פסקי דין על יעקב בראל | פסקי דין על מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של עובדים | פסקי דין על הממונה על שוק ההון - ביטוח וחיסכון | פסקי דין על מנורה מבטחים פנסיה |

4758/10 קג     25/08/2014




קג 4758/10 יעקב בראל נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של עובדים, הממונה על שוק ההון - ביטוח וחיסכון, מנורה מבטחים פנסיה בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ק"ג 4758-10


25 אוגוסט 2014

לפני
:

כב' השופט
דורי
ספיבק
נ.צ. מר גרשון עמל (מעסיקים)
נ.צ. גב' לאה חלה (עובדים)


התובע:

יעקב בראל




ע"י ב"כ עו"ד רועי פוליאק
ועו"ד רון דינור





נגד

הנתבעים:

1.
מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של עובדים




ע"י ב"כ עו"ד אורן מילדוורט

2.
הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון
ע"י עו"ד איריס גלילי – יולזרי

3.
מנורה מבטחים פנסיה בע"מ
(נתבעת פורמלית)

פסק דין


1.
האם זכאי התובע לחידוש חברותו בקרן הפנסיה הוותיקה של מבטחים? זוהי השאלה המרכזית שבה עלינו להכריע במסגרת תיק זה.

הצדדים והתשתית העובדתית
2.
הנתבעת 1, מבטחים – מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן: "
מבטחים
" או "
מבטחים הוותיקה
")
היא חברה הנמצאת בניהול מיוחד ומנהלת, בין היתר, קרן פנסיה לעמיתים ותיקים בתוכנית יסוד ובתוכנית מקיפה, מכוח
תקנות מס הכנסה
(כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964
. חלות עליה הוראות
חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) התשמ"א -1981
(להלן: "
חוק הפיקוח
"), וחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005
(להלן: "
חוק הפיקוח על קופות גמל
").
הנתבע הנוסף הינו הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון
במשרד האוצר.
מנורה מבטחים פנסיה בע"מ
(להלן: "
מבטחים החדשה
") צורפה כנתבעת פורמאלית.
3.
התובע, מהנדס מחשבים יליד 1962, בוטח באופן לא רצוף בקרנות הפנסיה לעמיתים ותיקים המנוהלות על ידי מבטחים החל ממאי 1986, בהיותו אזרח עובד צה"ל ועובד שכיר. התובע צבר זכויות במבטחים לסירוגין עבור התקופות הבאות: ממאי 1986 עד יולי 1998 (פנסיית יסוד); מאוגוסט עד נובמבר 1998 (פנסיה מקיפה); מאפריל 1999 עד ספטמבר 2004 (פנסיה מקיפה) ומאפריל עד ספטמבר 2005 (פנסיה מקיפה).
התובע הפסיק להיות מועסק כשכיר בסוף שנת 2005, העברת דמי הגמולים בעדו הופסקה, ומעמדו בקרן הפנסיה הפך ל"מבוטח לא פעיל". בשנת 2006 הוא חתם על הסכם להמשכת חברות אישית בינו לבין מבטחים הוותיקה בתוקף מינואר 2006, ושילם דמי גמולים כנדרש. ברם, במאי 2006 ביקש התובע ממבטחים הוותיקה לבטל את הסכם המשכת החברות שנחתם לטענתו עקב טעות או אי הבנה, וביקש לערוך הסכם חדש החל ממאי 2006 (נ/א' לכתב הגנה מבטחים). מבטחים הוותיקה הסכימה לביטול הסכם המשכת החברות הנ"ל והשיבה לתובע ביום 23.5.06 את דמי הגמולים ששולמו על ידו בסך 13,676.28 ₪ (נ/ב'). מבטחים שלחה לתובע הסכם חדש על פי בקשתו אולם הסכם זה לא נחתם בסופו של דבר על ידו. כלומר, במהלך תקופה זו לא בוצעו בפועל הפרשות כלשהן של דמי גמולים עבור התובע באופן עצמאי או בכלל.
4.
במאי 2007 החל התובע לעבוד בחב' ורינט מערכות בע"מ. תנאי העסקתו כללו ביטוח פנסיוני מקיף. הסדרי הביטוח הפנסיוני אצל המעסיק החדש מנוהלים על ידי תמורה סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: "

סוכנות הביטוח
"). ביום 29.8.07 נפגש התובע עם משווק פנסיוני (סוכן ביטוח) מטעם סוכנות הביטוח, ובסופה של פגישת הייעוץ הינחה אותו לבטח את מלוא השכר שניתן לבטח במבטחים הותיקה, ואת יתרת שכרו בביטוח מנהלים (ראו סעיף 8 לתצהיר התובע וסעיף 9 לתצהיר אשכנזי, שלא נסתרו).
5.
כפועל יוצא מהנחיות התובע בעקבות פגישה הייעוץ פנתה סוכנות הביטוח למבטחים הוותיקה ביום 30.8.07, תחילה טלפונית ובהמשך במייל (נספח א' לתצהיר אשכנזי). בפני
יתה ביקשה הסוכנות לוודא שאם תועבר הפקדה עבור התובע למבטחים הוותיקה באוקטובר, לא ייפגעו זכויות בקרן כולל כיסויים ביטוחיים וצבירה פנסיה. התשובה שקיבלה סוכנות הביטוח היתה שחודש התשלום האחרון האפשרי לחידוש חברותו של התובע במבטחים הוותיקה דרך מעסיק חדש הינו אכן חודש אוקטובר ו"תשלום מעבר לחודש זה לא יוכל להקלט". בהמשך לפנייה זו למבטחים המעסיק והתובע חתמו על בקשה להסכם הצטרפות למבטחים הוותיקה (נ/ב' לתצהיר אשכנזי), סוכנות הביטוח השלימה את כל הפעולות הנדרשות מבחינתה, לרבות הקלדת בקשת התובע למערכות המחשב שלה לצורך העברתה למבטחים הוותיקה, המעסיק החל לנכות משכר התובע בגין פנסיה,
ולעת הזו סברו כל העושים במלאכה כי חברותו של התובע במבטחים הוותיקה חודשה, והניכויים שנוכו משכרו של התובע כמו גם חלקו של המעסיק בהפרשות מועברים למבטחים הוותיקה.
6.
אלא שלא כך היה. בפברואר 2009, בבדיקה שערכה חשבת השכר של המעסיק החדש, הסתבר לה שהתובע בוטח במבטחים החדשה, ולא בוותיקה. משהוסבה תשומת ליבה של סוכנות הביטוח לכך, היא בדקה ומצאה שכתוצאה מטעות הקלדה אצלה – הקלדת קוד מבטח של מבטחים החדשה במקום קוד המבטח של מבטחים הוותיקה –כספי הפנסיה של התובע, שנוכו ממשכורתו החל מאוקטובר 2007 כפי בקשתו, כמו גם הפרשות המעביד, הועברו אל מבטחים החדשה במקום אל מבטחים הוותיקה.
7.
עם איתורה של הטעות ובמטרה לתקנה, פנתה סוכנות הביטוח ביום 14.3.09 למבטחים בבקשה מתאימה (ד/1 לתצהיר התובע). הבקשה נדחתה ביום 26.3.09 בין היתר בנימוק המרכזי הבא:

"יש לציין כי מר בר אל קיבל, כיתר מבוטחי קרנות הפנסיה, דיווח שנתי לגבי זכויותיו שנצברו במבטחים החדש, כמו גם לגבי הזכויות המוקפות במבטחים הוותיקה. בדוח השנתי צוין במפורש באיזו קרן הוא מבוטח, הזכויות שצבר במהלך שנת הדיווח, וכלל הזכויות שנצברו בקרן. בדיווחים אלה, ניתן היה לגלות את טעות המעסיק מבעוד מועד".

8.
בעקבות תשובת מבטחים, פנה ביום 31.3.09 בא כוח סוכנות הביטוח למנהל מחלקת הפנסיה באגף שוק ההון, בבקשה כי הממונה יעשה שימוש בסמכותו ויורה למבטחים הוותיקה לחדש את החברות באמצעות העברת תשלומים ממבטחים החדשה (שהסכימה לביצוע ההעברה כאמור) לוותיקה, אך הפניה נדחתה ביום 11.5.09 בנימוק שאין להתנות על האיסור על רכישת זכויות למפרע, אם הופסקו התשלומים לתקופה העולה על 24 חודש (ד/1 ו- ד/2 לתצהיר אשכנזי).
9.
ביום 20.5.09 נעשה ניסיון אחרון על ידי מנכ"ל סוכנות הביטוח לפנות אל אגף שוק ההון בבקשה לבחינת עניינו של התובע (נספח ה' לתצהיר התובע). בפני
ה זו הודגש בין היתר כך:

"חשוב לציין כי יש לנו קרוב ל- 4,000 מבוטחי קרנות ותיקה המטופלים אצלנו. הסנקציה על הטבות (ביטוח האפשרות לחדש החיסכון) היא לא מידתית, בעיקר לנוכח טעות הסופר שנעשתה כאן.

טעות זו היא נדירה ועקב הדמיון בשמות הקופות (מבטחים ותיקה/מבטחים חדשה).

נראה לי שהגישה של הרגולציה נוקשה מדי, בעיקר בהתחשב בכך שלא קיימים ממשקים למעקב אחר טעויות של הקרנות הותיקות".

גם פניה אחרונה זו נענתה בשלילה, במייל שבו נאמר כך:
"אנחנו לא חושבים שיש כאן נסיבות מספיק מיוחדות כדי שנחרוג מהכללים שנקבעו בעניין. אגב, להערכתנו, מאות אנשים בנסיבות דומות ואף בנסיבות שנראות מקוממות יותר, קיבלו תשובה דומה".



מהלך ההתדיינות
10.
ביום 18.4.10 הגיש התובע את כתב התביעה שבפני
נו, שבו עתר למתן סעד הצהרתי בנוגע לזכותו לחידוש חברותו במבטחים הוותיקה בתוקף מיום 1.9.07, כך שדמי הגמולים יועברו מקרן הפנסיה החדשה או ישולמו על ידי התובע וזכויותיו במבטחים הוותיקה תהיינה הזכויות הקבועות בתקנון כאילו חודשה חברותו ביום 1.9.07. לחלופין, עתר להורות לממונה להקים ועדת חריגים או מנגנון מובנה אחר לדיון בבקשות חריגות ולהורות למבטחים הוותיקה לחדש חברותו אצלה החל מיום 1.9.07.
11.
בעקבות הדיון שנערך בתיק זה ביום 12.5.11 בפני
סגנית הנשיא (כתוארה אז)

אפרת לקסר
, נבדק עניינו של התובע פעם נוספת על ידי הממונה, אולם כאמור בהודעת העדכון מטעם המדינה מיום 26.2.12, הוחלט שלא להיעתר לבקשתו.
12.
לאור הצהרתם המשותפת של הצדדים שהמחלוקת ביניהם הינה משפטית בלבד, ובהתאם להסדר דיוני אליו הגיעו, ושניתן לו תוקף של החלטה ביום 31.12.12, בוטל תחילה דיון ההוכחות, והצדדים סיכמו בכתב. ברם, לאחר שהוגשו הסיכומים, ובמסגרת לימוד התיק לקראת מתן

פסק דין
, ניתנה החלטה נוספת, לפיה על אף שההסדר הדיוני אושר, הגיע בית הדין למסקנה שיש מקום לשינוי ההחלטה ולקיום הליך הוכחות. ההחלטה נומקה בכך שההליך נדרש לצורך ליבון שאלות עובדתיות שנותרו, בין היתר בשים לב לכך שההסדר הדיוני בין הצדדים כלל הסכמות בדבר "העובדות

העיקריות
בפרשה", ומסיכומי הצדדים הסתבר שהצדדים נותרו חלוקים ביניהם בעניינים עובדתיים מסוימים. מבטחים הגישה בקשה רשות ערעור על החלטה זו (בר"ע 34400-10-13), שנדחתה בהחלטתה של כב' השופטת
לאה גליקסמן
. זאת, תוך שנקבע כי:
"החלטתו של בית הדין האזורי עולה בקנה אחר עם פסיקתו של בית דין זה, לפיה ככל שקיימות מחלוקות עובדתיות על בית הדין האזורי לקיים דיון הוכחות ולשמוע עדויות, ואפילו אם הצדדים מסכימים לניהול ההליך ללא שמיעת עדויות על בית הדין להימנע מכך".

13.
ביום 10.4.14 התקיים דיון ההוכחות. במהלכו נחקר התובע עצמו ונחקרה גב' אורית אשכנזי, מנהלת התפעול בסוכנות הביטוח שמסרה תצהיר מטעם התובע. מטעם הממונה נחקר על תצהירו מר הראל שרעבי, המשמש ממאי 2010 מנהל מחלקת פנסיה באגף שוק ההון ביטוח וחסכון במשרד האוצר; מטעם מבטחים
נחקרו על תצהיריהם הגב' אסנת שושני, מנהלת מחלקת מידע בחטיבת הפנסיה של קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר וביניהן קרן הפנסיה של מבטחים, וכן מר יהודה ברהום, שבתקופה הרלוונטית לתביעה וכיום הינו משמש כמנהל צוות ורכז מעסיקים וסוכנויות ביטוח במבטחים.
בתום דיון ההוכחות הגישו הצדדים השלמות לסיכומיהם.

