Google

יצחק אסור - הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, יעקב אוטמזגין

פסקי דין על יצחק אסור | פסקי דין על הפניקס הישראלי חברה לביטוח | פסקי דין על יעקב אוטמזגין |

46658-11/11 א     15/08/2014




א 46658-11/11 יצחק אסור נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, יעקב אוטמזגין








בית משפט השלום בהרצליה



ת"א 46658-11-11 אסור נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'




בפני

כב' השופט יחזקאל הראל
– סגן הנשיאה


התובע

יצחק אסור
ע"י ב"כ עוה"ד אריה לפיד


נגד


הנתבעים

1
.
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד זהבה פלושניק
2
.
יעקב אוטמזגין



פסק- דין


מבוא

1.
לפניי תביעת התובע יליד 20.8.59 בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו בתאונה שארעה ביום 25.11.04 בשעה 14:30, או בסמוך לשעה זו (להלן: "התאונה"). לטענת התובע, במועד הנ"ל התבקש על ידי מר אריה אטון (להלן: "אטון") לנהוג בעבורו במשאית מס' רישוי 11-703-00 (להלן: "המשאית"), ממקום המצאה באזור התעשייה פולג בנתניה. התובע התניע את המשאית, ירד ממושב הנהג ועבר לצד מושב הנוסע שמימין כדי לבדוק את מסמכי הרישוי והביטוח של המשאית. בתום הבדיקה החל לרדת מהמשאית, על מנת לשוב למושב הנהג ולנסוע מהמקום, החליק ונפל על הכביש תוך שמרפק יד ימינו נחבט בעוצמה בכביש.

2.
לטענת התובע, התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

3.
התביעה הוגשה כנגד מבטחת השימוש ברכב הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") וכנגד מר יעקב אוטמזגין
מי שהיה המבוטח עפ"י הפוליסה שהוצאה ע"י הנתבעת (להלן: "אוטמזגין").
הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה בלבד ובו הכחישה את נסיבות אירוע התאונה.

4.
פסק-הדין ניתן לאחר שהובאו לפני הראיות כדלקמן:
ראיות התובע: תצהירי עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם הנגדיות של התובע ואריה.
ראיות הנתבעת: תצהירי עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם הנגדיות של החוקר מר קובי דביר (להלן: "דביר") ושל החוקר מר אלון חורה (להלן: "חורה").
כן הובא לפניי תיעוד שהוגש על ידי הצדדים לרבות חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש ד"ר משה לוינקופף אורתופד, שקבע כי בגין התאונה נגרמו לתובע נכויות לצמיתות כדלקמן: נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 41(8) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") בגין הגבלה בכיפוף ויישור מרפק ימין, 10% לפי סעיף 41(10)(ז)(מותאם) לתקנות בגין הגבלה בסופינציה ו-5% לפי סעיף 75(1)(ב)(מותאם) בגין נכות אסטטית עקב הצלקות.
כן שמעתי את סיכומיהם בעל פה של באי כוח בעלי הדין.

5.
כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יצוין אחרת.

שאלת החבות
תמצית טענות הצדדים בשאלת החבות

תמצית טענות התובע בשאלת החבות

6.
אביא להלן את תמצית טענות התובע בשאלת החבות:
·
גרסת התובע בדבר נסיבות אירוע התאונה כפי שנמסרה במשטרה ולחורה בסמוך לאחר קרות התאונה היא הגרסה האותנטית התומכת בראיותיו;
·
אין לזקוף לחובת התובע את היותו אולי אדם לא נורמטיבי;
·
הסתירות לכאורה שהתגלו חסרות משמעות ויש לזכור כי חלף פרק זמן של 10 שנים לערך מאז קרות התאונה;
·
יש לבחון בקפידה את תמלילי החקירות שבוצעו על ידי החוקרים אשר נשמעו קטועות ולא תאמו לדוחות החקירה שנערכו על ידי החוקרים;
·
ניכר היה משמיעת קלטת החקירה של אטון כי הוא היסס בדבר מקום אירוע התאונה, יש לייחס זאת לזמן הרב שחלף מאז קרות התאונה. כך גם באשר לסתירות לכאורה שהתגלו בשאלה כיצד הגיע התובע למקום אירוע התאונה;
·
התובע בדק את מסמכי המשאית שכן לדבריו משטרת התנועה נוהגת לבצע ביקורות לנהגי משאיות וזאת להבדיל מרכבו הפרטי;
·
הבעלים בפועל של המשאית היה אטון אשר נתן הרשאה לתובע לנהוג במשאית, והביטוח הוצא על שם אוטמזגין שהועסק על ידי אטון;
·
יש ליתן אמון בעדויות התובע ואטון שנתמכו בתיעוד שהוגש ובהודעותיהם בפני
החוקרים ועל כן דין התביעה להתקבל
·
הנתבעת לא הציגה כל ראיה כי רישיון הנהיגה של התובע אינו מתאים לנהיגת מוביל;
·
התאונה הינה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד שכן בדיקת הרישיונות והירידה מהמשאית נעשו לצורך תחילת הנסיעה ולמטרות תחבורה. עצם הנפילה מהמשאית עונה על דרישות הדין.

