פסקי דין על עו"ד ניב דוד גלנטי | פסקי דין על פרדי מלק

65217-10/13 תאמ     11/08/2014




תאמ 65217-10/13 עו"ד ניב דוד גלנטי נ' פרדי מלק








בית משפט השלום בחיפה



תא"מ 65217-10-13 גלנטי נ' מלק



בפני

כב' השופטת
אילת דגן


תובע

עו"ד ניב דוד גלנטי


-נגד-

נתבע
פרדי מלק

ת.ז 067287128



פסק דין


התובע, עו"ד, עותר לחייב את הנתבע בשכ"ט עו"ד עבור שירותים משפטיים שהעניק לנתבע.

לטענתו, בחודש 7/12 פנה אליו הנתבע לקבלת שירותים משפטיים שעניינם תקיפת בחירתם של מר משיח עמר (להלן"משיח") ומס' חברים נוספים המזוהים עמו מחברי רשימת הליכוד ובנוסף, התבקש לפעול לעיכוב הבחירות להנהלת סניף הליכוד בנשר ועיכוב הבחירות ליו"ר הסניף.

התובע טוען כי טרם הפניה אליו, ניסה הנתבע לפעול באופן עצמאי ומשלא הצליח פנה אליו ביום 25/7/13 וביקש להיפגש בדחיפות. התובע שלו היכרות מוקדמת ורבת שנים עם הנתבע ובשל כך שלראש העיר דאז היה עניין בתוצאות ההליך, התייצב מיד לרשותו ומשהבין את מורכבות היצוג ביקש לצרף עו"ד נוסף ממשרדו (עו"ד יהונתן גינת). בישיבה סוכם כי תוגש בקשה לעיון חוזר לועדת הבחירות המרכזית של הליכוד (להלן: "הוועדה) שהחליטה לא לפסול מועמדות משיח וחבריו והגשת בקשה למתן צו מניעה זמני לקיום בחירות הנהלת הסניף והיו"ר.

בשל ההכרות המוקדמת, כאמור, השקיע התובע בעניינו של הנתבע זמן רב וטרחה רבה.

התובע מודה כי לא נערך בין הצדדים הסכם שכ"ט אך קיים יפוי כוח.


לאחר הפגישה נערכה טיוטת פניה לועדה וקוימה פגישה נוספת לאישור הטיוטה.

יו"ר הועדה קבע דיון אליו התיצבו התובע ועו"ד גינת, אשר הצריך יום עבודה מלא ובסופו נדחתה הבקשה.
לאחר מכן קוימה בין הצדדים פגישה נוספת בה סוכם כי תעשה פניה כפולה לביה"ד העליון של הליכוד: ערעור על החלטת הועדה+ בקשת סעד זמני לעיכוב הליכי בחירות. לטענת התובע, לשם הנ"ל נדרש עבודה רבה וטיפול דחוף.
הואיל ובקשת עיכוב ביצוע שהוכנה מטעם התובע, נדחתה ע"י ביה"ד, הוכנו 4 הליכים נוספים: ערעור, בקשת עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור, תביעה להוצאת חבר מהתנועה, בקשה לצו מניעה זמני. ביה"ד דחה את הבקשה לצו זמני להוצאת חבר מהתנועה ולכן נעשתה פניה נוספת לועדת הבחירות המרכזית לעכב הבחירות עד להכרעת ביה"ד העליון.

בסופו של יום, הבחירות נערכו במועד המקורי. הגם שלא ניתן צו עיכוב לבחירות ביה"ד לא הכריע ביתר ההליכים ומשלא נתקבלה החלטה הוגשה בקשה לקביעת מועד דיון (3 פעמים) אשר לא זכתה להתייחסות.

בשל כך ובחלוף 3 חודשים, פנה התובע לנתבע בהמלצה לפנות בה"פ לבימ"ש מחוזי אך הנתבע החליט, ככל הנראה, שלא לפעול, וניתק מגע עם משרדו של התובע.

התובע טוען כי לצורך הטיפול בעניני הנתבע, השקיע 48 שעות עבודה. הוא עותר לחייב לפי תעריף של 500 ₪ לשעה, היינו סך 24,000 ₪.

עוד הוא טוען כי הטיפול הדחוף בענייני הנתבע הצריך עצירת הטיפול ביתר לקוחות המשרד, ולכן הערכה אמיתית של השירותים תבטא תוספת של 50% לשכ"ט המקורי ובסה"כ – 35,625 ₪ ובתוספת מע"מ ובמעוגל – 45,000 ₪.

התובע תמך תביעתו בתצהיר עו"ד יהונתן גינת העובד, על פי הטענה, כעורך דין שכיר במשרדו של התובע משנת 2010. הוא חוזר על הטענות העובדתיות שבכתב התביעה.

