פסקי דין על ענת טופולנסקי פייגן | פסקי דין על אריאל פייגון | פסקי דין על איריס עצמון כחלון | פסקי דין על עפר צפריר | פסקי דין על מלכה עצמון |

23602-02/14 תק     21/08/2014




תק 23602-02/14 ענת טופולנסקי פייגן, אריאל פייגון נ' איריס עצמון כחלון, עפר צפריר, מלכה עצמון








בית משפט לתביעות קטנות באשקלון



ת"ק 23602-02-14 טופולנסקי פייגן ואח' נ' עצמון כחלון ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
סבין כהן


תובעים

1.ענת טופולנסקי פייגן

2.אריאל פייגון
באמצעות מיופה כחם, על פי יפוי כח נוטריוני מר טופלנסקי דוד


נגד


נתבעים

1.איריס עצמון כחלון

2.עפר צפריר

3.מלכה עצמון




פסק דין


תביעה לתשלום בגין נזקים שהותירו שוכרים בבית מושכר לאחר שפינו אותו.

1.
התובעים הינם בעליו של בית מגורים הכולל חצר במושב ערוגות (להלן:- "הבית").

הנתבעת 1 (להלן:- "הנתבעת") שכרה מאת התובעים את הבית, החל משנת 2008 ועד לשנת 2013, על פי הסכמי שכירות אשר נחתמו בין הצדדים מידי שנה בשנה.

הנתבעים 2,3, הינם מי שחתמו בזמן חתימת הסכם השכירות הראשון בשנת 2008, על שטר חוב להבטחת קיום התחייבויות השוכר על פי הסכם השכירות והם נתבעים בתביעה זו מכוח ערבותם השטרית.

התובעים הגישו תביעתם באמצעות מי שהוא מיופה כוחם הנוטריוני, שכן התובעים אינם מתגוררים בארץ. התובעים לא התייצבו בעצמם לדיון, אך היו בארץ בסמוך למועד פינוי. מיופה הכוח יכונה להלן:- "התובע")

2.
יצוייו, כי בכתב התביעה טענו התובעים לפיצוי בסכום של 81,003 ₪, כשהם מעמידים את סכום התביעה על סכום סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות.
בפתח הדיון שהתקיים, הערתי לתובעים, כי לא ניתן לנהל ההליך על סכום של למעלה
מ-80,000 הגם שהסכום הסופי הנתבע הינו בגבולות סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, ולפיכך, בחרו התובעים למקד תביעתם בסכומים המפורטים בסעיף הראשון בטבלה המפורטת בסעיף 18 לכתב התביעה, דהיינו, נזקים בגין עלות ביצוע תיקונים בדירה, כשהם מוותרים על הסעדים של הפסד דמי שכירות לתקופה בה בוצעו תיקונים בבית, עוגמת נפש ופיצוי מוסכם בגין אי צביעת בהית בתום תקופת השכירות.

3.
התובעים טוענים, כי בעת שהנתבעת פינתה את הבית, השאירה אותו עם תריסים שבורים, רשתות חלונות קרועות, ארונות טבח שבורים, כתמי צבע על הארונות, המטבח ומתגי החשמל, דלת ארון חשמל שהוסרה, אסלה מטונפת באופן המחייב החלפתה, צלונים חסרים בחלונות, לרבות מגנטים להחלפתם, הבית אינו מסוייד, אלא באופן חלקי וחובבני, גינה מוזנחת ודשא מת, המחייב החלפתו.
התובעים טוענים, כי לאחר שפנו אל הנתבעת ואף אפשרו לה לבצע תיקונים בבית לאחר שפינתה אותו, נאלצו לשלם לבעלי מקצוע שונים עבור ביצוע תיקונים בבית. התובעים שילמו עבור גיזום עצים בגינה סכום של 3,000 ₪, החליפו מתגים, רשתות ותריסים, כיסויי פתחי חשמל, ניקוי פתחי מזגן וצביעתם, תיקון מדף מטבח ותיקון קרע בשולחן בעלות של 9,912 ₪, החליפו אסלה בעלות של 933 ₪, רכשו מגנטים מקוריים במקומות חסרים בעלות של266 ₪, שילמו אגרות ומסים בגין מחצית החודש בסכום של 267 ₪, ושיקמו את החצר ומערכת ההשקיה בסכום של 19,000 ₪.

4.
הנתבעת טוענת, כי השאירה את הבית במצב שבו קיבלה אותו ואף טוב יותר.
לטענתה, מרבית מהליקויים להם טענו התובעים הם ליקויים הנובעים מבלאי סביר ולמרות זאת, תיקנה את הליקויים. כן טוענת הנתבעת, כי בעת שקיבלה את הדשא, הוא לא היה במצב טוב, אלא מדובר היה בעשבים בלבד, למרות זאת, לקראת עזיבתה את הבית, השקתה את הדשא, עד אשר הוריק.

