פסקי דין על יוסף בן סעדון | פסקי דין על ראוף עלי נאסר

1191/01 בשא     04/07/2001




בשא 1191/01 יוסף בן סעדון נ' ראוף עלי נאסר




בבית הדין הארצי לעבודה בשא 1191/01
לפני: הרשם מנחם מירון
המבקש: יוסף בן סעדון
המשיב: ראוף עלי נאסר
בשם המבקש: עו"ד שלמה יער-בר
בשם המשיב: עו"ד הישאם נעאמנה
ה ח ל ט ה

1. בית הדין האזורי פסק ביום 29.11.00 בתביעתו של המשיב נגד המבקש וחייב את המבקש לשלם למשיב לפי כתב התביעה וזאת בהעדר כתב הגנה. בית הדין קמא ציין כי לא הוגש כתב הגנה למרות שהוארך המועד להגשתו עד 29.4.00.
2. המבקש הגיש בקשה לבטל את פסק הדין בנימוק שכתב ההגנה נשלח בפקסימיליה ביום 17.4.00. בית הדין דחה ביום 15.2.01 את הבקשה וציין שאינו מוצא הצדקה משפטית לביטול פסק הדין " היות וכתב ההגנה הנו סתמי ביותר, ולמעשה לא מגלה כל קו הגנה " . אין רישום על מועד מסירת ההחלטה לידי ב"כ המבקש אך במהלך הדיון הוסכם שהוא נמסר תוך שבוע מיום שליחתו, דהיינו ביום 22.2.01.
המבקש ניסה להגיש ערעור על החלטת בית הדין ביום 19.3.01 בסוברו שלרשותו 30 יום אך המזכירות סרבה לרושמו משום שהיה עליו להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור וזאת תוך 15 יום ואלה חלפו.
3. הבקשה שלפני הנה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין מיום 15.2.01 אשר דחה את הבקשה לבטל את פסק הדין. זו הוגשה ביום 28.3.01. נימוקי הבקשה כעולה ממנה ומהטיעונים לפני הם אלה:
א. ב"כ המבקש סבר בטעות כי הערעור הוא בזכות ולכן הגישו בתוך 30
הימים שנועדו להגשת ערעור;
ב. הוגש כתב הגנה במועד אך הוא לא תוייק בתיק. אילו היה במקומו לא
היה ניתן

פסק דין
או לפחות לא היו מושתים פיצויי הלנה (וזהו לב
הערעור);
ג. האיחור הוא קל;
ד. בעת האחרונה יש הגמשה בפסיקה בעניין הארכת מועדים;
ה. למבקש לא היה יומו בבית הדין;
ו. יש למבקש סיכויים להצליח בערעור.
4. המשיב מתנגד לבקשה מטעמים אלה:
א. הבקשה לא נתמכה בתצהיר;
ב. טעות אינה בבחינת טעם מיוחד להארכת המועד;
ג. כתב ההגנה היה סתמי. כל הטענות הוכחשו ללא הסברים;
ד. אין למבקש סיכויים להצליח בערעור;
ה. כל הנימוקים שהעלה המבקש אינה מהווים טעם מיוחד אף במצטבר.
5. אין בידי לקבוע אם בתיק בית הדין היה או לא היה כתב הגנה ביום בו ניתן פסק הדין. אין לי ספק שבית הדין קמא בדק בתיק בטרם נתן את פסק הדין. אך זאת יכול אני לומר, תקנה 497ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 אשר אומצה ע"י תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, אינה מתירה הגשת כתב הגנה בפקסימיליה. המבקש אמור לדעת דבר התקנה ולהמנע ממשלוח כתב ההגנה בדרך בה שלחו.
6. נקבע אין ספור פעמים שטעות של צד או של עורך דין אינה יכולה לשמש טעם מיוחד להארכת המועד. אני מרשה לעצמי להעיר כי ניתן היה לצפות מעורך דין שיידע להבחין בין החלטה לבין

