פסקי דין על ויקטור הדד | פסקי דין על מנו ספנות | פסקי דין על vanoso management ltd |

23650-04/11 א     10/08/2014




א 23650-04/11 ויקטור הדד נ' מנו ספנות בע"מ, vanoso management ltd








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 23650-04-11 הדד ואח' נ' מנו ספנות בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


לפני
כב' השופטת
רויטל באום


תובע

ויקטור הדד


נגד

נתבעת
צד ג'
מנו ספנות בע"מ

vanoso management ltd
.




פסק דין


לפני תובענה כספית שעניינה לשון הרע.

1.
התובע
הפליג עם בני משפחתו בשיט תענוגות באונייה המופעלת על ידי הנתבעת החל ביום 12.9.07 ולמשך חמישה ימים.

2.
לטענת התובע, ביום ההפלגה הראשון נכנס לקזינו וזמן קצר לאחר שהתיישב בשולחן ה'בלאק ג'ק' כדי להמר, החלה סביבו מהומה ונטען שהוא משתמש בדולרים מזויפים, כל זאת בצעקות ובנוכחות אנשים רבים. הנתבעת, כך נטען, נהגה כלפיו באופן משפיל ומבזה, תוך פגיעה בשמו הטוב.

3.
הנתבעת טוענת, שכלל אין יריבות בינה לבין התובע, שכן מי שהפעיל את הקזינו הוא צד ג' וכי אין לה כל אחריות לגבי הקזינו. בקשר עם טענתה זו הפנתה הנתבעת להסכם התקשרות בינה לבין צד ג'.

הנתבעת אף שלחה הודעה נגד צד ג', ומשצד ג' שלא הגיש כל הגנה, היא הגישה בקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה נגדו. בעניין זה הוריתי, בהחלטה מיום 31.12.13 (בק' מס' 9), כי

פסק דין
כאמור, שהינו

פסק דין
מותנה, יינתן בסיום ההליך.

לגופו של עניין, הכחישה הנתבעת באופן כללי את האירוע הנטען וטענה שאף אם יוכח הדבר, אזי קמות לה ההגנות שבחוק: הגנת 'אמת דיברתי' ולהגנת 'תום הלב'.

4.
מטעם התובע הוגש תצהירו וכן תצהיריהם של מר שרון חומארי, חתנו (להלן – "שרון"), אושרת חומארי, בתו (להלן – "אושרת") וליאת פיזק, בת משפחתו (להלן – "ליאת").

הנתבעת הגישה תצהירים של גיל חשמונאי וז'ק סובן, מנהל האונייה בעת הרלוונטית (להלן – "ז'ק").

5.
ביום 22.5.14 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו עדי הצדדים, למעט מר גיל חשמונאי לגביו ויתר ב"כ התובע על חקירתו וזאת לאור הצעתי (עמוד 7 לפרוטוקול).


בסיום הדיון הצעתי לב"כ הצדדים הצעה, שלא התקבלה, ועל כן הוריתי על הגשת סיכומים. סיכומי התובע הוגשו ביום 24.6.14 וסיכומי הנתבעת הוגשו ביום 27.7.14.

6.
טענת הנתבעת – העדר יריבות

6.1
הנתבעת טענה להעדר יריבות בינה לבין התובע, באשר לסברתה, הגורם אשר אחראי על הקזינו הינו צד ג'.

6.2
אינני מקבלת טענה זו; אין חולק, כי הקזינו נמצא באוניה, כי הנתבעת היא שהציעה את שירותי ההפלגה, אשר כוללים את השימוש בקזינו שבשטחה.

ז'ק, מנהל האונייה והעד מטעמה של הנתבעת, שימש, עפ"י עדותו, כסמכות העליונה באוניה, והוא אף נטל חלק באירוע. לדבריו, הוא נקרא לקזינו ע"י גורדון – הבעלים של מפעילת הקזינו, זאת עקב חשד שאחד הנוסעים משתמש בשטרות מזויפים -

"אני מנהל האונייה וברגע שיש תקרית כזו חייבים לעדכן אותי אני הסמכות העליונה באניה"



(עמ' 15 ש' 31-32; ההדגשות שלי – ר.ב.).