תמצית טענות הנתבעת

7.
אביא להלן את תמצית טענות הנתבעת בשאלת החבות:
·
יש להביא בחשבון כי התובע שכר שירותיו של עו"ד בסמוך לאחר קרות התאונה, אולם הגישה בסמוך לתום תקופת ההתיישנות, דבר שיש בו כדי להגביר את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכחתה. התובע כשל בהרמת הנטל;
·
לא הוכח כי נתנה לתובע רשות לנהוג במשאית על ידי מי מבעליו;
·
אוטמזגין, שתעודת הביטוח הוצאה על שמו, לא זומן לעדות על אף שיכול היה לשפוך אור על כל הטענות, הן לגבי מתן הרשות הראשונית והן לגבי נסיבות הקריאה של התובע למקום;
·
לא הוכחה הבעלות במשאית וטענות התובע ואטון בעניין זה עומדות בסתירה לתיעוד שהוגש;
·
בתעודת חדר המיון נכתב כי התובע נפל מגובה של 2.5 מ', בעוד שהוכח שגובה המדרגות לא עולה על 1 מ';
·
בתעודת חדר המיון לא נרשם כי עסקינן בנפילה מרכב וכי התאונה הינה "תאונת דרכים";
·
הודעת התובע למשטרה שאינה חתומה ואינה נושאת תאריך, לא ניתנת לבדיקה בשל ביעור תיק המשטרה, שעה שהתביעה הוגשה כ-7 שנים לאחר קרות התאונה;
·
לחילופין, ההודעה סותרת את גרסת התובע בדבר נסיבות האירוע;
·
התגלו סתירות משמעותיות בגרסאותיהם של עדי התביעה, בין היתר, בנוגע למקום אירוע התאונה, כיצד הגיע התובע למקום ומי פינה אותו לביה"ח;
·
עדות התובע בדבר נסיבות בדיקת מסמכי המשאית אינה סבירה ועומדת בסתירה לנהיגתו ברכבו הפרטי בלא ביטוח;
·
נסתרה עדותו של התובע כי לא נהג במשאית קודם לתאונה שעה שהוכח כי היה מעורב בתאונה עת נהג באותה משאית כשבועיים ימים קודם לכן. על כן, יש בכך כדי לפגום באופן ממשי בטענתו כי בעת התאונה בדק את מסמכי המשאית;
·
יכול והתובע הועסק על ידי אטון אשר לא דיווח עליו למל"ל ועל כן "נאלץ" ליתן גרסה התומכת לכאורה בגרסת התובע, שכן חש צורך לפצותו כפי שאמר בעדותו;
·
התובע נמנע מלזמן עדים לתמיכה בתביעתו ויש להפעיל את ההלכה בדבר הימנעות מהבאת עדים;
·
החוקרים נהגו בהגינות בתובע ואטון ולא עשו כל ניסיון להטעותם;
·
לאור האמור לעיל דין התביעה להידחות;
·
לחילופין, התאונה אינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפלת"ד וכן לא הוכח כי התובע רשאי לנהוג במשאית הגוררת מוביל, כפי שנקבע ברישיון המשאית.

הכרעה
נסיבות אירוע התאונה

8.
בשאלת נסיבות אירוע התאונה העידו מטעם התביעה התובע ואטון. תצהירי עדויותיהם הראשיות וחקירותיהם הנגדיות תאמו זה לזה ולגרסה שהובאה על ידי התובע בכתב תביעתו (כמפורט בסעיף 1 לעיל).
במהלך שמיעת הראיות הסתבר כי חוקרים מטעם הנתבעת חקרו את עדי התביעה בשתי הזדמנויות שונות. חקירתו של התובע נערכה על ידי חורה בפגישתם ביום 9.3.05. חקירתו של אטון נערכה על ידי דביר ביום 9.2.12. החקירות הוקלטו ותומללו.

