פסקי דין על אליעזר פרץ | פסקי דין על רחל פרץ | פסקי דין על רון ורטיס | פסקי דין על מלכה ורטיס |

16774-04/11 א     20/08/2014




א 16774-04/11 אליעזר פרץ, רחל פרץ נ' רון ורטיס, מלכה ורטיס








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 16774-04-11 פרץ ואח' נ' ורטיס ואח'

ת"א 26329-04-11 ורטיס ואח' נ' פרץ ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
כאמלה ג'דעון


תובעים בת.א 16774-04-11

1
.
אליעזר פרץ

2
.
רחל פרץ
ע"י ב"כ עוה"ד ג. שמואלי ואח'


נגד


תובעים בת.א 26329-04-11

1.רון ורטיס
2.מלכה ורטיס
ע"י ב"כ עוה"ד ג. מרצקי ואח'




פסק דין



1.
בפני
י שתי תביעות מאוחדות שעניינן באירוע שריפה שהתרחש בדירה בת שתי קומות, ברחוב אברהם ציגל 9/5 בקרית מוצקין (להלן "הדירה").

2.
להלן העובדות הצריכות לענייננו:


בשנת 2008 שכרו ה"ה אליעזר ורחל פרץ
(להלן "השוכרים") מאת ה"ה רון ומלכה ורטיס
(להלן "בעלי הדירה") את הדירה, ובשנת 2009 הוארך חוזה השכירות עד ליום 31.7.10.


לקראת מחצית שנת 2010, התנהל בין הצדדים משא ומתן לרכישת הדירה על ידי השוכרים, ואף הוכנה טיוטת הסכם מכר. במקביל, הוארכה תקופה השכירות עד להשלמת עסקת המכר בין הצדדים.

3.
ביום 2.8.10 בסביבות השעה 23:00, ובטרם הושלמה עסקת הרכישה, פרצה שריפה בקומה העליונה של הדירה אשר כילתה חלק גדול ממנה. את נסיבות גילוי השריפה, תיאר מר אליעזר פרץ
בתצהירו ת/6 כדלקמן:

"ביום 2.8.2010, בשעה 23:00 לערך, בעת שהייתי עם שני ילדי וחברתו של בני בקומה התחתונה של הדירה, התנתק החשמל בפתאומיות. מספר דקות לאחר שחידשתי את אספקת החשמל, דפקו שכנים על דלת בתינו והודיעו לי, כי נראה עשן פורץ מגג המבנה בקומה העליונה של דירתנו.

אי לכך, אצתי לקומה העליונה של הדירה על מנת לבדוק במה מדובר ולתדהמתי גיליתי, כי פרצה שריפה בחלל הגג בחדרה של בתי אור"

4.
בעקבות אירוע השריפה, הודיעו השוכרים לבעלי הדירה על נכונותם להשלים את עסקת הרכישה בכפוף להפחתה במחיר הדירה, אולם בעלי הדירה דחו הצעה זו, ודרשו מהשוכרים לפנות את הדירה בהיותם האחראים לאירוע השריפה לשיטתם.

5.
התרחשות זו גררה את הצדדים לשני הליכים משפטיים. האחד הוא תביעת פינוי אשר הוגשה על ידי בעלי הדירה כנגד השוכרים, ובמסגרתה הוסכם על פינוי הדירה עד ליום 6.1.11 (ת.א 3598-09-10).

ההליך השני הוא בקשה למתן צו עשה אשר הגישו בעלי הדירה כנגד השוכרים במטרה לאפשר להם לפנות אלמנטים מסוכנים מהדירה בעקבות השריפה.

6.
התביעות שבפני
נו הן סיבוב שלישי בין הצדדים, ועניינן בשאלה מה גרם לשריפה ועל מי מוטלת האחריות להתרחשותה, כאשר מטבע הדברים, כל צד מטיל את האחריות הנ"ל על הצד השני.

7.
כתבי הטענות וחוות הדעת

השוכרים טענו כי השריפה נגרמה עקב כשל חשמלי שאירע בחלל גג הרעפים בקומה העליונה, ושבו היה מתוקן, במבואה בין שני חדרים, לוח חשמל משני שהשוכרים לא ידעו על קיומו קודם לשריפה. אי לכך, האחריות לאירוע השריפה מוטלת על בעלי הדירה לשיטתם, ומשכך הם הגישו את התביעה דנן שבה עתרו לחייב את בעלי הדירה בפיצוי בסך של 129,099 ₪, בגין נזקים שנגרמו להם עקב השריפה לטענתם, לרבות פיצוי בגין אי שימוש בדירה.

