פסקי דין על אבו חאמד סאלם | פסקי דין על אבו חאמד סאלם

3256/03 בל     27/12/2004




בל 3256/03 אבו חאמד סאלם נ' אבו חאמד סאלם




1

בתי הדין לעבודה
בל 003256/03
בית הדין האזורי לעבודה
ב א ר - ש ב ע
27/12/2004

כבוד השופט אילן סופר

בפני
:
אבו חאמד סאלם
בעניין:
ה ת ו ב ע
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי

ה נ ת ב ע
עו"ד ילנה צ'וקלר

ע"י ב"כ
פסק דין
1. עניינה של התביעה שבנדון, היא להכיר בליקוי השמיעה של התובע כתאונת עבודה.

2. התובע הינו יליד 1960.

3. התובע עבד בחברת הקידוחים משנת 1981 (לפי מערכת ממוחשבת של הנתבע) עד לשנת 2000 (לפי תלושי שכר).

4. התובע נחשף לרעש מזיק של קדיחה, קומפרסורים, וגנרטורים במסגרת עבודתו.

5. התובע עבד בשני תפקידים, דהיינו מפעיל ומנהל עבודה, אך אופי העבודה לא השתנה עם שינוי התפקיד והתובע המשיך לבצע עבודות קידוח בפועל.

6. לדברי התובע בשאלון התחיל לחוש ירידה בשמיעתו 4 שנים לפני הגשת התביעה לנתבע ב- 3/03 כלומר משנת 1999.

7. הנתבע הסכים למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.

8. בתאריך 12.7.04, מינה בית-הדין, את ד"ר יורם גורביץ, כמומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר התבקש להשיב על השאלות הבאות:

8.1 האם הירידה בשמיעת התובע נבעה מהרעש אליו נחשף במקום עבודתו או שמא מדובר בתחלואה טבעית?
8.2 האם הירידה בשמיעת התובע הינה מחלת מקצוע ?
8.3 האם חשיפתו של התובע לרעש הובילה לסדרה של פגיעות זעירות החוזרות ונשנות, שכל אחת מהן תרמה נזק משלה?

9. בתאריך 14.11.04 התקבלו תשובותיו של המומחה, אשר שלל קשר סיבתי בין הירידה בשמיעת התובע ובין הרעש אליו נחשף בעבודתו. עוד הבהיר המומחה כדלקמן:

"1. עיקר נזק שמיעתי נוצר דווקא ב 10-15 שנים ואז אמור היה להתלונן ולא שנה לפני גמר עבודתו.
2. מהלך השמיעה העיצבית בשתי האוזניים הינו "יורד" - לא מתאים לחשיפה לרעש של 20 שנה.
3. קיימת מחלה ברורה באוזן תיכונה ימנית.
4. מקסימום הפגיעה הצפויה לאחר 30-40 שנה בתדרים גבוהים הינה 75 דציבל. כאן הפגיעה, אחרי 20 שנה היא 95 דציבל (ע"פ שניידר) ו- 80 (ע"פ "הדים").
5. נדיר מאוד שתדר 2000 יפגע אחרי 20 שנה בחומרה של 50 דציבל (מקסימום 40 דציבל אחרי יותר שנים)".

10. ה כ ר ע ה

המומחה בתיק זה, עיין בבדיקות השמיעה ומצא, כי אינן מתאימות לחשיפה לרעש במשך כ- 20 שנים. יתרה מזאת, המומחה מצא סימנים למחלה באוזן התיכונה הימנית.

11. על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה לבין הפגיעה הנטענת בעבודה או שלילת קיומו של קשר כאמור, הינה קביעה משפטית המושתתת על חומר הראיות. אלא שבקביעה זו, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים.

ראה: דב"ע תשן/48-0 המוסד נ' עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321.
דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374.

12. בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן.

ראה: דב"ע נו/244-0 המוסד נ' יצחק פרבר, (לא פורסם).

13. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין.

ראה: דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד, ניתן ביום 2.11.99.

14. בנסיבות העניין, מסקנתו החד משמעית של המומחה, אינה בלתי סבירה על פניה ואין בה כל פגם המונע מאיתנו להסתמך עליה.
15. על כן, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.
ניתן היום ט"ו בטבת, תשס"ה (27 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
_______________ _________________ _________________
נ.עובדים- נ.מעבידים- אילן סופר
- ש ו פ ט

003256/03בל 734 דקלה








בל בית דין אזורי לעבודה 3256/03 אבו חאמד סאלם נ' אבו חאמד סאלם (פורסם ב-ֽ 27/12/2004)