הנתבעים 2 ו-3 טוענים לעניין ערבותם, כי חתמו על שטר ביטחון אשר נועד להבטיח את התחייבויות הנתבעת באשר לתקופת השכירות הראשונה. תקופה זו הסתיימה. הנתבעים לא נדרשו לערוב להסכמי שכירות נוספים ומשבחרו התובעים להאריך את הסכם השכירות הראשון, יש לראות בהם כמי שהסכימו לכך שהבית היה במצב טוב עם סיום תקופת השכירות הראשונה.

5.
לדיון שהתקיים, לא התייצבו התובעים, אשר שהו בחו"ל באותה עת, אך התייצב התובע ואף התייצבה אשתו, כאשר השניים היו אלו אשר ראו את הבית לאחר שפונה על ידי הנתבעת ואף היו אלו אשר ביצעו בפועל את התיקונים בבית לאחר שהנתבעת פינתה את הנכס.

עובר לפינוי הנכס, הגיעו התובעים ארצה וערכו רשימת ליקויים בהם הבחינו בנכס. בהתאם לרשימה האמורה, בוצעו תיקונים על ידי הנתבעת והתובעים אף העירו הערותיהם לתיקונים האמורים.
בסופו של יום, במכתב שכתבו התובעים ביום 31.8.14, ציינו התובעים, כי הבית הושאר עם פסולת על המדרכה בחזית הבית, רשתות חלונות נותרו קרועות בחדר שינה ובמטבח, מדף מתחת לתנור הרוס, שאריות צבע על מדפים וארונות במטבח, דלת ארון חשמל שהיתה שבורה, לא תוקנה אלא הוסרה לגמרי וכן האסלה בשירותים מלוכלכת באופן שלא ניתן לנקותה.

כפי שהדבר עולה מתוך כתב התביעה, הרי שכתב התביעה כולל ליקויים נוספים, כאשר אותם ליקויים מופיעים גם בתכתובות קודמות שבין הצדדים ושלגביהם טענה הנתבעת, לאור פניית התובעים, כי התיקונים תוקנו.

6.
סבורתני, כי העובדה שהתובעים ערכו רשימת ליקויים מסכמת ביום 31.8.13, מלמדת, כי אלו היו הליקויים שהתובעים הוסיפו לטעון באשר אליהם, כאשר יתר הליקויים הם ליקויים שתוקנו לשביעות רצונם, או שקיבלו את טענות הנתבעת באשר אליהם.

הנתבעת מצדה טענה, כי תיקנה את מרבית הליקויים, הביאה חברת ניקיון ופינתה את הציוד שעוד נותר בבית.
התובע ואשתו, שהעידו בבית המשפט, אישרו למעשה את טענות הנתבעת באשר לליקויים שתוקנו, כך למשל, אישרו, כי הבית נצבע, אם כי טענו, כי תוך כדי צביעתו, נצבעו גם מתגי חשמל, אלא שמתגי החשמל האמורים מופיעים כבר ברשימה הראשונה, כשהנתבעת טוענת, כי הביאה מנקה, אשר תנקה גם את המתגים.
המנקה חתמה על הצהרה, אשר אמנם אינה קבילה, אך התובע למעשה אישר בבית המשפט, כי אותה מנקה אמנם היתה בבית, כשציין, כי היא נשארה בבית למשך מספר שעות בלבד (טענת הנתבעת בעניין זה היא, כי הובאה חברת ניקיון ורק לאחר שהתובעים המשיכו להלין על ליקויים, הובאה המנקה האמורה, על מנת להשלים את העבודה).

7.
דוגמא נוספת הינה המגנטים בחלונות, הנתבעת טענה, כי בעת שהגיעה לבית, לא היו מגנטים על כל החלונות וחלקם גם לא היו מקוריים. לטענתה, היא עצמה השלימה חלק מהמגנטים שעה שנכנסה לבית. עובדה זו התובע לא יכול היה לסתור, היות ולא היה בעת מסירת החזקה בבית לידי הנתבעת והעובדה שעניין זה נזנח במכתב האחרון מלמדת, כי אכן לא נותרה טענה בעניין.

8.
בנוסף, עיינתי בתמונות שצורפו, ואשר צולמו ביום בו נמסרה החזקה בבית, טרם השלמת התיקונים. מסכימה אני עם הנתבעת, כי חלק מהליקויים הם ליקוים הנובעים כתוצאה מבלאי סביר, כמו שלבי תריסים שנשברו, תופעה שמתרחשת מטבע הדברים עם הזמן, ולא עקב חבלה, כאשר עסקינן בבית שבעת שפונה על ידי הנתבעת היה כבן 13 שנה.