6.3
ההסכם שצורף ע"י הנתבעת (נספח א' לכתב ההגנה, אוזכר כנספח 1 לתצהיר מר גיל חשמונאי) אינו מעלה או מוריד לעניין יחסי התובע והנתבעת;
זהו הסכם שנחתם בין הנתבעת לצד ג', התובע אינו צד לו, ואין הוא מעניינו של התובע כלל.

כאשר נשאל התובע ספציפית לגבי זהות העובדים והנוכחים בקזינו השיב באופן הפשוט והברור ביותר -




"ש. אז הם עובדים של הקזינו של האניה או של מנו

ת. אני לא מכיר אף אחד רק את האניה של מנו ומי שנמצא שם שייך למנו. אני לא מכיר משהו אחר ואני לא יודע כל אחד אצל מי עובד"



(עמ' 9 ש' 1-3).

6.4
שונים הם פני הדברים ככל שהדבר נוגע ליחסים שבין הנתבעת לצד ג', באשר מהמסמכים שהובאו ע"י הנתבעת עולה, כי אמנם נקשר בינה לבין צד ג' הסכם על פיו צד ג' אחראית למתרחש בקזינו, ולכל נזק שייגרם בגין אירוע שארע בקזינו.

מכאן שהנתבעת זכאית למתן

פסק דין
נגד צד ג', וזאת בכפוף לקביעות שבין התובע לנתבעת שלהלן.

7.
האירוע

7.1
באירוע עצמו נכחו מספר אנשים. כל שלושת בני משפחתו של התובע, אשר נכחו עימו במקום, משלב מסוים ואילך, טענו בתצהיריהם כי האירוע היה משפיל ומבזה, ונערך בצעקות רמות. עד הנתבעת, ז'ק, אשר נכח גם כן במקום משלב מסוים ואילך, טען כי האירוע התנהל בשקט ועל מי מנוחות.

לאחר ששמעתי את כל העדים, אינני מקבלת לא את גרסתו של זה ולא את גרסתו של זה; מהעדויות עולה כי אמנם היה אירוע סוער ביותר, במהלכו אמנם נגרמה לתובע השפלה ועגמת נפש מצד אחד, אך לא ברמות הגבוהות והחמורות הנטענות על ידו, וכאשר הוא ובני משפחתו תורמים להתלהטות היצרים מן הצד השני.

7.2
עדותה של ליאת, מהווה דוגמה להפרזה היתרה של העדויות שהובאו מטעמו של התובע.

עדה זו מסרה בחקירתה, כי לא ממש הבינה מה הדברים שנאמרים, ועל כן התרשמותה כי דובר ב"אירוע מזעזע" (עמ' 8 ש' 16-17) לא תוכל לסייע;

ליאת גם בחרה לציין את התרשמותה מן האירוע, במענה לשאלה אחרת – היכן הייתה השיחה. היא נידבה מיוזמתה את התשובה, בלא שנדרשה לכך ובלא שנשאלה על כך, עובדה שיש בה כדי להראות את המגמתיות בעדותה.

יתרה על כן, כאשר אדם אינו מבין מה נאמר, לא ברור כיצד הוא יכול להתרשם באופן כה חד משמעי לגבי מהות האירוע. טון הדברים, כשלעצמו והוא לבדו, אין בו די, וזאת לצורך קביעה כי מדובר באירוע, אשר הוגדר על ידה כאמור כ"מזעזע".

אציין, כי לו הייתה ליאת מעידה, כי האירוע היה מאד לא נעים, אירוע קשה או הגדרות מעט מתונות יותר מסוג זה, הדבר היה – להבנתי את הדברים – תואם יותר את מה שאירע בפועל.

בכל הכבוד הראוי, גם אם אמנם אנשים רבים צעקו על התובע, שעה שזה ישב בשקט לבדו, בפינה, והשפיל מבטו, דבר שאינני מקבלת, ההגדרה של האירוע כ'מזעזע' מוגזמת ומופרזת.