עיקר טענות הצדדים
14.
התובע טוען כי הוא זכאי מכוח התקנון האחיד להימנות על עמיתיה של מבטחים הוותיקה. לטענתו, יש לראותו כמי שביקש לחדש חברותו בקרן הוותיקה לאחר שהודיע למבטחים על רצונו לחדש חברותו, ואף חתם וגם מעסיקתו החדשה חתמה, על טופס חידוש חברות בקרן הוותיקה, וכל זאת בטרם חלפה התקופה של 24 חודשים. לשיטתו, מבטחים הוותיקה אישרה את חידוש חברותו אצלה וביצוע הפרשות דמי גמולים רטרואקטיבית עבורו החל מאוקטובר 2007, ולעניין זה קיים הסדר בין מבטחים למעסיקתו לפיו מצורפים העובדים למבטחים עם מילוי טופס ההצטרפות. לטענתו, חובות תום הלב והאמון המוטלות על מבטחים מחייבות שלא לפגוע בזכויותיו הפנסיוניות ולמנוע חידוש חברותו בקרן הוותיקה כתוצאה מתקלה טכנית שבתום לב, שהתובע לא היה צד לה ולא יכול היה למנוע אותה. כמו כן, לשיטתו מבטחים מנועה מלחסום את חידוש חברותו אצלה שכן לא התריעה בפני
ו על אובדן זכויותיו בגין אי העברת דמי גמולים בחלוף 24 חודשים מחודש הביטוח האחרון.
כטענה חלופית, התובע סבור כי אף אם אין לראותו כמי שהגיש בקשתו לחידוש חברותו במבטחים הוותיקה במועד הקובע על פי התקנון האחיד, הרי שלמבטחים ולממונה סמכות ושיקול דעת לאפשר חידוש חברות גם לאחר חלוף המועד הקובע. עוד טוען התובע כי ככל שהתקנון האחיד אינו מאפשר לקרן לחרוג מהוראותיו, אזי יש לתקן הסדר זה ולהקנות סמכות מפורשת לכך על דרך הקמת ועדת חריגים או הגדרת הנסיבות המאפשרות חריגה מהוראותיו. בכל מקרה, הסדר נוקשה שאינו מאפשר בין היתר תיקון עוול אינו יכול לעמוד ודינו פסלות.
15.

מבטחים טוענת כי הבקשה לביצוע רכישה רטרואקטיבית של זכויות בקרן הפנסיה, בחלוף כארבע שנים מהחודש האחרון שבו הופרשו בעד התובע דמי גמולים, עומדת בניגוד לסעיף 41כה ל

תקנות מס הכנסה
, וכן לסעיף 2 ל
תקנון האחיד
. מבטחים טוענת כי לא נהוגה עוד אצלה "ועדת חריגים" והיא אינה רשאית לחרוג מהוראות התקנון האחיד וההוראות החוקיות החלות עליה וכי הענקת זכות עדיפה לתובע עומדת בניגוד לעקרון השוויון שבו היא מחויבת. מבטחים טוענת שטופס ההצטרפות עליו נסמך התובע בטיעוניו אינו מהווה טופס בקשה לחידוש חברות, שהוא לא הוגש לה וממילא לא אושר על ידה. המדובר בטופס פנימי של המעסיק, שאינו יכול להקים כל סעד או חובה שבדין לרכישת זכויות. כמו כן, התובע אינו מופיע ברשימות המפעל כעובד חדש שעבורו מפריש המעסיק דמי גמולים ועל כן למבטחים לא הייתה כל ידיעה בנוגע אליו. בנוסף לכך, התובע וסוכנות הביטוח ידעו היטב מהו המועד האחרון שבו ניתן היה להפריש דמי גמולים על מנת לחדש חברותו. נטען שהתובע יכול היה לדעת כי לא מופרשים בעדו בפועל דמי גמולים במבטחים הוותיקה על סמך הדוחות השנתיים שקיבל מקרן הפנסיה ומתלושי שכרו והתובע אף התרשל בכך שלא וידא כי אכן חודשה בפועל חברותו. בנסיבות מעין אלה, לא קמה למבטחים כל חובה שבדין לראות בתובע כמי שהועברו בעדו דמי גמולים במועד, שכן מקורה של הטעות בהסדרת ביטוחו של התובע בקרן הוותיקה הוא אצל סוכנות הביטוח או צד שלישי אחר ולא אצלה.
בכל מקרה, מבטחים הבהירה כי גם אם תתקבל התביעה, יצטרך התובע לרכוש את זכויותיו למפרע על פי הוראות תקנות מס הכנסה בערכים אקטואריים, על מנת למנוע חסרון כיס בקרן הפנסיה, וכן כי רכישת הזכויות הרטרואקטיביות תכפיף את התובע גם לתקופות האכשרה. עוד הבהירה מבטחים כי התובע לא הוכיח ולו לכאורה כל נזק נטען שנגרם, מאחר שממילא קיומה של חבות של הקרן כלפיו תקום רק במועד קרות האירוע המזכה, ואין לשלול כי התובע בכלל ייצא נשכר בשל השינויים בתקנון קרן הפנסיה.
16.
הממונה טוען אף הוא שבהינתן שמבטחים הוותיקה כפופה להוראות התקנון האחיד, היא אינה רשאית או מוסמכת לחרוג מהוראותיו. במקרה זה, מבטחים רק אישרה עקרונית את המשך ביטוחו של התובע אצלה במידה ודמי הגמולים יתקבלו אצלה לא יאוחר מאוקטובר 2007, בעוד שבקשת הצטרפות מחדש כלל לא הוגשה לה. הממונה טוען כי אין בידו הסמכות לאשר צירוף מבוטח בקרן ותיקה בניגוד להוראות הדין והתקנון האחיד, ובכל מקרה החלטה על אישור תפגע בעקרונות השוויון, הערבות ההדדית, והאחידות בין עמיתי קרנות הפנסיה. הממונה מוסיף שמבטחים הוותיקה שלחה לתובע דוחות שנתיים מהם עולה כי עד לשנת 2006 ההפקדות לדמי גמולים נזקפו עבור מבטחים הוותיקה והחל מספטמבר 2007 ואילך עבור מבטחים החדשה, ועל כן הוא יכול היה לעמוד על הטעות הנטענת ולפעול לתיקונה. הממונה הבהיר כי אין המדובר במקרה בו התובע נותר ללא ביטוח פנסיוני ובידו להיפרע בגין נזקיו הנטענים על ידי סוכנות הביטוח, שהטעות בשיוך דמי הגמולים לקרן החדשה במקום לוותיקה נפלה אצלה ולא אצל קרן הפנסיה.