9.
בתצהיריהם ובחקירותיהם על ידי החוקרים, שהתקיימו כאמור במועדים שונים ובנפרד זו מזו, טענו התובע ואטון כי האחרון היה הבעלים של המשאית וכי עד למועד התאונה זו היתה נהוגה על ידי עובדו של אטון - אוטמזגין. לטענתם, במהלך עבודתו של אוטמזגין אצל אטון התגלע ביניהם ויכוח ובעקבותיו נטש אוטמזגין את המשאית והשאירה במקום. מאחר ולאטון לא היה רישיון לנהיגת המשאית – התקשר לתובע, שהינו חברו ואשר לא עבד באותה עת, וביקשו לנהוג במשאית מהמקום. התובע הגיע למקום, התניע את המשאית, ירד מהמשאית, עלה על מושב הנוסע על מנת לבדוק את רישיונות המשאית ותעודת הביטוח שהיו בתא הכפפות מימין, הוציא את המסמכים ולאחר שבדקם החל לרדת מהמשאית, ולפתע החליק, נפל ונחבל.
בכל הנוגע לאמור לעיל אין כל סתירה בין גרסאותיהם של התובע ואטון בפני
החוקרים ובבית המשפט.

10.
במהלך חקירותיהם הנגדיות של אטון והתובע הסתבר כי קיימות סתירות בגרסאותיהם בינם לבין עצמם. בתצהיריהם הצהירו התובע ואטון כי המשאית חנתה לצד הדרך בצומת פולג בנתניה, כפי שמסר התובע לחורה מספר חודשים לאחר התאונה. ברם, בחקירתו על ידי דביר למעלה משבע שנים לאחר התאונה מסר אטון,
כי המשאית חנתה בצומת רעננה ועמד על דעתו זו גם לאחר שדביר שאלו: "יכול להיות שזה היה בנתניה?", תוך שהוא מבהיר לאטון: "תנסה לזכור. תראה, אני לא רוצה להכשיל...".
גם לאחר שדביר אמר: "אולי זה היה בדרך לנתניה, באזור?" השיב אטון: "לא, לא, לא, לא, לא, לא". גם אז דביר לא הרפה ואמר: "חכה רגע ותנסה להיזכר" ובתשובה השיב אטון: "לא, ברעננה, ברעננה זה. ברעננה. אני חושב ברעננה. לא, ברעננה. נו, ברעננה" ובהמשך: "ברעננה. לא בנתניה. כן, ברעננה". (עמודים 5-6 לתמליל).

11.
סתירות נוספות בין עדויותיהם בבית המשפט אל מול הודעותיהם לחוקרים נמצאו בנקודות נוספות: כיצד הגיע התובע למשאית, מי פינהו לבית החולים ובאיזה כלי רכב.

12.
בתצהיריהם טענו התובע ואטון כי התובע הגיע למקום ברכבו מסוג מיצובישי אותו אמור היה להשאיר לאטון, כדי שינהג חזרה לביתו, בעוד שהתובע אמור היה לנהוג במשאית לביתו של אטון. בפגישתו עם חורה לא נשאל התובע כיצד הגיע למקום, אולם כאשר נשאל האם אטון "...פינה אותך עם האוטו עם המשאית או עם האוטו?"
השיב: "עם האוטו שלו". כשנשאל על ידי חורה: "אתם השארתם את המשאית שם?" השיב: "עם ההונדה כן".
בטופס ההודעה על תאונת דרכים שנערך על ידי התובע ואינו נושא תאריך, נכתב: "נסעתי עם חברי ברכבו הפרטי באזור התעשייה פולג בנתניה..." (אישור המשטרה הממוחשב מלמד כי תיק החקירה נפתח ביום 30.11.14 ועל כן הדעת נותנת כי ההודעה הוגשה באותו מועד, או בסמוך לפני מועד זה).