7.3
התובע, שנכח מן הסתם באירוע מראשיתו, העיד, כי הצעקות כלפיו החלו כבר בשולחן ה'בלאק ג'ק' -

"הלכתי ישר לבלאק ג'ק, עוד לא הספקתי לשחק, ישבתי בשביל לשחק הוצאתי 100$ נתתי לדילרית ופתאום בא מישהו שנראה כמו אחראי על הקזינו והתחיל להשתולל ולצעוק"
(עמ' 11 ש' 29-31)


לאחר מכן לקחו אותו הצידה, המשיכו לצעוק עליו, וקראו למנהל האונייה.

לשאלה מתי הצטרפו אליו בני משפחתו, השיב התובע -

"כשהייתי בצד, כשהושיבו אותי בפינה"
(עמ' 12 ש' 4)

שרון ואושרת העידו, כי הוזעקו לקזינו ע"י מכר שלהם בשם סמי (עדות שרון: עמ' 12 ש' 22-30, עדות אושרת: עמ' 14 ש' 17-20).

בשונה מדבריו של התובע, שרון אמר, כי כאשר הגיע לקזינו
–





"ש. ...ואיפה מצאת את התובע




ת. בתוך הקזינו
ש. איפה בתוך הקזינו




ת. היו כמה שולחנות והוא עמד במרכז כזה"



(עמ' 12 ש' 32, עמ' 13 ש' 2-3; ההדגשה שלי – ר.ב.).



גם אושרת אמרה, כי –

"בתחילה דיברו איתנו באמצע בפרהסיה וביקשנו לזוז הצידה כי לא התאים לנו וכך עשינו. ואח"כ ביקשנו ללכת למקום אחר"



(עמ' 14 ש' 30-32)



מכאן, ועוד בשונה מעדותו של התובע, עפ"י עדותה של אושרת, היוזמה לנהל את השיחה "בפינה" הייתה של משפחתו; איש מטעמה של הנתבעת לא "שם אותו בפינה", כהגדרתו. עדותו של התובע בנקודה זו מהווה דוגמה נוספת לבחירתו להעצים את האירוע יותר מכפי שהתרחש בפועל.

7.4
עניין נוסף, אותו בחר התובע להדגיש, ואשר ממנו דווקא ניתן ללמוד על "תרומתם" של בני משפחתו של התובע לעליית הטונים, הוא עדותו של התובע, כי אינו דובר אנגלית -

"בתחילה תרגמו לי האנשים שהיו שם, שגם היו בחופש, ולאחר מכן בני משפחתי הצטרפו למהומה והם הסבירו לי"
(עמ' 9 ש' 9-10).

על כן, טען, כי ביקש משלושה מבני משפחתו: שרון, אושרת וליאת, לסייע בניהול השיחה (סע' 23 לתצהירו).

לשאלה, מדוע היה צורך ששלושה מבני משפחתו יתרגמו עבורו דברים שנאמרו באנגלית, בפרט כאשר מעדותה של ליאת הסתבר כי כלל לא הבינה מה נאמר (וראו לעיל), לא נתן התובע תשובה מספקת, וזאת בלשון המעטה -

"ש. למה כשהלכתם לדבר עם אחראי הקזינו מחוץ לקזינו למה לקחתם את שלושתם, למה לא מספיק שרק אחד ילווה אותך לתרגם
ת. למה יש לי שליטה מי יבוא איתי ומי לא? הם משפחה שלי ולכן באו איתי"



(עמ' 10 ש' 8-10).



