פסקי דין על יעל לוי עזורי | פסקי דין על פלורה אשכנזי

57100-05/11 א     28/08/2014




א 57100-05/11 יעל לוי עזורי נ' פלורה אשכנזי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 57100-05-11 לוי עזורי נ' אשכנזי


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
משה סובל
-שלום ת"א


תובעת

יעל לוי עזורי


נגד


נתבעת

פלורה אשכנזי




פסק דין


כללי

1.
התובעת הגישה כנגד הנתבעת כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 147,535 ₪. עילת התביעה הינה מסמך מיום 16.10.06 הנושא את הכותרת "הסכם הלוואה – גמ"ח" ולפיו מלווה התובעת לנתבעת 30,000 דולר כאשר במועד החתימה ישולם סך של 23,250 דולר ולאחר הצגת נסח של הנכס בגוש 6946 חלקה 1 תת חלקה 1 , חנות באזור התחנה המרכזית הישנה בת"א, להלן :"החנות" תשולם היתרה בסך 6,750 דולר.

להבטחת החזר ההלוואה תרשם הערת אזהרה לטובת התובעת על החנות..


עוד צויין בסעיף 10 "הלוואה זו ניתנת ללא ריבית ומתוך רצון טוב לסייע למכרה" להלן: "ההסכם".

2.
משלא הגישה הנתבעת בקשה למתן רשות להתגונן, ניתן כנגדה

פסק דין
, אשר בוטל בהמשך ע"י ב"כ הרשם אריה ביטון מחובת הצדק. הואיל וכבר באותו שלב הודתה הנתבעת בחוב של 9,000 ₪, ניתן כנגדה ע"י הרשם

פסק דין
חלקי.


בבקשה למתן רשות להתגונן שבה הנתבעת והודתה בחוב של 9,000 ₪, הכחישה כי זו הלוואת גמ"ח וטענה כי הופנתה אל התובעת לקבלת הלוואה בשוק האפור שכן נזקקה להלוואה לרכישת סחורות כדי לפתוח עסק בחנות עבור בנה. מי שהפנה את הנתבעת לתובעת היה אליאס, מלווה בריבית שטען בפני
ה כי התובעת היא בת זוגו ושותפה שלו בעסקים.


הנתבעת מכחישה כי קיבלה סכום כלשהו נוסף ולכן לא פתחה את העסק והמשיכה להשכיר את החנות. לטענתה התובעת לא פנתה אליה וכאשר פגשה אותה במקרה כשנה לאחר מועד החתימה ביקשה להחזיר את הסכום שקיבלה בתוספת פצוי ואולם התובעת סרבה לקבל וטענה בפני
ה כי תיקח ממנה את החנות.

3.
בתאריך 7.10.13 בדיון בבקשה למתן רשות להתגונן, נשמעו טענות ב"כ הצדדים. חלק מהדברים נאמרו לשאלות בית המשפט.


ב"כ התובעת טען כי ביכולתו להציג קבלות לפיהן קבלה הנתבעת את הסכום המלא של 30,000 דולר ששולם בפעם
אחת בחתימת החוזה, למרות שתנאי לתשלום המלא היה רשום הערת אזהרה על החנות לטובת התובעת ובעת חתימת ההסכם עדיין לא נרשמה ההערה.


ב"כ התובעת לא יכול היה ליתן הסבר מדוע בניגוד לטענתו כי שולם בעת החתימה 30,000 דולר הרי בהסכם נרשם סך של 23,250 דולר.


ב"כ הנתבעת חזר בדיון על עיקרי טענותיה של הנתבעת.


ב"כ הצדדים הסכימו על מתן רשות להגן וקביעת התיק לשמיעת הוכחות לאחר שיוגשו תצהירי עדות ראשית.

4.
מטעם הנתבעת שימש התצהיר שהגישה במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, בתור תצהיר עדות ראשית ובנוסף הוגש תצהירו של בנה אשכנזי יהושע.


מטעם התובעת הוגש תצהיר חתום על ידה בצירוף נספחים, תצהיר של אליאס חנא ובהסכמה זומנה לעדות עו"ד גילת צדקני כהן.


עוד יצויין כי בדיון מיום 5.3.14 הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמה דיונית לפיה תיבדקנה התובעת והנתבעת בפוליגרף בשאלה המרכזית, מהו סכום הכסף שניתן לנתבעת בפגישה שנערכה במשרדה של עו"ד צדקתי, שזו למעשה המחלוקת המרכזית וכן בשאלה האם מי שהכיר את התובעת לנתבעת הינה עו"ד צדקתי או אליאס.