את תביעתם הנ"ל תמכו השוכרים בחוות דעת הנדסית לחקירת פרוץ השריפה מיום 29.10.10, ערוכה על ידי מהנדס חשמל מר אבי מרקוביץ, אשר קבע בחוות דעתו כי ".... גורם הדליקה טמון בכשל חשמלי שהתרחש בחלל גג הרעפים", וכי "תבניות הבעירה מצביעות על דליקה שהחלה בחלקו העליון של המבנה" (ראה פרק המסקנות בחוות דעתו ת/2).

בנוסף, הפנו השוכרים לגליון חקירת דליקה אשר נערך ביום השריפה על ידי רשף משנה שאול שמעון (ת/1), ושבו נקבע כי "מוקד הדליקה התגלה באזור מבואת החדרים בהנמכת התקרה".

לעניין הנזק, הגישו השוכרים חוות דעת שמאית של חברת גל (טל) שמאים בע"מ, ערוכה על ידי השמאי מר אמישה ליאור (ת/4).


8.
בעלי הדירה שללו את הטענה שלפיה מקור השריפה טמון בכשל חשמלי, וטענו כי השריפה החלה בחדר השינה הדרום מזרחי שבקומה העליונה, ומקורה בגורם חיצוני המתבטא בטעות אנוש. את טענותיהם הנ"ל הם ביססו על חוות דעתו של מהנדס חשמל וחוקר שריפות מר אשר סלוצקי שנערכה ביום 29.9.10 (נ/12 ו- נ/18), ובה נקבע כי "גורם השריפה נובע כתוצאה מטעות אנוש כל שהיא שהובילה להשארה של חפץ חם כל שהוא על המיטה או מהלפטופ בחדר השינה בו פרצה השריפה ואשר הוביל לשריפה שהחלה על המיטה".


לעניין הנזק, הגישו בעלי הדירה שתי חוות דעת שמאיות שנערכו על ידי מר יוני המאירי וצורפו לתצהירו של מר ורטיס (נ/19), וחוות דעת של שמאי מקרקעין מר גל ברמן, לעניין ירידת ערך הדירה (נ/8). את תביעתם העמידו בעלי הדירה על סך של 179,743 ₪.

9.
לאור המחלוקות וחוות הדעת שהוגשו, מונו מטעם בית המשפט שני מומחים.

לעניין בדיקת נסיבות השריפה מונה חוקר שריפות מר אלי היינה, אשר קבע בחוות דעתו כי "מתוך הממצאים והעדויות העולות בחוות הדעת ניתן ברמת סבירות גבוהה לשלול את האפשרות שהשרפה נגרמה כתוצאה מכשל חשמלי כלשהו באלמנטים צמודי מבנה". ומאידך, לא שלל את האפשרות שסיבת השריפה קשורה בכשל בחומר מעשן או התחממות של אחד מצרכני חשמל (מחשב, לפטופ וכיו"ב).

לעניין הערכת הנזק מונה השמאי מר חיים אטקין, אשר העריך
עלויות שיקום המבנה בסך של 121,500 ₪, ואת נזקי תכולת משפחת פרץ (השוכרים) בסך של 51,450 ₪.

10.
כל המומחים לרבות מומחי בית המשפט נחקרו על חוות דעתם בבית המשפט. בנוסף העידו בני הזוג פרץ ומר רון ורטיס
, וכן חוקר פרטי מר שאול טולדנו אשר הגיש דו"ח חקירה מטעם בעלי הדירה (נ/10).

11.
נטל הראיה


שני הצדדים טענו להיפוך נטל הראיה, תוך שהם סומכים את ידיהם על סעיפים 38, 39 ו- 41 לפקודת הנזיקין.


הסעיף הרלוונטי לענייננו הינו סעיף 39 לפקודה, שזו לשונו:

"
בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש — על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה

"



שני הצדדים יכולים לכאורה ליפול ברשתו של הסעיף הנ"ל, השוכרים בהיותם תופשי המקרקעין שמהם יצאה האש, ובעלי הדירה בהיותם בעלי המיטלטלין שמהם יצאה האש. בהינתן "תחרות" זו, ועל מנת לקבוע על מי מוטל נטל הראיה בהתאם לסעיף 39 הנ"ל, יש לקבוע תחילה מה היה מוקד השריפה (ראה
ע"א 595/88 דניאל אדרי נ' לאון חסקל, פ"ד מז
(5) 333
,
ע"א 4473/93 יער זאב בע"מ ואח' נ' הסנה – חברה ישראלית לביטוח בע"מ, פ"ד נ
(1) 866,

ת"א (ת"א) 1564/04
עמיר אילנה

נ'

מפעלי

חמצן וארגון בע"מ

(פורסם בנבו, 22.6.09),
תא"מ 4453/09 כמיסה עמוס נ' נפתלי רייניץ (פורסם בנבו, 19.6.11), ת"א 65938/06 פנינה שקד נ' לאה הראל (פורסם בנבו, 27.4.11).