אף תשובתו של שרון בעניין זה לא הניחה את דעתי –

"ש. אמרת שהתובע היה נבוך מנוכחותך ולמה בכל זאת הייתם קבוצה כ"כ גדולה ולא נשאר אדם אחד
ת. זה היה לחץ, הוא אדם מבוגר, ואי אפשר לשלוח אותו לבד, אני הייתי כי אני דובר אנגלית טוב, בתו



ש. למה צריך היה פמליה, אם הוא כל כך נבוך מהסיפור
ת. אך ורק כדי להרגיעו ולתת לו הרגשה טובה. אחד פירש ואחד הרגיע"



(עמ' 13 ש' 12-17)



בעניין ידיעתי של התובע את השפה האנגלית, טען ז'ק, כי -

"זכור לי שהוא כן דיבר אנגלית באותו זמן. זו הייתה שיחה באנגלית בסיסית ביותר"



(עמ' 16 ש' 31).

אף אם אקבל את גרסתו של התובע ועדיו, כי התובע אכן אינו דובר אנגלית, ולא אקבל את גרסתו של ז'ק, המסתמך על זכרונו בלבד – כאשר מדובר על אירוע משנת 2007 וכאשר ז'ק כלל לא זוכר שבני משפחתו של התובע נכחו במקום (עמ' 16 ש' 28-29), עובדה אשר לא יכולה להיות אודותיה מחלוקת עוד,

אין כל ספק, כי יש הבדל מהותי בין שיג ושיח המתנהל בין ארבעה אנשים (ז'ק וגורדון מטעמה של הנתבעת מצד אחד, התובע ובן משפחה אחד נוסף מטעמו מהצד השני) לזה שמתנהל בין שישה אנשים (ז'ק וגורדון מצד אחד - התובע ועוד שלושה מבני משפחתו מהצד השני), כאשר את האחרון כלל לא ניתן לטעמי לכנות 'שיג ושיח' אלא זהו ויכוח קולני, אותו הגדיר התובע בעצמו כ'מהומה' (עמ' 9 ש' 10).

7.5
ז'ק העיד, כי -

"...כשאני הגעתי התובע היה ביחד עם גורדון והשטרות היו ביד של גורדון. הם סיפרו לי את הסיפור ולקחתי את גורדון ואת האורח מחוץ לקזינו אל הסיפון ושם התקיימה המשך השיחה. לפני שיצאנו לסיפון גורדון בצע בדיקה עם הטוש והוכח לו שהשטרות מזוייפים"
(עמ' 16 ש' 4-7).

התובע טען, כי לאחר שמנהל האונייה ועובדי המקום קבעו שהדולרים מזויפים, הם הודיעו לתובע ולבני משפחתו שהדולרים מוחרמים, מנהל האונייה לקח לו שלושה שטרות של 100$ כ"א, ואמר כי עליו למסור אותם למשטרת הגבולות. התובע, שלדבריו, ידע כי הדולרים אינם מזויפים וכך גם טען לפני מנהל האונייה, ביקש משרון לרשום את מספרם הסידורי של השטרות בטרם החרמתם, והדבר אמנם נעשה (וראו סע' 19 לתצהירו של התובע וסע' 13 לתצהירו של שרון).

7.6
התובע טען בתצהירו כי לאחר מכן התנהלה שיחה עם אחראי הקזינו, מחוץ לקזינו. בשיחה זו, כך לדבריו, אחראי הקזינו, שמצידו סבר כי הוא מכיר את התובע ו"תמיד יש איתו בעיות", המשיך לבזות ולהשפיל אותו בפני
בני משפחתו, חרף הסבריו של התובע כי זו הפלגתו הראשונה באמצעות הנתבעת ושכלל אין מכירים אותו.

גם ז'ק מטעמה של הנתבעת, אישר כי השיחה התקיימה בשני מקומות: בקזינו ובסיפון.


8.
דיון


האם בנסיבות העניין ביצעה הנתבעת עוולה של לשון הרע כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן "החוק") כלפי התובע? סבורני, שעל שאלה זו יש להשיב בחיוב, וכמפורט להלן.

8.1
גרסת התובע באשר לאירוע עצמו ואופן התרחשותו, בעיקרה, מקובלת עליי, הגם, וכפי שציינתי לעיל, להבנתי האירוע לא הגיע לעוצמות הגבוהות המתוארות ע"י התובע ועדיו, וככל שאמנם הגיע כאמור – הדבר נבע מהתנהגותם של התובע ובני משפחתו דווקא.