13.
בפגישתו עם דביר נשאל אטון: "אתה לקחת אותו לשם?" ובתשובה השיב: "אני חושב שאני הבאתי אותו, כן, אני חושב שאני הבאתי אותו, כן... אני הבאתי אותו או שהוא ...? כן, אני חושב אני הבאתי אותו" (עמ' 3 לתמליל החקירה מיום 9.2.12).
כאשר נשאל: "לקחת אותו לבית חולים?" השיב: "לא, לא אני לקחתי אותו" ובהמשך: "מישהו בדיוק היה שמה וכל זה, לקח אותו לבית חולים. אחר כך אני הלכתי אליו, בערב. אתה יודע, אחרי שהבאתי את המשאית לפה וזה". ובהמשך: "...בדיוק מתי שהוא נפל איזה מישהו לקח אותו לבית חולים עם איזה רכב" (עמ' 6 לתמליל).

14.
בחקירתו הנגדית אישר התובע כי נפגע בתאונת דרכים נוספת שארעה בשנת 2005 עת נהג ברכבו הפרטי. כשנשאל האם הגיש תביעה בגין אותה תאונה השיב: "לא. בדיוק באותו יום נגמר לי הביטוח באוטו שלי... לא שמתי לב. באותו יום נגמר לי הביטוח" וכשנשאל: "איך לא בדקת שאין לך ביטוח?" השיב: "לא בדקתי. כל יום אני בודק ביטוח?" (עמ' 9 לפרוטוקול ישיבת יום 17.6.14).

15.
בחקירתו הנגדית נשאל התובע האם נהג במשאית קודם לאירוע התאונה והוא השיב בשלילה בשתי הזדמנויות שונות (האחת בעמ' 10 ש' 29 - עמ' 11 ש' 1 והשנייה בעמ' 16 לפרוטוקול מיום 7.6.14). בעקבות זאת נשאל התובע: "אני מציגה בפני
ך אישור משטרה שביום 9.11.04, שעה 11:30 בבוקר נהגת במשאית הזאת בכביש 4 והיתה לך תאונה במשאית הספציפית הזאת. אני מציגה אישור משטרה". בתשובה השיב התובע: "(מעיין באישור) לא זכור לי בכלל... לא זוכר" (עמ' 16-17 לפרוטוקול). אישור המשטרה הוגש וסומן נ/1 בלא התנגדות. בישיבת יום 6.7.14 העלה ב"כ התובע התנגדות להגשת המסמך בנימוק כי לא הוגש באמצעות תעודת עובד ציבור, אולם בקשתו נדחתה מהטעמים שהובאו בהחלטתי בישיבה זו.

16.
גרסת התובע בדבר התנהלותו הקפדנית במועד התאונה, אינה מתיישבת עם התנהגותו הסותרת מספר חודשים לאחר מכן בכל הנוגע לחידוש ביטוח רכבו הפרטי. כן עולה תהיה נוספת – האם בעת שנהג שבועיים קודם למועד התאונה לא בדק את מסמכי המשאית. אם לא בדקם - מדוע לא עשה זאת? ואם כן בדקם - מדוע שב ובדקם ולא הסתפק בבדיקה שעשה שבועיים קודם לכן (יאמר כי פוליסת הביטוח היתה בתוקף לשנה אחת מיום 1.8.04).

17.
לגרסת התביעה, עובר לירידת התובע מהמשאית על מנת לעלות למושב הנוסע, שוחח עם אטון שעמד בסמוך לחלון הנוסע. נשאלת השאלה מדוע לא פנה לאטון בבקשה כי יוציא את המסמכים מתא הכפפות ויעבירם לידיו או יבדקם בעצמו, ותחת זאת החליט לעשות זאת בעצמו, על אף שהתניע את מנוע המשאית בכוונה לנסוע מהמקום ועל אף שנדרש לרדת מהמשאית, להקיפה, לעלות למושב הנוסע, לבדוק המסמכים, לרדת ולשוב ולעלות למושב הנהג.

18.
חקירת התובע ע"י חורה התבצעה בסמוך לאחר ששכר שירותי עורך דין וגרסתו זו תואמת לתצהיר עדותו הראשית, למעט במספר נקודות. בעוד שבתצהירו ובחקירתו הנגדית טען שהגיע למקום עם רכבו שלו ושם פגש את אטון, הרי שבחקירתו בפני
חורה מסר כי אטון הסיעו למקום ברכבו של אטון מסוג הונדה.