הוסכם כי ממצאי חוות הדעת יהיו חלק מהראיות בתיק אך לא ראיה מכרעת. מכח
ההסכמה מיניתי את מר בנימין עוזרי ליתן חוו"ד.



חוות דעת מומחה פוליגרף

5.
המומחה, מר בנימין עוזרי, הגיש חוות דעת מומחה מפורטת מיום 7.4.14 ומסקנתו כי בתשובות התובעת לשאלות שנשאלה לאימות גירסתה אובחנו תגובות מחשידות לאמירת שקר, כאשר המומחה מציין כי התגובות התרכזו בעיקר בשאלה האם במעמד חתימת ההסכם שולם סך של 30,000 דולר כטענתה או סך של 3,000 ₪ כטענתה של הנתבעת.


הנתבעת נשאלה על ידי המומחה לגבי הסכום ששולם לה במשרדה של עורכת הדין וכן כיצד הכירה את התובעת ואת עו"ד צדקתי והמומחה קבע כי בתשובותיה לא אובחנו תגובות המחשידות לאמירת שקר.


מסקנתו של המומחה לאור ממצאי הבדיקה הינה שהתובעת דוברת שקר ואילו הנתבעת דוברת אמת.


יצויין כי ב"כ התובעת לא ביקש להפנות למומחה שאלות הבהרה ואף לא ביקש להזמינו לחקירה בבית המשפט ומכאן שמסקנותיו של המומחה מקובלות עליו, כחלק מכלל הראיות בתיק.

עדיי הנתבעת

6.
גירסתה של הנתבעת פורטה בתצהירה שצירף לבקשה למתן רשות להתגונן ואת עיקרי הגירסה ציינתי לעיל.


בתצהירו של יהושע הוא תומך בגירסתה של אמו ומעיד כי נכח במעמד חתימת ההסכם ושולם לאמו סך של 3,000 ₪ בלבד ולגבי יתרת הכספים אינו יודע. העד מציין כי התובעת הגישה גם כנגדו תביעה נפרדת בטענה שקיבל ממנה הלוואה על סך 9,000 דולר. טוען העד כי במעמד החתימה על ההסכם של אמו נתבקש לחתום על מסמכים כמי שלטובתו אמור להפתח העסק אשר ההלוואה ניתנה לשם כך, ובמרמה הוחתם על הסכם הלוואה נפרד ומסמכים שונים.

עדי התובעת

7.
בתצהירה חוזרת התובעת על גירסתה לפיה הלוותה לנתבעת סך של 30,000 דולר בהתאם להסכם מיום 16.10.06 והנתבעת חתמה גם על יפוי כח בלתי חוזר לרישום הערת אזהרה להבטחת הסכם ההלוואה.


התובעת מאזכרת גם את ההלוואה שניתנה לבנה של הנתבעת וטוענת כי הנתבעת ובנה פנו אליה לקבלת הלוואה ובתחילה סורבה ובסופו של דבר הסכימה כדי לסייע להם וללא ריבית.


התובעת מפנה לתגובה שהוגשה בתיק ההוצל"פ בו עתרה למינוי כונס נכסים ובו מודה הנתבעת בקבלת הסך של 23,250 ₪.


העד אליאס חנא טוען כי היה שותפה של התובעת ונכח בחלק מהמקרים בהם פנתה הנתבעת למשרדה של התובעת בבקשה לעזרה כספית וציינה שיש לה נכס מקרקעין להבטחת החזר ההלוואה. עוד טוען העד כי מספר ימים לאחר שנתנה לנתבעת ההלוואה, פגש בה ברחוב והיא הודתה לו , הגם שלא היה מעורב בעסקה בהיותה עיסקה בלתי רווחית.


עוד טוען העד כי הנתבעת ביקשה ממנו הלוואה נוספת של מאה אלף דולר וכי
ידוע לו מהתובעת כי נתנה הלוואה גם לבנה של הנתבעת וטוען כי נכח בעת מתן הכסף ליהושע וחתימתו על אישור הקבלה.

