פסקי דין על אמנון היינה | פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע"מ

11736-03/14 תק     25/08/2014




תק 11736-03/14 אמנון היינה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה



ת"ק 11736-03-14 היינה נ' בנק לאומי לישראל בעמ


תיק חיצוני:


בפני

כב' הרשמת בכירה
ענת דבי


תובע

אמנון היינה


נגד


נתבע

בנק לאומי לישראל בע"מ




פסק דין



1. לפניי תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבע (להלן: "הבנק").

בכתב התביעה נטען כדלקמן:
בחודש דצמבר 2010 פנה התובע אל סניף הבנק של הנתבע על מנת לערוך בירור באשר לתנאי הלוואה המובטחת במשכנתא (להלן: "הסכם ההלוואה"), אשר מציע הבנק ללקוחות פוטנציאליים. לאחר שהתובע קיבל הסבר על תנאי הלוואת המשכנתא החליט התובע לקבל הלוואה בסניף הבנק של הנתבע. התובע הדגיש, כי העובדה אשר הכריעה את הכף לטובת נטילת הלוואה בבנק הנתבע הייתה, כי הובטחה לו הטבה לפיה יהיה פטור מתשלום עמלת פירעון מוקדם. פטור מעמלת פירעון מוקדם הייתה הטבה משמעותית עבור התובע, מכיוון שעמד ליטול הלוואה בסכום גבוה וסכום העמלה נגזר מגובה הסכום הנפרע בפירעון מוקדם.

ביום 24.12.10 נחתם הסכם ההלוואה וביום 12.1.11 בוצעה העברת הכסף בפועל ע"י הבנק לחשבונו של התובע.

2. התובע טען, כי במהלך המו"מ לקראת כריתת הסכם ההלוואה הובהר לו כי יהא פטור מתשלום עמלת פירעון מוקדם, אך בפועל, בעת שפרע חלק מן ההלוואה, גבה ממנו הבנק כ- 14,000 ₪ בגין עמלת פירעון
מוקדם.

כאשר נגבתה עמלת הפירעון המוקדם הובהר לו ע"י הבנק כי הפטור מעמלת פירעון מוקדם היה מותנה בכך כי ההלוואה תועמד בפועל עד ליום 30.12.10, אך הואיל וההלוואה הועמדה בפועל ביום 12.1.11, פקע תוקף ההטבה והתובע אינו פטור מתשלום עמלת פירעון מוקדם.

התובע הוסיף בדיון כי בחר לקחת הלוואה דווקא בבנק הנתבע (אף שהיה לקוח של בנק אחר) משום שהובטח לו פטור מתשלום עמלת פירעון מוקדם. התובע הדגיש, כי בשום שלב לא נאמר לו כי הפטור מותנה בהקמת ההלוואה עד תאריך כלשהו. התובע טען, כי התנהלות הבנק כאמור לוקה בחוסר תום לב.

יש לציין, כי התובע הודה ברוב כנותו כי במועד חתימת הסכם ההלוואה לא התעמק בכתוב בחוזה וסמך על ההסברים בעל פה אשר ניתנו לו ע"י פקידת הבנק.

3. בכתב ההגנה טען הבנק, כי הפטור מעמלת פירעון מוקדם הותנה בהעמדת ההלוואה עד ליום 30.12.10 וכי הדבר נמסר מפורשות לתובע טרם חתימת הסכם ההלוואה וגם במעמד החתימה.

הבנק טען עוד, כי לא זו בלבד שנמסר לתובע כי הפטור מותנה בהעמדת ההלוואה עד ליום 30.12.10 אלא, שבמועד חתימת מסמכי ההלוואה חתמו התובע ואשתו על מסמך המאשר תנאי זה. נציג הנתבע הפנה את בית המשפט לנספח ד' לכתב ההגנה, בו צוין התנאי ברחל בתך הקטנה.
בשל כך, נטען כי אין לתובע להלין אלא על עצמו בלבד, כאשר בחר שלא לקרוא את המסמכים עת חתם עליהם ואף לא ביקש לעיין בהם בביתו לאחר החתימה.

