאן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ, שי אליהו (פורסם ב-ֽ 23/12/2004)