8.
התובעת הזמינה לעדות את עו"ד צדקתי שערכה את הסכם ההלוואה ואמורה לתמוך בגירסתה הן בשאלה מהו הסכום ששולם במשרדה והן בשאלה האם היא הפנתה את הנתבעת אל התובעת לקבלת הלוואה.


בעדותה טוענת עוה"ד כי בנוכחותה לא שולמו כספים, לא יודעת מהו הסכום שביקשה הנתבעת לקבל ומהו הסכום ששולם בפועל וגם לא מאשרת כי הסכום של 23,250 דולר שולם בנוכחותה.


העדה הכירה את התובעת בתור אשת כספים וכמי שנותנת הלוואה שכן משרדיהם היו באותו בניין ואין לה הסבר מדוע התובעת המלווה בריבית הסכימה במקרה הנדון ליתן הלוואה ללא ריבית. ההסכם הנדון היה הראשון שערכה עבור התובעת ואחר כך ערכה הסכם הלוואה נוסף עם הבן יהושע.


העדה מסרה, חד משמעית, כי לא הכירה את הנתבעת לפני שהגיעה אליה עם התובעת וכופרת בטענת התובעת לפיה העדה הכירה לתובעת את הנתבעת. העדה חזרה וטענה כי לא הפגישה בין התובעת לנתבעת ולא הכירה את הנתבעת לפני חתימת ההסכם.


העדה גם לא מאשרת את גירסתה של התובעת לפיה סרבה ליתן כסף לנתבעת והעדה שכנעה אותה ליתן את ההלוואה, לו זה היה נכון היתה זוכרת.

חקירות העדים

9.
התובעת טענה כי עו"ד צדקתי הכירה לה את הנתבעת ולא אליאס ואף ראתה אותה משלמת לנתבעת ואף חישבה את סכום ההמרה של 30,000 דולר לשקלים, גירסה שהוכחשה או לא נתמכה בעדותה של עורכת הדין.


באשר לשוני בין הסכום הרשום בחוזה 23,250 דולר לסכום המלא, טוענת התובעת כי עוה"ד אמרה לה שאין בעיה לשלם את כל הסכום.


באשר לתצהיר שמסרה, בתביעתו של הבן ובו טענה שהלוותה לנתבעת 23,250 דולר ולא 30,0000 דולר, טוענת התובעת שזו טעות בתצהיר.


העד אליאס העיד כי אין לו קשר להלוואה ומדובר בכסף פרטי של התובעת ולא מכספי השותפות שהיתה לו בזמנו עם התובעת. עוד העיד כי ניסה לשכנע את התובעת שלא ליתן את הלוואה כי צפה קשיים בחזרת ההלוואה.

10.
בחקירתה הנגדית חזרה הנתבעת על גירסתה שבתצהיר וטענה כי בתצהיר שמסרה בקשר לתביעה נגד בנה, נרשם 30,000 ₪ ולא 30,000 דולר ואכן בקשתה לקבל 30,000 ₪ כדי לרכוש סחורה לחנות.


הנתבעת מכחישה כי הוסכם שלא תשלם ריבית למרות שתשלום ריבית לא נרשם בהסכם שכן התובעת היתה אמורה להגיע לחנותה בכל חודש ולקבל ריבית ובפועל לא באה.


העד יהושע אשכנזי העיד כי נכח בחתימת ההסכם וכי נכח במעמד תשלום חלק מהסכום של 9,000 ₪ ששולם ומאשר כי חתם על המסמך לפיו קיבל על פי הסכם עם התובעת 9,000דולר אך טוען כי בפועל לא קיבל את הכסף.


העד טוען כי בטעות חתם על תצהיר בתביעה המתנהלת כנגדו ולפיו אמו ביקשה לקבל 30,000 דולר.




סיכומים

11.
בסיכומים טוען ב"כ התובעת לשני הסכמי הלוואה נפרדים, האחד עם הנתבעת על סך 30,000 דולר והשני עם בנה יהושע על סך 9,000 דולר.


ב"כ התובעת מפנה לסתירות המהותיות בגירסאותיהם של הנתבעת ובנה לעניין הסכומים ובשאלה האם מדובר בדולר או בשקלים.


באשר לחווה"ד של המומחה נטען שיש לפסול את חווה"ד או להפחית ממשקלה שכן המומחה חרג מסמכותו באופן מהותי ושאל את התובעת שאלה עליה לא הוסכם.