לטענתו הוא מכיר את הנתבע שנים רבות, עוד טרם החל לעבוד במשרדי התובע, ולכן לא סבר כי יש להבטיח את תשלום שכה"ט מראש.

הנתבע הגיש כתב הגנה קצר ודל בהצגת גרסה עובדתית. הכל מוכחש באופן לקוני. לטענתו מעולם לא הזמין או שכר את שירותי התובע, לא נערך הסכם שכ"ט ביניהם ומדובר בסכום דמיוני.


הנתבע טוען בתצהירו כי מעולם לא שכר שירותי התובע, ולא פנה אל התובע אישית לקבלת שירותיו. לטענתו, בינו ובין עו"ד גינת ידידות ארוכת שנים וזה אף אמר לו כי בכל עת שיזקק, ייתן לו שירותים משפטיים ללא תשלום.


לטענתו, ביום 25/7/13 התקשר הנתבע למשרד התובע וביקש לדבר עם עו"ד גינת ומשזה לא היה שם, השאיר לו הודעה להגיע אליו בדחיפות. למרבה הפתעתו, התובע הגיע למשרדו והוא הבין שנשלח ע"י עו"ד גינת. רק מאוחר יותר הוברר לו כי התובע הוא בעל המשרד. הנתבע טוען כי התובע הגיע רק מתוך רצון לקדם עצמו ואת משרדו בקשרים עם ראש העיר ונבחרים נוספים.
כשהגיע התובע הבהיר לו הנתבע כי הוא מעוניין בטיפולו של עו"ד גינת בלבד וכך היה בהמשך.
עד הגשת דרישת התשלום בעניין, מעולם לא הודיעו לו כי יחויב בתשלום כלשהו עבור הטיפול המפלגתי שאיננו עניין אישי שלו!

הנתבע טוען בתצהירו כי עיסוקו במפלגה הוא ללא תמורה ואין סיבה שישלם על כך מכיסו באופן פרטי. אם היו מודיעים כי הטיפול כרוך בתשלום אין ספק כי היה נמנע מהתקשרות זו.


עוד הוא טוען הנתבע כי אין כל ראייה בדבר כמות השעות שנדרשו לעבוד וממילא לא היתה הסכמה לסכום כלשהו או מנגנון התחשבנות.

הצדדים ביקשו לקבל

פסק דין
המסתמך על כתבי הטענות, התצהירים ועל סיכומים בכתב תוך ויתור על חקירת עדים.


טענת הנתבע שבכתב ההגנה לפיה כלל לא התבקש שירות וכי התובע החליט ליתן שירות משפטי על דעת עצמו תמוהה בעיקר לנוכח מסמכים המעידים על ההליכים שהוגשו. בנוסף קיים יפוי כוח וקיומו לא מתיישב עם טענה לפיה לא התבקש כל שירות משפטי.

עובדתית ומשהגיש הנתבע תצהיר הוברר (תוך שינוי חזית), כי הנתבע ביקש גם ביקש לקבל שירות משפטי, אמנם מעו"ד גינת ולא מהתובע ברם, אין חולק כי ביקש לקבל, ולפי המסמכים שהוצגו אף קיבל שירות כמפורט לעיל בפרק טענות התובע.


עם זאת, אין חולק כי לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב ואף לא הוסכם גובה או מנגנון שכר טרחה בגין טיפול התובע בענייני הנתבע מושא התביעה.


יש לדחות בשתי ידיים את טענות הנתבע לפיהן זהו ענין מפלגתי ולא אישי ועל כן אין עליו חובת תשלום, שכן העניין וודאי נגע לאינטרסים של הנתבע שאחרת לא היה מבקש (הוא ולא אחר), את אותו שירות. אני אף סבורה כי הטענה של הנתבע לפיה התובע היה נכון ליתן ייעוץ משפטי בחינם בשל רצונו להתקדם במפלגה, היא טענה בעייתית בתחום טוהר המידות כשהיא באה מפיו של איש ציבור, ומוטב היה לא להעלותה, ולא ארחיב בנושא זה שאינו מחייב הכרעה.

ברור אף כי הטענה לפיה עו"ד גינת היה בקשרי היכרות עם הנתבע והיה מוכן להעניק שירותים משפטיים בחינם בכל היקף שהוא, אינה סבירה. ניתן לתת לחבר ייעוץ קצר בחינם או אולי אפילו מכתב התראה ברם ההליכים הרבים שבוצעו כאן והשעות שהושקעו, חורגים מכל "עשיית טובה" מקובלת לידיד.

אני נכונה לקבל טענת עו"ד גינת לפיה היה בקשרים עם הנתבע ולא העלה בדעתו כי הנתבע יתכחש לחובתו לשלם שכר טרחה בגין הטיפול. עם זאת, בין נכונות כללית לשלם שכר טרחת עורך דין ובין קביעת מנגנון התחשבנות לעניינים שבגינם התבקש טיפול, המרחק רב ולא טריוויאלי.