19.
עדויותיהם של אטון והתובע בפני
החוקרים בדבר מקום חניית המשאית סותרות זו את זו. מנגד, תצהירי עדויותיהם הראשיות, כמו גם חקירותיהם הנגדיות זהים בסוגיה זו. יכול ובשל הזמן הרב שחלף ממועד אירוע התאונה ועד למועד עדותו של אטון בפני
החוקר בגד בו זכרונו. אולם, אין לזקוף זאת לחובת הנתבעת, שכן התובע יכול היה להגיש תביעתו בסמוך לאחר ששכר שירותי עורך דין ולא להמתין כמעט 7 שנים עד להגשתה. זאת ועוד, כל אותה עת, לא היתה כל מניעה לגבות גרסה "טרייה" מאטון שהינו חברו הטוב ואשר שיתף פעולה עימו.
כן יש להביא בחשבון את אי זימונו לעדות של אוטמזגין שיכול היה לשפוך אור על חלק מהנסיבות.

20.
סבורני כי שני החוקרים נהגו בהגינות עם הנחקרים. דביר שהיה מודע לגרסתו הסותרת של התובע בפני
חורה בדבר מקום אירוע התאונה, יכול היה, לאחר שאטון מסר גרסה סותרת, להסתפק בכך ולא לנסות ולרענן את זכרונו. בהציגו בפני
אטון את גרסתו הסותרת של התובע נהג דביר בהגינות באפשרו לו לחזור בו מגרסתו הסותרת. יכול והיסוסיו של אטון היו בשל הגרסה הסותרת שנמסרה לו ע"י החוקר. ברם, בחקירתו הנגדית היה בטוח לחלוטין כי המשאית חנתה בצומת פולג ולא ברעננה. לא ניתן הסבר מניח את הדעת לשינוי שהביא לבטחון זה, על אף חלוף הזמן.

21.
לשיטת התובע ואטון, התובע לא עבד אותה עת והתבקש ע"י האחרון לסייע לו כחבר בנהיגת המשאית שהושארה במקום ע"י אוטמזגין. גרסה זו לא מתיישבת עם הרישום בתעודת חדר מיון כי התאונה הינה תאונה בעבודה - רישום הנסמך על דברי התובע כפי שנרשמו באותו מסמך. רישום זה תואם לרישום בסיכום המחלה וכן לגרסת התובע כפי שנמסרה במשטרה יומיים לאחר שחרורו מביה"ח כי נסע למקום "...כדי להתקבל למקום עבודה...".

22.
יכול ויש ממש בטענות הנתבעת כי התובע הועסק ע"י אטון שלא דיווח על העסקתו למל"ל וכי נפגע במהלך עבודתו, אולם בנסיבות אחרות.

23.
גם אם ניתן היה ליישב בין גרסאותיהם הסותרות של התובע ואטון בדבר מקום אירוע התאונה - לא ניתן ליישב הסתירה שבין עדויותיהם באשר למהות המקום. בעוד שאטון העיד כי עסקינן באתר בנייה העיד התובע כי המדובר במקום חנייה בקרבת צומת. טענות אלו לא
מתיישבות זו עם זו.

24.
לאור כל האמור לעיל לא שוכנעתי כי התאונה ארעה בנסיבות הנטענות ע"י התובע ועל כן דין התביעה להידחות.

25.
באשר לטענותיה הנוספות של הנתבעת כי לא הוכח כי התובע נהג ברשות הבעלים של הרכב, כמו גם לטענתה כי התובע נהג ברכב בלא רישיון לנהיגת מוביל – כפי שנקבע בע"א 9096/11 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' מוסטפא ג'בארין (10.7.12), עול הראיה מוטל על המבטחת כי הנהג נהג שלא ברשות הבעלים וכן כי נהג בהיעדר רישיון (ר' סיפא לפסקה 12 לפסה"ד). הנתבעת לא הרימה נטל זה.
כך גם לא נסתרה טענת התובע ואטון כי אטון הוא הבעלים בפועל של הרכב וכן הטענה כי רישיון נהיגה למשאית מעל 15 טון כפי שהיה לתובע במועד התאונה כולל גם נהיגה במשאית עם מוביל.

26.
לחילופין מוסיפה וטוענת הנתבעת כי גם אם ייקבע כי התאונה ארעה בנסיבות הנטענות ע"י התובע – אין עסקינן ב"תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפלת"ד. דין הטענה להידחות שכן התאונה (בנסיבות המתוארות ע"י התביעה) ארעה עת ירד התובע מהמשאית במטרה לשוב ולעלות עליה ולנהוג בה מהמקום.