נציג הנתבע הבהיר בדיון, כי בפרק הזמן שממועד חתימת הסכם ההלוואה (24.12.10) ועד ליום 30.12.10, שאז פקעה הטבת הפטור מעמלת פירעון, ניתן היה להעמיד ההלוואה ולהעביר הכספים לידי התובע. אלא, שהתובע התמהמה בהמצאת המסמכים אשר נדרשו לצורך השלמת ההסכם וכך ארע, כי העסקה הושלמה וההלוואה הוקמה רק ביום 12.1.11, כאשר במועד זה כבר פג הפטור.

4. בדיון שהתנהל בתביעה חזר התובע על טענותיו והדגיש, כי טרם התקשר עם הנתבע בהסכם ההלוואה עשה סקר אצל כמה בנקים ובסופו של דבר החליט ליטול הלוואה מן הנתבע נוכח ההתחייבות כי יינתן לו פטור מעמלת סילוק. הואיל ומדובר בהלוואה בסכום גבוה (963,750 ₪), הרי שגובה עמלת הפירעון הינו בהתאם ופטור מעמלת פירעון הינו תנאי בעל חשיבות רבה.

נציג הבנק פירט בפני
בית המשפט מהם נוהלי הבנק בכל הנוגע למתן הסברים ללקוח עובר לקבלת הלוואת משכנתא. לעניין זה, הבהיר נציג הנתבע, כי המידע ניתן ללקוח בצורה סדורה וכל לקוח המבקש, טרם חתימתו על המסמכים, לקבל עותק מהם הביתה על מנת להתייעץ או על מנת לעיין בהם, נענה בחיוב. כמו כן טען נציג הבנק, כי פקיד הבנק נותן הסבר מפורט לכל לקוח לגבי ההטבה ולגבי תאריך תפוגת ההטבה והלקוח רשאי לקרוא גם מסמך זה טרם חתימתו.

נציג הנתבע נשאל ע"י בית המשפט באשר לעובדות המקרה הספציפי נשוא התביעה. אז הסתבר, כי הפקידה אשר מסרה לתובע את כל הנתונים הספציפיים ואף החתימה אותו על הסכם ההלוואה, גב' אירנה פיאלקו, לא התייצבה לדיון והינה
שוהה בחו"ל בימים אלו.

נציג הנתבעת גם הפנה את בית המשפט לנספח ז1' לכתב ההגנה ובמיוחד לפסקה הלפני אחרונה באותו מסמך, שם כתב הבנק לתובע (על סמך שיחה עם גב' פיאלקו) כי עקב חלוף השנים, גב' פיאלקו אינה זוכרת את עובדות המקרה.
משמעות האמור לעיל היא, כי גם אם הייתה גברת פיאלקו מתייצבת לדיון ומעידה באשר לעובדות המקרה הספציפי, לא היה בידיה למסור גרסה פוזיטיבית באשר למצגים שהוצגו על ידה בפני
התובע עובר לחתימת ההסכם.

5. כאמור לעיל, בפני
בית המשפט הובאו שתי גרסאות עובדתיות באשר למצגים שהוצגו בפני
התובע לעניין הטבת הפטור מעמלת סילוק ולעניין תאריך תפוגתה – התובע טען, כי תאריך התפוגה כלל לא הוצג בפני
ו ולא ידע עליו ואילו הבנק טען כי מלוא המידע הרלבנטי נמסר לתובע וכי התובע לא דאג לפעול להשלמת המסמכים במועד.