כן הנני סבורה, כי הטענה באשר לפתחי המזגנים הינה טענה שיש בה משום הגזמה, כאשר הפתחים נוקו על ידי הנתבעת.
לעומת זאת, יש מקום לאשר ההוצאה בגין מדף במטבח שנהרס. באשר לשולחן שנשרט, טענה זו לא הועלתה על ידי התובעים ולא ברור מה מקורה.

באשר לתשלום עבור מחצית החודש לרשות, טענה זו אינה ברורה, לא הוצגה אסמכתא לקשר בין התשלום ששולם לרשות ובין הנתבעת.

9.
באשר לגינה, אין ספק, כי הגינה הוחזרה כשהדשא בה מיובש לגמרי.
הנתבעת טוענת, כי לא זה היה מצב הדשא בעת שהחזירה את הבית, אך לא הציגה אסמכתא לטענותיה.
באשר לגדר החיה, הרי שחלק מהגדר בתמונות היתה ירוקה ולא ברור מה היה מצב הגדר אשר נעקרה בהתאם לתמונה.
היות והתובעים לא העלו כל טענה באשר לגדר החיה, אלא העלו טענותיהם באשר לדשא בלבד ובשים לב לתמונות שהציגה הנתבעת, לפיהם, בחרו התובעים שלא לחדש את הדשא, אלא חידשו את ההגינה כולה, תוך שהם עוקרים עצים, שלגביהם טענה הנתבעת, כי מדובר היה בעצי פיקוס שלכלכו את הבית, ואף לא ניטעו עצים חדשים תחתם, הנני סבורה, כי יש מקום לפצות התובעים באופן חלקי בלבד, שיש בו כדי לשקף ירידה באיכות הגינה, אם כי בד בבד, יש לזכור כי עסקינן בגינה בת 13 שנה, שעל פי הנטען, לא היתה במיטבה בעת שנמסרה.
כדוגמא בעניין, ככל שהדבר נוגע למערכת ההשקיה, טוען התובע, כי המחשב במערכת ההשקיה היה זה שהתקלקל ועל פניו מדובר בבלאי סביר ולא באי תחזוקה של מערכת ההשקיה.

10.
סוף דבר, מצאתי מקום לאשר פיצוי עבור אסלה, בסכום של 933 ₪, עבור מדף בסכום של 150 ₪, עבור דלת ארון חשמל על פי אומדנא 150 ₪ וסכום נוסף של 600 ₪ עבור תיקונים ואלו ואחרים שנדרשו, כמו הסרת צבע מארונות ופתחי מזגנים או רשת זו או אחרת שאין מדובר לגביה בבלאי סביר.
עוד מצאתי מקום לאשר סכום גלואבאלי עבור הגינה בשיעור של 2,500 ₪.

סך הכל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכום של 4,333 ₪.

11.
באשר לנתבעים 2,,3, הרי שערבותם אמנם התייחסה אך ורק להסכם השכירות משנת 2008 ולכל היותר היתה תקפה גם לשנה מאוחר יותר, בשים לב לתקופת האופציה שנקבעה בהסכם זה.
הגם שהתובעים ציינו בהסכמי השכירות המאוחרים, כי יופקד שטר חוב, התובעים אינם יכולים לסמוך על כך ששטר החוב שהופקד על פי ההסכם הראשון ישמש כשטר חוב גם להסכמים מאוחרים וזאת ללא קבלת הסכמת הערבים לכך.

היות שכך, מצאתי מקום לקבוע, כי שטר החוב יהיה תקף אך ורק לנושא הגינה, כאשר התובעים ציינו בהסכמי השכירות המאוחרים, כי יש להקפיד לטפח את הגינה, מתוך שראו, כי בשנת השכירות הראשונה, שהערבות היתה תקפה ביחס אליה, הדשא הוזנח.

12.
לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכום של 4,333 ₪.
את הנתבעים 2,3 אני מחייבת לשלם לתובעים, באופן הדדי עם הסכומים שהושתו על הנתבעת, את הסכום של 2,500 ₪.

סכומים אלו ישאו ריבית כחוק מיום הגשת התביעה ואילך.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו בדבר הוצאות.

13.
היות ושטר החוב נותר בידי בית המשפט, הוא יוחזר לתובעים לאחר שנחתם בחתימת בית המשפט.

זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום.

ניתן היום,
כ"ה אב תשע"ד, 21 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.












תק בית משפט לתביעות קטנות 23602-02/14 ענת טופולנסקי פייגן, אריאל פייגון נ' איריס עצמון כחלון, עפר צפריר, מלכה עצמון (פורסם ב-ֽ 21/08/2014)