27.
לאור התוצאה אליה הגעתי אדון להלן בקצרה בשאלת שיעור הנזק.

שיעור הנזק
הנכות הרפואית

28.
ממקום התאונה הועבר התובע לביה"ח מאיר שם אובחנה פריקה של מרפק ימין. בוצע ניסיון לשחזור סגור של הפריקה וקיבוע המרפק בסד גבס, ולאחר מכן אושפז התובע במחלקה האורתופדית לצורך טיפול ניתוחי במסגרתו קובע המרפק ע"י סד גבס. ביום 28.11.04 שוחרר התובע לביתו וביום 2.1.05 הוסר הגבס מהמרפק והתובע הופנה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה.

29.
ביום 2.7.12 נבדק התובע על ידי ד"ר משה לוינקוף. בבדיקתו התלונן התובע כי הוא סובל מהגבלה בטווח תנועות המרפק ביישור וסיבוב וכי לעיתים אצבעות 3 ו-4 בכף יד ימין "נרדמות".
המומחה מצא אצל התובע הגבלה בטווח התנועה ביישור וכיפוף והגבלה בסופינציה. כן הודגם בצילום רנטגן של המרפק תהליך ארטריטי של מפרק המרפק. המומחה קבע לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 10% לפי סעיף 41 (8) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), 10% לפי סעיף 41 (10)(ז)(מותאם) בגין הגבלה בסופינציה ו-5% נוספים לפי סעיף 75(1)(ב) בגין הצלקות, תוך קביעה כי נכות זו הינה אסטטית בלבד. המומחה סבר כי אובדן כושר עבודה מלא וזמני לתקופה של 3-4 חודשים הינו פרק זמן סביר.
הצדדים לא שלחו למומחה שאלות הבהרה ולא בקשו לזמנו לחקירה על חוות דעתו.

הנכות התפקודית

30.
אין חולק כי עובר לתאונה היה התובע מובטל מעבודתו במשך כשנה החל מחודש ינואר 2004. עבודתו של התובע עובר לפיטוריו היתה כנהג מערבל בטון אצל טרנס בטון בע"מ, שם עבד מחודש ספטמבר 2002. שכרו הממוצע ברוטו של התובע לשנת 2003 הסתכם בסך של כ- 6,450 ₪ נטו לחודש נומינלי.

31.
הוכח כי התובע נטל בעברו סמים ובניגוד לעדותו כי היתה לו "מעידה" בשנת 1992 וכי בשנת 1995 "...כבר הייתי נקי" (עמ' 8 לפרוטוקול ישיבת יום 17.6.14), הרי שמיד לאחר מכן הודה כי בשנת 2001 הופנה לטיפול דחוף בחדר מיון בשל מנת יתר של הרואין וכי כ-4 שנים עובר לעדותו נתפס כשהוא נוהג תחת השפעת סמים. כן הוכח כי רישיונו לנהיגת רכב נשלל מספר פעמים לתקופות ממושכות. ביום 30.11.08 נעצר התובע לתקופה של 3 חודשים בשל נהיגה תחת השפעת סמים והצתה, מיום 22.2.09 ועד ליום 29.6.11 היה התובע בתחילה בקהילה טיפולית, לאחר מכן בהוסטל ובהמשך במאסר בגין העבירה שעבר.
כן נפסל רישיונו בגין כך לתקופה של 18 חודש.

32.
לטענת התובע, בחודש דצמבר 2005 החל לעבוד כנהג גרר למשך תקופה של 10 חודשים והשתכר סך של כ- 6,500 ₪ ומחודש אוקטובר 2006 עבד כנהג גרר ובהמשך כנהג משאית בתקופות שונות ואצל מעבידים שונים והשתכר לטענתו סך של כ- 6,500-7,000 ₪, לחודש אולם לא הציג תיעוד. מחודש יוני 2011 ועד לפיטוריו בחודש פברואר 2012 עבד התובע במסעדת התמניה רעננה בע"מ והשתכר בממוצע סך של כ-6,000 ₪ לחודש נומינלי. מחודש מרץ 2012 ועד לפיטוריו בחודש יולי 2012 עבד התובע בסמסום אחזקות ובנייה בע"מ והשתכר כ-5,500 ₪ לחודש נומינלי.