בסיכומיו מפנה ב"כ הנתבעת לממצאי הפוליגרף התומכים בגירסת הנתבעת הן לגבי הסכום והן לגבי הכרות הצדדים.


נטען כי עדות התובעת אינה עקבית ומלאת סתירות ויש לדחות את גירסתה וכן מפנה לעדותה של עו"ד צדקתי התומכת בעיקרה בגירסתה של הנתבעת.

12.
ב"כ הנתבעת עתר להוצאת נספח טז' מסיכומי התובעת ולמחיקת סעיפים מהסיכומים.


נספח טז' הינו פרוטוקול דיון בתביעה כנגד יהושע אשכנזי במסגרתו העידו הוא ואמו הנתבעת, בתיק זה . נטען כי המסמך לא הוצג במהלך הדיון ואין להכשיר צירופו, ללא רשות, לסיכומים.


ב"כ התובעת הגיש הודעת הבהרה ולפיה בתיק האחרתוקן הסכום בתצהירה של התובעת ובמקום 23,250 דולר נרשם 30,000 דולר. כן צורף נסח רישום לפיו על החנות רבץ עיקול אחד ולא עיקולים רבים, כטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו.


לגבי נספח טז',טוען ב"כ התובעת כי צרפו לסיכומים מאחר ובמהלך הדיון הגישה הנתבעת מסמכים מהתיק האחר ולכן סבר שרשאי היה לצרף את הנספח כדי שתהיה תמונה מלאה.


בנוסף צויין כי תביעתה של התובעת כנגד הבן יהושע על סך 9,000 דולר, התקבלה.


באשר למחיקת סעיפים מהסיכומים, טוען ב"כ התובעת כי רשאי לטעון בסיכומים לגבי חוות דעת המומחה וגם לגבי יהושע שהעיד מטעם הנתבעת בתיק.


באשר לכישלון הגביה נטען כי הטענה עולה בתצהירה של התובעת וכן לגבי הסדרי חוב וניהול תביעת פרוק שיתוף. כן נטען כי הנתבעת עצמה העידה לגבי ההליכים למניעת מימוש נכס מקרקעין ואין למחוק ההתייחסות לעדותה של הנתבעת בתיק אחר בשאלת אמינותה ולגילוי האמת.

13.
העובדה כי הנתבעת הגישה, במהלך הדיון, מסמכים מתיק אחר המתנהל בין התובעת לבין בנה, לא מכשיר צירוף מסמכים אחרים מאותו תיק בשלב הסיכומים שכן לו הוגש המסמך בדיון יכולה היתה הנתבעת להתייחס אליו מה שאין כן כיום בשלב הסיכומים.


מעבר לכך, לו סברה התובעת כי נספח טז' מהותי עבורה היה עליה לבקש רשות לצרפו לסיכומים ולא בדרך שנהגה, אשר על כן יוצא נספח טז' מסיכומיה של התובעת.


באשר לעתירה למחיקת סעיפים בסיכומים, אין כל ממש בבקשה. אין המדובר בהוספת ראיות אלא בהתייחסות לגיטימית לראיות בתיק.


גם הנתבעת מפנה להצהרות שנתנה התובעת בתיק אחר ולמסמכים שהוגשו שם ולכן מה לה כי תלין על כי מפנה גם התובעת לאותו תיק.


התובעת רשאית להביע עמדתה, ככל שתהיה, לגבי חוות הדעת ועצם הטענה עדין לא קובעת שיש ממש בטענה.


הסעיפים שמחיקתם מתבקשת עניינים בנושאים שעלו בדיון, הגם שהינם בשולי הדברים ולא במרכז המחלוקת ולכן אני דוחה הבקשה למחיקת הסעיפים המבוקשים מסיכומיה של התובעת.

14.
נטל השכנוע מוטל על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בו משמעה דחיית הטענות . נטל השכנוע פירושו, כי בעל הדין שנושא בו, חייב להוכיח את העובדה השנויה במחלוקת ואשר הוכחתה מהווה תנאי לזכייתו במשפט, כך שאם לא ישכיל להוכיחה תיפול ההכרעה בגינה לרעתו, וזאת על פי הכלל של "המוציא מחברו עליו הראייה".


מידת ההוכחה הקבועה במישור האזרחי היא "יחסית מאזן ההסתברות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע, כאשר השקילות ברמת הוודאות של שתי גירסאות נוגדות, פועלת לחובתו של הנושא בנטל השכנוע.