דא עקא, שאל מול עדותו הפוזיטיבית של התובע, שהייתה אמינה ומשכנעת, לא הציג הבנק כל גרסה עובדתית מטעמו. כאמור לעיל, העדה הרלבנטית, שהיא פקידת הנתבע שהייתה מעורבת במו"מ עובר לכריתת ההסכם, לא הובאה לבית המשפט לעדות והסתבר, כי גם אילו הובאה לעדות, הרי שלא היה בידיה ליתן גרסה עובדתית לדברים שנאמרו על ידה במהלך המו"מ, שכן אינה זוכרת דבר.

6. נציג הבנק טען, כי לא זו בלבד שהודע לתובע דבר מועד התפוגה של ההטבה, אלא שהתובע אף חתם על מסמך המאשר את ידיעתו בדבר מועד התפוגה של ההטבה. נציג הבנק הפנה את בית המשפט לנספח ד' לכתב ההגנה, הוא מסמך שתאריכו 24.12.10 ואשר כותרתו "הנדון: הלוואה בריבית קבועה לא צמודה על סך 300,000 ₪".

ברם- עיון במסמך מלמד כי התובע כלל לא חתום על המסמך. עיון ביתר מסמכי ההלוואה מלמד, כי התובע הוחתם בתחתית כל עמוד ועמוד, בכל אחד מן המסמכים. המסמך הנ"ל הינו המסמך היחידי עליו לא מתנוססת חתימתו של התובע.
בנסיבות אלו, ספק בעיניי אם המסמך הנ"ל כלל הוצג בפני
התובע או נמסר לו בעת חתימת ההסכם.

משכך, גם אין רגליים לטענה כי התובע מוחזק כמי שיודע, או אמור לדעת, על מה חתם.

אין בידי לקבל את טענת נציג הבנק כי מדובר בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, שהרי מסמך זה נוסח ע"י הבנק, כלל לא נחתם ע"י התובע וספק אם התובע ראה מסמך זה אי פעם.
עלי לציין, כי הטענה שהועלתה ע"י הבנק (כי התובע מוחזק כמי שיודע על מה חתם וכי עקב כך היה עליו לדעת על מועד פקיעת ההטבה) גם אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי לתובע נמסר מלוא המידע טרם חתימת הסכם ההלוואה. שהרי ממה נפשך? אילו נמסר לתובע מלוא המידע טרם חתימת ההסכם, מדוע היה עליו לקרוא את המסמכים ולאתר את המסמך המתייחס לתפוגת ההטבה? הרי ממילא הדבר היה בידיעתו, כנטען.

7. נציג הנתבעת טען בדיון כי יש להטיל את האשמה לפקיעת ההטבה לפתחו של התובע, אשר גרר את רגליו ואף שידע שההטבה עומדת להסתיים ב – 31.12.10, לא דאג להמציא את מלוא המסמכים הנדרשים לבנק עד למועד הרלבנטי. עקב כך, במועד שבו הוקמה ההלוואה, כבר פגה ההטבה.

אין בידי לקבל טענה זו וסבורני כי נהפוך הוא.
התרשמתי כי התובע הינו אדם משכיל ואינטליגנטי. כך אף תיאר אותו נציג הבנק בדיון. ברי, כי אילו הובהר לתובע כי ההטבה תפוג ב 30.12.10 (כאשר ההטבה היא הסיבה בגינה נטל ההלוואה מן הבנק הנתבע ולא מבנק אחר), היה התובע עושה כל אשר לאל ידו על מנת להמציא מסמכים במועד. עצם העובדה כי התובע ואשתו המציאו את המסמכים לבנק רק לאחר כשבועיים ולא טרחו לזרז את העניינים מלמד בעיניי על היעדר ידיעתם בדבר פקיעתה של ההטבה בסוף אותו חודש.

8.
בפסיקה נקבע, כי ביחסי תאגיד בנקאי עם לקוחותיו חלה על תאגיד בנקאי חובת אמון מוגברת, בין היתר בשל היותו גוף מעין ציבורי.

