פסקי דין על נגאתי קואס | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין

36513-01/12 בל     24/08/2014




בל 36513-01/12 נגאתי קואס נ' המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


ב"ל 36513-01-12



24 אוגוסט 2014

לפני
:

כב' השופט
דניאל גולדברג
- דן יחיד


ה
תובע
נגאתי קואס

ת.ז.

080387012
ע"י ב"כ: עו"ד אשרף עבד אלקאדר
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין

513436494
ע"י ב"כ: עו"ד דנה תמר-פרבר




פסק דין


1.
התובע, מר נג'אתי קוואס, הגיש תביעה זו נגד החלטות הנתבע מיום 17.3.11 ו-19.6.11, לפיהן התובע אינו תושב ישראל מיום 1.1.05.
הרקע העובדתי
2.
התובע, יליד 1954, נישא בשנת 1976 לאשתו הראשונה, גב' הודא קוואס. לאחר נישואיהם גרו בני הזוג בעיר העתיקה בירושלים. לבני הזוג נולדו ארבעה בנים ובת אחת, ילידת 1994. במועד מסוים, שלא הוברר במדויק, עברו בני הזוג לנכס של התובע באלראם שמחוץ לתחום (בהודעת גב' הודא קוואס מיום 6.9.99 (נ/7) טענה הודא שהמעבר לאלראם היה בשנת 1985. בהודעתה מיום 31.8.93 שנגבתה בבית התובע באלראם, טענה הודא כי המעבר היה לפני שנה או שנה וחצי).
3.
בשנת 2004 הגישה גב' הודא קוואס תביעה להכרה בתושבותה. במסגרת ההליך הודיע הנתבע כי הוא מכיר בהודא ובבעלה, התובע בתיק זה, כתושבי ישראל מחודש 3/99. בעקבות הודעת הנתבע נמחקה התביעה.
4.
בהתאם לתעודת עובד ציבור שהוגשה לבית הדין מטעם בית הדין השרעי בירושלים, התובע נישא ביום 21.11.99 לאישה נוספת – גב' חסנא קוואס. אין חולק על כך שחסנא הינה תושבת האזור וגרה בנכסו הפרטי של התובע באלראם. לתובע ולחסנא נולדו שלושה ילדים לאחר נישואיהם, ילידי 2000, 2002 ו-2004, אשר גרים באלראם.
5.
ביום 17.3.11 הודיע הנתבע לתובע כי שלל את תושבותו של התובע מיום 1.1.05 בעקבות מידע לפיו התובע מתגורר באלראם. התובע הגיש דו"ח רב שנתי בעקבות החלטה זו בה טען כי הוא מתגורר בואדי ג'וז משנת 1997, אך הנתבע הודיע ביום 19.6.11 כי החלטתו מיום 17.3.11 בעינה עומדת.
המחלוקת
6.
המחלוקת בתיק היא האם כדין ניתנו החלטות הנתבע לפיהן נשללה תושבות התובע מ-1.1.05, ובמילים אחרות, האם התובע היה תושב ישראל החל מ-1.1.05.
גרסת התובע
7.
התובע העיד בתצהירו שמשנת 1998 הוא גר בבית בשכונת ואדי ג'וז ברחוב ח'אלד אבן אלווליד, אותו ירש יחד עם אחיו מדודו שנפטר ללא ילדים. הבית נמצא בבניין בן שש קומות בקומת הקרקע.
8.
לטענת התובע, גם לאחר נישואיו לחסנא הוא המשיך לגור "באופן עיקרי" עם הודא בבית בואדי ג'וז וכי מרכז חייו בירושלים מאז 1998. לטענתו, הוא ישן בביתו באלראם עם חסנא
וילדיו ממנה פעם ולכל היותר פעמיים בשבוע, אך בדרך כלל הוא ישן בביתו בואדי ג'וז אם הודא, שסובלת ממחלות רבות וזקוקה להשגחה, ועל כן אינו יכול לעזוב אותה.
9.
התובע העיד כי עבד בחפירות ארכיאולוגיות ברשות העתיקות באמצעות חברת כוח האדם "בריק", למשך חמש שנים עד לפיטוריו כחצי שנה לפני מתן תצהירו מחודש 6/12, וכי איסוף הפועלים היה בירושלים ב-5:30 בבוקר באופן שלא איפשר לו להתייצב לעבודה לולא גר בירושלים.
10.
התובע הביא לעדות את שתי נשותיו, הודא וחסנא, וכן את גיסתו, הגב' תגריד קוואס, אשר גרה בדירה בבניין בואדי ג'וז. העדות תמכו בתצהיריהן בגרסת התובע.
11.
הנתבע טוען כי הראיות בהליך מצביעות על כך שעוד בשנות ה-80 התובע עקר מירושלים לאלראם ולמעשה מעולם לא חזר להתגורר בישראל. לעניין זה ביקש הנתבע בפתח דיון ההוכחות לשנות את הפלוגתא שנקבעה, אך לא עמד על בקשתו לאור המלצת בית הדין. הנתבע אינו מבקש סעד של ביטול הכרתו בתושבות התובע עד ליום 1.1.05 אך כאמור טוען, כעניין שבעובדה, כי למעשה מאז שנות ה-80 חדל התובע להיות תושב ישראל. לטענת הנתבע, מאחר שפסק הדין בתביעת גב' הודא משנת 2004 מחק את תביעתה, בלא שנקבעו ממצאים כלשהם, וזאת על יסוד הודעת הנתבע בדבר הסכמתו להכיר בתובע ובהודא כתושבי ישראל מ-3/99, לא קם מעשה בית דין החוסם אותו מלהעלות את טענתו כי התובע למעשה חדל להיות תושב ישראל עוד בשנות ה-80.
נטל ההוכחה
12.
אין חולק על כך שבשים לב להכרה שניתנה על ידי הנתבע לתובע כתושב ישראל בתביעתה של הודא משנת 1999, כי נטל ההוכחה בהליך זה חל על הנתבע.
13.
השאלה שעל בית הדין להכריע בה היא, איפוא, האם בעובדות המוסכמות ובראיות שהציג הנתבע בהליך זה, הרים הנתבע את הנטל להוכיח כי התובע לא היה תושב ישראל החל מ-1.1.05?
טענות הנתבע
14.
לטענת הנתבע, נישואיו של התובע לחסנא והקמת משפחה עמה תומכת בעמדתו.
15.
הנתבע מצביע על סתירות בגרסת התובע ואשתו באשר למועד החזרה מאלראם לואדי ג'וז. בדו"ח רב שנתי שהגיש התובע לאחר קבלת החלטת הנתבע מושא תביעתו, טען כי חזר לואדי ג'וז בשנת 1997 ואילו בתצהירו טען שחזר בשנת 1998.
16.
הנתבע הגיש תביעה של התובע לגמלת הבטחת הכנסה שהוגשה למוסד ביום 11.9.03, בה לא הוזכר דבר נישואיו לאישה נוספת. הנתבע טוען כי הסתרת נישואיו לחסנא תומכת בגרסתו.
17.
הנתבע הביא לעדות חוקר חיצוני שביקר בנכס התובע באלראם בשנת 2004. החוקר העיד כי הגיע לבית בשעה 10:00 בבוקר ופגש באשת התובע ובילדיו, אשר העירו לבקשת את התובע משנתו. עדות החוקר נתמכה בדו"ח חקירה שהוא אישר שהוכן על ידו והיא נתמכת גם בתמליל החקירה.
18.
התובע טוען כי גרסתו נתמכת בהודעות של הודא לחוקרי הנתבע מיום 7.11.10 (נ/9) ו-8.3.11 (נ/10).
19.
הנתבע מפנה להודעות של הודא מיום 7.11.10 (נ/9) ומיום 8.3.11 (נ/10), בה מסרה הודא:
ש. כמה ילדים נשואים יש לך, מה שמותיהם והיכן מתגוררים?
ת. כל הבנים שלי נשואים. בתי וופא רווקה ומתגוררת איתנו בדירה הזאת הכוללת שני חדרי שינה, חדר ישיבה, מטבח ושירותים, היא לומדת בבי"ס אלמאמונייה בשיך ג'ראח. הבנים הנשואים שלי הם:
עיסא נשוי לשירין ולהם שלושה ילדים ומתגורר בדירה לידנו באותה קומת הקרקע בנפרד מאתנו, בני עיסא עובד בחנות מזכרות עם דודו בשער יפו.
בני האני נשוי לחולוד ולהם שלש בנות ומתגורר עם אביו ב-אלראם בביתנו הפרטי, אינו עובד, חולה נפש ואשתו עקרת בית.
מוהנד נשוי לחיבה ואין להם ילדים, מתגורר בואדי ג'וז ליד שוק הירקות..
איברהים נשוי לרוואן ולהם בת אחת, מתגורר מאז יום נישואיו ועד היום בביתו הפרטי בא-ראם בקומה הראשונה, בני אברהים עובד כשכיר בחנות מזכרות ברובע הנוצרי ואשתו עקרת בית.

ש.ת. בעלי נשוי לחסנה ונולדו להם שני בנים ובת אחת, הוא מתגורר איתה בא-ראם בדירה נפרדת בבניין ואשתו מהשטחים, בעלי לא עובד, חותם בשירות התעסוקה וילדיי הם אלה שמפרנסים אותי ואת הבת, בעלי ישן אצלי ואצל אשתו השנייה ואני עקרת בית".
20.
בהודעתה מיום 8.3.11 (נ/10), העידה הודא לאחר שחזרה מביקור קרובי משפחה בירדן:
ש. מהו מצבך המשפחתי?
ת. אני נשואה לנג'אתי קוואס.
ש. האם את גרושה?
ת. לא, לא גרושה.
ש. האם את פרודה?
ת. לא, לא פרודה, העניין הוא שבעלי נשוי לאישה אחרת.
ש. מתי חזרת מירדן?
ת. חזרתי אתמול בערב.
ש. איפה נמצא בעלך כעת?
ת. בעלי בעבודה שלו ברשות העתיקות, העסיקו אותו דרך לשכת התעסוקה.
ש. האם בעלך העביר את הלילה כאן?
ת. לא, לא העביר את הלילה כאן.
ש. איפה בעלך מתגורר עם אשתו השניה?
ת. מתוגררים באלראם.
ש. כמה ילדים נולדו לו מאשתו השנייה ומה הגילאים שלהם?
ת. יש לו שלושה ילדים – הקטנים שש שנים, הילד השני שמונ שנים והגדול עשר שנים.
ש. האם בעלך ישן אצלך?
ת. כן, ישן אצלי.
ש. כל כמה זמן הוא ישן אצלך כאן?
ת. לפעמים יום כאן ויום אצל אשתו השנייה, ולפעמים יומיים אצלה ויום אצלי.
ש. האם יש לבעלך בגדים כאן?
ת. כן, יש לו.
ש. האם בעליך משאיר את אשתו השניה וילדיו הקטנים באלראם לבדם ובא לישון אצלך כאן?
ת. כן, אפילו כשהיתה לבד וילדיה תינוקות היה עוזב אותה וישן כאן.
ש. האם אפשר לראות את הבגדים של בעלך והאם אפשר לצלם אותם ולצלם את הבית?
ת. בבקשה, אתה יכול לראות ולצלם.
ש. למי שייך החדר הזה שבו המיטה והבגדים שהצג בפני
י?
ת. זה החדר שלנו אני ובעלי ויש עוד חדר לבתי, יש לי בת רווקה בביה"ס.
ש. אני רואה שאין לבעלך בגדים אצלך בבית, מהי תגובתך על כך?
ת. יש לו כמה פריטים, אל תשכח שיש לו בגדים אצל אשתו ההיא.
ש. אני הייתי כאן ביום ראשון ובנך עיסא .. הציג בפני
י את הבית ואמר כי החדר שבו סט חדר שינה שייך לבנך אברהים, מהי תגובתך על כך ואיפה מתגורר בנך אבריהם ואיפה מתגוררים שאר ילדייך?
ת. ידוע איפה ילדיי מתגוררים, אני מתגוררת כאן ואף פעם המל"ל לא האמין שאני כאן, כלומר איפה אני יכולה ללכת?
...
ש. למה שבעל יעזוב את אשתו השנייה וילדיו ויבוא אצלך, הרי מזמן העדיף לעזוב את הבית והתחתן והתגורר עם אשתו ונולדו לו ממנה ילדים?
ת. כי זה ביתו והוא בא אליו מתי שהוא רוצה".
21.
הנתבע מסתמך על הודעת הודא מיום 8.3.11 כדי לתמוך את עמדתו כי לכל הפחות מבלה התובע את רוב לילותיו באל-ראם (דברי הודא כי "יום כאן ויום אצל אשתו השנייה, ולפעמים יומיים אצלה ויום אצלי"). כן מצביע הנתבע על כך שילדיהם המשותפים של התובע והודא, האני ואברהים, גרים עם התובע באלראם. לטענת הנתבע יש להעדיף את עדותה של הודא לפני החוקר על עדותה בתצהירה ובבית הדין, שהינה עדות משופצת.
טענות התובע
22.
התובע טוען כי אין בראיות שהביא הנתבע כדי להרים את הנטל המוטל עליו להראות שהתובע חדל להיות תושב ישראל החל מ-1.1.05.
23.
לטענת התובע, חקירותיהם הנגדיות של עדי התובע לא עירערו את גרסתם בתצהיריהם. יש לקבל את גרסת התובע כי בשל מחלותיה של הודא הוא לא יכל לעזוב אותה. יש לקבל את עדותה של חסנא שבשל כך שהיא אישה טובה, חזקה וצעירה ("פלחה" כלשונה בעדותה), היא הצליחה לגדל את ילדיה עם נוכחות מועטה של התובע בבית. לא עורערה טענת התובע כי עבודתו בעתיקות מחייבת אותו לישון בירושלים. אין מקום לבסס על הודעת הודא מיום 8.3.11 ממצא בדבר הימצאות התובע באלראם יותר מאשר בואדי ג'וז, בשים לב להכחשתה של הודא את הדברים שנכתבו בשמה.
24.
התובע מוסיף וטוען כי חקירות הנתבע העלו ראיות התומכות בגרסתו: בתמונות מארון בגדים שצולמו בחקירה מ-3/11 בנכס בואדי ג'וז נראות בגדים של התובע, והחוקר שצילם אותן לא עמד בחקירתו הנגדית על קביעתו בדו"ח החקירה שלא היו פריטי לבוש של גבר בארון.
דיון והכרעה
25.
התובע העיד על הנסיבות שהביאו אותו לשאת אישה שנייה:
"ש. איך הכרת אותה?
ת. לפי המסורת אנחנו מחפשים, כשאנחנו רוצים להתחתן, ואשה אומרת לאחרת. הראשונה הייתה חולה. התחתנתי".
26.
התובע למעשה הסביר כי רצה לשאת אישה שניה בשל מחלתה של הודא, על מנת לקיים חיי משפחה מלאים. גם בכך יש תמיכה למסקנה כי נשא את חסנא לאישה על מנת לחיות איתה חיי משפחה. עדותה של חסנא שבשל כך שהיא אישה טובה - "פלחה" - היא השלימה עם מצב דברים בו בעלה ואב ילדיה הקטנים בילה את מרבית זמנו עם אשתו הראשונה, אינה נתפשת כסבירה.
27.
ואכן, נקודת המוצא להכרעתנו היא שנישואיו של התובע לחסנא בשנת 1999 והקמת משפחה עימה – עובדה שאינה במחלוקת – תומכת באופן משמעותי במסקנה שהתובע נמצא רוב זמנו עם אשתו השנייה וילדיו הקטנים, אשר היו זקוקים לנוכחותו יותר מאשר הודא וילדיה.
28.
בהודעת הודא לחוקר מיום 17.7.2000 (נ/8) אשר נגבתה בואדי ג'וז, טענה הודא כי גרים עמה בבית בעלה ובניה האני, מוהנד אברהים וופא. מעדותה של הודא בבית הדין מ-10/12, עולה כי בתה הקטנה, וופא, גרה איתה. עוד עולה מעדותה כי בניה היו במועד עדותה בני 32, 25 ו-21. מכאן שבשנת 2005, בנים אלה היו בני 25, 18 ו-14, ואילו הבת הקטנה, וופא, הייתה בת 11. על פי עדותו של התובע בחקירתו הנגדית, במועד בו חזרה הודא לגור בוואדי ג'וז, רק בנה הבכור עיסא היה נשוי.
29.
אכן, בשנת 2005, היא השנה שהחל ממנה הוגדרה המחלוקת בין הצדדים, היה התובע חייב בפרנסת ילדים קטינים שהיו לו משתי נשותיו. עם זאת, בשלב זה היו לתובע ילדים בגירים, חלקם נשואים, מאשתו הראשונה הודא, ואילו ילדיו מחסנא היו כולם רכים בשנים, בעוד שהודא לא הייתה תלויה אך ורק בתובע, שכן היו לה באותו שלב ילדים וקרובי משפחה אחרים שיכלו לסייע לה.
30.
לפיכך, העובדה המוסכמת שהתובע נישא לחסנא בשנת 1999 והקים עמה משפחה שגרה באלראם, היא כשעלצמה עובדה מוצקה התומכת בגרסת הנתבע, ומטילה על התובע נטל משני להבאת ראיות להראות שלמרות שמשפחתו הצעירה גרה באלראם, הוא בילה את מרבית זמנו בואדי ג'וז עם הודא, למרות שילדיה כבר בגרו בחלקם וגם הקטינים שבהם כבר לא היו רכים בשנים.
31.
בהקשר זה יש חשיבות לבחינת מהימנות התובע. התובע העיד בתצהירו מחודש 6/12 כי הוא עבד חמש שנים בחפירות ארכיאולוגיות. עם זאת, לתצהירו צירף התובע אישור של חברת "בריק" מ-4/11 לפיו התובע עבד כעובד יומי לסירוגין למשך תשעה חודשים בלבד, החל מ-7/10 עד 3/11. יש בכך כדי לפגוע במהימנות עדות התובע ולבסס מסקנה שהתובע מוסר עובדות, שאף אם יש בהן גרעין של אמת, הן מגמתיות ומוגזמות.
32.
בהתאם לכך, איננו מאמינים לעדות התובע כי הוא מבלה רק לילה אחד או שניים בשבוע עם חסנא, ואת יתר הלילות הוא מבלה עם הודא.
33.
אנו מקבלים את טענת התובע כי הוא לא ניתק את הקשר שלו עם הודא וכי הוא גם ישן בואדי ג'וז לעיתים קרובות. ההודעות של הודא לכל אורך השנים תומכות במסקנה זו. גם מקובלות עלינו טענות התובע כי אין לקבל את ממצאי החקירה מחודש 3/11 לפיה לא נצפו בגדים של התובע בנכס בואדי ג'וז, וכי חקירתו הנגדית של החוקר וסים עטילה הטילה ספק משמעותו בקביעה זו בסיכום החקירה, מה גם שהודא הגיבה לטענת החוקר במהלך החקירה בהכחשת הטענה שאין לתובע בגדים בבית.
34.
עם זאת, כאשר אנו נדרשים להכריע היכן מרכז חייו של התובע – באלראם או בואדי ג'וז, וזאת החל משנת 2005 – עלינו לקבוע באיזה משני מקומות אלה סביר יותר, על פי כלל העובדות המוסכמות והראיות בהליך, שהתובע בילה את רוב זמנו.
35.
ביסודו של דבר אנו סבורים כי התובע לא סתר בראיות מהימנות את המסקנה ההגיונית, הנובעת מנישואיו השניים עם חסנה בשנת 1999 והקמת משפחה עמה, כי הוא מבלה עמה את רוב זמנו.
36.
אנו סבורים כי מסקנה זו גם נתמכת בחקירתה של הודא מיום 8.3.11 (נ/10), שכאשר נשאלה כיצד מחלק התובע את זמנו בין שני הבתים, השיבה תשובה ממנה עולה כי התובע מבלה יותר זמן באלראם עם אשתו חסנא, מאשר בואדי ג'וז. איננו מקבלים את התכחשותה של הודא לחתימתה על הודעתה. החוקר שגבה את ההודעה, וסים עטילה, העיד בבית הדין שהודא קראה את ההודעה, שנרשמה בשפה הערבית, וחתמה, ועדותו מקובלת עלינו.
37.
גם עבודתו של התובע כפועל יומי לסירוגין בחברת בריק בין 7/10 ל-3/11 אינה תומכת בגרסת התובע. מדובר בעבודה יומית שהופעה אליה ביום נתון נתונה לבחירת העובד. גם בהנחה שהתייצבות של התובע לעבודה מחייבת הימצאותו בלילה הקודם בירושלים, עדיין האישור של חברת "בריק" אינו מציין את היקף המשרה של התובע, ובנסיבות אלה לא ניתן להסיק, גם לגבי התקופה הקצרה שבין 7/10 עד 3/11, כי התובע בילה את רוב זמנו בואדי ג'וז.
38.
סיכומו של דבר – הנתבע הרים את הנטל המוטל עליו להראות שלפחות החל מ-1.1.05 מרכז חייו של התובע הינו באלראם.
39.
לפיכך החלטתי לדחות את התביעה.
סוף דבר
40.
התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.
41.
ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח אב תשע"ד, (24 אוגוסט 2014
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 36513-01/12 נגאתי קואס נ' המוסד לביטוח לאומי גופים על פי דין (פורסם ב-ֽ 24/08/2014)