פסק דין
הן מבחינת הזכות לערער והן מבחינת המועדים.
7. איחור הוא עניין יחסי. כאשר מדובר בהליך שיש להגישו תוך 15 יום, איחור של 10 ימים הוא מרשים ואין להגדירו איחור קל, ובכלל, ההלכה היא שאף איחור בן יום אחד איחור הוא. נימוק זה לא יועיל למבקש.
8. לעניין ההגמשה בפסיקה, היה על ב"כ המבקש להפנות אל הפסיקה הרלבנטית ולהוכיח כי חלה הגמשה. באופן בו נטען נימוק זה, לא אוכל לקבלו.
9. למרות האמור לעיל נראה לי שתשועתו של המבקש תבוא לו מן הנימוק שלא היה לו יומו בבית הדין.
אקדים ואומר כי הזהרתי עצמי שאין אני משמש ערכאת ערעור ואיני מוסמך לבקר את פסק הדין האמור. אני סמוך ובטוח שבית הדין בדק היטב את החומר שבתיק, ומשנוכח לדעת שאין כתב הגנה, פסק כפי שפסק. שיקוליו בעניין ביטול פסק הדין נומקו בהחלטתו והכל סובב סביב העדר כתב הגנה.
10. ב"כ המבקש הציג בדיון העתק מכתב ההגנה ששלח בפקסימיליה אך כאמור הוא לא נמצא בתיק. אינני תמים דעים עמו שלמרות שכתב ההגנה היה בתיק, ניתן פסק הדין שהרי הדבר לא הוכח. עם זאת, כתב ההגנה היה בתיק בית הדין שעה שנתן החלטתו בבקשה לביטול פסק הדין ואת דעתו על תוכנו הביע בהחלטתו.
11. עם כל זאת, איני רשאי לעצום את עיני אל מול הפסיקה אותה אביא מיד ואת הנובע ממנה.
שעה ששוקלים אם לבטל

פסק דין
שניתן בהעדר, יש לאזן בין אינטרסים מתנגשים. מחד גיסא, האינטרס של העובד שבית הדין יקיים משפט מהיר והוגן ומאידך גיסא, האינטרס של המעביד שיתאפשר לו לטעון לגופה של תביעה (דב"ע נה/139-3 גן המוסיקה בע"מ נגד בתיה מולדבסקי, פד"ע לא, 188). למבקש לא ניתנה אפשרות לטעון לגופה של התביעה מכיוון שהתיק הונח על שולחנו של בית הדין עם בקשה ליתן

פסק דין
בהעדר כתב הגנה.
12. בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסויימות יעדיף בית המשפט, חרף מחדלי בעלי הדין, את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט צדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת (דב"ע נב/155-9 סולתם בע"מ נגד חנניה אסרף, פד"ע כד, 279 בעקבות בשא 356/89 שמעונה בריק נגד בנק אוצר החייל בע"מ, פ"ד מג (4) 22), אולם כל זאת תוך חיוב הרשלן בהוצאות נאותות (פסקי הדין הנ"ל וכן דב"ע נה/52-3 כל הקריות בע"מ נגד דניאלה קדוש, פד"ע כה, 303; דב"ע 88/ 120-3 מדישן בע"מ נגד מיה קלפוס, לא פורסם).
13. גישתו של בית הדין הארצי היא כי יש לעשות הכל כדי לתת לכל צד את יומו בבית הדין ואם הנסיבות מוצדקות, יש לחייב בהוצאות (דב"ע נא/81-9 יוסף קוטלר נגד אברהם פירסלי ובניו בע"מ, לא פורסם; דב"ע נד/67-13 אלי אספרנס נגד חביב אברהמי, לא פורסם; דב"ע נו/211-9 המוסד לביטוח לאומי נגד מאגד שעבאן מהלוס, לא פורסם).
14. נראה לי שבכך שלא נשמעו טענותיו של המבקש ולא ניתן לו יומו בבית הדין, גדלים סיכוייו להצליח, לפחות לכאורה, בבקשה לרשות ערעור וזהו טעם מיוחד להארכת המועד בנסיבות דנן.
15. אשר על כן אני נעתר לבקשה ומאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור כמבוקש. הבקשה שבתיק תרשם במזכירות.

המבקש ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד 1,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.
ניתנה בהעדר הצדדים היום, יג' בתמוז התשס"א – 4.7.01.

-------------------
מנחם מירון

ר ש ם

1








בשא בית הדין הארצי לעבודה 1191/01 יוסף בן סעדון נ' ראוף עלי נאסר (פורסם ב-ֽ 04/07/2001)