על הנושא בנטל השכנוע להטות את המאזן ולשכנע את בית המשפט בגירסתו ב – 51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת על מנת לצאת ידי חובתו (ראו בספרו של יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי בעמ' 1548).


במשפט האזרחי, די לה לגרסתו של הנושא בנטל השכנוע, שהיא סבירה יותר מגירסתו של יריבו, כדי להביא את בית המשפט למסקנה כי הנושא בנטל השכנוע אכן עמד והרים נטל זה (ע"א 414/66 שרה פישביין נ' דגלס ויקטור פיל פ"ד כב (2) 451, 471).


נטל המשנה, נטל הבאת הראיות, מוטל על כל אחד מהצדדים להוכחת גירסתו. ברור ש"חובת הראייה" מנקודת מבטו של נתבע אשר איננו נושא בנטל השכנוע, אינה חובה במשמעותה הרגיל, אלא שאם הנתבע לא יביא ראיות נגד ראיות התובע, הרי שעמד הוא בסיכון כי ביהמ"ש יפסוק כנגדו העדר ראיה שכנגד מותיר את ראיות התובע ללא גורם מכרסם במהימנותן ובכוחו הראייתי (ראה קדמי "על הראיות" חלק שלישי, עמ' 1540).


עוד ראוי להזכיר את סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש) לפיו ערכה של עדות ומהימנותם של עדים, הם עניין של בית המשפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות העניין ואותות האמת המתגלים במהלך המשפט.


ההכרעה שהמחלוקת לפני תעשה על בסיס העקרונות האמורים אופיין ומהותן של טענות ההגנה שהעלו הנתבעים, משקל המצטבר של הראיות שהובאו, וכן מידת האמון והמשקל שמצאתי יש ליתן לעדים ולמי מהם.

דיון והוכחה

15.
המחלוקת האמיתית בתיק איננה מהו הסכום שביקשה הנתבעת לקבל אלא מהו הסכום ששולם בפועל.


במסמכים השונים ובתצהירים שהוגשו על ידי הנתבעת וע"י בנה יהושע מופיעות גירסאות שונות האם מדובר בסכום בדולרים או בשקלים ואולם בתיק שבפני
י גירסתה של הנתבעת עקבית לאורך כל הדרך כאשר טוענת כי קבלה על חשבון סכום ההלוואה סך הכל 9,000 ₪ בשלוש פעימות, הראשונה בעת חתימת ההסכם של 3,000 ₪ ואחר כך 2,000 ₪ ו – 4,000 ₪. גירסתה זו של הנתבעת לא התמוטטה ואף קיבלה חיזוק בחוות דעתו של המומחה.


לא מצאתי חיזוק של ממש בעדותו של אשכנזי יהושע הן משום שרוב הפרטים
לא ידועים לו, למעט התשלום בעת חתימת "ההסכם" והן משום שבשל חלוף הזמן נראה כי התבלבל בין ההלוואה של הנתבעת
לבין הלוואה אחרת שהוא לכאורה קיבל מהתובעת.


העד טען כי לא קיבל הלוואה מהתובעת וכל מעורבותו וחתימתו נועדו להלוואה שהיתה אמו אמורה לקבל. אין לי צורך להכריע בטענות אלו הנדונות בתיק אחר בתביעה שהגישה התובעת כנגדו ואשר נטען כי התביעה התקבלה.

16.
למרות סתירות קלות ואי התאמות בעדותה של הנתבעת, הרי שגירסתה אמינה עליי מגירסתה של התבעת.


לטעמי לא הרימה התובעת את נטל השכנוע ולא הוכיחה כי למעשה ובפועל נתנה לנתבעת הלוואה בסך 30,000 דולר.


מעבר לגירסתה, כל נסיבות מתן ההלוואה, כגמ"ח וללא ריבית מעוררת שאלות לא מעטות בדבר נכונות הגירסה. לא ניתן על ידי התובעת, אף לא על ידי ב"כ צדקתי הסבר מניח את הדעת מדוע התובעת המתפרנסת ממתן הלוואות בשוק החוץ בנקאי החליטה לחרוג ממנהגה דווקא הפעם וליתן הלוואה ללא ריבית.


מתעורר החשד כי התובעת חמדה את החנות של הנתבעת ועל כן טוותה כורי עכביש בהם נפלה הנתבעת.