בת"א (י-ם) 3515/09 יצחק סדן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
(פורסם בנבו) נקבע, כי:
"בשל פער הכוחות והידע וחוסר השוויון בין בנק-לקוח, מוטלות עליו חובות מוגברות לנהוג כלפי לקוחותיו בזהירות, בתום-לב ובאמון, והוא אף נדרש לרמה גבוהה של מקצועיות והגינות ביחסים בינו לבין לקוחותיו. הבנק גם מחויב בגילוי נאות של עובדות שיש בהן כדי להשפיע על החלטת הלקוח".
אודות חובת האמון הכללית של בנק כלפי לקוחותיו נקבע ברע"א 4827/12 גילה חיות נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם בנבו) כי:
"כל תאגיד בנקאי חב חובת אמון כללית כלפי לקוחותיו...פירושה של חובה זו הוא, כי על הבנק למלא את תפקידו אך למטרה אשר לשמה נמסר לו הכוח, ללא שיקולים זרים ותוך שמירה על האינטרס של הלקוח...עליו לראות את האינטרס של הלקוח כאינטרס המכריע ולהעדיפו על כל אינטרס אחר, אף על פני האינטרס האישי שלו עצמו".
בת"א (י-ם) 3128/01 סלובר בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
(פורסם בנבו) נקבע, כי:
"חובת האמון, אם כן, הינה חובה מיוחדת, החלה דווקא על בעל הכח כאשר הוא מתקשר בדרך כלשהיא עם רעהו, ומהותה של חובה זו הינה חובתו של בעל הכח לפעול בתום לב, בהגינות ולמען טובת הגשמת תפקידו. כאשר אמור הדבר בתאגידים בנקאיים, קבעה הפסיקה כי אותה חובה הינה חובת אמון מוגברת, וזאת עקב היותם גוף מעין ציבורי".
עוד נקבע באותו פס"ד כי:
"היקפה ומידתה של חובת האמון המוגברת תושפע ממידת הסתמכותו של הלקוח על הבנק בקבלו את החלטותיו".
הכללים המיוחדים שנקבעו בפסיקה בהתייחס להתנהלות בנקים מול לקוחותיהם קיבלו ביטוי גם בחקיקה (ראה לדוגמא: חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981).

9. אני קובעת, כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי במהלך המו"מ לא נמסר לו כי להטבה מועד תפוגה. מועד פקיעת ההטבה לא היה חלק מהסכמת הצדדים ועל כן עמלת הפירעון המוקדם נגבתה ממנו שלא כדין.

10. עלי לציין, כי העובדות כפי שעלו מתוך המסמכים ומתוך טענות הצדדים בדיון, מעוררות אי נוחות באשר להתנהלות הבנק במקרה דנן. לא ניתן להימנע מן התחושה כי נציגת הבנק פעלה בנמרצות רבה מדי במטרה לקשור את התובע בהסכם משכנתא מחייב, בנסיבות בהן קיימת תחרות קשה בין הבנקים על לקוחותיהם, ואגב כך לא מסרה לתובע את מלוא המידע, או לחילופין הצניעה חלק מן המידע הרלבנטי ביותר. באופן זה גרמה להטעייתו של התובע.

הפסיקה כבר קבעה נורמות התנהגות גבוהות ביותר לבנק בהתנהלותו מול לקוחותיו וסבורני כי המקרה דנן אינו עולה בקנה אחד עם נורמות ההתנהגות אשר נקבעו בפסיקה ואשר מצופות מבנק.

11. אשר על כן, אני מחייבת את הבנק נתבע להשיב לתובע את עמלת הפירעון המוקדם שנגבתה ממנו בסך 14,414 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 26.12.13. כמו כן ישלם הנתבע לתובע סך 1,000 ₪ בגין הוצאותיו (כולל הוצאות אגרה).

התובע תבע סך 6,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה אך לא הוכיח רכיב זה ועל כן, לא אפסוק לו דבר בגין רכיב זה.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתן להגיש רשות בקשת ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
כ"ט אב תשע"ד, 25 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 11736-03/14 אמנון היינה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/08/2014)