12.
מוקד השריפה

הצדדים חלוקים כאמור בשאלת מוקד השריפה. בעוד שהשוכרים טוענים כי השריפה החלה בחלל גג הרעפים שבקומה העליונה בשל כשל חשמלי, וכתוצאה מכך נפער פתח בתקרה שדרכו נפלו שרידי לוח החשמל השרופים, ומשם התפשטה האש אל עבר יתר חלקי הקומה (ראה עדות המומחה מטעמם מר מרקוביץ בעמ' 29 ש' 15-13), טענו בעלי הדירה כי מוקד השריפה הראשי היה במיטה שבחדר הדרום מזרחי שבקומה העליונה שעלתה באש והפכה למטען אש חזק שהבעיר את תקרת העץ שמעליה, ותקרה זו הפכה למוקד אש משני שממנו התפשטה האש אל יתר חלקי הקומה. ובטרמינולוגיה של תבניות בערה, השוכרים טענו כי תבניות הבעירה מלמדות על אש שהחלה "מלמעלה" (מאזור התקרה) לכיוון "מטה" ומשם התפשטה אל יתר חלקי הדירה, ואילו בעלי הדירה טענו כי על פי תבניות הבעירה, האש החלה "מלמטה" (באזור המיטה) והתפשטה למעלה לכיוון התקרה, ומשם אל יתר חלקי הדירה.

13.
מבין שתי העמדות הנ"ל, הנני מעדיפה את עמדתם של בעלי הדירה אשר נתמכה בחוות דעתו של מר סלוצקי ואומצה על ידי מומחה בית המשפט מר היינה, מהנימוקים שלהלן:

א.
הן מר היינה והן מר סלוצקי קבעו כי עיקר נזק האש אובחן בפינה הדרום מזרחית ששם ממוקם חדר השינה של הבת אור, וכי גג הרעפים באזור הנ"ל קרס לחלוטין, לעומת שאר חלקי הקומה שבהם הגג שמר על שלמות יחסית. בתוך שרידי השריפה בחדר הנ"ל, באזור של המיטה, נמצא מפצל המחובר ל
שקע של הקיר הדרומי
עם סימני קצר
חשמלי, ועל פי עדותו של מר סלוצקי אשר לא נסתרה, השריפה
פרצה במקום שלא מרוחק בהרבה מאותו מפצל (עמ' 80 ש' 5-4). עוד אמר מר סלוצקי בעדותו כי האש הגיעה למפצל שהיה תחת חשמל, והיא זו שחוללה בו קצר חשמל (עמ' 81 ש' 31, עמ' 82 ש' 2-1). הוא המשיך ואמר כי "הכשל במפצל אומר ו"מספר" לי שבדירה הזו היה חשמל כאשר הוא נשרף. כשהפלסטיק נשרף הוא עושה קצר, ואנחנו מצאנו אותו וזה אומר שהיה לו חשמל, כלומר למפצל. כאשר השריפה פגעה במפצל הזה, בדירה הזו היה עדיין חשמל. זה בעצם שאלת השאלות של כל התיק הזה" (עמ' 80 ש' 31-28).

מסקנתו הנ"ל אומצה על ידי מר היינה אשר אמר בעדותו כי הקצר במפצל מעיד על הימצאות של המפצל תחת מתח חשמל בעת שהשריפה הגיעה אליו, דבר המשמיט את הבסיס מתחת לטענת השוכרים שלפיה מקור השריפה הוא בכשל חשמלי בחלל התקרה העליונה שבה היה ממוקם לוח החשמל המשני, שכן לוּ כך היה הדבר, תרחיש זה היה גורם להפסקת זרם החשמל בקומה הנ"ל, ולא ניתן היה למצוא "קצר חשמלי" במפצל (ראה עדותו בעמ' 118-119, וכן עדותו של מר סלוצקי בעמ' 86 ש' 29-21).

השוכרים ניסו לערער מסקנה זו תוך שהם מסתמכים על קביעתו של מר מרקוביץ אשר בדק את המפצל וקבע כי פסי המפצל הותכו כתוצאה מחשיפתם לקרינת חום ולא עקב אירוע חשמלי (ראה סעיף 6 בפרק המסקנות). אולם לא שוכנעתי בקביעה זו לאור מסקנתם של מר היינה ומר סלוצקי כפי שבאה לידי ביטוי בעדותו של מר סלוצקי (בעמ' 81 ש' 13-9), ובחוות דעתו של מר היינה (בעמ' 16), שבה צוין כדלקמן:

"על פי הצילומים נראה לי כי מדובר בפגיעת להבה במפצל אשר היה שרוי תחת מתח חשמלי שכן על אחד מפסי הצבירה ניתן להבחין בקטיעה עם סימני ריתוך "המאפיינים היווצרות אירוע חשמלי, מאידך באם מפצל זה היה נחשף לקרינת חום כטענתו של מהנדס מרקוביץ מדוע לא הותכו כל שרידי המפצל והותך רק קטע מסוים קטן?"