33.
מחודש אוקטובר 2012 עובד התובע כאיש אחזקה אצל מידן חברה להנדסה ולבניין השקעות בע"מ ומשתכר סך של כ-7,750 ₪ נטו לחודש.

34.
מהאמור לעיל ניתן ללמוד כי פוטנציאל כושר השתכרותו של התובע, עובר לתאונה וכן לאחריה בלא כל קשר לתאונה, היה בלתי יציב. כן נראה כי נכותו התפקודית נמוכה מנכותו הרפואית, שכן הוא המשיך לעסוק גם לאחר התאונה בעיסוקים הדורשים הפעלת שתי ידיו. סבורני כי יהיה זה נכון לקבוע כי פוטנציאל השתכרותו של התובע בהתחשב בכלל הנסיבות עמד על כ-6,000 ₪ לחודש נטו לפי ערכו נכון למועד פסק-הדין. בנסיבותיו של תיק זה סבורני כי לא נכון יהיה לכמת את נכותו התפקודית ונכון יהיה לפסוק לו פיצוי גלובלי על דרך של אומדנה לעבר ולעתיד בגין הפסד השתכרות.

הפסד השתכרות לעבר

35.
על פי קביעת המומחה והתיעוד הרפואי שהוגש עולה כי התובע לא היה כשיר לעבודה לתקופה של 3-4 חודשים לאחר התאונה. יוזכר כי בתקופה זו היה התובע מובטל מעבודתו וכי יכול ואלמלא התאונה היה עולה בידיו לשוב למעגל העבודה עוד קודם לחודש דצמבר 2005 מועד בו החל לעבוד. מצאתי לפסוק לתובע בגין תקופה זו פיצוי בסך של 23,000 ₪ לפי ערכו נכון למועד פסק-הדין.

36.
מאז התאונה חלפו למעלה מ-9 שנים. יש להביא בחשבון את תקופת המאסר ושלילת רישיונו של התובע כמפורט לעיל. בגין תקופה זו מצאתי לפסוק לתובע על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 45,000 ₪ בגין הפסד השתכרות חלקי לעבר.

37.
סה"כ הפיצוי בגין אובדן השתכרות לעבר מסתכם ב- 68,000 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד

38.
התובע הינו כיום כבן 55 ועד לגיל 67 נותרו לו 12 שנות עבודה. מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בסך של 70,000 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד.

הפסד הפרשות לפנסיה


39.
בגין הפסד ההפרשות לפנסיה לעבר ולעתיד הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 15,000 ₪.

עזרת הזולת, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי

40.
התובע לא טען בתצהירו כי נדרש לעזרת קרובים לאחר התאונה. מצאתי לפסוק לתובע בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לטיפול רפואי על דרך של אומדנה פיצוי בסך של 2,000 ₪.

נזק לא ממוני

41.
בגין 23% נכות בניכוי גיל ו-4 ימי אשפוז הנני פוסק לתובע פיצוי בסך של 45,128 ₪

תצהירי חוקרים ודוחות חקירה

42.
בתיק זה הוצעה ע"י ביהמ"ש הצעה לפשרה לאחר הגשת תחשיבי נזק וטרם הגשת ראיות, ובמסגרתו הועמד בפני
ן דו"ח החקירה שנערך על ידי חורה בלבד, מבלי שהועמד לעיונו דו"ח החקירה שנערך על ידי דביר בעקבות חקירתו של אטון. לו שני הדוחות היו עומדים לעיון ביהמ"ש עובר להכנת ההצעה - לא היתה מוצעת הצעה לפשרה. במהלך שמיעת הראיות נדרשתי למתן החלטות בבקשות שהוגשו על ידי הצדדים בכל הנוגע לזימון החוקרים לחקירה, ועקב כך היה צורך לקבוע מועד דיון נוסף.

סוף דבר

43.
אשר על כן דין התביעה להידחות בשל שאלת החבות. בנסיבות העניין ובהתחשב בכך שהנתבעת נשאה בשכרו של המומחה - הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 15,000 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק-הדין ועד לתשלום המלא בפועל אלא אם ישולם בתוך 45 יום ממועד פסק-הדין.



ניתן היום,
י"ט אב תשע"ד, 15 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 46658-11/11 יצחק אסור נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, יעקב אוטמזגין (פורסם ב-ֽ 15/08/2014)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים