פסקי דין על עזבון המנוח מג'אדלה מוחמד יחיא יוסף | פסקי דין על מג'אדלה איאד מוחמד | פסקי דין על מג'אדלה ג'יהאד מוחמד ואח' | פסקי דין על עזבון המנוחה מג'אדלה עאישה חאג' מחמוד | פסקי דין על עזבון המנוחה מג'אדלה נדייה יחיא יוסף | פסקי דין על עזבון המנוחה מג'אדלה הדייה יחיא יוסף ואח' |

4346/14 עא     28/08/2014




עא 4346/14 עזבון המנוח מג'אדלה מוחמד יחיא יוסף, מג'אדלה איאד מוחמד, מג'אדלה ג'יהאד מוחמד ואח' נ' עזבון המנוחה מג'אדלה עאישה חאג' מחמוד, עזבון המנוחה מג'אדלה נדייה יחיא יוסף, עזבון המנוחה מג'אדלה הדייה יחיא יוסף ואח'




החלטה בתיק ע"א 4346/14


בבית המשפט העליון


ע"א 4346/14



לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז


המערערים:

1. עזבון המנוח מג'אדלה מוחמד יחיא יוסף



2. מג'אדלה איאד מוחמד



3. מג'אדלה ג'יהאד מוחמד


4. המנוחה מג'אדלה ג'יהאן מוחמד


5. טויר אלהאם מוחמד


6. גאנם היאם מוחמד


7. עדילי אינשראח מוחמד


8.ענבוסי אינעאם מוחמד


9. יעקב אעתדאל מוחמד




נ


ג


ד




המשיבים:

1. עזבון המנוחה מג'אדלה עאישה חאג' מחמוד



2. עזבון המנוחה מג'אדלה נדייה יחיא יוסף
2.1 מג'אדלה מחמד סאלח
2.2 מג'אדלה רסמיה סאלח


3. עזבון המנוחה מג'אדלה הדייה יחיא יוסף
3.1 ענבוסי עטאף טאהה


4. מג'אדלה חתאם סאלח


5. מג'אדלה יחיא מוחמד


6. האפוטרופוס לנכסי נפקדים


בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי
חיפה מיום 21.05.2014 בתיק ע"א
6889-11-12


החלטה


1.
בפני
בקשה שהוגשה בהמשך לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.5.2014 (ת"א 6889-11-12, השופטת
ר' למלשטריך-לטר
). הבקשה נושאת את הכותרת "בקשה לעיכוב ביצוע", אך כפי שיובהר בהמשך, לאמיתו של דבר היא בקשה למתן סעד זמני בערעור.

2.
במוקד הבקשה עומד סכסוך משפחתי בגין מקרקעין בגודל של 7,225 מ"ר מסוג "מושע" המצויים בבאקה אל גרביה (להלן:
המקרקעין
). בליבו של הסכסוך נמצאת מחלוקת שאותה ניתן להגדיר כך: במקורם היו המקרקעין בבעלותם של מג'אדלה עאישה חאג' המנוחה (להלן:
האם
) וארבעת ילדיה, שני בנים ושני בנות – מוחמד (להלן:
המנוח
), אח נוסף, שהפך לנפקד ושבזכויותיו מחזיק האפוטרופוס על נכסי נפקדים, הוא המשיב 6 (להלן:
האפוטרופוס
), ושתי בנות – נדייה והדייה. המבקש 1 הוא עזבונו של המנוח, המשיב 1 הוא עיזבונה של האם, ואילו המשיבים 3-2 הם העיזבונות של שתי בנותיה של האם. טענת המבקשים – עיזבון המנוח וכלל יורשיו שהם המבקשים 9-2 – היא שהאם ושתי הבנות העניקו בעבר במתנה את זכויותיהן במקרקעין למנוח ולכן רק המבקשים זכאים להיות רשומים כבעלי זכויות בהם (לצידו של האפוטרופוס). ענבוסי עטאף טאהה (להלן:
טאהה
), המשיבה 3.1, היא בתה של הדייה, הבת שעיזבונה הוא המשיב 3. בניגוד לטענת המבקשים, עמדתה של טאהה היא שאמה לא התחייבה למתן מתנה, וכעת עם מותה היא זכאית לקבל בירושה את זכויותיה במקרקעין. בשולי הדברים יוער כי ההליך בבית המשפט המחוזי הוגש תוך סימון מספרי של הצדדים לא רק באמצעות ספרות שלמות (כדוגמת 3), אלא גם באמצעות שימוש בספרור משנה (כדוגמת 3.1). בהמשך, אף בית המשפט המחוזי עשה שימוש בצדדים שכינויים כולל ספרור משנה, וכך הוגשו גם הערעור והבקשה דנן לבית משפט זה. על מנת למנוע בלבול וחוסר התאמה עשיתי כן אף אני, הגם שאני סבורה כי ככלל ראוי שהצדדים ימנעו משיטת מספור כזו שאינה מקובלת לצורך זיהויים של צדדים במשפט (להבדיל מאשר בהקשרים אחרים), וכי על מזכירות בית המשפט להקפיד בעניין זה.

3.
בעבר, הזכויות במקרקעין היו רשומות על שמם של האם וארבעת ילדיה. לכל אחד מן האחים הוקצה חלק של 19/96 מן המקרקעין ולאם חלק של 20/96.

4.
ביום 26.6.2012 נרשמה טאהה כבעלת 19/96 מהמקרקעין מכוח צו ירושה. בהתאם לכך, מצבת הזכויות הנוכחית במקרקעין היא כדלקמן: המבקש 1 (19/96 חלקים), עיזבון האם (20/96 חלקים), המשיבה 2 (19/96 חלקים), טאהה (19/96), והאפוטרופוס (19/96).

5.
המשיבים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי למתן

פסק דין
הצהרתי כי הם זכאים להירשם כבעלים של הזכויות במקרקעין שרשומות על שמן של האם, המשיבה 2 וטאהה. כאמור, לטענתם, האם ושתי בנותיה העניקו למנוח שעזבונו הוא המבקש 1 את חלקיהן במקרקעין מכוח הסכם מתנה שנחתם בשנת 1978, אם כי העסקה לא הסתיימה ברישום. הסכם המתנה המקורי, כך נטען, נגנב מרכבו של המבקש 2. בבית המשפט המחוזי הוצג צילום של ההסכם הנטען כשעליו שלוש חתימות מושחרות שלא ניתנות לזיהוי. עוד טענו המבקשים כי הם הקימו על המקרקעין שלוש דירות מגורים וכי הם המשיכו לעבד את המקרקעין אחרי מות אביהם.

6.
טאהה התנגדה לקבלת התביעה. היא טענה שהסכם המתנה מזויף, שהעסקה מעולם לא דווחה לשלטונות המס ולא נרשמה בגינה הערת אזהרה. טאהה הוסיפה וטענה כי אמה, המשיבה 3, היא זו שהחזיקה בחלק שהוקצה לה במקרקעין ועיבדה אותו וכי לאחר פטירתה ילדיה המשיכו בעיבוד האדמה. שאר המשיבים, למעט האפוטרופוס, לא התנגדו לסעד המבוקש בתביעה, וטענו כי חלקי האם והמשיבות 3-2 הועברו למבקש 1 במתנה. האפוטרופוס הכחיש את הנטען בכתב התביעה מחוסר ידיעה.

7.
להשלמת התמונה יצוין, כי המשיבה 4 היא אלמנתו של המנוח והמשיב 5 הוא בנה. על פי צו הירושה של המנוח הוקנה לשניהם נתח מזכויותיו של המנוח במקרקעין. כתב התביעה לא כלל סעד הנוגע אליהם, והם אף לא הגישו כתב הגנה.

8.
בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, וחייב את המבקשים בתשלום הוצאותיה של טאהה בסך של 15,000 שקל. בית המשפט המחוזי קבע כי הנטל להראות שהרישום בפנקסי המקרקעין שגוי מוטל על המבקשים, וכי הם לא עמדו בנטל זה. בית המשפט המחוזי בחן בהרחבה את הראיות והעדויות שהוצגו בפני
ו והגיע לכלל דעה כי לא הוכח שהאם ובנותיה נתנו למנוח את זכויותיהן במקרקעין במתנה. בית המשפט המחוזי ציין כי המבקשים לא הציגו הסכם מתנה מקורי אלא רק העתק של הסכם כזה, וכי העתק זה לא אפשר להוכיח את אמיתותו. הוא הוסיף כי כל החותמים לכאורה על ההסכם נפטרו ולא יכלו להעיד על אמיתותו. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי למרות שלטענת המבקשים ההסכם נגנב מרכב בבעלותו של המבקש 2 כחמישה שבועות לפני הגשת התביעה, בפועל הוא הגיש תלונה על כך במשטרה רק שלושה ימים לפני הגשת התביעה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי לא היו סימני פריצה על הרכב. אמנם, כך נקבע, לטענת המבקש 2 הייתה בעיה בצילינדר של מנעול הרכב אשר אפשרה לפרוץ לתוכו ללא השארת נזק, אולם לא הובאו כל ראיות לתיקון הצילינדר. לבסוף, בית המשפט המחוזי המשיך וציין כי הסכם המתנה הנטען לא דווח לשלטונות המס ולא נרשמה בגינו הערת אזהרה.

9.
בית המשפט המחוזי ציין כי המבקשים צירפו להעתק מהסכם המתנה אישור נוטריוני של עו"ד אעלימי מיום 19.2.2012 שבו הוא מאשר כי התרגום שצורף להסכם בשפה העברית הוא מדויק, אך הוסיף שלא ברור מהאישור האם הנוטריון אישר את המסמך המקורי או את העתקו, וממילא המבקשים בחרו שלא להעיד את הנוטריון. בית המשפט המחוזי המשיך ובחן את עדויותיהם של המצהירים מטעם המבקשים וקבע כי גם מעדויות אלה לא עולה שהחלק של האם ובנותיה ניתן למנוח במתנה.

10.
ביום 19.6.2014 המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וביום 24.8.2014 הם הגישו את הבקשה שבפני
אשר נושאת כאמור את הכותרת "בקשה לעיכוב ביצוע". מקריאת הבקשה עולה כי הלכה למעשה מדובר בבקשה למתן סעד זמני בערעור, לפיו טאהה תהיה מנועה מלעשות דיספוזיציה במקרקעין על-מנת שלא לסכל את תוצאות הערעור, אם יתקבל. לטענת המבקשים, טאהה עלולה למכור את חלקה במקרקעין, והיא אף פרסמה מודעות שמעידות על כוונתה לעשות כן.

11.
לטענת המבקשים, סיכויי הערעור שהגישו הם גבוהים. המבקשים מסתמכים על כך שהסכם המתנה אושר על-ידי נוטריון, וטוענים כי הם אלה שהחזיקו בקרקע לאורך השנים. המבקשים מציינים עוד כי העובדה שהמשיבים 2.1 ו-2.2, ילדיה של המשיבה 2, הסכימו לקבלת התביעה מעידה גם היא על אמיתות גרסתם. בנוגע למאזן הנוחות טוענים המבקשים כי לטאהה לא ייגרם כל נזק אם יינתן הצו נוכח העובדה שהיא מעולם לא החזיקה בחלקה ולא השתמשה בה, ואילו מכירת זכויותיה של טאהה במקרקעין עלולה לסכל את תוצאותיו של הערעור אם הוא יתקבל.

12.
בהחלטה מיום 11.8.2014 הוריתי על הגשת תגובות מטעם המשיבים.

13.
טאהה התנגדה לקבלת הבקשה. בפתח טיעונה היא עמדה על כך שהמבקשים לא נקטו בהליך הדיוני הנכון, וכי אם ביקשו למנוע ממנה למכור את חלקה במקרקעין היה עליהם להגיש בקשה למתן סעד זמני בערעור. עוד טוענת טאהה כי ככל שהבקשה היא לעיכוב ביצוע הרי שבנסיבות העניין המשמעות היחידה של עיכוב ביצוע היא עיכוב התשלום של ההוצאות שנפסקו לטובתה על-ידי בית המשפט המחוזי, וזאת בניגוד לפסיקה העקבית לפיה בתי המשפט לא נוהגים לעכב תשלום של הוצאות משפט. לגופם של דברים, טוענת טאהה כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים בהתחשב בכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי נסמך על קביעות עובדתיות ועל ממצאי מהימנות.

14.
המשיבים 2.1 ו-2.2 השיבו כי הם לא התנגדו לקבלת התביעה והם תומכים בעמדת המבקשים. האפוטרופוס השאיר את הבקשה לשיקול דעת בית המשפט, מבלי שעמדתו זו תתפרש כנקיטת עמדה לגוף ההליך.

15.
לאחר שבחנתי את הבקשה הגעתי לכלל דעה כי דינה להתקבל בתנאים שאפרט להלן.

16.
בראשית דברי אציין כי ככל שהבקשה מכוונת לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, הרי שאכן משמעותה היחידה היא בקשה לעיכוב ההוצאות שנפסקו לטובת טאהה, הסעד האופרטיבי היחיד הכלול בפסק הדין. בקשה זו דינה להידחות. הלכה ידועה היא שבית משפט אינו נוטה לעכב ביצוע של תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (ראו: ע"א 7419/13
חג'ג' נ' מגן דוד אדום בישראל
, פסקה 5
(3.11.2013)), ובמקרה שבפני
נו
המבקשים אף לא הצביעו על נזק שעלול להיגרם להם באם ישלמו את ההוצאות
.

17.
אולם, לא יכול להיות ספק שהבקשה כוללת אף בקשה למתן סעד זמני בערעור, גם אם לא הוגדרה נכונה בכותרתה. אינני פטורה אפוא מלהתייחס אליה גם כך. בהקשר זה, הבקשה למתן צו האוסר על טאהה לעשות דיספוזיציה במקרקעין מעלה התלבטות. כידוע, בקשה למתן סעד זמני בערעור יש לבחון לאורם של שני שיקולים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בכל הנוגע לסיכויי הערעור הרי שבלי לקבוע מסמרות דומה כי הם אינם גבוהים, בהתחשב בכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי נסמך על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות. יחד עם זאת, דומה שמאזן הנוחות נוטה לטובתם של המבקשים שכן מכירת חלקה של טאהה במקרקעין עלולה לגרום להם נזק באם הערעור שהגישו יתקבל. אם כן, אני סבורה כי בהתחשב במכלול נסיבות העניין יש להיעתר לבקשה למתן צו האוסר על טאהה לבצע דיספוזיציה במקרקעין, אולם בתנאי שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט ערבות בנקאית או מזומן בסך של 130,000 שקל, בכדי להבטיח את נזקיה של טאהה במקרה שהערעור יידחה.

18.
אשר על כן, הבקשה מתקבלת במובן זה: ניתן צו האוסר על המשיבה 3.1 לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין עד למתן החלטה אחרת. צו זה מותנה בהפקדת מזומן או ערבות בנקאית על סך של 130,000 שקל על ידי המבקשים תוך 30 יום. ככל שהמבקשים לא יפקידו את הערבות הבנקאית או המזומן תוך 30 יום, יפקע הצו. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.



ניתנה היום, ב' באלול התשע"ד (28.8.2014).



ש ו פ ט ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14043460_a03.doc

שע

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






עא בית המשפט העליון 4346/14 עזבון המנוח מג'אדלה מוחמד יחיא יוסף, מג'אדלה איאד מוחמד, מג'אדלה ג'יהאד מוחמד ואח' נ' עזבון המנוחה מג'אדלה עאישה חאג' מחמוד, עזבון המנוחה מג'אדלה נדייה יחיא יוסף, עזבון המנוחה מג'אדלה הדייה יחיא יוסף ואח' (פורסם ב-ֽ 28/08/2014)