8.2
הדברים שיוחסו לתובע בקזינו ואף מחוצה לו ע"י אותם גורמים שצוינו על ידו, הינם בבחינת פרסום לשון הרע; העלאת הטענה בדבר שימוש בדולרים מזויפים כמו גם שאר הטענות שיוחסו לו בהקשר זה, הינה בבחינת דבר שפרסומו עלול "להשפיל אדם בעיני הבריות" או "לבזות אדם בשל מעשים התנהגות או תכונות המיוחסות לו" (סעיף 1 לחוק).

8.3
אשר לאופן אמירת הדברים, הוכח ע"י התובע, כי אלה יוחסו לו, למצער עד לשלב מסוים של האירוע, בדרך של צעקות והקמת מהומה, כשבמקום נכחו אנשים נוספים שהפליגו באונייה ואשר מטבע הדברים ראו ושמעו את שהתרחש.


לגרסתו של התובע, נכחו בקזינו בין 20 ל-30 אנשים (עמ' 10 ש' 22), ולאחר האירוע הפך לאדם הכי מוכר באוניה (שם, ש' 27).


גם ז'ק, העד מטעמה של הנתבעת, אישר כי כאשר הגיע לקזינו היו בו אנשים רבים (עמ' 15 ש' 26-27).

8.4
שוכנעתי, כי לכל אורך האירוע, לרבות בשיחה שהתנהלה מחוץ לקזינו כאמור, כאשר התובע, לטענתו, אינו דובר אנגלית ומסתייע, בין השאר, בבני משפחתו בתרגום הדברים, עמד התובע על טענתו בפני
הגורמים השונים שבאונייה, כי הדולרים אינם מזויפים.
8.5
אינני מקבלת את עדותו של ז'ק אודות אופייה הנינוח כביכול של השיחה, וקבלת התובע את הטענות החמורות המופנות כלפיו בשוויון נפש;


למסקנה זו הגעתי הן נוכח אישיותו של התובע, כפי שנוכחתי בה באופן בלתי אמצעי במהלך חקירתו, והן נוכח הגיונם של דברים וניסיון החיים.

8.6
לגבי אופיו של התובע, לא התרשמתי כי המדובר באדם מופנם, נחבא אל הכלים או ביישן. בתשובותיו לשאלות ב"כ הנתבעת נמצאו עדויות לכך לא אחת (וראו, כבר בפתח חקירתו בעמ' 8 ש' 29-30, וכן בש' 32, בהמשך בעמ' 10 ש' 10, וכן בש' 17-18, עמ' 11 ש' 11, ש' 13).


כל אימת שהתובע נשאל בחקירתו שאלות שלא נשאו חן בעיניו השיב באופן תוקפני ומתלהם. אין כל ספק בידי, כי אדם כזה, לא ישב בשקט כאשר מופנות כלפיו טענות בגין מעשה פלילי לכאורה שביצע, ואין כל ספק בידי כי תגובותיו גרמו גם כן להתלהטות הרוחות.


עם זאת, מקובלים עליי לחלוטין דבריו של התובע, כי גם אם הייתה טעות אצל הנתבעת או מי מיחידיה – לא היה כל מקום לנהוג כלפיו באופן בו נהגה (עמ' 11 ש' 13).

8.7
זאת ועוד - שימוש בכסף מזויף, מלבד היותו עבירה פלילית, הינו מעשה חמור, וכאשר הדבר נעשה בקזינו, מבחינתו של הקזינו – הדבר חמור שבעתיים, ואסביר;

דבר ידוע הוא כי הקזינו מרוויח מהמהמרים; ב"כ הנתבעת אף טרחה לשאול את התובע בעניין זה (עמ' 11 ש' 18-19).