בניסיון נוסף לערער את אמינות קביעותיו של מר היינה בסוגיה הנ"ל, טענו השוכרים כי מר היינה נעדר הכשרה מקצועית בהנדסת חשמל, ומשכך לא ניתן לסמוך על קביעותיו. אולם לא השתכנעתי בטענתם הנ"ל, והנני מפנה לעדותו של מר היינה בעמ' 115 ש' 27-1 שבה תיאר את הידע שרכש בענייני חשמל בשריפות, ועדותו הנ"ל אשר לא נסתרה, מקובלת עלי. יובהר כי טענה דומה הועלתה על ידי השוכרים בשלבים המקדמיים של המשפט, ונדחתה על ידי בהחלטה מיום 21.9.14. עוד טענו השוכרים כי לא ניתן לסמוך על חוות דעתו של מר היינה אשר התבססה על תמונות בלבד. אולם לא שוכנעתי כי יש בכך בכדי לפגום במהימנות קביעותיו של מר היינה, שכן התמונות אשר הוצגו בפני
ו על ידי הצדדים שיקפו נאמנה את מצב הדירה לאחר אירוע השריפה, הגם שיושם אל לב כי חוות דעתו הוכנה בחלוף כשנתיים ממועד אירוע השריפה.


בסיכומיהם העלו השוכרים טענה שלפיה לא ניתן להסתמך על המפצל כראיה קבילה, משום שהיא נלקחה מזירת האירוע על ידי מר סלוצקי, ללא הסכמת השוכרים. למרות שטענה זו הוכחשה על ידי בעלי הדירה, לא ראיתי צורך להרחיב את הדיון בה, שכן אין מחלוקת כי המפצל נלקח על מר סלוצקי והועבר לידיו של המומחה מטעם השוכרים מר מרקוביץ לבדיקה, ולא נטענה טענה שלפיה מי מהצדדים פגם בראיה הנ"ל. יתרה מכך, הן מר סלוצקי והן מר ורטיס העידו על מקום הימצאו של המפצל בחדר שבו פרצה השריפה, ומר סלוצקי אף הפנה לתמונות אשר צולמו על ידו במקום, ועדויותיהם בהקשר זה לא נסתרו.


המסקנה היא אפוא שעצם הימצאותו של המפצל עם הקצר החשמלי בחדר הדרום מזרחי שבו פרצה השריפה, מוביל לידי מסקנה כי השריפה לא נגרמה כתוצאה מכשל חשמלי כטענת השוכרים.

ב.
בנוסף, הן מר סלוצקי והן מר היינה שללו את האפשרות שגורם השריפה הינו בכשל חשמלי שהתרחש בחלל התקרה העליונה שבה ממוקם לוח החשמל המשני כאמור, וזאת, בין היתר, לאור העובדה שבמועד גילוי השריפה היה חשמל בקומה התחתונה על פי עדותו של מר פרץ. לדעתם, לוּ האש החלה בלוח החשמל המשני, מפסק הפחת שבלוח החשמל הראשי היה "קופץ" ומנתק את החשמל מכל הדירה, ומסקנתם הנ"ל אף היא מקובלת עלי.

בניסיון לערער מסקנה זו טענו השוכרים כי הקומה העליונה לא היתה מוגנת במפסק פחת דרך לוח החשמל הראשי שבקומה התחתונה, אולם טענה זו הועלתה בעלמא ולא הוכחה. בנוסף יוזכר כי על פי עדותו של מר פרץ, עובר לגילוי השריפה על ידו, התנתק החשמל בפתאומיות בקומה הראשונה, אך הוא הצליח לחדש את אספקת החשמל על ידי הרמת מפסק הפחת (ראה סעיף 3 לעיל) . אמנם מר מרקוביץ העיד כי התנתקות החשמל בקומה הראשונה עובר לגילוי השריפה יכול להיות אירוע מקרי, אולם הנני נוטה לקבל את דבריו של מר היינה שלפיהם אמר:

"כחוקר שריפות בד"כ מעגלי חשמל שמתחממים מבחוץ ואם המזרן לצורך העניין או כסא או כל דבר אחר, מעגלי החשמל מתחממים והבידוד שם נשחק ומתחילה זליגה
בין הפחת ל-0 או לארקה אז הפחת קופץ. זה שלב שאם מרימים את הפחת הוא עדיין יודע לחיות, כי הוא לא הגיע לקצר או לכשל חשמלי מלא"
(עמ' 119 ש' 20-16)

ג.
אוסיף עוד כי למרות שהמומחה מטעם השוכרים מר מרקוביץ קבע כי מוקד השריפה טמון בכשל חשמלי שהתרחש בחלל התקרה של הקומה העליונה, אלא שהוא לא יכול היה להצביע על מהותו של הכשל הנ"ל, ובעדותו אמר "אני מציין מה הם הליקויים האפשריים. את הליקוי הספציפי לא הצלחתי למצוא" (עמ' 26 ש' 11).
אמנם בחוות דעתו הוא הצביע על ליקויים כלליים בחיבורי חוטי החשמל בדירה, אולם מקובלת עלי עדותו של מר היינה בהקשר הזה שלפיה אמר כי קיום ליקויים חשמליים בדירה אינו מוליך בהכרח למסקנה כי השריפה נגרמה עקב כשל חשמלי (עמ' 120 ש' 15-12).