דיון והכרעה

רקע נורמטיבי
17.
בהתאם להנחיות הממשלה מיום 29.3.95 בדבר הקמה וניהול של קרנות פנסיה חדשות, הוציא הממונה על שוק ההון ביום 20.9.95 וביום 27.3.97 הנחיות לפיהן מבטחים ויתר קרנות הפנסיה הוותיקות הגירעוניות, שהופעל לגביהן הסדר להבראתן, נסגרו בפני
הצטרפות עמיתים חדשים החל מיום 1.1.95. הצטרפות עובדים לתוכניות הפנסיה מאותו מועד ואילך היא כעמיתים בקרנות חדשות, שמתוקף החלטת הממשלה מקנות לעמיתיהן תנאים פחותים מאלה המוקנים לעמיתים בקרנות הוותיקות. במסגרת ההסדר ניתן לקרנות הוותיקות סיוע ממשלתי בכפוף לשינויים בזכויות ובחובות העמיתים. בכלל זה נקבע, כי עמית, שהפסיק את תשלומיו לקרן הפנסיה לתקופה של למעלה מ- 24 חודשים, לא יהא רשאי להצטרף לקרן ותיקה. בנוסף לכך, נקבע תקנון אחיד לכל קרנות הפנסיה הוותיקות הגירעוניות, שהחליף החל מיום 1.10.03 את כל התקנונים של אותן קרנות ותיקות, ובין היתר, עיגן שינויים אלה (בג"ץ 2911/05

אלחנתי
נ'
שר האוצר
(15.6.08)); ע"ע 812-06
זוהיר יחיא
נ'
מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ
(24.6.10)).
18.
תקנון קרן הפנסיה הוא מסמך היסוד המסדיר את פעילותה. בתקנון נקבעים בין היתר מדיניותה של הקרן, סמכותה, זכויות עמיתיה וחובותיהם (
עע 629/97
אליאב
נ'
קרן מקפת
פד"ע לו 721 (30.5.02); בג"ץ 6460/02
אליאב
נ'
בית הדין הארצי לעבודה
(8.2.06);
ע"ע 600026/97
מבטחים
נ'
פיורסט
(22.10.03); עע (ארצי) 467-09
קרוליק
נ'

הסתדרות מדיצינית הדסה
(1.12.10)), הקרן
אינה רשאית לפעול בניגוד או תוך חריגה מתקנונה. עקרון זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בתקנה 41כו' ל

תקנות מס הכנסה
, הקובעת שזכויותיהם וחובותיהם של העמיתים בקופות גמל לקצבה ייקבעו רק בתקנון הקרן, שלא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בו אף אם שולם עבורן, וכן
בסעיפים 78ט', 78 י'
לחוק

הפיקוח
, סעיף 16 ל
חוק הפיקוח על קופות גמל
, וכן בסעיף 82ה' ל
תקנון האחיד
.
19.
לענייננו, סעיף 2 ל

תקנון האחיד
קובע תנאים מצטברים לצורך חידוש ביטוח או המשכתו של מבוטח בקרן פנסיה של מבטחים, כדלקמן:
"2.(א) מבוטח יהיה רשאי לעבור ממעמד של מבוטח לא פעיל למעמד של מבוטח פעיל או להמשיך במעמד של מבוטח פעיל, בהתאם לנסיבות העניין (להלן: "חידוש הביטוח"), לאחר המועד הקובע, ובלבד שנתקיימו לגביו כל התנאים האלה:

(1) התקופה שחלפה בין חודש הביטוח האחרון בקרן או בקרן ותיקה אחרת שבהסדר לבין החודש בו ביקש המבוטח לחדש את הביטוח בקרן, אינה עולה על 24 חודשים;

(2) חידוש הביטוח נעשה מכח הסכם או הסדר בדבר צירוף עובדי המעביד לקרן שנעשה לפני המועד הקובע".

כמו כן, סעיף 41כה ל
תקנות מס הכנסה
עצמו קובע לעניין רכישת זכויות עמיתים למפרע, כדלקמן:

זכ
ויות למ
41כה. (א) עמית בקופת גמל לקיצבה רשאי לרכוש זכויות שתחולתן למפרע –
(1)
בקרן ותיקה - אם לא חלפו יותר מ- 24 חודשים ממועד שהופסקו תשלומיו לקרן הוותיקה ורכישת הזכויות למפרע היא לתקופת ההפסקה;
...
והכל בכפוף לכך שהקופה בדקה ומצאה כי תשלומי העמיתים לקופה מאזנים את התחייבויותיה שכנגד זכויות אלה, על פי חישוב אקטוארי שנערך ונחתם בידי אקטואר; חישוב אקטוארי כאמור יישמר בקופה ויוצג לממונה, על פי דרישתו.
...
(ב)
בתקנה זו, "זכויות שתחולתן למפרע" - לרבות אלה:
(1)
זכויות עבור תקופה שבה העמית לא היה חבר בקופה, אך למעט זכויות שנרכשו לפי הסדר להבטחת רציפות זכויות לקיצבה;
(2)
זכויות עבור רכיבי שכר שקיבל העמית בתקופה שבה היה חבר בקופת הגמל לקיצבה, אם רכיבי שכר אלו לא נלקחו בחשבון בקביעת שיעור התשלום לקופה; לענין זה, "רכיבי שכר" - לרבות חלק כלשהוא בשכרו של העמית אף אם לא ניתן לזהותו כרכיב נפרד.
(ג)
הקנתה קופת גמל לקיצבה לעמיתיה זכויות שתחולתן למפרע בניגוד לחישוב האקטוארי שהוגש לה, רשאי הממונה להורות על ביטולו של ההסכם למפרע; בוטל הסכם כאמור יוחזרו הכספים לעמיתים, בניכוי הסכומים הדרושים לכיסוי ביטוח נכים ושאירים על פי חישוב אקטוארי.


20.
מהמקובץ לעיל עולה כי ניתן לחדש חברות בקרן פנסיה ותיקה או לרכוש זכויות למפרע רק בהתקיים שני תנאים מצטברים: טרם חלפה תקופה של 24 חודשים מחודש הביטוח האחרון בעדו הופקדו דמי גמולים עבור העמית, ונערך הסכם או הסדר בדבר צירוף עובדי המעביד לקרן טרם המועד הקובע או בתנאים החלופיים שנקבעו לעניין תנאי אחרון זה בסעיף 2 לתקנון האחיד.

אופן הביקורת על החלטת הנתבעים: חוקית? מנהלית? חוזית?
21.
שני הצדדים הרחיבו בטיעוניהם בפני
נו הן בשאלת עצם סמכותם של מבטחים והממונה המפקח עליה להיעתר לבקשה, והן בקשר לפגמים בהליך המנהלי – ובין היתר העדר סבירות והעדר מידתיות – שנפלו (לשיטת התובע) או שלא נפלו (לשיטת הנתבעים) בהחלטת הנתבעים. לאור טענות אלה, עלינו להקדים ולהבהיר ש"המשקפיים המנהליות" אינן המשקפיים הנכונות באמצעותן יש לבחון את הסוגיה שבפני
נו. זאת, לאור פסיקת בית הדין הארצי מן השנה האחרונה בעניין

בהג'ת
(עע 7758-10-11
משטרת ישראל
נ'
בהג'ת
(1.1.14), כב' השופט
אילן איטח
), ונפרט.
22.
בפרשת

בהג'ת
דובר בתובע ששירת בצה"ל בשירות קבע, ומיד עם שחרורו בחן את האפשרות לשרת במשטרת ישראל. על פי
חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970
, על מנת להיכלל במסלול של פנסיה תקציבית, ההפסקה בין "שירות" ל"שירות" יכולה היתה להימשך לכל היותר שישה חודשים. מאחר שהתובע גויס בסופו של דבר לאחר שחלפו שישה חודשים, בקשתו להיכלל בפנסיה תקציבית נדחתה. בית הדין האזורי בחן את החלטת הממונה והמשטרה בראי של ביקורת על החלטה מנהלית, אך בית הדין הארצי קבע שלא היתה זו דרך הביקורת השיפוטית הנכונה על החלטה שכזו. נקבע, שלא דובר במקרה שבו היה על המשטרה והממונה לבחור מבין מספר אפשרויות המצויות בשיקול דעתם, אלא רק לבחון האם התקיימו בתובע הוראות החוק המאפשרות להחיל עליו את הסדר הפנסיה התקציבית, אם לאו. בית הדין הארצי בדק ומצא שהתובע החל לשרת במשטרה בחלוף שישה חודשים מתום שירותו הצבאי, ועל כן צדקו המשטרה והממונה בהחלטתם לדחות את החלת הסדר הפנסיה התקציבית על התובע, לאור האיסור שבדין להעניק הטבות העולות על הקבוע בחוק (דב"ע (ארצי) מב/ 1-7
גזית
נ'
נציב שירות המדינה
, פד"ע יג 397 (31.8.82)).
עם זאת, בית הדין הארצי הדגיש שבחינת סוגיה מעין זו אינה צריכה להסתיים אך בשאלת העמידה בדרישות החוק, שכן בהינתן שמדובר בהסכם עבודה, יש לבחון את הסיטואציה
גם
באספקלריה של דיני החוזים, לרבות שאלת מידת עמידת המשטרה בחובת תום הלב הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.
במקרה שהיה לפניו קבע בית הדין הארצי שהמשטרה היתה מודעת מבעוד מועד להשלכות אי גיוסו של המשיב בתוך פרק הזמן של שישה חודשים, ולכן מכוח חובת תום הלב מוטלת היתה עליה החובה לעשות כל הניתן על מנת לגייסו בתוך חלון הזמנים שנקבע בחוק. נפסק, שהמשטרה הפרה את חובתה זו, ובכך גרמה לאובדן זכותו של התובע להיכלל במסגרת של פנסיה תקציבית. אשר לסעד הראוי, נקבע כך:
"המקרה שלפנינו הוא בין אותם מקרים נדירים בהם הסעד הנכון והצודק הוא סעד של אכיפה, דהיינו העמדתו של המשיב במצב בו היה עומד אלמלא מחדלי המשטרה (חלות הסדר הפנסיה התקציבית).... המשמעות המעשית של סעד שכזה הוא החלת הסדר הפנסיה התקציבית על המשיב, החל ממועד גיוסו. אמנם החלת ההסדר האמור לא נעשית מכוחו של חוק הגמלאות אלא מכוח הזכאות לתרופה על הפרת החובות החוזיות, אך מבחינה מעשית אין הבדל. אין כל צורך שהצדדים יעלו על המסלול המורכב של כימות הנזק העתידי – כימות שתהיה בו מידה רבה של ספקולטיביות, מקום בו ניתן בפשטות להעמיד את הצדדים באותו מקום בו היה אלמלא ההפרה".

23.
נלך אם בן אף אנו בדרך אותה היתווה לנו בית הדין הארצי בעניין

בהג'ת
, ונבחן את עניינו של התובע במהלך דו-שלבי: תחילה נבחן האם המקרה שלו יכול לבוא בגדר הוראות החוק, דהיינו האם בניגוד לטענת הנתבעים, ניתן לקבוע שהוא עמד בדרישה הקבועה בחוק להגיש בקשה לחידוש חברות בקרן בתוך 24 חודשים למן חודש הביטוח האחרון. בהמשך לכך, נדון בשאלה האם יש מקום ממילא, בראי דיני החוזים וחובת תום הלב המוטלת על הנתבעים על פיהם, לחייב את הנתבעים לאשר לתובע את בקשתו, אף מתוך הנחה שזו לא הוגשה במועד החוקי.

האם הגיש התובע בקשה לחידוש חברות בתוך 24 חודשים?
24.
כאמור מעלה, תקנון מבטחים החדשה קובע מפורשות שדי

בהגשת
בקשה לחידוש חברות בקרן בתוך 24 החודשים מאז חודש הביטוח האחרון, על מנת לאפשר למבוטח את חידוש חברותו. במקרה שלפנינו, אין מחלוקת שהתובע ביקש בחתימת ידו מסוכנות הביטוח שלו את החידוש בתוך 24 החודשים, גם מעסיקו חתם על הבקשה, אלא שהבקשה עצמה הגיע בטעות למבטחים החדשה במקום לוותיקה, ובהתאם גם ההפרשות החודשיות החלו להיות מבוצעות לחדשה, במקום לוותיקה. האם בנסיבות אלה ניתן לקבוע שהתובע עמד בדרישה החוקית לבקש את החידוש בתוך 24 חודשים? לדעתנו התשובה על כך היא חיובית, ולהלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו.
25.
מבטחים טוענת שהפרשנות המוצעת על ידי התובע הינה פרשנות אבסורדית, ועל פיה די אם התובע היה מביע את רצונו בחידוש בעל פה או מציג אותו לצד ג' כלשהו, מבלי שהבקשה הגיע לידי מבטחים, כדי לחייבה (עמ' 67 לסיכומיה). איננו מסכימים עמה, מן הטעם הפשוט שלהבנתנו סוכנות הביטוח שלה הוגשה הבקשה איננה "צד ג' כלשהו" כפי שטוענת מבטחים. סוכנות הביטוח במבנה הפנסיוני הקיים כיום בישראל היא צד קרוב מאד

לקרן הפנסיה.

סוכנות הביטוח וחברת הביטוח הם שני גופים הפועלים יחדיו לשם הסדרת הביטוח הפנסיוני של העובד.

סוכנות הביטוח מקבלת רשיון מהממונה ונדרשת לעמוד בתנאי הרגולציה שלו (ראו פרק ג' סימן ה' לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א-1981
והתקנות שהותקנו על פי;, למעמדו המשפטי של סוכן הביטוח ראו: ירון אליאס,
דיני ביטוח, כרך ב'
1004 (מהדורה שנייה, 2009);
ל
רגולציה הדקדקנית החלה כיום על תחום הייעוץ הפנסיוני הניתן גם בסוכנויות ביטוח, ראו למשל: בגץ 4340/09
בן-דור
נ'
שר האוצר
(12.10.10) והאסמכתאות שם).

יתירה מזאת, לעיתים קרובות, וכך גם במקרה שלפנינו, הבחירה בסוכנות הביטוח הספציפית שתטפל בזכויותיו הפנסיוניות של העובד והסדרת חברותו בקרן פנסיה אינה בחירה אישית של העובד, אלא היא נגזרת של של מימוש הסכמים שנעשו על ידי אחרים.
26.
במקרה שלפנינו, בין מעסיקתו של התובע לבין מבטחים היה קיים הסדר לפיו מצורפים עובדים בשורות המעסיק החדש למבטחים, עם מילוי טופס הצטרפות במתכונת הטופס שנחתם בינו לבין מעסיקו, ושליחתו על ידי סוכנות הביטוח אל מבטחים הוותיקה. טופס הבקשה מולא בהתאם לכך, וזאת רק לאחר דין ודברים (בכתב) בין סוכנות הביטוח למבטחים בדבר המועד האחרון שבו ניתן להגיש בקשה לחידוש חברות. בהינתן כל האמור, להבנתנו לצורך

עצם הגשת הבקשה לחידוש
(להבדיל מאישור הבקשה) ניתן להתייחס אל סוכנות הביטוח כאל שלוחה של מבטחים, להבדיל משלוחה של התובע (ראו והשוו להוראת סעיף 33(א) לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981
), ומכל מקום לא הוכח על ידי חברת הביטוח
שהסוכנות לא היתה שלוחתה לעניין זה.
27.
בכך שונה המקרה שלפנינו במובהק ממקרה

גביש
, שנדון והוכרע בבית דין זה (קג 5081-09
גביש
נ'
נתיב קרן הפנסיה
(7.12.10, מותב בראשות כב' השופט (כתוארו אז)

שמואל טננבוים
)) שמבטחים הירבתה להסתמך עליו בסיכומיה. במקרה
גביש
, לא היתה מעורבות של סוכנות ביטוח כלשהי. במקרה
גביש
, לא היתה מחלוקת שהמעסיקה טעתה וביטחה את העובד שלה, בניגוד להסכם עימו, במבטחים החדשה במקום במבטחים הוותיקה. במקרה
גביש
, איש לא טען שמולאה בתוך פרק הזמן של 24 החודשים הקבוע בחוק בקשה מסודרת לחידוש החברות בקרן הוותיקה, שהייתה אמורה להיות מוגשת למבטחים הוותיקה. ואולי האבחנה החשובה ביותר בין מקרה
גביש
לענייננו, הינו ששם התרחש כבר ארוע מזכה, דהיינו התובע באותו המקרה הוכר כזכאי לפנסיית נכות, וככל שהקרן והממונה היו נעתרים לסעד שהתבקש, הוא לא היה זכאי אך לחידוש חברותו בקרן הוותיקה, אלא גם לקבלת קצבת נכות על אתר. בית הדין שם ציין, בצדק, כי בהתאם להוראת סעיף 19א(י) לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958
"במקרה והעובד לא בוטח בקרן הפנסיה בעקבות מחדל של המעסיק, הרי שבהתקיים תנאים מסוימים ניתן לתקן את העוול אלא אם בתקופת החוב אירע אירוע מזכה". זאת, בתנאי שחוב המעסיק שולם בתוך שלוש שנים מהמועד שבו היה צריך לשלמו. במקרה שלפנינו, לא מדובר במחדל של המעסיק, לא אירע אירוע מזכה, והמעסיק והעובד מוכנים היו ומזומנים היו לשלם כל שיידרשו, לרבות תשלומים רטרואקטיביים, בגין חידוש הפנסיה של התובע במבטחים הוותיקה, וזאת במועד שבו טרם חלפו שלוש שנים מהמועד שבו היו צריכים להתחיל ולשלם את דמי הגמולים למבטחים הוותיקה (למען הסר ספק הוראת החוק האמורה, על אף שהיא מופנית לכאורה רק למי שההסדר הפנסיוני שלהם נקבע בהסכם קיבוצי, הוחלה גם על עובדים שזכותם לפנסיה נקבע בחוזה אישי, ראו: דיון נג/ 9/6
טלמור
נ'
משרד הביטחון
, פד"ע כה (1) 535 (28.2.94); לרלוונטיות של העובדה שבמועד שבו מוגשת הבקשה טרם אירע אירוע מזכה ראו ב

פסק דין
זה (טלמור) וכן: עע 201/09
טורעני
נ'
ראשד
(19.12.13);