כאשר אדם מהמר תוך שימוש בכסף מזויף – הוא "מרוויח" בכל מקרה: אם זכה – יקבל את סכום הזכייה, בכסף אמיתי. אם הפסיד – לא הפסיד דבר, באשר לא מסר כסף אמיתי. בהתאמה – הקזינו מפסיד בכל מקרה, באשר זכייתו של המהמר משמעה הפסדו של הקזינו.

אין כל ספק בידי, כי אם סבר מי מטעמה של הנתבעת, שהתובע מנסה לעשות שימוש בכסף מזויף, לא העיר על כך לתובע בשקט ובנימוס, אלא הקים קול צעקה, כפי שהגיוני שאדם יעשה כאשר הוא מגלה כי מנסים לרמותו. התובע בתורו השיב באופן תקיף, ומכאן הידרדרו העניינים לכדי המולה, אליה הצטרפו לא פחות משלושה מבני משפחתו של התובע, אשר נוכחות כולם במקום לא הייתה נחוצה.

9.
הגנת
'אמת דיברתי'

9.1
הנתבעת טוענת להגנת 'אמת דיברתי' לפי סעיף 14 לחוק, שכותרתו 'הגנת אמת בפרסום' והקובע, כי -

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי...".

9.2
טענה זו הועלתה ע"י הנתבעת באופן כללי ביותר, וממילא לא הוכחה על ידה; ויודגש, כי הנטל להוכיח הגנה זו מוטל על הטוען אותה, אף הנטל להוכיח כי התובע עשה שימוש בדולרים מזויפים, בזמן אמת ובקזינו – היה מוטל על הנתבעת, אשר העלתה טענה זו כלפיו.

9.3
אין מחלוקת על כך שהוחרמו מהתובע שלושה שטרות בסך כולל של 300$, בטענה כי עסקינן בדולרים מזויפים.

ואולם הנתבעת לא הציגה ראיה או אסמכתא כלשהי לביסוס הטענה;

השטרות עצמם לא הוצגו וכלל לא ברור מה עלה בגורלם
; לא ברור באם הנתבעת ערכה רישום כלשהו בזמן אמת לגבי האירוע וממילא לא הוצג רישום שכזה, כאשר לא יכול להיות ספק שהיה זה אירוע חריג; ז'ק ציין כי היה זה האירוע היחיד בו נתקל מהלך שנת עבודתו באוניה (עמ' 17 ש' 13-14).

9.4
לא ברור האם לנתבעת הנחיות או נהלים כיצד עליה לנהוג במקרה שכזה ואם כאלה קיימים, הרי שממילא לא הוצגו.

בסעיף 7 לתצהירו טען ז'ק, כי
"הנהלים מחייבים את החרמת השטרות", אך הנהלים לא צורפו לתצהיר, וכאשר נשאל בחקירתו הנגדית האם יכול להציג את הנהלים, השיב בשלילה (עמ' 17, ש' 28-29).

9.5
לא הוצגה אסמכתא כלשהי בדבר העברת השטרות למשטרת הגבולות וממילא לא הוצגו ממצאים כלשהם ממשטרת הגבולות או כל גורם מוסמך אחר; הנתבעת לא הביאה עדים רלוונטיים בתמיכה לטענותיה.


עדותו של ז'ק לא תוכל לסייע לנתבעת בהקשר זה; משנשאל לגבי השטרות, טען -

"הם אצל בעל הקזינו ומעולם לא נגעתי בהם. כבעל קזינו יש לו אפשרות להחרים את שטרות וכשמגיעים לחוף מעבירים את זה למשטרת הגבולות"
(עמ' 16 ש' 9-10),



כל שעשה בעניין השטרות היה -

"עם הגיענו לחיפה דיווחתי לנציגי החברה, הם לא שלטונות החוק, אך זה במסגרת העבודה שלי"
(שם, ש' 13-14).

ז'ק לא ידע לומר האם השטרות נמסרו בסופו של יום למשטרה, וכל שידע לספר היה כי באמצעותו לא נמסרו (עמ' 17 ש' 32, עמ' 18 ש' 1).