ד.
בצד שלילת הטענה שלפיה השריפה נגרמה כתוצאה מכשל חשמלי, שני המומחים, מר היינה ומר סלוצקי ניתחו את תבניות הבעירה והגיעו למסקנה כי כיוון התפשטות האש בחדר הדרום מזרחי היתה "מלמטה" לכיוון "מעלה", והפנו לתמונות המצדדות במסקנתם הנ"ל.
כך למשל, בעדותו של מר היינה בעמ' 116 ש' 25-31, הוא איבחן את הנזק שנגרם בחדר הדרום מזרחי מהנזק שנגרם ביתר החדרים, דבר המחזק את מסקנתו כי האש פרצה בחדר זה "מלמטה לכיוון מעלה", היינו מאזור המיטה לכיוון התקרה, והתפשטה לאחר מכן לשאר חלקי התקרה שבקומה העליונה, להבדיל מיתר החדרים, כמו למשל בחדר האמבטיה, שם ניתן היה להסיק מהתמונות (ראה עמ' 5 לחוות דעתו), כי האש התפשטה מלמעלה (מכיוון התקרה) לכיוון מטה. למותר לציין כי קביעותיהם הנ"ל הן של מר סלוצקי והן של מר היינה, עמדו במבחן החקירה הנגדית.

מר מרקוביץ שלל בחקירתו הנגדית את המסקנה שלפיה האש החלה "מלמטה" לכיוון "מעלה" ואמר כי במידה ומוקד הדליקה היה בחדר למטה, אז "להבות הדליקה יתפשטו ליתר הקומה והחדרים הרבה יותר מהר משהם יצליחו לחדור דרך התקרה" (עמ' 29 לפרוטוקול). אולם לא שוכנעתי באמירתו הנ"ל לאור הדברים שנאמרו על ידי מר סלוצקי עת נשאל הכיצד תבניות הבעירה שתוארו על ידו מתיישבות עם מסקנות דו"ח הכבאות, והוא השיב כדלקמן:

".... בוודאי ובוודאי שכאשר מיטה נשרפת והמיטה היא כבעלת מטען אש של כמה עשרות קילו ווט של חום,
ויודעים את זה לא מהיום ולא משלשום, וכזאת מיטה נשרפת והאש נוטה לעלות כלפי מעלה, ברור לחלוטין, שגג, גם אם הוא עשוי מבטון הוא מתפורר, ואחת כמה וכמה שהגג עשוי מעץ, וזה מובן שהגג ישרף בצורה קשה ביותר, ואם יש לנו מיטה ומעליה יש טיח הטיח מתפורר, וקוראים מקרים שמיטה נשרפת ותקרה של קומה מעל צריכים להחליף אותה, זה מטען אש עצום. אז גג מעץ לא ישרף?!"
(עמ' 95 ש' 21-14)

יובהר כי על פי קביעותיהם של המומחים סלוצקי והיינה, האש החלה בחדר הדרום מזרחי והתפשטה מלמטה (מאזור המיטה) לכיוון מעלה (לתקרה), ומשם המשיכה דרך התקרה ועברה ליתר חלקי הדירה. קביעות אלה משמען שבחדר הדרום מזרחי, כיוון התפשטות האש היה "מלמטה למעלה" כאמור, ואילו לאחר שהאש אחזה בתקרה ועברה ליתר החדרים, כיוון התפשטותה היה "מלמעלה למטה". קביעות אלה מתיישבות אף עם ממצאיו של מר מרקוביץ שלפיהם קבע כי בחדרים הסמוכים, כיוון התפשטות האש היה "מלמעלה למטה" (ראה עדותו בעמ' 30 ש' 8-6).