לא רק שהתובעת לא נתנה 30,000 דולר, גם לא התכוונה לקבל את החזר ההלוואה אלא נטשה עיניה בחנותה של הנתבעת בכבשת הרש שלה.


ב"כ התובעת מסר בדיון הבר"ל כי התובעת תציג קבלות לפיהן נתנה לנתבעת את סכום ההלוואה במלאו ואולם לא הוצגה ולו קבלה אחת.

17.
התובעת העידה וחזרה והעידה כי עו"ד צדקתי תוכל לאשר את התשלום במשרדה במעמד חתימת ההסכם ולמרות זאת לא הזמינה, בשלב הראשון את עוה"ד לעדות ורק משעוררתי את השאלה הוזמנה עוה"ד לעדות.


עדותה של עו"ד צדקתי לא רק שלא תומכת בגרסתה של התובעת אלא מאשרת דוקא את גירסתה של הנתבעת.


התובעת טענה כי עוה"ד הפנתה אליה את הנתבעת והפצירה בה ליתן לה הלוואה ואילו הנתבעת טענה כי חיפשה הלוואה בשוק האפןר וכך הגיעה לעד אליאס שהביאה התובעת.


עו"ד צדקתי הכחישה מכל וכל כי בכלל הכירה את הנתבעת לפני ההסכם וכי היא זו שקישרה בין השתיים.

18.
גירסתה של התובעת לפיה נתנה לנתבעת בעת חתימת ההסכם 30,000 דולר, הינה בניגוד לרשום בסעיף 2 להסכם ולפיו מדובר בסך של 23,250 שדולר.


אני דוחה את הסבריה המאולצים של התובעת כאילו נובע הדבר מטעות של עורכת הדין, ובמיוחד לאחר עדותה של עו"ד צדקתי.


מעיון בנספח ג' לתצהירה של התובעת, הסכם ההלוואה מיום 15.11.06 עם אשכנזי יהושע מתגלית אותה שיטת עבודה של התובעת.


מבלי לקבוע האם קיבל יהושע הלוואה עצמאית מהנתבעת, עניין המוכרע בתיק אחר, הרי שבסעיף 2 להסכם נאמר כי חתימת אשכנזי על ההסכם, מהווה אישור לקבל הסך של 9,000 דולר במעמד החתימה.


ואולם בהתאם לנספח ה שנכתב על ידי אליאס ונחתם על ידי יהושע, מתברר כי הסכום האמור שולם ביום החתימה 22.11.06 ולא שולם ביום חתימת ההסכם 15.11.06. במפורש נאמר באישור "מאשר בזה
שקיבלתי היום..."
(ההדגשה לא במקור).

19.
באשר לחוות דעתו של המומחה, לא מצאתי כל ממש בטענותיו של ב"כ התובעת בסיכומים לעניין זה.


המומחה לא חרג מסמכותו ואין מדובר בשנוי וודאי שלא בשינוי מהותי. הצדדים הסכימו כי הניסוח המדוייק והסופי של השאלות יעשה בתאום עם המומחה.

ככל שהיו לתובעת הסתייגויות מהשאלה שנשאלה היה עליה לזמן את המומחה לחקירה ולבירור הטענות.

מעבר לכך ובסופו של יום, מה שהועבר לבדיקת המומחה היתה השאלה האם במעמד חתימת ההסכם שולם 30,000 דולר כטענת התובעת או 3,000 ₪ כטענת הנתבעת, וזה בדיוק מה ששאל המומחה והכריע.

אגב, המומחה גם אישר את גירסתה של הנתבעת לגבי אופן ההכרות בין הצדדים שלא באמצעות עו"ד צדקתי כפי שעוה"ד עצמה העידה.

בנוסף, לא נתנה התובעת הסבר מדוע לא פנתה אל הנתבעת לקבלת סכום ההלוואה משחלף המועד להשבה, לא הוצג מכתב דרישה ואף לא הסבר מדוע הוגשה התביעה רק כארבע שנים מחלוף המועד להשבת ההלוואה.

סיכום

20.
מהנימוקים שפורטו לעיל נקבע כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה ואשר על כן נדחית התביעה.


התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 12,000 ₪.




ניתן היום,
ב' אלול תשע"ד, 28 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט שלום 57100-05/11 יעל לוי עזורי נ' פלורה אשכנזי (פורסם ב-ֽ 28/08/2014)