קג 33101-11-12
אקהויז-קופמן
נ'
הראל ניהול קרנות פנסיה
(4.2.14, מותב בראשות כב' השופטת
אסנת רובוביץ-ברכש
)).
28.
לכל מה שאמרנו עד כה, שממנו נובע שעל אף שהבקשה לא הגיעה ליעדה הסופי (מבטחים עצמה) ניתן להתייחס אליה כאל בקשה שהוגשה במועד, מן הראוי להוסיף את הפרקטיקה של הממונה ומבטחים שהוכחה בפני
נו, לפיה אכן מאושרת לעיתים, רטרואקטיבית, בקשה לניוד מקרן חדשה לוותיקה, בשל "שגיאת שיוך" שאירעה, ונסביר במה דברים אמורים.
בכתב ההגנה הדגישה מבטחים שלאור הוראות הדין, אין היא מוסמכת כלל לאשר בקשה של מבוטח ותיק לחידוש חברותו אצלה בחלוף 24 חודשים, לרבות במקרה של טעות בשיוך. גם הממונה בסעיף 23 לכתב הגנתו הדגיש, מבלי לסייג, כי אין לו סמכות לקבל בקשה שכזו. עם זאת, מעדותו של מר שרעבי בשם הממונה מצטיירת תמונה אחרות. שרעבי העיד, שהיו לאורך השנים לא מעט פניות אל הממונה מצידם של עמיתים, כמו התובע, שהיתה להם זכאות להיות מבוטחים בקרן ותיקה, לאחר סגירת קרנות אלה לקבלת עמיתים חדשים, ומסיבות שונות כספיהם הועברו לקרן החדשה (סעיף 6 לתצהיר שרעבי). הוא הוסיף והעיד שהפניות האלה טופלו לגופן על ידי מחלקה מיוחדת אצל הממונה ותוך הפעלת שיקול דעת על ידו, כשחלק מהפניות האלה אושרו, וחלקן לא. בעדותו בפני
נו אף הדגיש ש"היו לא מעט מקרים כאלה בעבר, היום פחות" (עמ' 24 ש' 26). נדגיש, שלא נעלמה מאיתנו טענת הממונה שהוא מאשר בקשות כאלה רק במקרים שבהם הטעות אירעה אצל פקידי הגוף המנהל של קרן הפנסיה, ולא במקרה כמו זה שלפני שבו הטעות אירעה בסוכנות הביטוח. ברם, דעתנו היא כי משהכיר הממונה כי קיימות סיטואציות שבהן בשל טעות טכנית-פקידותית במשרדי קרן הפנסיה המנהלת ניתן להכיר רטרואקטיבית בבקשת חידוש שהוגשה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק, ניתן וצריך להרחיב את האפשרות להכרה בבקשה שכזו גם למקרים שבהם מדובר בטעות פקידותית של סוכנות הביטוח, בהעדר מחלוקת שהבקשה, עליה חתומים הן המעסיק והן העובד, היתה בקשה שהופנתה אל קרן הפנסיה הוותיקה.
29.
נוכח כל האמור, אנו סבורים שבמקרה המיוחד והחריג שלפנינו, יש להכיר בבקשה שהוגשה לסוכנות הביטוח בתוך תקופת 24 החודשים כבקשה שהוגשה במועד הקבוע בחוק, והתובע זכאי אם כן לחידוש חברותו במבטחים הוותיקה.

בחינת בקשת התובע בראי דיני החוזים
30.
יכולנו לסיים את הדיון כאן, שכן מצאנו שדין התביעה להתקבל על בסיס יישום הוראות החוק על המקרה שלפנינו. עם זאת, אנו רואים לנכון להמשיך את הדיון ולבחון, בהתאם להלכת