ה.
תימוכין נוסף למסקנה כי מוקד השריפה היה בחדר הדרום מזרחי, ניתן היה למצוא בדבריו של השוכר מר פרץ כפי שצוטטו בחוות דעתו של מר מרקוביץ (ת/2) כדלקמן "לאחר שכיסיתי
את פני מפני העשן נכנסתי לקומה העליונה ולאחר חיפוש מצאתי להבות בחדר שינה של הילדה-אור בת 21, באזור המזרן ובאזור התקרה שמעל למזרן"
(ההדגשה אינה במקור)

אמנם בחקירתו בבית משפט, ובניסיון לחזק את מסקנת המומחה מטעמו מר מרקוביץ אשר קבע כי מוקד השריפה היה בתקרה כמצוין לעיל, ניסה מר פרץ לסגת מגרסתו הנ"ל וטען כי כשהגיע לחדר הדרום מזרחי, שהינו כזכור החדר של בתו אור, לא הבחין באש בחלק התחתון של החדר ובשאר חלקי הקומה העליונה, אלא רק במרכז התקרה של החדר מסביב למנורה, ומשם כדבריו, חוטי החשמל נמסו וטיפות אש ירדו על המזרון (ראה עדותו בעמ' 58). אולם לא שוכנעתי בעדותו הנ"ל, שכן הוכח כי לוח החשמל המשני בחלל התקרה, שהיה מוקד השריפה על פי גרסת השוכרים, היה ממוקם במבואה בין שני חדרים (החדר הדרום מזרחי וחדר האמבטיה) ולא בחדר הדרום מזרחי, ומשכך, לוּ מוקד האש היה בלוח החשמל שבחלל התקרה כטענת השוכרים, מוקד האש הראשוני שבו היה אמור להבחין מר פרץ הוא במבואה הנ"ל, ולא במרכז התקרה של החדר הדרום מזרחי. העובדה שהוא הבחין באש רק בחדר הדרום מזרחי, במרכז התקרה כדבריו, ולא בכל מקום אחר בקומה העליונה, מחזקת דווקא את גרסת בעלי הדירה כי האש פרצה בחדר הנ"ל.



ו.
השוכרים הסתמכו בין היתר על גליון חקירת דליקה של רשות הכבאות שבו נקבע כי "מוקד הדליקה התגלה באזור מבואת החדרים בהנמכת התקרה". אולם לא יכולתי להסתמך על קביעה זו מכמה טעמים: א) החוקר ערך את הבדיקה בליל השריפה, לאור פנס, ולא טרח לחזור יום למחרת להשלמת החקירה על ידי גביית עדויות, תיעוד המקום וקביעת תבניות בעירה, שחזור האירוע, ותיעוד וצילום הדברים הרלוונטיים לחקירה. ב) החוקר לא קבע אם מוקד השריפה שאובחן על ידו הוא מוקד אש ראשי או משני. ג) החוקר קבע כי סיבת השריפה היא בכשל במערכת החשמל מבלי שניתח את מערכת החשמל וסימני הכשל. ד) החוקר העיד כי הוא פסל תרחישים אפשריים לשריפה בהתבסס על מידע שנמסר לו על ידי השוכרים, כאשר לא הוכחה אמיתותו של מידע זה (כך לדוגמא, נאמר לו שביום השריפה, אף אחד לא עלה לקומה העליונה וכי לא היה באותו יום שימוש בצרכני חשמל בקומה הנ"ל (עמ' 21), מידע שלא הוכחה אמיתותו כפי שיפורט בהמשך).

14.

לאור מכלול הדברים שפורטו, שוכנעתי במידה הדרושה בהליך זה, כי מוקד השריפה היה בגורם חיצוני (אירוע) שהתרחש בחדר הדרום מזרחי, ולא בכשל חשמלי באלמנטים צמודי מבנה כטענת השוכרים.

15.
סעיף 39 – נטל הראיה

לאור קביעה זו, ובהתאם לאמור בסעיף 39 לפקודת הנזיקין, עובר נטל הראיה על השוכרים להוכיח כי לא היתה לגבי מקורה של האש כמתואר לעיל ו/או התפשטותה התרשלות שיחובו עליה.

16.
אקדים ואומר כי השוכרים לא עמדו בנטל זה, שכן הם לא הביאו לעדות את הבת אור שבחדר שלה (הדרום מזרחי) החלה השריפה ו/או את בנם חן המתגורר בקומה העליונה ו/או את חברתו שהיתה בדירה בזמן השריפה ו/או את שני הילדים הנוספים. אמנם הוכח כי הבת אור לא שהתה בדירה במועד אירוע השריפה וכי היא נסעה לאילת מספר ימים לפני כן, אולם לא יכול להיות ספק כי עדותה יכולה היתה לשפוך אור על מצב החדר ותכולתו עובר להיעדרותה ממנו. כך גם לגבי יתר העדים שיכלו לספק תשובות לשאלות, האם מי מהם עלה לקומה העליונה עובר לאירוע השריפה, מה קרה במערכת החשמל במועדים מאוד סמוכים למועד פרוץ השריפה, היכן היו כשהתגלתה השריפה
ועוד, מידע שלפי מומחה בית המשפט ואף מומחה השוכרים, הינו חשוב לקביעת ממצאים לגבי מוקד השריפה והסיבה להתרחשותה.