כבר כתבתי בעבר במספר פסקי דין (ראה לדוגמא :13125/07 ת.א (חי) עו"ד מאזן באבא נ' טלאל ארמלי (ניתן ביום 10/6/12) כי לנוכח ריבוי תביעות בענין שכ"ט עורכי דין נגד לקוחותיהם הביעו בתי המשפט דעתם כי ראוי ונחוץ שהסכם שכר טרחת עורך דין יערך תמיד בכתב כדי, למנוע ויכוחים על תקפותו, תכנו והיקפו. לא הרי ייעוץ כהרי כתיבת מכתב התראה, ניהול מו"מ, ניהול תביעות בבתי המשפט וכד'. הגישה המקובלת בפסיקה היא כי ראוי להסכם בענין טיפול בתיקים בבתי משפט שיהיה בכתב, שיהיה מפורט ויכלול את היקף הטיפול, עלות ותנאים נוספים דוגמת האם הטיפול מוגבל לאותה ערכאה או שמא הוא כולל אף ערעור, גובה שכר הטרחה, האם ישולם מראש או בתשלומים, האם יש סכום נוסף התלוי בתוצאה, מה הדין במקרה של מיעוט ישיבות או ריבוי ישיבות בבית המשפט, מה הדין במקרה של פשרה או הפסקת הטיפול לבקשת הלקוח וכיו"ב.

בת.א 6985/06 (שלום הרצליה) עו"ד צחי נשר נ' ג'ואל אטלן (לא פורסם
[פורסם בנבו]
-ניתן ביום 26/3/08) סיכם בית המשפט מפי כב' הש' ש. אבינור את הגישה הרווחת, שעמה אני מסכימה, ובענין זה מצאתי להביא את הדברים בשם אומרם וכלשונם:
"
הסכם שכר טרחת עורך-דין, ככל חוזה אחר, "יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת", כאמור בסעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שכן פורמאלית אין חובה שבדין לערוך הסכם שכר טרחה בכתב או בצורה מוגדרת אחרת.
יחד עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שהסכם שכר טרחת עורך-דין הינו חוזה מסוג מיוחד, ולא אחת העירו בתי המשפט כי ראוי שהסכם כזה ייערך בכתב (ר', רק לשם הדגמה, ע"א (ת"א) 3379/01 בן בכור נ' עו"ד רון אורי, [פורסם בנבו] "בשולי הדברים יש להעיר כי מן הראוי שעורכי-דין יקפידו על עריכת הסכמי שכר טרחה מפורטים בכתב, גם כאשר מדובר בלקוח טוב, כדי למנוע התדיינויות ממושכות ומיותרות סביב נושא זה בבית-המשפט במקרה של מחלוקת"; וכן רע"א 4723/05 עו"ד שלמה לוי נ' יהונתן ברוש, [פורסם בנבו]: "שורש הקושי, שעליו הצביעו בתי המשפט הקודמים, היה היעדרו של הסכם כתוב בעניין שכר הטרחה, בניגוד לנכון ולראוי בכגון דא...").
בהקשר זה בתי המשפט גם מרבים להפנות להצעתו של פרופ' ד' פרידמן בעניין, שעיקריה הם כדלקמן:
"בעיניי ראוי לקבוע בחקיקה כלל המחייב עורך-דין לערוך הסכם בכתב עם לקוחו בדבר שכר-טרחתו. בהעדר הוראה כזו מן הראוי להחיל את הכללים הבאים: א) אם עורך הדין לא דאג לעריכת הסכם בעניין שכרו, ואם מדובר בנושא שקיים לגביו טווח מחירים, יש להניח לזכות הלקוח כי ציפה לכך שיחויב בשכר הנמוך ביותר האפשרי... ג) בכל מקרה יש לחייב את עורך-הדין, שלא דאג לעריכת הסכם בעניין גובה שכרו, בתשלום הוצאות המשפט בדבר שכר-הטרחה, אפילו זכה במשפט. הטעם לכך הוא ששורש ההתדיינות נעוץ בהעדרו של הסכם בדבר שכר-הטרחה, והאחריות להיווצרותו של מצב זה רובצת על עורך-הדין שנמנע מעריכת הסכם בעניין זה. (ר' ד' פרידמן, "שכר-טרחה ראוי לעורך-דין", המשפט ב', תשנ"ה, 105, 113-112).
אכן, רבים ומגוונים הם הטעמים, המצדיקים עריכת הסכם שכר טרחת עורך-דין בכתב דווקא.
ראשית, הסכם שכר טרחה מטבעו מורכב הוא, וצריך להתייחס לא רק לשאלת שיעור שכר הטרחה ואופן תשלומו אלא גם לעניינים נוספים, לרבות שיעור שכר הטרחה בהפסקת הייצוג ועוד (ר' והשווה ד"ר ג' קלינג, אתיקה בעריכת דין (תשס"א-2001), 212-209). פשיטא, שעניינים כאלה קשה, אם לא בלתי אפשרי, לסכם בבהירות ובאופן שיובן כראוי על ידי שני הצדדים בשיחה בעל-פה.
שנית, חובותיו המקצועיות והאתיות של עורך-דין מחייבות אותו להקפיד הקפדת-יתר על שקיפות ביחסיו הכספיים עם לקוחו, ושקיפות כזו אינה מתקיימת מקום שהסכם שכר הטרחה נעשה בעל-פה ומטבע הדברים הוא חסר ועמום.
ושלישית, בכל הקשור לניסוח ועריכת הסכם שכר הטרחה יש לעורך-הדין יתרון מובנה על פני לקוחו, בהיותו בעל המקצוע הרלוואנטי (היינו המשפטן) שבין השניים, ולפיכך מכוח חובת תום הלב החוזית עליו לדאוג לביטוי ברור ומלא ככל האפשר של תנאי ההסכם, ביטוי שככלל יכול להיעשות רק בכתב.
העולה מן המקובץ הוא, אם כן, כי אף שאפשר שהסכם שכר טרחת עורך-דין ייכרת בעל-פה, אפשרות כזו אינה רצויה. לפיכך, משנמנע עורך הדין מעריכת הסכם שכר טרחה בכתב יש לזקוף כל עמימות או אי בהירות בעניין הסכם שכר הטרחה – הן באשר לעצם כריתתו והן באשר לתנאיו השונים – לחובתו של עורך הדין, ולקבוע כי במצב של ספק ידו תהא על התחתונה
".