בהג'ת
שפרטנו אודותיה מוקדם יותר, האם היה מקום שמבטחים (והממונה) ייעתרו לסעד שהתבקש על ידי התובע גם לפי דיני החוזים.
31.
לאחר בחינת מסכת הראיות שהוצגו בפני
נו, אנו סבורים שאף ככל שהיינו מגיעים למסקנה שהבקשה לא הוגשה למבטחים במועד הקבוע בחוק, צריכים היו מבטחים (והממונה המפקח עליה) להיעתר לבקשה, וזאת מכוחם חובתם לקיים בתום לב חוזים, ובמקרה הזה את הסכם הפנסיה. להלן נפרט את נימוקי לכך:
ראשית
בסיכומיה (סעיפים 34 ואילך) שמה מבטחים את הדגש על כך שהתובע קיבל "דוחות לחבר" הן ממבטחים הוותיקה והן ממבטחים החדשה, ולו נהג בשקידה סבירה היתה צריכה להידלק אצלו "נורה אדומה" שהיתה מפנה את תשומת ליבו לטעות שנפלה, והוא יכול היה לדרוש את תיקונה. ברם, במקרה שלפנינו, הוכח שהדוחות השנתיים הראשונים נשלחו אל התובע במרץ 2008, דהיינו במועד שבו כבר חלף חלון הזמן של 24 החודשים שהיה לו לצורך חידוש חברותו. משכך, טענת הנתבעים לפיה היה על התובע להקדים ולגלות את הטעות לאור האמור בדוחות אינה ברורה. אפילו היה מאתר התובע את הטעות בתחילת 2008, ולא בתחילת 2009 שבה אותרה הטעות לבסוף, גם אז היו הנתבעים טוענים את אותם הטענות, וגם אז, לצורך תיקון הטעות, צריכים היו הנתבעים לנהוג בהתאם לחובת תום הלב המוגברת המוטלת עליהם כמבטחים פנסיוניים (ראו במיוחד עע 1341/01
רפפורט
נ'
מבטחים
, פד"ע לח 630 (19.3.03)), ולאשר את הבקשה;
שנית
מעבר לאצבע המאשימה שהיפנתה מבטחים כלפי התובע, היא היפנתה אצבע מאשימה גם כלפי סוכנות הביטוח, שטעות ההקלדה שלה, שבעטיה הועברו הכספים לחדשה ולא לוותיקה, עלתה לשיטתה כדי רשלנות. ברם, מעדותה של גב' אשכנזי בשם הסוכנות (סעיף 12.6 לתצהירה, שלא נסתר) מסתבר שגם יכולתה של סוכנות הביטוח לאתר את הטעות בזמן אמת, או בסמוך לאחר מכן, הוגבלה מאד, וזאת משני טעמים שכלל לא היו תלויים בסוכנות: הטעם האחד היה שמבטחים, בדומה לקרנות גירעוניות נוספות בניהול מיוחד, ולהבדיל מגופי ביטוח פנסיוני אחרים, לא איפשרה באותה תקופה גישה מקוונת ישירה של הסוכנות למאגרי הנתונים שלה, באופן שניתן היה לבדוק שההפקדות הגיעו ליעדן. הטעם השני, היה שמבטחים החדשה "קיבלה" אליה את ההפקדות שהיו מיועדות למבטחים החדשה, מבלי להתריע על כך שמופקדים אצלה כספים למרות שכלל לא הוגשה בקשה לפתיחת קרן פנסיה בהתאם. לדעתנו, מאחר שהאחריות הן לזה והן לזה מוטלת על הממונה (שיכול היה לחייב את מבטחים כבר אז לקיים את תקשורת המחשבים הישירה, וכן יכול היה להנחות את מבטחים החדשה להתריע במקרה של הפקדות ללא טופס בקשה לפתיחת חשבון חדש) הרי שהיה עליו להביא עניין זה בחשבון בעת שקילת המצב אליו נקלע התובע, על לא עוול בכפו, ולתקן זאת על ידי אישור בקשתו;
שלישית
לכל שאמרנו עד כה נכון יהיה להוסיף את הקושי האינהרנטי שנוצר אצל כל העושים במלאכה, כתוצאה מכך שהשם "מבטחים" אושר בזמנו הן כשמה של מבטחים הוותיקה, והן כשמה של מבטחים החדשה.
מהראיות שהוצגו לנו עולה בבירור שלאורך השנים היו רבים וטובים, גם מקרב פקידי הנתבעות, שטעו בין מבטחים למבטחים, והעבירו בטעות כספים שהיו מיועדים לוותיקה אל החדשה. ואין להתפלא על כך, מאחר שמעיון בניירות המכתבים ובדוחות שנשלחו
באותן השנים
למבוטחים, עולה שלא רק השמות דומים, אלא גם ניירות המכתבים של מבטחים זו ומבטחים האחרת היו דומים מאד באותה תקופה (לעניין זה, ראו גם חקירת התובע עמ' 21 ש' 1 לפרוטוקול). עוד עולה שבשנת 2009 (לאחר הטעות נשוא ההליך שבפני
נו) היה מי שסבר שיש מקום לשנות את שמה של מבטחים החדשה ל"מנורה מבטחים", תוך הדגשת המילה מנורה (ראו נספח ד' לתצהיר שושני). לא מן הנמנע שהשינוי הזה נעשה מתוך חשש שקיימת הטעייה אסורה בשמה של מבטחים החדשה (לאיסור הטעיה בשם הקופה ראו בסעיף 16(ה) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) התשס"ה-2005
). מכל מקום, לדעתנו מוטלת היתה על הנתבעים, במסגרת חובתם לנהוג כלפי התובע לנהוג בתום לב, להביא בחשבון את החשש המובנה לטעות (שהתממש לא פעם), ובמקרה שלפנינו טעות הקלדה פקידותית, שנגרם כתוצאה מאישור הרגולטור לשמות דומים כל כך לישנה ולחדשה. נעיר בקשר לכך שמטבע הדברים ככל שחולפות השנים כל העושים במלאכה, לרבות המבוטחים, מודעים יותר ויותר להבחנה שבין מבטחים למבטחים ושבין מקפת למקפת, אך מאחר שעסקינן בארוע שאירע בשנת 2007 (לפני שבע שנים) ובהעדר ראיות לסתור, עלינו להניח לטובת התובע שהוא לא היה מודע אז להבחנה בין מבטחים זאת ובין מבטחים זאת (כפי שהוא עצמו העיד, והאמנו לו, ראו עמ' 21 ש' 20). כן עלינו להוסיף ולהניח לטובת התובע שבאותן השנים גם פקידים ואחרים שעשו במלאכה נטו לטעות בין זאת לבין זאת לעיתים מזומנות;
ורביעית
בהינתן כל האמור, נכון לדעתנו ליתן משקל משמעותי במאזן השיקולים להיעתר לבקשה, לכך שהנתבעות לא הצביעו על
כך שייגרם למבוטחי הקרן נזק כלשהו מחידוש חברותו של התובע ורכישת זכויותיו למפרע מספטמבר 2007, כמובן בהתאם לדרישות הדין ועל פי תחשיב אקטוארי עדכני. בכך שונה המצב שלפנינו באופן רדיקלי ממקרים שבהם אירע "אירוע מזכה" קודם לפנייה למבטחת, שאז אישור הבקשה צפוי בהכרח להוביל לפגיעה "בקופה הכללית". במקרים שכאלה, קיימים שיקולי מדיניות חזקים המצדיקים הפניית מבוטח לאפיק של תביעה נזיקית כלפי מעסיקו ו/או כלפי סוכנות הביטוח (כפי שהציעה לו מבטחים לעשות). בית המשפט הנזיקי-אזרחי יכול במקרים שכאלה לבחון את התנהלות כל אחד מהעושים במלאכה, ואולי אף לחלק את האחריות לנזק ביניהם. שונים הם פני הדברים במקרה שלפנינו, שבו כלל לא ברור מהו הנזק שנגרם, אם בכלל (כיוון שלא התקיים ארוע מזכה, והמבוטח לא צפוי לפרוש לגמלאות אלא בעוד שנים רבות מאד) וממילא אין הגיון וסבירות רבה בקיום התדיינות נזיקית שכזו.
עם זאת נעיר, במאמר מוסגר, שככל שמבטחים תגיע למסקנה שבשל פסיקתנו המחייבת אותה לקבל בחזרה לשורותיה את התובע, נגרם לה נזק כלשהו, שאותו יש לייחס להתנהלות רשלנית של סוכנות הביטוח, היא תהיה כמובן להגיש תביעה נפרדת כנגדה, שתתברר באופן נפרד (ונציין בקשר לכך שבקשתה של מבטחים למשלוח הודעת צד ג' לסוכנות הביטוח נדחתה בהחלטה שניתנה ביום 12.10.12, וזאת הן נוכח השיהוי בהגשתה, והן בהעדר סמכות עניינית לבית דין זה לדון בה).

סוף דבר
32.
בטרם נחתום, מצאנו לנכון לצטט משפט אחד מתוך

פסק דין
שניתן על ידי בית המשפט העליון ממש לאחרונה (בגץ 3716/13

אגד אגודה שיתופית לתחבורה
נ'
בית הדין הארצי לעבודה
(3.7.14, כב' השופטת
דפנה ברק-ארז
)), משפט שהיה נר לרגלנו בעת שכתבנו

פסק דין
זה:
"פנסיה היא מהתחומים החשובים של הביטחון הסוציאלי האישי והחברתי, ותכליתה להבטיח שלעת זקנה יוכלו הגמלאי ובני משפחתו לנהל את אורח חייהם בדרך מכובדת מבלי שיהיו תלויים בצדקה".

33.
אנו נעתרים לסעד ההצהרתי שהתבקש על ידי התובע וקובעים כי יש לראות בתובע כמי שחידש חברותו בקרן הפנסיה הוותיקה של מבטחים בספטמבר 2009. רכישת הזכויות תעשה לפי הכללים הנוהגים בקרן לרכישת זכויות למפרע (לעניין זה ראו ההסדר הקבוע בסעיף 41ה ל

תקנות מס הכנסה
שאותו ציטטנו מוקדם יותר ב

פסק דין
זה).
אשר לפסיקת ההוצאות – בשים לב לכך שמבטחים נהגה במקרה שלפנינו בהתאם להנחיות הממונה (הנתבעת 2, המדינה) איננו סבורים שיש מקום לחייבה בהוצאות.
המדינה תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
על

פסק דין
רשאי כל אחד מהצדדים להגיש ערעור לבית הדין הארצי בירושלים. ערעור יש להגיש בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ט אב תשע"ד, (25 אוגוסט 2014
)
, בהעדר הצדדים.













גב' לאה חלה,
נ.צ. עובדים

דורי ספיבק
, שופט
אב"ד

מר גרשון עמל,
נ.צ. מעסיקים








קג בית דין אזורי לעבודה 4758/10 יעקב בראל נ' מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של עובדים, הממונה על שוק ההון - ביטוח וחיסכון, מנורה מבטחים פנסיה בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/08/2014)