17.
יתרה מכך, בעדויותיהם של בני הזוג פרץ התגלו סתירות ואי התאמות אשר כרסמו במהימנות עדותם. כך למשל, הגב' פרץ טענה כי ביום השריפה הבן חן התארח אצל דודתו, וכשחזר הביתה, יצאו שניהם בשעות הלילה למכון כושר, מבלי שחן עלה באותו היום לחדרו שבקומה העליונה ומבלי שהחליף בגדים כדבריה (עמ' 46). אולם עדותה הנ"ל עמדה בסתירה לתשובה שמסרה בשאלון שנשלח לה על ידי בעלי הדירה, ואף נסתרה בעדותו של בעלה אשר העיד כי קרוב לוודאי, הן חן והן אשתו רחל, עלו לחדריהם לפני שהלכו למכון הכושר (עמ' 57 ש' 20-19).

18.
מר סלוצקי העיד כי בין שרידי השריפה התגלה מחשב נייד שרוף, וכן כבל חשמלי שהיה מחובר לאותו מפצל שבו התחולל כשל חשמלי (ראה סעיף 13א לעיל), ועדותו הנ"ל נתמכה בתמונות שצולמו על ידו. כשניסה לברר מה זה הכבל הזה, נמסר לו בשעתו "שזה כנראה כבל של לפטופ" (עמ' 94 ש' 15). גב' פרץ העידה כי היא לא היתה בחדר הבת, ולכן לא יכולה להעיד אם המחשב הנייד היה מחובר למפצל או לא. עם זאת, וכפי שצוין לעיל, הבת אור לא הוזמנה לעדות, והדבר פועל לחובתם של השוכרים, וזאת בשים לב לעדויות המומחים שלפיה נמסר כי השארת מחשב נייד על מצע רך, כשהוא מחובר לרשת החשמל זמן ממושך, יכול לגרום לשריפה.

19.
השוכרים טענו כי התמונות שהוגשו על ידי מר סלוצקי בעניין המחשב הנייד הינן פגומות, מאחר ולא תועד בהן המקום שבו נמצא המחשב הנייד בסמוך לאחר השריפה. אולם מר סלוצקי העיד כי הוא לא תיעד את המקום שבו מצא את המחשב הנייד כי כשהרים אותו הוא לא ידע כי זה לפטופ ורק לאחר שבדק אותו ידע מה זה וצילם אותו, וכי אם ידע מראש שזה מחשב נייד היה מצלם אותו במקום שלו כדבריו (עמ' 94 ש' 26-25), ועדותו הנ"ל מקובלת עלי.

20.
מר סלוצקי העיד כי בעת ביקורו במקום מצא שרידי נרות בחדר אשר תועדו על ידו בתמונות שהוגשו לתיק בית המשפט. השוכרים לא הצליחו להפריך ממצא זה ו/או לתת הסבר להימצאותם של השרידים הנ"ל ו/או להוכיח כי לא היתה התרשלות מטעמם בהתייחס לנרות הנ"ל.

21.
לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי השוכרים לא הצליחו להרים את נטל הראיה שלא היתה התרשלות מצדם לגבי מקור האש או התפשטותה, ומשכך, הנני קובעת כי האחריות לפרוץ השריפה ולנזקים שנגרמו לבעלי הדירה בעקבותיה, רובצת לפתחם.

22.
הנזק


בעלי הדירה עתרו לחייב את השוכרים בתשלום דמי שכירות ו/או דמי שימוש ראויים עבור התקופה שבה המשיכו להחזיק בדירה לאחר אירוע השריפה, חרף דרישותיהם לפנותה כאמור בסעיף 4 לעיל.


אירוע השריפה התרחש כאמור ביום 2.8.10. השוכרים המשיכו להחזיק בדירה עד ליום 6.1.11 (לטענת בעלי הדירה עד ליום 9.1.11) על פי

פסק דין
שניתן כמצוין בסעיף 5 לעיל.


עבור התקופה מיום 1.8.10 ועד 6.1.11 מגיע לבעלי הבית עבור דמי שכירות סך של 16,100 ₪ (ראה החישוב בסעיף 21 (ב) לסיכומי בעלי הדירה). על חשבון החוב הנ"ל שילמו השוכרים סך של 12,400 ₪. על כן החוב שנותר מסתכם בסך של 3,700 ₪.

בהינתן המחלוקת שנסובה בין הצדדים בעניין מועד פינוי הדירה בפועל על ידי השוכרים (איחור של יום אחד או של שלושה ימים), הנני קובעת כי על הסכום הנ"ל יתווסף סך של 265 ₪ השווה לסך של 75 דולר.


אינני מקבלת את טענת השוכרים כי יש לחייבם במחצית דמי השכירות מאחר שנבצר מהם, בתקופה הנ"ל, להשתמש בקומה העליונה מחמת אירוע השריפה.


על כן, החוב בגין דמי שכירות מסתכם בסך של 3,965 ₪.