ז'ק לא פירט מי הם אותם נציגי החברה אליהם לטענתו דיווח על המקרה, כיצד דיווח, האם בכתב או בע"פ, ומה עלה בגורל הדיווח. לא הובא לעדות מטעמה של הנתבעת כל גורם אשר קיבל מז'ק את הדיווח האמור בכדי שיעיד על תוצאות הבדיקה, ככל שנערכה.

אשר לטענתו של ז'ק, לפיה "לפני שיצאנו לסיפון גורדון בצע בדיקה עם הטוש והוכח לו שהשטרות מזוייפים" (עמ' 16 ש' 6-7), עסקינן בעדות שמיעה ובדבר שבמומחיות, חסרת תוקף או משקל.
זאת הן בשל העובדה שז'ק עצמו לא יודע לומר לגבי שטרות האם הם מזוייפים אם לאו, הואיל ואין הוא מגדיר עצמו כמומחה לבדיקת שטרות (עמ' 15 ש' 18-19), הן מאחר והשטרות עצמם לא הוצגו לפניי והן מאחר ולא הובאה מטעמה של הנתבעת כל חוות דעת מומחה כי אלה שטרות מזויפים.

9.6
ויודגש, כי בנסיבות כמפורט לעיל הייתה על הנתבעת חובה לברר את עניין השטרות שהוחרמו. ז'ק – מנהל האונייה – העיד, כי דיווח על המקרה לנציגי הנתבעת עם סיום ההפלגה. אין חולק כי התובע, למצער בתחילת שנת 2009, פנה לנתבעת בין היתר, בדרישה לקבלת השטרות בחזרה או לבירור העניין (המכתב מיום 5.1.09, צורף כנספח 4 לכתב התשובה; עדות התובע בעמ' 10 ש' 32, ועדות שרון בעניין זה בעמ' 14 ש' 10-11).

9.7
טענת הנתבעת, כי השטרות שהוחרמו מהתובע אינם ברשותה וכי אינה עוד ביחסי עבודה עם מפעילת הקזינו, אינה מעניינו של התובע וממילא אין בה כדי להעביר אל התובע את נטל ההוכחה לתחולת הגנתה של הנתבעת.

9.8
על כן, אני דוחה את טענתה של הנתבעת, כי השטרות שהיו ברשותו של התובע ואשר עימם ביקש לעשות שימוש בקזינו האונייה היו מזויפים.

10.
הגנת תום הלב

10.1
הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי עומדת לה הגנת תום הלב הקבועה בסעיפים 15(2) ו- 15(3) לחוק.



אינני מקבלת אף טענה זו.

10.2
אמנם, אין חולק לגבי האינטרס למנוע שימוש בשטרות מזויפים בשטח הקזינו, האונייה או בכלל. אלא, שבנסיבות המקרה דנן, מעבר לכך שלא הוכח שעסקינן בדולרים מזויפים, אין לומר שגורמי הקזינו והנתבעת פעלו באופן מידתי.

10.3
ככל שגורמי הקזינו סברו, כי התובע עשה שימוש בדולרים מזויפים, היה באפשרותם לברר את העניין באופן דיסקרטי, מבלי להלבין את פניו של התובע ברבים.

כפי שפורט לעיל, בירור העניין בתוך הקזינו ושלא באופן דיסקרטי, נמשך גם כאשר מנהל האונייה הגיע למקום; השיחה על הסיפון, מחוץ לקזינו נעשתה רק לאחר מכן. בהקשר זה, הסברו של מנהל האונייה לשאלה מדוע לא ניהל את השיחה עם התובע במשרדו, ולפיה -

"הקזינו נמצא בסיפון העליון והמשרד שלי נמצא בסיפון 5 שזה 4 סיפונים מתחת וכשהגעתי השיחה כבר החלה ופשוט הצטרפתי לשיחה"
(עמ' 17 ש' 9-10),

רחוק מלספק.

11.
הפיצוי

11.1
התובע עותר לכפל פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 7 א לחוק. בנסיבות המקרה דנן, לא שוכנעתי כי לשון הרע פורסמה "בכוונה לפגוע", כטענת התובע, כך שאין המקרה דנן נכנס בגדרו של סעיף 7 א (ג) לחוק.