בשים לב לכל האמור, העדר הסכם ש"כט בכתב אין בו כדי לשלול מניה וביה את חובת מקבל השירות לשלם עבור השירות שקיבל אלא שבמקרה כזה גובה התשלום ייקבע כשכר ראוי על דרך האומדנא בשים לב לעבודה שהושקעה, ככל שזו הוכחה, וכל ספק יפעל לרעת עורך הדין בשל העמימות שייצר. לטעמי, כמדיניות משפטית ראויה יש להעריך את הסכום על הצד הנמוך שכן לעולם לא תסתר ההנחה ההיפוטתית כי לו היה מבוקש סך מסוים עבור שעת עבודה, היה הלקוח מוותר על השירות או שהיה מוסכם סכום אחר, נמוך יותר.


בעניננו, הנתבע לא חלק על הצורך בהגשת המסמכים השונים למוסדות השיפוטיים השונים של תנועת הליכוד. אין חולק כי הכנת המסמכים, הגשתם והתכוננות לדיון אורכת זמן. הנתבע לא חלק על כך שהתקיימו פגישות בין הצדדים לרבות שתי פגישות במשרדי העירייה טרם הגשת הבקשה הראשונה לוועדת הבחירות המרכזית של הליכוד.


חרף כל האמור, לא עלה בידי התובע להוכיח להנחת דעתי מהן מספר השעות שהושקעו בפועל, וודאי לא הוכחו 48 שעות עבודה, וממילא שכר שעת עבודה של עורך דין אינו בידיעה שיפוטית, שכן עורכי דין שונים גובים תעריפים שונים.

אני דוחה את טענת התובע לפיה הטיפול בענייני הנתבע גרם לדחיית טיפול בתיקים אחרים או הפסדי הכנסה בגין אי קבלת תיקים אחרים. הטענה נזרקה לאוויר ללא כל תשתית ראייתית (הן ביחס לדחיית קבלת טיפול בתיקים אחרים או לנזק כלשהו בגין איחור בביצוע משימות אחרות) וממילא אם טיפול בענייני הנתבע חייב דחיית קבלת תיקים אחרים, קל וחומר שצריך היה להביא ענין זה בפני
הנתבע ולהודיע מהו מנגנון ההתחשבנות הלוקח בחשבון את אותו טיפול דחוף.

לאחר שעיינתי בכל הטענות והראיות, שקלתי אותן ושקללתי גם שיקולי מדיניות משפטיים מצאתי להעמיד את הסכום הראוי ע"ס 15,000 ₪.


אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך 15,000 ₪. הנתבע ישפה את התובע באגרת המשפט ששולמה לפי קבלות שתומצאנה ובנוסף יישא בשכ"ט עו"ד בסך כול של 3,500 ₪.


נוסח זה בא במקום פסק הדין שיצא ביום 7/8/14

ניתן היום,
ט"ו אב תשע"ד, 11 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 65217-10/13 עו"ד ניב דוד גלנטי נ' פרדי מלק (פורסם ב-ֽ 11/08/2014)