פסקי דין על עופר טולידו

30477-07/12 העז     17/08/2014




העז 30477-07/12 מדינת ישראל נ' עופר טולידו








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

הע"ז 30477-07-12 מדינת ישראל

נ' טולידו





המאשימה




מדינת ישראל





ע"י ב"כ עו"ד רינת אילון








-

הנאשם




עופר טולידו





ע"י ב"כ עו"ד רמי קרגולה



גזר דין


לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים לעונש נקבע כדלקמן:

א.
עמדת הנאשם לעונש נשמעה לא ממש החלטית
ו"אוחזת בכׂה וגם בכׂה".
כך, בדיון עתר לביטול ההרשעה, בעבירה המנהלית, ולהטלת קנס, כגובה הקנס המינימלי – עם ביטול ההרשעה.
בפועל, אין בפני
י, עפ"י הדין, לבטול ההרשעה, כפי שאף עולה מעמדת הנאשם בהשלמת טיעוניו.
הענין שבפני
י איננו כזה שנדון בתיקי תכנון ובניה – וכטיעוני המאשימה, אין עסקינן בהליכים דומים.

ב.
כך גם באשר להפנייתו ל – 2 ההליכים בבתי הדין [11881-05-10 השו' אנגלברג שהם; 1396-08 (ת"א) השו' גליקסמן] – בהם עסקינן בעבירה שונה ובענישה שונה.

ג.
לראיות שהוגשו בדיון 1.7.14 – ראשית, עסקינן בתלוש שכר לחודש הנדון שהופק עתה לצורך הגשתו 24.6.14), עולה ממנו כי מעבר למכסת השעות החודשית שולם לתובעת יום חופשה (שורה 2), שולם לתובעת יום חופשת סילבסטר (שורה אחרונה) , אך נוכו ממנה 2 ימי העדרות
(שורה לפני אחרונה) –
משמע, אין בפני
נו תשלום חופשה...

עוד עולה מתלוש השכר כי לא בוצעה התחשבנות במשבצת "ניהול העדרויות" (ואגב, כך עולה גם מכל תלושי השכר שהוגשו...)


ומנגד, יתר תלושי השכר שהוגשו – הופקו במועד (קרי: בסמיכות לחודש העבודה; והם תלושים מקוריים)
ואף שנמצא בהם העדרות העובדת – לא נמצא בהם
תשלום "חופשה" ואף לא נכוי העדרות – כרישומים שבתלוש ינואר 2010! (ראה כרטיס ותלוש אפריל).


משכך – אין "ערך" ראייתי כלשהו לתלוש ינואר 2010, כפי שהוגש בטיעונים לעונש. (במאמר מוסגר ולמעלה מן הצורך, אזכיר כי הנאשם שלח למאשימה בפקס את דוחות הנוכחות והתלושים; ממילא, לא היתה מניעה להצגת התלוש הנדון – המקורי ומזמן אמת, כפי שנטען כי שלח למאשימה).


ד.
משאין מחלוקת כי עסקינן בבקשה להשפט ומשהנאשם קיבל איפוא הודעת קנס – ברי כי בה (כמקובל מאחור) הובהר כי עם בקשתו להשפט, ההליך יתנהל בביהמ"ש.


כך, ברי כי בטרם הקראה – הובהר לנאשם כאמור.

אין לי אלא להניח בהקשר זה את חזקת תקינות ההליכים (המנהלי והשיפוטי) – ודאי בהנתן כי הנאשם היה מיוצג מראשית ההליך ע"י פרקליט
(במקרה אחיו).


כך או כך, עסקינן בהוראות החוק, שחזקה כי בידיעת כולי עלמא הן.

ממילא, אין מקום לדבר על קנס הפחות מהקנס המנהלי או על תשלום קנס ללא הרשעה, לאחר שכך כבר נקבע.


גם לא הובאו בפני
י טעמים להליך של"צ ולמעט הטענה ב"שפה רפה" – לא הוברר מדוע כך יקבע.

ה.
לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים לעונש ומשלא נמצא בנסיבות מדוע תבוטל הרשעתו של הנאשם, אני משיתה בזאת על הנאשם קנס בשעור
12,000 ₪, שישולם ב – 12 תשלומים שווים חודשיים ורצופים, שהראשון בהם 15.9.14 לפי שוברי תשלום שיקבל הנאשם במזכירות ביה"ד.


כן יחתום הנאשם (בתוך 10 ימים) על התחייבות לפי סעיף 72 לחוק העונשין שלא לעבור עבירה עפ"י חוק עובדים זרים, למשך 3 השנים הבאות.


גזר הדין ישלח לצדדים.


ב"כ הנאשם ידאג
לחתימת הנאשם על התחייבותו ולקבלת שוברי תשלום במזכירות ביה"ד במועד שנקבע.






ניתן היום,
כ"א אב תשע"ד, 17 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.
















העז בית דין אזורי לעבודה 30477-07/12 מדינת ישראל נ' עופר טולידו (פורסם ב-ֽ 17/08/2014)