23.
בעלי הדירה עתרו לעוד חייב את השוכרים בתשלום סך של 16,000 ₪ בגין פינוי אלמנטים מסוכנים מהדירה, וצירפו מסמכים המוכיחים את ההוצאה הנ"ל (ראה נספח כ"א לתצהיר מר ורטיס נ/19).


על כן הנני קובעת כי נזק זה הוכח על ידם.

24.
בנוסף, עתרו בעלי הדירה לחייב את השוכרים בפיצוי בגין ירידת ערך הדירה עקב השריפה.

מהעדויות התברר כי בעלי הדירה מכרו את הדירה ביום 18.1.11, במצבה כפי שהיה לאחר השריפה, לצד שלישי, תמורת סך של 700,000 ₪.

במקביל הגישו בעלי הדירה חוות של שמאי המקרקעין מר גל ברמן, אשר העריך את שווי הדירה במצבה לפני השריפה, נכון ל-1/11, בסך של 800,000 ₪. על כן הם עתרו לחייב את השוכרים בתשלום ההפרש בגין ירידת ערך הדירה בסך של 100,000 ₪.

השוכרים דחו דרישה זו וטענו כי במו"מ שהתנהל בין הצדדים לרכישת הדירה, עובר לאירוע השריפה, סוכם על תמורה בסך של 670,000 ₪, ומשכך לא נגרם לבעלי הדירה כל הפסד עקב אירוע השריפה לשיטתם.

25.
מטעם בית המשפט מונה המומחה מר חיים אטקין אשר העריך את ירידת ערך הדירה כתוצאה מהשריפה, נכון לחודש 1/11, בסך של 60,000 ₪ (ללא חריגות בניה) וסך של 80,000 ₪ (עם חריגות הבניה). קביעותיו הנ"ל עמדו במבחן החקירה הנגדית והן מקובלות על שני הצדדים כפי שעולה מסיכומיהם.


משלא הוצגו ראיות על "הכשרת" חריגות הבניה על ידי בעלי הדירה, הפיצוי שייפסק בגין ירידת ערך הדירה, יעמוד על סך של 60,000 ₪ כקביעתו של מר אטקין.

26.
בעלי הדירה עתרו לחייב את השוכרים בתשלום חוב בגין ארנונה בסך של 2,964 ₪, אולם הוכח כי חוב זה שולם על ידי השוכרים.

27.
בנוסף עתרו בעלי הדירה לחייב את השוכרים בתשלום פיצוי כולל בסך של 44,335 ₪, המורכב מסך של 2,500 ₪ בגין השבתת רכבה של גב' ורטיס, סך של 7,500 בגין אובדן ימי עבודה וטרחה, סך של 19,335 ₪ בגין הוצאות מומחים וסך של 15,000 ₪ בגין עגמת נפש.


לעניין השבתת רכבה של גב' ורטיס -
מקובלת עלי טענת השוכרים כי לא היתה
הצדקה להשבתת רכבה של גב' רוטיס, וכי ניתן היה למנוע את הסכנה מפני נפילת אלמנטים מסוכנים מהדירה, על ידי הצבת שלט או גידור במקום רכבה של גב' ורטיס.


לעניין אובדן ימי עבודה וטרחה – הפסד זה לא הוכח בראיות, אם כי מקובלת עלי הטענה כי האירוע הנדון גרם לטרחה וטרדה מיותרים לבעלי הדירה. על כן, הנני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 2,000 ₪.


לעניין הוצאות מומחים – לא שוכנעתי בטענת השוכרים כי חלק מחוות הדעת שהוגשו על ידי בעלי הדירה היו מיותרות, ומשכך, הפיצוי המגיע בגין הוצאות אלה, על פי הראיות שצורפו, עומד על סך של 19,335 ₪.


לעניין עגמת נפש – משנפסק פיצוי בגין טרחה וטרחה, לא ראיתי מקום לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש.

28.
סוף דבר



לאור כל האמור לעיל הנני מחליטה לדחות את התביעה שהוגשה על ידי השוכרים בת.א 16774-04-11, ולקבל את התביעה שהוגשה על ידי בעלי הדירה בת.א 26329-04-11, ומחייבת את הנתבעים בתביעה הנ"ל, ה"ה אליעזר ורחל פרץ
, לשלם לתובעים ה"ה רון ומלכה ורטיס
, את הסך של 101,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.


בנוסף ישלמו הנתבעים הנ"ל לתובעים אגרת משפט, וכן, את החלק היחסי בשכרם של מומחי בית המשפט וכן שכר עדים אשר נשאו בהם התובעים, והכל בשערוך ליום התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים הנ"ל לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
כ"ד אב תשע"ד, 20 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 16774-04/11 אליעזר פרץ, רחל פרץ נ' רון ורטיס, מלכה ורטיס (פורסם ב-ֽ 20/08/2014)