11.2
יש לקבוע, אפוא, את שיעור הפיצוי בהתאם לסעיף 7 א (ב) לחוק, וגם זאת בהתחשב ביתר הגורמים, כפי שפורט לעיל. סעיף זה מורה, כי -

"במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק".

11.3
התובע טוען לעלבון והשפלה בגינם דורש פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 50,000 ש"ח. הנתבעת מצידה טוענת, שאין הצדקה לפיצוי בגובה האמור ושהתובע מפריז בתיאור פגיעתו.

11.4
בעדותו לפניי טען התובע כי כלל לא חשב להגיש תביעה, אלא התכוון רק ללכת למשטרת הגבולות לראות מה ארע עם הדולרים שנלקחו ממנו, וכל שביקש היה לקבל חזרה את הדולרים שלו (עמ' 10 ש' 29-32).


עוד טען התובע, כי במהלך ההפלגה שב ל'זירת האירוע', לדבריו "סתם עם בני משפחתי" וכן "חזרתי רק כדי להסתכל" (עמ' 11 ש' 20-24), התנהגות, אשר לטעמה של הנתבעת מצביעה על כך שבזמן אמת לא ייחס התובע לאירוע חשיבות של ממש.

11.5
לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, ומאחר ולטעמי, כפי שצוין לעיל, לתובע ולבני משפחתו תרומה של ממש לאופן שבו נמשך האירוע, הגם שלא לאופן בו החל, בנסיבות העניין, אני סבורה כי הפיצוי ההולם צריך לעמוד על הסך של 5,000 ש"ח, כאשר סכום זה כולל את סכום ההשבה של 300 הדולרים שהוחרמו.

12.
הוצאות משפט

12.1
ישיבת ההוכחות נקבעה בהחלטה מיום 10.2.14 (בבק' מס' 12), בבקשה שהוגשה מטעמו של התובע, ונאמר בה כי הדיון יחל בשעה 9.00 ויסתיים בשעה 12.00.

12.2
מפאת תקלה לא ברורה במערכת 'נט המשפט', נרשם בתיק האלקטרוני, כי הדיון יחל בשעה 10.00.

12.3
ביום הדיון, התייצבה ב"כ הנתבעת במועד והמתינה, יחד עימי, לב"כ התובע ולעדיו. ב"כ התובע התייצב בשעה 10.03, כמתועד בפרוטוקול, ועדיו הגיעו בשעה 10.15. הערתי בעניין זה, בדבר הגורם המחליט לעניין שעות הדיון (בית המשפט או מערכת ממוחשבת), נרשמה בפרוטוקול.




לבזבוז זמנו של בית המשפט ושל הנתבעת באופן האמור חייב להיות ביטוי בפסיקת הוצאות, וזאת גם בשים לב לכך שבסופו של דבר הדיון הסתיים כמעט במועד שנקצב לו, נוכח הסכמתו של ב"כ התובע לוותר על חקירתו של מר חשמונאי כאמור לעיל.

12.4
בשים לב לסכום הפיצוי לתובע, ולהתנהלותו ביום הדיון, אני קובעת כי התובע לא יהא זכאי להוצאות משפט, חרף זכייתו, וכל צד ישא בהוצאותיו.

13.
התוצאה

13.1
אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 5,000 ש"ח. סכום זה ישולם עד ליום 18.9.14, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

13.2
אני מחייבת את צד ג' לשפות את הנתבעת בתשלום הסכום הנקוב לעיל, וזאת בתוך 30 יום לאחר שתוצג ע"י הנתבעת לצד ג' אסמכתא על תשלומו לתובע באמצעות בא-כוחו.

13.3
בנסיבות העניין, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.


זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום
.


ניתן היום,
י"ד אב תשע"ד, 10 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 23650-04/11 ויקטור הדד נ' מנו ספנות בע"מ, vanoso management ltd (פורסם ב-ֽ 10/08/2014)